ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה

פטריק גדס (1854–1932) היה ביולוג, בוטנאי, תיאורטיקן נוף, סוציולוג ומתכנן ערים, נחשב לאחד מחלוצי התכנון העירוני המודרני. גישתו ראתה בעיר מרקם חי שבו חברה, טבע, סביבה ותרבות שזורים זה בזה, ותפקידו של התכנון הוא לאזן בין צורכי האדם לבין סביבתו. “האדם,” כתב, “אינו נפרד ממקום מושבו; המקום, העבודה והקהילה – הם מערכת חיה אחת.” גדס האמין שניתן לדחוס את מכלול החיים לדיאגרמות וסכמות פשוטות, המתרגמות עשייה אנושית למערכת של קשרים הדדיים, ומאפשרות לראות את העיר כסינתזה בין תצפית מדעית, דמיון וחוויה.

>> אל-מטחנה: האמנות פותחת לציבור את מפעל הקרח ההיסטורי בסלמה
>> גלגל הצלה: 27 תערוכות חדשות לצוף איתן אל תוך הסופ"ש

בתחילת שנות ה־20 של המאה העשרים הוזמן גדס על ידי מאיר דיזנגוף להכין את תוכנית האב הראשונה לתל אביב. התוכנית, שהוכנה בשנת 1925, הגדירה לראשונה את דמותה של העיר כעיר גנים מודרנית: רשת של רחובות מוצלים, שדרות רחבות, כיכרות, גינות ציבוריות וטיילת חופית. בניגוד לתנועת עיר הגנים הקלאסית, גדס התאימה לעיר קיימת וצפופה ובהתאמה אקלימית לחופי הים התיכון; יחידת בלוק המגורים שגיבש יצרה אינטימיות קהילתית בתוך מרקם עירוני פעיל. למרות המוניטין שלו ותוכניות רבות שהגה בעולם, תוכנית תל אביב היא היחידה שמומשה בפועל והותירה חותם עמוק על דמות העיר. בשנת 2003 הוכרזה “העיר הלבנה” כאתר מורשת עולמית, גם בזכות התכנון הייחודי של גדס.

התערוכה “חי, צומח, עיר” בבית ליבלינג מבקשת לבחון את מורשתו של גדס ואת הרלוונטיות שלה כיום, בעידן של שאלות חדשות על קיימות, חברה ומרחב ציבורי. היא נבנתה בהתאם לאופי הקומות והפעילות היומיומית בבניין, ומציעה מהלך תצוגה כרונולוגי־רעיוני בין עבר, הווה ועתיד.

קומת הקרקע: מבוא לגדס

מבוא היסטורי וארכיוני לחייו ולתפיסת עולמו של גדס ולחזון תל אביב כעיר גנים מודרנית, לצד עבודות על העיר כיום ובעתיד. כאן מוצגת התוכנית דרך עקרונות מרכזיים, שנותרו בני־בחינה גם מאה שנה אחרי. גדס היה הוגה הוליסטי: דיאגרמת ה־Valley Section שלו מציגה את הרצף בין הר לים, בין כפר לעיר תוך הצגה רב שכבתית של הסביבה (ניתן לראות בתערוכה גם מחווה מרחבית לדיאגרמה דרך מיצב לאורך גרמי המדרגות בבנין וכן בעבודה שיצרו סטודיו צ'חה). תוכניתו לתל אביב יישמה חשיבה דומה ובקנה מידה מרובה – מן העץ הבודד (או אפילו עלה) ועד מבנה המרחב העירוני כולו.

כיום, לנוכח שינויי אקלים, צפיפות עירונית והפרטת שטחים, תוכנית גדס חוזרת להיות רלוונטית. העיר נהיית צפופה וחמה יותר, והמרחבים הפרטיים, מרכיב חיוני בחזון עיר הגנים, מצטמצמים. בתוך כך, התערוכה מבקשת לגעת מחדש בשאלות העמוקות שהעסיקו את גדס ולבחון את משמעותן לעת הזו.

בחלל המתייחס להוויה העכשווית, מוצג הסרט "לחיות את גדס" שיצרו יעל פרלוב ורות ולק, דרך מעקב זוג בדירת גג תל־אביבית לאורך יממה ומפגיש את הייחוד האינטימי-רגשי שיוצרות הגינות והמרחבים שגדס יצר לצד העיר הדחוסה מלאת המתח והצמחייה המנסה לשרוד, מימד המתחזק ממול בקיר הצילומים של יעל שמידט בעבודה "בין לבין". לצד העבר והווה, מיצב ספקולטיבי שיצרה אדר' אגאתה וצניצקה (אוצרות אדר' סברינה צגלה) ובו מוצג מעין דוח עתידי המדמיין כיצד היתה תוכנית גדס נראית אילו נכתבה היום.

קומה ראשונה: התצפית של גדס

בקומה הראשונה מוצג מרחב מחקר וידע על גדס כאיש אקדמיה, הכולל ספרים, עבודות סטודנטים וחיבורים בין רעיונותיו לחקר תל אביב. במרכז המעבדה מוצג שיתוף פעולה שהתקיים בשנה האחרונה בין צוות התערוכה בבית ליבלינג לבית הספר לאדריכלות בבצלאל, בהובלת אדר’ אלס ורבקל. אוצרי התצוגה, צוף בר און וייסף אוחנה, מציגים את תמצית העבודות בשלושה אובייקטים המזוהים עם עבודתו של גדס ועם רעיון ה"תצפית" שלו.

קומה שניה: מסע בעקבות גדס

בקומה השניה "סינרגיה" מוצגות פרשנויות רב־תחומיות של כ־30 יוצרים מהארץ ומהעולם, בהקשרים עכשוויים של אדריכלות, אמנות ועיצוב. בדירה הקדמית נבחנת תל אביב כעיר גנים מתפתחת והדירה האחורית מרחיבה את המבט מעבר, ומציגה עבודות בהשראת ערים ופרויקטים אחרים שתכנן גדס, בירושלים, בחיפה, באינדור, במונפלייה ובסקוטלנד. הדירה מציעה מסע גיאוגרפי ורעיוני אחר עקבותיו של גדס, ומעלה שאלות על היכולת של חזונו להפוך תרבות מקומית לשפה אוניברסלית של חיים עירוניים.

מציגים: שי זילברמן; טוביה קורץ, לילה מועלם וליאב שלם; מאיה פולק; לימור יוסיפון גולדמן ויולי מרוז; ערן איזנהמר; מיכל דוד ונטע דבלסטין; מריה מרפלד; הלל בן־זאב פרלוב ומאיה אבואליטן;דנה כהן;רועי אבנטוב; אלכס פרפורי; ירון שטיינברג וג’אקוב ברוסמן; דנה מור; רחלי שרפשטיין; אבישר גולדמן; קארן דולב; ליאב שופן; אלון ברייאר;היידי שאצל; ג'ניפר אבסירה ; לורין מאלנגרו ;ג'יגנאשה אוז'ה; אסף גאם הכהן; טליה ישראלי ויותם סיון. לצד האמנים מוצגים סרטים קצרים שנוצרו על ידי יעל פרלוב ורות ולק, המתעדים ראיונות עם מומחים המכירים מקרוב את עבודתו של גדס, בהן נכדתו, מריון גדס.

חזית הבניין: חזונו של גדס

בחזית הבניין ובסביבתו מוצגות עבודות בהשראת תפיסתו של גדס את הקשר שבין הבניין, גבולותיו והרחוב כמרכיבים של בית הגידול העירוני המשותף. לאורך החזית מיצב האריגה של גילת בלום וסברינה צגלה, מחווה פואטית לתפיסתו של גדס את גינת הבלוק העירונית כפיסה של טבע בעיר וכמרחב חברתי ואינטימי השזור בתוך המרחב האורבני. הבניין הבאוהאוסי הופך למעין נול אריגה מרחבי, המרפסות הן המסגרות דרכן נארגות שכבות הנוף כשתי וערב.

גינת הגג הציבורית מציעה רגע של התבוננות והרהור על עתיד העיר לאור חזונו של גדס, אל מול קו הרקיע של תל אביב דרך עבודתן של רובין וינוגרונד מציריך ויעל בר מאור ומשרד "ברבים" במיצב הבוחן את מערכת היחסים בין העיר, הטבע, והחיים האנושיים והלא־אנושיים שבתוך תל אביב העכשווית. בשביל המזרחי, העבודה המוצגת על גדר המתכת באמצעות מודולים קרמיים המתלבשים על הגדר שיצרו הסטודנטים רן קיפניס, נועה בוקאי ומילי גואטה בהובלת לילך שטיאט.

לסיום, מכונות האקוויפר של מרסל טרויגר שיצר עם שותפיו בסטודיו "ארדה" עבודה המשלבת מפת מים דיגיטלית ושלוש "מכונות אקוויפר" בחללים שונים של הבית, ההופכות את בית ליבלינג לחתך חי של האקוויפר החופי – מן הרחוב, דרך המרחב הביתי ועד האטמוספירה. כך הופך הבניין כולו למעין "Outlook Tower" תל־אביבי – מרחב של מבט, חקירה, שבו החיבור בין עבר, הווה ועתיד מגלם את חזונו של גדס ל"חיים בשלמותם".

>>התערוכה "חי צומח עיר" מוצגת בבית ליבלינג עד 18.4.26. אוצרות ועיצוב תערוכה: שירה לוי בנימיני, אדר’ לימור יוסיפון גולדמן | פיתוח המחקר: שירה לוי בנימיני | חוקרת בכירה: ד״ר אדר’ קטרין רושאנט | אוצרת משנה: אדר’ ענת לוי | אוצרת חדר הפרויקטים ומיצב המרפסות: אדר’ סברינה צגלה | צוות מחקר והפקה: אביגיל פייטן, טליה הורוביץ, רומי צ’ילאג, מאיה בנסון | נגרות והקמה: ליאב לוי, ששי מזור, איה צייגר

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• תערוכה
• בית ליבלינג
• אדריכלות

>> יהונתן רון הוא אמן רב-תחומי שפועל וחי בתל אביב-יפו. בשבוע הבא (25.10-23.10) יעלה בבית ליבלינג"קיר חמישי", מופע שהואעבודת־משך פרפורמטיבית מרובת משתתפים, במהלכה יוצבו בכל אחד מחדרי הגלריות שחקן או שחקנית שיבצעו מונולוגלצופה יחיד.ה, בערב שחוקר את המפגש האנושי כפעולה אמנותית ובוחן את החד־פעמיות של האירוע התיאטרוני. ויש לו קאסט נפלא:לנה פרייפלד, אלון פרידמן, אסי לוי, טל פלג בלנקשטיין, שירי גדני, עדי גילת, אלעד משה, דיקלה הדר, אמיתי יעיש וידידיה ויטל. בקיצור, אל תתביישו, אתם רוצים להיות שם.הכרטיסים מחכים לכם כאן.

1.פיאסקו

תיאטרון חדש בשוק הפשפשים. אחד מחבריי הטובים ביותר, שאין מחשבה אמנותית שלא עוברת דרכו, פותח מקום מיוחד בשוק הפשפשים לתיאטרון, מחול ופרפורמנס. זו חנות שהומרה לחלל מופעים ומציעה חלופה חדשנית לכלכלת האמנות של הוועדים שמנהלת את הרפרטואר בארץ. שווה לבוא ולהציץ.

2. סרט עם בייבי

זה יותר ליין ממקום, אבל אחת לחודש עיריית תל אביב-יפו דואגת להקרנה מותאמת להורים עם התינוקות שלהם בסינמטק תל אביב. האורות מעומעמים והווליום סביר וסביבך מלא אמהות וקצת אבות מתאמצים להעביר שעה וחצי של סרט עם התינוק שלהם בחן. וזה אירוע מתוק מתוק. עיריית תל אביב-יפו, בואו נהפוך את זה לאחת לשבוע? תודה.
סינמטק תל אביב, הארבעה 5 תל אביב

3. סנדוויץ׳ חביתה בקפטריה של עירוני א'

לימדתי בעירוני א׳ שנה אחת בלבד ומאז בבתי ספר רבים נוספים בעיר, אבל סנדוויץ׳ חביתה כמו בקפטריה הזו אין בשום בית ספר וגם לא בשום בית קפה בעיר. אם תצליחו למצוא תלמיד שיעביר לכם את האוצר הזה דרך הגדר קניתם את עולמכם ובזול. כיום אני מרכז את מגמת התיאטרון בקמפוס אריסון לאומנויות, בו גם למדתי, והוא ללא ספק הבית שלי בעיר. אבל סנדוויץ' חביתה מושלם עדיין אין שם.
שפרינצק 4 תל אביב

4. Wine shop

במקום הקטן הזה שמציע אוכל מוקפד ויינות מעלפים מסתתר ה-story teller הכי טוב בעיר. הוא היה לקוח שלי על הבר והיום אני שלו. קוראים לו רוניאל או קיקו ומדובר בלב מהלך מלא תשוקה על שתיים. מקום נפלא לאירועים או לדייט זוגי. אם אתם צריכים לברוח מהמציאות לרגע, זו אחלה אופציה.
מונטיפיורי 24 תל אביב

5. ברבוניה בר

מקומות של פעם זה דבר חשוב. זה מזכיר לנו מה העיר הזו הייתה, מה היא הציעה ובמה היא הצטיינה. הבר של הברבוניה הוא כל אלה ועוד. בעדיפות סגרו ערב עם 10 חברים ולכו על החדר הפרטי, זה בטוח יהיה ערב בלתי נשכח.
בן יהודה 192 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

נחלת בנימין (הרחוב, לא המדרחוב). מרחוב שגישר בין השפגאט לדודו בר, הפך הרחוב שהוא לא המדרחוב אך מתפקד כמדרחוב לנחלתם של ברי יין גנריים. עם מנות דומות ויינות דומים הוא מזכיר רחוב תיירים באירופה, ולא מהסוג שאתה שואל את עצמך "למה אין אחד כזה בארץ?".

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"בדרך הביתה/סימן חזור" שלדניאל כהן לוי: רבות נכתב על האירוע האמנותי הזה אבל בפרינג׳ כמו בפרינג׳ לא כולם מכירים אז אני אמליץ. זה אירוע תיאטרוני חכם ומלא לב המפגיש בין טראומת יום כיפור ולטראומה הנבנית מאירוע ה-7 באוקטובר. כל מי שמחזיק כאב ושאלה על הימצאותנו כאן צריך לראות את העבודה הזו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
ביום הראשון למלחמה, כמה שעות אחרי שהכל התחיל, בת הזוג שלי הבינה שבטוח יצטרכו מנות דם. מפה לשם במשך כמעט חודש התנדבנו עם מערך שלם בניהול תורי תרומות הדם באזור המרכז. יוזמה ספונטנית ומרגשת שעזרה לנו לעבור את השבועות הראשונים של המלחמה. אז לכו תרמו דם, אומרים שזה מציל חיים וזו לא רק אמירה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שנעקר מחייו והעביר את מושבו לשער הקריה במנחם בגין או כיכר החטופים. צריך להרים לו/ה, לחבק אותו/ה ולהתנצל בפניו/ה.

מה יהיה?
"ובעוד איזה זמן, לא הרבה – נאמר, מאתיים או שלוש-מאות שנים, אנשים יסתכלו על צורת החיים הנוכחית שלנו באימה ובלעג, וכל מה שקורה היום ייראה להם מסורבל, קשה, ומאוד מאוד מוזר ולא נוח. הו, איזה חיים נפלאים יהיו אז, איזה חיים נפלאים!" (וורשינין/ שלוש אחיות/ אנטון צ׳כוב/ תרגום: ערן בניאל)

• העיר שלי
• תיאטרון
• פרפורמנס
• בית ליבלינג

>> ניצן כהן הוא יוצר סרטים, מחזאי ובמאי לשעבר והמנהל האמנותי של תיאטרון תמונע לשעבר, ושותפה של רננה רז למופע המעולה "VHS ד"ש מהעבר". סרטיו מחוברים לעבודה מחקרית מקיפה. בימים אלה הוא מציג בבית ליבלינג את התערוכה המרתקת"הפנטומים של רובע 9", שעוסקת בעולמות ההולכים ונעלמים של מזרח תל אביב.

התערוכה מורכבת מסדרה של עבודות וידאו המתעדות שבעה אתרים-פנטומים שהיו ואינם או הולכים ומתפוגגים ומתקיימים בעיקר בזיכרונם של התושבים: תחנת השידור הראשונה בתל חיים, המרקם האדריכלי של שכונת יד אליהו, קולנוע התקווה, אצטדיון בני יהודה, גן השוטרת בשכונת עזרא, קבר השייח׳ בכפר שלם, ודרך המסחר ההיסטורית בין כפר סלמה לשוק התקווה. התערוכה היא נדבך מתוך מחקר שמבקש לחשוף את רובע 9, את מורשתו ולאן מועדות פניו. לכו לראות ומהר.

1. הבית שחייתי בו

יד אליהו, רחוב מרגולין, אזור שכולו בתים קטנים עם גינות שמרגיש כמו קיבוץ קטן בתוך העיר. הילדים רצו יחפים בין הבתים והדלתות היו פתוחות. הבית הישן התפורר עלינו אבל השכונה והקהילה השאירו אותנו שם כמעט עשרים שנה. כמעט עשור אחרי שעזבנו אותו, אני לפעמים מאריך את הדרך באופניים כדי לעבור שם ולהסתכל עליו מבחוץ ולצלם, לשלוח לילדים.

2. חניון שוק התקווה

היום הוא מבנה שבור ומוזנח סמוך לשוק התקווה, אבל לפני יותר מחמישים שנה הוא היה"קולנוע דרום" –בית הקולנוע של השכונה,זיכרון שחי עד היום בקרב התושבים.אני חולם שיום אחד הרומנטיקה תביס את הנדל"ן והמבנה המכוער הזה שהתאהבתי בו יקום לתחייה בתור בית קולנוע.

ב-2019 הוא כבר התעורר לערב אחד. קולנוע דרום (צילום באדיבות עיריית ת"א-יפו)

3. ידי אמן ציון דהרי

ציון דהרי ז"ל שהקים את החנות היה הצלם של השכונה וחנות המסגרות בכפר שלם היא גם ארכיון שכונתי.תיעדתי מספר פעמים את לינדה דהרי והמשפחה וגיליתי אוצרות,ביניהם תיעודים של הפסטיבל שהמשפחה העלתה סביב החנות בדרך ההגנה כל שנה בסוכות–פסטיבל אמנות ויין.החומרים משם יחכו לתערוכה הבאה.
רחוב ס"ה 3 (שכונת כפר שלם) תל אביב

4. סעדיה

במקום הכי גבוה בכפר שלם,מול קבר השייח סלמה–שריד לימים רחוקים שלכפר שלם קראו כפר סלמה וגרו בו חקלאים פלסטינים–ניצבת מסעדת סעדיה,מסעדת פועלים עם תבשילים תימניים על פתיליות ועם מרק הבשר הכי טוב בעיר.
מדמון 1 (שכונת כפר שלם) תל אביב

5. קפה אמירה

לפני כמה שנים נפתח ביד אליהו סוף סוף בית קפה–שכונתי קטן ומקסים(וטעים)ברחוב הפלמ"ח.מקום שתמיד כיף לשבת בו לפגישות או סתם להישען על הספסל בבוקר בצד עם קפה טוב וליהנות מהאווירה המיוחדת של השכונה.
הפלמ"ח 28 (יד אליהו) תל אביב

>> העיר של אמילי מואטי // כיכר של אור ובר עם אנשים שמשמח לפגוש
>> העיר של יערה קידר // אי קטן ורומנטי ואיגרוף עם תחושת ריחוף

מקום לא אהוב בעיר:

1. בזמן המלחמה האחרונההגעתי לתחנה המרכזית"החדשה"כדי לראות מקרוב את המקלט האטומי.המקלט מחריד.יש מצב שעדיף נשורת רדיואקטיבית מאשר הימצאות במקלט הזה.מה שכן,הוא לוקיישן מטורף,מרגע שנכנסתי הרגשתי שאני פוסע בתוך פרק בסדרה"האחרונים מבינינו" ,עמוק פנימה לעולם אפקוליפטי חסר תקווה.

2. במסע השיפוצים הגדולשעובר על מזרח העיר,שכונת יד אליהו שתוכננה בצורה כל כך חכמה ויפה עוברת שינוי שעלול להיות הרסני.השיכונים המתפוררים של לה גארדיה אמנם צריכים שיפוץ רציני, אבל הבניינים החדשים שבנו ברחוב הם סימני אזהרה לכיוון שהרחוב והשכונה הולכים אליו:הרבה יותר בטון,הרבה פחות ירוק,הרבה פחות יד אליהו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרוןסידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ארץ אם"של רות פתיר ריגשה,הצחיקה וטילטלה אותי.עבודה שהלכה איתי הרבה זמן.

איזו יצירהנתנה לך כוח,תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
המופע"חתירה אל ההווה"של גלעד כהנא–אלתור חסר עכבות ומעורר השראה,מחובר לתקופה המופרעת והמופרכת שאנחנו חיים כרגע.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתוך התקופה הזו של אסון יש ככ הרבה ארגונים שכדאי וצריך אבל לפני הכל כרגע זהמטה משפחות החטופיםכי המציאות היומיומית שלהם היא סיוט מתמשך.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל שמי שלא נכנע לייאוש ויוצא להפגין לסיום המלחמה והחזרת החטופים.

מה יהיה?
אי אפשר לדעת.כל החוקים התעקמו והכל התהפך,מצד אחד אנחנו בתוך סיוט ומצד שני אנחנו במציאות שהכל יכול לקרות בה.

• העיר שלי
• שכונת התקווה
• מזרח תל אביב
• אמנות ישראלית
• בית ליבלינג

מתקפת הטילים האיראנית של חודש יוני האחרון הותירה את עולם התרבות של תל אביב שבור ומנופץ, ליטרלי, כשבין האתריםשנפגעו וספגו נזקי הדףאפשר היה למנות את מוזיאון תל אביב ובית אריאלה, ת"א תרבות דה וינצ'י ובעיקר בתי התרבות של כיכר ביאליק הסמוכים לאחד ממוקדי הנפילה בלב העיר. הצפי הראשוני היה שיעברו חודשים רבים עד לתיקון הנזקים ופתיחתם מחדש של המוסדות, אבל עבודה מאומצת של אנשי אגף התרבות בעיריית תל אביב יחד עם מינהל קהילה, תרבות וספורט עשתה את הבלתי ייאמן והם יפתחו מחדש לציבור כבר בסופ"ש הקרוב (15.8).

בפוסט נרגש בפייסבוק בישר גיורא יהלום, המנהל המעולה של אגף התרבות והאמנויות בעירייה, על שובם של בתי התרבות בכיכר ביאליק לפעילות סדירה וכתב ש"בלילה שבו פגע אחד מהטילים האירניים בבתים הסמוכים למתחם ביאליק, ידענו שהנזק שיחכה לנו בכיכר התרבות שלנו יהיה גדול. הרס בתים הוא שובר לב אבל הוא עוד יותר מדכא כשזה מגיע לבתים שהם נכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית: בית ביאליק, בית העיריה ההיסטורי, בית ליבלינג… אחסוך לכם את התמונות המדכאות שצילמנו בזמן המערכה האירנית ואת ההרס שחירב את כיכר ביאליק לטובת חדשות משמחות מאד: פחות מחודשיים מאז הפגיעה הצלחנו לשקם את הבתים ובסוף השבוע הקרוב אנחנו פותחים את כולם מחדש – עם התערוכות המוצלחות שלנו, הסיורים בבתים וכמובן – שלושת בתי הקפה המוצלחים בעיר".

הכוונה היא כמובן לקפה אלג'יר שבבית "פליציה – מרכז לאמנות הצליל", קפה לב שבבית ליבלינג, ועמיתה ביאליק הממוקם במוזיאון העיר, שלושתם אכןמהטובים ביותר שבין בתי הקפה בתל אביב, שזה בהחלט בונוס נחמד, אבל בכל זאת החדשות על שובם של בתי התרבות לחיים משמחות אפילו יותר. "אתם מצידכם מוזמנים לשאוף קצת נורמליות", הוסיף יהלום, "להתנחם ביופי של המקום הכי נהדר בתל אביב ולזכור – אם הצלחנו לשקם מקומות הרוסים תוך חודשיים – נצליח לשקם בהמשך גם את כל השאר".

בין האירועים שיתקיימו בסופ"ש: במוזיאון העיר, שכבר חזר לפעילות מלאה בשבוע שעבר, יערכו בשבת סיור מודרך בתערוכה החדשה"גובה פני העיר"העוסקת בקשר שבין יצירה מקומית לדמיון פוליטי, בשאלות של אזרחות עירונית ובמבט על העיר כפי שהיא וכפי שהייתה יכולה להיות; בבית ליבלינג יקיימו בשישי סיורשיעסוק בפעולות השימור שנערכו בבניין בעקבות נזקי ההדף; ואילו בבית ביאליק יציגו בחמישי את מופע תיאטרון הצלליות"לרדוף אחר השמש השוקעת"יחד עם סיור מודרך לילדים. בתי התרבות נערכים יחדיו ללילה לבן בכיכר שיתקיים בסוף החודש (28.8) ויכלול מופע מיוחד של אנסמבל ציפורלה, תקלוטים, תערוכות חדשות, סיורים, והנג חופשי מתחת לכוכבים. רק תבואו ותגידו תודה.

• ❤ תרבות
• מלחמת שבעה באוקטובר
• כיכר ביאליק
• מוזיאון העיר
• בית ליבלינג
• בית ביאליק
• מרכז פליציה בלומנטל