Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: כנראה שזאת אחת מסדרות הבנות הטובות בכל הזמנים
סיובן פהיי, ג'וליאן מור, מילי אלקוק. "סירנות" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)
ג'וליאן מור, מייגן פהיי ומילי אלקוק מככבות ב"סירנות" של נטפליקס, סדרה שאיכשהו מצליחה להיות גם קומדיה שחורה, גם דרמה עם עומק רגשי נדיר, גם סקסית, גם מותחת וגם שוברת לב, ועל הדרך להגיד משהו חשוב על מיתוס הסירנות. אם זאת "סדרת בנות" אז הלוואי שכל הסדרות היו "סדרת בנות"
בגיל 64, ג'וליאן מור היא לא רק אחת היפות שבנשים אלא גם אחת הטובות שבשחקניות. אחרי שזכתה כמעט בכל פרס אפשרי על תפקידיה הרבים בקולנוע, אפשר היה להניח שתפקיד ראשי שלה בסדרת טלוויזיה יעשה הרבה רעש, אבל במקרה של מור מדובר דווקא בחזרה לשורשים, כשבתחילת הקריירה שלה קיבלה את ההזדמנות הגדולה דווקא באופרת הסבון הנצחית "כשהעולם מסתובב", בתפקיד שהעניק לה את פרס האמי הראשון. ועדיין, יש מה להתרגש מ"סירנות", הסדרה בכיכובה שעלתה היום בנטפליקס.
"סירנות" היא למעשה תצוגת כוח אדירה של שלוש שחקניות: מור עצמה, בתפקיד כוהנת לייפסטייל כריזמטית שמנהיגה כת ביזארית של מאמיני לייפסטייל, מילי אלקוק הנהדרת ("בית הדרקון") היא בחורה צעירה שנופלת בקסמיה, ואילו מייגן פהיי המצוינת ממש מגלמת את אחותה שמגיעה אל האחוזה כדי להבין לאן לעזאזל נעלמה ולבקש ממנה להתייחס לעובדה שאבא שלהן גוסס. המתח שנוצר בין שלושתן מפיק איכשהו קומדיה שחורה ומלאה ברגשות וכאבי לב, והרבה אנשים אולי יקראו לזה "סדרת בנות", אבל אם זו "סדרת בנות" אז היא אחת הטובות שנתקלנו בהן.
את העומק הרגשי של "סירנות", עניין נדיר בטלוויזיה של ימינו, צריך לזקוף כנראה הרבה לזכות היוצרת, מולי סמית' מצלר, שעיבדה את הסדרה מתוך מחזה שכתבה לפני יותר מעשור, וחתומה גם על סדרת המופת "Maid" מ-2021 בכיכובה של מרגרט קוואלי. לא מזיק שבתפקידי המשנה מתייצבים קווין בייקון האדיר וגלן האוורטון הקורע ("השמש זורחת בפילדלפיה"), שמיטיבים להדגים איך מאחורי כל אישה מטרופה יש גבר קקה שהוציא אותה מדעתה, וגם ההישענות על מיתוס הסירנות מהמיתולוגיה נושאת איתה פאנץ' חזק. איכשהו כל זה גם יוצא סקסי, מותח ומצחיק. לא היינו מצפים לסדרה עם ג'וליאן מור לפחות. >> "סירנות" // עונה אחת // חמישה פרקים // עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כרגיל, גם השנה היו בטקס לא מעט בדיחות צולעות ובחירות צפויות, אבל אין ספק שנפ"ה עשה כמיטב יכולתו כדי להקל על המכה. מספיק כריזמטי כדי שנרצה לראות ממנו כמה שיותר, מספיק חינני כדי להבהיר לנו מה דעתו על בדיחות שלא עבדו על הקהל ובהחלט מספיק חתיך בשביל לעלות לבמה בתחתונים במסגרת מחווה לסרט הזוכה, "בירדמן".
ניל פטריק האריס והחזה החלק במערב. צילום: Gettyimages
הטקס התחיל, רגע אחרי בדיחה מרירה ומוצדקת של האריס על היעדרם של שחקנים ויוצרים לא-לבנים ברשימת המועמדים השנה רשימה המועמדים ושל הטקס בכלל, בנאמבר פתיחה מרשים במיוחד שכתבו בובי לופז וקריסטין אנדרסון-לופז, כותבי השירים בסרט "לשבור את הקרח", זוכה אוסקר אשתקד. השיר, שנקרא "Moving Pictures", היה כיפי, מצחיק, מרגש ואפילו עוקצני, כשלצידו של האריס שרו גם אנה קנדריק ("אל תוך היער" ו"פיץ' פרפקט") וג'ק בלאק.
למרבה הצער, מנחה הטקס לא ניצל יותר את הצד המוזיקלי שבו לאורך הטקס, שהיה משעמם למדי מבחינה מוזיקלית. לצד המועמדים לפרס השיר הטוב ביותר (השם הגדול מביניהם היה אדם לוין, כרגיל דרמטי מדי), הפציעה בטקס שחקנית חיזוק שמארגניו קיוו שתגרום לצעירים לצפות בטקס גם בשנה נטולת כוכבים בסדר גודל של ג'ניפר לורנס. ליידי גאגא נבחרה לבצע מחרוזת מחווה ל"צלילי המוזיקה" לרגל חגיגות ה-50 לצאתו, ועשתה זאת בצורה הסולידית ביותר שהיא יכולה. בלי ריקודים, תלבושות מוגזמות וגימיקים למיניהם, נקי ואולי אפילו קצת משעמם. תזכורת לכך שלמרות שהיא מסתירה זאת היטב בדרך כלל, מדובר בזמרת מצוינת. הפתעה לא באמת מפתיעה בסוף המחרוזת – ג'ולי אנדרוז.
ליידי גאגא באוסקר 2015. צילום: Gettyimages
Everything Is Awesome
הסבר אפשרי לאיפוק הפתאומי של ליידי גאגא: עשרה קבין של אנרגיה ירדו אל האוסקר ה-87 ואת כולם לקח הביצוע ל"Everything Is Awesome" מתוך "סרט לגו". מדובר בשיר כל כך נורא שסביר להניח שהיכנשהו בעולם מענים איתו שבויים, אבל הביצוע שלו בטקס היה מדהים ומוגזם יותר מכל מה שיכולנו לדמיין. זה כלל, בין היתר, אנימציה של זמרת אופרה מלגו, אצ טיגן ושרה שרות על במה מסתובבת שבצידה השני לונלי איילנד, להקה של רקדני ברייקדאנס לבושים כמו כוכב הסרט, סולו של וויל ארנט בתור באטמן וחלוקת פסלוני אוסקר מלגו. לפנתיאון.
קלינט איסטווד ובראדלי קופר. צילום: Gettyimages
במאי "אידה" מכניע את התזמורת
פאבל פאבליקובסקי, במאי "אידה", הוא הראשון להביא למולדתו פולין פסלון אוסקר. עובדה משמחת זו הופכת את ישראל ללוזרית הגדולה בתולדות הפרס (עשרה מועמדויות, אפס זכיות). מה חבל שהבמאי בעל השם המפואר האריך בדבריו יתר על המידה, לדעת קברניטי הטקס, שביקשו לקטוע את נאומו בשיטה המסורתית: לעלות עליו עם המוזיקה. אך הפולני לא נכנע ושלף נשק חזק מהתזמורת: אזכור לאשתו המנוחה. בהמשך הצליחו גם במאיות הסרט הדוקומנטרי הקצר הזוכה, "Crisis Hotline: Veterans Press 1", להשתיק את המוזיקה כשאחת מהן ציינה כי הסרט מוקדש לבנה שהתאבד. גם גראהם מור, תסריטאי "משחק החיקוי", ציין כבר בתחילת נאום הזכייה שלו כי ניסה להתאבד בצעירותו. שנה עליזה במיוחד.
ג'וליאן מור מתרגשת
בכל רגע בו נחה המצלמה על פניה של ג'וליאן מור היא בדיוק השתנקה בבכי, בין אם הטריגר הוא הכרזת הזוכה בפרס הדוקו או נאום הזכייה שלה עצמה. אולי סוף סוף נפל לה האסימון כמה עצוב הסרט שהעניק לה את הפרס הזה, "עדיין אליס", המציג את התדרדרות מצבה של פרופסור לבשלנות חולת אלצהיימר. אם זה לא נורא מספיק, כפי שציינה מור בנאומה, אחד מבמאי הסרט הוא חולה ALS. ממש כמו סטיבן הוקינג, אותו גילם זוכה נוסף בטקס, אדי רדמיין, ב"התיאוריה של הכל". לא מספיק? אחד המועמדים לפרס השיר המקורי היה "I'm Not Gonna Miss You" של גלן קמפבל שהופיע בסרט הדוקומנטרי אודותיו. קמפבל לא ביצע את השיר בטקס כיוון שהוא חולה באלצהיימר. נו, אתם בוכים כבר?
שובה של אדל דזים
באוסקר הקודם העניק ג'ון טרבולטה לזמרת עדינה מנזל את השם אדל דזים, כשהזמין אותה לבצע את להיט הענק "Let It Go". הפעם הגישו השניים פרס יחד, כולל סולחה מביכה שכללה חדירה ברורה למרחב האישי של עדינה המסכנה. היא בתגובה קראה לו גלום גזינו.מה זה?! קישתא!
נאומים
זו הייתה שנה של נאומים רציניים וחשובים. ג'וליאן מור דיברה על העלאת המודעות לאלצהיימר ואדי רדמיין הקדיש את הפרס לחולי ALS ולסטיבן הוקינג ומשפחתו. התסריטאי גרהאם מור ביקש מבני נוער שמרגיש חריגים To Stay Wierd. פטרישיה ארקט ניצלה את זכייתה שלה כדי לדבר על שיוויון בשכר לנשים. זוכי פרס השיר, הראפר Common וג'ון לג'נד, לא השאירו עין יבשה בקהל עם זכייה יחידה בטקס לסרט "סלמה" (מהמקופחים הגדולים של הטקס השנה) ונאום נוקב בהתאם. והיה גם ג'יי.קיי סימונס ששלח את כולם להתקשר להורים שלהם, או אחד מארבעת תסריטאי "בירדמן" שלא שכח להודות גם לכלב שלו, לארי. במאי אותו סרט, אלחנדרו גונזלס איניאריטו, ניצל את הגיחה האחרונה לבמה כדי להביע תפילה לעליית שלטון הוגן יותר במקסיקו, ובינתיים גם ליחס הוגן כלפי המהגרים ממקסיקו. כולל ד"ש לחברים גיירמו דל טורו ואלפונסו קוארון, ברור.
מה זה?! קישתא!
