Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
עד עכשיו זכינו להציץ בו רק דרך המסך, אבל בימים אלה ממש השף העירום ג'יימי אוליבר מסתובב בארץ. בני מזל שזכו לפגוש אותו בשוק הכרמל ובזכאים מעלים פוסטים גורפי לייקים שגורמים לנו לאכול את הלב.
אוליבר, אימפריית קולינריה בינלאומית, נצפה משוטט בתל אביב ומתמקד ביעדים שקורצים לטבעונים. לפנדה פיתה בשוק הכרמל הוא הגיע מצויד מראש עם המלצה לפיתה חצילים, ובזכאים הוא ירד על פיתה ולאפה גם יחד. כל בעלי המקומות שאוליבר ביקר בהם מנועים מלדבר עקב הסכם סודיות, מה שהופך את הביקור לעוד יותר מסקרן. אנשים שהיו בסביבה מוסרים שהשף-סלב משך תשומת לב רבה, ושסועדים שהיו בסביבה ממש עטו עליו. עוד דווח כי למרות מעמדו אוליבר לא מסתובב עם האף בשמיים. הוא הסכים להצטלם, שפע חיוכים ודיבר עם כל מי שפנה אליו. מקורות לא רשמיים מסרו שאוליבר הגיע לארץ כדי לצלם פרק בתכנית טלוויזיה שסוקרת בירות קולינריה בעולם, כנראה בהזמנת משרד החוץ או משרד התיירות. הוא צפוי לשהות בארץ במשך מספר ימים, והרשת כבר גועשת מצילומים והשערות היכן ניתן ליירט אותו. אנחנו מהמרים על תכנית פיתות ומפגש עם אייל שני, אז כדאי להקים אוהל ליד סניפי המזנון.
ג'יימי אוליבר בפנדה פיתה. צילום: מעיין כץ
ג'יימי אוליבר בסך הכול בן 43 אבל נחשב לכוכב בשמי הקולינריה כבר 20 שנה. תכניתו הראשונה "השף העירום" חרכה את המסך. בעקבותיה באו ספר בישול ראשון מני רבים, הזמנה לבשל לראש ממשלת בריטניה דאז טוני בלייר ופרסום בכל העולם. במהלך הקריירה שלו עסק אוליבר בפרויקטים לשיפור התזונה בבתי ספר, והוביל להגברת השימוש בפירות וירקות טריים על חשבון מזון מתועש. אוליבר מחזיק מסעדות בכל העולם, אלא שבשנים האחרונות הכלכלה משפיעה גם עליו. בעקבות ההכרזה על הברקזיט סגר אוליבר שש מסעדות בבריטניה ופיטר מאות עובדים, ומסעדות בבעלותו נסגרו גם באוסטרליה. בכל זאת אין סיבה להיות מודאגים, כי הונו האישי של השף העירום מוערך ב-300 מיליון דולר.
בסך הכל משתלב במרקם המקומי. צילום: מעיין כץ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"פנו אליי מהחינוכית והציעו לעשות משהו שהוא לא תוכנית בישול לילדים, אלא תוכנית על אוכל. השאלה הייתה איך עושים משהו כזה בתקציבים של החינוכית, רחוק מהפריים טיים, בצורה צנועה וחכמה", מסבירה רותי רוסו, מנחת התכנית "הפסקת אוכל" שעלתה לאוויר בסוף יוני. התוכנית, ששונה מאוד מתוכניות האוכל למבוגרים, מכוונת לדור הצעיר ושואפת לתת לו חינוך קולינרי. "יצא משהו לא מתחנף ומתנחמד ולא מזלזל באינטליגנציה של הילדים, אלא נראה כמו תוכנית אולפן למבוגרים. הבנות שלי (בנות 6 ו־9) מתות על זה. הן רואות וחוזרות אליי עם הצעות ורעיונות שהן ראו שם, זה משפיע על התזונה בבית שלנו".
טלוויזיה היא מקור טוב לחינוך קולינרי? זה לא משהו שמתחיל מהבית?
"טלוויזיה יכולה מאוד להשפיע. מבחינתי כאם תמיד ישנה דילמת השפע. ההתמודדות של משפחה עם ההיצע של המטבח המודרני, של דילמת הסופרמרקט. לא אני ולא אתה גדלנו בשפע כזה, שהוא שפע משביע אבל לא בהכרח מזין. היינו פעם חברה פחות צרכנית והיום זה מועצם פי כמה, בעיקר כשאוכל רע זול יותר ויוקר המחיה עולה והמחירים של אוכל מזין ואיכותי עולים גם".
אבל חומרי גלם לאו דווקא אורגניים, פשוט כאלה שדורשים ממך אשכרה לבשל, הם לא זולים יותר?
"הם לא. ראשית, יש את העניין של להפוך את זה למנה, ושנית, באוכל תעשייתי יש דילול חומר הגלם עד שזה משתלם כלכלית. חברות מזון לא יכולות להרשות לעצמן להשתמש רק ברכיבים טבעיים, אז השיטה שלהן היא לפרוס את הטעם ואת חומר הגלם על 'שטח' רחב כמה שיותר, בעזרת מים, סוכר ומלח שלא נמצאים במוצר המקורי, כדי להוזיל אותו".
ולעשות תוכנית כזו בטלוויזיה זה כאילו להשפיע מבפנים?
"זה להכניס מודעות, לא רק לחנך. ילד צריך לדעת את הדברים האלה. ברגע שתדע, אתה תיכנס לסופרמרקט ותהיה חשדן, לא תהיה טמבל. זה לא כיף לדעת את הדברים האלו, אבל זה חשוב לדעת מה אתה קונה. זה לא מועבר אצלנו בצורה דידקטית ושלילית. הייתה תוכנית על ממתקים, למשל, אנחנו מדברים על נושא שהוא כיפי ועם הומור אבל המסר מועבר כל הזמן. הייתה לנו תוכנית בנושא 'שאריות', שהבאנו נתונים לגבי כמות האוכל שנזרק לפח, שבישראל זו כמות מטורפת".
שלא לדבר על כך שהמטבחים הכי מפוארים בעולם גדלו מהבסיס של "לא לזרוק שום דבר".
"גם על זה אנחנו מדברים. קח את המטבח הצרפתי, אין דבר כזה לזרוק אוכל. את העלים שמים כקישוט, את הגבעולים במרק וכו', לכל דבר יש תפקיד. אלה מטבחים מאוד מתוחכמים וזה מה שהופך אותם לכאלה. האוכל שלנו יהיה בריא מאוד אם רק נכין את האוכל הזמין שיש לנו בארץ: גבינות רזות, שמן זית, המון ירקות".
מצד שני לא מעט פעמים רואים יוזמות טלוויזיוניות כאלו שמתחילות כרעיון טוב ולא מצליחות להשפיע. ניקח לדוגמה אתג'יימי אוליבר. הוא ניסה ליצור תוכנית שתחליף את התזונה בבתי הספר ואז נחשף כי אימהות היו "מבריחות" לילדים ג'אנק פוד. איך אפשר להשריש תרבות אוכל ישראלית שתהיה אורגנית לסביבה שלא דרך המסך?
"אם תבוא ותנחית על הילד שלך כוסמת וירקות מאודים, אתה תהיה בבעיה. צריך לתת להם כלים לעשות את הבחירה הזאת. זה לא מהלך חד צדדי. אני אגב חושבת שבעקבות התוכנית זה יכול להיות הצעד הבא שלי, לעשות תוכנית לבתי הספר. חינוך קולינרי, בצורה של שיעור כחלק מהמערכת".
רותי רוסו בתוכנית אוכל חדשה לילדים. ריאיון
ובבית, מה היית ממליצה להורים שרוצים לגרום לילד שלהם לאכול בריא, או לפחות אוכל עם זהות?
"הייתי קודם כל ממליצה לפוצץ את הבית בפירות וירקות. מכניסה חומרי בסיס: טחינה, גבינות. והכי חשוב – לקרוא רשימות מרכיבים, פשוט להסתכל על האריזה. למייקל פולן יש ספר 'איך לאכול נכון' והוא כותב שם שכשקונים משהו, יש לבדוק אם את כל הרכיבים ברשימת הרכיבים אפשר לקנות גם בסופר, או לא לקנות משהו שהרכיבים שלו הם 'משהו שסבתא שלך לא מחשיבה כאוכל'. הרגלים נורא בסיסיים שאין בעיה להשריש".
עד כמה אפשר לפתח טעם של ילדים? הרי לוקח שנים להבשיל ולהיות פתוח לטעמים מסוימים, זה גם משהו שמתחלף ביולוגית.
"קודם כל, דברים כמו ירקות ופירות זה משהו שלא צריך לבשל בכלל, זה בא ככה. אני שומעת אנשים שאומרים דברים כמו 'אני לא אוהב לבשל, אני לא יודע לבשל'. אני לא מאמינה במצב כזה, יש הרבה דברים במטבח שהם נוסחה. נוסחה, תעקוב אחריה, ואולי ייקח לך פעמיים, שלוש, אבל בסוף תבין. טעם של ילדים כן אפשר לפתח. חוש טעם מושפע מכל כך הרבה דברים: תרבות, חברה, היסטוריה, בית. זה מושפע כל הזמן. הילדות שלי אוכלות במיה ויש ילדים שאוכלים רק פסטה ברוטב עגבניות; וחשוב להסביר לילד שאין 'במקום', אוכלים את מה שמוכן, זה אוכל שמישהו הכין בשבילך, זה גם מה שנותן כבוד לאוכל. גם אם הילד לא אוהב חלק מזה, זה מה שיש לאכול, וזה טוב, תאכל את זה".
"הפסקת אוכל", חינוכית 2 ראשון־רביעי 14:30, חינוכית 23 ראשון־חמישי 17:30 (שידור נוסף למחרת ב־9:00). פרקים מהסדרה זמינים בערוץ היוטיוב של החינוכית
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נפלאות התזונה: ראיון רותח עם השף העירום ג'יימי אוליבר
תשכחו מהבחירות המתקרבות בבריטניה. המגה שף ג'יימי אוליבר לא רוצה את קולות המצביעים, אלא דווקא את התיאבון שלהם. ריאיון עם השף הסקסי שבישל קמפיין שלם לחינוך קולינרי. מתי מישהו ירים את הכפפה גם אצלנו?
כשג'יימי אוליבר דוהר אל תוך המטבח־משרד המעוצב שלו – הבסיס של אימפריית ספרי הבישול שלו וגם אולפן הצילומים לערוץ היוטיוב שלו – נראה שאין לו זמן לראיון. האם נוכל לדבר בזמן שמאפרים אותו? "לא ממש, לא", הוא אומר ומצביע על הטלפון שלו. "אני חייב לשלוח מיילים. יש פשוט הרבה יותר מדי אנשים שאני צריך להוריד מהגב שלי".
לא מפתיע שהוא לחוץ. אף שחברת ג'יימי אוליבר אחזקות מעסיקה כיום 8,000 איש ברחבי העולם, הוא עצמו עדיין מעורב מאוד בכל אחת מזרועות האימפריה הקולינרית שלו: הוא כותב בעצמו את כל המתכונים בספרי הבישול, טועם את כל המנות במסעדות שלו ובוחר בעצמו את המגישים לערוץ היוטיוב שלו, פוד־טיוב, המוקדש לכישרונות קולינריים עולים. הוא גם עורך סדרה של מיני מגזינים לפוד־טיוב. נוסף למשימות אלה הוא עסוק בתקופה זו בהפקת אירוע ענקי בשם יום מהפכת המזון – יום שנתי המוקדש לפעילות של קבוצות מקומיות שמקדמות את חשיבות התזונה. בשנה שעברה התקיימו ביום זה 10,000 אירועים ב־123 מדינות, נשבר שיא גינס לשיעור הבישול הגדול בעולם ונשלחו יותר מ־1.4 מיליארד ציוצים בטוויטר בתגובה לאירועים השונים הקשורים ליום הזה (לשם השוואה, טקס פרסי האוסקר ב־2011 זכה ל־1.6 מיליארד ציוצים). אוליבר עסוק עד מעל לראש.
"נו, קדימה, חבר!", הוא אומר כעבור חמש דקות בעודו דוהר חזרה אל תוך החדר. "עשיתי הכל מהר כדי שנוכל לדבר כמו שצריך. מי שמכיר אותי יודע – אני אף פעם לא מאכזב אף אחד".
ג'יימי אוליבר. צילום: Jon Enoch
איך יש לך זמן לעשות את כל זה?
"החיים שלי הם כמו משחק טטריס: אני כל הזמן מנסה למצוא מקום לכל דבר. היום, בייחוד בגלל הסמארטפון, אתה כל כך נגיש כל הזמן. במשך שנים הלכתי לישון ב־2:00 בלילה וקמתי ב־5:30 בבוקר, הייתי מותש רוב הזמן, אבל היום אני ממוקד בעיקר בשינה. זה ממש משעמם, אבל כאדם בוגר אני פשוט מנסה לעשות מה שאפשר כדי שאוכל להיכנס כמה שיותר מהר למיטה שלי".
אתה נבוך לפעמים כשאתה צופה בתוכנית הראשונה שלך, "השף העירום"?
"כן, כל הזמן. אף אחד לא אוהב לשמוע את הקול שלו, ואף אחד לא אוהב לצפות בעצמו. אני נבוך פעמים רבות, אבל מצד שני זו גם נוסטלגיה. אני בן 40 השנה, הייתי בן 24 כשהתחלתי את 'השף העירום', והתנהגתי אז כמו בן 24 כי הייתי בן 24. מעניין לראות את עצמך מתפתח. אתה מבין את זה כשאתה מתחיל להראות את התוכניות לילדים שלך. הם אומרים לי: 'אנחנו לא מאמינים שעשית את זה!'".
האם אי פעם באמת בישלת בעירום?
"כן, פעם אחת. בישלתי דג סיבס שלם ניסיתי להיות רומנטי. אני לא ממליץ על זה, כי נגמר בכך שהזין שלי נכווה מהאדים של הדג כשהוצאתי אותו מהתנור".
ערוץ היוטיוב שלך, פודטיוב, תמיד קופץ בגוגל כשמחפשים רעיונות לארוחות באינטרנט. אתה מנסה להפוך לגוגל של המתכונים?
"אני לא יודע, אבל אני יודע שאני סומך על עצמנו ולא באמת סומך על אחרים. בקרת האיכות במתכונים באינטרנט היא גרועה, אבל אני ניגש למתכונים שלי באינטרנט כמו שאני ניגש לכתיבת ספרי בישול: אני מאוד נזהר לא לנצל לרעה את האמון שיש לאנשים בי. בעבר ראיתי הוצאות גרועות של ספרי בישול, ואני לא רוצה לפגוע ביחסים שלי עם הקוראים".
אילו ספרים למשל?
"מישהו שעבדתי איתו הוציא כמה ספרים, ואני הייתי זה שקיבל את הטלפונים הזועמים מאנשים שהוציאו 50 ליש"ט (כ־300 ש"ח) על כל מיני מרכיבים מתוחכמים. הם כעסו על כך שאחרי כל ההשקעה יצאה להם חרא של מנה. זה השפיע עליי, ומאז בכל פעם שכתבתי ספר, הייתי מודע מאוד לכך שמדובר בכסף של אנשים. עזוב את העלות של הספר עצמו, אנחנו מדברים על הקניות בסופר. 50 ליש"ט הן הרבה כסף".
בספטמבר שעבר הפכו בבריטניה את החינוך לתזונה נכונה לשיעורי חובה בבתי הספר. אתה מרגיש שניצחת סוף סוף במאבק שלך?
"זה חיובי מאוד וזה ניצחון קטן לקמפיין שארך שש שנים. אבל בשנה שעברה מחלות שנובעות מתזונה לא בריאה השיגו את העוני והרעב כסיבת המוות הגדולה בעולם. לראשונה, יותר אנשים מתים מכך שהם אוכלים דברים לא נכונים מאשר מתת תזונה. עכשיו אני מתבונן בחינוך לתזונה בהיבט בינלאומי, וניסחתי עצומה גלובלית שתופנה לכל מדינות ה־G20 (ארגון של 19 הכלכלות הגדולות בעולם והאיחוד האירופי) כדי שיתחייבו לחינוך חובה לתזונה נכונה בבתי הספר. אני מאמין שזו זכותו של כל ילד בעולם".
אתה חושב שאפשר לשנות את המדיניות של המדינות החזקות בעולם בכל הנוגע לתזונה?
"עוד לא פגשתי אף אחד שחשב שזה רעיון רע ללמד ילדים על אוכל. רק אדם מטומטם לגמרי יחשוב שזה לא רעיון מעולה. יש לנו 13 אלף שגרירים די פעילים בכל העולם, ואנחנו נותנים להם כלים ומידע שיעזרו להם להביא את העצומה לשרי החינוך, לראשי הממשלות ולצוותי החדשות המובילים. האם זו בקשה גדולה? כן. האם זה חותר נגד המדיניות הקיימת היום? כן. האם זה הדבר הנכון לעשות? כן, ללא ספק".
לאיזה מנהיג פוליטי היית רוצה לבשל ומה היית מגיש לו?
"פעם הייתה לי הזדמנות לבשל לנשיא קובה דאז, פידל קסטרו, ולא יכולתי לבוא. הייתי הרוס מזה. הייתי רוצה להגיד שבישלתי לפידל קסטרו. הייתי יכול להגיד: 'פידל, אני עושה מהפכת מזון. אתה עשית מהפכה אמיתית, יש לך טיפים בשבילי?'. למרבה הצער, רוב הטיפים שלו בטח יהיו עבֵרות על החוק".
פעם בישלת לסילביו ברלוסקוני, לא?
"כן, ולברק אובמה. שניהם היו מקסימים. אובמה הוא קוּל, לא? הוא פשוט בן אדם, ואשתו ממש נחמדה. וברלוסקוני? נו טוב, הוא איטלקי…".
לפעמים אתה חושב שבמקום לבלות כל כך הרבה זמן בקידום פוליטי של רעיונות, אתה צריך להפוך לפוליטיקאי כדי שתוכל לשנות דברים בעצמך?
"אני באמת לא יודע, אבל אני מרגיש שהבוס שלי הוא הציבור. חוץ מזה, ברגע שאתה אומר 'אני חושב שאנסה לרוץ לראשות העיר', כולם מתחילים לקלל אותך. אז במחשבה שנייה לא, אני לא חושב שאני ראוי לתפקיד פוליטי".
240 מיליון– שוויו המוערך של השף בליש"ט (כ־1.416 מיליארד ש"ח בשבילכם). בשנה שעברה דורגו ג'יימי ואשתו במקום ה־396 ברשימת העשירים הגדולים בבריטניה של "הסנדיי טיימס".
37 מיליון– מספר הספרים שאוליבר מכר בסך הכל, תחת 19 כותרים שונים. הם תורגמו ליותר מ־30 שפות.
2– מספר בחינות הבגרות שאוליבר עזב איתן את התיכון (באמנות ובגיאולוגיה).
50– הגידול באחוזים במכירה של עוף אורגני ועופות חופש בבריטניה, בעקבות התוכנית של אוליבר על תעשיית העופות.
3– מספר הפעמים שאוליבר בישל בדאונינג 10 – מעונו של ראש ממשלת בריטניה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
