במסגרת הקוקטייל המוזר שהציבה לנו המציאות הישראלית, חגיגות 90 השנים לשידור הציבורי שיצוינו השבוע, לרגל השידור הראשון של "קול ירושלים" ב-30.3 של שנת 1936, התלבשו היטב על אווירת הכאוס הכללית סביב המלחמה הנמשכת, האזעקות ואפילו הגשם המוזר הזה בסוף מרץ. וכשמסביב הכל מוזר, הגיע הזמן להתאחד עם המוזרות הישראלית דרך אחד הביטויים המובהקים שלה: קליפים ישראליים.עוד הרבה לפני עידן ערוץ 24 (ויוטיוב וטיקוטוק שבאו אחריו), הווידאו קליפ הישראלי חגג בשלוש תכניות מרכזיות: "זהו זה", שצילמה קליפים להופעות המוזיקליות במסגרת התכנית בחינוכית ושתי תכניות אחיות – "עד פופ" ו"להיט בראש", ששידרו קליפים בפריים טיים של ערץ 1 באמצע שנות השמונים, והפיקו לא מעט רגעי ביזאר מופתיים שאין לנו ברירה אלא לדרג. תמיד היינו מוזרים.

>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> בואו נעוף יחד: 10 הפתיחים הכי נצחיים של הטלוויזיה החינוכית

מקום 10: אבי טולדנו // דיינו

קפיצה קצרה לעוד מקום שאירח לא מעט הזיות – הקדם אירוויזיון. הפעם של שנת 1989. אבי טולדנו מגיע לקדם הזה אחרי שתי הצלחות לא קטנות עם "הורה" (שכתב לעצמו) ו"חי" (שכתב לעפרה חזה ז"ל), והפעם עם עוד שיר טוב יחסית בשם "דיינו". רק שהביצוע בעיקר ייזכר בזכות הויזואליה: טי שירט שחור ונטייה מוזרה לעשות ג'אגלינג עם כדור בלתי נראה.

מקום 9: אלי גורנשטיין // לארצי יש יום הולדת

כל מילה שאגיד, רק תגרע מהאיש והאגדה שהוא אלי גורנשטיין. מהתפקיד המושלם כזמי ב"הלהקה", דרך מי שעשה את הילדות שלנו כמי שדובב את סקאר ב"מלך האריות" ושר את "רכבת ההפתעות" – גורנשטיין הוא איש ברוך כשרונות וזמר נדיר, אלא שכאן הוא מגיע שלא בטובתו, אלא בעיקר בגלל הקליפ שבו, משום מה, אנחנו חוזרים למנהג של "עוד להיט" להציב במרכז את המגיש דורי בן זאב, הפעם כילד יום הולדת. מה.

מקום 8: גידי גוב // שלוש בלילה בעיר

"שלוש בלילה בעיר" הוא אחד השירים היפים והקצת נשכחים של גידי גוב מתוך אלבום הבכורה שלו (שמוכר בתור "התקליט עם הפרפרים") – שגם התמודד בפסטיבל הזמר 1978 (והפסיד ל"אבניבי"!), אבל גם הקליפ שלו היה מוזר להחריד – כולל סצנה שבה גוב מנסה להדליק סיגריה ואז נתקל ב… דורי בן זאב, שמציע לו אש כבובה מתוך חלון ראווה. גוב, אגב, מסרב וממשיך הלאה. הגיוני.

מקום 7: אבי טולדנו // ויקטור

חוזרים אל טולדנו היקר, והפעם עם שיר נשכח במיוחד מתוך אלבום שנשא את אותו השם ויצא ב-1988. בשיר, טולדנו מעודד חבר בשם ויקטור ומספר לו ש"עם הזמן הכל הסתדר", אבל בקליפ, שהגיע לנו הודות ל"זהו זה", הוא מנהל דיאלוג עם בנאדם שמאוד חשוב לדבר איתו, שזה הוא עצמו, רק בחולצה צהובה. פיצול האישיות שלא ידענו שאנחנו צריכים.

מקום 6: ירדנה ארזי // אני לא גרטה גרבו

השנה היא 1982, וירדנה ארזי מחפשת את עצמה בקריירה. אחרי שכבר עברה כמה פאזות – מלהקת הנח"ל, דרך "שוקולד מנטה מסטיק" ועד הנחיית האירוויזיון בישראל בשנת 1979 – היא סוף סוף מוציאה אלבום סולו. רק שכאן מגיע הניסוי – ובעיקר הטעייה – שהתגלמו בסינגל ובקליפ המוזר הזה עם משקפיים שחורים, אווירת סינתי-פופ פאנקיסטית וקול מאוד מאוד גבוה. ארזי למדה בדרך הקשה שהיא לא גרטה גרבו, אבל גם ממש לא קייט בוש.

במקום ה-5: אריאל זילבר // להתראות במבול הבא

זילבר, שהפך שנים אחר כך לדמות שנויה במחלוקת, תמיד אהב לנסות דברים. לפעמים זה הוביל אותו לשירים כמו "ברוש" או "שמש שמש", ולפעמים זה נגמר כמו בשיר הזה, שבו זילבר מתנסה בראפ (1989, כן? בקושי ידעו מה זה ראפרים בארץ), שבו ניסה להסביר לילדים איך לשמור על כדור הארץ, דרך משל על נוח והמבול. בקליפ זה אפילו משתפר כי זה מתחיל בסצנה שבה הוא מקריא סיפור לילדים עם כובע של קאובוי, רוכב על חמור ורוקד על תיבה עם בובות של חיות. כל זה בהחלט מוזר, אבל הרבה פחות ממה שיקרה לו בהמשך הקריירה.

מקום 4: הנרי ברטר // הלו מאדאם לרואה

ברטר הוא מפיק מוזיקלי יהודי-צרפתי שזכור בישראל בגלל שני דברים: הוא האיש שהלחין את הלהיט הכביר "תפילה" של עפרה חזה ז"ל, וזכור כמי שכתב ג'ינגלים ללא מעט מערכות בחירות – כולל לנתניהו, ברק ואריאל שרון. אבל בין לבין הוא התנסה כזמר (קדנציה קצרה מאוד, שבסיומה הוא חזר להפיק) – עם שיר מוזר ומקריפ, וקליפ עם פסנתר, ילדה קטנה וטלפון. אה, ומלא אנשים רוקדים בלי סיבה. הלו?

מקום 3: טוני ריי // הולכים לשוק הכרמל

טוני ריי הוא מוזיקאי ג'מייקני, שהופיע בישראל בסוף שנות השישים עם הלהקה שלו והתאהב בארץ. היצירה המקומית שלו כללה לא מעט להיטי קאלט דוגמת "שמנמנה" וגם השיר הזה, שבו הוא הביע אהבה גדולה לשוק הכרמל ביום שישי. זה עוד כלום לעומת הקליפ, שבו התאחד עם "זהו זה" בפרק מחווה לסדרה "משפחת קוסבי", כולל כל חברי "זהו זה" בבלאקפייס, שבנוסף מזמינים את ריי כדי לרקוד אותם. הם שחורים מארה"ב, הוא שחור מג'מייקה, מה זה משנה? אותו דבר. בדיעבד, לא בטוח שמישהו יצא טוב מהדבר הזה. גם לא המוח שלנו שהשיר הזה נתקע בו למשך שבועות.

מקום 2: שרי צוריאל // חברי הטייפ

מ"קיפי" ועד ההופעה המוזרה הלא פחות באירוויזיון 1986, שרי צוריאל היא מופת של בידור ומוזרות ישראלית. ועל כך היא הוסיפה בהחלט עם השיר הזה, שנכתב לפסטיבל שירי הילדים של שנת 1985. צוריאל שרה בהתלהבות על חבר שלה שהוא… רדיוטייפ, שבתגובה לאהבה היוקדת יודע לצעוק בקליפ שהוא "ישלח אותה לנורווגיה". מה נאמר? לפעמים אפשר להבין את מי שמתחבא בתוך בובה של קיפוד.

מקום ראשון: טובה גרטנר // אתמול

מאיפה להתחיל? מהשיר המוזר להחריד של גרטנר ("אם שאלת רק אתמול מה היה/ אז פתחת את הפה גדול, אה אה אה")? מזה שהיא הולכת משום מה בנמל תל אביב הנטוש של שנות ה-80'? מחבורת הגברים בג'ינס שמגיעים ממול, עוצרים את ריצת הבוקר המשותפת (?!) שלהם ורוקדים אחריה? מהעובדה שכל החבורה המוזרה הזאת לא יודעת ללכת? מזה שבאיזשהו שלב הם מתחילים לשרוק בלי סיבה נראית לעין? מזה שמשטרת ישראל לא מתערבת בכת המוזרה הזאת? מה הולך פה?! אין לי מושג. אבל זה נראה לי כמו מקום ראשון מצוין. אה אה אה.

• המסך
• הערוץ הראשון
• החינוכית
• קליפ

בצילה של המלחמה, השידור הציבורי הישראלי חוגג בימים אלה 90 שנה. דרך ארוכה עברנו מאז השידור הראשון של קול ישראל (ב-1936 עדיין "קול ירושלים") ועד התוצרים המבריקים של התאגיד בימינו אנו, ועכשיו זה זמן טוב לעצור ולסכם. הפעם, נתמקד בחטיבה מאוד מסוימת של השידור הציבורי – הטלוויזיה החינוכית.מה שהתחיל כיחידת סמך במשרד החינוך לפני 52 שנים ("הטלוויזיה הלימודית"), הפך בגלגולים השונים למשהו שליווה את הילדות שלנו קרוב קרוב. באופן אבסורדי, זה קרה דווקא בימים שלא התחנכנו, כשנשארנו בבית, והסדרות המצוירות של הבוקר זרמו לנו מול העיניים.לכבוד החגיגות דרגנו את עשרת הפתיחים הגדולים ביותר של החינוכית בכל הזמנים. תזכורת: לא באנו לכאן לדרג את הסדרות, רק את הפתיח שלהן. את המוזיקה. בואו נלך (לשם).

>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> המלצת הצפייה של המדינה: 15 הסדרות הכי טובות בתולדות כאן 11

מקום 10 // טובטוב הגמד

זה סיפור מדהים על סדרה ספרדית, שמבוססת על ספר הולנדי, והגיעה איכשהו לישראל. ב-1986 היא שודרה לראשונה עם הפתיח (שנשאר מהלחן המקורי שכתב חאבייר לוסדה קלבו) שקיבל מילים חדשות (שפרירה זכאי הבלתי נגמרת), ועל הביצוע הופקד אריה מוסקונה ז"ל. מוסקונה תמיד היה מבצע מצוין, וזה בהחלט שיר זכור היטב – הוא מקום 10, כנראה, בגלל הספוילר המטורף שמוסקונה דופק בסוף השיר. פתיח שאחריו לא שווה לראות את הסדרה. פתיח שהוא לא כזה טוב טוב (סליחה על משחק המילים הזה. אני אצא, רק תמשיכו לקרוא).

מקום 9 // היי בינבה

חוזרים ליפן, המדינה שבלעדיה לא היה לנו שום דבר לראות כילד בטלוויזיה – חוץ מאת חיים יבין. "היי בונבו" היתה סדרה יפנית שנוצרה גם היא בשנות השמונים, על מכונית צהובה שנולדה מתוך ביצה במשחטת רכב (נשבע לכם). הפתיח היפני המקורי היה הרבה פחות איקוני, אבל בארץ הוא הפך לקלאסיקה. תמר אורן תרגמה, ומי שהופקדה על הביצוע היא זמרת אלמונית יחסית בשם עליזה אברג'יל. פתיח נפלא וקסום, שגם הכניס את הביטוי "בינבה" לשפה שלנו – כצעצוע לילדים וכדרך לתאר מכוניות מאזדה ישנות. ואף מילה על זעם הרשע, הנבל הראשון של ילדותנו, שלימד אותנו לפחד מרשעים (ומשפמים).

מקום 8 // אלף ואחת אמריקות

שיר פחות מוכר, אבל פייבוריט אישי שלי ואני קובע. "אלף ואחת אמריקות" היא סדרת אנימציה ספרדית שנכתבה ב-1991 לציון 500 שנה למסעות גילוי אמריקה של כריסטופר קולומבוס. לארץ היא הגיעה שנה אחרי (אגב, בדיוק 500 שנה אחרי המסעות ב-1492), כשהיא מלווה את העמים השונים שהתיישבו באמריקה. שפרירה זכאי גם כאן על המילים, הלחן של תיאו קרדלדה – ועל הביצוע הופקדו יסמין גמליאל (כוכבת להקת "מנגו" האגדית) ושלישיית "אף אוזן גרון" (שמוכרת מ"ליל חניה"). יופי של דבר.

מקום 7 // בארץ הקטקטים

עוד סדרה יפנית שמתמקדת בגמדים שגרים ביער – מה נסגר – אבל על האייקוניות אין ויכוח. סיפורם של יצורים ננסיים ושוחרי טבע שחיים בכפר קטן, וחווים לא מעט הרפתקאות. בעוד הסדרה קצת נשכחה, שיר הפתיחה שלה הפך לנצחי. הפעם זו דוגמא לשיר שנשמר בגרסה המקורית (מילים: קוגו הוטומי, לחן: טקאו וואטאנאבה), אבל הגיע לידיים של מבצעת ושחקנית אדירה – מיקי קם. קם עוד תופיע ברשימה בהמשך, אבל במקרה דנן היא נתנה ביצוע אדיר לשיר אגדי, שסייע לנו לברוח בהצלחה לעולמם של טיפטיפ וטיפטיפון.

מקום 6 // עמיקו וחבריו

ממשיכים עם מיקי קם, והפעם עם סדרה שהגיעה ממקסיקו. "Amigo And Friends", סדרה בת 52 פרקים שנוצרה בתחילת שנות השמונים, התאקלמה בארץ והפכה ל"עמיקו". גם שיר הפתיחה נשאר בשלמותו (ממש אותו לחן), למילים חדשות שמבצעת קם ששינתה את קולה. סיפורו של האיש שלא רצה להיות כוכב קולנוע, רק חבר ולא יותר. וזו האמת לאמיתה, חברים.

מקום 5 // רכבת ההפתעות

מתחילים לעלות ברמה. בניגוד לסדרות מיובאות שראינו כאן, "רכבת ההפתעות" היא תוצר ישראלי שאסף לתוכו סדרות מצוירות קצרות מכל העולם. בהתחלה הלכו שם על פתיח אינסטרומנטלי, אבל אז החליטו לשנות והלכו בגדול. מה זה בגדול? הפזמונאית לאה נאור על המילים, עוזי חיטמן ז"ל (!) על הלחן – ועל הביצוע הופקד האחד והיחיד, אלי גורנשטיין. ביצוע שמח דרמטי כמיטב המסורת, עם פזמון מדבק ותחושת כיף אדירה שמילאה לך את הלב. יחד עם רצון עז לעלות על הרכבת הזאת תכף ומיד, שלא לומר צ'יקיצ'יקצ'אק.

מקום 4 // הקוסם מארץ עוץ

לספר הילדים שכתב ליימן פרנץ באום לפני 126 שנה (!!) נעשו לא מעט עיבודים – המוכר ביותר שהם היה הסרט שיצא ב-1939 בכיכובה של ג'ודי גרלנד. אבל בהמשך, בין היתר, הוא גם הפך לסדרת ילדים יפנית שהתגלגלה לישראל (ולימים, אפילו הפכה למחזמר אגדי עם מיכל ינאי). הפתיח היפני נשאר הפעם בשלמותו, אבל על הביצוע הופקדה כוכבת אמיתית – אילנית. באנגר לא קטן, וגם הזמרת המדהימה הזו עוד תחזור אלינו בהמשך.

מקום 3 // הלב

כן, פרובוקציה, אני יודע. מבין כל השירים שבמצעד הזה, זהו כנראה הפתיח הזכור ביותר, שהפך לשגור במיוחד (אפילו לשיר במגרשי הכדורגל), והפך את הסדרה ללהיט הקיץ הגדול של האייטיז והניינטיז. סיפור שמתחיל מהספר של אדמונדו דה אמיצ'יס והגיע עד יפן שעשתה ממנו סדרת אנימה, שבאופן אירוני, בעיקר שברה לנו את הלב. לא ברור מה גרם למישהו לחשוב שזו סדרה ראויה לילדים (אז מה אם זה מצויר? גם רן וסטימפי זה מצ.. אוקיי) – אבל גלשנו. הפתיח היפני גם כאן נשאר בשלמותו ותורגם ע"י לאה נאור המעולה (עוד שם שחוזר כאן), וגם כאן האלופה החוזרת היא אילנית – בביצוע שקשה לסרב לו. ועם זאת, נתעקש, יש טובים יותר.

מקום 2 // רחוב סומסום

יצאנו קצת מעולם המצוירים, לטובת פתיח בלתי נשכח. לפחות ברמה המוזיקלית, ילידי שנות השבעים והשמונים פונקו חבל על הזמן. זו היתה התקופה שבה מיטב היוצרים העבריים עשו גם אלבומי ילדים – מאריק איינשטיין, דרך חוה אלברשטיין ומתי כספי, ועד הכבש השישה עשר. דוגמא מזוקקת לכך יכולנו לקבל מהפתיח הנפלא של סדרת הילדים המצליחה בעולם, שקפצה באייטיז לביקור בישראל. קבלו את הדרים טים: עלי מוהר על המילים, יוני רכטר על הלחן (הגרובי!) וגידי פאקינג גוב מבצע (יחד עם מזי כהן ודפנה ארמוני!). אושר גדול. סום ובשום וקסום ונפלא.

מקום ראשון // נילס הולגרסון

כי בסוף, קשה להתווכח עם הלב (למרות ש"הלב" רק במקום השלישי). לא ברור מה בלבנט משך אותנו לסיפור הכל כך סקנדינבי הזה: ילד שהפך לגמד ועף על אווז ברחבי שוודיה הפך לגיבור הילדות שלנו. אבל כנראה שזה היה הפתיח – שמגיע גם כאן בשלמותו מיפן, אבל זכה גם כאן לתרגום מוצלח של לאה נאור – ומעל הכל, לביצוע המרטיט של אחד מגדולי המבצעים שלנו, יגאל בשן ז"ל. שיר שאי אפשר לסרב להזדמנות לשיר אותו בשמחה (גם אם לא מכירים את כל המילים) ועשה לך חשק לעוף בעצמך על אווז בר – גם אם הנוף שלך הוא בניינים מבטון, על כביש פקוק, בחום של ישראל. בוא נעוף, קיבינימט.

• המסך
• כאן חינוכית
• החינוכית
• תאגיד השידור הציבורי
• עם הילדים