במלאת 90 שנה לשידור הציבורי בישראל אנחנו חוזרים אל הרגעים הגדולים שלו, וביניהם תקופה הזויה שבה הערוץ הראשון היה המקום היחיד שאפשר לראות בו קליפים, ועוד בפריים טיים (!); כך גילתה ירדנה ארזי שהיא לא קייט בוש, אריאל זילבר גילה שהוא לא ראפר ושרי צוריאל גילתה את הטכנו-פטישיזם. כמה כיף היה כאן
במסגרת הקוקטייל המוזר שהציבה לנו המציאות הישראלית, חגיגות 90 השנים לשידור הציבורי שיצוינו השבוע, לרגל השידור הראשון של "קול ירושלים" ב-30.3 של שנת 1936, התלבשו היטב על אווירת הכאוס הכללית סביב המלחמה הנמשכת, האזעקות ואפילו הגשם המוזר הזה בסוף מרץ. וכשמסביב הכל מוזר, הגיע הזמן להתאחד עם המוזרות הישראלית דרך אחד הביטויים המובהקים שלה: קליפים ישראליים.עוד הרבה לפני עידן ערוץ 24 (ויוטיוב וטיקוטוק שבאו אחריו), הווידאו קליפ הישראלי חגג בשלוש תכניות מרכזיות: "זהו זה", שצילמה קליפים להופעות המוזיקליות במסגרת התכנית בחינוכית ושתי תכניות אחיות – "עד פופ" ו"להיט בראש", ששידרו קליפים בפריים טיים של ערץ 1 באמצע שנות השמונים, והפיקו לא מעט רגעי ביזאר מופתיים שאין לנו ברירה אלא לדרג. תמיד היינו מוזרים.
>> לפני שהיינו כאן: 11 הרגעים הכי גדולים של הערוץ הראשון
>> בואו נעוף יחד: 10 הפתיחים הכי נצחיים של הטלוויזיה החינוכית
מקום 10: אבי טולדנו // דיינו
קפיצה קצרה לעוד מקום שאירח לא מעט הזיות – הקדם אירוויזיון. הפעם של שנת 1989. אבי טולדנו מגיע לקדם הזה אחרי שתי הצלחות לא קטנות עם "הורה" (שכתב לעצמו) ו"חי" (שכתב לעפרה חזה ז"ל), והפעם עם עוד שיר טוב יחסית בשם "דיינו". רק שהביצוע בעיקר ייזכר בזכות הויזואליה: טי שירט שחור ונטייה מוזרה לעשות ג'אגלינג עם כדור בלתי נראה.
מקום 9: אלי גורנשטיין // לארצי יש יום הולדת
כל מילה שאגיד, רק תגרע מהאיש והאגדה שהוא אלי גורנשטיין. מהתפקיד המושלם כזמי ב"הלהקה", דרך מי שעשה את הילדות שלנו כמי שדובב את סקאר ב"מלך האריות" ושר את "רכבת ההפתעות" – גורנשטיין הוא איש ברוך כשרונות וזמר נדיר, אלא שכאן הוא מגיע שלא בטובתו, אלא בעיקר בגלל הקליפ שבו, משום מה, אנחנו חוזרים למנהג של "עוד להיט" להציב במרכז את המגיש דורי בן זאב, הפעם כילד יום הולדת. מה.
מקום 8: גידי גוב // שלוש בלילה בעיר
"שלוש בלילה בעיר" הוא אחד השירים היפים והקצת נשכחים של גידי גוב מתוך אלבום הבכורה שלו (שמוכר בתור "התקליט עם הפרפרים") – שגם התמודד בפסטיבל הזמר 1978 (והפסיד ל"אבניבי"!), אבל גם הקליפ שלו היה מוזר להחריד – כולל סצנה שבה גוב מנסה להדליק סיגריה ואז נתקל ב… דורי בן זאב, שמציע לו אש כבובה מתוך חלון ראווה. גוב, אגב, מסרב וממשיך הלאה. הגיוני.
מקום 7: אבי טולדנו // ויקטור
חוזרים אל טולדנו היקר, והפעם עם שיר נשכח במיוחד מתוך אלבום שנשא את אותו השם ויצא ב-1988. בשיר, טולדנו מעודד חבר בשם ויקטור ומספר לו ש"עם הזמן הכל הסתדר", אבל בקליפ, שהגיע לנו הודות ל"זהו זה", הוא מנהל דיאלוג עם בנאדם שמאוד חשוב לדבר איתו, שזה הוא עצמו, רק בחולצה צהובה. פיצול האישיות שלא ידענו שאנחנו צריכים.
מקום 6: ירדנה ארזי // אני לא גרטה גרבו
השנה היא 1982, וירדנה ארזי מחפשת את עצמה בקריירה. אחרי שכבר עברה כמה פאזות – מלהקת הנח"ל, דרך "שוקולד מנטה מסטיק" ועד הנחיית האירוויזיון בישראל בשנת 1979 – היא סוף סוף מוציאה אלבום סולו. רק שכאן מגיע הניסוי – ובעיקר הטעייה – שהתגלמו בסינגל ובקליפ המוזר הזה עם משקפיים שחורים, אווירת סינתי-פופ פאנקיסטית וקול מאוד מאוד גבוה. ארזי למדה בדרך הקשה שהיא לא גרטה גרבו, אבל גם ממש לא קייט בוש.
במקום ה-5: אריאל זילבר // להתראות במבול הבא
זילבר, שהפך שנים אחר כך לדמות שנויה במחלוקת, תמיד אהב לנסות דברים. לפעמים זה הוביל אותו לשירים כמו "ברוש" או "שמש שמש", ולפעמים זה נגמר כמו בשיר הזה, שבו זילבר מתנסה בראפ (1989, כן? בקושי ידעו מה זה ראפרים בארץ), שבו ניסה להסביר לילדים איך לשמור על כדור הארץ, דרך משל על נוח והמבול. בקליפ זה אפילו משתפר כי זה מתחיל בסצנה שבה הוא מקריא סיפור לילדים עם כובע של קאובוי, רוכב על חמור ורוקד על תיבה עם בובות של חיות. כל זה בהחלט מוזר, אבל הרבה פחות ממה שיקרה לו בהמשך הקריירה.
מקום 4: הנרי ברטר // הלו מאדאם לרואה
ברטר הוא מפיק מוזיקלי יהודי-צרפתי שזכור בישראל בגלל שני דברים: הוא האיש שהלחין את הלהיט הכביר "תפילה" של עפרה חזה ז"ל, וזכור כמי שכתב ג'ינגלים ללא מעט מערכות בחירות – כולל לנתניהו, ברק ואריאל שרון. אבל בין לבין הוא התנסה כזמר (קדנציה קצרה מאוד, שבסיומה הוא חזר להפיק) – עם שיר מוזר ומקריפ, וקליפ עם פסנתר, ילדה קטנה וטלפון. אה, ומלא אנשים רוקדים בלי סיבה. הלו?
מקום 3: טוני ריי // הולכים לשוק הכרמל
טוני ריי הוא מוזיקאי ג'מייקני, שהופיע בישראל בסוף שנות השישים עם הלהקה שלו והתאהב בארץ. היצירה המקומית שלו כללה לא מעט להיטי קאלט דוגמת "שמנמנה" וגם השיר הזה, שבו הוא הביע אהבה גדולה לשוק הכרמל ביום שישי. זה עוד כלום לעומת הקליפ, שבו התאחד עם "זהו זה" בפרק מחווה לסדרה "משפחת קוסבי", כולל כל חברי "זהו זה" בבלאקפייס, שבנוסף מזמינים את ריי כדי לרקוד אותם. הם שחורים מארה"ב, הוא שחור מג'מייקה, מה זה משנה? אותו דבר. בדיעבד, לא בטוח שמישהו יצא טוב מהדבר הזה. גם לא המוח שלנו שהשיר הזה נתקע בו למשך שבועות.
מקום 2: שרי צוריאל // חברי הטייפ
מ"קיפי" ועד ההופעה המוזרה הלא פחות באירוויזיון 1986, שרי צוריאל היא מופת של בידור ומוזרות ישראלית. ועל כך היא הוסיפה בהחלט עם השיר הזה, שנכתב לפסטיבל שירי הילדים של שנת 1985. צוריאל שרה בהתלהבות על חבר שלה שהוא… רדיוטייפ, שבתגובה לאהבה היוקדת יודע לצעוק בקליפ שהוא "ישלח אותה לנורווגיה". מה נאמר? לפעמים אפשר להבין את מי שמתחבא בתוך בובה של קיפוד.
מקום ראשון: טובה גרטנר // אתמול
מאיפה להתחיל? מהשיר המוזר להחריד של גרטנר ("אם שאלת רק אתמול מה היה/ אז פתחת את הפה גדול, אה אה אה")? מזה שהיא הולכת משום מה בנמל תל אביב הנטוש של שנות ה-80'? מחבורת הגברים בג'ינס שמגיעים ממול, עוצרים את ריצת הבוקר המשותפת (?!) שלהם ורוקדים אחריה? מהעובדה שכל החבורה המוזרה הזאת לא יודעת ללכת? מזה שבאיזשהו שלב הם מתחילים לשרוק בלי סיבה נראית לעין? מזה שמשטרת ישראל לא מתערבת בכת המוזרה הזאת? מה הולך פה?! אין לי מושג. אבל זה נראה לי כמו מקום ראשון מצוין. אה אה אה.
