שגעת הרימייקים של תעשיית הטלוויזיה בארצות הברית אינה יודעת שובעה, זה לא חדש, וגם להיטי עבר די נשכחים נכנסים לרשימת ההמתנה ומתויגים תחת הכותרת "זה עבד פעם, למה שזה לא יעבוד שוב". עכשיו תורו של הסרט "בחזקת חף מפשע" לקבל רימייק טלוויזיוני בטיפול המוקפד של אפל TV+, ואם אתם שואלים את עצמכם למה, התשובה היא למה לא.

>> "הבנים": מתברר שכוח העל של הסדרה הזאת הוא לעצבן טראמפיסטים
>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות (וסרט) שהחזיקו אותנו ערות בשבוע שעבר

לטובת מי שהחמיצו את הניינטיז: המקור היה מותחן משפטי בכיכובו של הריסון פורד מ-1990, שגרף בזמנו כ-220 מיליון דולר בקופות על תקציב הפקה של 20 מיליון דולר, מספרים אדירים לאותה תקופה ויחס השקעה-תמורה שקשה להתעלם ממנו. לנעליים הגדולות של פורד נכנס בסדרה ג'ייק ג'ילנהול, מהשחקנים המוערכים של הדור החדש מאז "דוני דארקו", אך גם מהפרסונות הפחות אהובות בהוליווד, ובשני הפרקים הראשונים הוא צובע את הדמות הראשית – פרקליט בכיר בפרקליטות המדינה שמואשם ברצח קולגה שהוא טוען שלא ביצע – בגוונים אפלים ומעניינים שהריסון פורד לא בהכרח מסוגל להם.

באפל TV+ הלכו על בטוח ונתנו את ההגה של למאסטר של הדרמה המשפטית בטלוויזיה, דיוויד אי. קלי (מתהילת "אלי מקביל", "בוסטון ליגל", "הפרקליטים" ולאחרונה גם הלהיט הנטפליקסי "סנגור במבחן"), כיוצר ושואוראנר של העיבוד הזה, כשעל ההפקה מופקדת מכונת הלהיטים שהיא ג'ייג'יי אברהמס. הם לא עושים למקור את מה שדונלד גלובר ופרנצ'צסקה סלואן עשו ל"מר וגברת סמית'", אבל יש כאן בהחלט טיפול שונה וניסיון להעמיק בדרמה הבינאישית שברקע הסיפור הגדול.

הנקודה המרכזית שבה הרימייק הטלוויזיוני נופל בבירור לעומת היצירה הקולנועית היא הקאסט שסובב את הדמות הראשית. יש כאן צוות של שחקני אופי מצוינים, אבל הם לא בוני בדלייה, גרטה סקאקי, ראול ג'וליה ובריאן דנהי שהפכו את הסרט לתצוגה עילאית של דרמה. מצד שני, יש לסיפור הזה עוד שישה פרקים להתבשל, ואם אתם אוהבים דרמות משפטיות דחוסות ועתירות יצרים שמתרחשות רוב הזמן בין כתלי בית המשפט – מצאתם את הסדרה שלכם לחודש הזה.
>> "בחזקת חף מפשע"/Presumed Innocent, שמונה פרקים, עכשיו באפל TV+

• המסך
• מה רואים הלילה
• אפל טיוי
• ג'ייק ג'ילנהול
• רימייק
• סדרות מומלצות

באוולוניה, ארץ דמיונית מוקפת הרים בלתי עבירים ומנותקת משאר העולם, גרים בהרמוניה מופלאה אנשים שחורים, לבנים, חומים וכאלה שפעם כינו אותם צהובים אבל היום זה תואר לא קביל (בהקשר של הסרט זאת טעות לקרוא להם אסיאתים). איך התאפשר ערבוב גזעי במרחב מבודד שכזה? "עולם מוזר" נולד במרחב הלא מבודד מהעולם של אולפני דיסני בעשור השלישי של המאה ה-21, וזה ככל הנראה הסרט הכי פרוגרסיבי שיצא משם מעולם. כתוצאה מכך, הגיונות מסוגים שונים מתנגשים אלה באלה, ומניבים סרט אנימציה רבגוני שהוא המשל הכי משלי וממושל שהומשל אי פעם על משבר האקלים, ועל הצורך שלנו, של כולנו, להתעורר עכשיו ומייד לפני שנביא קץ על עולמנו.

הכוונות מצוינות, אלא שמרוב מסר לא רואים את הסרט. מבחינה עיצובית, העולם המוזר שבו מתרחש "עולם מוזר" מרהיב ביופיו עד מאוד, אבל הסיפור והדמויות לוקים בחסר. כתוצאה מכך, המסר לא מגיע לקהל שלו הוא מיועד: בסוף השבוע הראשון להקרנתו "עולם מוזר" התרסק בקופות, וכרגע צופים שלא יצליח לכסות יותר מרבע מהתקציב האדיר (180 מיליון דולר) שהושקע בו.

הגיבורים של "עולם מוזר" הם בני משפחת קלייד. משמעות השם היא קבוצת אורגניזמים שהתפתחה מאב קדמון משותף, על פי עקרונות הקלדיסטיקה, שהיא תחום בביולוגיה האבולוציונית. סליחה על המילים הקשות, אבל זה מין סרט כזה. בכל אופן, בילדותו, סירצ'ר קלייד (קולו של ג'ייק ג'ילנהול) יצא עם אביו ההרפתקן ייגר (דניס קווייד) למסע רגלי, במטרה לחצות את ההרים שמקיפים את אוולוניה ולגלות את העולם שמעבר. דרכיהם נפרדו כשסירצ'ר גילה צמח חשמלי. ייגר העקשן המשיך קדימה ונעלם בערפל, ואילו סירצ'ר שב הביתה עם הצמח המוזר וקרא לו פנדו (גם זה שם סמלי – גגלו אותו). הצמח הפך למקור האנרגיה העיקרי של אוולוניה, ושימש בסיס לפיתוח טכנולוגיה מאוד מתקדמת, סטייל ואקאנדה. כעבור עשרים וחמש שנים סירצ'ר נשוי לטייסת מרידיאן (גבריאל אוניון), ויחד עם בנם בן ה-16 איתן (ג'בוקי יאנג-ווייט) הם מגדלים פנדו. חבר נוסף במשפחה הוא כלב קטוע רגל בשם לג'נד (אגדה).

איתן מאוהב בחבר שלו מבית הספר דיאזו, והפעם התוכן הלהטב"קי חשוף לגמרי, ואינו נתון לפרשנות כמו ב"לוקה". מאוחר יותר איתן יספר על דיאזו לסבא שלו, וזה לא יניד עפעף. אבל הנרטיב של אהבת נעורים להטב"קית מוקרב לטובת המסר היותר דחוף, והנה הוא מגיע. תושבי אוולוניה מבחינים שהפנדו כומש ומאבד את כוחו, ובני משפחת קלייד מצטרפים למשלחת בהנהגת נשיאת המדינה (לוסי לו), שיוצאת מעבר להרים כדי לאתר את הבעיה. בדרך הם נתקלים במיני יצורים מוזרים שמאיימים לטרוף אותם, וגם פוגשים את סבא ייגר שנעלם בתחילת הסרט. כך אנחנו מקבלים סרט הרפתקאות משפחתי תלת דורי בתבנית המוכרת – אבא דאגן, אמא מגניבה, בן מורד, וסבא שלא ידע להיות אבא ועכשיו מקבל הזדמנות שניה. אבל הדרמה המשפחתית נמצאת שם רק כדי לשרת את המשל על משבר האקלים, ואף אחת מהדמויות (חוץ מהכלב) לא שובה את הלב.

משום שהפנדו הוא צמח ירוק, בהתחלה נדמה שמדובר באנרגיה ירוקה. אבל היותו חשמלי, והעובדה שגם כלי הטיס המונעים באמצעותו צבועים ירוק, רומזים לנו שהוא בעצם משל למקור האנרגיה שהורס את העולם שלנו. ברגע מסוים, וזה רגע מרשים, הגיבורים מגלים שהבנתם את העולם שבו הם חיים שגויה לחלוטין. דימוי סמלי של עין אומר לנו שאנחנו צריכים לשנות את נקודת המבט שלנו. אבל כדי שהמסר יעבור, אחרי הסרט ההורים מתבקשים לפענח את המשל עבור ילדיהם. אני יכולה להעיד שאחייני בן התשע בהחלט נהנה מהמראות ומהמרדפים (ואחר כך אץ לחשוף בפני אחותו הגדולה את הפיתול העלילתי המרכזי), אבל אני לא בטוחה עד כמה ניסיוני להסביר איך כל זה קשור לעולם שלנו באמת עניין אותו.
3 כוכבים.Strange World בימוי: דון הול וקי וון. קולות: ג'ייק ג'ילנהול, דניס קווייד, גבריאל אוניון, לוסי לו. ארה"ב 2022, 102 דק'

• ביקורת סרטים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 924 // קפהקפהקפהקפה
• המסך
• דיסני
• ג'ייק ג'ילנהול
• משבר האקלים

• Facebook
• Twitter
• Email

ב-1955 יצא למסכים "מרד הנעורים", אחד הסרטים האיקוניים ועתירי ההשפעה בתולדות הקולנוע האמריקאי. בשפה קולנועית רוויה וסוערת סיפר ניקולס ריי על משפחה שעוברת ממקום למקום בגלל קשייו החברתיים של הבן (ג'יימס דין) שמסתבך כל פעם מחדש, עד שהוא מתעקש לתפוס אחריות על מעשיו ומחנך את הוריו לעשות כמותו.

"תמונה משפחתית", המתרחש ב-1960, נראה כמעין תמונת נגטיב של הסרט ההוא. גם כאן מסופר על משפחה שעוברת ממקום למקום והסרט מתמקד לכאורה בבן העשרה, אבל פה ההורים הם שמורדים. בתחילת הסרט ג'רי (ג'ייק ג'ילנהול) משחק עם בנו בחצר – דימוי קלאסי למשפחתיות אמריקאית. אך רגע אחרי כן הוא מפוטר מעבודתו במגרש גולף בעיירה במונטנה, שאליה עברו רק לאחרונה. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, ולאשתו ג'נט (קרי מליגן) מתחיל להמאס לגור בבתים שכורים. כשג'רי, במטרה לשקם את גבריותו הפגועה, מצטרף לכבאים היוצאים להרים להיאבק בשרפה משתוללת – ג'נט מתפרעת. מעקרת בית צייתנית היא הופכת לאישה פתיינית ושתיינית המנסה להשיג לעצמה מאהב עשיר, בעל סוכנות רכב גרוש (ביל קמפ), כדי לסדר לעצמה עתיד יציב יותר. הכל נראה דרך עיניו של הבן ג'ו (אד אוקסנבולד), שעבודתו כאסיסטנט לצלם מדגישה באופן סמלי את היותו מתבונן.

זה ניסיון הבימוי הראשון של השחקן פול דאנו ("זה ייגמר בדם"), והוא כתב את התסריט עם אשתו זואי קזאן על פי ספר מאת ריצ'ארד פורד. רוב המבקרים באמריקה התעלפו מהסרט, והיללו את כישורי הבימוי של דאנו, כשם שקורה לא פעם כששחקן אהוד מביים סרט ראשון – ראו מקרה "כוכב נולד" של בראדלי קופר ו"רוקד עם זאבים" של קווין קוסטנר. שלא כמותם התרשמתי שהסרט רחוק מלהיות שלם.

כשרונה הרב של מליגן ניבט מהמסך בכל סצנה, אבל התסריט מכשיל אותה. בחירתה בגבר מבוגר וכבד גוף על פני בעלה החתיך אמנם מעניינת, אך דמותה עוברת מהפכים קיצוניים מדי – עם תלבושות תואמות – לפעמים בתוך אותה סצנה. אלה אינם משכנעים, על אחת כמה וכמה משום שג'רי יוצא להרים לזמן קצר בלבד. אפשר אולי לתלות את חוסר ההבנה לדמותה של האם בנקודת המבט של הבן המבולבל, שאמו מזמינה אותו לבית המאהב, אלא שהוא עצמו אינו מעניין כדמות ונדמה שגם שום דבר לא מעניין אותו, חוץ מהוריו. בת כתה חמודה שמחזרת אחריו מתפוגגת מהסרט בלי שהיחסים ביניהם יתפתחו למשהו. ראוי לציין שבספר ג'ו הוא בן 16, ואילו בסרט הצעירו אותו לגיל 14, אולי כדי להצדיק את ההתמקדות שלו בהוריו.

הסרט ניחן בחזות יפה, ובשחזור תקופתי נאות – הסיקסטיז עדיין לא הגיעו. אבל סגנון הבימוי של דאנו נדמה מוקפד ומאופק מדי, ואינו תומך בגיבור הצעיר שלו, שכאמור משמש בעיקר כעדשה. גם הזרימה של הסרט נדמית פגומה. לשם השוואה, כל האירועים והמהפכים הדרמתיים המאכלסים את "מרד הנעורים" מתרחשים על פני יממה אחת בלבד, אך המשחק האינטנסיבי והסגנון הרוגש מתגבשים למשל עתיר עוצמה.

לאוקסנבולד האוסטרלי בן ה-17 כבר יש רשימה ארוכה של תפקידים, אך הופעתו כאן מעט חיוורת. ג'ילנהול, סימפטי כתמיד, קצת תקוע עם תפקיד הגבר האבוד בעל הפנים הכחושות. כשהוא שב מהשרפה בהרים ומביא איתו את האש, הסמליות הבולטת (ג'נט מלמדת שחיה בברכה – אש מול מים) נותרת על פני השטח.

סרט על:בן עשרה רואה כיצד אמו בוגדת באביו הנעדר

ללכת?אפשר. רגעים יפים מפוזרים בסרט לא מגובש

• סרטים
• ביקורת סרטים
• ג'ייק ג'ילנהול
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

האחים סיסטרס (6.12)

ג'ון סי. ריילי וחואקין פניקס מגלמים צמד אחים רצחניים במערבון קומי שזיכה את ז'אק אודיאר בפרס הבמאי בפסטיבל ונציה. באורגון של 1850, האחים סיסטרס דולקים בעקבותיו של כימאי המחפש זהב בנהרות (ריז אחמד). ג'ייק ג'ילנהול הוא הבלש שהם שוכרים כדי שיאתר עבורם את הכימאי.

רומא (13.12)

אחרי שכבש את הוליווד וזכה באוסקר על בימוי "כוח משיכה", אלפונסו קוארון חזר למולדתו מקסיקו, ויצר דרמה בשחור־לבן על משפחה מהמעמד הבינוני ועל העוזרת שגרה בביתם. הסרט, שקטף את אריה הזהב בפסטיבל ונציה, יוקרן בבתי קולנוע בארץ יום לפני עלייתו לשידור בנטפליקס.

תמונה משפחתית (3.1)

ב־1960, בזמן שג'ייק ג'ילנהול (כן, שוב הוא) יוצא לכבות שרפות בהרים, זוגתו קרי מליגן מנהלת רומן עם גבר אחר, ובנם בן העשרה לוקח את זה קשה. פול דיינו וזוגתו זואי קזאן עיבדו למסך את ספרו של ריצ'רד פורד, דיינו גם ביים, והמבקרים באמריקה מהללים.

עוד כתבות מעניינות:
המנות והקוקטיילים המפתים של החורף
הטרנדים המוגזמים משתלטים על המלתחה
מה נראה החורף בטלוויזיה?

הספר הירוק (24.1)

מאבטח זללן ממוצא איטלקי (ויגו מורטנסן גידל כרס) נשכר לשמש כנהגו של פסנתרן שחור (מהרשלה עלי מ"אור ירח") במהלך סיבוב הופעות בדרום הגזעני של שנות ה־60. מה שנראה כהיפוך של "הנהג של מיס דייזי" נוצר בהשראת סיפורו האמיתי של הפסנתרן דונלד וולברידג' שירלי. סרטו של פיטר פארלי (שביים עם אחיו את "משתגעים על מרי") צובר באזז אוסקרים רציני.

המועדפת (31.1)

באנגליה של המאה ה־18 שתי נשים – רייצ'ל וייס ואמה סטון – מתמודדות על חסדיה של המלכה החולנית אן (אוליביה קולמן, שתגלם את המלכה אליזבת בעונה השלישית של "הכתר"). דרמת התלבושות הנשכנית של יורגוס לנתימוס ("הלובסטר") זכתה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה (וקולמן לקחה את פרס השחקנית). המבקרים מתפעמים.

• תמונה משפחתית
• המועדפת
• חם מהרגיל
• רומא
• ג'ייק ג'ילנהול
• אמה סטון
• תרבות
• סרטים
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

השמועות על מותו של הזקן אולי היו מוקדמות מדי בתחילה, אבל עכשיו כבר לא נותר שום צל של ספק: טרנד שיער הפנים שהשתלט על חיינו בתחילת העשור מגלה סימני היחלשות. עדיין לא מדובר במהפכה: רק בתחילת יוני האחרון דיווחה חברת מינטל הבריטית, אחת המובילות בתחום מחקר השוק, שמכירות מוצרי הגילוח צנחו במהלך שנת 2014 בשלושה אחוזים וחצי, וזאת לאחר צניחה של כ־20 אחוז בשנים הראשונות של העשור הנוכחי.

תעשייה שלמה, שנחשבה בעבר הלא רחוק לאחת הבטוחות במשק לצד ענפים כגון נדל"ן וסחר באמנות – מתוך הנחה תמימה שגברים יזדקקו תמיד לתער – חטפה זעזוע בלתי צפוי עם תחייתו של שיער הפנים הגברי. הטרנד העבות, שהפך מזוהה בימיו הראשונים עם אותה תת תרבות נכחדת שהס מלהזכיר את שמה, הלך וחלחל אל המיינסטרים עד כדי כך שבשנים האחרונות כבר אי אפשר היה להבדיל בין סתם הדיוטות עם חוש אופנתי קל לבין מה שבעבר היה נחלתם הבלעדית של האסלאמיסטים, הדוסים וכמובן ההיפסטרים. הנה, אמרנו את זה. לתו התקן האופנתי הרשמי אחראים גם כוכבים הוליוודים (ג'ייק ג'ילנהול, למשל) או פוליטיקאים מן השורה (ראש מפלגת הלייבור החדש ג'רמי קורבין, זוכה פרס "הזקן של שנת 2015") שגידלו לעצמם זקן בלי לדפוק חשבון.

אבל כמאמר המשורר, הזמנים משתנים. בשנתיים האחרונות לא מעט עיתונאים ומכתיבי דעת קהל יצאו חוצץ נגד הזקן והכריזו על מותו. בתחילת 2014 פרסמה אוניברסיטת ניו סאות' וויילס באוסטרליה מחקר מקיף בנושא: 1,453 נשים הטרוסקסואליות וביסקסואליות התבקשו להשיב על סמך 36 תמונות של גברים שונים למי הן נמשכות יותר – למזוקנים או לנטולי הזקן. הממצאים לימדו כי הזקן תרם לעלייה במפלס האטרקטיביות של הגבר הממוצע, כל עוד היה נדיר וחריג בנוף. פרופ' רוברט ברוקס, ראש צוות המחקר, הסביר שהזקן איבד מקסמו כשהפך אופנתי מדי: "ככל הנראה הגענו לשיאו של (טרנד) הזקן".

מתקפת הנגד לא איחרה לבוא. קית' פלט, מייסד קבוצת החזית לשחרור הזקן, המקדמת ב־20 השנים האחרונות את מעמד הזקן הגברי בבריטניה ומתנגדת לאפליה על רקע שיער פנים, התרעם: "המחקר של פרופ' ברוקס אינו רציני מיסודו. אין שום עדות לכך שזהו שיאו של הזקן, או לחלופין תחילתה של שקיעתו כהצהרה אופנתית".

לי קנייסטון, עורך מדור הטיפוח הגברי בעיתון "הטלגרף" הבריטי, טען שהזקן אינו מתכוון להיעלם לשום מקום. האמת, קרוב לוודאי, נמצאת אי שם באמצע. לראיה – הדוגמנים המככבים בקמפיינים ועל מסלולי התצוגות של בתי האופנה השונים מגובים בזקן ותספורת היטלר יוגנד תואמת.

בחודש יוני דיווח "האיבנינג סטנדרד" הלונדוני דיווח על מותו של הזקן כפי שאנחנו מכירים אותו ועל לידתו המפתיעה של הבירדסטאש (Beardstache) – מעין זיפים בתוספת שפם מודגש ועבה יותר. גוועלד. ואם כבר בתופעות קשות עסקינן, אחת המגמות הביזאריות של השנה היא המאן באן (Man Bun) – שיער אסוף בצורת לחמנייה עגולה המשתלשל ממרכז הקרקפת בסגנון שבין סמוראי לנזירי. השחקן האמריקאי ג׳ארד לטו וכוכב הפופ הבריטי הארי סטיילס כבר הספיקו להפוך לפרזנטורים הבלתי רשמיים של התופעה, מגזין "GQ" שחרר מדריכים לטיפוח ותחזוקת הלחמנייה השעירה, ולפי הדוח של גוגל – המאן באן הוא אחד ממושגי החיפוש הפופולריים לשנת 2015, כך שאין ספק שב־2016 עוד נראה אותו על ראשים של לא מעט גברים. כל אלה קשורים ככל הנראה לתחייתם המחודשת של שני העשורים הטרנדיים ביותר בעת האחרונה, הלוא הם שנות ה־70 ושנות ה־90. ברוח זו הועלו חזרה מן האוב לא מעט סגנונות תמוהים, קל וחומר בכל האמור בתחום השיער. לפתע הבליחו להם דוגמנים גלוחי פנים עם שיער ארוך, על קו התפר שבין גידי גוב בימי "דיזנגוף 99" לקורט קוביין '94. כעת רק נותן לחכות לשובן של הפאות המסולסלות.

• מיוחדים
• זקנים
• היפסטרים
• בהתאם לתחזית: המדריך המלא לחורף 2015
• ג'ייק ג'ילנהול
• מאן באן
• ג'ארד לאטו
• בגדי גברים