ישראלים אוהבים ריאליטי אוכל. ישראלים אוהבים גם סיפורי סינדרלה. על בסיס שתי ההנחות האלה, "המסעדה הבאה" הייתה אמורה להיות אירוע טלווזיוני ממכר ומדובר במיוחד, אבל זה לא ממש קרה. מה שכן קרה זה שהפורמט נמכר לחברת "פרימנטל מדיה" הבינלאומית, שמחזיקה גם בזכויות ההפצה של פורמטים כמו "אמריקן איידול" ו"אקס פקטור", ויכול להיות שזו הייתה המטרה האמיתית כל הזמן. הרי הכוכב הגדול של "המסעדה הבאה" הוא הפורמט – מהרגע הראשון התוכנית מותגה כחדשנית ופורצת דרך, משהו שלא נראה כמוהו בעבר. זה לא רק השיווק, אלא גם הפורמט עצמו – מרובה שלבים ומשוכות כמו מסלול מכשולים למסעדן המתחיל, כי פשוט להראות אנשים מבשלים זה לא "חדשני" ובטח לא פורמט מקורי.

"המסעדה הבאה" יצרה סביבה סוג מאוד ספציפי של דיבור: "ראית ש", כלומר שיח מבוסס אנקדוטות שאפשר לשתף את קולגות במטבחון. לדוגמה: "ראית את ההוא שניסה לפתוח מסעדת קוראסונים?" / "ראית איך אסף גרניט התעצבן אתמול?" / "ראיתי אתמול את לוקץ' במסעדה הבאה, איזה גנוב זה". זה קצת בעיה להישאב לתוך הסיפור של המתמודדים כשרוב הפרקים מציגים רצף אודישנים, וגם המתחרה המנצח, זה שזכה בכבוד לפתוח מסעדה, נעלם מחיינו עד לחצי הגמר.

אין מתמודד שאפשר לעקוב אחריו ואפילו אי אפשר להשתמש מילת הקסם של עולם הריאליטי – תהליך – כי פשוט אין כזה. האודישן מתרחש בסביבה מעוצבת וממותגת מראש, המסעדה נפתחה בין לילה ואנחנו לא רואים את השפית הצעירה מתלבטת על אופי התפריט או את המתחרה הנסער מתקשה להפוך דימיון למציאות. המתחרה פשוט מוזנק ישר אל תוך התפקיד המחייב של "שף באמצע סרוויס".

לפרק הגמר הגיעו, בסופו של דבר, שני מתחרים – רינת ינסמן, מורה ומחנכת ללא ניסיון בעבודה במסעדות, ועידן "פומפי" בושארי, בוגר קבוצת מחניודה. לא צריך לראות את משימות הגמר הלא-ממש-מרשימות כדי לנחש מי מהשניים ינצח, ולא רק בגלל שאסף גרניט הוא חלק מצוות השופטים. הרי מסעדת החלומות של "המסעדה הבאה" נראית כמו מחניודה – חוויתית, מגניבה, עם קונספט וטריקים ו"מנות רושם" לצלם לאינסטגרם.הגמר לא התמסר עד הסוף לסנסציות צבעוניות וניסה לשלב איכשהו את החלקים היבשים והשוחקים יותר של העבודה במטבח, אבל את כל זה כבר ראינו במהלך העונה, כי הפורמט "החדשני" בעצם נתן למתמודדים סיבוב על הפרס הגדול באמצע הדרך.

אז מה עושים כדי ליצור סנסציה שעוד לא ראינו? קודם כל, מוסיפים משימה של מנה מרשימה המוכנת לעיני הסועדים. למה מול הסועדים, לפני התצוגה הסופית במסעדה? לא ברור. אחר כך שולפים את האס הדרמטי ומשוחחים עם פומפי על ההתמכרויות שלו ואיך התגבר עליהן, עם מוזיקה דרמטית ושוטים חטופים של אנשים דומעים ונרגשים. בסוף מנסים לסגור עם סצנת סיום מותחת סטנדרטית, כולל ספירת נקודות ומסכים מפוצלים וכאלה – אבל זה איכשהו מרגיש פחות דרמטי כשהמתמודדים אפילו לא נמצאים באותו חלל אלא כל אחד במסעדתו (והמנחה בכלל על איזה גג איפשהו בתל אביב).

>>גמר "רוקדים עם כוכבים" דווקא היה כיף, למרות הסוף הצפוי

שופטי "המסעדה הבאה" חזרו ואמרו למתחרים שמסעדות זה יותר מאשר להכין אוכל טעים. יש כאן מכלול שלם, אווירה, טון, חוויה שצריך ליצור עבור הסועד. את כל זההתוכנית עצמה פשוט לא סיפקה. כן, היו שם מתחרים עם סיפורים נוגעים ללב, היו שופטים, הייתה תחרות, אבל משהו לא התערבב. הכישלון של הפורמט היה שהוא לא הצליח ליצור מכל הנ"ל מנה מוכנה, אלא הגיש לצופה את חומרי הגלם בציפייה שהוא ירכיב אותה בעצמו.

• המסך
• ריאליטי
• רשת 13
• אוכלים שותים
• גמר
• המסעדה הבאה
• המסעדה הבאה של ישראל

• Facebook
• Twitter
• Email

הנה אירוע שלא ידעתם שהתקיים השבוע: גמר הגביע הפלסטיני בכדורסל. והנה אירוע שהתחיל השבוע ונגמר אחרי 11.5 דקות: גמר הגביע הפלסטיני בכדורסל.

שופטי המשחק, ודווקא הם, היו אלו שפוצצו את העסק. לטענת השופטים, שחקני קבוצת איבדע ממחנה הפליטים דהיישה שבמערבה של בית לחם איימו עליהם, מה שגרם להם להתבצר בחדר כלשהוא בקומפלקס הספורט הקפוא ולשדר משם את המסר הבא – "נמשיך לשפוט רק אם יבואו שוטרים". יודעי דבר ידעו לספר שהטמפרמנט החם של אוהדי איבדע לא בדיוק הוסיף לתחושת הבטחון של השופטים. האמת שזה נשמע לי כמו היסחפות פרועה. מה קרה, כבר אי אפשר להיות נער ממחנה פליטים שמקלל מהציע בקול צרוד שזה עתה התחלף, קפוצ'ון לראשו ותוף בידו, בלי שכמה שופטים פוצים יטענו שהוא מסוכן? האבנט דה פלסטיניאן פיפל סאפר אנף?

הגעתי למשחק בתור אורח של הקבוצה היריבה של איבדע, דה-לה סאל הירושלמית. הקפטן הירושלמי של הקבוצה, חאזם, אסף אותי בדרך מהמשרד שלו. דה-לא סאל, שנקראת על שם ביה"ס הנוצרי בעיר העתיקה שבו ממוקם המועדון, זכתה בגביע בשנתיים האחרונות והיתה פייבוריטית לזכייה גם הפעם, עד שהשופטים גנבו לה את ההצגה. אף בעל סמכות מטעם איגוד הכדורסל הפלסטיני לא הודיע בשום שלב שהמשחק פוצץ, אבל נראה שיש הסכמה כללית, שהרגע שבו סלים סקקיני, הפאוור פורוורד של דה-לה סאל, הרים תינוקת שלבשה דובון ורוד לעבר אחד הסלים כדי שתשחיל את הכדור פנימה, היה זה שסימל באופן רשמי את סופו של החלק הספורטיבי של הערב ותחילת החלק העממי. התינוקת ביקשה למסור: "היה שווה".

בין חיג'אב לסקיני

הרבה ילדים וילדות מילאו את היציע של האולם בבית לחם לקראת הגמר. הנוכחות הנשית במשחקי הליגה הפלסטינית בכדורסל, מתוך הארבעה בהם הייתי, בולטת לעין. בין אם אלה נשים עטויות חיג'אב או טינאייגריות עם סקיני, המין הנשי בהחלט נמצא על המגרש.

אין ספק שהכדורסל הפלסטיני בעלייה ומי שאחראית לזה הנבחרת הלאומית. בקיץ האחרון השתתפה נבחרת פלסטין בכדורסל לראשונה בתולדותיה באליפות אסיה ושיחקה אותה בגדול, כשרגע השיא היהניצחון היסטורי על נבחרת הפיליפינים החזקה. סגל פלסטין מורכב בחלקו משחקנים שגרים בגדה המערבית ובירושלים ובחלקו השני מפלסטינים ממשפחות של גולים מרחבי העולם, בעיקר מארה"ב. כוכב הנבחרת והאיש שנחשב הפנים של הענף הוא סני סקקיני,27, פורוורד בגובה 2 מטר וקצת שנולד ברמאללה ומשחק בשנים האחרונות בליגה הסינית. סקקיני הוא אח של סלים, זה שהרים את התינוקת לסל במשחק השבוע, וסיפורו זכה כברלהתייחסות תקשורתית בעולם, כוללבישראל. הוא מכוון ל-NBA אבל ספק אם יגיע לשם, בעיקר כי הוא אנדר סייז (לא מספיק גבוה בשביל העמדה שלו).

הליגה הפלסטינית קיימת עוד משנות ה-70' אבל אף פעם לא הצליחה להתקרב למידת הפופולריות של הכדורגל. גם בשאר העולם הערבי הכדורגל תופס הרבה יותר, אם כי הליגות בלבנון, איראן ומצרים לא רעות בכלל. בליגה הפלסטינית משחקות 10-12 קבוצות מדי שנה שמתפרשות מבית לחם והסביבה, דרך ירושלים ועד רמאללה רבתי ושכם. שחקנים זרים לא משחקים בליגה הזו, אחרי שבעבר שיחקו שם כמה אמריקאים וזה גרר התנגשויות לא סימפטיות בין הוייב שהם חיפשו (אלכוהול, שאכטות, בחורות ומסיבות) לבין אורח החיים המסורתי יחסית של הערים הפלסטיניות. הרמה בפלסטין מקבילה בערך לרמה בליגה השלישית בישראל, שגם היא נטולת אמריקאים.

עברית באמצע בית לחם

החוויה של ללכת למשחק בליגה הפלסטינית מזכירה במשהו את הכדורסל הישראלי של שנות ה-80', אולמות צפופים ומיוזעים, פרקט אפוף עשן בגלל הסיגריות שמעשנים אנשים ברחבת הכניסה, דוכני תירס ובייגלה ברחוב בחוץ ומזנון שמרכז ההתרחשות שבו הוא טוסטר משולשים. כמו בכדורסל הישראלי, גם פה הגרעין הקשה של הקהל הוא גברים בני 35-50, כשחלק לא מבוטל מהם נוהג למלמל לעצמו טקסטים שנעים בין פרשנות לתפילה (בארץ הם מצויידים גם באוזניות שהן רדיו וגרעיני אבטיח).

התחלתי סמול טוק באנגלית עם איש כזה בשלב שבו שהמשחק הופסק אבל עדיין לא היה ברור מה גורלו. הוא ירושלמי, טען שלא ברור לו מה השופטים מתבכיינים וששחקני איבדע במילא גרועים. באנגלית שבורה משהו שאל אותי מאיפה אני וסיפרתי שמתל אביב. "אה, אז תגיד ככה", הוא השיב, "אני מפסגת זאב, מכיר?". סיפרתי שההורים שלי גרים שם ושבכל זאת אמשיך באנגלית כי לא נעים להתחיל לחפור בעברית באמצע בית לחם, אפילו אם חצי אולם מזהה שאני ישראלי. "מבין אותך אחי", הוא אמר לי, "אבל למה אני בעונש? תן לדבר עברית כמו בנאדם".

• NBA
• גמר
• פלסטין
• כדורגל
• טורים אישיים ובלוגים
• אנשים
• ירושלים
• כדורסל

• Facebook
• Twitter
• Email

היינו מוכנים לקרוע את החולצה, לאכול דשא ואולי אפילו לספוג סרב בישבן כדי שזה יקרה – אבל רוג'ר פדרר, אגדת הטניס השווייצרית, פספס אתמול (12.7) את ההזדמנות האחרונה שלו, ככל הנראה, לזכות פעם נוספת בתחרות הטניס היוקרתית בעולם. פדרר הפסיד לנובאק ג'וקוביץ' בארבע מערכות, ולפחות עד סיום המערכה השלישית עמד בגבורה מול התותח הסרבי. ברשת ניסו להקל על טעם האכזבה באמצעות תגובות משעשעות, ואם להודות באמת, זה עובד לא רע. ליקטנו עבורכם את המוצלחות מביניהן:

תואר אפס

רוג'ר פדרר בן 33 וזכה ב-17 תארי גרנד סלאם. אני בן 34 וזכיתי ב-0 תארי גרנד סלאם. מצד שני, מעולם לא הפסדתי תואר גרנד סלאם, אז קצת פרופורציות

— Freddie Bear® (@FtheBear)July 12, 2015

האלק הוגן אתה לא

When you try to go Hulkamania on your T-Shirt and then you remember you don't even lifthttps://t.co/IkS3oXUs02— Big Cat (@BarstoolBigCat)July 12, 2015

גמר הכס

"How did Federer win that second set? I thought he was old?" "You know nothing Jon Snow."pic.twitter.com/VWexbFi6Ht

— Mico Halili (@micohalili)July 13, 2015

מה אתה קופץ חכה חכה

As Federer takes the second set following a tense tie-break, Benedict Cumberbatch leaps from his seat in celebration.pic.twitter.com/BTmpfbdDuB— Tennis Photos (@tennis_photos)July 12, 2015

טניסופיה

אז הבנתי מהפיד שסלבוי ז׳יז׳ק ניצח את רוז׳ר פדרר בטורניר כלשהו. נראה לי שיש לי כל מה שאני צריכה לסמול טוק בארוחת הערב.

— Shimrit Meir (@shimritmeir)July 12, 2015

דשא נום נום נום

Novak, congrats on the w—wait what are you doing? (via@imbeccable):http://t.co/iUoKxEjJuBhttps://t.co/GBvMjpNU3a— SB Nation (@SBNation)July 12, 2015

אוי 🙁

Awkward#WimbledonFinal#Federer#Djokovichttps://t.co/NRoC8I5DPH

— BBC Sport (@BBCSport)July 12, 2015

אהבה לנצח

I don't see any one hating this Legend..#Federer#Forever_/\_pic.twitter.com/W8W8kEN0u6— Vinayak | SathyaDev (@LoGeShCeG)July 13, 2015

טניס VS שייקספיר

תנו לאלף בבונים מקלדות ואחד מהם יכתוב שייקספיר. תנו להם אינטרנט וכולם יצייצו טניס

— Liat Bar-On (@Dodamalka)July 12, 2015

לפעמים טניס הוא רק התירוץ

רגע, אין לכם כדורגל אז אתם רואים טניס עכשיו?? אתם תצפו בכל דבר העיקר לא לדבר איתה, מה?

— Of Bagril (@ofbagril)July 12, 2015

• תגובות
• גמר
• ג'וקוביץ
• ווימבלדון
• טניס
• רשת
• אינטרנט