בשלב הזה, כבר השלמנו עם העובדה ש"הבנים" היא לא רק סדרת גיבורי העל הטובה ביותר על המסך, אלא גם יקום קולנועי בהתהוות. זה עוד יקום קטן – "שטני", סדרת אנתולוגיה מצוירת, הרחיבה את העולם, אבל "דור ה-V" כבר יצרה את מקבילת גיבורי העל השבורים לאקס מן. את העונה הראשונה סיימנו בקרב מדמם במיוחד במכללת גודולקין, עם הופעת אורח בלתי נשכחת של הומלנדר וכליאתם של גיבורינו מארי, אמה, ג'ורדן ואנדרה. שנתיים אח"כ, ואחרי עונה רביעית סוערת במיוחד של "הבנים" בין לבין, הספין-אוף חוזר עם לא מעט שינויים.
>>מה ראינו בלילה: 6 סדרות מומלצות שהחזיקו אותנו ערות השבוע

בראשית העונה אמה וג'ורדן לי משתחררים ממתקן הכליאה (או כמו שהם קוראים לו, "השיקום") אליו נכנסו בסוף העונה הקודמת. מארי (ג'אז סינקלייר) הצליחה לברוח מהמתקן, בעוד שאנדרה נהרג כשניסו לברוח, בחירה שהיוצרים עשו בעקבות מותו של השחקן צ'אנס פרדומו מתאונת דרכים במרץ 24. מאוחר יותר הם יגלו מה עמד מאחורי המוות שלו, ובסדרה בחרו לוותר על פלאשבקים או שחקן מחליף, ולהשאיר את המוות כבעל משמעות עלילתית דרך אביו, שיכנס עוד יותר לעלילה.

העונה נפתחת עם משימה שמארי מקבלת מלא אחרת מסטארלייט – לחזור לספסל הלימודים כדי לחקור פרויקט רגיש במיוחד שמכונה "אודסה", עליו מארי לא יודעת דבר מלבד שמו. תמיד נחמד לראות פרצופים מוכרים על המסך, אבל ביקום הספציפי הזה כמעט מרגש יותר לראות פרצופים חדשים, כמו המנהל הטרי והמסתורי סייפר, בגילומו של האמיש לינקלייטר ("ליגיון"), שהוא ללא ספק הליהוק הכי טוב של העונה. סייפר משרת את תאגיד ווט באופן ישיר, ומכין את הקרקע לעונה האחרונה של "הבנים", אבל גם לסדרות נוספות שכבר הוכרזו במסגרת היקום –Vought Rising ו-The Boys: Mexico.

ועדיין, העונה עומדת בזכות עצמה, ולא מתפקדת כטריילר להמשך, כמו שהתרגלנו מסדרות של מארוול. כך העונה מציגה את השפעות האירועים האחרונים שראינו ב"הבנים" על העולם – החברה מפולגת מתמיד, והרבה יותר גיבורי על מתחילים להאמין שהם בעצם מנהלים את העולם, ומנהל המכללה סייפר בהחלט מתדלק את האמונה הזו. דמיינו את מגנטו על ספידים, אבל בתור המנהל של האקס מן. ובכל זאת, גם הוא מבין ומזהיר ש"אם בני האדם יחליטו יום אחד להתאחד נגדנו – הלך עלינו".

מעבר לקידום הפרנצ'ייז, גם העונה הזו – וגם הסדרה הזו – ממשיכה לתפקד בתור הסאטירה שאנחנו צריכים, וחושפת את החברה האמריקאית במערומיה. ונתחיל כמו באנגלית, משמאל לימין – מצד אחד ישנם תמימים שמאמינים שגרפיטי לוחמני וסיסמאות יביאו לשינוי, מצד שני יש את אלו (כמו סייפר) שמשתמשים בדוקטורינת פחד על מנת לשסע את החברה, מצד שלישי אקטיביסטים שמאמינים בפעולות בשטח שנועדו למנוע מאנשים כמו המלנדר לתפוס עוד כוח (ונאלצים לעשות זאת בצללים), ומצד רביעי יש את תומכי הומלנדר שהפכו לקיצונים אפילו יותר. אפשר פשוט לראות איך חברה מתקרנפת והופכת למושחתת ככל שהמנהיגים מתקרנפים והופכים למושחתים בדרך לכוח בלתי מוגבל.

היא גם מציגה את האופן שבו מנהיגי ימין קיצוני בונה לאזרחים אשליה של עליונות, מבלי באמת לדאוג להם. במציאות שבה נערי גבעות מבצעים פוגרומים בתדירות, שבה תומכי בן גביר מגיעים להפגנות כדי להתסיס ולתקוף מפגינים, מתבקש למתוח את קו האלגוריה בין הומלנדר לנתניהו, למרות שהוא בבירור מיועד להלעיג את טראמפ. אבל כשמפגינים סובלים מאלימות משטרתית, חבר כנסת מועד ומאשים מפגינים ואנשים נחקרים במשטרה על שירים (שאלו את אריאל ברונז), והמנהיגים ממשיכים לשפוך שמן על המדורה – קל לראות גם את הקשר בין הפסיכופט בגלימה לנתניהו.

כן, זו סדרת גיבורי על ופיצוצית ואלימות ועירום מלא, אבל היא גם יצירה עם עמוד שדרה איתן, ואמירה ברור על שלטון הימין הקיצוני שמשחית גם את העם שחי תחתיו. בעוד שסדרת האם הראתה לנו את המנהיגים הנוראים מקרוב, "דור ה-V" (ובמיוחד בעונה השנייה) כבר מציבה מראה לחברה האמריקאית, ומנסה להגיד שגם אם אנחנו חושבים שהמצב ממש גרוע, עוד יכול להיות גרוע יותר. והאמת שזה די מלחיץ. קשה שלא לחשוב על התחתית המוסרית שאנחנו צפויים להגיע אליה, והסאטירה המרשימה של "דור ה-V" עשתה עבודה נהדרת בתרגום המציאות לפורמט גיבורי על. זו בדיוק הסאטירה שהיינו צריכים, גם פה. אולי הגיע הזמן שיהיה כבר "הבנים: ישראל"? את פרנצ'י כבר יש לנו.
"דור ה-V", עונה 2

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• הבנים
• אמזון פריים

בכל פעם שאני שומע תלונות על "דה בויז" אני מופתע מחדש. כבר ארבע עונות היא מנצחת מחדש בקטגוריית "סדרת גיבורי העל הכי טובה" – ותמיד יש תלונות. בעונה הקודמת התלונה המרכזית הייתה שהעונה "לא התקדמה לשום מקום", אבל היא בפירוש הייתה עונת הכנה שבנתה את הקרקע לעונה הרביעית. כעת העונה הרביעית הסתיימה ולכל אורכה, עוד מהפרקים הראשונים, ראינו את אותן תלונות. מאט דונאטו מאתר IGN האמריקאי כתב על פרק הסיום שהוא "נותן לנו עוד מאותו הדבר, ללא האגרופים השטניים מתחת לחגורה שהתכנית פעם דחפה לנו לגרון". וצריך להגיד: בולשיט.

>> מאסטר בטלוויזיה: דירוג 20 הסדרות שאתם חייבים לראות עכשיו

אפשר אולי היה להבין את הטענות נגד "דה בויז" בתחילת העונה, אבל לקראת סופה היא ממש תפסה תאוצה והתחילה לקדם דברים באופן משמעותי, ממש עד הסוף המר.העונה הרביעית הסתיימה בטון קודר במיוחד ותגמול מאד גדול לצופים, פרק סיום מצוין שמראה בדיוק עד כמה העונה הרביעית רלוונטית ומשמעותית, על אחת כמה וכמה עבור ידידינו האמריקאים שעומדים רגע לפני בחירות שכנראה יחזירו את טראמפ לשלטון.

מעבר לרלוונטיות האקטואלית של הפרק – כולל סיפור ההתנקשות בנשיא – יש גם את האופן המופתי שבו הפינאלה בנוי: הוא סוגר את כל הפינות באופן כל כך מדויק עם המון טוויסטים מפתיעים, המון אקשן, ולמרות שאנחנו עדיין לא בעימות החזיתי המובטח על אדמה חרוכה מול הומלנדר, עכשיו אין ספק שהוא מגיע. לא ברור איך מישהו יכול להתלונן על כך שמדובר בעונה שלא התקדמה לשום מקום או שהאיברים הכרותים והדם המוגזם כבר לא מזעזעים כמו פעם. התחסנתם בפני הזוועות? תתלוננו לעצמכם על עצמכם.

אפשר להגיד הרבה דברים על "דה בויז", אבל היא עקבית. היא מעולם לא הסתירה את האג'נדות שלה, מעולם לא עידנה את עצמה בשביל אף אחד ומעולם לא התנצלה על הוולגריות שלה. זה תמיד היה חלק מהשפה שלה. חלק מהיופי בה הוא שאלימות היא אמנם כוח, בדיוק כמו שהדיפ אמר לבלאק נואר באחד מהדיאלוגים הכי טובים בעונה, אבל היא גם אמצעי להקצנה, אלמנט קריטי בסאטירה. כשהמציאות שלנו כל כך קיצונית, עם עולם ששוקע שוב לתוך מלחמות, לא אמור להפתיע איש שהסאטירה גם היא קיצונית. ובעונה הזאת "דה בויז" לקחו אותה צעד קדימה עם הוכחות בשטח.

כל העונה סבבה סביב משחק חתול ועכבר בין ויקטוריה ניומן, המועמדת לתפקיד סגנית הנשיא שנסחטת על ידי הומלנדר, לבין המועמד המוביל מטעם המפלגה הדמוקרטית, רוברט סינגר כשמעל מרחפת השאלה – מי יהרוג את מי ראשון? מפרק לפרק התבשל ניסיון ההתנקשות בנשיא, במטרה שניומן תזכה בתפקיד הנשיא אחרי מותו. פרק הסיום יצא בדיוק באותו השבוע בו התרחש נסיון התנקשות במועמד לנשיאות ארה"ב ונשיא לשעבר. והפרק הרי נכתב, צולם ונערך, הרבה לפני נסיון ההתנקשות. איך הם ידעו? לא, קונספירטורים, הדיפ סטייט לא הפיק את "דה בויז" ולא עומד מאחורי נסיון ההתנקשות בטראמפ. הסדרה פשוט עשתה את מה שכל סאטירה טובה עושה: קראה את הסיטואציה והעלתה את המסקנות שלה על הדף.

כשטראמפ נבחר לשלטון כולם אמרו, "היי, משפחת סימפסון חזתה את העתיד", אבל משום מה כש"דה בויז" מעלים את האופציה לנסיון התנקשות במועמד לנשיאות זה כבר לא סאטירי ובועט כמו פעם. המציאות כמובן הפוכה: הסדרה הוכיחה כמה הסאטירה שלה מדויקת, וכשצריך לדמיין מה יקרה על בסיס המציאות האקטואלית (אחד מתפקידיה המרכזיים של הסאטירה בימינו) – תסריטאי חכם כנראה יפגע בול בחלק מהמקרים.

היינו רוצים שהסאטירה של "דה בויז" לא תהיה רלוונטית בכלל. ואם כבר, לפחות שלא תהיה רלוונטית לישראלים. אבל גם כאן אנחנו רואים שליט שמנסה לשנות את צורת השלטון, ועוד עוסק בזה מאחורי הקלעים בזמן מלחמה, ובכל יום מחדש אנחנו רואים איך מכונת הרעל מנסה להנדס את תודעת הציבור צעד אחר צעד. המציאות שלנו קרובה הרבה יותר למציאות של "דה בויז" ממה שהיינו רוצים. אי אפשר לבטל את האמירה ואת הרלוונטיות שלה רק כי לא נעים לכם להביט במראה.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• הבנים
• גיבורי על
• אמזון פריים