>> לניצן רז יש רזומה מעורר קנאה שנמשך על פני עשרות שנים: הוא עבד בניו יורק בנובו, ז'אן ז'ורז' וסושי סמבה, שהתפרסמה בעקבות הסדרה "סקס והעיר הגדולה" כמקום הבילוי הכי לוהט דאז בתפוח הגדול, הקים את סושי סמבה ברמת החייל ופתח לעיני המצלמות את מסעדת UNO האיטלקייה, שתועדה בריאליטי "פותחים מסעדה". ועוד בענייני ריאליטי, רז עשה כבוד לקולינריה הישראלית כשהעפיל לשלב רבע הגמר בתוכנית "קרב סכינים", ואף הנחה את "הצילו אני לא יודע לבשל" – תוכנית שבה מיכל ינאי, יעל בר זוהר ועוד סלבריטאים קלולסים במטבח התחרו בהכנת חביתה וקציצות.

בהמשך הצטרף רז לקבוצת גרקו ופתח בשדרות בן גוריון מסעדה ששרדה תקופה קצרה, רק כדי להבין שהוא אוהב להיות בבית, עם האישה והבנות. מזה שנתיים הוא השף הראשי של דה ג'ורג' – שילוב של מלון ומועדון חברים, מתחם עבודה, חלל כושר ועוד פינוקים, ומתוקף כך גם שף האול דיי בראסרי Loft. כדי שלא ישעמם לו וגם לממברים הקבועים, מקפיד רז לתבל את התפריט בפופ אפים מרחבי העולם. אחרי וייטנאם ומקסיקו, חודש נובמבר מוקדש למטבח התאילנדי על מחוזותיו השונים, ממנות בחריפות בוערת בנוסח איסאן ועד גרסת פיין דיינינג לבננה לוטי.

1. טוטו

עבדתי בטוטו שנתיים, ולשף ירון שלו מגיע כל הפירגון שבעולם. הוא הטבח הכי טוב שאני מכיר ולקח על עצמו משימה לא הגיונית: להיות שף ובעלים לבד. חוץ מזה האוכל שם מדהים וסופר מדויק. התפריט לא משתנה כי טוטו היא מוסד, ואתה יודע שאם תגיע היום או עוד חודש או שנה – תקבל בול אותה מנה. וזאת הגדולה של ירון.
ברקוביץ' 4 תל אביב

2. 206

אני מת על 206 והולך לשם פעם בשבוע. זה מקום ענתיקה שגם הוא מוסד, והחומוס והסטייק לבן טעימים.
משה סנה 54 תל אביב

3. שוק האוכל בתחנה המרכזית הישנה

פעמיים-שלוש בשבוע אני מגיע לאזור התחנה המרכזית הישנה, לחנות האסיאתית דרגון (ראש פינה 6 תל אביב) ולחנויות עם ירקות שאין בשום מקום אחר. אני מת על המקום הזה, לקנות קצת ירקות וסתם להסתובב ולהסתכל על אנשים כולל הנרקומנים, שגם אותם אני אוהב.

4. איוו

קצבייה בשוק הנמל ששייכת לראם, שהוא אלוף העולם בבשר. אני מגיע אליו כמה פעמים בשבוע סתם כדי להסתכל וללמוד, ובשר כמו שיש שם אין באף מקום אחר בארץ, באחריות שלי. הכרנו בטוטו, כשהוא סיפק בשר למסעדה ונעשינו חברים. היום הוא מספק לג'ורג' נתחי פרימיום ואני מת על החנות שלו.
שוק הנמל, האנגר 12, נמל תל אביב

5. חוף הקאנטרי

החוף שלי. גדלתי שם, גלשתי שם כל החיים ואני עדיין הולך לשם עם הכלבים שלי. זה הבית שלי.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים משגעים אותי. אני מגיע מרמת השרון, וכשאני יוצא בחמש בבוקר לג'ורג', לוקח לי רבע שעה להגיע. בחזור, בשש בערב, לוקח לי שעה להגיע הביתה. זה לא הגיוני. חוץ מזה, אני אמנם חונה בחניון הצמוד אז אין לי בעיה, אבל ככלל אין חניה בכלל באזור, הכל אדום לבן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אין לי סבלנות לטלוויזיה, אבל לסדרה "הדוב" הייתי מרותק. היא מראה פחות או יותר את העולם האמיתי במטבח של מסעדה, ואיך אם מאמינים ושוברים קירות – אפשר להצליח. אני לא מחזיק מעצמי עילוי והצלחתי בזכות הרבה עבודה קשה. אם החלטתי משהו – בסוף אני אשיג אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שבעה באוקטובר", הספר של הצלם זיו קורן. בצבא שירתתי בשייטת, ואם הייתי יכול בשבעה באוקטובר לרדת להילחם הייתי עושה את זה, אבל הבנות שלי לא הסכימו. לי הספר נותן כוחות, איך אנחנו עכשיו אחרי מה שעשו לנו. כשאני רואה את התמונות הקשות זה מדרבן אותי להיות חזק ולהיחלם על מקומנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שתומך במשפחות הנופלים ובפצועים. כשמבקשים ממני אני הולך ומבשל וזאת בעיניי מטרה נעלה לתרום לה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בועז דורפמן, המנכ"ל של דה ג'ורג', שממרום גילי למדתי ממנו המון בשנתיים שאנחנו יחד. הוא עושה עבודה מטורפת ויש לו יכולת הכלה אדירה. אני רוצה לפרגן גם לבעלים דני זלקינד, שלמרות שהוא טייקון הוא מעורב בכל פרט במלון עד לרמת העגבנייה בהמבורגר. אני מסיר בפני שניהם את הכובע.

מה יהיה?
יהיה טוב. יותר עמוק מהבור שהגענו אליו לא יכול להיות, אז חייב להיות טוב.

• העיר שלי
• דה ג'ורג'
• ניצן רז
• טוטו
• איוו
• מסעדת 206
• נווה שאנן
• זיו קורן
• הדוב

ביום חמישי הקרוב (26.12) תיפתח לקהל הרחב תערוכת עדות מקומית 2024, המסמנת את שובו של האירוע השנתי החשוב ביותר בישראל לצילום עיתונות ולצילום תיעודי, אבל עוד לפני שזה יקרה – יש לנו כבר זוכים: הבוקר הכריזו במוז"א על המנצחים במסלולי התערוכה השונים, שצילומיהם לאורך השנה הקשה הזאת בוודאי ייכנסו עמוק אל תוך פנתאון ההיסטוריה הישראלית.

>> תרבות יאפא: הרכבנו לכם את ה-Art Walk היפואי המושלם
>> בלי לחץץץץץ: 16 תערוכות שירגיעו אתכם השבוע בתל אביב

בשנה שעברה הספיקו אירועי שבעה באוקטובר לתת את הטון בתערוכת "עדות מקומית", אבל אחרי שנה של מלחמה הם כבר השתלטו עליה כמעט לחלוטין ומרבית התמונות הזוכות במסלולים התחרותיים משקפות את המקום הכואב והמרכזי שתפסה המלחמה בחיינו השנה. העבודות המנצחות יוצגו יחד עם כ-170 עבודות של 69 צלמות וצלמים שנבחרו להשתתף בתערוכה מבין 8,600 תצלומים שנשלחו לתחרות.

בפרס תמונת השנה ע"ש רועי עידן ז"ל, המוענק על ידי ארגון העיתונאים, זכתה הצלמת חן ג' שימל, על התיעוד המצמרר שמופיע כאן ממעל ובו מתנדב זק"א סורק את הרצפה בבית בקיבוץ בארי בחיפוש אחר רקמות אנושיות, תמונה שאין צורך להוסיף לה ולו מילה אחת. בפרס סדרת התמונות של השנה זכה זיו קורן, מבכירי צלמי העיתונות בארץ (שתערוכת "שבעה באוקטובר" מצילומיו במרכז פרס לשלום כבר משכה עשרות אלפי מבקרים), שהתלווה השנה אל ניצולי הטבח וחזר איתם אל בתיהם ההרוסים בעוטף עזה בסדרת צילומים קורעי לב.

בפרס צילום העיתונות של השנה זכה צלם "הארץ" מוטי מילרוד, על תצלום משכונת שג'אעיה בעזה ובו עצורים פלסטינים מכוסי עיניים וכפותים, תמונה שצולמה בעת ליווי כוחות צנחנים ברצועת עזה. בפרס הדמוקרטיה לצילום העיתונות, המוענק על ידי "שומרים" – המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, זה צלם רויטרס אמיר כהן, עם תצלום מאחד הרגעים הטובים הבודדים מאז שבעה באוקטובר – חזרת החטופים בעסקה הראשונה והיחידה עד כה.

גם הצילומים הזוכים בקטגוריית "דת ואמונה" שיקפו היטב את הקיטוב והשסעים שאפיינו את שנת המלחמה, כשבסדרת התמונות הטובה ביותר זוכה סרייה של אוליבייה פיטוסי מ"הארץ" שצולמה לאורך השנה בהפגנות חרדים נגד הגיוס, כשבפרס התמונה הטובה בקטגוריה זוכה צילום של יהושע יוסף מ"ישראל היום" המתעד את הגעתו של חבר הכנסת אלמוג כהן אל גימנסיה הרצליה בתל אביב, במטרה לחולל פרובוקציה סביב הנחת התפילין מחוץ לבית הספר.

גם בקטגוריית "צילום טבע וסביבה", שמתאפיינת בדרך כלל בצילומי טבע עוצרי נשימה, זכו השנה תצלומים שעשן המלחמה ממלא אותם. מיכאל גלעדי זכה בפרס הכפול, גם על תמונה בודדת וגם על סדרת התמונות כולה, שצולמה ברמת הגולן בין אפריל לאוגוסט ותיעדה אתלוחמי האש ופקחי רשות הטבע והגנים כשהם נלחמים בשריפות שנגרמו עקב ירי רקטות מלבנון.

לא הכל זה מלחמה, כמובן, ולפחות בקטגוריית הספורט אפשר לנשום קצת עם תמונה מנצחת ממשחק של מכבי (רועי כפיר) וסדרת תמונות מרהיבה של ספורט מימי (גלעד קוולרצ'יק), בעוד בקטגוריית התרבות זוכה סדרת תמונות של אמנים רגע לפני עלייתם לבמה וביניהם קורין אלאל ז"ל (שירלי פוקס), ותמונת השנה (דן בר דוב) שמחזירה אותנו לקיבוץ בארי ומתעד את הופעתו שלדניאל וייס על חורבות ביתם ההרוס של הוריו, יהודית ושמוליק וייס, שנרצחו ב־7 באוקטובר. הוא שר שם את "מוכרחים להמשיך לנגן".
>> עדות מקומית 2024, 15.2.25-26.12.24, מוז"א

• שבעה באוקטובר
• ❤ תרבות
• עדות מקומית
• זיו קורן
• צילום
• סיכום 2024

1. מפגש האושר/כפרה מיו

אני חושב שבנצי ארבל הוא סטוריטלר גאון. החוויה שהוא נותן שם – בין אם זה פלאפל בשעות היום או פסטה בערב – היא נהדרת. בתיאוריה זה נשמע כמו משהו שלא יכול להתחבר, אבל נוצרת שם לדעתי חוויה אדירה. הכל טעים והכל מגניב, ועם חשיבה מחוץ לקופסה – תוצר של שנת הקורונה.

2. Waycup Cofee במקווה ישראל וגן החשמל

מודה שאני משוחד כי אני גר באזור, אבל מדהים לראות את ההתפתחות שלו. זה מקום שהייתי מצלם בו נרקומנים וזונות, והיום הוא הפך לפינה תרבותית מאוד מגניבה. Waycup הוא קפה עם וייב מאוד עדכני ומתאים לעיר. תמיד אעדיף בתי קפה שכונתיים וביתיים על הרשתות הגדולות, כאלה שמשלבים איכות וקהל טוב. פעם היה מסוכן לעבור פה, והיום יש פה גינות הילדים, בתי קפה וחנויות מעצבים שעוטפים אותו ומייצרים משהו אחר לגמרי.

3. הציר המזרחי לאילון עד לפרויקט מידטאון

ישנה תחושה שהעיר מקבלת תפנית שבאה ממזרח. האזור סופר מתפתח ומגניב, גשר יהודית מצליח לחבר בין מזרח למערב. מידטאון מצפון הולך להיות לדעתי מוסד שיתפתח למיני מנהטן; מקום סופר לא צפוי שנראה כמו אי תנועה לפני כשנתיים ועכשיו מתפתח לאזור אורבני שוקק. זה לוק אנד פיל חדש לגמרי לעיר, וצריך לשים עליו עין כי הוא יהיה סופר שווה.

4. מסעדת יפו-תל אביב

עם קשר ישיר לאותו ציר מזרחי, המסעדה הזו היא מוסד תרבותי וקולינרי מהטובים שיש לנו.סיגל וחיים כהןהם אנשים מדהימים, ומספקים שם חוויה תרבותית שהיא תענוג. אני מעט משוחד כי אני מציג שם כרגע, ועדיין – ויש להם יכולות אירוח שמספקות הרגשה מאוד נעימה והאוכל פנומנלי.

5. מתחם קריית המלאכה

סצינת האמנות העירונית גלשה למתחם הזה – חלקה מתחת לפני הקרקע וחלקה כבר מקבלת לגיטימציה יותר מיינסטרימית. חשוב לשמור, בתמיכת העירייה, שלא תהיה זליגה של אמנים מחוץ לתל אביב. האמנים הם אלה שקובעים את הטון וצריך לשמור עליהם ועל תמהיל מאוד מדויק כדי שהסצינה תמשיך להתרחש. ראינו למשל בניו יורק כיצד הסצינה זזה. בקיצור: חשוב שישמרו את הסצינה בקריית המלאכה וייצרו כמה שיותר אינטראקציה עם הקהל.

זיו קורן מקדם בימים אלהקמפיין גיוס המוניםשנועד לתמוך ביציאת ספרו החדש "לנשום" ובו מאות תמונות משנת הקורונה.לתמיכה בפרויקט

• העיר שלי
• יפו תל אביב
• מפגש האושר
• זיו קורן
• קריית המלאכה
• גן החשמל