Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

חוף הדתיים

כתבות
אירועים
עסקאות
להפיל את החומה. החוף הנפרד (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

התנגדות חריפה לתוכנית להקמת חוף מופרד לחרדים בצפון תל אביב

התנגדות חריפה לתוכנית להקמת חוף מופרד לחרדים בצפון תל אביב

להפיל את החומה. החוף הנפרד (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)
להפיל את החומה. החוף הנפרד (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

התוכנית: החוף הנפרד בין הילטון למציצים יבוטל וחומותיו יוסרו, חוף נפרד חדש וכפול בשטחו יוכרז בחוף הצוק הצפוני // כולם מרוויחים? לא לטענת תושבי צפון-מערב העיר, שמאיימים לפנות לערכאות משפטיות // המשנה לראש העיר ראובן לדיאנסקי: "כל מי שנותן יד ליוזמת החרדים מעניק להם פרס על חשבון הציבור החופשי"

החוף הנפרד של תל אביב היה במשך שנים כמעט איזוטריה מקומית, מובלעה ביזארית של דת דכאנית על חופה של העיר החופשית. כולם חיו איתו פחות או יותר בשלום, ובשנים האחרונות גם חילוניות שביקשו להימלט מהטרדות גבריות בחוף השתמשו בו לא מעט. עכשיו הוא עומד להפוך למוקד חדש של קרבות בין חילוניים ודתיים בתל אביב: על פי תוכנית של משרד הפנים, יבוטל החוף הנפרד במיקומו הנוכחי ובמקומו יוקם חוף מוכרז חדש, כפול בגודלו, בחוף הצוק הצפוני שבין תל אביב להרצליה. חדשות טובות? לא כולם חושבים כך.

>> חם במתחם: 7 מתחמי התרבות והבילוי הכי טובים בתל אביב
>> כל הזנים הנדירים: 50 שנות גאווה ישראלית וקורין אלאל אחת

על פי הדיווחים בתקשורת, מדובר ביוזמה של ש"ס עליה חתמו בשמחה ראש עיריית ת"א-יפו רון חולדאי וראש עיריית הרצליה יריב פישר, שניים מראשי הערים הליברליים ביותר בישראל. התוכנית כולל את ביטול ההפרדה המגדרית בחוף שרתון, הסרת החומה המקיפה אותו ופתיחתו לציבור באופן שיאפשר רצף חופי עד יפו. גם החוף המופרד שמפעילה עיריית הרצליה בסמוך למרינה שלה יבוטל. במקומם ייפתח חוף מוכרז חדש בהפרדה מלאה חמישה ימים בשבוע, שישתרע על פני חוף הצוק הצפוני וצפונה ממנו.

חוף ובליבו חומה. החוף הנפרד בתל אביב (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)
חוף ובליבו חומה. החוף הנפרד בתל אביב (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

בעירייה שלחו אל החזית את סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק החופים ציפי ברנד, שהסבירה בפוסט בפייסבוק ש"כולנו מרוויחים. גם הציבור החילוני וגם הציבור הדתי. גאה להוביל את היוזמה של הזזת החוף הנפרד ויצירת חוף חדש ונוסף בעיר צפונית לחוף צוק צפון הקיים. ולשאלות שעולות: כן, תתאפשר הליכה/ ריצה/ רכיבה חופשית עד הרצליה. לא תסגר הדרך. וגם: בסופי שבוע, עיקר העומס של המתרחצים, החוף הזה יהיה פתוח לכולם. תוכנית 3700 לבניה חדשה בצפון העיר מאפשרת הקמתם של שני חופים נוספים. ונרוויח את הורדת החומה, גדר ההפרדה בין מציצים להילטון".

ההתנגדויות הגיעו מהר מאוד. ראובן לדיאנסקי, המשנה לראש העיר ויו"ר סיעת חילונים ירוקים, תקף את התוכנית וטען כי מדובר ב"קטסטרופה ופגיעה קשה במאות אלפי תושבי עבר הירקון, שחלקם גם בחרו ובוחרים לרכוש את בתיהם בסמוך לחוף הים על מנת לפקוד אותו ולא רק לראותו מרחוק. לא מן הנמנע שנפנה לערכאות משפטיות בנושא".

לדיאנסקי הרחיב ואמר ש"בשכונות עבר הירקון מתגוררים כ-150 אלף תושבים. בשנים הקרובות, במסגרת תוכניות ההתחדשות העירונית באותן שכונות, יגיע מספר תושבי האיזור עד שנת 2035 לכ-300 אלף איש – כמעט מחצית מכלל תושבי תל אביב! גם היום חופי הצוק הדרומי והצפוני צרים מלהכיל. הם עמוסים גם באמצע השבוע וניכרת בהם צפיפות רבה. רצועת החול צרה למדי ולא מאפשרת מרחב סביר למתרחצים. הזוי שלרשותם של מאות אלפי תל אביבים תושבי עבר הירקון יעמדו בקושי 2.5 חופים צפופים וצרים (חוף תל ברוך, הצוק הדרומי והצפוני). כל מי שנותן יד ליוזמת החרדים להקים חוף מופרד לדתיים, שסביבו תיבנה חומה, מעניק להם פרס על חשבון הציבור החופשי שמשלם מסים ומשרת בצה"ל. את הרעיון האווילי הזה צריך לגנוז על אף הפיתוי לשחרר את החוף המופרד במרכז העיר".

ראובן לדיאנסקי בהפגנה מול ישיבת מעלה אליהו, 2023 (צילום: יחסי ציבור)
ראובן לדיאנסקי בהפגנה מול ישיבת מעלה אליהו, 2023 (צילום: יחסי ציבור)

אל ההתנגדות הפנימית בעירייההצטרפה בימים האחרונים גם עצומת תושבים, עליה חתמו כבר למעלה מאלף איש ואישה. "אנו תושבות ותושבי עבר הירקון, מתנגדים נחרצות ליוזמת משרד הפנים בגיבויי עיריית תל אביב יפו לפתיחת חופים דתיים מופרדים באופן קבוע לטובת הציבור החרדי או כל ציבור אחר בחלקה הצפוני של העיר תל אביב יפו. כבר היום, תושבי עבר הירקון סובלים ממחסור במקומות רחצה בשל רוחבם הצר של חוץ הצוק הדרומי והצפוני. לזה מתווספת העובדה כי בכוונת העירייה לנגוס בחלקה הדרומי של רצועת החוף הצפונית של העיר במטרה להרחיב את המעגנה המתוכננת מ300 ל-600 סירות. לציבור המתרחצים החרדי יש נכון להיום פתרון מספק בחוף המופרד שליד חוף מציצים ואין כל סיבה לפגוע בנו, תושבי עבר הירקון, אך ורק מסיבה אסתטית".

מתוך העצומה נגד החוף המופרד החדש (צילום מסך: atzuma.co.il)
מתוך העצומה נגד החוף המופרד החדש (צילום מסך: atzuma.co.il)

גורמים בעירייה הבהירו כי התוכנית היא בסמכותו ובאחריותו של משרד הפנים, וכי גם אם הייתה העירייה מתנגדת לתוכנית לא היה באפשרותה לעשות הרבה, בעוד שאישורה יחזיר לציבור הרחב חוף מרכזי בעיר, וכי הקמתם של שני חופים חדשים בצפון-מערב העיר המתחדש אמורה לתת מענה לצפיפות בחופי עבר הירקון. אנחנו נמשיך לעקוב.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

התוכנית: החוף הנפרד בין הילטון למציצים יבוטל וחומותיו יוסרו, חוף נפרד חדש וכפול בשטחו יוכרז בחוף הצוק הצפוני // כולם מרוויחים?...

מאתמערכת טיים אאוט9 בדצמבר 2025
נוית בראל (צילום: תומר אפלבאום)

מקומות שהם מצבות לעיר שאהבנו. העיר של המשוררת נוית בראל

מקומות שהם מצבות לעיר שאהבנו. העיר של המשוררת נוית בראל

נוית בראל (צילום: תומר אפלבאום)
נוית בראל (צילום: תומר אפלבאום)

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המשוררת והעורכת נוית בראל (הוצאת "פרדס"). היא כותבת על עיר הכורעת תחת הרצון לקטוע את מהלך העבר, וזה הטקסט הכי יפה שתקראו היום

1. האחים גרין

כולם אוהבים חנויות ספרים קטנות, קסומות ועמוסות, וכולם יודעים שאלה הם המקומות שבהם ספרות חיה, אז נגיד שזה בעצם פלנטריום. עולם הספרות נוכח בחנות הזאת כמו גלקסיה מסקרנת, מנצנצת מקרוב וממרחק, שאפשר לתור אחריה ולהתפעל ממנה, ויתרה מזאת: להתבונן ולהתפעל כיצד בעלי החנות והעובדים מתבוננים בה. יש בעיר שלנו חנויות ספרים פרטיות עם אווירה טובה. "בוק שוק" אחת מהן. החנות של אוריאל קון אחת מהן. ב"האחים גרין" האווירה מיטיבה. אפילו הכלב הגדול שנוהג לרבוץ שם על השטיח נדמה כמי שמרים גבה סקרנית בעידוד כאשר קונה פוטנציאלית מושכת מן המדף קובץ שכוּח של שירים מתורגמים באופן מגושם, שלא הוצא משימוש ועדיין מחפש מבט פרשני.

ברור שספרים בחנויות ספרים הם סחורה, אבל יש מי שמתבוננים בהם כעל סחורה גורלית, ועל עצמם כעל מגלגלי נשמות, כעל מתווכים בין בעלים קודמים שלהם ובין בעליהם החדשים. ברגע שבו אני נכנסת לאחים גרין מתפענח משהו בחיי הקריאה שלי. שיחות עם עילאי גרין, בחור נבון והגון, הולידו ספרים שהודפסו באמת. אני ארד בתחנה הקרובה לחנות בקו 24 רק כדי להיכנס לשתי דקות. לא משנה לאן אני צריכה.
פרישמן 90

האחים גרין
האחים גרין

2. חוף הדתיים

משום מה, גם ביום גלי, עם מיליון מדוזות, בחוף הנפרד יהיה ים דבש לשחיינים ולשחייניות. הגלים מוגנים בשובר הגלים היעיל ביותר, המצילים הם מן הזן האכפתי ביותר. החוף, כידוע, מופרד מסביבתו בחומה, וביולי-אוגוסט, או שמא תמוז-אב, גם במהלך "תשעת הימים", באים אליו שומרי מצוות בהמוניהם. לא תמיד מושלכת אשפת ההמון לפחי האשפה. אני נוקטת לשון עדינה. ישנם ערבים שבהם החול מכוסה כולו בערמות זבל. הרבה יותר מאשר שאר החופים. חבל. אפשר לקיים מצוות אשפה, או לפחות לגזור את דינה.

על כל פנים, ימים לא זוגיים הם הימים של הנשים. הבקרים, כפי שהראתה קרין קיינר בסרט הדוקומנטרי המצוין שלה על החוף הזה, הם ממלכה של נשים חרדיות, שנמלטות מהצפיפות ומהמחנק של השכונות המגזריות ונאבקות עם הרבנים על זכות ההימלטות הזאת. בחוף הזה התפללו לשלומי נשים זרות, ובחוף הזה אני אומרת 'מה רבו מעשיך' בעודי מרכינה ראש בתוך מים שאין להם סוף.

החוף המופרד בנורדאו (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)
החוף המופרד בנורדאו (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

3. המרכז המסחרי ברחוב טאגור ברמת אביב

התנגן ברדיו להיט מטופש לפני עשרות שנים, ולא ידעתי שאני אגלם את הדמות הנשית שמתוארת בו. אני גרה ברמת אביב בדירה שכורה ואני זו שאומרים לה "עד אליך לא נח לי לבוא". חשבתי שאהיה יותר טיפוס של "גרה בשינקין" או של "למה הלכת ממנו", אבל לא. במשך שנים רבותלא נהגתי לשתות קפה בבתי קפהוגם היום לעולם לא תמצאו אותי יושבת מול המחשב בבית קפה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות נוצר צורך לצאת את הדירה בבוקר, וגדי רוזנברג, הבעלים של בית הקפה במרכז המסחרי הקרוב למקום מגוריי, היה איש לבבי ומאיר פנים, שטיפח עציצים פורחים, דאג למחזר אריזות, השקה חתולים וסיפק לי שאריות לחם כדי שאאכיל את הדרורים.

מצאתי את עצמי נהנית מהאופן שבו הוא נהג לומר "נוית, כרגיל?" מדי בוקר, וזנחתי את חלום העיר הגדולה והמנוכרת, שבה אלבש שחורים ואהיה זרה לכל. בוקר אחד הכין לי גדי קפה כרגיל ובאותו הלילה הוא נפטר. אין לו תחליף, אבל אני שותה קפה במקום מתוק אחר, באותו המרכז. אומרים שהוא ייהרס בקרוב לטובת מגדלים.
רבינדרנת טאגור 30

4. הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב

קרוב לרבע מאה אני פוקדת את המבנה הזה ותמיד מרגישה בתוכו משהו שדומה לתחושת שייכות, כאילו אין מקום אחר שבו אני אמורה להיות. זהו באמת מונומנט מופלא, וכמו רוב הרכיבים האחרים ברשימה שלי, גם עליו אקשור סרט "היפה ביותר בתל אביב, בעיניי". הוא תוכנן על ידי האדריכלית המנוחה שולמית נדלר, שכינתה אותו "אסם של ידע". לימים גיליתי, ששולמית נדלר תכננה גם את בית הקולנוע "רחל" באשקלון, שבו צפיתי בסרט הקולנוע הראשון בחיי, ושישנם קשרים רבים, צורניים ותוכניים, בין שני המבנים, כולל תחושת השייכות של הכותבת.

חבל שהוא שופץ בחדוות חידוש ובלי יצר שימור, כך שהרצפה האדומה נחרבה והרהיטים המקוריים, שעוצבו במיוחד לספרייה זו, ביניהם כיסאות עץ מעוגלים, נוחים מאין כמותם, סולקו מן הספרייה. איפה הכיסאות? הייתי מתה לאחד. חבל גם שהאוניברסיטה אינה מעמידה בפני בוגריה אפשרות גישה למאגרי הידע הממוחשבים. אצטרך להיות סטודנטית כל חיי, אפוא.

תזכורת – היום בשעה 17 ניפגש במבואת הספרייה למפגש "פותחים שולחן: על תרבות האוכל והרוח". כל הפרטים על האירוע בקישור -…

Posted by ‎Sourasky Central Library – הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי‎ onSunday, June 5, 2022

5. הפסל של מרדכי שורנשטיין, שפיסלה קטה מרכוס

ליד גן העיר, במקום שבו מלבלבים עדיין העצים שכיכבובגן החיות הישן של תל אביב, מוצב הפסל היפה ביותר בעיר. האיש המפוסל כיהן כרב בקופנהגן ואחר כך הקים את גן החיות בתל אביב. הוא נהג לכלוא חיות בכלובים ולסחור בהן. לא צריך להיות פוסט הומניסט כדי להבין את העוול שכרוך בכך. הכל על אודותיו סופר בסרט הדוקומנטרי היפה "אין אריות בתל אביב", ואני הייתי מבקשת לנתק לרגע את הדמות המפוסלת מן הדמות ההיסטורית. נאמר שמדובר באיש זקן שמלטף ציפור. נאמר שמדובר במטאפורה לא רעה. גם אם הוא נשחק ומתכסה פטינה, ראש הציפור עודו מבריק, וזה אומר שהאנשים שעוברים ליד הפסל מלטפים אותה אף הם. העיר מתנשפת סביב פסלים כאלה, ועוצרת לידם כדי להסדיר נשימה.הסרט המלא:

6. גן העצמאות

גם לאחר ההידרדרות המהירה ברוב מה שהיה מסתורי ובלתי צפוף בעיר שלנו, ומתוך אימת החורבן הבלתי נמנע שאורב לרחובות הישנים, נאחז הגן הזה ביופי שלו כמו פרפר גוסס. זה גן עצמאות בכמה מובנים, גם כי אברהם קרוון, אביו של דני קרוון, עיצב אותו על פי חזון אישי, כדי להעיר את אנשי העיר מן הפיח ומן הבטון וללחוש להם מעט מן הנשגב. אני אכתוב עכשיו כמו משוררת. עצי האשל זורקים את זרועותיהם כדי שנשב להם על הכתפיים, מרבצי היוקה נראים כמו חנוכיות מן הצומח, מוצאים חן בלי שינסו להרשים, ובסתיו קבוצות החצבים שנראים כמו קונצרט של נגני אבוב, ומרבדי חבצלות החוף הלבנות שעורכות חופה בדרך למים. וישנה גם אנדרטת הטייסים, ציפור הבטון והפלדה שמצויה תמיד בדרך אל האופק. פסל שעיצב סופר, בנימין תמוז, ומתחרה עם הסעיף הקודם ברשימה זו על הפסל היפה בעיר. לעתים הוא גם מנצח.

אנדרטת הטייסים בגן העצמאות. צילום: ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי
אנדרטת הטייסים בגן העצמאות. צילום: ליזי שאנן, מתוך אתר פיקיויקי

מה עשיתם

התעקשתי לכתוב רשימה שמתגאה ביופי ושמעלה על נס ערכים כמו המשכיות, אבל העיר שלי בשנה האחרונה היא עיר של "מה עשיתם". כל אחד מהאתרים ברשימה הוא גם קצת מצבה לתל אביב שהכרנו עד כה, הכורעת תחת רצון לקטוע את מהלך העבר. כל פרויקט התחדשות עירונית הוא דקל בן מאה שנכרת, עצי שסק שלעולם לא יישתלו שוב, חורבנם של מבני שיכון, שסימנו צורת חיים שהכירה בשותפות גורל. אני רוצה להתרגש לקראת העתיד יחד עם המתכננים והחופרים, ולקוות שתל אביב משתפרת. כרגע נדמה שהיא הופכת את פניה ממש והמרחב מתחפש, כמו לובש בגדי מותגים של בן עשירים מפונק.

ד"ר נוית בראל היא עורכת הסדרה "הדשא הגדול" בהוצאת "פרדס", שבה רואים אור ספרים ממגוון ז'אנרים, בהם רומן שמעולם לא ראה אור בעברית מאת יצחק בשביס-זינגר וכן יצירות בפרוזה מאת סופרות וסופרים עבריים רבים.לפרטים נוספים

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: המשוררת והעורכת נוית בראל (הוצאת "פרדס"). היא...

מאתנוית בראל8 ביוני 2022
חוף נורדאו, גם הוא נסגר בשל זיהום בעונת הרחצה הקודמת. צילום: זיו ממון

ביקור גברי בחוף המופרד: תשכחו מהאחווה הגברית

ביקור גברי בחוף המופרד: תשכחו מהאחווה הגברית

אחווה גברית? שחרור מעכבות ומבגדי הים? לא ולא. מתרחצי חוף נורדאו נהנים מאטרקציה אחת משמעותית ונדירה - מקום פנוי

חוף נורדאו, גם הוא נסגר בשל זיהום בעונת הרחצה הקודמת. צילום: זיו ממון
חוף נורדאו, גם הוא נסגר בשל זיהום בעונת הרחצה הקודמת. צילום: זיו ממון
27 באוגוסט 2015

נתחיל בשבירת מיתוסים: אין בולבולים בחוף הדתיים (או בשמו הרשמי "חוף נורדאו נפרד"). הקהל שפוקד את החוף מורכב אמנם מכל זרם דתי ביהדות, אבל לא כולל גברים שמרשים לעצמם להתערטל בחופשיות מבלי לפגוע ברגשות הציבור. יש שיצטערו על כך, יש שיברכו, בשורה התחתונה – מי שמחפש סביבה נטולת נשים שתאפשר לו להוציא החוצה את האני הגועלי שלו מוזמן לבקר במקום בישיבת קריאייטיב של המשרד שעושה את הפרסומות לגולדסטאר.

בשעת השיא של יום רביעי, אחת בצהריים, בעוד בחוף מציצים הסמוך אנשים נדקרו עבור פיסת חול – היה חוף הדתיים, מסמלי הסטטוס קוו הוותיקים של תל אביבים, ריק יחסית. לא יותר מ־25 גברים. חלקם התאמנו על מכשירי הכושר, חלקם שכשכו במים, חלקם סגרו דילים על מינויים כאלו או אחרים ברבנות הראשית. בסך הכל אווירה פסטורלית, ואני האלמנט היחיד שפגם בה. החוף עצמו יפה ונקי מאוד. בסופה הגדולה של שנת 2010 נפגע חוף נורדאו בצורה הקשה ביותר מכל החופים בעיר (הכנס כאן הערה אירונית על איפה היה אלוהים וכו'). הוא שופץ בעלות של 10 מיליון ש"ח ונפתח מחדש.

"איך המים?", פנה אליי חרדי עצום ממדים שאינו בלתי דומה לאביגדור ליברמן. "לא יודע, לא בדקתי עדיין", עניתי. שיט, עלו עליי. "סתם נהנה מהאווירה אה?". "כן, עדיף על הבלגן בחוף הסמוך". בום! האיש זיהה מתחלש (חילוני שנחלש). "שם רואים את יצר הרע, כאן רואים אלוקות". הוא אמר וחייך. חשבתי לענות, אולי אפילו להתווכח, אבל ויתרתי. מי אני שאפגום בסטטוס קוו. הורדתי חולצה ונכנסתי למים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחווה גברית? שחרור מעכבות ומבגדי הים? לא ולא. מתרחצי חוף נורדאו נהנים מאטרקציה אחת משמעותית ונדירה - מקום פנוי

מאתאייל דץ27 באוגוסט 2015
חוף נורדאו. צילום: זיו ממון

בילוי נשי בחוף המופרד: יותר מדי חול ומבטים מטרידים

בילוי נשי בחוף המופרד: יותר מדי חול ומבטים מטרידים

חוף נורדאו הוא החוף היחיד בתל אביב שלו ימי פעילות נפרדים לנשים ולגברים. נשמע כמו הזדמנות פז להשתזף בשקט, בלי הצקות של בני המין הגברי? ובכן, אל תמהרנה לארוז צידנית

חוף נורדאו. צילום: זיו ממון
חוף נורדאו. צילום: זיו ממון
26 באוגוסט 2015

חוף הים יכול היה להיות מפלט אוטופי לאותם תשעה חודשים בשנה שבהם אנו נמסים מחום, אלמלא התקיימו בו שני המפגעים המעיקים: חול והטרדות. על החול אין הרבה מה להרחיב: מדובר בחומר שגם באז אלדרין, בפושטו את חליפת האסטרונאוט, פלה מבין אצבעות רגליו וקילל. ההטרדות בחופי ישראל, לעומת זאת, מגוונות הרבה יותר, ואנו זוכים להתעמת עם בני נוער קולניים, ג'יפים דורסים, פגרי מדוזות וכמובן – ספקטרום אינסופי של הטרדות מיניות מוחשיות ופוטנציאליות.

חוף נורדאו – "החוף הנפרד" (או בשמו העממי "חוף הדתיים") – מעניק פתרון לאחת הבעיות הללו ומציע רחצה נפרדת לנשים ולגברים בימות השבוע. נשים זכו לשילוב הימים המבאס ראשון, שלישי וחמישי, וימים שני, רביעי ושישי הוקצו לגברים, וביום שבת הרחצה מותרת לשני המינים. לכאורה זו פרקטיקה חסודה שלרוב מעוררת תגובות אמוציונליות הנוגעות לשוביניזם ולרגלים אנכרוניסטים. בפועל מדובר בהזדמנות מעניינת לשבת בחוף ולא לחשוש מיצירת קשר עין עם הרוחצים סביב. בעיני רוחי ראיתי חוף מצוחצח ושקט לצד מים תכלכלים מלב האוקיינוס השקט, תמונה שכלל אינה תואמת את המציאות שהיא כידוע רצועות החוף הכי מביכות שיש לים התיכון להציע.

חנוטה בביקיני פלמינגו ומשוחה במקדם הגנה 50 נטפתי בבוקרו של יום ראשון אל הים. בתור מישהי שלרוב פוקדת חופים דרומיים יותר או את החוף הסמוי "אני נשארת במזגן", לא ידעתי למה לצפות מהאזורים הפופולריים יותר של קו החוף התל אביבי. חוף נורדאו, שכצפוי שוכן ממערב לשדרות נורדאו, אכן מופרד: גדר עץ גבוהה ניצבת בגבולותיו השרירותיים למראה, ומגיעה מן הצד האחד עד לשובר הגלים ומן הצד השני כמה מטרים אל תוך הים. החסימה שנוצרת איננה הרמטית – המבקרים בחופים הסמוכים צריכים להיכנס רק מעבר לגובה הברכיים כדי לזכות להצצה – אך מה שמעניין אותנו כאן הוא ההרכב החופי. בדמיוני ראיתי את עצמי מתחרדנת עם ספר ובמבה, סביבי נערות שקטות יחסית לאלטרנטיבה ונשים מזיעות בשלווה. תמיד קינאתי בבנות שהצליחו פשוט לשחרר ולהירגע, בעוד ביקור ממוצע שלי היה מסתיים בלחץ דם גבוה, והנה באה ההזדמנות שלי ליהנות בים. לאחר כשבע שנות צעידה בשמש הקופחת מהאוטובוס לחוף זיהיתי את גדר העץ המפורסמת ולידה חבורה של נערות דתיות מצחקקות, בדיוק כמו בדמיוני.

חוף נורדאו. צילום: זיו ממון
חוף נורדאו. צילום: זיו ממון

על דבר אחד לא חשבתי: החופש הגדול. פרו ורבו זו מצווה, ובשעה עשר בבוקר החוף כבר היה מלא. בעצם "מלא" זו לא ההגדרה הנכונה. הוא היה כמו קניון עזריאלי בשישי בצהריים, כמו אירוע בפייסבוק לקריסת גשר מעריב, כמו פסטיבל פרימוורה, החוף היה חנוק מבנות אדם. מימין ומשמאל, הכל מנוקד בילדות, בנערות ובאימהותיהן, כמעט כולן מכוסות בצניעות.

הייתי החילונית היחידה בחוף באותו בוקר, ובטני החשופה זהרה כמו אלף שמשות. פעוטות עצרו לבהות בי, אימהות נתנו בי מבטים מצמיתים. התנחמתי לרגע בכך שילדות זה פחות בעייתי מילדים, ואז – להערכתי בפעם ה־200 שנחיל ורוד רץ סמוך אליי ועמו בשׂורה של מים וחול – נזכרתי כמה מופרעת הייתי בגיל בית הספר היסודי ותקוותי אבדה כליל. התנועה הערה סביבי גרמה לחול לנתר לתוך הבמבה, הספר והסלולרי בו זמנית. ניסיתי לשים אוזניות ולהתרכז בהתייבשות, אך גם איתן עדיין שמעתי היטב את הצעקות והקריאות. הים היה סוער מהרגיל ומרבית הילדות נאלצו להסתפק בבניית ארמונות בחול – פעילות פנאי מושלמת לאנשים ששונאים כיף.

מסירות לעבודה וחצי ליטר בירה עצרו אותי מלארוז פקלאותיי בו במקום ולחזור לספה ולמזגן. כעסתי על כך שציפיתי מהים התיכון למשהו אחר. החוף הזה לא יותר טוב מחופים אחרים! רימיתי אותי! יצא שבניסיון לחמוק ממבטם הבוחן של גברים, נפלתי היישר לתור מבטן הבוחן של נשים. במקום כדורים של מטקות התעופפו באוויר גלגלי ים של הלו קיטי. במקום בני נוער עם רמקולים – ילדות צווחות בדציבלים שהיו מביאים לסגירה של הבלוק. הלוואי שיכולתי לכתוב שהייתה לי חוויה ימית אחרת לחלוטין, שהיעדרו של כרומוזום Y יצר סביבה רגועה יותר, אבל לא. זה היה ממש כמו חוף משפחות בכנרת, רק בלי הגברים. זה לא לגמרי רע, ואם את אימא לבנות או לקוית שמיעה מזוכיסטית – החוף הנפרד הוא בפירוש אופציה סימפטית יותר ממקומות זרועי ילדים אחרים לבילוי קיצי, אבל אם את סתם בחורה שבא לה ים שקט, זוהי לא העונה.

חוף נורדאו. צילום: זיו ממון
חוף נורדאו. צילום: זיו ממון

אני רוצה להאמין שבזמנים אחרים – אולי לקראת שעות הסגירה או בחודשים אחרים של השנה – החוף מספק סוג אחר של אינטראקציה. עדיין יש בי אמונה, כפי שחשבתי בתחילה, שיש משהו ייחודי בהפחתת הטסטוסטרון ושהיא מאפשרת חוויה אחרת. חוף הים, כמו הרבה מקומות אחרים, הוא מרחב ששנים רבות מלווה בתחושת מיקרו טרור של תוקפנות פוטנציאלית ודורש עמידה על המשמר. לא הכל נובע מנוכחותם של גברים, כפי שגיליתי על בשרי, אבל נוכחותם מוסיפה מרכיב הפחד שנלווה להופעה בבגד ים. גם היום, בתוך כל הרעש וההמולה, הרגשתי יותר נוח להישכב על המגבת משהרגשתי אי פעם בים, כי המחשבה לפקוח את עיניי ולגלות מעליי ילד מנוזל לא מתקרבת לרתיעה מהמחשבה לפקוח אותן ולגלות קריפ בוהה. אני לא מוותרת על הפנטזיה של חוף ישראלי שאפשר להימרח בו בשקט עם חברה, ועדיין מאמינה שהחוף הזה הוא הכתובת הטובה ביותר לכך, אבל אולי רק אחרי החגים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

חוף נורדאו הוא החוף היחיד בתל אביב שלו ימי פעילות נפרדים לנשים ולגברים. נשמע כמו הזדמנות פז להשתזף בשקט, בלי הצקות...

מאתמיה קופרברג26 באוגוסט 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!