>> נורמן עיסא ("עבודה ערבית") הוא גם המנהל האמנותי של פסטיבל אלמינא לילדים. התיאטרון יקיים את פסטיבל אלמינא ה-9 בחנוכריסמס הקרוב (21.12-19.12), שלל הצגות מגוונות במחיר של "כרטיס לכל כיס" ופעילויות חינמיות לכל המשפחה, 4 בכורות והצגות מבית היוצר של התיאטרון, הצגות אורחות, מופעי חוץ ססגוניים, דמויות שטח, סנטה מחלק שוקולדים, פינות יצירה באמנות ואיפור ועוד שלל הפתעות.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> העיר של יסמין גודר: קפה שהוא כל מה שיפו ולחם בטעם אהבה
>> היצירה הישראלית זקוקה לחמצן. השר קרעי מזריק לה רעל // דעה

פסטיבל אלמינא לילדים בשבילי הוא הגשמת חלום של קיום משותף.
אנינורמן עיסא, שחקן, במאי ומנהל אמנותי של פסטיבל אלמינא, ובן אדם שמאמין בכוחה של האמנות להעלות מודעות ולפתוח ולהרחיב את עצמנו, וכן כן, גם לחולל שינוי בבני האדם. כילד גדלתי בוואדי ניסנאס בחיפה, שכונה שבה יהודים וערבים חיו יחד למרות המצב הכלכלי הקשה של כולם. לא נחשפתי לעולם התיאטרון. ההזדמנות להיכנס לאולם, לשבת מול הבמה ולהתפעל ממופע לא הייתה חלק מחיי היומיום שלי. רק כשגדלתי הבנתי עד כמה תיאטרון הוא כלי שמזמין אותנו לחלום, לשאול שאלות ולהתחבר זה לזה.

אולי בגלל זה היה לי ברור שכשאהיה שחקן ובמאי, אקדיש חלק משמעותי בעשייה שלי כדי להנגיש את התיאטרון לילדים ולמשפחותיהם כדי להכיר, לחבר ולאפשר באופן טבעי מקום של ביחד, בלי הבדל של דת, גזע ולאום. הילדים והנוער הם העתיד שלנו ואם נשקיע בהם, ניתן להם את המפתחות ליצירת עתיד טוב יותר. מאז שנולדו לנו ילדים קיבלתי השראה עצומה ליצירת תיאטרון ילדים מושקע, שמביא את הסיפורים שלהם מנקודת מבט רגישה, אוהבת, מלאת חמלה והבנה לדרמה שלהם וגם להומור ולחופש היצירתי שיש בהם. התאהבתי בעשייה של הצגות לילדים.

המפגשים בין ילדים ובני נוער יהודים וערבים קשורים, לרוב, להיבטים ביטחוניים וצבאיים. אנו מאמינים שצריך לאפשר ולקדם מפגש מסוג אחר, מפגש של חוויה תרבותית רב-חושית לילדים, לנוער ולכל המשפחה

הקמת תיאטרון אלמינא, יחד עם אשתי,גדעונה רז, שחקנית ומחזאית ודרמה תרפיסטית, ויחד עם יוצרים ערבים ויהודים, נולדה מאותו מקום של חופש ויצירה ואמונה שאפשר לשנות וצריך להשקיע בחברה שלנו. לכן קראנו לעמותה "אלמינא – בית ליוצרים". שיהיה לנו בית שהוא רב-תרבותי ליצירה וקיום משותף.

ההשראה לפסטיבל אלמינא הראשון הייתה כמו רומן ממבט ראשון שנולד בטיול לבוקרשט ברומניה, טיול חפוז שמצאנו אליו כרטיסי טיסה ב-25 דולר. ביקרנו שם בפסטיבל תיאטרון לילדים מקסים ומרגש, התחברנו שם למנהל האמנותי. אני זוכר את הרגע שישבנו באולם מלא בילדים מתרבויות מגוונות, שישבו על כריות אדומות והתפקעו מצחוק, התרגשו ומחאו כפיים. הבנתי עד כמה תיאטרון הוא שפה אוניברסלית שיכולה לחבר בין אנשים בלי קשר למוצא, לשפה או לתרבות שלהם.

כשחזרנו לארץ ייסדנו את פסטיבל אלמינא הראשון בנמל יפו תוך חודשיים, עם תשוקה ותחושת שליחות ומאז ועד היום עברו תשע שנים ואואטוטופסטיבל אלמינא ה-9מתקיים, רגע לפני חגי כריסמס וחנוכה (21.12-19.12, נמל יפו, מחסן 2).הפסטיבל השנה יהיה מרגש במיוחד, כי זו תהיה השקת האולם החדש של תיאטרון אלמינא בנמל. שנים עמלנו כדי להצליח לשכנע בחשיבותו, לגייס תקציבים ולהוציא זאת לפועל והמאמץ וההשקעה הרבים הניבו פרי. אנחנו, כל צוות התיאטרון, כל כך גאים ושמחים להזמין אתכם לקחת חלק בחג של אורות ותקווה – וגם הפוגה מכל מה שקורה – ולחגוג יחד את החיים המשותפים מבלי לעשות מזה כותרת, במרחב שבו ילדים יהודים וערבים וכל פסיפס התרבויות בישראל יוכלו לחלוק חוויה תרבותית משותפת – ולגלות שהשוני ביניהם הוא דווקא כוח.

הפסטיבל הוא אחת מגולות הכותרת של פעילות התיאטרון. הוא מתקיים מדי שנה במהלך חג החגים – הזמן שבו חנוכה וכריסמס נפגשים בלוח השנה –תקופה חשובה וחגיגית במיוחד והזדמנות פז לקירוב לבבות ולבניית גשרים של אמון ועידוד קבלת האחר בהקשרים חיוביים ומהנים. התיאטרון מפיק ומארח בפסטיבל הצגות ומופעים לפנים ולחוץ, והפקות מקור שיתקיימו באולם סגור – בערבית, בעברית, דו-לשוניות עם דגש על ויזואליות רבה, תיאטרון פיזי ומוזיקה המתאימים לקהל מגוון ורב-שפתי.הפסטיבל מנגיש את ההצגות במחירים שווים לכל כיס, ומקיים גם אירועים חינמיים ללא עלות לקהל הרחב כדי לאפשר לכל סוגי האוכלוסיות להגיע עם הילדים.

יש לנו המון עבודה בשינוי עמדות ובחינוך לקבלת האחר, כי בישראל לומדים תלמידים במערכות חינוך נפרדות. עם הגיעם לבגרות, המפגשים החיוביים בין ילדים ובני נוער משתי האוכלוסיות נדירים. בהמשך, בתקופת הצבא, בלימודים ובמקומות העבודה, המפגשים מעטים, רווי דעות קדומות ומהווים קרקע פוריה לניכור ובורות כלפי האחר. במציאות הנוכחית היומיומית, המפגשים בין ילדים ובני נוער יהודים וערבים קשורים, לרוב, להיבטים ביטחוניים וצבאיים.אנו מאמינים שצריך לאפשר ולקדם מפגש מסוג אחר, מפגש של חוויה תרבותית רב-חושית לילדים, לנוער ולכל המשפחה. העושר התרבותי שפסטיבל אלמינא לילדים מציע והמועד שבו הוא יתקיים יאפשרו מפגש מחודש, חוויתי, שיחשוף את הילדים לשפה ולתרבות שונה באמצעות עולם התיאטרון ובאווירה שמחה ומיוחדת של חג.

אני מזמין אתכם להצטרף אלינו השנה, בפסטיבל אלמינא ובפעילויות שלנו, לחוות רגעים של קסם ולגלות כמה כוח יש ביצירה שמקרבת בין לבבות. עבורי, תיאטרון אלמינא הוא לא רק תיאטרון – הוא חלום שמתגשם בכל יום מחדש.
>> פסטיבל אלמינא לילדים, חמישי-שבת 21.12-19.12, תיאטרו אלמינא בנמל יפו, מחסן 2.עוד פרטים וכרטיסים להצגות כאן. עוד מידע על הפסטיבל באתר התיאטרון

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• עם הילדים
• תיאטרון
• תיאטרון אלמינא
• הצגות ילדים
• חנוכה
• כריסמס

“נבחרתי להעניק מתנה לעולם. המתנה הנפלאה ביותר שהעולם קיבל אי פעם. אתם חושבים שאתם מכירים את הסיפור שלי. תאמינו לי, אתם לא". כך נפתח הסרט "מרים", המספר את סיפורה של מריה הקדושה. כשסרט נפתח ככה, הציפייה היא שיגלו לנו דברים חדשים ומעניינים על הדמות, שיתנו לנו פרשנות מקורית או יספקו אבחנות שלא יכולנו להגיע אליהן בלעדיו. זה לא המקרה של "מרים", שעלה בנטפליקס ביום שישי האחרון, שכן אין שם פרשנות או ביקורתיות כלפי הדת, אלא פשוט הסיפור של מריה כמו שהוא, הישר מהברית החדשה.

>> "הנכס" הוא דרמה קומית מפתיעה ושובת לב. ושרון סטרימבן סנסציה
>> צחוקים איתכם, תישארו: 16 סרטי הפארודיה הטובים בתולדות הקולנוע

את מריה הקדושה אין צורך להציג, אבל רק ליתר ביטחון נציין כי היא אמו של ישו, שכביכול נכנסה להריון מרוח הקודש, נמלטה מהורדוס וילדה את מי שעתיד להיות המשיח. כל זה קורה על רקע שלטון המלך הורדוס, אותו משחק אנתוני הופקינס שלגמרי גונב את ההצגה. למעשה, היה אפשר לספר רק את סיפורו של הורדוס והסרט היה יוצא הרבה יותר טוב. זה בערך כל הסיפור. הדמות של מריה (או מרים, לבחירתכם) לא מאד מעניינת משתי סיבות עיקריות: הדמות מאד פסיבית ונועה כהן, שמגלמת אותה, לא משחקת מספיק טוב למרבה הצער. חלק לא קטן מהקאסט הוא ישראלי, זאת "במטרה לשמור על אותנטיות" אבל מוצא אתני לא שווה כלום כשרמת המשחק מאד נמוכה. השחקן הישראלי היחיד שעושה עבודה טובה הוא אורי פפר, שמשחק את אביה של מרים, יהויקים.

נועה כהן היא דוגמנית שהחלה לשחק בסדרות ילדים ונוער ולא למדה את תורת המשחק. זה לא שאין בתעשייה שחקנים שלא למדו משחק, אבל רוב השחקנים הטובים כן למדו, והם לא טובים יותר כי יש להם דיפלומה, אלא כי יש להם יותר כלים לעבוד איתם. כהן לא מרגישה אותנטית או אנושית, וזה מפספס לגמרי את המטרה שהבמאי הנוצרי הקתולי די.ג'יי קארוזו הציב לעצמו.

אבל הליהוק הוא ממש לא הבעיה היחידה בסרט. מרים של נועה כהן היא דמות לא סוחפת ולא מרגשת, היא בעיקר נגררת ממקום למקום ומקבלת כל הזמן ציווי אלוהי. אין לה יותר מדי בחירות או קונפליקטים משלה. היא נשלחת בילדותה לעבוד את אלוהים בבית המקדש של הורדוס, היא נכנסת להריון לא רצוי וצריכה לברוח כי רודפים אחריה מבלי שיש לה אמירה בנושא. זה לא חומר לדמות ראשית. עם זאת הבמאי בחר להפוך אותה לכזאת, למרות שהיא לא מתאימה למשבצת הזאת, והוא גם לא מחדש יותר מדי. הדמות של מריה מזכירה כאן יותר את הסיפור של בראן מ"משחקי הכס", נכה על כיסא גלגלים שנגרר ממקום למקום והוא חווה כל מיני התרחשויות מבלי שהוא באמת נדרש לעשות משהו.

הסיפור של מריה הקדושה מסופר כמעט כמו שהוא כתוב בברית החדשה, ללא פרשנויות אלטרנטיביות, וגם מבחינה אמנותית הוא לא מציע אמירה חדשה או מסר חדש. בכל זאת – יש דבר אחד שהסרט כן עושה טוב (חוץ מאנתוני הופקינס, כמובן): הוא קושר את הנצרות ביהדות. יש המון נוצרים אנטישמיים שלא מבינים בכלל את הקשר בין שתי הדתות, אבל הסרט מנכיח את זה בענק, גם עם הקאסט וגם עם כמות העברית שיש בו. לפעמים זה נשמע כמו הקלטות משוק הכרמל, אבל אין ספק שזה הרבה יותר עברית מכל סרט הוליוודי אחר שדיבר על העם היהודי.

סרטי דת נוצריים הם תת-ז'אנר פחות מוכר במחוזותינו, אך בארה"ב הם צוברים פופולריות רבה בקרב המאמינים ואני גם מאמין שבסופו של דבר זה קהל היעד. אולי עבורם הקשר בין הנצרות ליהדות הוא חידוש. ועדיין, זה לא מספיק כדי לבנות על זה סרט, בטח לא בתפוצה רחבה בפלטפורמה כמו נטפליקס. אני מודה, יש בי אהבה מסוימת לתמות נוצריות – המלחמה של לוציפר באלוהים, מלאכים ושדים ובכלל קווי עלילה תנ"כיים הם כר פורה ליצירות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, אבל זה צריך להגיע עם ערך מוסף, זה לא יכול להיות חסר תוכן וחסר מעוף ובטח לא יכול להיות חסר אמירה לחלוטין. האם הסרט מספר את סיפורה של מריה? כן. האם זה מעניין? לא, וכשנועה כהן משחקת זה אפילו די קרינג'י.

"מריה" הוא סרט דת נוצרי במלוא מובן המילה, שנכשל לסחוף את הצופה לתוך הרפתקה שהוא לא מכיר. נקודת האור היחידה בסרט היא אנתוני הופקינס ואולי גם העובדה שהוא קושר בין הדת הנוצרית לבין הדת היהודית, כאמור, אבל לא יותר מזה.היה עדיף שייקרא "הורדוס" ושיתנו לנו עוד מאנתוני הופקינס, כי אלה היו הרגעים המעניינים היחידים בכל הסרט הזה. מריה נבחרה כדי "להעניק לעולם מתנה נפלאה" וטענה כי "אנחנו לא מכירים את הסיפור שלה", אבל אם זה הסיפור שלה, אולי עדיף שגם לא נכיר. אה כן, ותודה על המתנה שהביאה לנו אינקוויזיציה, מסעות צלב וכמובן את ה-KKK. אחלה עבודה מריה.

• ביקורת סרטים
• נטפליקס
• ישראלים בחו"ל
• כריסמס