הריעו, חובבי קולנוע! השבוע התבשרנו ש"היו זמנים בהוליווד", סרטו האחרון (לבינתיים) של הבמאי הישראלי המצליח קוונטין טרנטינו, יזכה לסרט המשך שיעלה בנטפליקס. החדשות הרעות – טרנטינו לא יביים אותו. החדשות השוב טובות: דייוויד פינצ'ר, הבמאי המוערך של "מועדון קרב", "זודיאק" ועוד סרטים רבים וטובים, דווקא כן יביים אותו. זו בהחלט התפתחות מוזרה, אבל גם הגיונית בהתחשב בהצהרותיו של טרנטינו על כך שסרטו העשירי יהיה גם האחרון שלו. כנראה שהוא לא רוצה "לבזבז" את המשבצת הזאת על סרט המשך, לא נורא. כי אם כבר הסכר נפתח, יש לנו עוד כמה רעיונות לסרטי המשך שהוא צריך ליצור, וגם לבימאים שיכולים לקחת את המושכות עבורו בזמן שהוא מבלה בגינת דובנוב או משהו. לא יודעים, אנחנו לא עוקבים אחריו.

>> המראה הכי שחורה: נטפליקס הפכה את המשחק הפיקטיבי למציאות

"כלבי אשמורת 2" של טים ברטון

סרטו הראשון של טרנטינו, "כלבי אשמורת", הפך אותו לבמאי האייקוני שהוא היום, והציג את מרבית המרכיבים שיאפיינו את יצירתו בהמשך: סיפורי פשע מורכבים, אלימות מוקצנת, פסקול נוסטלגי והתייחסויות לתרבות פופ. אבל מה אם במקום סיפור פשע היה לנו סיפור רוחות, ובמקום אלימות מוגזמת היו לנו אפקטים של סטופ-מושן, ובמקום פסקול נוסטלגי היה… פסקול נוסטלגי אחר! טים ברטון, שחזר לאחרונה לאחד הסרטים הראשונים שלו עם "ביטלג'וס ביטלג'וס", יביים את סרט ההמשך ל"כלבי אשמורת" – בו כל הדמויות שמתו בסרט הראשון חוזרות בתור רוחות רפאים משעשעות, שמבצעות שוד נוסף. שילוב מושלם של האסתטיקה של שני הבמאים האייקוניים, וגם מה שכנראה תהיה סצינת חיתוך האוזן המצחיקה בהיסטוריה.

"ג'קי בראון חוזרת" של גרטה גרוויג

אחרי ההצלחה המטורפת של "ברבי", במאית האינדי-לשעבר גרטה גרוויג מחפשת עוד פרוייקטים. כרגע היא עובדת על עיבוד חדש לספרי "נרניה", אבל למה שלא תביים את סרט ההמשך לסרט הראשון של טרנטינו בכיכובה של אישה – "ג'קי בראון". פאם גריר עדיין בחיים, ותשמח לחזור לתפקיד ג'קי, אבל בגלל גילה המתקדם היא כנראה תהיה יותר בתפקיד "מנטורית" לדיילת פושעת חדשה (מרגו רובי), וכמובן שהאישה שהביאה לנו את "אני רק קן" תוכל ליצור קטע מוזיקלי חדש לסרט. אולי "אני רק ריי", בכיכובו של מייקל קיטון? הוא יודע לרקוד לא רע.

"תשעת השנואים" של ווס אנדרסון

אם נפטרים מטרנטינו, צריך להחליף אותו בבמאי מסוגנן לא פחות – ואולי אפילו יותר. אז למה שווס אנדרסון, המוח המשוגע וחובב הסימטריה מאחורי "משפחת טננבאום", "מלון גרנד בודפשט" ו"עיר האסטרואידים", לא יביים סרט המשך למערבון הקלאסי של טרנטינו "שמונת השנואים". סרט ההמשך, שכמובן יקרא "תשעת השנואים", ייתן לאנדרסון הזדמנות להיכנס לז'אנר המערבון, ובגלל ש(ספויילרים) רוב הדמויות בסרט המקורי מתו הוא יכול ללהק את השחקנים האהובים עליו: דמיינו לכם את ג'ייסון שוורצמן, ביל מארי, ווילם דפו, טילדה סווינטון ושות' בנוף שלגי מעוצב למשעי, לבושים בבגדי חורף בצבעי פסטל, נשמע להיט!

"ג'אנגו ללא מעצורים: מדיאה משתחררת" של טיילר פרי

כאשר ביים ב-2012 את המערבון המודרני "ג'אנגו ללא מעצורים", טרנטינו ספג ביקורת מסויימת מהקהילה השחורה על השימוש בהיסטוריה שלהם ליצירת סרט אקשן משלו. אז למה שלא ניתן את ההמשך לאדם שחור, ולא סתם, ניתן אותו לבמאי השחור המצליח ביותר בהוליווד, טיילר פרי! מה? אתם לא מכירים אותו? ובכן, הסרטים של פרי לא מצליחים במיוחד בארץ, אבל באמריקה הוא תופעה של ממש בזכות הסרטים שלו, שמשלבים מסרים נוצריים מסורתיים עם קומדייה עממית שכוללת לרוב את פרי עצמו בלבוש דראג – בתור הדמות האהובה מדיאה. אז גם בסרט הזה פרי ייכנס אל השמלה בתור הסבתא המשוגעת של ג'אנגו, שיוצא לעוד מסע נקמה. נשמע טוב? נשמע רווחי, וזה מה שחשוב!

"חסין מוות 2: נקמת המוות" של מייקל ביי

"חסין מוות", אותו יצר טרנטינו כחלק מפרוייקט גריינדהאוס המשותף עם חברו רוברט רודריגז, נחשב לאחד הסרטים הפחות אהובים בפילמוגרפיה של הבמאי. היו מי שמצאו אותו משעמם, מוזר ובעיקר דל. פשוט לא קורה בו הרבה. אז מה אם נביא לסרט ההמשך במאי שקשה להגיד שלא קורה כלום בסרטים שלו – מלך הפיצוצים והרעש מייקל ביי! ובגלל שהסרט המקורי הוא למעשה מרדף מכוניות ארוך, זה נותן לנו הזדמנות להכניס לסרט גם את חבריו הטובים של ביי – הרובוטריקים! כן, מעכשיו זה לא סרט על חבורת נערות שנרדפות במכונית על ידי קורט ראסל, אלא סרט על מכוניות שהופכות לרובוטים ענקיים. יש לכם בעיה עם זה?

"להרוג את ביל 3.33333" של האחים צוקר

סרט ההמשך היחידי שטרנטינו יצר בינתיים הוא "קיל ביל 2" (למרות שהוא יגיד לכם שזה לא סרט המשך, אלא פשוט סרט אחד ארוך בשני חלקים. אבל הוא נודניק). אז יאללה, הגיע הזמן לקיל ביל 3. ולא סתם "קיל ביל 3", אלא קומדיית ספוף בבימוי אשפי הסלאפסטיק והבדיחות החזותיות, האחים צוקר. צמד האחים, שאיבדו השנה את משתף הפעולה שלהם ג'ים אברהמס ז"ל, לא עשו סרט ביחד מאז שנות השמונים – אבל אולי הטריילר לסרט "האקדח מת מצחוק" החדש עם ליאם ניסן יעורר בהם את הרצון ליצור. רק דמיינו את כמות הגאגים שאפשר ליצור עם עולם אומנויות הלחימה והחרבות של קיל ביל. רק דמיינו את כמות הבדיחות על החליפה הצהובה של אומה תורמן! רק אל תדמיינו את המסרים הפוליטיים שדייויד צוקר, שהפך עם השנים לרפובליקני, ידחוף לסרט.

"ממזרים חסרי כבוד 2" בבימוי מל ברוקס

ואם כבר במאי פרודיות וטרנטינו, שמישהו יעיר את מל ברוקס בן ה-98 ויכריח אותו לביים סרט המשך ל"ממזרים חסרי כבוד". לא נעים, אבל המישהו הזה יצטרך להיות אנחנו. האדם שאחראי לכמות כה אדירה של בדיחות נאצים הוא הבחירה המושלמת לתפקיד. "מה לעזאזל יקרה בסרט המשך לסרט שנגמר עם המוות של כל המפלגה הנאצית בשריפה?" אתם שואלים? לא יודע, הוא בטח ימצא משהו. אולי זה בעצם המשכון בסתר דווקא לעיבוד שלו ל"להיות או לא להיות". אולי זה "אביב להיטלר: המחזמר: הסרט". לא אכפת לנו, העיקר תנו לנו עוד גרסה מצחיקה של היטלר מבית מל ברוקס, זה כל מה שאנחנו רוצים!

"ספרות ממש זולה" בבימוי טליה לביא

ולסיום, מה עם קצת גאווה ישראלית? אם טרנטינו הוא כזה אזרח ישראלי טוב ופטריוט, הוא יכול לתת איזה ג'וב לבמאי ישראלי ובאמת הגיע הזמן שנקבל עוד סרט מהבמאית של "אפס ביחסי אנוש" ו"אחד בלב", טליה לביא. רוב הדמויות ב"ספרות זולה" אמנם מתות בסוף הסרט, אבל אפשר לבחור דמויות שלא מתו – נגיד צמד השודדים האהובים פאמקין והאני-באני. ובואו נגיד שהזוג המקסים הזה נמלט לתל-אביב, ופתאום אנחנו מפיקים סרט טרנטינו מלא בשחקנים ישראליים, עם סצינת שוד אייקונית בקפה זוריק. אולי אפילו נשיג סלב תל-אביבי כמו טרנטינו להופעת אורח!

• המסך
• פארודיה
• קומדיה
• קוונטין טרנטינו
• ממזרים חסרי כבוד

10. סגן ארצ'י היקוקס – ממזרים חסרי כבוד (2009)

טוב, אני לא באמת חושבת שזאת אחת הדמויות הכי זכורות ברפרטואר של טרנטינו, אבל כמבקרת קולנוע אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שהוא שילב בסרטו דמות של מבקר קולנוע ובניגוד למקובל אפיין אותו כלוחם קר רוח. לא רק זאת, הוא ליהק לתפקיד את החתיך האלגנטי מייקל פאסבנדר. מבקר הקולנוע הבריטי ארצ'י היקוקס, שכתב שני ספרים על הקולנוע הגרמני, מצטרף לממזרים חסרי הכבוד על אדמת גרמניה, וביחד הם אמורים להתנקש בהיטלר במהלך פרמיירה של סרט מלחמה. לאסונו הוא עושה טעות שמעוררת את חשדו של חייל ורמכט ומסיים את חייו מוקדם מדי. טרנטינו אמר לא פעם שאלמלא היה הופך לקולנוען הוא היה בוחר להיות מבקר קולנוע, ולאחרונה אף התפרסם שסרטו העשירי (והאחרון?) יספר על מבקרת קולנוע.

https://www.youtube.com/watch?v=r-lQWk79VAE

9. מר בלונד/ויק וגה – כלבי אשמורת (1992)

ויק וגה, אחיו של וינסנט מ"ספרות זולה", נמצא ברשימה הזאת בגלל הסצנה המחרידה שבה הוא חותך את אוזנו של מרווין נאש תוך כדי שהוא רוקד לצלילי "Stuck in the Middle with You", ומסכם את החוויה במילים: "זה היה טוב בשבילך כמו שזה היה בשבילי?" הסדיזם המשוחרר הזה הופך את הדמות בגילומו של מייקל מדסן לבלתי נשכחת. התחבטתי בינו לבין מר ווייט המופנם, שחיבוטיו המוסריים מעניקים לסרטו הראשון של טרנטינו את מורכבותו הרגשית – מה גם שהארווי קייטל הוא מגדולי השחקנים האמריקאים בחמישים השנים האחרונות – אבל בסוף בחרתי בדמות המוחצנת.

8. ריק דלטון – היו זמנים בהוליווד (2019)

ליאונרדו דיקפריו מעולה בתפקיד כוכב הטלוויזיה הנוירוטי והשתיין, שמתקשה לקבל את זה שזמנו עבר, ומתדלק את עצמו באמצעות פנטזיה שיום אחד ייפתח השער של הבית השכן והוא יוזמן להיכנס ולהתוודע לאיש שיצר את "תינוקה של רוזמרי". הוא פתטי אך גם מצחיק ומעורר סוג של חמלה. הופעתו האינטנסיבית, שמגיעה לשיא בסצנה של התמוטטות נפשית בטריילר, מאוזנת על ידי זו השקטה של בראד פיט בתפקיד כפיל הפעלולים הגברי שלו, שמקבל בהשלמה מחויכת את תפקידו כצל.

7. אלדו ריין – ממזרים חסרי כבוד (2009)

המפקד הלא יהודי של חבורת הנוקמים היהודים הוא הילבילי עם אנגלית בסיסית ומבטא דרומי כבד, מה שמעניק לו חזות סטריאוטיפית של כבד שכל. אבל כמו שאומרת מרילין מונרו ב"גברים מעדיפים בלונדיניות", הוא פיקח כשזה חשוב. אלדו הגיע כל הדרך מאמריקה לאירופה כדי להרוג נאצים, ואת זה הוא עושה מצוין. כשהסרט מפגיש אותו עם הנס לנדה, שרוצה לעשות איתו עסקה שתשאיר אותו מחוץ לכלא אחרי המלחמה, נדמה שאין לו סיכוי מול הנאצי הערמומי. והוא אכן נראה אבוד, אבל בדרכו העקשנית והישירה הוא מוצא פתרון מושלם לנצח את לנדה בשטח שלו. בראד פיט אמנם זכה באוסקר על הופעתו המצוינת בתפקיד קליף בות', הכפיל הצמוד של לאונרדו דיקפריו ב"היו זמנים בהוליווד", אבל אלדו הוא הדמות הטרנטינואית שלו שהכי אהבתי.

6. האני באני ופמפקין – ספרות זולה (1993)

"אני מוכנה, בוא נעשה את זה, כאן וברגע זה" אומרת האני באני לבן זוגה פמפקין, ואז הם מתנשקים בתשוקה ושודדים את הדיינר שבו הם יושבים כאילו הם עושים סקס. צמד הפסיכופטים האלה מאוהבים מעל הראש ומתואמים לחלוטין זה עם זו, ולכן אין כל הגיון להפריד ביניהם. טרנטינו כתב את התפקידים עבור טים רות' ואמנדה פלמר, שמגלמת את האני באני כמו קפיץ דרוך, והם מתפרצים לסצנת הפתיחה של "ספרות זולה" כאילו הסרט היה שלהם. אנחנו אמנם לא שבים ורואים אותם עד סצנת הסיום, שבה אנחנו מגלים ששמותיהם האמיתיים הם יולנדה ורינגו, ושגם וינסנט וג'ולס יושבים בדיינר, אבל רישומם מהדהד על פני הסרט.

5. ג'קי בראון – ג'קי בראון (1997)

גיבורת ספרו של אלמור לאונרד, ששימש בסיס לסרטו השלישי של טרנטינו, היא דיילת לבנה בת 44 שמבריחה כסף שחור לארה"ב. טרנטינו הפך אותה לשחורה כדי להתאים את הדמות לפאם גריר, כוכבת סרטי הבלקספלויטיישן של שנות השבעים, שנותרה מאחור. ג'קי בראון, שמבריחה כספים בשביל סוחר הנשק אורדל רובי (סמואל ל. ג'קסון) ומתמודדת איתו בשטח שלו, היא אחת הדמויות היותר בוגרות ואנושיות בסרטים של טרנטינו, והיא ניחנה בעוצמה שקטה. העוצמה הזאת מותירה רושם עז על הצופים ועל פקיד הערבות מקס צ'רי (רוברט פורסטר הנפלא), שמשחרר אותה ממעצר ומתאהב בה כמעט ממבט ראשון.

4. הנס לנדה – ממזרים חסרי כבוד (2009)

צייד היהודים הנחשי, שמתהדר במקטרת מפוארת המדמה אותו לשרלוק הולמס, הוא אחת היצירות הכי מבריקות של טרנטינו. הוא ליהק לתפקיד שחקן אוסטרי לא ידוע והפך את כריסטוף וולץ לכוכב בין לילה. לנדה נהנה ממשחקי החתול ועכבר שהוא מנהל עם קורבנותיו. "אני בלש, ובלש מעולה. למצוא אנשים זאת המומחיות שלי. אבל 'צייד יהודים'? זה רק כינוי שנדבק" הוא אומר. הוא מלא קסם ונימוסים טובים, ואף שהוא דמות כה מחרידה הוא מפתה גם את הצופים. וולץ זכה על הופעתו הפנומנלית באוסקר, ושלוש שנים אחרי כן קטף אוסקר נוסף על הופעתו כדוקטור קינג שולץ ב"ג'אנגו ללא מעצורים". גם שולץ הוא אדם מפוקפק ומניפולטור מומחה, רק שהפעם הוא עומד לצד הנרדפים.

3. ג'ולס ווינפילד – ספרות זולה (1993)

רוב הזמן ג'ולס ווינפילד (סמואל ל. ג'קסון) הוא "הכינור השני", כמו שאומרים באנגלית, של וינסנט וגה (ג'ון טרוולטה). בדרכם אל חיסולים כאלה ואחרים לווינסנט יש כל מיני דברים להגיד על כל מיני דברים, וג'ולס בעיקר שואל ומגיב. אבל כשמגיע הזמן לבצע את המשימות שהטיל עליהם מרסלוס וואלאס, ג'ולס הוא זה שמכתיב את הטון, ווינסנט נסוג לרקע. לפני שהוא מחסל את מי שהוא בא לחסל, הוא עובר לטון של מטיף זועם בכנסיה ומצטט מספר "יחזקאל": "וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת, בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה, בְּתִתִּי אֶת-נִקְמָתִי בָּם." החיבור בין היותו מחסל בשירות מאפיונר לבין אמונתו הבוערת באלוהים הופכת אותו לפסיכופת מרתק. ג'קסון מעורר צמרמורת גם בתפקיד עבד הבית שהפנים את הגדרתו כעבד ב"ג'אנגו ללא מעצורים" – דמות קונטרוברסלית שיש להניח שלא היה מעז לגלם אלמלא סמך על טרנטינו.

2. באטריקס קידו – להרוג את ביל (2003-2004)

אומה תורמן בטרייניג הצהוב והחרב הסמוראית בידיה היא אחת הדמויות האייקוניות ביותר ברפרטואר של טרנטינו. באטריקס קידו מחליפה שמות וכינויים במהלך שני הסרטים – היא המחסלת בלאק ממבה (שנטשה חבורת מתנקשים בהנהגתו של מאהבה ביל), הכלה (שמאבדת את חתנה בעת החזרה לטקס הנישואים ויוצאת לנקום), ובסוף גם אמא, והקשת הדרמטית הזאת היא שהופכת אותה לדמות כה עזה ומרגשת.

1. וינסנט וגה – ספרות זולה (1993)

נו טוב, הקמבק של ג'ון טרוולטה בתפקיד המחסל שמגלגל לעצמו סיגריות ומתעמק בניואנסים של הבדלים בין אמריקה לאירופה הוא אירוע קולנועי מגדיר תקופה. טרנטינו כתב לו כל כך הרבה דיאלוגים ברי ציטוט, ונתן לו לרקוד עם מיה וואלאס (אומה תורמן בפאה שחורה), והוא עושה את הכל במין סטואיות מחויכת של אדם שעבר הרבה בחיים, ועם זאת לא איבד את הסקרנות הילדותית שלו.

• המסך
• קוונטין טרנטינו
• ממזרים חסרי כבוד
• קולנוע

קוונטין טרנטינו – אחד, בימאי, לא יודעים אם שמעתם עליו – התארח לפני שבוע בתכנית הרדיו של הווארד סטרן ברשת SiriusXM, וכיאה לתכניות של סטרן, קיבלנו את הפרטים העסיסיים. בזמן שכל ערוצי החדשות בעולם התמקדו בתשובה לשאלה איזה סרט של טרנטינו הכי אהוב על טרנטינו ("היו זמנים בהוליווד", אם שאלתם), אנחנו פרובנציאלים קטנים, ולכן דווקא מתעניינים בחלק קטן בריאיון בו סיפר הבימאי על המפגש עם אישתו ואם שני ילדיו – הידועה גם בתור יוצאת "האחיות פיק" ובתו של צביקה, דניאלה פיק.

עד היום שמענו את הסיפור בחלקים, ורק דרך מדורי הרכילות, אבל עכשיו קוונטין הרומנטיקן חסר הכבוד גלל את סיפור היכרותם במילותיו. "פגשתי אותה כמה שנים לפני", הוא מתחיל את הסיפור, כהרגלו, באמצע. "הייתי בישראל להשקה של 'ממזרים חסרי כבוד', ופגשתי אותה במועדון. רקדנו כל הלילה, הייתי צריך לזרוק את החולצה שלי אחרי. זה הריח כאילו סוס מת. היו לי ערבים טובים, אבל מעולם לא היה לי ערב כזה. והיא פשוט נוקאאוט, יפהפיה", הוא ציין, לפני שהזכיר שהיא דמות מוכרת בישראל כי היא ביתו של כוכב הפופ "סביקה פיק" (אח, האמריקאים האלה לא מכירים צ').

"אבל פשוט נתנו לזה להתפוגג. היא המשיכה בחייה, אני המשכתי בחיי", הסביר טרנטינו. למרות שהוא קצת מדלג על מה שפורסם דאז, ב-2009, במדורי הרכילות: שפיק הצטרפה לטרנטינו בסיבוב הקידום של הסרט ברחבי אירופה, והם היו יחד כשלושה חודשים. "שש שנים אחר כך, הוזמנתי לקרוז", הוא ממשיך בדילוג זמן מאפיין. "פגשתי שם אישה שהיא חברת משפחה של הפיקים. אז אמרתי לה כמה דברים נחמדים על דניאלה מתוך הנחה שהיא תחזור הביתה לתל אביב, תיתקל בדניאלה ותגיד 'נתקלתי בקוונטין והוא אמר כל מיני דברים נחמדים'. זו היתה התכנית".

רק שקוונטין לא בנה על החוצפה הישראלית. "ובכן, היא חזרה לחדר שלה והתקשרה לדניאלה. ואז אמרה לי 'סיימתי לדבר עם דניאלה, ומסתבר שהיא בדיוק נפרדה מהחבר שלה. אז כשאתה מסיים עם הקרוז, תרים לה צלצול'. התקשרתי אליה, היתה לנו שיחה נחמדה, היא שמחה לשמוע ממני. ובלי ששמנו לב דיברנו שלוש פעמים ברציפות בזמן קצר, שזה דבר חריג עבורי. אז החלטנו להיפגש, בלי הבטחות, לא יודעים מה יקרה.

"אמרתי לה 'את לא אמורה לבוא לאמריקה, ואני לא אמור לבוא לתל אביב, אז בואי ניפגש בפריז'. זה היה קצת להנדס את זה להסתדר, ככה להיפגש בעיר האהבה, אבל גם רצינו שזה יסתדר. שנינו נסענו לפריז, ואנחנו ביחד מאז". כמה מתוק. כלומר, מתוק יחסית לטרנטינו. אחרי הכל, אין בסיפור הזה אפילו איבר כרות אחד. למרות שבטוח מעורבת בו איזה רגל או שתיים.

>> טרנטינו הולך לטלוויזיה: יביים סדרה חדשה במהלך 2023
>> לא רק בעלה של דניאלה: עובדות מפתיעות על קוונטין טרנטינו

• המסך
• קוונטין טרנטינו
• דניאלה פיק
• ממזרים חסרי כבוד
• הוליווד

• Facebook
• Twitter
• Email

"יורם חטב אמר לי פעם שהביוגרפיה של שחקן בתיאטרון הולכת ככה: בהתחלה המנהל האמנותי בתיאטרון אומר: 'בוא ניקח את אורי הוכמן'. הבמאי שואל אותו, הו דה פאק איז אורי הוכמן? בשלב השני המנהל אומר לבמאי: 'בוא ניתן את זה לאורי הוכמן'. בשלב השלישי המנהל אומר: 'אני רוצה רק את אורי הוכמן'. אחר כך הוא אומר: 'תביא לי מישהו כמו אורי הוכמן הצעיר'. ובשלב החמישי הוא אומר: 'מי זה אורי הוכמן? תזכיר לי'. אני מקווה לא להגיע לשלב החמישי. בשלב הרביעי אני נמצא מזמן. ואני מקבל את זה באהבה. ועכשיו אני אראה לך איך התאילנדים אוכלים", אומר אורי הוכמן. הוא לוקח חופן של אורז לבן ומנגב איתו מגוון רטבים אסייתיים, כמו חומוס. "זה חזיר שמייבשים בשמש, פה, על הגג של הבניין הזה. מטורף, הא?", הוא אומר ולועס. הוכמן הוא אחד השותפים במסעדת נאם, שבה אנו יושבים. "העבודה שלי פה היא רק לאכול ולהגיד מה טעים. השותפים שלי אמרו לי לא להתערב. מבין כל הדברים שאני עושה, האוכל הוא התשוקה האמיתית שלי, מה שגורם לי הכי הרבה הנאה בחיים".

הוא נשמע הדוניסט, אבל הוכמן, 46, עבר שינוי רציני בשנים האחרונות. הוא היה הרווק ההולל של עולם התיאטרון, אבל כיום הוא נשוי + שלושה (כל ילד מאישה אחרת, כל הנשים מעולם הבמה), שלא רק שותף במסעדה אלא גם בדיוק מסיים להצטלם לשתי סדרות טלוויזיה חדשות, משתתף בשתי הצגות בתיאטרון הבימה והחודש יעלה עם הצגה שלישית, "לבד בברלין" (לפי הרומן של הנס פאלאדה, בבימויו של אילן רונן), שבה יגלם חייל נאצי.

איך היה להיכנס למגפיים בוהקים של נאצי?

"קשה נורא. אני הרי ידוע שונא נאצים מובהק. 'ממזרים חסרי כבוד' זה אחד הסרטים האהובים עליי. בכלל, הרגע שבו הם נשרפים", קולו מתמלא תאווה, כאילו הוא שוב מדבר על חזיר צלוי. "היה לי קשה נורא לשחק דמות כזאת, כי הנאצי אוהב את עצמו, לא שונא. גם עכשיו, כשאני בחזרות, מאוד קשה לי לחבב אותי, אבל לא באתי לשחק את הנאצי המרושע אלא את הנאצי שיש מעליו את הימלר ואת היטלר, ואם הוא לא יביא תוצאות יעלימו אותו. כמו בסרט מאפיה".

"בהצגה יש גם איחוד שלי עם עמי סמולרצ'יק. הפעם הראשונה שהייתי בברלין הייתה עם עמי. חיפשנו לנקום בשמו של אבא שלו שהוא ניצול שואה. הלכנו ללונה פארק ונכנסנו למכוניות המתנגשות, תפסנו כל מיני ילדים ונכנסנו באימאימא שלהם. הוא מאחור ואני קדימה. האימהות צעקות עלינו: 'אתם אנשים מבוגרים! תתביישו לכם!'. אז עמי ענה: 'זה בשביל מוטק'ה סמולרצ'יק, שכל המשפחה שלו נשרפה בשואה!'. הם היו המומים. היינו אז קלאברים, חזק במסיבות. הייתי ברנש אמיתי".

אם כבר פתחת את זה, היית אחד הרווקים ההוללים בעיר. מה קרה?

"הייתי לגמרי קריקטורה. השינוי קרה כי עברתי איזו תאונה מטורפת לפני 12 שנים. הגזמתי במכון כושר והתפרקו לי שלוש חוליות בצוואר. שנה הייתי משותק מהצוואר ומטה, לא ידעו אם אחזור, הייתי סיעודי לגמרי. מאותו רגע נעלם הרווק העולל וכחשזרתי לעצמי הייתי כבר באיזשהו מקום שהבנתי שכל רגע יכול לבוא בומבה שתשנה את הכל. מיד התחלתי לעשות ילדים".

אף פעם לא הצלחתי להבין אם המשחק שלך קומי או דרמטי. אתה מצליח להבין?

"בעיניי דרמה וקומדיה זה אותו דבר. גם כשאני רואה סדרות אני מעדיף כאלה שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות בהן, שזה מעורבב ולא ברור. לצערי זה ז'אנר שלאנשים קשה איתו כי הם בדרך כלל מעדיפים לדעת מה קורה, או שאתה מפחיד אותם או שמצחיק אותם. אבל קו האמצע הוא המעניין בעיניי".

בשנים האחרונות אתה מתחיל לפזול אל המסך. זה חלק מהשינוי המשפחתי שעברת?

"זה בגלל אשתי, מיכל – בזכותה הכרתי את הטלוויזיה והקולנוע ואת האייפון והגוגל והאינטרנט בכלל. אני מודה שבזכותה נפתח לי המייל והיא זו שמנהלת לי אותו. ההפרש בינינו הוא 14 שנים. בוא נגיד שאני מרגיש יותר נוח עם אבא שלה מאשר איתה. חוץ מזה אני חושב שכל אחת מהאימהות שבחרתי לילדים שלי הן הכי טובות שאפשר. הן גם בקשר מעולה, שלושתן. ביום שישי אנחנו תמיד עושים ארוחות כולנו ביחד".

חתיכת שבט.

"תחשוב שגם אין לי אבא, מה שאומר שרק אימא שלי מצטרפת. רק נשים רודות בי. לפני כמה זמן עשו סדרה על גואל רצון והתקשרה אליי מלהקת שביקשה שאשחק אותו. אז אמרתי להם: חבר'ה, אני גואל רצון הפולני, לא התימני. זה גואל רצון שחוטף צעקות והשפלות מהנשים. כשהן נפגשות יש חזית והן מתאחדות. מה אני אגיד? אני מתכנן להיות אבא ובן זוג יותר טוב".

• הנס פאלאדה
• אורי הוכמן
• ממזרים חסרי כבוד
• יורם חטב
• עמי סמולרצ'יק
• במה
• ברלין
• תרבות

ב-"אני זוכר" סרטו הלא מספיק מוערך של אטום אגויאן, הבמאי הקנדי מספר סיפור יהודי להפליא: שני ניצולי אושוויץ (כריסטופר פלאמר ודין נוריס) מחליטים לרכוש אקדח ולצאת לחפש את האיש שרצח את המשפחות שלהם בגרמניה. כאשר הם מגלים כי יש ארבעה אנשים שונים בצפון אמריקה העונים לשם המזויף שאימץ אותו קצין נאצי, הם יוצאים לרודטריפ נקמה. הרעיון של נקמה בנאצים בקולנוע הוא מן הסתם לא חדש. הרי מדובר בפנטזיה, ופנטזיות הן הלחם והחמאה של הקולנוע, והחיבור הזה הוליד כמה מסרטי השואה הכי פחות קונבנציונליים שאפשר לדמיין.

ממזרים חסרי כבוד (Inglourious Basterds)

הסרט הכי מפורסם ברשימה וגם הכי קולע להגדרה שלה. "ממזרים" הוא סרט שכל כולו פנטזיה קולנועית אלימה: טרנטינו מערבב מערבון עם סרט מלחמה לכדי סיפור "היסטורי" על אישה יהודייה שבעזרת חבורה של חיילים אמריקאים מצליחה לכלוא את צמרת המפלגה הנאצית (כולל היטלר עצמו) ושורפת אותם עד היסוד, תוך שהיא משננת ״ככה נראית נקמה יהודית״. טרנטינו משתמש בכוח האדיר של הקולנוע כדי לייצר סיפור חדש וטוב בהרבה מהמציאות (זה לא מקרי שהנאצים מוצאים את מותם בבית קולנוע), אך מזכיר לנו שגם בסיפור החדש יש כמויות של אש, אכזריות ותאוות דם.

12 הנועזים (The Dirty Dozen)

אחת ההשראות הגדולות של טרנטינו הייתה "12 הנועזים", קלאסיקת ענק של רוברט אדרליך. בסרט לי מרווין משכנע את מפקדיו לאסוף חבורה של אסירים צבאיים למשימה מיוחדת – לנחות בצרפת הכבושה ולעשות צרות לגרמנים. הסרט היה נועז ואלים במיוחד יחסית לתקופה (1967), ודאי לנוכח העובדה שהיה אחד הראשונים שהעז להפוך את מלחמת העולם השנייה לזירת אקשן. לא כל המבקרים התחברו לרעיון, היו שחשבו שמדובר בסרט בטעם רע במיוחד, אבל הקהל חיבק את הסרט ואפילו הופקו לו שני סרטי המשך.

גולשים נאצים חייבים למות (Surf Nazis Must Die)

"גולשים נאצים" הוא עוד סרט של אולפני קולנוע הטראש טרומה, שחיברו בין שני דברים שאף אחד לא חשב שאפשר לחבר ביניהם – סרטי גלישה וסרטי נקמה בנאצים. "גולשים נאצים" מתרחש בקליפורניה בעולם פוסט אפוקליפטי. שולטים בה חבורת ניאו נאצים שגם יודעים לגלוש היטב. מאמא וושינגטון, אישה שבתה נרצחה על ידי הגולשים, יוצאת לנקום את נקמתה האלימה ומגיעה עד למנהיגם (ששמו הוא כמובן אדולף). הסרט אף הוקרן בישראל, בבית הקולנוע ששת המופלאים שפעל במשך פחות משנה בתחנה המרכזית החדשה.

אקס־מן

הנה הסדרה האחרונה שחשבתם שתמצאו פה, וגם הסרט היחיד שבו הנוקם בנאצים הוא הנבל בסרט. הבמאי היהודי־אמריקאי בריאן סינגר פתח את הסרט הראשון בסדרת "אקס־מן" בסיפור הרקע של מגנטו. הסיפור אך הורחב כשהוא הגיע לידיו של מת׳יו ווהן כשביים את האתחול של הסדרה, "אקס־מן: ההתחלה". שם לא רק שמגנטו הוא ילד יהודי שמשפחתו נלקחת ממנו במחנה, הוא גם עלם צעיר שיוצא לחפש פושעים נאצים ברחבי העולם ולהרוג אותם בדרכים יצירתיות משלו.

זה בוודאי המקום (This Must Be the Place)

סרטו דובר האנגלית הראשון של פאולו סורנטינו האיטלקי הוא כביכול סרט נקמה בנאצים, והנוקם הוא לא אחר מאשר שון פן – המשחק את סולן הרוק המזדקן צ'יין (דמות שעוצבה לפי רוברט סמית', סולן הקיור). צ'יין המפונק והרכרוכי, שקם וזורק את כל חייו יום אחד כדי לאתר את האיש שהתעלל באביו במחנה ריכוז, רחוק ככל שאפשר מאבטיפוס של צייד נאצים טיפוסי. אבל סיפור הרקע הוא רק הזדמנות בשביל סורנטינו לחקור את אמריקה, וכך מתקבל סרט מסע עמוס בדמויות ובמקומות בלתי נשכחים. כנראה הסרט הכי אופטימי ברשימה ואחד הסרטים הכי אופטימיים שיש בכלל.

• המסך
• ממזרים חסרי כבוד
• סרטים
• תרבות
• יום השואה