בערוץ 10 רוכבים על גל הזעזוע ממצב הקשישים אך לא מציעים פתרונות
הפרק של "סלפי" שעסק בקריסת השירותים הסיעודיים מדבר לכל אחד שיש במשפחתו קשיש, אבל תכנית ששואפת להיות תכנית דוקו מובילה לא יכולה ליפול בשטיקים של ריאליטי
בסרט התיעודי ״לאן לפלוש עכשיו״ מטייל הבמאי מייקל מור במדינות שונות ברחבי העולם, כדי לגלות מדוע החיים בהן טובים יותר מבארצות הברית. הוא לומד על מהפכת החינוך שעברה פינלנד, על בתי הכלא השיקומיים של נורבגיה, ועל מדיניות ימי החופש הנדיבה של איטליה. התחושה הראשונית שעולה מצפייה בסרט היא שבמקומות אחרים טוב הרבה יותר. התחושה השנייה היא של "היי, אולי אפשר ללמוד מהם משהו". צפייה ביצירה התיעודית של ערוץ 10 מעניקה תחושה אחרת.
מצב מערכת הבריאות הציבורית על הפנים. זה עצוב, זה מרתיח, וזה ידוע כבר יותר מדי זמן. הילה אלרואי, פרשנית הבריאות של חדשות 10, מגיעה להזכיר לנו את זה, במסגרת הסדרה הדוקומנטרית ״סלפי ישראל״, שמבקשת לצייר תמונת מצב של החברה הישראלית, כשהיא מפנה מדי שבוע זרקור על תופעה אחרת. הפרק ששודר אמש (ג') התמקד באופן בו מפקירה המדינה את הטיפול בקשישים, או כפי שהגדיר זאת התקציר: ״תחקיר מיוחד על קריסת השירותים הסיעודיים״.
עבודת התחקיר אינה העניין המרכזי בפרק הקשישים של ״סלפי״. היא שם, אך כמו תכניות פריים טיים דוקומנטריות אחרות, גם ״סלפי״ לוקה ברטוריקה של תכנית ריאלטי ובוחרת להתמקד בסיפורים האישיים, אלו המכוונים לבלוטות הרגש. ייאמר לזכותם שבחרו כאן בסיפורים יומיומיים; לא מחלות נדירות שדורשות תרופות נסיוניות שאינן נכללות בסל הבריאות, אלא התמודדויות סיעודיות נפוצות שעלולות לקרות לכל אחד. למען האמת, סביר להניח שהן קרו לכל אחד: כל מי שיש קשיש במשפחתו נתקל באחד מהסיפורים הללו. ״סלפי״ יודעת היטב שהיא מתעסקת בבעיה של כולנו.
הנתונים שהוצגו אתמול בפרק מבהילים, אבל לא מבהילים מספיק. שירותי הרפואה כרוכים בביורוקרטיה סבוכה שרק הופכת אותם נגישים פחות כשמדובר באנשים מבוגרים; המערכת זורקת את הקשישים מגורם אחד לשני כשבסופו של דבר הנטל נופל באופן כמעט בלעדי על בני המשפחה; יש מעט מאוד רופאים מומחים בגריאטריה, תחום התמחות שהפופולריות שלו רק הולכת ויורדת. ניר קידר, סמנכ״ל לכלכלת בריאות במשרד הבריאות, מזהיר כי בשנים הקרובות יתרחש משבר חברתי אם לא ניערך עכשיו. אבל איך? זה פחות מטריד את ״סלפי״.
זה אמנם לא מתפקידה של ״סלפי״ למצוא פתרונות, אבל גם להראות לנו קשישים שסובלים ואת בני המשפחה שלהם שכורעים תחת הנטל זו לא בדיוק מטרתה של יצירה דוקומנטרית. נקודת אור מוצאים ב״סלפי״ במרכז הרפואי הגריאטרי ״בית רבקה״, מעין אוטופיה סיעודית לגיל השלישי שם אין מחסור במטפלים והמטופלים משתקמים באמצעות סימולציות וידאו ועובדים מסורים. יכול להיות שנפתור את המשבר עם עוד עשרה מוסדות כאלו ברחבי הארץ, אבל כנראה שאת הבעיה הזו צריך לפתור ברמת התשתית ונראה שאף אחד — לא הילה אלרואי, לא הרופאים והפרופסורים המרואיינים, ולא משרד הבריאות — לא יודע מאיפה להתחיל.
מייקל מור לקח את צוות הצילום שלו והלך לראות במו עיניו מה קורה במדינות אחרות בעולם. נראה כאילו התחקיר המיוחד של ״סלפי״ אפילו לא עשה גוגל. גם אם זה לא היה מספק את הפתרונות להצלתה של מערכת הבריאות הקורסת, זה היה לפחות מעשיר את ״סלפי״, ששואפת להיות תכנית דוקומנטרית מובילה, אך נופלת בשטיקים של ריאלטי.
