ארוחת הבוקר המושלמת, הדג המושלם, הביס המושלם ושלושה מוסדות קולינריים מוערכים. ביקשנו מאפרת אנזל לבחור שלוש מנות עירוניות שהיא מאוד אוהבת. זה היה מורכב. וטעים
לכבוד טקס פרסי האוכל הממשמש ובא, התבקשתי על ידי מגזין טיים אאוט תל אביב לבחור שלוש מנות שאני אוהבת במיוחד. המנות שנבחרו מוגשות במסעדות המועמדות לפרסים. מחיתי, לא חשבתי שאדם שאוהב אוכל כמוני יוכל לבחור רק שלוש מנות. ספוילר: התחנונים לא עזרו. יש מצב שהם אפילו נהנו מלראות אותי מתייסרת בין עשרות המנות שאני אוהבת. בסופו של דבר, החלטתי ללכת על שלוש מנות ביישניות ממקומות מאוד אהובים, מאוד מוכרים ומאוד פופולרים שלפעמים קצת נחבאות אל הכלים.
הוטל מונטיפיורי: ביצה מקושקשת עם סלמון
אז נתחיל מארוחת הבוקר, כי אומרים שהיא הארוחה הכי חשובה ביום. לא יודעת לגבי "חשובה". אני מאמינה שצריך לאכול כשרעבים, לא כשהשעון אומר. אבל ביס מענג בבוקר הוא פריבילגיה שאינה מובנת מאליה. זה לא כזה פשוט לגרום לאנחת עונג בתפריט של ארוחת בוקר קלאסית, שבסופו של דבר מבוססת על ביצים, לחם, גבינות וסלט. אבל בהוטל זה קורה.
כשאני מגיעה לפגישות שם (או אם לדייק – דואגת שהפגישות שלי יהיו שם), אני שותה אספרסו כפול עם קצת חלב חם ואז, כשבלוטות הטעם כבר התעוררו, אני מזמינה את המקושקשת עם הסלמון. מנה שהיא שיר הלל לביצה, האמולסיה של הטבע. בצלחת עמוקה תקבלו ביצה מקושקשת רכה ואוורירית, שקושקשה בדייקנות מופתית למרקם של ענן עז טעם, במליחות מדויקת. מסוג הביצים שמסבירות איך הפכה הביצה המקושקשת למבחן הכניסה של טבחים למטבחים מקצועיים, ואיך היא הפכה לאחת המנות האהובות בעולם כולו. מעליה פרוסות נדיבות של סלמון מעושן. מוצר שעשוי להיות נורא אם הוא בינוני. אבל כשהוא טוב, הוא עונג צרוף. הסלמון סופג קצת מחומה של הביצה ונמס על הלשון, מייתר לחלוטין את הצורך בפחמימה בצד. כן כן, כשחושבים על זה, לא רק שמצאתי עבורכם את מנת הבוקר המושלמת, הצלחתי גם לעזור לכם בדיאטה. אין, אני מלאך.
מלגו ומלבר: טרטר דג ים וקולרבי
צועדת לי במעלה רוטשילד ומחכה לאכול את אחת מיצירות המופת של שף מוטי טיטמן. במשך השנים אני עוקבת אחריו, בוחנת את שפת היצירה שלו שמתהווה לנגד עינינו. כמו פרח שלאט לאט נפתח, מלגו ומלבר מעזה יותר ויותר לתפוס את מקומה בעולם. והשפה שלו, של מוטי, אסתטית בצורה בלתי רגילה. הוא פשוט אמן של דגים נאים. ומכל המנות של הדגים הנאים, אני מאוד אוהבת את הטרטר דג ים וקולרבי. תלולית של קוביות דג, עם מלפפון וצנוניות ומעליה עלים דקיקים, כבושים קלות, של קולרבי טרי. אני אוהבת לקחת עלה דקיק של קולרבי, לערום עליו ערמת דגים, לקפל בעדינות ולהכניס לפה את הביס המושלם. אני לא בטוחה שכך התכוון השף שנאכל את המנה הזאת. אבל מה אכפת לי, זה עובד רצח.
כשהביס הזה ייגע לכם בחך, תוכלו להבחין שחוץ מהדג והירקות, יש גם ג'ינג'ר טרי שהגיע מהמזרח הרחוק, צימוקים מתוקים שמזכירים את סיציליה, ואפילו קרם חלפיניו שעשה עלייה ממקסיקו. קיבוץ גלויות פינת הבימה.
סנטה קתרינה: שישברק זנב שור
העדינות של מלגו נשארת מאחור כשאני מכינה את עצמי לקרנבל של סנטה קתרינה. שפע ירקות, עשבי תיבול, יוגורט, טחינה, שמן זית, דגים, נתחי בשר, תערובות תבלינים וטאבון אחד. מטבח מקומי ושמח של ארץ שטופת שמש ושף שטוף כשרון. ולבחור מנה אחת בסנטה זה קצת עינוי. אבל כשבא לי להרים כף (הכי כיף לאכול עם כף) מדויקת, והמנה הזאת מוגשת באותו היום, היא גם בטוח תגיע לשולחני: שישברק, אבל קצת אחרת.
את בשר הטלה הטחון מחליף בשר זנב שור שבושל ביין אדום במשך שעות, עד שהוא נופל מהעצם. הבשר נעטף בכיסונים עדינים, ולרוטב היוגורט הקלאסי מוסיפים כאן בר בלאן. מן רוטב חמאה לבנה שמזכיר שאמנם האוכל שתומר אכל בבית היה סורי־מצרי, אבל היו שם גם לא מעט שנים בדרך של בישול צרפתי קלאסי. כל הסיפור הזה נכנס לטאבון לזמן קצר, שיוצר על פני הכיסנים קראסט דקיק ומבורך, קונטרה נהדרת לרכות של כל העסק. קחו כף ובה כיסן משכשך ברוטב. תכניסו לפה. נתראה כשתחזרו להכרה.
