המלחמה שהכריזה העירייה על בעלי כלבים שלא אוספים צואה עולה ביממה האחרונה מדרגה. מועצת העיר אישרה אמש (ב') תיקון לחוק עזר עירוני לפיו בעלי כלבים יידרשו למסור פרטי זיהוי גנטיים (DNA) של חיית המחמד. המשמעות: פקחים ידגמו צואת כלבים שלא נאספה, יתאימו אותה למאגר ויגיעו לבעלים. הקנס: גבוה (מעל ל-700 שקל), וגם עלויות הבדיקה יושתו על הבעלים.

"מגעיל אותי לאסוף": התלווינו לסיור אכיפה על בעלי כלבים. היה מסריח

באפריל האחרון פצחה העירייה בקמפיין מאסיבי בתופעה, ונקטה בין השאר בפעולות הבאות: הגדרת "אזורים חומים" בהם התופעה חמורה במיוחד והגברת פעילות האכיפה וההסברה, הסטת כוחות פיקוח ל-10 רחובות בהם נרשמו הכי הרבה דוחות על אי-איסוף צואה, התקנת מדבקות הסברה על מדרכות ב"שכונות חומות", כריזה ייחודית לתזכורת לבעלי כלבים לאיסוף הצואה, קמפיין נרחב על מתקני הפרסום העירוניים ופינת "הקקי היומי" – שיימינג לשכונות בהן לא נאספה צואה על לוחות מודעות שכונתיים.

היחס בין מספר הכלבים לבני האדם בתל אביב-יפו נחשב לאחד הגבוהים בעולם, עם יותר מ-40 אלף משקי בית בעלי כלבים, כך שלמעשה 1 מכל 10 תושבים הוא בעלים של כלב. הכלבים העירוניים עושים את צרכיהם במרחב הציבורי, ועל פי נתונים שנאספו בעירייה כ-500 קילו צואת כלבים בממוצע בחודש לא נאספת על ידי בעליהם. יותר מ-6,700 קריאות בנושא המחורבן למוקד העירוני התקבלו בשנה האחרונה ו-3,500 דוחות ניתנו בשנת 2020.

מהעירייה נמסר הבוקר כי "ניקיון המרחב הציבורי הוא חלק בלתי נפרד מנראות העיר, והעירייה מקווה כי הפעולות העירוניות לצמצום התופעה אכן יביאו לשינוי בקרב בעלי הכלבים שלא אוספים את צואת כלביהם בעיר. העירייה סבורה כי באמצעות הסברה, אכיפה ושיתוף פעולה של כלל תושבי העיר יחול שיפור בנושא זה, למען איכות החיים בעיר". נו, אל תסריחו.

• הבועה
• עיריית תל אביב
• כלבים
• צואה

• Facebook
• Twitter
• Email

שבת בבוקר, יום לא ממש יפה:תושבת שכונת פלורנטין נדהמה לגלות אתמול בבוקר (שבת), כי צואת אדם נמרחה על דלתה בצורת האות F. הידיעה המזעזעת הפכה לפוסט שעורר מהומה בקבוצת תושבי פלורנטין בפייסבוק (שגועשת כדרך קבע), בו נכתב: "חרא שמרוח בצורה אמנותית מאוד על דלת השכנה שלי! הבחורה חזרה מבילוי בשעות הבוקר, התעוררה וגילתה צואה מרוחה על הדלת שלה כולל על הפעמון והידית". התגובות לפוסט הניחו כי לתושבת יש כלב ושאולי המעשה מגיע כנקמה על כך שלא הרימה אותו, אבל בפוסט צוין במפורש כי היא לא בעלים של חיית מחמד.

>> החתול שנצבע כחול מזעזע את שכונת פלורנטין
>> 11 המקומות הכי מסריחים בתל אביב
>> האם קקטוס פסיכדלי גדל בשכונת פלורנטין?

דניאלה דרוקר, שכנתה של הדיירת מספרת כי הקורבן למעשה מבקשת שלא להיחשף מפאת פחד. "אני בטוחה שזה חרא של בן אדם. צריך להיות פסיכופת כדי לעשות דבר כזה", היא אומרת בגועל. "זו בחורה צעירה, כן, היא מארחת חברים, יכול להיות שזה מפריע למישהו, אבל מפה ועד למרוח חרא – זה פשוט לא שפוי. היא בכתה, פחדה, נבהלה ולא הבינה למה שמישהו ירצה לעשות לה דבר כזה. כולנו חבר'ה צעירים בשכונה, אפשר לדפוק על הדלת ולהבהיר את העניינים". דניאלה מספרת כי תלונה הוגשה למשטרה, בניסיון לקלוט ממצלמות האבטחה בחנויות הסמוכות מי עלול לעשות דבר כזה. "זה משהו נקודתי כלפיה, הריח היה מזעזע ולקח הרבה זמן לנקות את זה. עזרנו לה, אבל הריח נכנס גם לדירה שלנו. אין ספק שמדובר בצואת אדם".

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• פלורנטין
• צואה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

לידיעת הקוראת נטלי כהן וקסברג – נראה שבאיטליה לא נעלבים כשמחרבנים להם על הדגל. איטליה היא ביתם של נופים מרהיבים ופסטורליים, של אמנות גבוהה ושל תרבות, והחל מהחודש – גם שלמוזיאון שלם שנושאו המרכזי הוא חרא. סיפורנו הביזארי מתחיל בחקלאי נמרץ עם עודף זמן פנוי בשם ג'יאונאנטוניו לוקאטלי, ששאב השראה מכמאה אלף קילוגרמים של צואת פרות שהחווה שלו בצפון איטליה מייצרת מדי יום, וכונן את הקמתו של מוזיאון החרא –Museo della Merda. כיום לוקאטלי מממש את יעודו המוזר בעולם, ומשמש כבעלים וכאוצר הראשי של המוזיאון, שנועד לעודד את התפיסה החיובית כלפי צואת הפרות, ובעיקר כלפי השימוש החוזר בה, כולל כחומר גולמי לבניין או כיצירות אמנות – שחלקן מוצגות במוזיאון. תהא הסיבה אשר תהא, אם נדלקתם על המוזיאון, מוטב שתדעו שהוא פתוח רק בסופי השבוע שבין החודשים מאי-אוגוסט ובתיאום מראש.

לאתר המוזיאון

חרא של אמנות

זו אינה הפעם הראשונה שהפרשות גוף, ובעיקרן צואה, נדונות בשיח האמנות ומוצגות במסגרות שונות. האמןכריס אופיליהשתמש בגללים של פילים במסגרת עבודה קשה לעיכול בשם "הבתולה הקדושה מריה", שהוצגה בשנת 1999 במוזיאון ברוקלין בניו יורק, ועורר מחלוקת חריפה, כאשר קראו ללא הרף להסרתה מעל קירות המוזיאון. האמן הבלגיוים דלוואה, שתערוכה שלו הוצגה בארץ בגלריה אלון שגב בשנת 2006, יצר את העבודה "קלואקה", שמחקה את פעולת המעיים ומייצרת צואה ממזון בגלריה כביקורת על הקפיטליזם בעולם האמנות.

פול מקארתי(לא החיפושית), שעשה מגועל נפש קריירה משגשגת, הציג בשנת 2008 פסלי ענק מנופחים בצורה של צואת-כלבים בשםComplex Shitבעיר ברן שבשוויץ. כנראה שפסטורליה מושכת את זה. למרבה החדווה, תקלה גרמה לחלק מן המצג להתעופף, לפגוע בחוטי חשמל ולנפץ זגוגית של בית בקרבת העיר, עד נחיתה על גג של בית ילדים סמוך – המקבילה של עולם האמנות לקנס על כך שמקארתי לא אסף את הקקי של הכלב שלו.

[tmwdfpad]אנדרה סראנו, אמן נוסף ושנוי במחלוקת שהגיע לארץ בשנה החולפת, ואף התארח למיני-רטרוספקטיבה בבית הספר לאמנות מוסררה שבירושלים, הציג באותה השנה (2008) תערוכת יחיד בשם (שוב, פסטורלי -) "שייט", ובה תצלומים אפיים וגדולי מימדים של גושי צואה בקופסאות אור, האופייניים לעבודותיו. בפינת הגאווה הישראלית נרשמתזויה צ'רקסקיבציורהMerda d'artista, שמציג גוש חרא במוזיאון ומבקרים סותמים את אפם סביבו. הציור, אגב, נמכר לאחרונה בניו יורק בסכום של כ-16 אלף דולר, כך שאולי משתלם לקבל על עצמכם את העבודה השחורה ולהתעסק בחרא.

• אנדרה סראנו
• פול מקארתי
• Merda d'artista
• מוזיאון החרא
• ביזאר
• מוסררה
• קלואקה
• chris ofili
• paul mccarthy
• Wim Delvoye
• היגיינה
• אנדרה סרנו
• הבתולה הקדושה מריה
• תערוכה
• זויה צ'רקסקי
• מוזיאונים
• נטלי כהן וקסברג
• קקי
• איטליה
• חרא
• צואה
• וים דלוואה
• תרבות
• אמנות