יש ז'אנר כזה של ספרים פמיניסטיים שחוזרים לדמויות היסטוריות של נשים, שנודעו בעיקר דרך הקשר שלהן לאמן מפורסם, ומדמיינים עבורן חיים אפשריים. כאלה היו "נערה עם עגיל פנינה" מאת טרייסי שבלייה, ו"אני בתו של רמברנדט" מאת לין קאלן, וכזה הוא גם "המנט" – רב המכר מאת מגי או'פארל מ-2020, המגולל את סיפורה של רעייתו של שייקספיר, שנשארה בסטראטפורד בזמן שהוא כתב מחזות בלונדון.
>>החדשות הרעות: נטפליקס חושבת שאנחנו סתומים. ואולי היא צודקת

הזכויות לעיבוד הקולנועי של הספר המהולל ועתיר הפרסים נרכשו עוד לפני שיצא לאור, והופקדו בידיה של קלואי ז'או, שכתבה את התסריט יחד עם או'פארל. גם הסרט, כמו הספר, זכה לביקורות נלהבות, וגרף שלל פרסים, בהם גלובוס הזהב לסרט הדרמתי הטוב ביותר. כשצפיתי ב"המנט" בפעם הראשונה, התקשיתי להבין את ההתלהבות הגורפת הזו, עד שהגיעה המערכה האחרונה, הנפלאה, שבה הזלתי דמעות כמובטח. זאת היתה החוויה שלי גם בצפייה השנייה.

מעט מאוד ידוע על אן האתאוויי ועל שלושת הילדים שילדה לוויליאם שייקספיר. גם על מותו של הבן המנט בגיל 11 אין כמעט אינפורמציה. כותרות הפתיחה מספרות לנו שבאנגליה של המאה ה-16, המלט והמנט היו וריאציות על אותו שם, וזה מכין אותנו לכך שהסרט יציג את המחזה הכי מפורסם בהיסטוריה כתגובה של וויל למות בנו ארבע שנים לפני כן. אבל לפני שאנחנו מגיעים לשלב שבו "המנט" עוסק בכוח המרפא של האמנות, ומעניק משמעות חדשה לטרגדיה על הנסיך הדני, הוא מספר לנו על התאהבותם של בנו של יצרן כפפות, ונערת פרא שמגדלת נץ, עוסקת ברפואת צמחים ואף ניחנה ביכולת נבואית.

אן, המכונה בסרט אנייס (כך קרא לה אביו בצוואתו), נראית לראשונה כשהיא מכורבלת בתנוחת עובר למרגלות עץ כביר. כשוויל הצעיר מבחין בה מבעד לחלון, הוא נמשך אליה כמו בכבלי קסם, אך בפנותו אליה היא מסרבת לומר לו את שמה, עד הנשיקה הראשונה. גם בהמשך הכל נחווה קצת יותר מדי כמו רומן רומנטי על אהבה אסורה. "יש בתוכו יותר מכל גבר שפגשתי אי פעם", תאמר אנייס מאוחר יותר. אנחנו יודעים שזה נכון כי היא מדברת על וויליאם שייקספיר, אבל שום דבר בסרט עצמו אינו מבהיר לנו מה גורם לה לחשוב ככה. למרות השפה הקולנועית הנזירית, והצלילים המיסטיים שהלחין מקס ריכטר, תיאור ההתאהבות רצוף קלישאות של רומנטיקה גותית (מספרים על אנייס שהיא בת של מכשפת יער). רק הופעותיהם העזות והנבונות של פול מסקל וג'סי בקלי (שהאוסקר מובטח לה) מצילות את המערכה מקיטש.

אחר כך וויל נוסע ללונדון, ונולדים התאומים ג'ודית והמנט, ונראה שדווקא הבן יורש מאמו את הגנים המיסטיים. הניתוק ארוך השנים בין האוהבים מהמערכה הראשונה מוסבר בכך שאנייס חוששת שהאוויר בלונדון יזיק לג'ודית החולנית. היא גם חושדת שוויל מבלה עם נשים אחרות, והריחוק הפיזי מייצר ריחוק רגשי, שרק מתעצם כשהמנט מת. האבל מניב זעקות כאב (כמעין המשך ישיר של הלידה) ודיכאון ממושך שמוגשים לצופים באופן הכי חשוף, עד כדי נגיעה בפורנו-צער.

בינתיים בלונדון וויליאם מתחיל לעבוד על "המלט" ומתעל את כאבו דרכו. רק אז הסרט מתחיל להתגבש למשהו עמוק ומעניין. כשאנייס ואחיה נוסעים לעיר הגדולה – אירוע שאין לו כל סימוכין במציאות – ומתוודעים לראשונה לחייו ולאמנותו של הבעל הנעדר, הסרט מזנק לגבהים רגשיים שמפצים בגדול על הבעייתיות של המערכות הראשונות. כאמור, המערכה הלונדונית עוסקת בכוח המרפא של אמנות התאטרון, ובה אנחנו מבינים מדוע לתפקידי המנט והשחקן שמגלם את המלט לוהקו האחים ג'ייקובי ג'ופ ונואה ג'ופ ("פלא", "מקום שקט"). "על טבעו של אור היום", הנעימה של ריכטר שכבר נשמעה בפסקולים של לא מעט סרטים, משתלבת באופן אפקטיבי גם כאן.

ז'או ילידת סין יצרה שניים מהסרטים היפים ביותר על אמריקה – "הרוכב" ו"ארץ נוודים" – בהם השיגה פיוט נדיר, ועצב עמוק, שנבעו בין השאר מהפער בין מה שנאמר ומה שלא. על בסיס הסרטים האלה אפשר להבין מדוע מפיק הסרט, סטיבן ספילברג, אמר בטקס גלובוס הזהב שהיא הקולנוענית היחידה בעולם שיכלה לספר את הסיפור של המנט. אבל המבט שלה על אנגליה הכפרית במאה ה-16 נותר חיצוני וקלישאתי. אף שהוא עוסק לכאורה במקור יצירתו של אשף המילים, גם "המנט" אינו סרט דברני. דווקא בשל כך, כשמדי פעם נזרקת לאוויר ציטטה מכתביו, החיבור מרגיש מילולי ומלאכותי, בעיקר כשוויל עצמו מבצע את המונולוג "להיות או לא להיות" על שפת הנהר.

ועדיין, למרות כל הסייגים, המפגש האינטימי (על אף היותו ציבורי) עם "המלט" בתאטרון הגלוב, מצדיק את התהילה לה זכה הסרט, שמסתיים במחווה מופלאה של אהבה. כדברי הנסיך הטרגי לאופליה: Doubt thou the stars are fire; Doubt that the sun doth move; Doubt truth to be a liar; But never doubt I love.
3.5 כוכבים
Hamnet בימוי: קלואי ז'או. עם ג'סי בקלי, פול מסקל, אמילי ווטסון. בריטניה 2025, 126 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• שייקספיר
• גלובוס הזהב
• קולנוע

• המסך
• קולנוע
• אימה
• סרטי אימה

ימים סוערים עברו על הקולנוע המקומי. בשבוע שעבר נערך טקס פרסי קולנוע פוליטי ומעורר מחלוקת, לבקשתו ובתקצובו של שר התרבות מיקי זוהר, שיצא לונדטה בטקס פרסי אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע. למה? כי הם בחרו בסרט על ילד ערבי שרוצה לראות את הים. למה?כי שקר כלשהו. הטקס של זוהר הציעה שוחד נאה בדמות פרסים בגובה שעשועון (100 אלף ש"ח לזוכים), ובכל זאת נתקל בהתנגדויות, היענות נמוכה ופרישות של לפחות 6 מועמדים לפרס – אירוע אותו הוא הצליח לפתור בעזרת לחץ מטייקוני תעשיה כמו המפיק (והמקורב לנתניהו) משה אדרי, ואיומים להעלים את תקציבי קרנות הקולנוע ולמעשה להקריס את התעשיה על יושביה. אין ספק, חגיגה לתרבות.

בעוד האבק שוקע והתעשייה מלקקת את פצעיה מתרגיל ההפרד ומשול ואיומי הכוח-כסף של השר, לציבור האומלל שרואה את תעשיית הקולנוע המשגשגת מתפרקת נותר רק לפגוע בכ"ף השלישית של זוהר – כבוד. חשבון שנפתח לפני כ-11 ימים ברשת החברתית לביקורות קולנוע Letterboxd וכמעט ופספסנו מצליח לדייק את הבדיחה שהוא השר-לתרבות-ששונא-תרבות לפאנצ'ים מהירים וחדים, בעודו מציג ביקורות קולנוע קצרצרות על סרטים מידיו של מיקי זוהר, כביכול. כמו, למשל, הביקורת המזויפת של זוהר על הסרט שהתחיל את כל הבלגן, זוכה פרס אופיר "הים": "ממה שראיתי, והיה לי מספיק והותר, זה סרט נורא".

החשבון המזויף לא מי יודע מה מושקע, והלקוניות הקלה של הביקורות אף הפילה אנשים מסוימים להאמין לרגע שמדובר בחשבון אמיתי, אבל מעבר לביקורות כמו "מתגעגעים אליך יא בארקן" על "אבא גנוב" או "מושלם" על ממזרים חסרי כבוד, יש כמה הברקות מצוינות. כך בביקורת על "מבצע סבתא" כותב זוהר הפיקטיבי ש"לא יאומן כמה הקיבוצניקים חושבים שהם בעלי הבית של המדינה הזאת, שאיזו סבתא שהיתה היום בטח קפלניסטית אנרכיסטית מתה וכולנו צריכים לשמוע על זה", או הביקורת על "ואלס עם באשיר", שמתמצה ב"נראה לכם ראיתי?". אנחנו בעד שהבדיחה תמשיך, ומיקי זוהר המזויף ימשיך לסקור קולנוע מנקודת מבטו הכה מצומצמת. זה אמנם לא יביא לשינוי מדיניות, אבל לכל הפחות יפגע בציפור הנפש הלא עדינה של השף. למי יש יותר כבוד?
לחשבון הלטרבוקסד של מיקי זוהר

• ❤ תרבות
• קולנוע
• סרטים
• פארודיה

אנחנו לא מפסיקים – וכנראה שגם לא נפסיק לעולם – להתבכיין על כך שהוליווד ויתרה על הרעיון של סיפורים מקוריים ועסוקה בעיקר בסיקוולים, רימייקים ועיבודים ליצירות קיימות. עם זאת, צריך להודות, פה ושם יוצאות מזה גם יצירות מוצלחות, ולחובבי הספרים מצפה שנה שאפשר להתענג עליה, בקולנוע ועל המסכים הביתיים. בין ענקי הספרות שעבודותיהם זוכות לעיבוד השנה נמצאים אמילי ברונטֵה, מרגרט אטווד, אניד בלייטון, אלבר קאמי ודון וינסלו. והכי מרגש: אבי הסיפור האפי, הומרוס, זוכה לטיפול של כריסטופר נולאן בפורמט IMAX עם עיבוד קיצי של "האודיסיאה". בשב​יל זה למדנו חמש יחידות ספרות.

>>שנה פיצוץ: 26 סדרות, משחקים וסרטים שיעשו לכם את 2026
>>מריח כמו 2026: 27 הסדרות הכי טובות שבטח תרצו לראות בינואר

אנקת גבהים // Wuthering Heights

העיבוד הספרותי של אמרלד פנל צפוי לזרוק בקבוק מולוטוב לכיוונה הכללי של השיחה התרבותית של תחילת 2026. סיפור האהבה הרעיל של אמילי ברונטֵה מקבל עכשיו "פֶנֶלינג" אמיתי, עם שירים של Charlie XCX, קאסט מדובר (מרגו רובי, ג'ייקוב אלורדי) וסימני מרכאות פרובוקטיביים סביב הכותרת על הפוסטר, כאילו אמורים להגיד אותה בטון ציני. אמנם Wuthering Heights נחשב לרומן רומנטי מכונן, אבל הוא ממש לא רומנטי עם "ר' קטנה", ולכן הסלוגן "סיפור האהבה הגדול ביותר בכל הזמנים" עלול לבלבל כמה טיפוסים ספרותיים.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 13 בפברואר​

אחסון קר // Cold Storage

דייוויד קֶפְּ כתב את העיבוד ל"פארק היורה" של מייקל קרייטון, אבל כתסריטאי-במאי יש לו גם מפלצת באווירה קרייטונית משל עצמו, בדמות הרומן שלו מ־2019. הספר מגיש רעיון מדע־בדיוני מתקופת המלחמה הקרה בהקשר מודרני, כשחדירה למתקן צבאי מובילה לשחרור של פטריית־טפיל על העובדים במחסן לאחסון עצמי. ליאם ניסן, ג'ו קירי מ"Stranger Things" וסוזי בייקון יקוו להתחמק מהגוש המפלצתי. האחרונה יכולה לבקש טיפים להישרדות מאביה, קווין ביקון, כוכב קלסיקת האימה "Tremors".​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 13 בפברואר​

שבור // Broken

הרומנים של דון וינסלו כבר עובדו בידי ג'יין קמפיון ("כוחו של הכלב") ואוליבר סטון ("Savages"), הקולנוען האחרון שצולל אל עולמות האלימות שלו הוא בארט לייטון מ"המתחזה", שחוזר סוף־סוף עם עיבוד נואר־לוס־אנג'לסי לאחת מהנובלות בקובץ הנובלות של וינסלו מ־2020, "Broken: Six Short Novels". זהו מותחן פשע לחובבי "Heat", עם כריס המסוורת' כגונב תכשיטים חלקלק ומארק רופאלו כשוטר הדולק בעקבותיו.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 13 בפברואר​

בעל זבוב // Lord of the Flies

הסרט של פיטר ברוק מ־1963, המבוסס על רומן ההתבגרות הקודר של ויליאם גולדינג, נשאר עד היום חזון מצמרר של האכזריות הטבועה בבני האדם. ג'ק ת'ורן, התסריטאי של The Hack, Help ו־Toxic Town, מכיר דבר או שניים על מה שקורה לבני אדם במצבי קיצון, והוא יביא זווית רעננה על קלאסיקת גולדינג בעיבוד הטלוויזיוני הזה ל-BBC. עם קאסט של שחקנים ראשונים בגילאי 10–13 ונופים מלזיים מרהיבים, זו צפויה להיות טלוויזיה עוצמתית ומעוררת מחשבה. ייתכן שאפילו תהיה זו ה"התבגרות" של השנה.​
על מסך ה-BBC באפריל

"בעל זבוב" (צילום: יסי ציבור/ BBC)

פרויקט הייל מרי // Project Hail Mary

רומן המד"ב של אנדי וייר, "The Martian", הפך לאחד הסרטים הטובים של רידלי סקוט בשנים האחרונות. עכשיו מגיע תורם של פיל לורד וכריסטופר מילר מ־21 Jump Street להפוך את המדע הבדיוני הקשוח של הסופר האמריקאי לחוויה בלוקבאסטרית מסעירה. שני העיבודים של וייר חולקים תסריטאי מבריק אחד, דרו גודארד, שייתן למורה־שהפך לאסטרונאוט של ראיין גוסלינג לא מעט תרגילי חשבון בזמן שהוא מנסה להציל את האנושות.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 20 במרץ​

העץ הקסום // Magic Faraway Tree

סדרת הספרים משנות ה-40' של אניד בלייטון היא סיפור מטורלל לגמרי על עץ שהוא בית למגוון דמויות משונות במיוחד ולחבורת ילדים שובבים שמטפסת עליו. זה בעצם "פחד ותיעוב" בגרסת בלייטון, או "חלום ליל קיץ" אנכי יותר, חלום צ'דר בריטי־מאוד של הרפתקה ובריחה אל בין העננים. סיימון פרנבי, התסריטאי השותף של "פדינגטון 2", עומד מאחורי העיבוד המודרני הזה, מה שמבטיח כמה בדיחות מצוינות.​
בבתי הקולנוע בבריטניה ובאירלנד: 27 במרץ​

הזר // The Stranger

סטודנטים בוהמיינים, חובבי The Cure ופאשניסטות עם כובע ברט – לשמוח! הנובלה האיקונית של אלבר קאמי על ניכור קיומי ודכדכת פוסט־קולוניאליסטית זוכה לעיבוד מתובל של פרנסואה אוזון, עם בנז'מן וואזן מ"Summer of 85" כמֶרְסו, הרוצח הלא־מובן. עם 159 עמודים דקיקים בלבד, הספר של קאמי מ־1942 הוא כנראה האורך המושלם לעיבוד קולנועי. ייתכן גם שאוזון הוא היוצר המושלם למשימה הלא פשוטה הזו.​
בבתי הקולנוע: 10 באפריל​

האודיסאה // The Odyssey

הומרוס פוגש את כריסטופר נולאן. הסופר הקדום פוגש את הבמאי פורץ הדרך. שיעורי ה"בגרות" שלך ביוונית קלאסית נפגשים עם הגאולה. ייתכן שזה הסרט המצופה ביותר של 2026, והטקסט המכונן הזה, מבחינת מה שסביבו נבנה רוב הסטוריטלינג המערבי ב-2000 השנים האחרונות, קם לחיים קולנועיים מרהיבים ומשודרגי IMAX. מאט דיימון הוא אודיסאוס, החוזר אל אשתו (אן האת'אוויי) ואל בנו (טום הולנד) אחרי שנים של לחימה במלחמות טרויה, רק כדי לגלות שדווקא החזרה הביתה היא החלק המסובך.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 17 ביולי

תעתוע // Verity

קולין הובר, מחברת "It Ends with Us", כנראה תתפלל שהעיבוד הקולנועי הגדול הבא ליצירתה לא יסתיים בעוד קרב משפטי מכוער. הבמאי מייקל שולטר נשמע כמו וייב טוב, וב"The Idea of You" הוא כבר הצליח להפוך פאנפיק לקומדיה רומנטית מחושבת על פערי גיל. "Verity", שיצא במקור בהוצאה עצמית של הובר ב־2018 (ובארץ נקרא "תעתוע"), מאחד מחדש את שולטר עם אן האת'אוויי, במותחן על סופרת צללים (דקוטה ג'ונסון) שמגלה שסופרת רבי־המכר (האתאוויי) אינה מי שהיא נראית.​
בבתי הקולנוע ברחבי העולם: 2 באוקטובר​

Whalefall

הנה שאלה: האם אתה עדיין "רוכב על לווייתן" אם אתה נמצא בתוך הלווייתן? זו בדיוק הסיטואציה המתוארת ברומן ההישרדות של דניאל קראוס משנת 2023. אוסטין אברמס ("Weapons") מגלם צוללן שנבלע בידי לווייתן זרע באורך 80 רגל, ויש לו שעה אחת בלבד להימלט לפני שייגמר לו החמצן. ג'וש ברולין מגלם את אביו המנוח של הצוללן – ורוח הרפאים של אבא היא דווקא החלק הכי פחות מטורף במאש־אפ עתיר הקונספט הזה בין "הכחול הגדול" ל"קבור".​
בבתי הקולנוע ברחבי העולם: 16 באוקטובר​

Remain

ניקולס ספרקס ו־M. Night Shyamalan אולי נשמעים כמו אחד הצמדים הכי לא סבירים מאז ניק קייב וקיילי מינוג, אבל הסיפור העל־טבעי הזה הוא כנראה תוצאה של כמה עשורים של ניסיונות משותפים של הסופר והבמאי. כמו בספר שכתבו יחדיו, הסרט יעקוב אחר אדריכל מתאבל (ג'ייק גילנהול) שנוסע לקייפ קוד לצורכי עבודה, ורק שם פוגש אישה מסתורית (פיבי דנוור) שהופכת את חייו על פיהם.​
בבתי הקולנוע בארצות הברית: 23 באוקטובר​

Ebenezer: A Christmas Carol

סוף־סוף, עיבוד חדש של "A Christmas Carol"! בגרסה הזו, זהו סיפורו של הדמות המושמצת ביותר בחג המולד שיוצאת לדרך שעשויה להוביל לגאולה. כן, ג'וני דפ הול בעקבות אלסטייר סים, מייקל קיין ואחרים, וגלם את אבנעזר סקרוג' הקשוח וחסר הרחמים של דיקנס. המעניין הוא שהסרט הזה מבוים על ידי טיי ווסט מ"MaXXXine", במאי בעל כישרון למהלכי אימה צבעוניים אך יצירתיים. יש מצב שהפעם זה אפילו יהיה מפחיד.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 13 בנובמבר​

זריחה על האסיף // Sunrise on the Reaping

ספר הפריקוול השני של סוזן קולינס ל"משחקי הרעב" יצא בתחילת 2025, אבל הוליווד לא מחכה לאף אחד – והנה מגיע כבר עיבוד הקולנוע. "The Ballad of Songbirds and Snakes" סיפר את סיפורו של קוריאולאנוס סנו הצעיר; "Sunrise on the Reaping" מחזיר אותנו לשנות ההתהוות של היימיץ' אברנייתי (ג'וזף זאדה), המנטור הציני של קטניס, שגילם וודי הרלסון בטרילוגיה המקורית. לפי החישובים שלנו, זה משאיר רק פריקוול מתקופת הגור של החתול באטרקאפ.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 20 בנובמבר​

אחיינו של הקוסם //The Magician’s Nephew

חשבתם שהכול התחיל עם "האריה, המכשפה וארון הבגדים"? טעיתם. למרות שזהו הרומן השישי שפורסם בסדרה, "The Magician’s Nephew" הוא לגמרי סיפור המקור האמיתי בסדרת "דברי ימי נרניה" של סי.אס לואיס, ולכן יש היגיון מוצק בכך שהרומן מ־1955 הוא גם נקודת הפתיחה של פרנצ'ייז הפנטזיה החדש בן שבעת הסרטים של נטפליקס וגרטה גרוויג. זהו הסיפור שמביא את בריאת נרניה, כמה ילדים אנגלים שובבים וכמובן – החתול הגדול מכולם, אסלן.​
בבתי קולנוע ברחבי העולם: 26 בנובמבר​

חולית: משיח // Dune Messiah

עלייתו ונפילתו של פול אטריידס מתוארות ברומן השלישי בסדרת "חולית" של פרנק הרברט, "Dune Messiah", והן – יחד עם מלחמת הקודש שמביאה לחורבן המוני על פני אראקיס והגלקסיה – אמורות להוות את עמוד השדרה של החלק השלישי בטרילוגיה של דני וילנב. אבל מה בעצם אומרת כותרת הסרט? האם "Part Three" תצלול גם אל "ילדי חולית" (1976)? כך או כך, הולך להיות מאוד ספייסי.​

• המסך
• ספרים
• ספרות
• קולנוע

במהלך 2025 שחלפה על פנינו לטובה, לא פחות מארבעה עיבודים קולנועיים לספרי סטיבן קינג הגיחו לאוויר העולם: "חייו של צ'אק", "הקוף", "הצעדה" ו"הנרדף", אשר הובילו את העיבודים הקולנועיים ליצירותיו לאזור ה-50.קינג עצמו לא אוהב את רובם (רובם אכן גרועים) אם בכלל טרח לצפות בהם, אבל יש בהם כמה שהפכו לקלאסיקות. מבקרת הקולנוע שלנו יעל שוב בחרה ודירגה את שמונה העיבודים הטובים ביותר לספריו של אמן המתח והאימה.

8. חייו של צ'אק // Life of Chuck

נובלה: 2020
סרט: 2025
כמו הסיפור שעליו הוא מבוסס, הסרט מחולק לשלוש מערכות המוגשות לנו בסדר הפוך. המערכה השלישית מתארת מה שנראה כסוף העולם דרך נקודת מבטו של מורה לספרות (צ'ואיטל אג'יופור), כשהכל מתחיל עם הופעה של שלט חוצות שמודה למישהו בשם צ'אק על 39 שנים טובות. המערכה השנייה פוגשת את צ'אק (טום הידלסטון) ברגע אחד בחייו שבו הוא יוצא לרקוד ברחוב, והשלישית מתארת את חייו מילדות ועד בגרות.

זה העיבוד השלישי של מייק פלנגן ליצירה מאת קינג, אחרי "המשחקים של ג'ראלד" ו"דוקטור סליפ". הפעם לא מדובר בסרט אימה, אלא בסוג של דרמה פסיכולוגית על משמעות החיים שמתחזה לסרט מד"ב. המערכה הראשונה, כלומר השלישית, לוכדת את הצופים באווירה מסתורית ומתפקדת כסרט קצר ויפה בפני עצמה, עם סיום מרהיב ומרחיב לב. בשנייה הידלסטון סוחף את הצופים בריקוד אלגנטי. דווקא הפתרון שניתן בסוף הסרט לתעלומה שמפותחת בתחילתו קצת פשטני ביומרתו, אבל נחמד לראות את לוק סקייווקר (מארק האמיל) בתפקיד הסבא הטוב.

7. זה // It

ספר: 1986
סרט: 2017
ההנחה שליצנים הם יצורים מבהילים – מעין ילדים פסיכופטים שלא התבגרו כמו שצריך – פירנסה לא מעט ביעותי לילה. ספרו של קינג שבו משמשת דמות הליצן כדימוי לפחדים הקמאיים של ילדים, הוא מאבני היסוד של הפסיכופתולוגיה הזאת. ב־1990 הוא עובד למיני סדרה טלוויזיונית, עם טים קרי הנהדר בתפקיד הליצן טורף הילדים. היה זה כנראה אורכו המפלצתי של הספר (1,138 עמ') שעיכב את הגעתו לקולנוע.

העיבוד נפרש על פני שני סרטים בעלי איכויות שונות. הראשון משתבח בשני הישגים מרכזיים. בתחום האימה, ביל סקרסגרד הוא ליצן קריפי ביותר, והבמאי הארגנטינאי אנדי מוסצ'ייטי (“מאמה") יוצר אווירה מצמררת של סיוט זוחל. אבל עיקר הצלחתו של הסרט היא בתיאור עולמם של הילדים הלא שמחים, המתגבשים לקבוצה במטרה להתגונן בפני התקפותיהם של נערים בריונים ולקרוא תיגר על הליצן הרצחני. הסרט מספק לחלקם הורים מפלצתיים שהם מקור הרוע האמיתי. כשהם יוצאים למשימת התבגרות משותפת, הדינמיקה ביניהם טבעית, זורמת ומלבבת. חבל שבסרט ההמשך הגיבורים שהתבגרו הרבה פחות מעניינים, והאימה הקמאית איבדה מכוחה המטאפורי והפכה לסתם סדרה רפטטיבית של הבהלות זולות.

6. אזור הדמדומים // The Dead Zone

ספר: 1979
סרט: 1983
כריסטופר ווקן צעיר ויפה ונוגע ללב כמורה לספרות בתיכון (כפי שהיה קינג עצמו עד שפרסם את "קארי") שמתעורר מתרדמת ארוכה בעקבות תאונה, וליבו נשבר כשהוא מגלה שאהובתו (ברוק אדמס מ"פלישת חוטפי הגופות") נישאה לאחר. עוד הוא מגלה שפיתח יכולת לחזות את עברם ואת עתידם של אנשים באמצעות מגע בידם. בהתחלה הוא מנסה לברוח משימוש ביכולת הזאת ומסתגר בביתו, אך בהמשך הוא לוקח על עצמו לשנות את גורלם של אנשים קרובים ואולי גם של העולם כולו (הסרט המלא ביוטיוב ממש כאן מתחת לטקסט)

הסרט סימן שינוי בכיוון של הבמאי דיוויד קרוננברג, שעד אז התמקד ב-body horror. "אזור הדמדומים" (במקור: The Dead Zone) הוא יותר דרמה פסיכולוגית עם אלמנטים של פנטזיה, המעלה שאלות מסוג זה שבדרך כלל נארגות לתוך סיפורי מסע בזמן. כאמור, זה גם סיפור אהבה, עד שמרטין שין פורץ לסרט ארבעים דקות מהסוף ולוקח אותו למקום אחר (הרגע שבו הוא מוציא לדרך התקפה גרעינית על ארץ אויב כלשהי מהדהד במיוחד עכשיו).

5. חומות של תקווה // The Shawshank Redemption

נובלה: 1982
סרט: 1994
זה שנים רבות שהעיבוד של פרנק דרבונט לדרמת הכלא של קינג מככב במקום הראשון ברשימת 250 הסרטים הכי טובים על פי גולשי אתר IMDb. זאת הגזמה די פרועה. בסך הכל מדובר בסרט יפה למדי (וארוך מדי) על חברות בין בנקאי (טים רובינס) שנאשם ברצח על לא עוול בכפו לבין אסיר וותיק (מורגן פרימן, המשמש גם כמספר שמדבר יותר מדי), והאופן שבו הבנקאי בעל חזות הילד התם משרה מטובו על סביבתו – הוא משמיע מוצארט לאסירים ומתנקם בסוהרים האכזריים. זה הסרט היחידי ברשימה שמציע הפי אנד של ממש, מה שתורם לאהבה הגורפת כלפיו.

4. מיזרי // Misery

ספר: 1987
סרט: 1990
קינג התייחס כאן למעמדו שלו כסופר סלבריטי ויחסיו עם המעריצים, בספרו על סופר (ג'יימס קאן) של סדרת ספרים רומנטיים שנפצע בתאונת דרכים בכביש מושלג וניצל על ידי המעריצה מס' אחת שלו, שמכירה את ספריו יותר טוב ממנו. בהדרגה הוא מבין שהוא לכוד בביתה המבודד, ונאלץ לכתוב עבורה את הספר שהיא רוצה שהוא יכתוב. קאת'י בייטס האנונימית סיפקה הופעה זוכת אוסקר כמעריצה המפלצתית (בט מידלר דחתה את ההצעה לגלם את התפקיד, והצטערה על כך).רוב ריינר, שזה היה העיבוד השני שלו לטקסט מאת קינג, ביים את "מיזרי" כסוג של קומדיית אימה, עם מעברים חדים בין הומור לאלימות קיצונית. התוצאה מבדרת ומקפיאת דם גם יחד.

3. אני והחבר'ה // Stand By Me

נובלה: 1982
סרט: 1986
זה היה העיבוד הקולנועי הראשון לסיפור של קינג שאינו מז'אנר האימה שאיתו הוא מזוהה יותר מכל. הנובלה המקורית הקדימה את "זה" בספרה על חבורת בנים חנונים מעיירה קטנה, שמתגבשת סביב משימה שהם לוקחים על עצמם. בקיץ של 1959 הילדים ריבר פניקס, וויל וויטון, קורי פלדמן וג'רי או'קונל יוצאים לחפש גווייה בחורשה ובדרך חווים הרפתקאות קטנות שעליהן ודאי יתרפקו בהמשך חייהם. בשנות השמונים, בין "ספיינל טאפ" ל"בחורים טובים", היה לרוב ריינר רצף של שבעה סרטים משובחים שזכו למעמד של קלאסיקה (כולל "מיזרי" הנ"ל). סיפור ההתבגרות המר-מתוק והאהוב הזה הוא השלישי ברצף. הדיווח העצוב בסוף הסרט על מותו של כריס (פניקס) במהלך אירוע אלים במסעדה, כמו חזה את מותו של פניקס שבע שנים אחרי כן בחזית מועדון.

2. קארי // Carrie

ספר: 1974
סרט: 1976
העיבוד הקולנועי הראשון לספר מאת קינג הוא עדיין אחד הטובים והזכורים שבהם. בעקרון זה סרט נעורים כולל כל המרכיבים המוכרים, שלוקח את חרדות הנעורים שלב אחד נוסף. קארי ווייט היא נערה ביישנית ודחויה, בת לאם נוצרית פונדמנטליסטית דכאנית שמאמינה שסקס הוא אם כל חטאת. בתגובה להתעללות מצד אמה ולבריונות שהיא חווה בבית הספר, קארי מפתחת כוחות טלקינטיים שמתפרצים בעוצמה רצחנית בנשף הפרום. בריאן דה פלמה חוגג את האימה עם מסכים מפוצלים וקלוז אפים מצמררים על פניה המדממות של הנערה שהפכה למפלצת. הסרט עובד בעיקר משום שעד אז סיסי ספייסק כל כך נוגעת ללב בתפקיד הגיבורה המבוהלת. היא ולורי פייפר, בהופעה מצמיתה, היו מועמדות לאוסקר. לצידן מופיע ג'ון טרוולטה כנער בריון, רגע לפני הפריצה הגדולה ב"שגעון המוזיקה" שנה אחרי כן.

1. הניצוץ // The Shining

ספר: 1977
סרט: 1980
הסרט על הסופר שמשתגע בזמן שהוא שומר עם אשתו ובנו על מלון שנסגר לחורף זכה לאינספור פרשנויות. ב-2012 נוצר הסרט התיעודי המבדר "חדר 237", שהוקדש כולו לחלק מאותן פרשנויות מרחיקות לכת. הן נובעות מהערצה לקולנוען סטנלי קובריק, שנודע כמי שמקפיד באופן אובססיבי על כל מרכיב בסרטיו. הסרט אינו צמוד לעלילת הספר, מה שתרם לחוסר הסימפטיה של קינג אליו, ומסתיים בתעלומה שמציתה את הדמיון. הוא אחד הראשונים שצולמו במצלמת סטדיקאם והוא מלא דימויים בלתי נשכחים. זאת קומדיה שחורה על חשבון הבינוניות של חיי המעמד הבינוני, עם ג'ק ניקולסון בהופעתו הפרועה הראשונה.Here's Johnny!

• המסך
• קולנוע
• סרטים מומלצים
• סטיבן קינג
• אימה