כבר סיפרנו לכם בהתלהבות נרגשת עלהדבר החמוד שעומד להתרחש בפורים בשינקין(שלישי 3.3), עת הרחוב כולו יחזור ל-1984 עם שחזור קהילתי של העדלאידע שעברה בו באותה שנה ושלל מחוות לעסקים האיקוניים ששינו את דמותו באותן שנים, מפלסטיק פלוס ועד האוזן השלישית (שאנשיה ירימו את הרחוב בשבוע הבא עם תקלוטים ברוח התקופה). ידענו שזה יהיה חמוד. אבל לא הערכנו עד כמה.

>> איך אפשר בלעדיה: איילת נחמיאס ורבין על סבתא שרה מ"קפה תמר"
>> תוגת הבוהמה: הלקוחות הקבועים סופדים לקפה תמר // אפריל 2015

בין שלל ההתרחשויות החמודות שישתרעו לאורך הרחוב, אנו מתבשרים הבוקר על אחת חמודה ומרגשת במיוחד: קפה תמר המיתולוגי חוזר לשינקין.לרגל חזרתה של תהלוכת הפורים לרחוב ביוזמת ובהובלת הרשות לקידום עסקים בעיריית תל אביב-יפו, יערוך סניף am:pm המקומי מחווה נוסטלגית של כבוד ויתחפש לקפה תמר האגדי.

סניף am:pm שינקין מוקם במרחק צעדים ספורים מהמקום שבו פעל בית הקפה המיתולוגי, ובמהלך ימי החג יעוצב ברוח התקופה כמחווה לנוסטלגיה המקומית ולמורשת התרבותית של הרחוב. ברשת מציינים כי "am:pm היא רשת שנולדה וגדלה בתל אביב, והחיבור שלנו לקהילה האורבנית מושרש ב-DNA שלנו. 'קפה תמר' היה מוסד תרבותי, לא רק בית קפה. דרך המחווה הזו אנחנו מבקשים להגיד תודה למקום שעיצב את השכונה, ולהיות חלק מחגיגה שמחברת בין עבר, הווה ועתיד".

בית הקפה של שרה שטרן ז"ל – שפעל במשך 74 שנים ונסגר ביוני 2015 לקראת הריסת הבניין בו שכן בשינקין 57 – שימש לאורך עשורים נקודת מפגש קבועה לאמנים, יוצרים ואנשי רוח ונחשב ללב הפועם של הבוהמה התל אביבית הוותיקה, והיה אחד המקומות שעיצבו את האופי של השכונה (ואולי גם של העיר כולה). סגירתו של קפה תמר סימנה שיא בדעיכתו של הרחוב משנות הזוהר שלו בניינטיז, דעיכה ממנה השתקם רק בשנים האחרונות. שמחתו שמחתנו.

• הבועה
• פורים
• שינקין
• קפה תמר
• AMPM

>> ג'וש שגיא (למה שלא תעקבו) הוא אומן אידאולוגי, במאי, שחקן ומורה למשחק בבית הספר למשחק אימפרו. הוא גם פרפורמר, והווקאליסט של להקת הפאנק המחורעת והמחאתית במיוחד, רפסטר בלאסטר אקספיריינס. בימים אלה הוא מככב בשלוש הצגות פרינג' מרתקות: "חפץ לב" בתיאטרון הסימטה, "הפוריטנים" בתיאטרון הבועה, ו"רק בשמחות", קומדיית פרינג' קורעת שתעלה בפסטיבל האביבשל תיאטרון הסימטה (11.9), וכן, פסטיבל האביב נערך השנה בסתיו. ככה זה עכשיו.

1. פארק החורשות

פארק החורשות הוא פנינה של שקט,טבע ורוגע בדרום העיר. המקום מסמל לתושבי האזור שלווה והנאה גדולה. מבחינתי האישית, הפארק משמש כלוקשיין של סדרת הרשת הכי טובה בארץ לדעתי, "נערי פארק החורשות". יש לה מעריצים רבים. היא לגמרי הפוכה מהשקט של הפארק ויש בה טרלול חיובי.

2. סינמטק תל אביב

לא בשל ההיסטוריה של הקולנוע, לא בשל סרטי האיכות, ולא בשל הפסטיבלים הנהדרים, אלא בעיקר בגלל ההזדמנות שהמקום הזה נותן לקולנוע ישראלי עצמאי. כשחקן ששיחק בתפקיד ראשי ב-12 סרטים ישראלים עצמאיים, רק שם יכולתי להזמין צופים לצפות בסרטים בצורה ראויה.
הארבעה 5 תל אביב

3. קפה תמר ז"ל

המקום הזה שימש עבורי במשך שנים כבית שני. טוסט גבינה, לחמניות יבשות, ערק על קרח על הבוקר וקפה הפוך. האיכות של המזון הייתה זניחה לעומת התחושה המדהימה שם, עם האינטלקטואליות האומנותית שאפפה את המקום ונתנה תחושה של כסית כשהיה בשיאו, טרם בגרותנו.

4. מועדוני המוזיקה הקטנים של תל אביב

הלדין (אוגנדה),הבאנהוף, המונה, הצימר, החדר הקטן בתדר, הכולי עלמא וכמובן לבונטין 7, מקומות שנותנים ביטוי ללהקה שאני חבר בה – רפסטר בלאסטר אקספיריינס – שהיא גם רועשת במיוחד וגם חתרנית ומחאתית. עד שנקבל במות גדולות, אלה המקומות לשמוע בהם מוזיקה ישראלית חדשה.

5. תיאטרוני הפרינג' בתל אביב

תמונע, צוותא 2, רדוד ועוד – ומעל לכולם, תיאטרון הסמטה שהוא הבית שלי בתיאטרון מעל 30 שנה. המקומות שבהם אפשר להגיד הכל על הבמה. בלי פחד ובלי מורא.

>> אנשים עם נשמה של מושב ובראנץ' סודי מחוץ לזמן // העיר של דנה ספיר
>> קבב בטעם ממסטל ושדרה שכמעט לא נגעו בה // העיר של רם אוריון

מקום לא אהוב בעיר:

כל הבניינים הגבוהים שנבנים במרכז העיר ומחרבים את האופי של העיר. חייבים להפסיק לבנות לגובה במרכז העיר בדרום העיר ובצפון הישן .

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
שתי תערוכות נהדרות: האחת של חנה אשורי, בשם "היכל המוגלה" בגלריה ק׳ ,אומנות אמיצה שהופכת את המוגלות של החיים לזוהרות. השניה היא "בת אלף" של ורד נימרוד, אומנית ומשוררת אדירה, תערוכה שהתקיימה ב"התיבה" ביפו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ספרו של רפי פרח, "דפוק וזרוק במנאלי ורישיקש", ספר שקראתי בנשימה אחת. מרתק, מצחיק ומהפנט.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מחאת הנשים. המחאה להחזרת אחינו החטופים ואחותנו ענבר הימן. הן ההמצאה הכי אפקטיבית, הכי אמיצה, הכי מתמידה והכי יומיומית. נשים אלה הן עמוד האש לפני המחנה ואני מעריץ אותן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רפי פרח, במאי קולנוע עצמאי– "היו זמנים בתל אביב" (סרט פולחן תל אביבי מעולה) ובמאי סדרת הקאלט "נערי פארק החורשות". הוא גם מוזיקאי וגיטריסט אדיר בלהקות רבות, ביניהן רפסטר בלאסטר אקספיריינס, סופר נפלא ועוד ועוד. תפקידו כאומן הוא לערער לכם את התודעה, והוא עושה את זה מעולה.

מה יהיה?
יהיה רע מאוד. אנחנו בדרך להיות מדינת הלכה, לאחריה תהיה מלחמת נצח, ואז סוף דרכה של מדינת ישראל כפי שהיכרנו אותה. בסופו של יום, לאחר הקזת דם מתמשכת, תהיה פה מדינת כל אזרחיה.

• העיר שלי
• תיאטרון פרינג'
• פארק החורשות
• קפה תמר
• לבונטין 7
• הצימר
• אוגנדה
• צוותא
• תיאטרון הסימטה

1. גגות

אני מתה על תל אביב. אני בדרך כלל מתניידת באופניים ישנים במסלולים יחסית קבועים. רואה וחווה את העיר דרך הרחובות שלה. אבל בזמן הקורונה גיליתי את הגגות של העיר. התחלתי לעשות משהו שלא עשיתי קודם – לעלות למעלה. ומהגג שלנו ראיתי עוד הרבה גגות שעליהם קורים כל מיני דברים – חברים, שיעורי ספורט, הרצאות, מפגשים רומנטים. אני סקרנית תמיד לראות עוד גגות אבל משום מה יש לי חיבה מיוחדת לאלו המוזנחים. אלו שמורכבים מטלאי על טלאי. ממש כמו הגג שלנו.

2. גן עזה

בחודש מאי 2021 הגעתי עם אחותי להפגנה בגן עזה ביפו. מה שחווינו שם אני לא אשכח. כבר הייתי בהפגנות בשטחים, כבר הכרתי את הפרקטיקות, אבל לראות אלימות משטרתית חסרת רסן במרכז יפו – זה היה מפחיד. ברגע אחד עמדנו והיו נאומים שקטים ואז תוך שניה – רימוני הלם, מסתערבים שמתנפלים על קטינים, מעצרים, שדה קרב. זה נהיה כל כך מפחיד, משהו שלא קורה אף פעם בהפגנות של יהודים. אני ואחותי ברחנו לתוך בית של משפחה פלסטינית שנתנה לנו להשאר שם עד שנגמרו הפיצוצים.

3. קפה תמר

הייתי יושבת שם עם קפה מזוויע במשך שנים ארוכות והרגשתי בבית. הוא איננו כבר. לא רק הוא אלא גם האנשים שהיו יושבים שם – עיתונאים, משוררים, שחקנים. הסצנה כולה נעלמה. הבניין נהרס ובמקומו נבנה היום בניין חדש. זה חלק מההשתנות של העיר. השיר "מיתולוגיות" של רפי וייכרט סיכם את סגירת הקפה בצורה מדויקת:

"…מי ששתו כאן מתו. מי ששוחחו מסביב לשולחנות אינם
ישובים בשום מקום. איש לא ידע על קיומם
אלא אם יקרא שיר, יחזה בציור, ידפדף
באלבום תצלומים בחנות ספרים משומשים…"

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בקפה תמר ובאופן פלאי קוראים לה תמר.

4. תיאטרון יפו

שוב מקום ביפו. תיאטרון יפו איפשר לי לעשות אירועים ששום מקום אחר לא העז, אירועים כמו "מחברות הכלא", שנתן קול לאסירים הפוליטים, ו"מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור". יגאל עזרתי הוא מנהל אמנותי מחוייב ואמיץ שלא חושש גם לשלם מחירים. אחרי שהסכמנו שנעלה את ההצגה "איך לעשות מהפכה" בתיאטרון הוא הצטרף אל הקאסט ואלי לביקור בחברון, לראות במו עיניו את האפרטהייד והדיכוי. ההצגה היא בעצם חקירה לתוך מערכות דיכוי כמו בית המשפט הצבאיים והשליטה הצבאית בגדה דרך סיפור של איש אחד – עיסא עמרו, אדם שהקדיש את כל חייו להתנגדות לא אלימה.

5. הגן השקוע בכיכר הבימה

הגן השקוע הוא אחד המקומות השלווים והפסטורליים בעיר. הוא ממוקם בכיכר הבימה, עטוף בתרבות – התיאטרון הלאומי מצד אחד והיכל התרבות מצד שני – ופונה לשדרות הכי מושקעות בתל אביב, שדרות רוטשילד. בגן השקוע תמיד יהיו פרחים צבעוניים בשיא פריחתם, מוזיקה קלאסית, ילדות בשמלות מתנופפות, זוגות צעירים. אבל כשיושבים שם מתוך הסדקים יוצאים מקקים. המון מקקים מלוכלכים ומכוערים שלא רואים אותם מרחוק. זה בעצם תל אביב בקטן – יפה מבחוץ וחולה מבפנים. היופי נשען על העובדה ששכונות אחרות מוזנחות ומטונפות.

ההצגה "איך לעשות מהפכה" מאת עינת ויצמן ועיסא עמרו תעלה בתיאטרון יפו ב 14.7 וב 16.7. במחזה הדוקומנטרי מתבססת ויצמן על תמלילים ממשפטו של עיסא בבית המשפט הצבאי עופר, בו שיעור ההרשעה הוא 99.7%, והשופטים והתובעים כולם בצד של המדינה. גזר הדין ידוע עוד לפני תחילת המשפט, והנאשם יודע איך המשפט יסתיים לפני שהסוהר יקרא בשמו.פרטים וכרטיסים באתר

• העיר שלי
• ❤ תרבות
• ❤ תל אביב
• גגות
• כיכר הבימה
• קפה תמר
• תיאטרון יפו
• יפו