לונדון מחכה לו
אחרי חודשים ארוכים של מתח וציפייה תחרות קרלסברג צ'אלנג' הגיעה השבוע אל סיומה: נועם שלו, הזוכה, כבר בדרך ללונדון
אם זה היה תלוי בי תחרויות בירה היו כוללות מקצים כמו כמה בירות אפשר לשתות בשעה, מי המתמודד שמצליח להתאפק הכי הרבה זמן בלי להשתין תוך כדי שתייה אינטנסיבית, וכדי שיהיה איזה ערך מוסף קולינרי, אפשר גם לשאול, למשל, איזה צ'ייסר הולך הכי טוב לצד איזו בירה. אבל זה לא תלוי בי, לפחות בכל האמור לאתגר הבירה של קרלסברג. הגמר של ה-Carlsberg Challenge נערך השנה במלון דן פנורמה במסגרת תערוכת Culinary. עשרת המתמודדים שעלו לגמר הציגו ידע מרשים, שלא לומר מלחיץ. ליתר דיוק זה היה ידע עצום, שגורם לך לתהות – איך לעזאזל הם זוכרים את כל זה? מה, הם לא שותים בירה כל היום? אז מסתבר שלא. לאט לאט הבנתי כי קיים הבדל גדול בין "חובבי בירה" שכמותי, שפשוט עסוקים בשתיית בירה כל היום, ובין "גיקים של בירה" אמיתיים, שעסוקים בקריאה ולימוד על בירה, ומקסימום מתפרעים על איזה בקבוק אחד בערב יום חמישי.
הגמר של קרלסברג נערך במתכונת שהזכירה את חידון התנ"ך: ארבעה שופטים מאיימים (איציק שאשו – כתב האלכוהול של בלייזר, ניר קיפניס- סנהדרינק, שחר הרץ – beer&beyond ומרק סטרובאנד – סומלייה בירה בעל שם עולמי מבלגיה), יושבים סביב שולחן והמתמודד הלחוץ יושב בשולחן לידם. הכל מצולם, מול קהל, והשאלות לא נותנות מנוח. 15 דקות לכל מתמודד. היו שם שאלות בנוגע לייצור בירה, שאלות על סוגי בירה שונים, התאמה של בירה למנה ספציפית וטעימה עיוורת של בירות. היו שם גם שאלות שקשורות בחוויה האישית של שתיית בירה, או בקיצור: הכל חוץ מלשתות ליטרים של בירה. לפחות לאורחים היו ברזים שהיה אפשר למזוג מהם בירה חופשי. כלומר, אני מקווה שזו הייתה המטרה שלהם, אחרת כנראה שהייתי מאוד לא מנומס.
במהלך ה-Carlsberg Challenge הוענק השנה, לראשונה, פרס מפעל חיים בתחום הבירה. הפרס הוענק לאישיות שעזרה לקדם את תרבות הבירה בארץ, ומי שקיבל את פרס מפעל החיים זה אולי שם שלא אומר המון למי שלא חי בנבכי התעשייה, אבל זה שם שאומר המון למי שהבירה זורמת בעורקיו. שלמה בטיטו, המכונה שלמה בירה, הוא חתן פרס מפעל חיים על היותו מראשוני מוזגי הבירה (ויש שיאמרו הראשון) וחלוץ טכנאי הבירה בארץ.
בטיטו הוא איש שקט שעושה רושם שכל מה שמעניין אותו זה לשחק קצת עם השסתום כאן, טיפה לקצר את הצינור כאן, אולי לשנות משהו בזווית של הברז – העיקר שהבירה תצא מושלמת. לא קרה מדי, בטח שלא חמה, שהגיזוז יהיה מדויק, ואז הוא יוכל למזוג בשקט. וחשוב מזה – לשתות בירה בשקט. בשנת 1975 הוא התחיל למזוג בירה בפאב של עמירם בצפון דיזינגוף, מה שאומר ארבעה עשורים שהבן אדם מקדיש את חייו לבירה. הוא בנה את ברז הבירה הנייד הראשון בארץ, היה מסתובב איתו בסובארו שלו מצפון ועד דרום והפך טכנאי מבוקש שהכשיר דור שלם של טכנאים וקיבע את מעמדו בתור ד"ר הבירה של ישראל.
![מימין לשמאל: אלעד חורש, דנה ברן – מנהלת תחום קרלסברג ישראל, שובל לוי – מקום שלישי, נועם שלו – מקום ראשון, מיכאל וילנברג – מקום שני, יזהר אפרתי – סמנכ"ל שיווק IBBL קרלסברג. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2014/06/AMI_1223-H.jpg "מימין לשמאל: אלעד חורש, דנה ברן – מנהלת תחום קרלסברג ישראל, שובל לוי – מקום שלישי, נועם שלו – מקום ראשון, מיכאל וילנברג – מקום שני, יזהר אפרתי – סמנכ"ל שיווק IBBL קרלסברג. צילום: יח"צ")
בסופו של יום מפרך הוכרז המנצח הגדול, שזוכה בטיסה וחופשה מפנקת בלונדון כולל אירוח באקדמיית הבירה של לונדון:נועם שלו, בן 38, ממודיעין, הוא האיש שעשה את זה השנה. שלו נראה כמו בורגני טוב שהגיע מבית מסורתי עם מבטא אמריקאי קליל. הוא מנכ"ל בחברה פיננסית שהתחיל לבשל בירה בבית וכך נחשף לעולם המופלא והעמוק של הבירה. בצד התאורטי, כן? כי הבן אדם מעיד על עצמו שאת הבירה הראשונה שלו הוא שתה רק בגיל 18! מהצד אפשר לחשוב שהתחרות הזאת היא בחסות משטרת ישראל ולא מבשלת קרלסברג. אבל ברצינות – הידע שהבחור גילה, התשוקה לבירה והאישיות הכובשת שלו – על זה מגיעים לו כל השבחים. שלו, תהנה באקדמיית הבירה של לונדון, בנאדם, ואני אמשיך עם הדוקטורט שלי על בירה באוניברסיטה של החיים.
