אני לא יודעת מה אמר מייקל גרייסי לרובי וויליאמס כדי לשכנע אותו לשתף פעולה עם הרעיון הפרוע שלו, אבל הנה פיץ' אפשרי: "תשמע, אני רוצה לעשות עליך סרט ויש לי רעיון יוצא דופן, שיבדל אותו מכל הביוגרפיות המוזיקליות הבינוניות שמסביב. תקשיב עד הסוף לפני שאתה אומר לא. השירים שלך נהדרים, אבל הסיפור שלך לא כזה מיוחד. אתה יודע, התקבלת ללהקת בנים שהפכה אותך לכוכב בגיל 16, התמכרת לסמים, הועזבת מהלהקה, פתחת בקריירת סולו מצליחה עוד יותר, נגמלת ועכשיו אתה נשוי עם ארבעה ילדים. בקיצור – עלייתו, נפילתו הזמנית ושוב עלייתו של כוכב, the end.

>> במבט לאחור: 11 הסרטים הכי איכותיים שראינו ב-2024
>> עם דמעות בעיניים: 11 סרטים שכדאי לראות בפסטיבל חיפה

"אז ככה, אמרת לי פעם שאתה מרגיש כמו קוף מרקד, וזה נתן לי רעיון – במקום לחפש שחקן שנראה כמוך עם רבע מהכריזמה שלך, אני רוצה שיגלם אותך שימפנזה דיגיטלי, כמו ב'כוכב הקופים'. זאת גם מטאפורה פוריה, גם יותר נוגע ללב לראות קוף מסניף קוקאין – 'האגו נחת' זה שם טוב לאלבום אבל הוא עשוי להיות בעייתי בסרט שרוצה לעורר סימפטיה לגיבורו – וזה ישחרר אותנו ממחויבות לדיוק בפרטים. ככה נוכל לטוות פנטזיה מוזיקלית על החיים שלך, עם שירים וריקודים ברחובות. מחזמר אמיתי – כמו שעשו ב'רוקטמן' על אלטון ג'ון – אבל עוד יותר טוב. מה אתה אומר?"

איזה יופי שוויליאמס אמר כן. "Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס" הוא הברקה אמיתית, שמומלץ לראות על המסך הגדול כדי לחוות אותה במלואה. זה מחזמר שנון, סוחף ומבדר, והקוף הדיגיטלי עשוי לעילא ושובה את הלב מרגע הופעתו על המסך. הוא גם רובי וויליאמס, וגם דמות עצמאית שמתפתחת באופן משכנע מילד כאפות חמוד, לנער חצוף, ולנרקומן סדוק שמתנשא בגסות על החברים שלו ונע בין שיאים של התנפחות עצמית לתהומות של חוסר בטחון.

ג'ונו דיוויס, שחקן תיאטרון שהתפרסם כשגילם את אלכס בגרסה בימתית של "תפוז מכני", הוא האיש שהופעתו תורגמה לדמות השימפנזה באמצעות motion capture, והוא מצוין. מגיעה לו מועמדות לאוסקר לא פחות משהגיעה לאוסטין באטלר ולראמי מאלק שגילמו את אלוויס פרסלי ואת פרדי מרקורי, אבל בהוליווד עדיין לא נפתחו לרעיון של הענקת פרסים לשחקנים עם איפור דיגיטלי. קולו האמיתי של וויליאמס, האגו בכבודו ובעצמו, נשמע בפסקול כמספר המגולל בחן את סיפורו בגוף ראשון, ומעטר באבחנות ערמומיות וכנות. והוא כמובן שר את השירים, אותם הקליט מחדש עבור הסרט.

לרובי יש אמא (קייט מלווייני) וסבתא (אליסון סטדמן, הזכורה מסרטיו של מייק לי) אוהבות ותומכות, אבל לב הדרמה של הסרט הוא יחסיו עם אביו פיטר (סטיב פמברטון), שהנחיל לו אהבה לפרנק סינטרה ולדין מרטין לפני שנטש את משפחתו במטרה להגשים את חלומו לשיר מול קהל. רוברט – השם שהוענק לו בלידתו – תמיד מחפש את אישורו של אביו, והוא שב ומתאכזב ממנו ואף כועס עליו, משום שנראה שפיטר מעוניין יותר באבק הכוכבים שאופף את רובי וויליאמס מאשר באדם האמיתי והפגיע שהביא לעולם.

יחסיו של וויליאמס עם חברי להקת "טייק ד'את" ועם הזמרת ניקול אפלטון, שהיתה ארוסתו במשך כשנה (לפני שהתחתנה עם סולן "אואזיס" ליאם גלאגר), מטופלים בעיקר באמצעות שני קטעי מחזמר מעולים, מצולמים וערוכים טיפ טופ. בראשון, חברי להקת הבנים שרים את "Rock DJ" ורוקדים ברחובות בכוריאוגרפיה סוחפת שעושה חשק להצטרף. כזכור, זה שיר של וויליאמס, ולא של הלהקה – למה להסתבך עם זכויות? ואולי זאת גם נקמה קטנה בלהקה, שסירבה לבצע שירים פרי עטו.

בשני, רובי מתוודע לניקול במהלך נשף תחפושות על יאכטה מפוארת (לא כך הם נפגשו במציאות), והשניים מתאהבים תוך כדי בלט יפהפה לצלילי "She's the One". התפרקות היחסים היא כמובן פחות כיפית. החרדות המשתקות שדוחפות את וויליאמס לסמים (וגם מתעצמות בגללם) מעוצבות כהשתקפויות עצמיות שצצות מולו בעת שהוא מופיע על הבמות הכי גדולות ואומרות לו שהוא אפס. זה דימוי אפקטיבי, אלא שהסרט חוזר עליו קצת יותר מדי.

שלב הפיכתו של וויליאמס מ"קוף מרקד" לאמן יוצר אינו מפותח מעבר לפגישה קצרה עם המפיק המוזיקלי גאי צ'יימברס, שיהפוך לשותפו לכתיבה. אבל זה מתאים לקונספט הייחודי של הסרט, שהוא יותר מחזמר אימפרסיוניסטי מאשר דרמה בנויה היטב. זה סרטו השני של אמן האפקטים הוויזואליים מייקל גרייסי. הראשון היה המחזמר המאוד פגום "האמן הגדול מכולם" בכיכובו של יו ג'קמן, שזכה להצלחה קופתית מפתיעה ב-2017. היה זה ג'קמן שהכיר בין הבמאי לכוכב הפופ, ונראה שהמפגש הוציא מגרייסי את המיטב. אז כן, הסיפור של וויליאמס לא כזה מעניין, אבל הסרט מהנה מאוד, מלא השראה, ובסופו של דבר גם מרגש כראוי.

4 כוכבים
בימוי: מייקל גרייסי. עם רובי וויליאמס, ג'ונו דיוויס, אליסון סטדמן, סטיב פמברטון. בריטניה/ארה"ב 2024, 135 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטים מומלצים
• רובי וויליאמס
• פופ

יום שני היום, ומי היה מאמין שהחיים עדיין ממשיכים. כן נו, זו הברכה והקללה של כולנו. המציאות לא מחכה לאף אחד, ואנחנו צריכים להשאיר את עצמנו על המסלול בחזרה לשפיות. ובין כל החדשות והעדכונים והחרדה, צריך לייצר שגרה – אבל לא רק אותה, אלא גם פנאי. לא צריך הרבה, רק טיפה כדי לשמור על הנשמה. כבכל יום, גם הפעם יש לנו כמה המלצות למה אתם יכולים לעשות כדי להיאחז בהיגיון.

צפו ״רובי וויליאמס״ בנטפליקס

רובי וויליאמס הוא אחד הכוכבים האהובים עלינו כאן בארץ, ותנו לנו לספר לכם משהו – כאן זה לא המקום היחיד שאוהבים אותו בו. הנה, גם בנטפליקס – רק חמישה חודשים אחרי שהעיף אותנו באוויר בפארק הירקון במה שנדמה עכשיו כחלום מחיים אחרים, הגיע רובי וויליאמס לשירות הסטרימינג בסדרת דוקו בת ארבעה פרקים. מדובר בסדרה מינימליסטית שאין בה כמעט כלום פרט לאיש אחד שמספר את סיפורו. למזלנו, האיש הזה הוא אחד הפרפורמרים הגדולים והכריזמטיים של דורו, ופשוט אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך וממנו.
>> "רובי וויליאמס", ארבעה פרקים, עכשיו בנטפליקס

https://www.youtube.com/watch?v=FMXxYPvrJs4&ab_channel=Netflix

שתו בבר יין חדש "רנה"

העסקים בעיר תמיד משנים את פניהם, ופתיחות וסגירות מתרחשים ללא הרף. גם בתקופת המלחמה תוכלו למצוא את עצמכם נכנסים לבתי עסקים חדשים ומתפלאים. ברנה, למשל, כבר היה אמור להימזג יין. תוך כדי השיפוצים המצב הבטחוני התערער על כולנו, והקונספט השתנה באופן זמני לבית קפה, שהוא גם בר יין נשמע לנו מושלם. על המדפים כבר ממתינים כ-30 סוגי יינות שיימכרו לאורך כל היום במחיר של עד 100 ש"ח' ולא מעט מאכלים קלים וכבדים מעוררי תאבון. זה הרגע שלכם לצאת מהבית, לתרום לעסק קטן בעיר, ועל הדרך גם להתעודד.
פרישמן 22, ראשון-חמישי 08:00-23:30, שישי 08:00-שעה וחצי לפני כניסת השבת, שבת החל משעה וחצי מצאת השבת

תנגנו, או סתם תצפו בהופעה ברבל בר

מוזיקה זה הדרך של רובנו להתנחם בימים הללו, או לפחות לפרוק אנרגיות ועצב. בר הרוק רבל בפלורנטין היה סגור במשך רוב התקופה, והערב הוא חוזר עם במה פתוחה. מה מחכה לכם? מגברים, מערכת תופים, גיטרה חשמלית וגיטרה אקוסטית – כל מה שאתם צריכים כדי לנגן. אם יש לכם כלים משלכם, מוזמנים כמובן להביא ולחבר. ערב במה הפתוחה הוא בהרשמה (במקום עצמו), וכל אחד מוזמן להשתתף ולהוציא מעצמו את הרגשות שיושבים עליו.
20:00, פרנקל 13, כניסה חינם,כל הפרטים כאן

• תל אביב נרתמת
• סושי
• רובי וויליאמס

אנחנו ממשיכים את מאבקנו הנועז וחסר הפשרות בצפייה הכפייתי בלופ החדשותי – מתי בפעם האחרונה קיבלתם ידיעה חדשותית באמת חשובה במהדורה המרכזית ולא בפוש מאחד האתרים? – והדרך הכי טובה שאנחנו מכירים כדי לחתוך את הצפייה האובססיבית באולפני האקטואליה היא למצוא משהו טוב יותר לראות, וזה גם מה שנעשה הערב. ואנחנו לא נעשה את זה לבד – אנחנו נעשה את זה עם רובי וויליאמס. הו, כן, אנחנו כן.

https://www.youtube.com/watch?v=FMXxYPvrJs4

בדיוק בזמן כדי לרפא את הנפש הפצועה שלנו, חמישה חודשים אחרי שהעיף אותנו גבוה באוויר בפארק הירקון במה שנדמה עכשיו כחלום מחיים אחרים, הגיע אתמול רובי וויליאמס לנטפליקס בפורמט של סדרה תיעודית בת ארבעה פרקים. את הסדרה הפיק גאון הדוקו אסיף קפאדיה, היוצר שמאחורי "סנה", הדוקו זוכה האוסקר על נהג המירוצים איירטון סנה, ומאחורי "איימי", הדוקו זוכה האוסקר על איימי וויינהאוס, והיא מצטרפת אל גל סרטי הדוקו-סלבז בכיכובם ובשיתוף הפעולה המלא של הסלב שבמרכז היצירה, כשרק לאחרונה קיבלנו יצירות כאלה על סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר, דיוויד בקהאם, הצמד ווהאם! ופמלה אנדרסון.

https://www.youtube.com/watch?v=2enfmCMa-TI

במרכז הסדרה "רובי וויליאמס" נמצא, כמובן, רובי וויליאמס עצמו, מכוכבי העל הגדולים של התפר בין הניינטיז לאלף החדש. אבל הוא ממש במרכז. כלומר, לבד במרכז. לבד במרכז במיטה. רוב הזמן בתחתוני בוקסר וגופיה. "רובי וויליאמס" היא למעשה הסיפור שרובי וויליאמס מספר על עלייתו ונפילתו וחזרתו לחיים של רובי וויליאמס, בליווי אינספור קטעי ארכיון נדירים וקטעי וידיאו אישיים שלא נראו מעולם. היא סדרה מינימליסטית שאין בה כמעט כלום פרט לאיש אחד שמספר את סיפורו. למזלה של הסדרה, האיש הזה הוא אחד הפרפורמרים הגדולים והכריזמטיים ביותר של דורו, שלא לומר חמוד גדול וחתיך הורס, ופשוט אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך וממנו.

וויליאמס מדבר בכנות גדולה על המשברים הגדולים שליוו את הקריירה שלו, ההתמכרויות, התמוטטויות העצבים והשערוריות, ומספק הזדמנות נדירה להציץ אל תוך נפשו של אמן שמתפרק כשהוא בשיאו, מתרסק מבפנים מול מאות אלפי צופים וממשיך לחייך ולשיר. חזרתו לתפקוד מלא ולסיבוב הופעות השנה מספיילרת אולי מראש את ההפי-אנד של הסדרה, אל לא מתקטננים עם סופרסטאר שהציל את עצמו. במהלך השנה האחרונה עבד וויליאמס גם על סרט ביוגרפי עלילתי בכיכובו, "Better Man", שצילומיו היו אמורים להסתיים במרץ האחרון. תנו לו לבדר אותכם.
>> "רובי וויליאמס", ארבעה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• רובי וויליאמס
• דוקומנטרי
• בינג'

• Facebook
• Twitter
• Email

הדבר החיובי ביותר בהופעה של רובי וויליאמס היה טכני לחלוטין, והוא העובדה שההופעה שלו בפארק הירקון התחילה בול זמן. הכי אירופה. לכך אפשר להוסיף גם את הארגון המופתי של ההפקה, עם תורים זורמים בקופות באבטחה. מהבחינה הזו, מדובר היה בחוויה כמעט בלתי ישראלית.

באשר להופעה עצמה, הסחורה אמנם סופקה, אך את זיעת המאמץ יכלו להריח גם מי שעמדו מרחק רב מהבמה. ההופעה החלה בהפעלת הקהל באמצעות כותרות מתחנחנות בשחור ואדום דרמטיים על גבי מסכי הלד וסימנה את הכיוון הכללי של הערב שהובהר סופית כאשר וויליאמס עלה על הבמה עטוף בכל סימני הדושיות האפשריים – משקפי שמש, ווסט וקרני שטן על ראשו המחומצן. האיש נראה כמו צ׳יפנדייל שפגי בנדי הייתה מזמינה בעונה השנייה של ״נשואים פלוס״ ואין לכך שום לגיטימציה.

הקול של וויליאמס נטול פגמים והוא בהחלט אחד הפרפורמרים המוצלחים שפועלים כיום, לכן לא מובנת ההתעקשות בשימוש בפרופס שניתן היה להתייחס אליו בחיוך כשהיה בן 25 וזה היה חמוד להיות שובב. בגיל 41 שובבות מתפתחת לאשמאות, וכנראה שהוא הגיע לשלב בחיים שבו הכל נעשה באובר-פרפורמנס.

וויליאמס הוא איש נחמד שלא מתייחס לעצמו ברצינות ואולי זו אחת הסיבות שאחרי הפתיחה עם שניים משיריו, ״Let Me Entertain You" ו"Rock DJ" הוא הקדיש חלק ניכר מההופעה לקאברים עם תמהיל המתעלם מחוש השמיעה, ששילב בין ר. קלי לקווין ואירח את אביו על הבמה לרגע החמוד ביותר שקרה אי פעם בפארק הירקון.

הוייב הסווינגי שוויליאמס כל כך מחבב, מחמיא לו ועוטף במדויק את אופיו וגווני הקול שלו. לכן, לא מובן מדוע הוא צריך להסיט את תשומת הלב באמצעות רגעים דביליים בהם הוא חושף את הישבן או מניע את האגן באופן שלא הצחיק גם בבית הספר היסודי. במקום להתבגר כג׳נטלמן שיודע לעלות על הבמה בזמן ומטיס איתו את הכלב של המשפחה במהלך הטור, וויליאמס מתעקש לביוויס ובאטהד הפנימיים שבו (כמו לכולנו) להשתלט עליו לעיתים ולהפריע מאוד לחבב אותו.

אף על פי שהתפרסם בזכות מוזיקה מהנה וכותרות סנסציוניות, השואו של וויליאמס בתל אביב לא היה בעל ערך מוזיקלי-תרבותי, אלא יותר מופע בידור למהדרין שהזכיר צוות הווי ובידור בבית מלון יותר מאשר עוד מופע חו"ל שמגיע לארץ כחלק מרכבת אווירית. לפי התשואות, הפיזוזים ושיתוף הפעולה של הקהל – נראה שלאף אחד לא הייתה בעיה עם זה.

• מוזיקה
• רובי וויליאמס
• רובי וויליאמס בישראל
• פארק הירקון
• הופעות
• תרבות
• קיץ