>> עלמה קרבט שמש (תעקבו דחוף) היא טאלנטית עולה בתחום המחול והכוריאוגרפיה, ובשבוע הבא (שישי, 19.12 12:30) היא תציג בתיאטרון התיבה היפואי את "סכר", דואט מוזיקה ומחול שיצרה יחד עם שרי זק לוי, מופע אינטימי ורב-תחומי שבו האמנויות שזורות זו בזו ליצירת מרחב מופשט ורגשי, המתעקש לשמר את היכולת לחלום גם בתוך מציאות מתפרקת.ואתם כמובן רוצים להיות שם.

>> המקום הכי חו"ל בעיר ופיצה צפונית קטנה // העיר של סיסיליה סיוון
>> השכונה הכי ירוקה ומקום לעבוד וללמוד בו // העיר של אנה ברשטנסקי
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. קפה אמירה

לא נשארו הרבה מקומות בעיר שעונים על ההגדרה "בית קפה שכונתי". קפה אמירה איכשהו מצליח לשמור על אופיו ככזה. כשאני אומרת בית קפה שכונתי, אני מתכוונת שהבריסטה זוכר איזה קפה אני שותה, ומסכימים לתת לי קפה גם אחרי שגיליתי שיצאתי ושכחתי את הארנק בבית. זה עסק ידידותי, אינטימי ונטול אגו – אווירה פתוחה ונדיבה, תמיד יש מקום לשבת, כולם סופר נחמדים – לקוחות ונותני שירות כאחד. והקפה טעים, המאפים וואו, הסנדוויצ'ים מושלמים. תמיד משמח להגיע לשם ותמיד אני יוצאת עם תחושה טובה.
הפלמח 28 תל אביב (יד אליהו)

2. בוסר

אין כמו הבוסר, לא היה כמו הבוסר, לא יהיה כמו הבוסר. כשיש לי ערב פנוי אני קודם כל אנצל אותו כדי ללכת לבוסר. תמיד כיף לי בבוסר. אוהבת להשתכר מיינות כתומים ולאכול גבינות מדהימות. למה לא.
החשמל 5 תל אביב

3. טשרניחובסקי 6

ממשיכה עם הווייב האינטימי והשכונתי כי זה ספציפית הטעם שלי. פשוט הכי כיף להגיע לעסקים שאת מרגישה שמכירים אותך בהם, יודעים מה את אוהבת, ואת גם יודעת מה תקבלי. טשרניחובסקי היא מסעדה פורטוגלית, מתוקה,חסרת פוזה במובן הכי טוב שיש, עם אוכל מדהים, שירות מפנק, ומבחר יינות לא יאומן שהם מייבאים עצמאית מפורטוגל ואפשר למצוא רק שם. זה המקום הקבוע של המשפחה שלי בשישי בערב ואנחנו תמיד נהנים שם ברמות.
טשרניחובסקי 5 (כן, 5) תל אביב

4. Shine

החנות של אליס דהן בכיכר מסריק. ליגה אחרת של בגדים, באמת. הגזרות הכי טובות, בדים הכי נעימים, צבעים הכי מדויקים – הכל. התאהבתי באליס ובשיין לפני כמה שנים לאחר שהיא הזמינה אותי להצטלם לקמפיין שלה. מאז, כל פעם שיש לי יצירה חדשה אני מתקשרת לאליס, ובנדיבותה היא פותחת עבורי את שערי החנות שלה. אני מודדת את כל הבגדים שיש בערך עד שאני מוצאת את התלבושת שמדויקת לי. פשוט הכל כך יפה – כך שקשה לבחור! הבגדים שלה כל כך אלגנטיים ופשוטים, משלבים נשיות ותחושה של טום-בוי במובן שאני יכולה מאוד להזדהות איתו. המחירים לא תמיד נוחים אבל כל בגד שווה את ההשקעה, כזו שהולכת איתך שנים קדימה. בגדים לחרוש עליהם.
שדרות מסריק 12 תל אביב

5. תיאטרון התיבה

תיאטרון התיבה הוא ללא ספק אחד המקומות האהובים עליי בעיר. זה מקום שמרגיש כמו פנינה נחבאת, כמו סוד של יודעי דבר. באמצע חצרות יפו יש אולם הופעות רב תחומי – מוצאים את השלט, יורדים במדרגות, חושבים שהגעתם לחניון מצחין אבל לא – תפנו ימינה ותגלו אולם עם האקוסטיקה הכי טובה בעיר ואווירה קסומה. יש שם בעיקר הופעות מוזיקה אבל לא רק – גם מחול, תיאטרון, כנסים, וכל מיני הופעות שמשלבות כמה תחומי אומנות ביחד. תיאטרון התיבה הפך לבית השני שלי בתהליך יצירת "סכר". עשיתי שם רזידנסי במשך שנתיים על יצירה משותפת שיצרתי עם הזמרת שרי זק לוי, דואט של מוזיקה ומחול שלוקח השראה משירה של יונה וולך "סכר". אין הרבה מרכזי תרבות בעיר שמתנהלים בנדיבות ובאדיקות כמו התיבה. אני כל כך אוהבת להופיע שם, ולכן החלטנו לציין שם שנה לבכורה של "סכר" ולקיים הופעה ב-19.12 (יום שישי). יהיה מדהים.
שדרות ירושלים 19 יפו (חצרות יפו)

6. גינת הכלבים בלה גארדיה

מזה שלוש שנים אני גרה ביד אליהו ואני שרופה על השכונה הזאת, בעיקר בגלל תחושת הקהילתיות שמצאתי בה. מה שכן, אין לנו בר בשכונה, וזה מבאס.אבל יש חלופה: הפעילות הלילית מתרחשת בגינת הכלבים של לה גארדיה. אני מגיעה לשם כמעט כל ערב עם הכלב האהוב שלי לוק, וזה פשוט כיף גדול. הכלבים כאלו מתוקים, לראות אותם משחקים מנקה את הראש והלב. ככה לאט לאט לומדים להכיר גם את האנשים שמאחורי הכלבים – נוצרו לי חברויות חדשות מתוך חיבורים של כלבים – כמו ילדים בגן.

הטלפון שלי מלא במספרים – יעל אמא של לני, ג'יין אמא של ביאנקה, אורי אבא של ג'רמי. ומתחילים להכיר – פתאום מישהי בהיריון, מישהו מתחתן, ההיא מתגרשת, אחר מגיע עם מדים ואת מגלה שהוא עשה מילואים כבר שנה וחצי. אני מוצאת את עצמי מנהלת שיחת חולין בחצות עם לאה בת ה-70, מורה לספרות. אני עפה על זה. מאלפי כלבים אומרים שגינות כלבים זה רע לאילוף אבל בגינה הזאת יש אחלה אנשים שמחנכים את הכלבים שלהם ואני מאוד ממליצה לכם לבוא לשחק איתנו!

מקום לא אהוב בעיר:

מדרחוב נחלת בנימין.הפך למקום בלתי אפשרי בעיניי. וגם רוטשילד בסופ"שים. שונאת את הצפיפות, קורקינטים דורסים אותך, אנשים מכבים עליך סיגריות, מלא חבר'ה שבורים שיכורים מהתחת… פחות אהבתי. בכללי, כל מקום בעיר שאני הולכת בו ואני יודעת שאני לא אפגוש אף אחד שגר בעיר שלי – פחות כיף לי להגיע אליו. זה קצת מתנשא אבל זו האמת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה "יום הולדת של דני נוימן" בשיתוף הילה גלוסקינוס – וואו. אני לא בן אדם של תיאטרון אבל הלכתי פעמיים כי צחקתי ובכיתי כל כך הרבה בפעם הראשונה שהייתי חייבת להבין מה קרה שם ולכן חזרתי שוב. ההצגה הזאת נוגעת בנושאים סופר חשופים עם כל כך הרבה רגישות, חכמה, הומור ועצב. באמת ממליצה לכולם ללכת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסדרה"יקומות" של רועי כפרי וגון בן ארישעלתה בכאן 11 היא ללא ספק הדבר הכי חכם, מצחיק, מופרע, מדויק וגאוני שראיתי בטלוויזיה הישראלית בשנים האחרונות. היא נתנה לי תקווה והזכירה לי כמה כישרון יש בארץ הזו. וגם,היא מצליחה לתאר חוויה של שבר – חוסר היגיון, חוסר אחיזה בעולם, שבירת מוסכמות בצורה כל כך מקורית. נשארתי מרותקת למסך בכל דקת צפייה. תודה לכם על זה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד.היחידים שלא מפחדים לדבר על שותפות ועל חיים משותפים של ישראלים ופלסטינים בארץ הזאת. בעיניי זה הפתרון היחיד שאפשר לצלוח איתו את המצב הבלתי אפשרי שאנחנו נמצאים בו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל החברים שלי שנלחמים על לעשות אומנות ולעשות פה טוב ולהפיץ אור, למרות שזה קשה ואין כסף לכלום ובקושי יש קהל ואי אפשר לתכנן קדימה שום דבר. הם עובדים רק מהלב ומתשוקה, ללא שום הבטחה שאשכרה ייצא מזה משהו, ובזכותם זה יכול להיות מקום מדהים לפעמים. אבלללל… אם אני צריכה לבחור אחד – אז אני בוחרת בארוס שלי, בעלי לעתיד, עמרי קרן, שמוציא בקרוב אלבום חדש ובאופן כללי הוא הבן אדם האהוב עליי בעולם אז בא לי להרים לו.

מה יהיה?
לא יודעת, אין לי תשובה חכמה לתת. לפעמים אני מרגישה שאין למקום הזה סיכוי ולפעמים מרגישה שאין סיכוי שאהיה במקום אחר.

• העיר שלי
• מחול
• בוסר
• טשרניחובסקי 6
• קפה אמירה
• שיין
• התיבה
• גינות כלבים
• נחלת בנימין

כל סוף הוא התחלה חדשה, ועוד כל מיני קלישאות כאלה, אבל הן לא כל כך מנחמות אם משמעות הדבר הכי סגירתם של שלושה מוסדות קולינריים שונים ברחבי העיר – אומנם בנסיבות שונות לגמרי, ואחרי פרקי זמן שונים לגמרי, ועדיין אי אפשר שלא להרגיש שמשהו הולך ומשתנה כאן – ולכל הפחות, שגל הפתיחות הסוער ששטף אותנו אחרי הקורונה נגמר. מסעדת פקין המיתולוגית נפרדת מאיתנו אחרי 41 שנה; רוקו'ס, דוכן הסנדוויצ'ים האיטלקיים שהיה לאחד הדברים הכי טובים בשרונה מרקט נסגר (נכון, בשביל להיפתח בגלגול מורחב במיקום אחר, אבל יש מצב שזה יהיה מחוץ לתל אביב, ואז מה עשינו בזה? אה?), וגם קפה שיין, השכונתי והתיק והאהוב משלמה המלך נפרד מאיתנו כבר לפני שבועיים. אז נכון שאף אחד מהמתחמים האלו לא צפוי לעמוד ריק יותר מדי זמן, ועדיין – קשה לנו עם פרידות. אנחנו נורא סנטימנטליים לאחרונה.

להתראות, רוקו'ס

ביי ביי סנדוויץ' מיטבולז, צ'או פור נאו מלנצאנה הירו: Rocco's, מזללת הסנדוויצ'ים האיטלקיים בשרונה מרקט, סוגרת השבוע את הדלתות (בעצם, שניה לפני שהן ייסגרו פשוט יהיה קאט למסך שחור ואז אחרי כמה שניות יתחילו הכתוביות). בהודעת פרידה כותב הבעלם שף יוגב ירוס "אנחנו מרגישים שרוקו'ס יכולה וצריכה למצוא בית חדש, גדול יותר, מורחב יותר, שיכיל את הפוטנציאל של העולם הכה טעים ועשיר הזה". כאשר ירוס פתח את המקום, הוא סיפר כי "החלטנו למצוא חור בקיר ולפתוח פופ אפ של מיטבולז. התבחבשנו עם זה לא מעט בגלל התנאים בדוכן ובסוף החלטנו ללכת על כריך מיטבולז ולאו דווקא ספגטי, שאפשר להוציא מתנור בלבד" ותוך זמן קצר ולמרות אווירת הנכאים באותה תקופה, הדוכן התפוצץ. אי אפשר היה לעמוד בפני קסמו של הכריך העסיסי וגם בפני קסמן של מנות הפסטה והלזניה שחברו אליו.אפילו מבקר האוכל שלנו התפייט כי מצא את המאמא האיטלקיה עליה חלם כל חייו,ופירט כי "מדובר בכריך מהחלומות. הלחם הפריך אוחז במילוי ונספג באותו רוטב אדום עגבנייתי חזק, הגבינה נמתחת כמו בסרטים וכדורי הבשר, ארבעה במספרם שעשויים בעדינות מפתיעה, היו סנטר בשרי נהדר שלא גנב את ההצגה לשאר, אלא השתלב איתם. זה מסוג הכריכים שטורפים ברגע, חרף גודלו, כי כל ביס מוביל לשני ועדיין מצליח להפתיע עם טעמיו בכל פניה".

ביי ביי, שיין

גל הפתיחות שפוקד את ענף המסעדות בעיר כמעט משכיח את העובדה שפעם הייתה פה קורונה, אלא שהשפעות המגפה עדיין לא תמו ויש עסקים שמתקשים להתאושש ממנה.אחד מהם היה שיין ברחוב שלמה המלך, שנסגר לפני שבועיים.בית הקפה־מסעדה הוותיק הוא חלק בלתי נפרד מהנוף התל אביבי, מסוג המקומות שמגדירים הוויה שכונתית. הוא הוקם בתחילת שנות ה-2000 כבית קפה שכונתי שכיף לשבת בו בשקט על קפה וכריך ולחוש את הדופק של מרכז העיר. לפני מספר שנים רכשו את המקום בעלי הפיצה מבוגרשוב, התפריט הוחלף והמקום הפך למסעדה איטלקייה עם אופי משפחתי, למורת רוחם של חלק מהלקוחות הקבועים. כעת באה הקורונה ושמה סוף לסיפור – מקורבים מספרים שעם פתיחתו מחדש בתום הסגרים לא הצליח שיין להתאושש, ושבעיות כח אדם ורווחיות הובילו להחלטה הבלתי נמנעת.

אלא שעם כל דלת שנסגרת יש חלון שנפתח: קבוצת לה שוק, קפה קוקו וא-לה בר, מקומות ותיקים ומצליחים כשלעצמם בדיזינגוף, מתכננת לפתוח במקום בית קפה חדש. הבעלים, תושבי השכונה, מודעים לערכו הנוסטלגי של שיין ולכן מחשבים את צעדיהם בזהירות. "שיין הוא מוסד והשכונה אוהבת אותו. אנחנו רוצים לפתוח מקום בוגר וכיפי שישקף את ההתבגרות שלנו, ושיהיה מותאם לשכונה ויעניק לה ערך מוסף. בית קפה משודרג שאפשר להגיע אליו גם בערב לכוס יין". אם לא יהיו הפתעות, צפוי המקום החדש להיפתח בחורף הבא, בתום שיפוץ מקיף. אבל הוא כבר לא יהיה אותו דבר.

תודה על הכל, פקין

ביי ביי עוף חמוץ מתוק ברוטב זרחני, שלום אחרון בננה מטוגנת: מסעדתפקיןנסגרת. הסינית הוותיקה והאהובה ברמת החייל, מהמסעדות הסיניות הראשונות בתל אביב ומהבודדות שעוד נותרו בה, סוגרת את הדלתות לתמיד. תקציר הפרקים הקודמים, למי שבמקרה שהה ב-41 השנים האחרונות בעיר האסורה: פקין הוקמה בשנת 1981, התקופה שבה נפתחת הקולינריה הישראלית אל העולם הגדול לאחר שנים שבהן מסעדות מזרחיות ומזרח אירופיות שלטו בנוף (באותה שנה הקים אהרוני את מסעדת יין יאנג). הבעלים דאז, בני קלטר, נעזר בטבחים סיניים להרכבת תפריט חדשני ובו מנות אקזוטיות כגון מרקי וון טון ותירס, עוף בלימון וברווז בנוסח סצ'ואן. מעצם היותו מקורב לאריק שרון התארחו במסעדה של קלטר קציני צה"ל ופוליטיקאים, הסלבס של אותה תקופה. במהלך השנים עברה פקין גלגולים שונים עד שלפני שש שנים היא נרכשה על ידי המסעדן לי פן (קילומטרז', צ'נה, מלי מלו ועוד).

כעת כאמור מגיעה החגיגה לסיומה. הקורונה והשלכותיה, הקושי בגיוס כוח אדם, יוקר המחייה והשינויים בענף המסעדנות הובילו להחלטה שבעקבותיה תיסגר המסעדה בסוף החודש (31.8). "זהו סוף עצוב אבל גם התחלה חדשה והתעמקות בשאר העסקים שלי", מסביר פן. לאחר הסגירה יחל שיפוץ בחלל וכנראה תיפתח בו מסעדה חדשה. עד אז אפשר ורצוי להגיע להיפרד ולטעום בפעם האחרונה מנות שפעם נחשבו שיא הפיין דיינינג והסטייל.
פקין, משה סנה 54

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• פקין
• שיין
• יוגב ירוס

גל הפתיחות שפוקד את ענף המסעדות בעיר כמעט משכיח את העובדה שפעם הייתה פה קורונה. אלא שהשפעות המגפה עדיין לא תמו ויש עסקים שמתקשים להתאושש ממנה. אחד מהם הוא שיין ברחוב שלמה המלך, שבעוד מספר שבועות יסגור את הדלת לתמיד.

בית הקפה־מסעדה הוותיק הוא חלק בלתי נפרד מהנוף התל אביבי, מסוג המקומות שמגדירים הוויה שכונתית. הוא הוקם בתחילת שנות ה-2000 כבית קפה שכונתי שכיף לשבת בו בשקט על קפה וכריך ולחוש את הדופק של מרכז העיר. לפני מספר שנים רכשו את המקום בעלי הפיצה מבוגרשוב, התפריט הוחלף והמקום הפך למסעדה איטלקייה עם אופי משפחתי, למורת רוחם של חלק מהלקוחות הקבועים. כעת באה הקורונה ושמה סוף לסיפור – מקורבים מספרים שעם פתיחתו מחדש בתום הסגרים לא הצליח שיין להתאושש, ושבעיות כח אדם ורווחיות הובילו להחלטה הבלתי נמנעת.

אלא שעם כל דלת שנסגרת יש חלון שנפתח: קבוצת לה שוק, קפה קוקו וא-לה בר, מקומות ותיקים ומצליחים כשלעצמם בדיזינגוף, מתכננת לפתוח במקום בית קפה חדש. הבעלים, תושבי השכונה, מודעים לערכו הנוסטלגי של שיין ולכן מחשבים את צעדיהם בזהירות. "שיין הוא מוסד והשכונה אוהבת אותו. אנחנו רוצים לפתוח מקום בוגר וכיפי שישקף את ההתבגרות שלנו, ושיהיה מותאם לשכונה ויעניק לה ערך מוסף. בית קפה משודרג שאפשר להגיע אליו גם בערב לכוס יין". אם לא יהיו הפתעות, צפוי המקום החדש להיפתח בחורף הבא, בתום שיפוץ מקיף. שיין עצמו ייסגר ב-15.8, בואו להגיד שלום אחרון.

קפה שיין, שלמה המלך 38, א'-ה' 08:00-22:30, ש' 17:00-22:30

• חדשות האוכל
• שיין
• סגירה
• בתי קפה

• Facebook
• Twitter
• Email

הצצה מקרית לארון הבגדים של זאטוט תל אביבי ממוצע תחשוף בדרך כלל תמהיל זהה: לצד מעט פריטים חגיגיים לאירועים נוצצים (אבא של שבת או תפקידי שושבינות למיניהם), פה ושם פריט יקר ערך שהוענק במתנה ופריטים בודדים שנרכשו באימפולסיביות מתוך גחמה הורית, רובה המכריע של הגרדרובה מורכב מפריטי בסיס יומיומיים מרשתות גדולות, חנויות אונליין או מותגים פופולריים מקומיים. על בניית המלתחה אחראית לרוב האם העירונית, שמכירה, מוקירה ומעריכה אופנה, מדקלמת שמות מותגים, מתעדכנת בבלוגים ואפילו מוכנה לשלם מדי פעם סכומים לא מבוטלים עבור שיק במידות קטנות. על כך יעידו, למשל, גדודי האימהות הגודשות את אירועי המכירה העונתיים של Just About או אינפלציית הגולגולות מבית המותג Nununu בארגז החול בגינה. לאחרונה התרחב ההיצע הקיים וזכה לתוספת מסקרנת מכיוונן של מעצבות אופנה מקומיות מובילות.

על המסלול הקטנטן עלו בשנה האחרונה מעצבות נוספות כמו אליס דהאן, שעומדת מאחורי המותג שיין, ומאיה בש. הטריות ביותר במסיבת הגן הן רינה צין וצמד המעצבות איילת הרמל ואפרת לוין מהמותג אלף אלף שהשיקו העונה קולקציית ילדים ראשונה. אם מחשיבים גם את מור ולין מהמותג פיו פיו – שמאז לידת בתה לא מפסיקה לתייג את דגמי האם והבת התואמים שהיא מעצבת להנאתה פה ושם – ואת המעצבת שרה בראון, שיצרה העונה לראשונה דגם מיוחד של חולצת פסים מוקטנת, נראה שאפשר להכריז על בייבי בום אופנתי. המניע לכך נובע לעתים מהרחם, אך הוא אינו רגשי בהכרח. במקרה של אפרת לוין ואיילת הרמל, קו הילדים של אלף אלף נולד מתוך שיקוליים פרקטיים לחלוטין.

"שתינו ילדנו השנה, וכשחיפשנו במה להלביש את התינוקות שלנו, פשוט התחלנו לתפור להם בגדים באופן טבעי", מסבירה לוין, "הבגדים תואמים לטעם שלנו, שמנחה גם את ה־DNA של המותג עצמו – בגדים נוחים, נעימים ולא מקושקשים שכיף ללבוש. כמו כן, החנויות שלנו ממוקמות באזורים גדושי אימהות צעירות, שהן פלח משמעותי מהקהל שלנו".

הטריגר של רינה צין הגיע מהפיכתה לסבתא וגם מהעובדה ש"היועץ העסקי שלי עזב את הארץ", היא מגלה בחיוך. "אין כאן שום מניע כלכלי, אלא רק התאהבות מחודשת בבגדי ילדים בעקבות הנכדות שנולדו לי".

קולקציית הילדים של צין מונה דגמים המבוססים בעיקר על מכנסוני סריג מפוספסים ושמלות כותנה נוסטלגיות שהולמות את רוחה העיצובית האנינה. הפריטים מתומחרים באופן פרטני, ולרוב צין מייצרת פריט אחד בלבד מכל דגם.

אליס דהאן מהמותג שיין הקדימה את הקולגות שלה ושחררה כבר במהלך חודש מרץ את קולקציית הילדות הראשונה והקיצית שלה. הדגמים המוקטנים שולבו בהרמוניה מלאה עם הסגנון הנקי והנונשלנטי שמאפיין את המעצבת הוותיקה, ותוגברו בטפטופים של אופנת ילדים מוקפדת שיובאה מדנמרק.

זו ילדותי השנייה

חיי האימהות והסקרנות להתמודד עם אתגר יצירתי חדש הם שעמדו ברקע כשמאיה בש קיבלה בחורף האחרון את הצעתן של מארגנות אירוע Just About לעצב קולקציית קפסולה לילדים עבור אחד מאירועי המכירה.

"הבת שלי, תומה, גדלה כאן בסטודיו והיא מהווה עבורי השראה", מספרת בש שאף בחרה לצלם את בגדי הקולקציה על ילדתה בת ה־5. הבגדים התקבלו בהתלהבות על ידי תומה, וכך גם על ידי הלקוחות – מה שהוביל את המעצבת להחליט להמשיך בקו באופן רשמי.

גם דורין פרנקפורט החליטה העונה להתחבר מחדש לילדות, במקרה הזה – בפער של 19 שנים. את קולקציית בגדי הילדות הראשונה שיצרה הציגה המעצבת בשנת 1997. הקולקציה זכתה להצלחה רבה, אך היא נגדעה באבה עקב אירועי האינתיפאדה השנייה שהשביתו זמנית את הענף. את המוטיבציה לקולקציית הילדות הנוכחית מתארת פרנקפורט כ"השראה, רגש ואמונה", בהמשך ישיר לקולקציית הנשים שעיצבה בהשראת הסופרת זלדה פיצג'רלד. "זוהי לצורך העניין בתה הצעירה של זלדה", היא אומרת.

כל המעצבות מתארות את קולקציות הילדים כפיתוח נפרד, הדורש היערכות שונה ודגשים אחרים, תוך שמירה על רוח המותג. "השמלות של הילדות אמנם יוצרו מאותם הבדים של קולקציית הנשים, אבל הן אינן שעתוק שלהן. מדובר בגזרות שעוצבו במיוחד", ממשיכה פרנקפורט. גם בש נוהגת להשתמש באותם חומרי הגלם בשני המקרים, תוך התייחסות לפרטים מהותיים כמו גומי במקום רוכסן, מקום לחיתול וכו'. עבור קולקציית הילדים של אלף אלף, לעומת זאת, נבחרו בדים ספציפיים – "בעיקר סריגים רכים בצבעים חלקים ובעלי טקסטורות מעניינות שהופכים את הבגד לאישי וייחודי יותר", מפרטת לוין. צין, לדבריה, מקפידה להשתמש בבדים האיכותיים והעדינים ביותר שיש לה בסטודיו, תוך התאמת הגזרות לפרופורציות קטנות ממדים. עם זאת, המחירים אינם מתכווצים בהתאם. "היחס בין עלות הייצור לבין המחיר ללקוח עובד לרעת המעצבים במקרה הזה", מסבירה לוין. המעצבות האחרות מסכימות ומודות כי אין בכוונתן "לעשות קופה" או לחלופין לתת פייט למבצעים ברשתות.

פרנקפורט, שנחשבת למניפת הדגל של ייצור מקומי עיקש וגאה, מציגה עמדה נחרצת: "מעולם לא בדקתי היתכנות כלכלית של פרויקטים. לתפיסתי מעצבים פועלים מתוך אמונה שהפריטים שהם בוחרים לייצר הם ייחודיים, ואין מקום להשוואה אל מול מותגי ענק המייצרים במאות אלפי יחידות".

דורין פרנקפורט, 344־416 ש"ח, בחנויות המעצבת

אלף אלף, 55־120 ש"ח, בחנויות המותג

רינה צין, 100־350 ש"ח, דיזנגוף 280 תל אביב

מאיה בש, 190־250 ש"ח, ברזילי 5 תל אביב

• רינה צין
• nununu
• בגדי ילדים
• שיין
• אלף אלף
• מאיה בש
• Just About
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

במרכז החנות הוותיקה שיין הוצבה לאחרונה קובייה חדשה ומקסימה במיוחד, שהמעצבת ובעלת הבוטיק אליס דהן הקדישה לטובת אוסף מצומצם, נקי ושמח של אופנה לקטנטנות. הודות לעמליה, בתה בת ה־4, החליטה דהן לקפוץ ראש אל תחום בגדי הילדים, וכעת היא משחררת מיני קולקציית ביכורים תחת המותג החדש Little Miss Alice המיועד לילדות עד גיל 5.

הקולקציה מורכבת משמלות, חצאיות, חולצות ומכנסונים, כולם עשויים כותנה המיובאת מיפן ומגובים בתליונים מתוקים שדהן יוצרת עם המעצבת הדר מקובקי. כמו במתחם הבגיר יותר בחנות, גם כאן מככבים פריטי יבוא מינימליסטיים ומוקפדים, בהם סריגים, מכנסי טייץ, גרבונים, גרביים, נעלי בלרינה ומגפוני עור מבית המותגים Sub ו־Petit Nord מדנמרק, Kidscase מהולנד ו־Bobo Coses מספרד.

"זה הקצה העליון של בגדי הילדים, שאינו יושב בהכרח על המשבצת היומיומית של בגדים לגן. זו נישה שחסרה פה", מסבירה דהן, ואף מודה שהארשת הילדותית השפיעה עליה מעבר למצופה: "לרוב לוקחים בגדים של מבוגרים ומקטינים אותם. אצלי קרה ההפך. העונה מצאתי את עצמי מקבלת השראה מכמה דגמים בקולקציה של הקטנות, למשל מכנסונים בגוון צהוב מטאלי שהבנתי כמה הם מקסימים רק לאחר שראיתי אותם בקטן. אני הרי מזוהה עם סגנון מונוכרומטי ורציני, ועכשיו לפתע יש קצת יותר צבע והומור".

Little Miss Alice,בוטיק שיין, 115־325 ש"ח

• שיין
• החיים היפים
• אופנה
• בגדי ילדים