Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מישהו הגביר את הזרם: הפסטיבל של גיטרות הרוק חוזר לבעוט
כל העולם ואחותו בהופעת אורח ואחותו. טברנק (צילום: דודו רוזן)
פסטיבל המגבר של מרכז ענב לתרבות חוזר בחודש הבא לסיבוב שני תחת השמש, וכולו קודש לגיטרה ולרוקנרול שאפשר להוציא ממנה, עם ליינאפ מעולה ממש שמצדיק התארגנות בהולה מראש על כרטיסים. ויש גם חגיגת טברנק שאין לנו שום כוונה או יכולת להחמיץ
עורו חובבי הדיסטורשן כי גיטרות הרוק עומדות להכות בתל אביב במלוא עוצמתן: פסטיבל "המגבר" חוזר זו השנה השנייה בהפקת מרכז ענב לתרבות ו"המון ווליום" (10-7 בדצמבר), כולו על טהרת הרוק והגיטרה בארבעה ימים רצופים של הופעות מהיוצרות והיוצרים המובילים בזירה, רובם במופעים שנבנו במיוחד לפסטיבל, כשכל מופע יכלול אורחים מרגשים ומסקרנים.
גם התמונה היא מחווה לסיד בארט. רוקפור (צילום: יחסי ציבור)
מה בליינאפ? מופעים ומפגשים עתירי פוטנציאל בלוקיישן הנהדר של המרכז (שמתחבא מאחורי בניין העירייה), ביניהםאהוד בנאי במופע מחווה לחברו המנוח מייקל צ'פמן (עם BJ Cole,נגן הסטיל פדל המוערך), רוקפור במחווה לסיד בארט, רונה קינן מארחת את חמי רודנר, תמר אייזנמן מארחת את דני סנדרסון, גבע אלון שיארח את האמן הספרדי דהפדרו, עמרי קרן מארח את פיטר רוט ועוד.
תמיד טוב לפגוש אותה עם גיטרה ביד. רונה קינן (צילום: אור בן זריהן)
אותנו ספציפית מעניינת במיוחד ההופעה של טברנק, יקירי מערכת "טיים אאוט", שיארחו את סימה נון וניר קליין (נוט און טור), כמו גם את יהוא ירון, כמו גם את האחים צברי, במה שמבטיח להיות חגיגה גדולה של מה שזה לא יהיה שטברנק עושים (הם קוראים לזה פאנק רוק מלודי, אנחנו קוראים לזה פוסט-פאנק-אבל-לא-הפוסט-פאנק-הזה). דובדבן נוסף על הקצפת של הליינאפ: כיתת אמן מיוחדת עם קולין ניומן (מ-Wire) ומלכה שפיגל המינימל-קומפקטית בהנחיית אורי משגב. יהיה כנראה רוקנרול.
הסיגריה שאחרי: להקת Cigarettes After Sex תגיע לישראל
Cigarettes After Sex (צילום: יחסי ציבור)
להקת האינדי המצליחה, שנחשבת לאחת המצליחות בעולם כיום, תגיע לביקור נוסף בישראל בחודש יוני ותופיע בהאנגר 11. בפעם הקודמת הכרטיסים נחטפו תוך שעות. הנה ההזדמנות שלכם
אחרי שכבר התבשרנו על הגעתם של הלמונהדס וצ'ילי גונזלס, השמיים הפתוחים ממשיכים לסמן נחיתות עתידיות של מוזיקאים אהובים מהעולם, והבוקר זו הלהקה Cigarettes After Sex, שהפכה לסנסציה בעולם האינדי עוד לפני שהוציאה אלבום בכורה. שירים מה-ep הראשון שלה שהוקלט ב-2012 זכו למיליוני צפיות ביוטיוב (לשיר "Nothing's Gonna Hurt You Baby" יש מעל 100 מיליון צפיות ביוטיוב). והופעותיה זכו להצלחה גדולה. גרג גונזלס, סולן ומנהיגה הכריזמטי של הלהקה, מזוהה בשירתו האיטית, העדינה והחולמנית, וההשפעות המוזיקליות של הלהקה מזכירות הרכבים קלאסיים כמו הקוקטו טווינס, מאזי סטאר ו-Red House Painters.
עוד לפני ששחררה אלבום מלא בלטה הלהקה הטקסנית בעולם האינדי, בצמיחה מהשטח עם תמיכה גדולה ברשתות החברתיות ובהופעות, שחילחלה גם לעיתונות המוזיקה הממוסדת (עד שבתחילת 2016 מגזין "רולינג סטון" הציב אותם בראש רשימת "10 אמנים חדשים שעליכם להכיר") והיה ברור מאי פעם שהם בדרך למעלה. בשנים האחרונות מגוון רחב של שירים של הלהקה הופיעו בכמות אדירה של סדרות בנטפליקס כולל הופעה זכורה בסצנה קריטית בסדרה "סיפורה של שפחה".
עם ההצלחה הגיע הרילוקיישן וחברי הלהקה עזבו את טקסס לטובת ניו יורק, שם חיזרו אחריהם כמה מחברות התקליטים הגדולות. הסינגל השלישי "Apocalypse" שם אותם בפסגת העולם האלטרנטיבי כשהגיע למעמד של סינגל זהב בארה"ב. ביוני 2017 הוציאו Cigarettes After Sex את אלבום הבכורה שלהם (קדם לו EP) לביקורות משבחות ודירוג ברשימות סיכומי השנה של "הגארדיאן", "NPR", ומגזינים נוספים. ב-2019 יצא האלבום "Cry" שהצליח עוד יותר מקודמו והגיע לפסגת המצעדים בבריטניה, אוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד, פורטוגל, שבדיה וכמובן בארה"ב.
אפשר לדבר שעות על אילן היוחסין של עמרי קרן. אבל לגמרי עדיף להקשיב למוזיקה שלו. זה מה שאנחנו עשינו ונמליץ גם לכם. הערב הוא משיק את אלבומו החדש Love in Mind בבארבי.
צפו להרבה רגש ולמלודיות שכבר הרבה זמן לא שמענו במחזותינו. זוכרים שזה היה פופולרי בתחילת ה-2000? אין סיבה שלא יחזור להיות. כרטיס יעלה לכם 75 ש"ח. לפרטים נוספים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
תינוק שנולד, למרות שאימו עברה הפלה, לתוך גיהנום עלי אדמות. לא כיף בכלל. הברידרס מתוך "POD" שיצא ב-1990.
"It lives, despite the knives internal \ It lives marry me"
The Breeders – Pod
Echobelly – "Bellyache"
שיר שכתבה הסולנית סוניה מיידן בעקבות מצוקה שחברתה חוותה אחרי שעברה הפלה. רק מהשם של הלהקה עולה הצורך באולטרהסאונד.
"Impotence, the price of a dark affair \ Its more than a bellyache \ There's something alive in here"
Echobelly – Everyone's Got One
Stone Temple Pilots – "Kitchenware And Candy Bars"
סקוט וויילנד, סולן הסטון טמפל פיילוטס שהלך לעולמו בסוף השנה שעברה, בשיר על תהליך שעבר עם חברה לשעבר שנכנסה להריון והחליטה להפיל. כן, הסיפור הזה יחזור על עצמו בתוכנית.
"What I wanted is what she wanted"
Stone Temple Pilots – Purple
The Antlers – "Bear"
שיר על זוגיות אומללה שאחרי הפלה הופכת אפילו לעוד יותר קרה. מתוך האלבום הסופר מבאס "Hospice" שהאנטלרז הוציאו ב-2009.
"There's a bear inside your stomach \ The cub's been kicking from within \ He's loud, though without vocal chords \ We'll put an end to him"
Arab Strap – "Pro-(Your)Life"
ההרכב הסקוטי בו הדובר פונה לבת זוגו ומסביר לה שלדעתו הבחירה הנכונה לשניהם היא לעשות הפלה. שם השיר הוא משחק מילים על שם התנועה האמריקאית שדוגלת בכך שהפלה היא רצח וקוראת לעצמה Pro Life.
"It's as simple as this: the time's not right \ You need a new job and some sleep tonight"
Arab Strap – Elephant Shoe
How To Dress Well – "See You Fall"
שיר שנכתב בהשראת, חכו לזה… הפלה! לא, שתי הפלות! אחת טבעית ואחת לא.
"And you are all but done with the fact \ That we were in love and we saved each other \ And ya that other thing that comes"
How To Dress Well – What Is This Heart
Lee Hazlewood – "I'll Live Yesterdays"
הקאובוי הרומנטיקן לי הייזלווד שר מגרונו של אדם שבור לב שמעדיף להמשיך את חייו רדוף זכרונות, מאשר להישאר במערכת יחסים הרוסה אחרי הפלה. מתוך האלבום "Requiem for an Almost Lady" מ-1971.
"The knives that have touched you when others have touched you \ Have taken our children away \ If there’s no tomorrow for us then I’ll live yesterdays"
Lee Hazlewood- Requiem For an Almost Lady
Bad Religion – "Operation Rescue"
ומעצב התוכנית עוברת לכעס. באד רליג'ן בתגובת נגד ארגון "Operation Rescue" שנלחם בהפלות והאקטיביסטים שלו שנהגו לחסום בגופם כניסות לקלינקות בהן מתבצעים הניתוחים.
"Operation, Operation Rescue \ They're here to right our fall, they've heard someone's troubled call \ Operation, Operation Rescue \ You wonder where they come from \ But I just wonder what compels them all"
Bad Religion – Against the Grain
Anti-Flag – "No Apology"
והרכב ההרדקור בלאק פלאג טוען בשיר הזה שגם אם הפלות היו מחוץ לחוק, וגם אם כולם היו מגנים אותן מקיר לקיר, נשים עדיין היו מוצאות דרכים לבצע אותן – רק באופן הרבה פחות סטרילי ובטוח.
"Making it illegal won't make it go away \ The rich will fly to far off lands, the poor will stay and pray \ That their back alley abortion is clean and safe"
Anti-Flag – A New Kind of Army
Dead Kennedys – "Moral Majority"
ואיך אפשר בלי ג'לו ביאפרה שיגחיך קצת את הנוצרים השמרנים ועל הדרך ארגון נוסף שנכנס לנשים לתחתונים בשם "Moral Majority".
"You don’t want abortions, you want battered children"
Dead Kennedys – In God We Trust, Inc.
Against Me! – "White Crosses"
4000 צלבים שתולים בחצר כנסייה המייצגים עוברים שהופלו, בכל פעם שהוא יצא מדירתו הסמוכה, כנראה לא באו טוב בעין של הסולן (לפני שהפך לסולנית) של אגיינסט מי. אז הוא כתב את השיר הזה.
"Looking for context and perspective \ Looking for some kind of distraction \ White crosses on the church lawn \ I want to smash them all"
Against Me! – White Crosses
Mudhoney – "F.D.K."
זה בסדר כשאחרים לא מחזיקים בדעה שאתה מחזיק, אבל לקחת את זה לרמה של אלימות נגד רופאים זה כבר לא מגניב בכלל. F.D.K, ראשי תיבות של Fearless Doctor Killers, הוא שיר שמגנה בדיוק את זה.
"Save the baby, kill the doctor"
Mudhoney – My Brother the Cow
Marilyn Manson – "Get Your Gunn"
ובאותו נושא, מרילין מנסון (בסינגל הראשון שלהם) כתב את השיר הזה בעקבות רצח הרופא דיוויד גאן בידי פעילי פרו לייף.
"Pseudo-morals work real well \ On the talk shows for the weak \ But your selective judgments \ And goodguy badges \ Don't mean a fuck to me"
Marilyn Manson – Portrait of an American Family
:Wumpscut: – "Womb"
חתיכת אלקטרו-אינדסטריאל מזוויעה שמושרת מגרונו של עובר שהופל.
"I will be with you for the rest of your miserable days"
Wumpscut: – Born Again:
Slayer – "Silent Scream"
וזה, אני מניח, קצת לשם האיזון, שיר מטומטם של סלייר מהצד השני של מתרס הדעות בנושא.
"Silent scream / Bury the unwanted child / Beaten and torn / Sacrifice the unborn"
Slayer – South of Heaven
Machine Head – "Halo"
ולסיום קטע מטאלי אפי באורך שמונה וחצי דקות, שהכנסייה לא הייתה ממליצה עליו.
"This is abortion's knife \ Aiming at the wombs of \ The Christian conspiracy \ See open thine eyes and see"
ניצוצות: סולן פרנץ פרדיננד בראיון על האיחוד עם הספארקס
יותר מעשור אחרי שפרצו לתודעה וחרכו את הרדיו, חברי להקת פרנץ פרדיננד כבר לא חייבים כלום לאף אחד. בריאיון בלעדי מגלזגו מספר הסולן אלכס קפרנוס על ההחלטה להתאחד עם להקת הגלאם סינת'פופ הקאלטית Sparks ולהפוך יחד ל־FFS. ואף מילה על הסטרוקס
אלכס קפרנוס, הסולן בן ה־43 של פרנץ פרדיננד, קיבל הזדמנות שנייה לחיים. יותר מ־11 שנה אחרי שהנהיג את להקת הרוק הסקוטית ומיקם אותה בחזית "הסאונד הנכון" – לפחות לדעת המבקרים באתר פיצ'פורק (שהיה אז בשיא תהילתו) ודומיהם.
היום קפרנוס כבר לא מחויב לקוליות משום סוג, אך הקוליות ממילא גלומה בשם האלבום האחרון של פרנץ פרדיננד – "Right Thoughts, Right Words, Right Action". מבקרי פיצ'פורק, אגב, לא אהבו אותו.
בשיחת טלפון מעיר הולדתו ומגוריו גלזגו, קפרנוס נשמע שמח ומשוחרר מאי פעם. אפשר להבין אותו. הלהקה שלו כבר לא אופנתית, לא מגניבה, לא הסאונד של העכשיו ולא קול הנעורים. פרנץ פרדיננד כבר לא חייבים שום דבר לאף אחד, הם יכולים לעשות בדיוק מה שבא להם. בימים אלה חברי הלהקה מתכוננים לצאת אלבומם חדש ב־8 ביוני (ולסיבוב הופעות שילווה אותו), שהקליטו במסגרת סופרגרופ שיצרו עם האחים רון וראסל מאאל (Mael) בקלידים ובשירה בהתאמה. השניים הם להקת הגלאם סינת'פופ הקאלטית והמופרעת Sparks, הפועלת בעקשנות מאז 1971. האחים עברו מזמן את גיל 60, אבל הם רועשים ושמחים מתמיד. להרכב ולאלבום החדש הם קראו בפשטות FFS.
"תמיד הערצנו את ספארקס. הם להקה מעולה, ובחזרה הראשונה שלנו ביצענו שיר שלהם – 'Achoo' (השיר הוא מאלבומם הרביעי, 'Propaganda', שיצא ב־1974. המקצב הקטוע והלחן המתגלגל שלו אכן מזכירים מעט את סגנון ההלחנה של קפרנוס – ע"ק)", מספר קפרנוס. "פגשנו אותם לראשונה ב־2004, וכבר אז התחלנו לדבר על שיתוף פעולה, אבל הדברים היו אז מטורפים עבור כולנו (ספארקס היו בעיצומה של פריחה מחודשת של הקריירה לאחר אלבום המופת 'Lil Beethoven', ופרנץ פרדיננד שחררו את אלבום הבכורה שלהם שהפך לסנסציה – ע"ק). לאחר כמה שנים נתקלתי בהם בסן פרנסיסקו ואמרנו שהפעם אנחנו נגרום לזה לקרות. מאז שלחנו שירים הלוך וחזור".
מקבלים חיים חדשים. צילום: David Edwards
מה היה ההבדל בדינמיקת הכתיבה ב־FFS לעומת דינמיקת הכתיבה בפרנץ פרדיננד?
"שירים של פרנץ פרדיננד נוטים להיכתב תמיד באותו חדר. אני יכול לכתוב לבד, עם ניק (מקרתי, הגיטריסט) או עם בוב (הארדי, הבסיסט), אבל זה תמיד תהליך אורגני של להקה. כאן שלחנו מיילים, וקילומטרים הפרידו בינינו. אני הייתי שולח מילות שירים ומקבל בחזרה מוזיקה, שולח מוזיקה ומקבל בחזרה מילים. FFS מעולם לא כתבו כלהקה, אלא כארבעה אנשים שפשוט מנגנים בחדר".
ומה לגבי הדינמיקה האנושית? הרגשתם את פערי הוותק והגיל ביניכם?
"לכולנו יש אופי מאוד ייחודי. פרנץ פרדיננד שונים מספארקס, וגם אני שונה מאוד מניק, בוב ופול (תומפסון, המתופף). מובן שגם רון וראסל שונים מאוד זה מזה. לגבי גילים – מובן שזה משפיע על האדם, אבל תראה, הפקתי ל־Cribs את האלבום 'Men's Needs, Women's Needs, Whatever'. ב־Cribs היו שני אחים תאומים – גארי וריאן ג'רמן. גארי מבוגר מריאן בעשר דקות אך מתנהג כמו אח גדול לכל דבר.
"הספארקס הרגישו לנו כמו בני זמננו. אני חושב שזה מפני שהם עבדו כל הזמן, הם לא יצאו לפגרה משום סוג, אז הם נאלצו להתמודד עם כל הדברים שאנחנו התמודדנו איתם. נניח שהם היו פורשים ב־1978 ופתאום עכשיו היינו מחליטים לחפור בארכיון, לשלוף אותם ממנו ולהקליט איתם אלבום – אני מניח שבמקרה כזה היינו מרגישים פער הרבה יותר מהותי, אבל הם פעלו כמו להקה עכשווית מכל בחינה".
כשפרנץ פרדיננד פרצה, התלהבו עיתונאי המוזיקה ממה שתפסו כחזרה לרוק גיטרות ישיר ואדג'י, עם השפעות מובהקות של טוקינג הדס, של דה פול ושל מגזין – וזרקו אותם לאותה קלחת עם הסטרוקס, אינטרפול והווייט סטרייפס.
ב־2003־2004 היו פרנץ פרדיננד לקראת סוף הגל הזה. מגזינים כמו "רולינג סטון" ו"NME", שתחילה מיתגו את כל הלהקות הנ"ל כ"להקות תחיית הרוקנ'רול", עברו תוך כמה שנים לכינוי "תחיית הפוסט Pאנק". חלק מהן התפרקו, אחרות הסתגלו לחיים שאחרי תשומת הלב התקשורתית (תספורת מעניינת וריפים חדים כבר לא מספיקים בימינו בשביל להבטיח כותרת לאלבום הבכורה הגנרי שלך).
כמו במקרים רבים של זרם מוזיקלי שהוגדר על ידי עיתונאים ולא התייחס לסצנה שצמחה באופן אורגני – קפרנוס לא מרוצה מההגדרה.
"בגלזגו הרגשנו כל כך מנותקים מכל הדברים האלה. מובן שאהבנו הרבה מאוד להקות שנוצרו בעיר בסוף שנות ה־90 ומאוחר יותר – כמו מוגוואי או בל אנד סבסטיאן – אבל מוזיקלית אין שום קשר בינן לבין פרנץ פרדיננד. כשהקמנו את הלהקה רצינו לעשות מוזיקה שונה לגמרי מכל דבר שנעשה בסביבה באותו הזמן, ופתאום הצמידו אותנו לזרם שלא ידענו שאנחנו חלק ממנו. זה נשמע קטנוני, אבל לא נהנינו מהשיוך לחלק מהלהקות המדוברות – לא חשבנו שהן טובות במיוחד. אבל אני לא אהיה קטנוני עד כדי כך ולא אנקוב בשמות".
הרגשתם ששופטים אתכם אחרת בגללן?
"כל מי שמוציא משהו באופן ציבורי מרגיש ששופטים אותו. הדרך שלנו להתמודד עם זה הייתה לנסות להמציא את עצמנו מחדש, לשבור את ההגדרות ואת הציפיות. גם עכשיו זה ככה, עם FFS – אני לא מכיר עוד הרכב שפשוט איחד את עצמו עם הרכב אחר באופן הזה".
עשיתי קצת תחקיר בנושא. זה באמת נדיר, אבל יש תקדים אחד.
"באמת? מי?".
הבקסטריט בויז וניו קידס און דה בלוק, ששחררו אלבום משותף ("NKOTBSB") ב־2011.
"מצחיק! מובן שזה שונה. הם עושים משהו שונה לגמרי מאיתנו, משהו שאני מכבד כמובן. מה שעושים הכותבים שלהם – החבר'ה השבדים שפשוט יושבים וכותבים להיט אחר להיט – אני לא מסוגל לעשות. המוח שלי לא מספיק אנליטי. אבל הם שונים גם מפני שהם שני סטים של פרפורמרים ושניהם עובדים עם צוותים של כותבים, אולי אפילו עם אותם כותבים. לכן השילוב ביניהם פחות מורכב, אפילו שהם רבים ואנחנו רק שישה. אבל במקרה של פרנץ פרדיננד וספארקס, יש שני סטים של פרפורמרים שהם גם הכותבים; ובכך הייתה גלומה סכנה שהליינאפים יתנגשו".
אז יצא לכם טוב שספארקס הם רק סולן וקלידן, אתם עדיין בפורמט סביר של להקה.
"זה נכון. אם היינו צריכים להיות להקה עם ארבעה גיטריסטים, זה בטח היה די נורא".
הדבר שהכי עצבן את קפרנוס בשיוך של פרנץ פרדיננד לזרם מוזיקלי היה הביטוי "תחיית הפוסט Pאנק".
"בהתחלה היו שואלים אותי איך נקרא הסגנון המוזיקלי שלנו, וחבל שלא המצאתי משהו", הוא מקונן, "נוסטלגיה היא רגש מטומטם. לא ניסינו להחיות שום דבר, מבחינתנו עשינו סאונד עכשווי".
זו הסיבה ששחררתם את "Blood" (אלבום שהורכב מרמיקסים לשמונה שירים מהאלבום השלישי של הלהקה, "Tonight". הסאונד של הרמיקסים האלה היה דאבי, בסי ומטונף – שונה מהותית מהסאונד המזוהה בדרך כלל עם הלהקה – ע"ק)?
"כן. ומובן שגם אז היו הרבה אנשים שלא היו מרוצים. אבל האמת היא שאני חושב שזה האלבום האהוב עליי ביותר מכל האלבומים שעשינו".
אני אוהב את "Blood". הוא יותר אלקטרוני מ"Tonight", אבל בגלל הבס הדומיננטי הוא נשמע הרבה יותר רוקנ'רול ממנו.
"גם אני חושב כך. הוא בלבל אנשים, אבל תמיד טוב לבלבל את הטהרנים".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
