Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: אף פעם לא מאוחר מדי לרנסנס של אלטון ג'ון
הקדים את זמנו. "אלטון ג'ון: אף פעם לא מאוחר מדי". צילום: יח"צ דיסני+
המוזיקאי הדגול חוזר לסרוק את הקריירה הארוכה והיוצאת דופן שלו בדוקומנטרי מיוחד שעולה בדיסני+, ומספר בקולו על הדרך הארוכה שעבר כיוצר גיי אייקוני, על שנות ההתמכרות שלו ומתכונן למופע פרידה יוצא דופן כמו שרק הוא יכול
אם בתקופה האחרונה אתם מרגישים שישנו רנסנס סביב אלטון ג'ון, אתם לא טועים. מעבר לקאמבקון שלו למצעדים עם דואה ליפה לפני כ-3 שנים, לא שמענו יותר מדי מהכוכב המזדקן עד לחודשים האחרונים, אז קיבלנו בליץ דיווחים על בריאותו המתדרדרת (מסתבר שהוא כמעט עיוור), סיפורים על ימיו כספונסר גמילה של אמינם ודעות על ליגליזציה שאתם לא באמת רוצים לגלות. זה, כמובן, לא במקרה – אלטון חוזר לסיבוב אחרון של תהילה, שגם אם לא יהיה סיבוב הופעות של ממש, הוא בהחלט ראוי לו כל עוד הוא עדיין יכול להאזין לתשואות.
המוזיקאי בן ה-77 נמצא רגע לפני פרימיירה של המחזמר "השטן לובשת פראדה", לו כתב את המוזיקה, ולצד ריאיון מתוקשר במגזין Time, מגיש את הדובדבן שעל הקצפת – הדוקומנטרי "אלטון ג'ון: אף פעם לא מאוחר מדי", שהוצג לראשונה בפסטיבל הקולנוע בטורנטו ונחת ממש השבוע בדיסני+ לצפייה ביתית. הדוקומנטרי נעזר בחומרי ארכיון בלעדיים, כולל קטעים מיומנו האישי וקטעי הופעות שטרם נראו, כדי לגולל את סיפורו הבלתי יאמן של אייקון הרוק הגאה שזרח רחוק יותר ממה שכולם חשבו.
הסרט עוקב, למעשה, אחר חלקו האחרון של סיבוב ההופעות "Farewell Yellow Brick Road", בו הלכה למעשה נפרד מהופעות מוזיקה חיות, כי די ברור שבמצבו הרפואי זו כבר לא אופציה. לכן המבט לאחורה של הסרט לא מגיע רק מאגו של כוכב, אלא גם מאדם שעומד לפני סיום דרכו, ורוצה לתת מבט אחד אחרון אחורה. לדוקומנטרי הוקלט אפילו שיר נושא מיוחד עם הזמרת ברנדי קרלייל, וכמו שאפשר לראות בריאיון ב-Time, והוא בתקופה בקריירה בה הוא מוכן, ורוצה, לדבר על הכל. אז אם בא לכם לשמוע מעשיות סמים של רוק מהסבנטיז, זה ממש המקום. אה, וגם למוזיקה טובה, כי בואו – זה דוקומנטרי על אלטון ג'ון. "אלטון ג'ון: אף פעם לא מאוחר מדי", עכשיו בדיסני+
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סטטיק ובן אל מתארחים בלייט נייט אמריקאי יחד עם הבסטי החדש וויל.איי.אם, שירי מימון חוזרת אל מקורותיה הפופיים, אריאנה גרנדה ודה וויקנד בדרך להשתלט על המצעדים ואלטון ג'ון מרים לדור הצעיר. כל מה שחדש ומסעיר בפופ
ביום חמישי האחרון התארח הצמד הישראלי יחד עם וויל.איי.אם ולהקתו בתכנית הלייט נייט של ג׳יימס קורדן, שמוכר לרובנו בתור הבריטי החביב מ-Carpool Karaoke. בשל הגבלות הקורונה שבארץ כבר הספקנו לשכוח מהן, כל האירוע נערך דרך זום. החבורה נתנה ראיון קצר שבו וויל.איי.אם נותן קרדיט לחיים סבן על החיבור, ומיד לאחר מכן שודרה הופעה מוקלטת (ומרובת אפקטים) של השיר Shake Ya Boom Boom.
אריאנה גרנדה ודה וויקנד שומרים את הדמעות
אלבומו האחרון של דה וויקנד After Hours אמנם יצא לפני למעלה משנה, אך נראה שההייפ לא הולך לדעוך בקרוב. לאחרונה אף הסינגל Blinding Lights שבר שיא חסר תקדים במצעדי בילבורד כאשר הפך לשיר הראשון שבילה שנה שלמה בטופ 10. עכשיו זה תורו של השיר Save Your Tears שקיבל תאוצה בחודשים האחרונים, וכעת מקבל בוסט משמעותי בצורת רמיקס עם אריאנה גרנדה. זהו שיתוף הפעולה השני של השניים, לאחר שלפני 7 שנים דה וויקנד התארח בסינגל Love Me Harder של אריאנה.
שירי מימון חוזרת להרים
בשנים האחרונות שמענו לא מעט משירי מימון, אך מבחינה מוזיקלית היא התמקדה בעיקר בסאונד רגוע ו״גלגלצי״ יותר. כעת, משחררת מימון סינגל חדש בהפקתו של ינון יהל לקראת מופע משותף ומסיבתי של השניים בחודש הבא. הסינגל נקרא ״טיפה״ ועם סאונד פופ-לטיני עכשווי. אם הלחן מצלצל לכם מוכר: א. ברכות – אתם מבוגרים, ב. מדובר בסימפול של הלהיט הברזילאי משנות התשעים Tic, Tic Tac.
מפגש בין-דורי מרגש בפופ הבריטי
רינה סוואימה, זמרת הפופ הבריטית-יפנית העולה, מקבלת חיזוק משמעותי מהאיש והאגדה – סיר אלטון ג׳ון. השיר Chosen Family מתוך אלבום הבכורה של סוואימה שיצא בשנה שעברה, יוצא כעת כדואט משותף ומרגש של השניים. השיר הוא בלדה על שייכות שלא תלויה בגנים או בשם משפחה, אלא בחוויות משותפות. החיזוק של אלטון ג׳ון עשוי להפוך את השיר להמנון עבור להט״בים ואאוטסיידרים באשר הם, וזה תמיד מבורך.
סטפן לגר השחור הלאומי
הזמר-ראפר תלת השפתי הוציא לאחרונה שירים בעיקר באנגלית ובצרפתית, אך כעת הוא חוזר לעברית. בסינגל חדש שנקרא ״נעים מאוד״ והופק על-ידי ג׳ורדי, סטפן מבקש מהציבור הישראלי להכיר אותו מחדש ועל הדרך עוקץ את היחס האמביוולנטי שהוא מקבל בתור ישראלי שחור. המסר חשוב, הביט מרים ואנחנו מרוצים.
דודו פארוק מתלבש על קלאסיקה ישראלית
במסגרת סדרת הרשת "מה היה קורה אם" של גלי צה"ל, הראפר השערורייתי משחרר גרסה משלו לקלאסיקה ״עטור מצחך״ ששר במקור אריק איינשטיין. פארוק נותן פרשנות משלו למילים ומציג את מחבר השיר כגבר המעוניין באשתו המיועדת של חבר שלו, ומתפרץ לחתונתה. על ביט של אורי שוחט, הקאבר נשמע כמו מה שהייתם מצפים לשמוע מפארוק הטוב והישן.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לרשימת התורים הארוכה גם ככה של פסטיבל קאן אפשר היה להוסיף בימים האחרונים את התור להפקדת המטריה בשמירת החפצים. היה מדובר בתור של חצי רחוב, מהסוג שעוד סדרן או שניים בכניסה היה יכול לפתור מיד, אבל זה חלק מהאפקט – וזהו גם הלקח של "רוקטמן": אם האולם קטן והרחוב צר, התור נראה מרשים יותר וההתלהבות גדלה בהתאם.
את השיעור הזה בדיוק לומד רג'י, צעיר בריטי מתוסבך, רגע אחרי שהוא מחליף את השם לאלטון ג'ון. רגע אחר כך הוא כבר ממלא הופעה עם תור מרשים משלו והופך להיסטריה כלל עולמית. אתם כבר מכירים את הסיפור ממיליון סרטי מוזיקאים אחרים, ובפרט מ"רפסודיה בוהמית" עם העלילה הזהה כמעט: צעיר בריטי מוכשר מקבל הזדמנות פז, מצליח בגדול, מתלבש מוגזם, מתחבט בזהותו המינית, מזדיין עם כולם ועושה את כל הסמים שבנמצא. בסוף יש גאולה והופעה מרגשת וכתוביות "איפה הם היום". לשמחת כולם, "רוקטמן" הוא סרט טוב יותר מ"רפסודיה" מכל בחינה אפשרית: קודם כל, כי הוא לא לקח על עצמי את תפקיד משחזר הרגעים האיקונים – הוא מרשה לעצמו לשחרר קצת ולעשות דברים אחרת, עם סצנות פנטסטיות וקטעי מחזמר מרהיבים שמחברים את הלהיטים של ג'ון עם סיפור חייו בצורה עקיפה (אבל בלי רגעי "אה אז על זה הוא כתב את השיר!" מעיקים).
כל הדמויות המתבקשות מהז'אנר כאן – "האב המנוכר", "המפיק הספקטי", "החבר הננטש" – אבל הדמויות לא נשארות בתפקיד השטוח שקיבלו ומקבלות מספיק עומק כדי שנוכל לראות את הדברים גם מהצד שלהן. הסצנות המוזיקליות הן ספקטקל שקשה לא להיסחף בו ובכל זאת הן לא פוגעות במרכז הרגשי שמחזיק את הסרט בחיים. קשה לא להזדהות עם הדמות של רג'י-אלטון, אבל קשה גם לא לבוז לו ולכעוס עליו כשהוא מתנהג כמו דביל ומסתבך לעצמו את החיים כמעט בלי סיבה ממשית. למרות שזה סרט שמלכלך ומכתים את הגיבור שלו, בסופו של דבר הוא עדיין קודם כל שיר אהבה אליו וליצירה שלו.
גם הסרט הגדול השני של סוף השבוע הראשון של קאן כלל דמות של ילד חמוד שהפך לגבר מצליח, שבור ומעצבן. מדובר בסרט החדש של פדרו אלמודובר, "כאב ותהילה", בכיכובו של אנטוניו בנדרס כבמאי ספרדי מפורסם עם אישיוז. זה סיפור קטן למדי, בטח ביחס לבמאי שאוהב מלודרמות ודמויות גדולות מהחיים, אבל יש לו גם ערך רפלקסיבי ועלילה ששואבת השראה מחייו של אלמודובר עצמו. פדריקו (בנדרס) נמצא ביובש יצירתי ומקדיש את עצמו לסבל ולמרמור. יש לו אוסף רחב של כאבים ובעיות רפואיות, כולל נטייה להיחנק ספונטנית בלי סיבה נראית לעין. כשהוא מתאחד לראשונה אחרי שנים עם השחקן שעימו הסתסכך בצילומי הסרט המיתולוגי שלו הוא עושה את הדבר המתבקש ומתחיל לקחת הירואין. אה, וכל זה אמור להיות בכלל קומדיה. בערך.
https://www.youtube.com/watch?v=F9dq66KO9eQ
בדירה המפוארת והצבעונית מאוד שלו, פדריקו חוזר ונזכר בילדותו המצולמת בצבעים דהויים ורכים יותר ובאמו (פנלופה קרוז), שהייתה עדינה אבל גם קשוחה (כמובן). הפלאשבקים הם המקבילה של הסרט לסצנות המחזמר של "רוקטמן" – הם הרגעים שבהם הסרטים מתחבר לצד הרגשי והחשוף שלו בלי להסתתר. הסיפור הראשי הוא כבר סרט אחר לגמרי, הרבה יותר ציני ולרגעים מתסכל, בין אם בגלל ההרס העצמי האיטי והמוזר של הגיבור או בגלל שלא קורה שם משהו יותר מדי מעניין. הרבה מפגשים מרגשים עם דמויות חביבות, השתנקויות, היחנקויות, פרצופים מודאגים, בדיחות קטנות מאוד והסנפות לרוב. זה לא שאין שום סצנה עם אפקט רגשי מחוץ לעלילה התקופתית, אבל כמסע רגשי משהו שם לא בדיוק מתחבר, ולכן קשה להתרגש כשהסיפור הזה מגיע לשיא. הכל פשוט קטן מדי. חוץ מפנלופה קרוז. היא תמיד ענקית.
המוזיקאי הבריטי הודיע כי לפני שיפרוש סופית יקיים מסע פרידה עולמי שיימשך שלוש שנים. "סדר העדיפויות שלי השתנה, זה לא אומר שאפסיק ליצור", הסביר והוסיף: "זה יהיה המופע הכי פנטסטי שאי פעם קיימתי"
סר אלטון ג'ון הכריז הערב (רביעי) כי הוא פורש מהופעות מול קהל, אחרי 50 שנות פעילות. "לא אקיים יותר מסע הופעות", ציטט אותו הרולינג סטון, "יותר לא אופיע ואסע ברחבי העולם. סדר העדיפויות שלי השתנה, יש לי ילדים קטנים". לפני שיפרוש סופית, יקיים המוזיקאי הבריטי בן ה-70 מסע פרידה עולמי שיימשך שלוש שנים וייפרש על פני 300 תאריכים. "זה לא אומר שאפסיק ליצור", אמר, "אני לא רוצה להיעלם ביבבה, אלא בפיצוץ. זה יהיה המופע הכי פנטסטי שאי פעם קיימתי". ב-1977 הכריז ג'ון שהוא פורש מהופעות בפני קהל, אך חזר בו אחרי שנה.
מוקדם יותר הציג האתר הרשמי של המוזיקאי הבריטי ספירה לאחור של הדקות עד להודעה הרשמית. באתר נכתב: "סוף סוף החלטתי היכן שוכן עתידי" (שורה מתוך השיר "Goodbye Yellow Brick Road"). על פי השערות שהתפרסמו מוקדם יותר, הסיבה לפרישה מהופעות היא בעיות רפואיות וירידה בהיקף מכירות האלבומים שלו.
אלבומיו של ג'ון נמכרו ביותר מרבע מיליארד עותקים לאורך הקריירה הארוכה שלו. "Candle in the Wind", שיצא בשנת 1973, הוא הסינגל הנמכר ביותר בכל הזמנים. מאחוריו 33 אלבומי אולפן, האחרון בהם יצא ב-2016 ("Wonderful Crazy Night").
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
צמד אחיות מגניבות לאללה מפפואה גינאה החדשה, סינגל חדש של D.R.Y עם רם אוריון, כלב ענק שהוחתם ב־Merge Records והמלצה לקראת המלחמה הבאה בשעה של מוזיקה מעולה
הולי וקוקו הן צמד אחיות מפפואה גינאה החדשה שגרות ויוצרות בלונדון, ועומדות להוציא אלבום בכורה. יש משהו חצוף ומלא חיוּת בפמיניזם הניהיליסטי של השיר הזה. כיף בדרך לגיהנום.
"Aleister Crowley are you ready for me? 'Cause I'm on my way"
Xylaroo. צילום: יח"צ
The Polyphonic Spree – "Soldier Girl"
הייתי חייל שרחוק מדי מחברה שלו כשיצא השיר הזה, כמו הרבה חיילים אחרים, וזה הפך להמנון שלי ושלה לתקופה ההיא. מתוך אלבום הבכורה של חבורת ההיפים, שאז מנתה כשלושים ומשהו חברים, ושאחת מהם ידועה היום כסיינט וינסנט.
The Polyphonic Spree. צילום: פליקר
Akron/Family – "Don't Be Afraid, You're Already Dead"
יכול להישמע מוזר ששיר כל כך קליט, בהיר ויפה רואה אור ב־"Young God Records" – הלייבל של איש להקת סוואנס האימתנית – מייקל ג'ירה. מצד שני, גם דבנדרה בנהארט הוציא שם שני אלבומים. Akron/Family הוא הרכב פולק נסיוני והשיר הנהדר הזה לקוח מאלבומו השלישי – "Love Is Simple".
Akron/Family – Love Is Simple
Rare Bird – "Passing Through"
למרות שלא ממש הצליחו בארץ מוצאם, Rare Bird הבריטים זכו לקהל רב במדינות אחרות באירופה, במחצית הראשונה של שנות השבעים. הלהקה שילבה פרוגרסיב רוק רך עם ערמות של סינתיסייזרים ואחראית לכמה בלדות מושלמות – ממש כמו זאת.
Rare Bird – Born Again
Elton John – "Tiny Dancer"
שייזהר לא לבצע את השיר הזה ביום חמישי (26.5) בפארק הירקון. דיר באלאק אלטון.
Jennifer Warnes – "Coming Back to You"
האזנתי במשך שנה וחצי המון לאלבום הזה, משירי לאונרד כהן, מבלי לדעת שג'ניפר וורנס ששרה את כל השירים בו היא לא אחרת מאשר הזמרת ששרה את ה-שיר של "ריקוד מושחת". מה שכן ידעתי הוא שהיא הייתה זמרת ליווי של הכהן הגדול ושחילול הקודש שהיא עשתה בשיריו הוא יצירת אמנות בפני עצמה. אם אהבתם, אתם מוכרחים לשמוע את הגרסה שלה ל־"A Singer Must Die".
Jennifer Warnes – Famous Blue Raincoat
Cass McCombs – "I Went To The Hospital"
התאהבתי בקאס מקומבס ב־2011 כשהוציא את "Wit's End", ועד היום אני מגלה שירים מדהימים שלו. הפעם תורו של השיר הראשון מתוך האלבום הראשון שלו – "A" שיצא ב־2003.
"I want to be famous for falling in love"
Cass McCombs – A
Dorthia Cottrell – "Gold"
סולנית להקת הסטונר־דום־מטאל המעולה Windhand הוציאה בשנה שעברה אלבום סולו יפהפה, שנתן דרור לצד הפולקי שלה. ואיזה קול גדול, וואו.
"And is it cold in the hollow of the neon lights \ Sometimes a slave looks like an angel when you look at her right"
אלבום הבכורה של Dorthia Cottrell
Modest Mouse – "Wild Pack of Family Dogs"
מהשירים האלה שעד שלא מקשיבים באמת למילים, לא קולטים עד כמה הם עצובים. ואם לא האזנתם עדיין לאלבום המופת "The Moon & Antarctica" – עזבו הכל עכשיו ועשו זאת. כן, זאת פקודה.
"A wild pack of family dogs came runnin' through the yard \ And as my own dog ran away with them, I didn't say much of anything at all"
Modest Mouse – The Moon & Antarctica
D.R.Y – "זבוב"
הערב (רביעי 25.5) דראיי ישיקו את הסינגל החדש והמעולה הזה מתוך אלבום הבכורה – "Spring Comes" – יחד עם רם אוריוןבהופעה בלבונטין 7.
D.R.Y. צילום: גוני ריסקין
A Giant Dog – "I'll Come Crashing"
ההחתמה הטרייה של Merge Records היא להקה סופר אנרגטית מאוסטין, טקסס והשיר הזה הוא בחירה מייצגת ודי המנונית שלה. מי שאהב את Sheer Mag כנראה יעוף גם על A Giant Dog.
A Giant Dog
Bob Mould – "Voices in My Head"
קטע מעולה מתוך אלבום הסולו החדש, "Patch The Sky", של מנהיגה לשעבר של Hüsker Dü.
Bob Mould. צילום: Gettyimages
Soap&Skin – "Sugarbread"
שיר הנושא המצמרר והוואגנריאני מתוך האי.פי המושלם שהוציאה אנייה פלאשק האוסטרית ב־2013. האזינו גם לקאבר שלה ל־"Me And The Devil" של גיל סקוט הרון – עליו השלום.
"Try to break one's heart in perpetuity"
Soap&Skin-Sugarbread EP
Bill and Murray – "The Silence Grows"
הוא אמנם לא עשה מספיק רעש, אבל לטעמי האלבום "A New Kind of High" של ביל ומוריי הוא אחד האלבומים הישראליים הכי יפים של השנה שעברה. והשיר הזה כבש אותי תוך האזנה אחת.
"Smile even if it hurts \ It's funny how the waves come back \ even when the shore gets mad \ and so it goes, the silence grows"
Bill and Murray. צילום: יונתן בירנבאום
Sinéad O'Connor – "Drink Before The War"
ובכן, המשטרה מרביצה לבני מיעוטים ברחוב וראש הממשלה ממנה את אביגדור ליברמן לשר הבטחון. אני חושב שכדאי להתחיל לשתות לקראת המלחמה הבאה. שיהיה לכולנו בהצלחה.
![Xylaroo. צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/05/sizes/oBg_Ln68_wo_500_500.jpg "Xylaroo. צילום: יח"צ")
