Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ג׳ופאה קיטשן בר בשוק הפשפשים – כי גם קונאן אובראיין היה פה
הגסטרו בר היפואי שהפך לחביב קהל הידוענים ואוהבי הלייף סטייל. התחילו כאן עם 20 מושבים ותפריט ים תיכוני חתרני ועכשיו הג'ופאה זוכה לציין 10 שנות פעילות ומוכיחה כי הכל עניין של פילוסופיה
הג'ופאה (שם ליפו בעת העתיקה) הוקמה בשנת 2010 ופועלת מאז ועד היום ללא יחסי ציבור. במשך עשור של פעילות (כלומר 100 שנים במונחי מסעדנות בישראל) גדלה הג'ופאה ל-140 מקומות ישיבה עקב הביקוש הרב.
תפריט:
כיאה לגסטרו בר עם וותק מרשים, אפשר לומר כי מדובר בחלוצי הז'אנר של הטעמים הים תיכוניים יחד עם חיבור הדוק לנמל יפו, לחיך המקומי ולאכוהול, עם תפריט שטוען למגוון הכי רחב בעיר.
קהל:
בוגר ובגבוה, כלומר כמונו כמוכם, החל ממפורסמים ועד פוליטקאים הגונים שמגיעים בכדי להסיר את עול היום. השמועה מספרת שאפילו שקונאן אובריין נצפה במקום בביקורו האחרון בישראל.
השיפודים של צורי הדייג. צילום: יח"צ
בירה:
כמו בכל דבר, גם מאחורי מזיגת הבירה מסתתרת פילוסופיה קפדנית. תוך מתן דגש למזיגה איטית, ניקיון שוטף של הברזים והקפדה על כוסות ייעודיות למותג. לכל אלו ערך מוסף לאורח שמאחורי הבירה.
ליד הסטלה ארטואה:
אצלנו לאגר איכותית תשתלב נהדר עם אחת ממנות הדגים – השיפודים של צורי הדייג.
הקומה העשירית של בניין משרדים שעושה המון כבוד לנוף האורבני של העיר. המבנה ממוקם ברחוב סעדיה גאון, שהוא גם הרב הראשי של העיר בבל – שהייתה ידועה ביצוא של ענבים וחיטה. ישיבת סורא שפעלה בעיר הייתה מקור ההשראה לשם. כך שאם אתם נצר ליהדות עיראק זה הזמן לעוף על עצמכם בגאווה.
ויז'ן:
בר קולינרי באווירה אקסקלוסיבית. בקיצור, אל תבואו בכפכפים.
בתפריט:
עונתי ומתחלף בהתאם לטמפרטורות בחוץ. מתאפיין בטעמים מדויקים, אפייה בטאבון, פיצות מבצק שהוכן במקום וחיבורים של טרטר דג ים טרי וטחינה שכה חביבים על החך הישראלי. תפריט הקוקטיילים ייחודי ומהודק לא פחות.
על השף:
דור דטנר, אוטודידקט קולינרי, כלומר, לימד את עצמו לבשל לבד מאז שהוא זוכר את עצמו.
יאמי. צילום: שי הנסב
וייב:
נוף מרהיב ואווירה של מרכז העיר בלי הרעש של ההמולה. ושמח. ממש שמח.
ערך מוסף:
בקומת החניון שתוביל אתכם לסורא מארה תקבל את פניכם גלריית ארט וידיאו. התערוכות מתחלפות מדי חודש ומארחות אמנים מסקרנים – מקומיים ומרחבי העולם.
ורדה רשת המלביה השיקה השבוע בירה משלה, שמיוצרת במבשלת שריגים עם תוספת של מי ורדים. הריחות הבסיסיים של הבירה הזהובה והלא מסוננת הזאת מושכים לכיוון של בירת חיטה קלאסית, שנוכחות מי הוורדים משתלבת בהם כמעט בטבעיות ובלי להעיק. המפגש שלה עם החך נעים ומאוזן ולמרות שהיא מכילה לא פחות משבעה וחצי אחוזי אלכוהול, היא מצליחה לשמור על קלילות לאורך כל הדרך. כשהביצוע מדויק, אפילו מקונספט שנשמע הזוי יכולה לצאת בירה טובה (15 ש"ח).
בירת מי ורדים של ורדה (צילום: יח"צ)
[tmwdfpad]
עלי סיגרים קובנים
הרצל, אמברגו האמברגו של מבשלת הרצל הירושלמית היא בירה כהה בסגנון פורטר שמבושלת עם, תחזיקו חזק, עלים של סיגרים קובניים. הצבע והעמידות של ראש הקצף יושבים בול על הסגנון ומעוררים ציפיות. הריחות שלה טיפה מאכזבים, גם כי הם לא מאוד נקיים וגם כי צריך להתאמץ מאוד כדי להרגיש משהו שמזכיר טבק או סיגרים. היא ממלאת את הפה עם טעמים מרירים מתוקים וקלויים לא רעים בכלל, ואז, בקצה של סוף הסיומת, אפשר להרגיש קצת טבק. לפעמים גם פורטר עם סיגר, היא רק פורטר (15 ש"ח).
דאנסינג קאמל, גורדון ביץ' בלונד אחת מבירות הקראפט המסחריות הראשונות בישראל עברה מתיחת פנים חיצונית שעשתה לי חשק לחזור אלה. המתכון, שכולל נענע ורוזמרין, השתנה כמה פעמים במשך השנים, ואם אתם שואלים אותי – לא מאוד לטובה. הריחות נעים במפוזר בין לתת קלויה, שמרים ונגיעות עשבוניות, אבל כשהיא מגיעה לפה היא מתפוצצת בטעמי מנטה על הטווח בין פרנה ברנקה למי פה. טעמים שהמבנה הקליל מתקשה לסחוב ושנשארים בחך הרבה אחרי שהבירה עזבה אותו (15 ש"ח).
בירת נענע ורוזמרין של דאנסינג קאמל (צילום: יח"צ)
מרווה, תימין ורוזמרין
בשה־פלום, פושקין עם שם שיכול היה להתברג בקלות לרשימת ששת המבשלות של מינכן ועם יכולות הבישול של מבשלת שריגים, מבשלת בשה־פלום הבאר שבעית מפלסת בביטחון את דרכה למודעות של חובבי בירות הקראפט הישראליות. פושקין שלהם היא אייל בהירה שתוספת מרווה, תימין ורוזמרין ומקרבת למחוזות ה־IPA. יש לה ריחות של מחטי אורן, הדרים וכשות, מבנה קליל, טעמים עשבוניים ומאוזנים מאוד וסיומת מרירה וארוכה. בירה שמצליחה לשמור על היגיון פנימי למרות הכאוס הסגנוני (15 ש"ח).
בירת מרווה, תימין ורוזמרין של בשה-פלום (צילום: יח"צ)
סריראצ׳ה
רוג, סריראצ'ה הוט סטאוט משיתוף פעולה בין מבשלת רוג, מניופורט, אורגון לבין חברת הוי פונג פודס שמייצרת את רוטב הצ'ילי שאין בלתו – זה עם התרנגול, נולדה, כמו שאפשר לצפות בירה מתוקה חריפה. יש לה ריחות של קפה, דגנים קלויים, רוטב סויה, חומץ ופלפלים ירוקים, מרקם עשיר, וטעמים מאוזנים של שוקולד וצ'ילי שמסתיימים בצריבה הגונה במקומות הנכונים. היא תלך נהדר עם פלאפל, שווארמה או נקניקיות, אבל תסדר בקלות גם עם מנות מתוחכמות יותר שצריכות משהו חריף לידן (67 ש"ח ל־750 מ"ל).
בירת סארירצ'ה של רוג (צילום: יח"צ)
אגוזי לוז
רוג, הייזלנט בראון נקטר לדגנים קלויים יש לפעמים טעמים וריחות של אגוזים. הבירה הזאת לוקחת אותם לקצה בעזרת תמצית אגוזי לוז שהנוכחות שלה משתלבת עם טעמי הקלייה של הלתת כמו שאגוזים משתלבים עם שוקולד בחטיפים עתירי סוכר. זו לא בירה ללגימה מהירה ישר מהמקרר בצהרי יום קיץ. אני מניח שגם אם תמצאו אותה בבר, היא תרגיש קצת לא במקום, מצד שני, אם תמזגו אותה בכמות קטנה ליד גלידת וניל או עוגת שוקולד, אני די משוכנע שהיא תעשה עבודה מצוינת (16 ש"ח).
בירת אגוזי לוז של רוג (צילום: יח"M)
חלב ודבש
אלכסנדר, Milk & Honey בירה עם תוספת של חלב ודבש. מי שחשבו על הרעיון הזה היו אורי שגיא ממבשלת אלכסנדר שבעמק חפר ומיקל בורג ממבשלת מיקלר שבקופנהגן. אף אחד לא חושב באמת להוסיף חלב לבירה, ואת מקומו ממלא סוכר חלב הידוע בכינויו לקטוז. הדבש מגיע ממכוורת אופיר שבעמק חפר וכדי להפוך את העסק לישראלי קצת יותר, נוספו לבירה גם גרידות תפוז. התוצאה היא בירה סמיכה עם מקרם קרמי וטעמים מתקתקים, שכדאי לטעמי לחכות איתה לימים קרים יותר (16 ש"ח).
בירת חלב ודבש של אלכסנדר (צילום: יח"צ)
מעושנת ומיושנת
הלר, שלנקרלה מארצן היא מבושלת אך ורק מלתת, כשות, שמרים ומים, אבל אין כמעט אדם שהריח אותה ולא היה בטוח ששמו לו חזיר מעושן בבירה. הסיבה לריחות המעושנים היא שחלק מהלתת נקלה על אש פתוחה, וכמו טי שירט בל"ג בעומר – סופג לא מעט עשן. חוץ מזה היא גם מתיישנת בחביות עץ. יחסית לריחות הקיצוניים והטעמים הבשרניים היא בסך הכל בירה די קלילה ונעימה לשתייה, בייחוד אם יש לידה שוויינה הקסה או כל פנינה חזירית אחרת מהמטבח הבווארי (15 ש"ח ל־500 מ"ל).
בחפירות שנערכו על ידי רשות העתיקות סמוך לרחוב המסגר בתל אביב נתגלו לפני כשנה שרידים של שברי חרס עתיקים המעידים על כך שייצרו במחוזותינו בירה עוד לפני 5,000 שנה. אז נכון שחפירות התשתית לרכבת הקלה הפכו את תל אביב להפסקה ללא עיר, אבל לפחות בכל מה שקשור לבירה – הסאטלה נמשכת. בסביבות 1927, תקופת המנדט הבריטי, החלו נוהרים ארצה גלי עלייה מאירופה. אבל חם בלבנט ואין מה לשתות כדי להרוות נפש הומייה.
עד מהרה עשה הראש היהודי חושבים והחלו לצוץ מבשלות קטנות ביפו ובחיפה. מבשלה בשם Max Brau נפתחה בעכו בשנת 1927 על ידי האחים מרדכי וצבי רוזנברג, עולים מפולין. פאוזה. בשנת 2015 איתרו בעלי מבשלת אלכסנדר את צאצאי משפחת רוזנברג והציעו להם לשחזר את הבירה ההיסטורית ההיא. כצפוי, מתכונים מדויקים לא נמצאו, אבל על בסיס מסמכים ישנים שאותרו נולדה מחדש הבירה החלוצית של הרוזנברגים, וכיום היא מיוצרת בשם אלכסנדר מקס.
בירה אלכסנדר מקס (צילום: רונן מנגן)
מדובר בבירה זהובה ובהירה, 5.2% אלכוהול בסגנון לייט פילזנר, כפי שמעידה עליה התווית, שהיא, אגב, שחזור מדויק של התווית ההיסטורית. שורה תחתונה: בירה נעימה וקלה לשתייה, עם טעם לוואי מיוחד שמעניק לה מין חספוס צברי שמאתגר את החך. אחלה יציאה לקיץ בתנאי שקיררתם טוב טוב.
אלכסנדר מקס, כ־15 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו