תל אביב עיר קטנה ובריכות שחייה בה מעט,אין קיץ שאנחנו לא מתבכיינים בו על זה, ומחירי הנדל"ן יחד עם המחסור בשטח ציבוריים גם די מבטיחים שכך זה יישאר. לכן גם כל ידיעה על בריכה חדשה משמחת אותנו כמו למצוא אואזיס בלב מדבר, שזה די ליטרלי כל הקונספט של תל אביב. ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בשתי בריכות חדשות. ולא סתם בריכות – בריכות אולימפיות תקניות.

>> כשהמוזיקה באה לשכונה: אינדי ביד אליהו וג'אז בשינקין
>> שבת. אחר הצהריים. טיילת תל אביב מקבלת את הפסקול שלה

ניגש מיד לחדשות הטובות: הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו אישרה את תכנית העיצוב למתחם בריכות אולימפי חדש במרכז הספורט הלאומי שבשכונת הדר יוסף. זהו אחד מפרויקטי הספורט המרכזיים והמשמעותיים שייבנו בעיר ובמדינת ישראל בשנים הקרובות.המתחם יכלול שתי בריכות אולימפיות תקניות באורך 50 מטר וברוחב 25 מטר כל אחת, יציעים לכ-2,500 צופים בבריכה הראשית המקורה ועוד כ-800 מקומות ישיבה בבריכת החימום, מגדל קפיצות למים ומערך חדרי הלבשה ומתקנים לספורטאים.

המתקן החדש ישרת את כלל ענפי ספורט הבריכה – שחייה, שחייה צורנית, כדור מים וקפיצות – ויאפשר את קיומן בו של אליפויות ישראל ותחרויות בינלאומיות, לרבות אירוח תחרויות ברמה של אליפות אירופה. עלות הפרויקט מוערכת בכ-200 מיליון ש"ח. צפי לסיום העבודות: סוף שנת 2028. הקמת המתחם היא חלק מחזון עיריית תל-אביב-יפו לקידום הספורט המקצועני והתחרותי בעיר ובמדינה, ומהווה בשורה משמעותית לענף השחייה ההישגי,הסובל מזה שנים ממחסור חמור במתקני אימון ותחרות ברמה גבוהה.

לצד הספורט ההישגי ואגודות הספורט התל אביביות שיהנו מהמתקן החדש, הוא מיועד גם לקהילה ולתושבי העיר, כחלק מתפיסה עירונית הרואה במתקני ספורט איכותיים תשתית ציבורית חיונית לחיים בריאים, לחינוך למצוינות ולחיזוק המרקם הקהילתי. במסגרת זו יוקם במקום גם בית קפה הפונה לחורשה ולשביל המעבר לפארק גני יהושע. אחת הבריכות תיבנה עם אפשרות לגובה קרקעית משתנה – מעומק של מטר אחד לצורכי לימוד שחייה ועד שלושה מטרים עבור אימונים ותחרויות של ספורטאים הישגיים.

כחלק מאיגום משאבים ותכנון כולל של אזור מתקני הספורט, הפרויקט ימוקם בצמוד לאצטדיון האתלטיקה הלאומי ברחוב שטרית בשכונת הדר יוסף, כחלק מקומפלקס מתקני מרכז הספורט הלאומי תל אביב-יפו הכולל גם את הוולודרום, ויהווה נדבך מרכזי נוסף בפיתוח האזור ובהקמת "כפר ספורט אורבני" מתקדם בלב העיר.בשנים האחרונות השקיעה העירייה למעלה ממיליארד ש"ח בפיתוח ושדרוג מתקני ספורט הישגיים ותחרותיים בעיר, בהם חידוש אצטדיון בלומפילד, הקמת הוולודרום, רכישת מתחם מרכז הספורט הלאומי והשקעה בחידוש אצטדיון האתלטיקה, אולם ההתעמלות ואולמות נוספים, הקמת האולם הרב-תכליתי המתקדם, שדרוג אצטדיון שכונת התקווה, הקמת אולם אימונים מקצועי סמוך להיכל קבוצת שלמה ועוד.

• הבועה
• בריכות בתל אביב
• הדר יוסף
• עיריית תל אביב

>> דןדן כהן (למה שלא תעקבו) הוא רקדן בולט באנסמבל בת שבע מאז 2024, בוגר מגמת המחול בתיכון עירוני א' לאמנויות, ובימים אלה הוא נערך לסבב ההופעות החדש של האנסמבל, דקהדאנס 2025 – יצירה שיצר אוהד נהרין בשנת 2000 לציון עשור לעבודתו בבת שבע, וכלל בה עשרה קטעים מגוף היצירה שיצר עד אז ללהקה. מאז, מדי עונה, שב נהרין לדקהדאנס ומציג עיבודים משתנים לקטעים אייקוניים מיצירותיו לצד קטעים מתוך יצירות חדשות.אתם רוצים להיות שם.

1. הקריה

אי של מציאות מקבילה באמצע תל אביב. מדשאות רחבות, בניינים גבוהים, דגלים, מנחת מסוקים. יש בי חיבה בלתי מוסברת לקריה. כנראה שזה קשור בכך שלא כל אחד יכול להיכנס אליה, בסודיות שעוטפת אותה ובכמות השעות שביליתי בה. בשנתיים שאחרי סיום התיכון שירתתי בקריה תחת תקן של רקדן מצטיין. איתי ביחידה שירתו עוד כמה רקדנים מצטיינים. במהלך היום היינו רוקדים במסגרות שונות כדוגמת אנסמבל בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים בתל אביב, ובערב עולים על מדים ומגיעים לבסיס למשמרת בין שש לעשר בלילה.

מבלי להתכוון יצרנו לנו ברית. קבינט רקדנים. ידענו שאנחנו בסך הכל מתארחים בעולם מקביל לכמה שעות ביום ושאנחנו שומרים אחד על השניה. באחת המשמרות המפקדת שלי שלחה אותי לאפסנאות להחליף את הנעליים הקרועות שלי. הגעתי, פתחתי את הדלת ואמרתי – "היי, כאן זה מחסן התלבושות?". נראלי שמשהו בי רצה לחשוף בפניהם שכל מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל משחק תפקידים. כבר יותר משנה שאני משוחרר ועדיין מדי פעם עולים בי געגועים לנסיעת קורקינט מהירה על מדים מסוזן דלל לקריה.

2. המטבח של טלו

אוכל מהסוג שבא לך לחזור שוב ושוב. פשוט טעים על אמת. ומשביע. ומייצר געגוע בריא. טלו ורוני אברמוביץ', ששתיהן אחיות שגם מאוד דומות אחת לשנייה עד שקשה להבחין – מה שמייצר חווית אירוח כמעט פרפורמטיבית בפני עצמה. רוב הלקוחות לוקחים את האוכל לחימום עצמי בבית אבל האמיצים נשארים לשבת במעט השולחנות שיש בחוץ, לרוב חולקים שולחן עם אדם זר. בהתחלה מבהיל אבל אחרי פעמיים זה ממכר. אני סקרן מי האדם הבא שאשב מולו בזמן שאוכל לחמנייה עם בשר מפורק, מיונז וחמוצים עם סלט גזר ליד ומים קרים, שאגב מוגשים בקנקנים שאני ממש אוהב (בכללי קנקנים זה אחד החשובים).
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

3. שוק הפשפשים

אמא שלי, נועה, היא המעריצה מספר אחת של שוק הפשפשים. ואני מעריץ מספר אחת שלה. אז על פי "כלל המעבר", גם אני משום מה נהנה להתיישב על הרצפה החמה ביפו לצד ערימת בגדים ישנים ולחפש בה זהב. ובכלל – בגדים, כסף, גוף, חומר, גובה… משהו בשוק הפשפשים מרגיש נכון.

4. בריכת "מים רבים"

בשנה החולפת התמודדתי עם פציעת גב שבעקבותיה צללתי למסע שיקום וחיזוק שכלל בעיקר פיזיותרפיה ואימוני כוח. החלק האהוב עליי במסע החזרה לריקוד באנסמבל בת שבע, היה טיפולי הידרותרפיה בבריכת "מים רבים". הטמפרטורה הגבוה של המיםֿ, האדים שיוצאים, הביטול החלקי של כוח הכבידה. הצוות האדיב בבריכה. בטיפול הראשון שחתה לידי אישה מבוגרת במשך כמעט חצי שעה, שחייה מרשימה. בשלב מסוים היא התקדמה לכיוון היציאה מהבריכה וחיכתה שם. כעבור כמה דקות הגיע בחור ועזר לה לצאת מהמים עם כיסא מיוחד. רק באותן הרגע הבנתי שהיא משותקת מהאגן ומטה.
מויאל 15 תל אביב (צהלה)

5. נחלת בנימין

באופן מוזר אני מאוד נהנה מהליכת ערב בליווי אוזניות בנחלת בנימין. משהו בהמון הלא -תל אביבי שכמעט וכמו פולש לעיר לאזור הספציפי הזה בשעות הספציפיות האלה ביום. אני הולך שם ומרגיש כמו בסרט. התאורה תומכת והסאונדטרק שאני מרכיב לעצמי באוזניות גם. שם אגב גם הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור חמוד והזוי וכנה שיומיים אחר כך ביקש בעדינות שאוריד את הזקן כדי "לא לזכור מדי שאני גבר כשאנחנו ביחד". ככה שנחלת בנימין בשבילי זה המקום להתבלבל.

>> המקום בו התרבות האלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי שמח אם השלטים של ״מותר ואסור לחנות״ היו יותר פשוטים וברורים. כל כך הרבה צבעים ומספרים וסימנים והנחיות. לפני השלט? אחרי השלט? מעליו? מצדדיו? לא מבין מה הבעיה פשוט לצייר וי ירוק או איקס אדום על החניה עצמה וככה נדע לעד?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשלושה חודשים צפיתי בהצגה בשם "בראשית בא רע" שכתב וביים מעין אבן והועלתה על ידי סטודנטים לתיאטרון שנה ג׳ בניסן נתיב. ההצגה עוקבת אחרי חברת "בראשית" – חברה האמונה על בריאת עולמות. אלוהים מהווה את הדמות הראשית והוא מוצג כאחד מיני בוראים רבים. עוד בהצגה נמצאים אמא של אלוהים, אשתו, מנהל החברה בה אלוהים עובד, השטן ובעלה. עצם הרעיון לבנות שכבה נוספת מעל לאלוהים תפס אותי חזק מאוד. נשארתי עם רגעים חזקים שמתארחים אצלי בראש באופן עיקש מאז. באחד הקטעים אמא של אלוהים מאכילה אותו בשניצל שהיא חותכת לו לחתיכות קטנות בעזרת הידיים בלבד, בקטע אחר מתגלה שבמרחב הזה שבו ההצגה מתרחשת נהוג לקיים סקס זרתות. במקביל למתרחש על הבמה, בשורה האחרונה של האולם ישב מעין וניגן בלייב מוזיקה מקורית שלו על פסנתר. הכתיבה, הבימוי, הביצוע, זה הזיז בי משהו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את הסרט״לילות קיץ״ של אוהד מילשטייןראיתי כבר חמש פעמים. תמיד לבד, תמיד באמצע הלילה ותמיד חושך מוחלט מסביב. כל כך הרבה דברים תפסו אותי בו. האפשרות לדבר בלחישה – כמה שזה משכנע. כמה שזה מגרה לנסות גם. המוזיקה של ויוואלדי, הסאונד בכלל. הקצב של הסרט. יחסים בין אב לבן. תספורת. מקורות מים. ריקוד. "מה זה זמן? אתה יודע מה זמן עלוה? – דבר שכל הזמן חולף, חולף לידינו. כמו רוח".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני בעד לתרום לגופי אומנות, ובפרט מחול,ולקנות כרטיסים להופעות. אני חושב שאחת מהפעולות המרכזיות שאנחנו אחראיים עליהן כאנשי אומנות ובפרט כרקדנים היא למצוא "צורות" לרעיונות הבסיסיים ביותר שהעולם יושב עליהם. כשאני אומר צורות אני מתכוון לא רק לצורות קוויות אלא גם לצורות התנהגות, צורות תקשורת, קואורדינצית חיים. חופש, זמינות, יופי, נדיבות, גרוב, כניעה, שקט, הקשבה, האפשרות להשתנות. לכל המושגים המופשטים האלה ולעוד רבים יש כל מיני צורות שבהן הם מתקיימים באופן ממשי. בגוף הפרטי הפיזי, וגם בגוף הזה שנקרא מדינה. אנחנו עוסקים בזה במובן הפיזי באופן יומיומי בשיעורי גאגא (שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין). זה רלוונטי כיוון שרוב מוחלט של הארגונים והעמותות שפועלים במרחב היום נוגעים באופן עקיף בדיוק בנקודות האלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שלקחו ולוקחים חלק במאבק של משפחות החטופים.

מה יהיה?
יהיה מעניין! יכול להיות שיהיה גם רע וגם טוב ביחד מעורבבים. תמיד יהיה אפשר לעשות על זה סרט. ניתוב הכאב. מניח שהפערים בין החיים עצמם ובין האומנות ימשיכו להצטמצם. זה יעשה טוב לכל. מקווה שנראה יותר מחסני תלבושות ופחות אפסנאות. מתפלל שההדים הכואבים מהמלחמה יניעו אותנו לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• שוק הפשפשים
• צהלה
• בריכות בתל אביב
• נחלת בנימין
• בסיס הקריה
• חניה בתל אביב

כל כלב יודע שהחיים טובים בתל אביב. יש לך גינות ייעודיות לפגוש בהם חברים ולעשות צרכים, יש לך בעלים שאוספים את הקקי שלך ברחוב, יש לך בית חם שאתה לא משלם עליו שכירות, מאכילים אותך, מלטפים אותך ולוקחים אותך לטייל ברחובות עם ריחות מעניינים. לא מעט בני אדם היו שמחים לחיות חיי כלב כאלה. רק דבר אחד חסר לך: מסיבת בריכה עם כלבים אחרים להשפריץ ולדשדש בה. ובכן, כלבים וכלבות שלנו, נחשו מה? זה בדיוק מה שהולך לקרות עכשיו. ווף ווף.

האירוע המדהים שאנחנו מדברים עליו יתקיים ביום שני הקרוב (1.9, החל מ-18:00) בבריכת נווה גולן היפואית. הרעיון הגיע מתושבת יפו, שסיפרה לאחראית קשרי הקהילה של המרחב על מסיבת בריכה לכלבים שראתה ביוטיוב, וביקשה לארגן אחת כזו עבור הכלבים היפואים. העירייה הרימה את הכפפה וביקשה מבריכת נווה גולן, שפתוחה עד סוף אוגוסט בלבד, שתישאר פתוחה עוד יום אחד בשביל מסיבת הכלבים, ומשם נותר רק למרחב קהילתי דרום יפו בעיריית תל אביב-יפו להוציא את החזון לפועל.

חוץ מהרבה מאוד כלבים חמודים ורטובים, האירוע יכלול בריכת רחצה עם מים בגובה נמוך לכל הכלבים – ואך ורק להם – משחק גלגל המזלות של מועדון דיגידוג בו יחולקו פרסים והפתעות שווים במיוחד וגם מסלול מכשולים לכלבים, אזור דשא וממטרות, מוזיקה טובה ומזנון שבו יחולקו חטיפים לכלבים (וגם בעליהם יוכלו להתארגן על דרינק ונשנוש).

>> מה עושים בלילה הלבן: 9 אירועים מומלצים שכדאי מאוד להיות בהם
>> בחמישי: הרכבת הקלה תפעל 24/7 לכבוד הלילה הלבן של תל אביב
>> האיש שידע עלינו יותר מדי: לילה לבן במיוחד עם אלפרד היצ'קוק

כל הכיף החמוד הזה מתרחש כחלק ממדיניות העירייה לחזק את קהילת בעלי הכלבים העירונית, במסגרתה הוקמו בשנים האחרונות כ-100 גינות כלבים ופינות לשחרור כלבים בכל רחבי העיר, והוכרזו חופים מיוחדים לכלבים מצפון העיר ועד יפו. בנוסף, הקימה העירייה את קהילת דיגידוג לכלבים ובעליהם, כחלק ממועדון דיגיתל (מחזיקי ומחזיקות דיגידוג נהנים משלל הטבות, מאירועים ייעודיים ופעילויות לכלבים בכל העיר). בעירייה מתגאים בכך שתל אביב-יפו היא העיר בעלת אחוז הכלבים הגבוה ביותר בארץ פר תושב, כך שאין ספק שהם הגיעו למקום הנכון.
>> מסיבת בריכה לכלבים, שדרות הבעש"ט 14, שני 1.9 החל מ-18:00.פרטים, הרשמה וכרטיסים ב-20 ש"ח כאן

• הבועה
• כלבים
• בריכות בתל אביב
• יפו

שביתת עובדי מוסדות חברת "מוסדות חינוך, תרבות ושיקום שכונות בתל אביב" יוצאת לדרך.כפי שפרסמנו לפני שבועיים, כ-3,500 עובדים המאוגדים בכוח לעובדים הכריזו כבר בחודש יוני על סכסוך עבודה במחאה על תנאי העסקתם, ביניהם עובדי הקאנטרים, הבריכות והמרכזים הקהילתיים בתל אביב-יפו. מחר (שישי, 8.8) הם ינקטו בצעדי השבתה ראשונים ולא יפעילו את קאנטרי ארלוזרוב וקאנטרי מגדלי תל אביב, וביום שבת תתרחב השביתה ותכלול קאנטרי נוסף.

לטענת אנשי הוועד, סכסוך העבודה הוכרז במחאה על התבצרות ההנהלה במו"מ המתנהל מולם מזה שנתיים וחצי לכינון הסכם קיבוצי ראשון בחברה, וכי חרף מאמצי התיווך של משרד העבודה לא חל שינוי משמעותי בעמדת ההנהלה. בתגובה ייחל הוועד בשורה של שביתות מתגלגלות בקאנטרים ובמרכזים הקהילתיים בעיר.

בין המרכזים העירוניים הבולטים שעשויים להיות מושבתים בימים ובשבועות הקרובים נמצאים כל מרכזי הספורט והבריכות העירוניות בתל אביב כולל בריכת גורדון, המרכזים הקהילתיים והספריות הקהילתיות, מוזיאוני העיר תל אביב, המרכז הגאה, המרכז הערבי יהודי ביפו, מרכז ביכורי העתים, בית דני ועוד. חברת "מוסדות חינוך תרבות ושיקום שכונות בתל אביב" הוקמה בראשית שנות ה-70' כחברת בת של הסוכנות היהודית והיא ספקית השירותים העירוניים של עיריית תל אביב-יפו. מנהלי המרכזים מועסקים כעובדי העירייה, אך אלפי העובדים מועסקים בתנאי ההעסקה מגוונים כקבלני משנה של העירייה הלכה למעשה.

לראשונה מאז הקמת החברה, מנהלים העובדים בשנתיים האחרונות מו"מ על הסכם קיבוצי במסגרת כוח לעובדים. הדרישות המרכזיות שמציב הוועד הן העלאת שכר המינימום בחברה, מניעת שחיקת שכר וצמצום הפערים בתנאי ההעסקה בין עובדים בשכר חודשי לבין עובדים שעתיים.

"העובדים הללו הם הלב הפועם של העיר תל אביב", אמרה ראומה שלזינגר, ראש מטה מרכז בכוח לעובדים, "גם בשגרה ובוודאי בחירום. 2,000 מעובדי החברה עבדו במהלך המלחמה, היו הראשונים להיכנס מתחת לאלונקה לפתוח את המקלטים, לתפעל את המרכז הקהילתי כנקודת ריכוז לאוכלוסיה בחירום, לנהל את מלונות המפונים וליצור פעילויות לילדים ולמבוגרים; כשראש העיר מתגאה בהתגייסות העירייה במצבי החירום – הוא בעצם מתגאה בעשיית העובדים. אנו קוראים להנהלה להתעשת ולראש העיר להתערב לטובת הסכם קיבוצי היסטורי ולא לשביתה דרמטית".

בעיריית תל אביב-יפו העדיפו שלא להתערב תקשורתית בסכסוך והשאירו את זכות התגובה ל"מוסדות חינוך", ומטעם החברה נמסר: "כלל הקאנטרים והמרכזים פתוחים מחר לקהל הרחב. בשנים האחרונות התקיים משא ומתן רציף עם נציגות העובדים, שבמהלכו הוצעו שיפורים ניכרים בתנאי ההעסקה ובשכר. החברה עשתה מאמצים ניכרים לשיפור תנאי העסקתם של העובדים והציעה הצעות מרחיקות לכת אשר נדחו על ידי ארגון העובדים. החברה תמשיך לפעול באחריות כלפי עובדותיה ועובדיה על מנת להבטיח את רווחתם לטובת השירות המקצועי והמסור לציבור".

• הבועה
• עירוני
• ❤ תל אביב
• בריכות בתל אביב
• המרכז הגאה
• מרכז קהילתי
• עיריית תל אביב

לפני כמה ימים נכתב כאן ב"טיים אאוט"בשבחי הבריכות העירוניות המתחדשות: "בריכות", נכתב כאן, "עם כל הכבוד לים, הן עולם אחר. קריר וכחול… לשחות בלי שיתקע בך סאפ או תידבק בך שקית ניילון עיקשת". מצטרף לכל מילה. רק תנו לי קצת להפר את הרומנטיקה בפיסת מציאות מתוך הבריכות העירוניות, פיסה שכולנו מכירים.

תמונה 1:אמא נותנת לילדים הקטנים שלה להתקדם למים העמוקים מבלי שהם יודעים לשחות. אתה (כלומר, המציל) מעיר לה בנימוס שתתקרב אל הילדים, וזוכה בתגובה למטר של קללות מהאמא. או אז, מתערב גם האבא ומאיים עליך במכות. במקרים אחרים, יבחר לאתגר גם את הילדים ולזרוק אותם למים בכדי שיסתדרו. מי אני שאתערב לו בחינוך הילדים?

תמונה 2:גבר גדל ממדים קופץ לבריכה למרות האיסור הקיים, ללא התראה מוקדמת, ומסכן את הרוחצים. אתה מעיר לו ורק בהתערבות המאבטח נמנע ממנו לתקוף אותך פיזית. נשמע מוכר? לרוב האנשים, אני מניח זה נתפש כרעש צורמני, חלק מההווי הישראלי בואכה ריב כיסאות פלסטיק. עבורנו מצילי הבריכות, זו חוויה שגרתית בעיקר בחודשי הקיץ. זו חוויה משפילה, מפחידה – לא פעם התקיפה מלווה בהבטחה כי יחכו לנו אחרי המשמרת – ובעיקר לא מטופלת. ניתן היה לצפות, כי אדם שמהווה סיכון לציבור בשטח מצומצם כל כך, יורחק מהבריכה, ייכנס לרשימה שחורה. במקרים מסוימים תוגש נגדו תלונה במשטרה. לא פעם קרה שהתוקף חזר ואיים וחייב את הקפצת המאבטח, מספר פעמים באותה משמרת. כן, רק על הערה אחת מנומסת שהפצירה בו לא לקפוץ.

מי מפקיר את המצילים

אז טיפול נחוש בתוקפי המצילים? לא קורה. מה שקורה בבריכה נשאר בבריכה. זה לא קורה כי ה"לקוח הרי תמיד צודק", ומאיתנו מבקשים "להחליק", "להבליג" ולהבין – הורים בחופשה וזה… אז חשוב להבין: עבור המתרחצים מדיניות ההבלגה הזו מסכנת חיים. היא מחייבת את המציל לחשוב פעמיים האם להעיר למתרחץ שמסכן את סביבתו.

האלימות כלפי מצילי הבריכות, היא רק סימפטום (גם אם כואב במיוחד) לזלזול של עיריית תל אביב-יפו במצילי הבריכות. "אחרי עשורים של שכשוך ודשדוש, השקיעה עיריית תל אביב-יפו בשנים האחרונות מאות מיליוני שקלים בהקמתם של קאנטרים חדשים, שידרוגם של הקיימים, השתלטות על קאנטרים שהיו בידיים פרטיות וטיפוח הבריכות העירוניות", נכתב כאן בצדק. אך שום דבר מזה לא מגיע לעובדים, לגורם שבזכותם נשמרת איכותם של מתקנים אלה.

>> עוגן תרימו: מרכז ייחודי לבריאות הקהילה הגאה נפתח בכרם התימנים
>> למה אני סוגר את 4 המסעדות שלי ועוזב את תל אביב? // טור דעה

דגל שחור – גם בבריכה

אנחנו עובדים בהצלת חיים לאורך כל השנה, ומשום מה בעיריית תל אביב-יפו מתעקשים שעבודתנו עונתית. ולכן, ללא כל סיבה, בימי החורף שכרנו יורד ב-30 אחוז. במה שונה הצלת מתרחץ מטביעה בין יולי לדצמבר? ומה באשר לעבודה בעומס החום של הקיץ ללא מיזוג בעמדות (כפי שקיים, לעומת זאת, למצילי הים) וללא בגדים מתאימים? לכך מצטרפת הדרישה לממן בעצמנו ביגוד ונסיעות בשבת. רשימה חלקית בהחלט.

התמונה העגומה הזו מובילה לתחלופה גבוהה של מצילים ופוגעת בשימור עובדים מנוסים ומקצועיים. אלא שבקיץ הזה קרה משהו. מצילי הבריכות מתעוררים, נכונים להיאבק על הזכויות שלהם. אנחנו, וכ-3,500 עובדי מוסדות הספורט והקהילה בתל אביב, חברת הבת שמוציאה לפועל את פעילויות הספורט החברה והתרבות בתל אביב. את שם החברה סביר שאתם לא מכירים. העבודה שלנו – מוכרת לכם היטב: בקאנטרים, במרכזים הקהילתיים, בכ-400 מוסדות אהובים. ולא רק השם שקוף לציבור – גם אנחנו.

התאגדנו בכוח לעובדים ולאחר שנתיים וחצי של מו"מ הכרזנו על סכסוך עבודה. שנתיים וחצי אליהן נלוות כ-50 שנות פעילות ללא הסכם קיבוצי. הדרישות בסיסיות: לצד דרישות המצילים לעיל, תוספת שכר לכולם של שלושה אחוזים, קרן השתלמות, הכרה ביום מחלה מן היום הראשון – כי אין סיבה שעובד יגיע חולה לעבודה ויסכן את בריאות האזרחים – ועוד. את תקציב החברה העירונית קובעת עיריית תל אביב-יפו ואנו מקווים שהחברה והעיריה יתעשתו בקרוב. אנחנו אוהבים את העבודה שלנו ואוהבים את העיר שלנו, אך הקול שלנו חייב להשמע. תנאי העבודה חייבים להיות מכבדים יותר. אם נצטרך נבהיר לעירייה – גם במחיר של שביתה – כי בלעדינו גם העיר ללא הפסקה יכולה לעצור.
>> הכותב הוא מציל בבריכה עירונית. שמו המלא שמור במערכת

>> תגובת מוסדות חינוך ותרבות בתל אביב-יפו: "רווחת העובדות והעובדים נמצאת בראש סדר העדיפויות שלנו בחברה למוסדות חינוך ותרבות בתל אביב-יפו. החברה מקפידה על בטיחות ללא פשרות ועל תנאי עבודה מותאמים ובסטנדרט גבוה בכל חודשי השנה, ובפרט בחודשי הקיץ העמוסים. נמשיך לפעול באחריות כלפי העובדים והעובדות, לרבות במהלך המו"מ להסכם קיבוצי, ולספק שירות מקצועי ומסור לתושבות ותושבי העיר".

• טור דעה
• הבועה
• בריכות בתל אביב
• עיריית תל אביב