כנימת המיש הצמרנית פלשה לתל אביב, כבשה אותה והחלה לרסס חומר דביק שמשחיר עצים, חצרות, גינות, מדרכות, מכוניות ורחובות שלמים. במשך חודשים נחשבה הבעיה חשוכת מרפא. ואז הגיעו צביקה זיידמן וזיו דגן מחברת "אדמה" כדי להסביר כיצד נביס אותה ולמה צריך להגיד תודה לקקי של כלבים
בחודשים האחרונים ניחתה על תל אביב מכה שאיש לא היה מוכן אליה. בעיר שמתמודדת עם משבר תחבורה קיצוני ועם משבר דיור חריף כבר רגילים למכות אורבניות, אבל שום דבר לא הכין אותנו למאבק בפולש אכזר שמרסס את כל סביבתו באגרסיביות וכובש במהירות שכונה אחר שכונה. הקלסתרון של האויב החדש מתעתע: גודלו מספר מילימטרים, הוא נראה כמו פיסת צמר גפן זערורית ועד לפני מספר שבועות הוא היה בלתי מנוצח. קוראים לו כנימת המיש הצמרית והיא באה להדביק אתכם.
אלפי תל אביבים כבר פגשו בכנימה הפולשת, אם לא אישית אז ברסס הדביק שהיא מפזרת על כל סביבתה. אם קרה לכם שחיפשתם באזור אבן גבירול שעה חניה רק כדי לגלות כשחזרתם למחרת שהוא התכסה בחומר שקוף ודוחה, או הגעתם לגינת הילדים וגיליתם שכל המתקנים והספסלים דביקים כאילו שפכו עליהם וודקה רדבול, אתם כבר מכירים את סיפורה של הכנימה הצמרית. מדובר בחרק טפיל קטנטן שניזון מצמחים, אחת הכנימות החזקות והמדבקות שישנן. כמה מדבקת? רק הקיץ היא התגלתה בצפון הארץ וכבר הגיעה עד אשקלון.
הכנימה מפרישה חומר דביק שקוף שמזהם מדרכות ומכוניות ונדבק לכל מה שרק אפשר, ועליו גם מתפתחות פטריות שצובעות את כל הכתמים בשחור פחם דוחה. תלונות רבות שהגיעו לעיריית תל אביב-יפו בחודשים האחרונים נענו בחוסר אונים, ולוו בהסבר שאין כרגע טיפול אפקטיבי במין הפולש והמקסימום שאפשר לעשות זה להפעיל את מכונות הניקוי העירוניות שעות נוספות, רק כדי שלמחרת תכוסה הסביבה שוב ברסס הדביק. ואז הגיעו צביקה זיידמן וזיו דגן, מנהלי פיתוח ושוק ישראל בהתאמה בחברת "אדמה" העוסקת בתחום הגנת הצומח, כדי להסביר איך ניתן לעצור את הכנימה ואיך הקקי של הכלבים שלנו קשור לכל זה.
אז מה היא הכנימה הצמרית של המיש ומאיפה היא באה?
זיידמן: "הכנימה היא מין פולש שהגיע אלינו מאסיה. הלבן שרואים על העלה זה בעצם שכבת שעווה שאמורה להגן על הכנימה. היא קיבלה את שמה כי היא נראית דומה לצמר גפן. דביקות המדרכות והעלים היא תוצאה של הפרשות ממערכת העיכול שלהם (דרך אלגנטית לתאר צואה)".
בטח לא מעט מהקוראים נתקלו כבר בכנימות לבנות שהרסו להם את המונסטרות בבית, אלה שגורמות לנו להרגיש כמו חקלאים מחוננים (גם לי יש אחת, אפילו שתיים). אז מה שונה בכנימה החדשה?
"היא מתרבה במהירות מאוד גבוה, אין לה אויבים טבעיים כי היא מין פולש, יש לה אפילו יכולת לעוף. בנוסף כבר יש אינדיקציות שהיא עוזבת את המיש ועוברת לעצי נוי אחרים. בקרוב היא כבר לא תהיה הכנימה הצמרית של המיש אלא רק הכנימה הצמרית".
כמה נוראה ההתפשטות שלהן?
"באחד הסיורים יצא אלינו מישהו עם רכב קורבט אדום וצעק עלינו: 'איך לכלכתם לי את האוטו מה אתם עושים?', היו על האוטו כתמים שחורים… זה היה פשוט כואב בלב. הייתה גם מישהי שאמרה שזה הרס לה את כל ריהוט והיו גם הרבה אחרים שבאו וסיפרו לנו על הנזק שזה עשה לרכוש שלהם". אם זה לא היה נשמע נורא מספיק מוסיף דגן: "מעבר לנזק האסתטי נגרם גםנזק לצמח, יש נזק גבוה גם לעצים".
איפה אפשר לראות אותה?
"יש את זה בכל תל אביב. אבן גבירול, צהלה שנגועה כמעט כולה בצורה מאוד קשה, באוניברסיטה, ברוטשילד, בגני יהושע מלא. איפה שלא תלך תמצא מיש בתל אביב".
ואיפה החברה שלכם נכנסה לתמונה?
"אדמה היא מהחברות המובילות בעולם בתחום הגנת הצומח, אנחנו מספקים פתרונות לחקלאים בכל העולם להתמודדות עם עשבים, מזיקים ונגעים. אז עיריית תל אביב-יפו פנתה אלינו ואמרה – יש לנו בעיה".
אין איזה K300 לכנימות שאפשר להתארגן עליו?
"אי אפשר לקחת משהו מהמדף ולקוות שהוא יעבוד. אפשר לקחת משהו שעובד על חרקים דומים ולבדוק האם הוא יעבוד גם על הכנימה הצמרית שלנו. יש נוהל מאוד מסודר במשרד החלקאות שאומר באיזה מצבים אנחנו יכולים לעשות רישוי חירום. היה לנו חומר שנקרא 'אקטרה' עם רישוי לשימוש במרחב הציבורי".
והוא עובד? איך נראה הטיפול?
"זאת שיטה שנקראת הגמעה, שמים שקי מים גדולים עם החומר על העץ, החומר מטפטף לאט לאט לעץ שקולט אותו, עולה דרך מערכת ההובלה לעלים, נכנס למערכת העיכול של החרק ואז הוא מפסיק לאכול ומת. לא הייתי ממליץ לכלבים לשתות מזה אבל הוא בטוח לאדם ולסביבה. ה'אקטרה' הראתה תוצאות מאוד טובות אז משרד החקלאות אמר – קדימה הפועל".
לפני שפעמוני הגאולה הצמריריים נשמעים, נתקל צוות חברת "אדמה" בבעיה נוספת: בגלל מצבורי מי תהום קרובים לים, אי אפשר ללכת סתם ככה ולפזר הדברה קרוב כל כך לחופים. וזאת בעיה, כי עם כמה שאנחנו אוהבים להתלונן על הלחות פה – הכנימה מתה עליה. אז מה עושים? שני דברים מצילים אותנו – קקי של כלבים וביצות.
"יש שני תנאים שאם הם קיימים אפשר להשתמש בהדברה בתוך השמונה קילומטרים האלה (טווח הקרבה לים)", מסבירים דגן וזיידמן. "בתל אביב יש הרבה מאוד חומר אורגני, גם כי יש הרבה מאוד בעלי חיים שעושים את צרכיהם במרחב הפומבי. התנאי השני הוא איפה שיש חרסית בקרקע, מה שגם מייצר ביצות. פעם כל נווה שאנן היתה ביצות הרי".
בשיחה איתם הופתעתי לשמוע שכל התהליך, מהזיהוי ודרך הבדיקות ועד קבלת התשובות והאישור לקח ממש חודשים ספורים. טיפול כה מהיר אינו אופייני לבירוקרטיה הישראלית. "בתחום החקלאות אפשר לראות טיפול מהיר כזה", הם מסבירים, "אבל בתחום הגינון זה בהחלט היה משהו מיוחד. הרבה בזכות החבר'ה מעיריית תל אביב שדחפו למצוא פתרון מהיר. זה משהו שאנחנו לא רואים כל יום". נשמע מבטיח בסך הכל, אז מה נשאר לעשות? לקוות שהעיריות האחרות ילכו בעקבות עיריית תל אביב-יפו לפני שהכנימה תתחיל לדלג לה בין כל עצי הנוי בארץ, או חס וחלילה תגיע אפילו למונסטרות שלי.
