Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ריפוי באמנות: תערוכת "פלסטר 4" נרתמת למען רופאים לזכויות אדם
תערוכת המכירה "פלסטר 4" מציעה לכם אמנות טובה עם ערך מוסף, כשחלק מההכנסות ייתרמו לארגון רופאים לזכויות אדם. יותר מ־100 אמנים יעזרו לכם להשקיט את המצפון בזמן שתבחרו תמונה חדשה לסלון
אם היו מציעים לכם לרכוש אמנות טובה במחיר שווה לכל נפש ועל הדרך גם לתרום לקהילה, מה הייתם אומרים? סביר להניח שלא הייתם חושבים פעמיים ואומרים כן. אז תוציאו קצת את הראש מהתחת ושריינו מקום ביומן, כי אירוע "פלסטר 4" שייערך בסוף השבוע הבא מציע בדיוק את זה.
בתערוכה, שמתקיימת ימים אחדים לאחר יום הפליט הבינלאומי, יימכרו יצירות אמנות של יותר מ־100 אמנים מוכרים וצעירים במחיר אחיד של 1,000 דולר ליצירה. 25 אחוז מסכום המכירה ילך לאמנים והשאר ייתרם לפעילות המרפאות הניידות של רופאים לזכויות אדם. את החיבור בין אמנות לארגון ואת הרעיון לתערוכת המכירה הגתה לפני ארבע שנים שירה גלזרמן, ציירת שהייתה באותה עת גם מתנדבת בארגון. את התערוכה אוצרות ורדית גרוס וכרמית גלילי.
עבודתה של מאיה אטון, "life on mars"
"האירוע מתקיים זו השנה הרביעית, יש לו מסורת והיסטוריה והוא עדיין נחוץ", אומרת גלילי. "בכל שנה נמכרות כ־100 עבודות והכסף עוזר לפעילות של רופאים לזכויות אדם, והכסף מיועד בעיקר להפעלת המרפאות של הארגון. יש לארגון מרפאה פתוחה ביפו שאליה מגיעים אנשים שאין להם זכות לטיפול רפואי אחר, ויש המרפאה הניידת שנוסעת בכל סוף שבוע לשטחים ולפעמים גם נכנסת לעזה".
בין האמנים שמציגים השנה בתערוכה תוכלו למצוא את דוד טרטקובר, דויד ריב, דוד עדיקא, דור גז, דני קרוון, דנה יואלי, זויה צ'רקסקי־נאדי, חנאן אבו חוסיין, יאיר גרבוז, לארי אברמסון ומאיה אטון.
לתורמים השנה הצטרפו גם משוררים ומאיירים ובאירוע יושק פרויקט חדש בשם אגד – אסופה של עשרה שירים מאוירים שתימכר במהדורה מוגבלת. בין המשוררים יהיו אורית גידלי, טל ניצן ורועי צ'יקי ארד, ובין המאיירים איציק רנרט, גפן רפאלי, לירון כהן ולריסה מילר.
לחשבון ה־Dailydoodlegram של המאיירת גפן רפאלי יש יותר מ־85 אלף עוקבים נכון לכתיבת שורות אלה, וייתכן שעד שיודפסו המילים על הנייר היא תצבור עוד כמה מאות מנויים לפיד האיורים היומיים שלה. בשנים שבהן מומחי שיווק מקצים את מרב המשאבים שלהם לצבירת לקוחות דרך המדיה החדשה, ההרפתקה הווירטואלית שרפאלי נכנסה אליה די בתמימות יצרה פלטפורמה חזקה ונחשקת, שהתעלתה על הציפיות שהיו לה עצמה.
"עדיין מציק לי לחשוב על הפרויקט כעל מותג", היא אומרת. "למרות כמות האנשים שנחשפים אליו, זה עדיין נשאר משהו שאני יוצרת לבד בבית, ביני לבין עצמי. העובדה שזה גדל ויש כל כך הרבה עיניים בוחנות מוסיפה לחץ, והציפיות שלי מעצמי משתנות. כמו בכל הרשתות החברתיות, גם הפער שנוצר בין הפרסונה הווירטואלית לחיים הפרטיים הוא נושא מעניין. זה עדיין מפתיע שזרים מכירים את העבודה שלי דרך הפיד ומחמיאים לי עליה".
החל מהיום תוכל המאיירת לראות את איוריה מהלכים ברחובות, מודפסים על גבי בגדים שהם פרי של שיתוף פעולה בינה לבין בית האופנה גרטרוד. קולקציית הקפסולה שנוצרה בדיאלוג בין רפאלי למעצבת המותג שירה שיר היא לא הראשונה שרותמת לעיצוב אופנה את טרנד האיור שכבש בשנה וחצי האחרונות את תל אביב: רשת גולף, יריד הנעליים שופוני וקו הילדים של קסטרו עשו זאת לפניה, אך החבירה למאיירת שעמוד האינסטגרם שלה הוא הוכחה למניות הרותחות של המגמה, לצד הדגמים עצמם שנבדלים מגזרות טי שירט או מפריטי בייסיק בנאליים ועדיין לא גונבים את תשומת הלב מההדפסים, מסמלת את נקודת השיא שלה: "בדודלגרם אני מאיירת רק בשחור על גבי לבן, והיה לי חשוב שהסגנון הזה יישמר ושהדפוסים לא יעברו לצבע. זה השתלב היטב עם סקאלת הבדים ששירה כיוונה אליה, עם צבעי טבע ואדמה".
הטבע עומד במרכז האוסף של גפן, והעבודה עליו החלה מהתבוננות באיורים בוטניים שהפכו בטוויסט המאש־אפ (שכבר הפך להיות מזוהה עם הדודלגרם) למשהו אחר, סוריאליסטי, כגון חסידה הבוקעת מתוך אבקן וכנפי חרק שנשרו והפכו למפרשי סירה. בשילוב עם ניואנסים עדינים בגזרות הבגדים (כמו שרוול שתפר הצד הפתוח שלו מדמה מראה של כנף) – התוצאה הסופית כובשת באיזון בין תום לתחכום, רגש להומור, ומעוררת תחושה של משהו פרטי וצנוע מצד אחד, אך בעל ביטחון ועוצמה בקווים מצד שני – כמו כל האיורים שמופיעים בפיד של הדודל.
גפן רפאלי לגרטרוד (צילום: רוני כנעני)
יבול נוסף במגמת האיור הוא הפרויקט של האחיות גל ותום מלניק, שמייצרות בסטודיו הדרום תל אביבי שלהן תיקים שמודפסים באיורים של השתיים תחת הכינוי Stolen Goods. השאיפה היא להתרחב למוצרים נוספים, מלבד תיקים.
"גל למדה אמנות בבצלאל ואני למדתי עיצוב גרפי בשנקר. אחרי שסיימנו היה טבעי שנתמקם בחלל עבודה משותף", מספרת תום. מה שלא היה צפוי הוא המעבר מעיסוק באיור גרידא למוצרים מודפסים: "גל, שעוסקת זה שנים בתפירה, יצרה לעצמה תיק מודפס שגרר תגובות נלהבות רבות. ביקשו ממנה תיקים, והיא יצרה אותם בהזמנה אישית. בשלב מסוים היה ברור שזה משהו שיש לו ביקוש ושאנחנו צריכות להיכנס אליו יחד".
Stolen Goods (צילום: צילום: אלעד ברנגה)
במסגרת חלוקת העבודה הנוכחית בין השתיים, גל אחראית על התדמיתנות ועל התפירה של התיקים, תום – על המיתוג והעיצוב הגרפי. האיורים וההדפסה נעשים על ידי שתיהן יחד.
"כל סדרת תיקים נעשית במהדורה מוגבלת. אנחנו מוחקות את רשת ההדפסה ומתחילות מחדש. בקיץ היו פטרנים גרפיים עם מוטיבים טרופיים עמוסים מאוד, בשבועות הקרובים תצא סדרה חדשה של תיקים בגזרות חדשות וארנקים יוניסקסיים, עם הרבה טיפוגרפיה ודפוסים בקו נקי יותר".
Stolen Goods (צילום: צילום: אלעד ברנגה)
יש גם מעצבות שמתנסות במלאכת האיור בעצמן: דורין תורג'מן, בוגרת שנקר שחשפה בחורף האחרון קולקציית סווטשירטס בעבודת יד תחת השם Cat Claw, יוצאת הקיץ עם הפרויקט החדש שלה Wild W – אוסף של טי שירטס אוברסייז על גבול הטוניקה, שהעבודה לקראתן החלה עם קולקציית הגמר שלה.
דורין תורג'מן (צילום: מיכאל טופיול)דורין תורג'מן (צילום: מיכאל טופיול)
"כשעברתי דירה בקיץ מצאתי את ההכנות לדפוסים המאוירים הללו, שנוצרו בהשראת סגנון ההארד קור קאנטרי של להקת ווייט סטרייפס והתחשק לי לגעת בהם שוב, אבל לקחת אותם לכיוון הפופי יותר של ימינו", היא מספרת. מוטיבי הבנדנה והפרנזים המחודדים, כמו הסימטריה המוחלטת שבאוסף (שמושלם על ידי סדרת חצאיות מיני המחולקות למשטחים של שחור ולבן), נוצרו בזמן שהמעצבת האזינה לזמרת הדנית MØ, אבל אפשר בהחלט לאתר בהם את התחושה המלוטשת לפרטים של להקת FKA Twigs. מאחר שפריטי שלושת הפרויקטים לא רק הודפסו באיורים מקוריים אלא גם נתפרו בגזרות מיוחדות המכילות את האיורים סביבן, אפשר להבין מדוע הם מתומחרים בכמה מאות שקלים. מי שרוצה להתחדש בפריט מאויר נגיש יותר יכול לפנות לפרויקט החדש שמציעה סדנת הדפוס של בעלי מלאכה, עם טי שירט בדפוסי מאייר החודש באתר הסדנה. ההדפסה על גבי גזרה גנרית שלא נגזרה ונתפרה במיוחד עושה את ההבדל, ומאפשרת לתמוך ביצירה מקורית ברובה ב־80 ש"ח.
גפן רפאלי לגרטרוד,
החל מה־16.08, 398־532 ש"ח בחנויות המותג
Stolen goods
200־300 ש"ח, הגדוד העברי 5
דורין תורג׳מן,
340־380 ש"ח, להשיג בסטודיו המעצבת בתיאום מראש, 2394513־054
יש לי חלום חוזר שמופיע בגרסאות שונות בכל פעם, אך עם בסיס זהה. בחלומי, אני מרחפת בחלל השחור הריק וחוזה מרחוק במפץ הגדול בהילוך מהיר. אני צופה בבריאת העולם, מנקודה לבנה אחת קטנה ועד היום, עם אפיזודות שונות באמצע. תמיד, אבל תמיד, זה נגמר במשהו משעמם ודבילי שהורס את כל היופי והדרמה. לפעמים זה נגמר בזה שאני מסתכלת למטה ומגלה לחרדתי שאני בהריון, או אוכלת סביח, ולפעמים זה נגמר בסתם מפגש זניח עם בן אדם. בפעם האחרונה זה נגמר בזה שנחתי במסעדת בתה וגריגה ושם פגשתי את תום יער ואת החבר החתיך שלה. שאלתי אותם אם אפשר להצטרף לבירה וביצה והם סילקו אותי. שנאתי אותם והתחלתי לצעוק עליהם. ואז תום יער התנצלה והזמינה אותי לחצי טוסט. או שבעצם זה באמת קרה.
איור: גפן רפאלי
[tmwdfpad]
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אני בדרך כלל לא זוכרת את החלומות שלי, אבל את החלום הזה אני זוכרת עם חיוך. הרקע לחלום היה נסיעת עבודה מלאת לחצים למפעל נעליים בספרד שאיתו אני עובדת. היינו במירוץ להספיק לייצר משלוח של נעליים ללקוח חשוב בארצות הברית. לאחר יום עבודה עמוס חזרתי למלון, ובאותו לילה שקעתי לחלום שבו אני חוזרת לאותו מפעל, רק שהפעם לא הייתה נפש חיה במקום שבדרך כלל הומה פועלים.
איור: גפן רפאלי
החלל היה אפל ועמוס במכונות רועשות שהשמיעו צלילים מתכתיים. הן ניצבו על קיר שנישא לגובה רם כל כך שלא יכולתי לראות את סופו. זה הזכיר לי את הסרט “מטרופוליס" של פריץ לאנג.
התחלתי לרוץ בין תחנות פס הייצור כדי להספיק להכין את הנעליים בזמן בכוחות עצמי. באיזשהו שלב אחזתי באחת הנעליים והבחנתי במשהו שונה. מיששתי את העור והשרוכים, בדקתי את הסוליה מכל הצדדים ואז הבנתי שהנעל עשויה משוקולד. באותו הרגע השתנתה האווירה, מקודרת לרכה, ומפעל הנעליים הפך למפעל שוקולד, ששינה את מיקומו לשכונה שלי בתל אביב. היום, במבט לאחור, המחשבה על החלום הזה ממתיקה לי תקופות עמוסות בחיים.
[tmwdfpad]
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
לפעמים יוצא לי לחוות את אחד הדברים הנעימים שהחיים יכולים להציע. אני חולם חלום מצחיק. אני חולם וצוחק וצוחק וצוחק, עד שאני מתעורר לתוך הצחוק של עצמי. תענוג. הבוקר ההוא היה שונה מאוד. התעוררתי לקול יפחות הבכי שלי.
קצת רקע: ב־7 באוגוסט 2008, אבא שלי הלך מאיתנו בפתאומיות. איתו הלכו שניים מחבריו הטובים, עמוס (עמוסיק) ואורי. עמוסיק זכה לראות את הנכד שלו שנולד רק שמונה ימים לפני מותו. אבא אהב את הים. את החלום חלמתי כמה חודשים אחרי מותם.
איור: גפן רפאלי
בחלומי אני על סירה. יאכטה. שני האחים שלי איתי וגם איזה תינוק, ועוד כמה אנשים. בהתחלה, אין לי מושג לאן אנחנו מפליגים. תוך כדי ההפלגה אני מביט מדי פעם בתינוק. הוא בערך בן שנה וחצי. הוא משהו מיוחד, התינוק הזה. ניכר שיש לו אופי חזק. אבל אני שם לב שהוא מוטרד. מתוח. משהו מתוח באוויר באופן כללי. ואז, בעודנו מתקרבים לסירה אחרת, קטנה יותר, אני פתאום מבין. אנחנו כאן כדי לקחת בחזרה את אבא ואת עמוסיק. הם נחטפו, ואנחנו באנו לקחת אותם בחזרה מהשבי.
קודם כל אני רואה את עמוסיק. הוא עוד לא הבחין בנו אבל אני קורא בשמו והוא מסתובב. הוא נראה מצוין. בגדים לבנים ונקיים, בריא. הסירות מתקרבות זו אל זו. עמוסיק עומד בקצה הסיפון של הסירה הקטנה יותר ואני על קצה הסיפון של הסירה שלנו.
ואת זה לא אשכח לעולם: אני מחזיק בזרועותיי את התינוק ומושיט אותו לעמוסיק. הוא ממלמל מילים של תדהמה. שמחה מהולה בבהלה. ידיו רטובות ממים. הוא לוקח את התינוק.
אבא מתקרב לסירה שלנו. אני מתחיל לבכות. אבא אומר משהו שגורם לי לבלוע את הדמעות. הוא לא יקבל את פניי אם אמשיך לבכות. אני מנסה להפסיק. הוא עולה לסיפון שלנו וניגש לחבק אותי ואת האחים שלי. אני מתעורר לקול בכיי שלי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![עבודתה של מאיה אטון, "life on mars"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2016/06/sizes/מאיה-אטון-life-on-mars-הדפס-2015._wo_500_486.jpg "עבודתה של מאיה אטון, "life on mars"")
