1. חוות נעמי

מעדנייה שאני מאוד אוהב בגלל המגוון, הגודל והשפע. תמיד אפשר למצוא שם הכל. אני עובד עם הבוראטה שלהם במסעדה וביצי המשק שלהם תמיד טריות, אבל הדבר הכי טוב בעיני בחוות נעמי הוא האנשים והשירות.
החשמונאים 107

2. 85/15

השף אלי שטיין חבר טוב. עבדנו יחד בעבר ויש לו יד פצצה וסגנון דומה לשלי. אני אוהב את מנעד הטעמים ב-85/15 ואת האווירה. מקום שהוא כמוני, תל אביבי חמוד.
מלכי ישראל 15

3. בני הדייג

מסעדת הדגים הכי טובה בעיר. אין ציפיות ואין אכזבות.
כ"ג יורדי הסירה 1,נמל תל אביב

4. שעבי X אבולעפיה

סעיד אבולעפיה מכין את הטוסט המושלם לסיום סרוויס, כשאנחנו יוצאים מהמסעדה רעבים. תמיד טעים וכיף.
יורדי הסירה 14 פינת הירקון

5. כפרה מיו

בנצי חבר כמו אח עוד מהימים שגדלנו יחד בחיפה. מקום כיפי קצר ולעניין, פסטה מצוינת ונגמר הסיפור.
קינג ג'ורג' 105

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• יוסי שטרית
• יוסף
• דוד ויוסף
• בני הדייג
• כפרה מיו
• אבולעפיה

פיגם | עין הוד

שף דן זוארץ (לשעבר דלידה) התעייף מהמסעדנות התל אביבית, ובחסות הקורונה העתיק את מקום מגוריו לעין הוד. כעת הוא פותח במבנה עתיק ששופץ את פיגם, מסעדה מזרח תיכונית שנשענת על תוצרת מקומית, ליקוט וטכניקות בישול מסורתיות. מיקום מעל האמפי של עין הוד מגיע לשיאו במרפסת שמשקיפה לנוף הרים וים.
בתפריטמאפה פאטיר תרד וזעתר עם ממרח פיגם ויוגורט (24 ש"ח), תפוח אדמה בלאדי ברוטב בצלים שרופים, ביצה כבושה ועמבה (32 ש"ח); פול שבושל חמישה ימים עם טחינה (26 ש"ח), עוף מפורק ברוטב תטבילה (42 ש"ח), קלמרי עם חציל ועגבנייה, ציר ים ויוגורט וגרגרי חומוס (72 ש"ח) וברולה פלפלים מיתולוגי מדלידה (32 ש"ח).
אמפי עין הוד, רביעי-חמישי 17:00-חצות, שישי-שבת 12:00-חצות, 054-6833330

פורטר האוס | נוף הגליל

גם השף דוד אלמקייס (לשעבר דוד ויוסף) נטש את תל אביב. הפעם היעד הוא נוף הגליל, לשעבר נצרת עילית, תוספת מכובדת לרשימת המסעדות שכדאי לנסוע עבורן לנצרת. הקונספט שנבחר: מסעדת בשרים יוקרתית, בין סטייק האוס קלאסי למטבח ים תיכוני בשיתוף עם רשת חינאווי Wine & More. המסעדה היא חלק ממתחם קולינריה הכולל גם חנות יין ומשקאות אלכוהוליים, קצביית פרימיום, מעדנייה, חדר יישון בשרים, חדר יישון יינות, חדר סיגרים ועוד.
בתפריטפילה בקר בציר בקר ויין אדום עם תפוחי אדמה (129 ש"ח), המבורגר ואגיו (89 ש"ח), T BONE טלה (99 ש"ח), אנטריקוט ואגיו 300 גרם (210 ש"ח), אנטריקוט בלאק אנגוס 300 גרם (139 ש"ח) ועוד. לרגל ההשקה מבצע 1+1 על כל האלכוהול המוגש במסעדה, ואפשר לבחור כמעט כל מה שקיים על המדפים בחנות.
שדרות מעלה יצחק 3, נוף הגליל, 077-5003626, ראשון-שבת 18:00-23:30 (שעות פתיחת בהרצה, לאחר מכן ראשון-שבת 12:00-01:00)

Maree | נתניה

את שף אביב משה אין צורך להציג. מי ששהוביל את מסעדת מסה בימי זוהרה נטש את אורות הכרך לטובת נתניה וחבר למסעדן והיזם איציק רוסו (הלאונג' בר פופה). Maree ("גאות" בצרפתית) הכשרה ממוקמת על גג מלון Vert בקו החוף בשכונת עיר ימים. קירות שבהם משובצים סלעים שחורים, קיר יין מנחושת דמויית קורוזיה, גופי תאורה שמזכירים אלמוגים ועוד אלמנטים שצריך לראות כדי להבין מייצרים עיצוב בהשראת הים שברקע.
בתפריטקרפצ'ו טונה, חרדל אמרנה, סורבה חרדל ושומשום קלוי (72 ש"ח), טרטר טונה, ביצה רכה וסקורדליה (72 ש"ח),סשימי דג ים, ויניגרט מטבוחה, סשימי חציל, זיתי טאסוס, קריספי קינואה, בצל כבוש וטוויל אלמוגים (68 ש"ח), כבד אווז, פופקוצ׳אי וקרמבל לימון (98 ש"ח).
מלון LAGOON VERT נתניה, קומה 15, 09-7410909, ראשון-חמישי 19:30-23:30, שישי 13:00-19:00, שבת 13:00-23:30

מאמו | אילת

חיבוטי הנפש של השף אוהד לוי (צ'יקטי, סושיאל קלאב) בין משפחה לקריירה, שהובילו לפרישתו מהריאליטי "המסעדה הבאה" בחצי הגמר, הצליחו לגעת גם בציניקניות שבינינו. במקום להישאב למסעדנות התל אביבית הוא בוחר לפתוח כעת באילת, הסמוכה למקום מגוריו, את MAMO – בר מסעדה על הים עם אווירה שמחה ואוכל ים תיכוני, על בסיס תוצרת מקומית מהסביבה הקרובה. המסעדה ממוקמת במלון STAY בשכונת אלמוגים, הרחק מאזורי התיירות המבאסים.
בתפריטדג ים נא עם ירקות מהאש, צ׳ילי מותסס וקרם פרש; מנות לחם מהגריל כמו פאן טומאט של סלט עגבניות ולחם; קישואים ממולאים באורז רך, ראס אל חנות של חבשוש ולאבנה מעושנת; כיסונים רכים של דג קצוץ בציר לוקוס עם עגבניות שרופות ועוד.
אגמונים 10, אילת, 055-2216062, שני – שבת מ־19:00

גרקו | אילת

ועדיין באילת: לאחר בילד אפ ארוך, שבמהלכו עשהמהפך בגרקו תל אביב, פותח המסעדן צביקי עשת מעוז יווני בעיר הנופש הדרומית. גרקו ביץ', שהוקם בשת"פ עם רשת ישרוטל, ממוקם בטיילת הדרומית ומעוצב במספר סגנונות, בדומה לגרקו בחוף פרישמן: מסעדת חוף יוונית, בר ודוכן אוכל מהיר. אזור הישיבה על דק עץ תחת סככות גולש אל החוף ומציע בקתות עם ערסלים ומזרנים ומיטות שיזוף, ושירות שמגיע עד אליכם.
בתפריטצזיקי, סקורדליה, דולמדס ועוד מזאטים (34-38 ש"ח), סלט יווני (52 ש"ח), ספאנקופיטה – מאפה פילו במילוי פטה ותרד (54 ש"ח), כיסוני פסטה מקורפו במילוי מנגולד ברוטב חמאת סטקה וזוקיני (72 ש"ח), פיש&צ'יפס יווני ברוטב גבינת קפלוטירי (62 ש"ח), גירוס, סובלקי וקיימאקי.
טיילת רויאל ביץ', אילת,077-9906969, ראשון-שבת 12:00-23:00

פאצו פיצה| רעננה

עם ריכוז של הפיצות הטובות בארץ (פרט לפרסקה), אנו בדרך כלל לא ממליצות על פיצריות מחוץ לעיר. הפעם המקרה קצת שונה כי בפיצה פאצו תטעמו פיצות שמחברות בין farm to table ואוכל מהיר ומבוססות על תוצרת חקלאית מגינת ירק סמוכה, פרי של שת"פ בין הפיצרייה לעיריית רעננה. השף אריק דרחני גם הוא יוצא תל אביב, שהתחיל באונזה והמשיך לפיצרייה בנתניה.
בתפריטפיצה ארבע עונות חריפה אש – קרם עגבניות ופלפל שושקה, חלפיניו כבוש, פלפלים קלויים, אורגנו, מוצרלה ופטה; פיצה פולנטה ופטריות; רעננה פינת איסטנבול – רוטב עגבניות, תבשיל תרד תורכי, בצל מדורה, מוצרלה וגבינת פטה; ירוק עמוק – קרם פרמזן, מוצרלה, פסטו, תרד, ריקוטה, גבינת פרמזן ובולגרית (68-73 ש"ח).
היצירה 5, רעננה, 09-7418833

המקדש | פתח תקוה

שף לירן בלו מעתיק את מסעדת הבשרים ממתחם אושילנד בכפר סבא לפארק עופר בפתח תקווה. הקונספט השתנה מעט, ולבשרים צרובים על אבני בזלת נוספו דגים ומנות צמחוניות וטבעוניות בפרשנות אישית עם קריצה למטבח עילי כשר.
בתפריטפסיפס פרוסות סלמון עטופות באצת נורי שרופה, קרם לימון כבוש קוויאר סויה ועלי זעתר (68 ש"ח), שיפודי טונה טרייה על ענף קארי, קרם גזר וג'ינג'ר ופרחי דבש מעל מלפפון חריף דחוס בוואקום לצד קונסומה עגבניות שרי צהובות (62 ש"ח), ספייריבס טלה מעושן בעצי חרוב מוגש על קרם ארטישוק ירושלמי וסלט פריקי ועשבי תיבול מקומיים (139 ש"ח), תבשיל כתף אנגוס ולחי עגל בבישול ארוך בציר בקר ובירה לבנה לצד פירה תפוח אדמה וסלט עשבים תאילנדי (119 ש"ח).
הפסגות 9, פארק עופר, פתח תקווה, 09-9777007, ראשון-רביעי 12:00 – 21:30, חמישי 12:00- 22:00

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• מסעדות מחוץ לתל אביב
• דלידה
• דוד ויוסף
• גרקו
• אביב משה

אלה לא ימים טובים למסעדות בתל אביב. למרות התפוסה המלאה במרבית המקומות ולמרות הקאמבק ממשבר הקורונה, עליית המחירים בחלק ניכר מהמסעדות מרגיזה את קהל הסועדים ומייצרת עצבנות על הפלור, ומתח הרווחים הנמוך גם כך סופג עוד מהלומה כואבת. הפגיעה הקשה מורגשת בעיקר במסעדות מהז'אנר העילי שמתקשות לתת פייט ולפעמים לבעליהן נמאס לתת פייט. לא בטוח שצריך לייצר תיאוריות סביב גל הסגירות הקטן הזה, לפעמים זו לא מגמה אלא פשוט עייפות החומר של מסעדות ותיקות מאוד וצורך של הבעלים להתחדש ולהתאים את עצמם לזמנים המשתנים. נסתפק בלהיות קצת עצובים בשבילם. טעמתם לנו מאוד.

1. יאקימונו רוטשילד

ללא ספק המכה הקשה ביותר מבחינה קולינרית מבין הסגירות האחרונות. היפנית היוקרתית ברוטשילד הייתה פורצת דרך בכל הקשור לסושי אותנטי עם איכות חסרת פשרות, ובמשך 21 שנה שמרה כמעט תמיד על מקומה בטופ של הטופ של פסגת הרולים המקומית. הסניף הקטן והכשר של יאקימונו בהילטון ימשיך לפעול, אבל מי שזכה לטעום את הפלאים שחוללו ברוטשילד עם פירות ים וצדפות לא ימצא בכך נחמה.בין הנימוקים לסגירההיו מותו של מייסד יאקימונו, אבי כהן ז"ל, לפני כשבע שנים ובמקביל השינוי הדרמטי שחל בסצנת האוכל המקומית. בקיצור, לא מגיע לנו כזה סושי טוב.

2. דוד ויוסף

מה שתחיל בתור מסעדה קטנה ושמחה ברחוב ירמיהו, מסעדה שהקדימה את זמנה בכל הקשור לאווירת שוק צוהלת ופרשנות עילית למטבח עממי, הפך עם המעבר לרחוב מונטיפיורי למעוז של נובורישיות מבסוטה מעצמה עם אווירה קצת יותר מדי צוהלת. בכל הקשור לאוכל,כפי שגילה מבקר המסעדות שלנו, לא איבדו שם אף פעם את הטאץ'. למרות ההצלחה המסחרית, לשפים דודו אלמקייס ויוסי שיטרית (לא היוסי שיטרית הזה) פשוט נמאס מהאצ'קלונה שהתפתחה אצלם על הפלור ואחרי 13 שנים של הצלחות הם הכריזו במפתיע על סגירה. בטח נתראה במקומות אחרים.

3. שגב ארט

אף פעם לא השתגענועל המסעדה ההרצליאנית של שף שגב משה עם אווירת האינסטה-אינסטוש ששלטה בה בכל פינה ועל כל צלחת, אבל את הקרדיט על המעוף שבדגש הוויזואלי צריך לתת לו. לטוב ולרע, שגב ארט הובילה החל מ-2015 את הדרך בכל הקשור לאוכל שמצטלם נפלא ושמטרתו היא להצטלם נפלא (לפני כן במשך כעשור הייתה שם מסעדת "שגב" המאופקת מעט יותר), עם המון חדווה של יצירתיות ומעוף. אבל הזמנים השתנו וגם הקהל שנמשך לויזואליה החזקה של שגב משה התקדם אל מחוזות מעט מעודנים יותר, והשף הפופולרי יצטרך כנראה להמציא את עצמו שוב מחדש. נוסיף לו עוקב.

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• שגב משה
• דוד ויוסף
• יאקימונו

אין דרך פשוטה להגיד את זה, אבל ההגעה שלנו לדוד ויוסף (על הקיר בחוץ השם כתוב באנגלית, בפונט מספרות, אבל ראבק, אתם מסעדה במונטיפיורי, הפוזה מיותרת) הייתה פחות החלטה מושכלת ויותר retail therapy. אתם יודעים על מה מדובר: היה לכם יום רע בעבודה, הבוס היה מעצבן, אז במקום להתחרפן אתם מחליטים לפצות את עצמכם בקניה של איזה פריט נוצץ. כאילו נעליים או משחק חדש לפלייסטיישן יסגרו לכם את החור בנשמה.

במקרה שלנו זה היה יום רע בעבודה, לפני כמה שבועות. באנו עם ציפיות בשמים וקיבלנו מקום שהיה כל כך נטוש ושקט עד שאפשר היה לשמוע טיפות של עצב זולגות מהקירות ויוצרות שלוליות מלנכוליה על הרצפה. אכלנו ארוחה בינונית להפליא, במחיר מופקע להחריד וברחנו. ואז, בדרך לאוטו, פתאום נעצרנו מול מקום שאף אחד מאיתנו לא שם לב אליו קודם. הייתה מוזיקה פצצה, היו מלא אנשים. הייתה אווירה של פאן באוויר. היה אוכל שנראה סבבה. זה כאילו מישהו לקח את כל החסכים שצברנו במהלך הערב, וארגן לנו מארז FOMO מהודר. אז עשינו לעצמנו retail therapy קטן, ועוד לפני שהגענו לאוטו כבר היו לנו שולחן מוזמן.

כמו בכל קנייה רגשית, למחרת בבוקר, התחילו הספקות. בירור קצר העלה שבניגוד למה שחשבנו זאת לא מסעדה חדשה. דודו אלמאקייס ויוסי שטרית (לא, זה לא היוסי שטרית הזה) פתחו את המסעדה שלהם לפני יותר מעשור ברחוב ירמיהו וב-2013 עברו לרחוב מונטיפיורי. 8 שנים? ולא שמנו לב? פתאום זה הרגיש כמו קנייה רגשית מאתר סיני. אתה יודע מה הזמנת, אין לך שום דרך לדעת מה תקבל.

הדבר הראשון שקיבלנו היה מזג אוויר נהדר ושולחן במרפסת. כבר היה שווה לצאת מהבית. הייתה בריזה נעימה, המוזיקה הייתה בדיוק בווליום הנכון כדי לעמעמם את הרעש של הרחוב אבל עדיין לאפשר שיחה, ולגמרי הייתה אווירה של כיף באוויר. הזמנו בקבוק יין לבן, נשענו לאחור וחיכינו לאוכל.

התחלנו עם שלושה פתיחים: מסבחה פול, לאבנה תמרים ופוקצ'ה בצלים. המסבחה התגלתה כטייק מעניין על המנה הקלאסית – קרם פול עם שעועית לימה. לא המנה הכי אסטטית בעולם, אבל הטעם שלה מפצה לגמרי על הלוק. הדבר היחיד שהוריד לה קצת היה הלאבנה תמרים, פשוט כי זאת הייתה אחת ההפתעות הכי מוצלחות שנתקלנו בהן לאחרונה. החמיצות של הלבאנה והמתיקות של התמרים משתלבים ביחד באופן מושלם, והנענע המיובשת מלמעלה מוסיפה מרקם וטעמים שמזכירים זעתר. הפוקצ'ה, שהגיעה עם בצלים מקורמלים, הייתה מהז'אנר העבה/רך והייתה גם מאוד טעימה וגם עשתה את העבודה שלה – לנגב עד הקצה את הצלחת של הלבאנה.

ההמשך היה "הביצה המושלמת". ביצה שלמה שמטוגנת בציפוי, ומוגשת עם קרם תירס ומלא פרמזן מלמעלה. נתחיל בזה שמדובר במנה אדירה. אומנם לא "מושלמת", כי כידוע הביצה המושלמת היא ביצה סקוטית (ביצה עלומה עטופה בשכבת בשר טחון שנעטפות יחד בפירורי לחם ומטוגנות בשמן עמוק. וכן. זה טוב כמו שזה נשמע), אבל לגמרי מתקרב לשם. הביצה הייתה מטוגנת כמו שצריך והשילוב בין קריספיות הציפוי לביצה שנשארה נוזלית, היה פשוט נהדר. העובדה שכל זה ישב על קרם תירס, טעים וחלק, מהסוג שאתה רוצה לחתן את הילדים שלך איתו, רק הוסיפה מימד של עונג. זה אפילו היה מקרה די נדיר שבו טפטפו למנה מספיק שמן כמהין כדי שתקבל את פרופיל הטעם, אבל לא יותר מדי שישתלט על המנה.

למרבה הצער, אי אפשר להגיד את אותו הדבר על סיגר הגבינות וארטישוק. באופן כללי, סיגר היא מנה שקשה מאוד להרוס אותה. בצק נורמלי, מילוי סביר, טיגון מוצלח, הגשה מהירה – זה כל מה שצריך. לא ברור מה קרה כאן. יכול להיות שמישהו הרגיש, בצדק, שמילוי הגבינות והארטישוק קצת אנמי והחליט שצריך לחזק את הטעם. אבל הבחירה לזרוק חתיכות קרפצ'יו על הסיגר הייתה במקרה הטוב מוזרה ובמקרה הפחות מוצלח מזלזלת. זה לא קשור ולא תורם שום דבר. ההחלטה להוסיף על הכל גם שמן כמהין, ועוד בכמות מוגזמת, הייתה מכת מוות לבלוטות הטעם.

אבל זה עוד כלום לעומת ההזייה שהמלצר המאוד חביב מכר לנו בתור "מנת ספיישל שאני מאוד ממליץ עליה" – קרפצ'יו טונה אדומה עם כבד אווז. כן, זה ברור, היינו צריכים לפסול את האירוע כבר בנקודה הזו על בסיס אי התאמה, אבל זה נשמע כל כך מופרך שהיה קשה להגיד לא. וחבל. איך נגיד את זה בעדינות – הלוואי והשילוב בין הטונה לבין כבד האווז היה הבעיה היחידה של האירוע. ויותר מזה, הלוואי והשילוב בין הטונה לבין כבד האווז היה ההזייה הכי גדולה שקשורה למנה הזו.

זה בסדר לדחוף ספיישלים, זה סביר לשלוח את המלצר לשאול על המנה "כי אתם רק השולחן השני שמקבל אותה והמטבח רוצה פידבק". לשמוע בתגובה ביקורות קשות על המנה, ואז להתעלם מזה לחלוטין – זה כבר ממש מוזר. עזבו לא לחייב על המנה, אבל אפילו לא צ'ייסר קטן לפיצוי? סתם בשביל להשאיר טעם טוב.

למרבה המזל ברגע הזה הגיעה השווארמה, וכבר לא היה מחסור בטעם טוב. כידוע שווארמה היא לא רק מנה. שווארמה היא דרך חיים. וכאן קיבלנו את החיים שאנחנו רוצים, בתוך פיתה כל כך מושלמת ברכות שלה עד שאתה רוצה לזחול פנימה ולשנו"צ שנתיים. הכוכב הבלתי מעורער של השווארמה הוא שוק טלה בבישול ארוך שנמס בפה ומשאיר מאחוריו סערה של טעמים. השילוב שלו עם העלים הירוקים שממלאים את הפיתה ועם הטחינה והעמבה העדינה, יוצר מנה נהדרת שאם היו עוד שתיים כמוה גם אותן היינו מחסלים.

זנב השור ביוגורט המשיך את הקו המוצלח של העיקריות. הבשר היה עשוי נהדר, היוגורט עטף אותו בעדינות והצנוברים שנראו בהתחלה רק לצרכי קישוט הוסיפו קרנצ'יות נעימה. השילוב הסופי הוא מנה סוערת בעדינות שלה, שלא צורחת לך בפה אבל לגמרי לא משאירה אותך אדיש. חוויה די דומה מספקים הטורטליני גבינות רכות. גם כאן אין שום דבר שמעיף אותך לשמיים. אבל יש כאן פסטה טובה, ממולאת בגבינות טעימות ורוטב עם נגיעות כמהין (שוב, למזלנו, לא באופן מוגזם), שנותן בדיוק את הלחלוחית הנדרשת בלי להפוך את הטורטליני לעיסה, ועם אגוזי לוז שמוסיפים טעם ומרקם. כיף של מנה.

https://www.instagram.com/p/CPNhfQ3nxtP/

הנפילה היחידה בעיקריות נרשמה במנת שקדי העגל (כבר אמרתי פעם שמדובר בהתמכרות?). וכמו כל הנפילות עד עכשיו זאת הייתה התרסקות מפוארת. קודם כל בגלל מידת העשייה. זה לא שלא היו שקדים שהיו עשויים בדיוק במידה. היו. רק שהם היו במיעוט. יש מעט דברים פחות מוצלחים משקדים שלא עשויים כמו שצריך. ובאופן כמעט מופלא אחד מהדברים האלו היה קרם הבטטה במרקם מזון תינוקות שעליו ישבו השקדים.

הקינוחים הצליחו לשמור על חוסר האחידות. ה"טקסטורות פיסטוק" התגלה כמנה נהדרת עם של ברולה סמי פרידו עם טעם פיסטוקי עדין ונהדר עם טוויל שומשום שחור שהיה אחד הדברים הכי מעניינים ומוצלחים שטעמנו לאחרונה. הטירימסו רוזטה לעומת זאת הייתה מסוג המנות שנראות נהדר ומכאן העניינים מתחילים להדרדר. זה לא היה רע בשום צורה, אבל זה גם לא משהו לכתוב עליו הביתה. או לאתר אינטרנט. כשיצאנו, כבר היה אחרי 22:00. המוזיקה עלתה, המסעדה הייתה מפוצצת, מכונית עצרו על שפת המדרכה, פרקו אנשים יפים והמשיכו הלאה. בבת אחת נזכרנו למה באנו. ברור לגמרי שלמרות הנפילות פה ושם, האוכל הוא סיבה טובה לחזור.

★★★☆ 3.5 כוכבים
דוד ויוסף, מונטיפיורי 21, ראשון-שבת 00:00-19:00

פוקצ'ה 22
לאבנה תמרים 22
מסבחה 18
הביצה המושלמת 59
קרפצ'יו טונה 95
טורטליני כמהין וגבינות 88
זנב שור 82
סיגר גבינות וארטישוק 85
שאוורמה שוק טלה 98
שקדי עגל 148
טקסטורות פיסטוק 62
טירימיסו רוזטה 62

• ביקורת מסעדות
• דוד ויוסף
• שף
• אוכלים שותים
• מונטיפיורי
• המסעדות הטובות בתל אביב 2021

• Facebook
• Twitter
• Email

המשבר בענף המסעדנות הולך ומחריף, משרד הבריאות ועיריית תל אביב-יפו מנהלים קרבות על מתווה החזרה לשגרה של בתי האוכל, תאריך יעד לפתיחת שעריהן עדיין אין ו-70 אלף מובטלים שמצאו בהן את פרנסתם לא יודעים מאיפה תבוא הישועה. מעבר להלוואות בערבות ממשלתית ומענקים קשים להשגה, נותר לעסקי ההסעדה רק אפיק אחד להישרדות: מימון המונים שמתבסס על תשלום עכשיו תמורת מזון ומשקאות אחר כך, בעצם סוג של אשראי מהלקוחות הקבועים שרוצים לחזור לא פחות משבעלי העסקים רוצים להחזיר.

אל הזירה הגועשת של מימון ההמונים בסיוע למסעדות, בתי קפה וברים אהובים, הצטרפה השבוע ענקית המשקאות טמפו, גם היא מנפגעי המשבר. מכירות המשקאות הקלים והאלכוהוליים עברו לצניחה חופשית בעקבות סגירת הענף, וחברות המשקאות שגם בימים כתיקונם הן שותפות בכירות בעסקי ההסעדה, העבירו הילוך והגבירו סיוע לבעלי העסקים מתוך ההבנה שכולם נמצאים באותה סירה על אותם מים סוערים.

המיזם "Menu", שמאפשר למעשה למסעדות וברים לגייס את לקוחותיהםלקמפיין מימון המון בלי כאב הראש של תחזוק קמפיין כזה, מאכלס כבר מספר לא קטן של מוסדות בילוי וגסטרונומיה אהובים כמו הפיקוק, ביר גארדן, קפה הנרייטה, פופינה, יאקימונו, אלנה, דוד ויוסף ורוברטה וינצ'י שמציעים שלל עסקאות משתלמות, תשורות שוות והנחות דרמטיות לכל מי שמתגעגע אליהן, בעלות של החל מעשרות שקלים ספורים ועד אלפי שקלים להשכרת המקום לאירועים וארוחות מיוחדות.

הייחוד של המיזם, בשלב זה, הוא בכך שכל ההכנסות הולכות ישירות לכיסי המסעדנים ללא עמלות או דמי תיווך וטיפול וטמפו אף הגדילה וויתרה גם על מיתוג עצמי וקידום מוצריה בעמודי הנחיתה. המיזם התמקם בתוך אתר Blend שמתמקד במכירה של מארזי אלכוהול מיוחדים ושווה הצצה בפני עצמו. יאללה, תנו קצת קרדיט.

• אוכלים שותים
• מסעדות בתל אביב
• פופינה
• הישרדות: קורונה
• פיקוק
• דוד ויוסף
• יאקימונו
• אלנה
• ביר גארדן
• מימון המונים