Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הירו ראמן נפתח: אהרוני נועץ את הצ'ופסטיקס בלבונטין
ליטרים של רוטב סויה נמזגו מאז הימים של ין ויאנג שנסגרה ב-2008, והנה אהרוני חוזר ממסעותיו עם גידי גוב ברחבי הגלובוס כדי לנווט מסעדה של ממש. אחרי חודשים של ציפייה, ההירו ראמן של אהרוני פותח דלתות ממש היום, וזה מה שמחכה לכם שם. ראמן, אבל לא רק
כבוד השופט ישראל אהרוני (שכן הוא הצטרף לאחרונה לשורות התכנית מאסטר שף) התרוצץ אתמול נרגש במסיבת העיתונאים לקראת פתיחת מסעדת הראמן החדשה שלוהירו ראמןבמבואות גן החשמל המתעורר מחדש. לצידו של אהרוני ערבבה המיקסולוגית ריי וייט קוקטיילים מתוחכמים על בסיס סאקה שיאפיינו את האלכוהול במקום. בעוד שסניף הירו בשרונה הוא דוכן של אוכל רחוב, בלבונטין מדובר במסעדה פינתית גדולה, עם בר מרווח ושולחנות עץ כבדים בצד, וכמובן אותם דגלים ססגוניים עם דמותו של השף.
חציל מאודה אהרוני סטייל. צילום: שירה אדלר
בתפריט המצומצם והחכם תמצאו סלט ירוקים (ברוקולי, שעועית, אפונה) במיסו ולימון (19 ₪), חציל מאודה בסויה, שום וג'ינג'ר (19 ₪), כיסוני גיוזה ממולאים פרגית, חזיר או בגרסה טבעונית (28-34 ₪), לחמניית באן מאודה עם ברווז, עוף, חזיר, בקר מפורק או מנה טבעונית (21-24 ₪), וראמן עם ברווז, עוף, בשר טחון, חזיר או גרסה צמחונית/טבעונית (48-62 ₪). בחלק ממנות הראמן מתחבאים (מלבד האטריות והאצות) גם שבלולים עשויים טמאגו שבתוכם מגולגלת אצה. אחרי שדוכני ראמן דוגמתמיאזקישל יובל בן נריה ומן טן טן הפכו לחלק אינטגרלי משווקי האוכל, מעניין לגלות האם מרק ראמן יכול להחזיק על קערתו מסעדה שלמה.
ראמן ברווז, תחילה לאכול כל אלמנט בנפרד. צילום: שירה אדלר
הירו ראמן, בתקופת ההרצה תפעל המסעדה כל יום בין השעות 19:00־23:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שיק או שוק: יצאנו לבדוק איזה שוק אוכל הכי טעים בתל אביב
איפה ישנו הראמן הכי שווה? למי יש הפיצה הכי טובה? והיכן מנגבים את החומוס הכי אסלי? עם פתיחתו של שוק רוטשילד אלנבי, יצאנו להשוות בין שלושת השווקים המקורים בעיר. חזרנו עם מסקנות ובטן מלאה. ראש בראש שווקי האוכל הכי חמים
עכשיו, כשיש שלושה שחקנים ברורים בשוק, הגיע הזמן שלנו לכתת רגלים וקיבות ולבחון את הדוכנים במו לשוננו. השחקנים: שלושת השווקים הממותגים של תל אביב. האמצעים: 2 גברים בטכניקת אכול כפי יכולתך. הזוכים:באדום. ראש בראש של שווקי האוכל הכי חמים בתל אביב.
השוק הממותג הראשון של תל אביב. מתגאה בהכי הרבה שפים מוכרים, הכי הרבה מותגים מדוברים והכי הרבה חומרי גלם ואקססוריז לפודיז. עם זאת, קיבל כתף קרה מהקהל המקומי.
השוק של מיכל אנסקי ממוקם בלוקיישן צפוני בשביל רוב תושבי העיר, אבל משמש מרכז קולינרי חשוב לתושבי (ולעובדי) רמת החייל. לא תמצאו שם את השפים הגדולים ביותר, אבל תסמכו על האח החורג של שוק הנמל שיעשה את העבודה.
[tmwdfpad]
אסייתי (ראמן)
Man Tenten (שוק רוטשילד אלנבי)
כפי שהשמועה מספרת, מדובר בראמן האותנטי ביותר בישראל. החוויה היפנית מתחילה באדים הרבים שממלאים את המקום והירידה לפרטים באופן ההגשה הופכת את המנה לחוויה ששווה לחטוף פצצת אטום בשבילה. ראמן החזיר (48 ש"ח) היה כל כך מוצלח עד שמגיע לו לקבל תעודת כשרות.
הראמן המדובר של אהרוני הכיל את כל המרכיבים לראמן מעולה, למעט האטריות שבושלו יתר על המידה. מרכיבי המנה היו איכותיים והחריפות הייתה מדויקת, וזוהי ללא ספק מנה ששווה את מחירה (62 ש"ח לגוצ'ו בקר). טעים, אבל לא שווה חרקירי.
המנה העמוסה והצבעונית של מיאזאקי אמנם מחזירה את עלותה הגבוהה (60 ש"ח) בכמות, אך כשיש בה ציר המבוסס על עצמות עוף, טעם דומיננטי מדי של שיטאקה ושיפוד פרגית חביב, אך לא יותר, היא עדיין טעונה שיפור. מר מיאגי לא מסופק.
הראמן האותנטי ביותר. Men Ten Ten. צילום אנטולי מיכאלו
איטלקי (פיצה)
אוליברי (שוק רוטשילד אלנבי)
פיצה בסגנון ניו יורקי עם בצק דק שלא מרגיש כמו כביסה רטובה וקראסט סימפטי. תוספת הרוסטביף הייתה מושלמת וסלייס גבינת העזים והתרד היה טוב על הנייר אבל מעט אנמי. ביחס להיצע הפיצות הגבוה שעל אלנבי, מדובר באופציה לא רעה. בכל זאת, אלנבי.
רבותיי, הפתעה. בשרונה מרקט יש פיצה שמצדיקה לבדה את הביקור. הפער בין הפיצות של רוסטיקו, המתבססות על המתכון של פיצה אליצ'ה הרומאית, לבין רוב הפיצות הישראליות שקול לפער בין כדורגלן ישראלי לעמיתו מאיטליה. פיצה מרובעת לפי משקל עם בצק פריך ואוורירי במיוחד ועם חומרי גלם מעולים מעל. פיצה שיכולה להצמיח לכם שפם.
לא כל הנוצץ פריך הוא. הפיצות היפות של פרונטו טעימות למדי, אבל סבלו מבצק שלא הצליח לשאת את משקל התוספות ומקראסט לא מספיק פריך. המרגריטה סחבה כמות נאה של מוצרלה, אבל הייתה עדינה מדי. לעומתה, פיצת הפטריות ומחית הכמהין עם רוטב בשמל הייתה מוגזמת לטובה.
פרונטו קיוסקו. צילום: אנטולי מיכאלו
חומוס
אבו אלנבי (רוטשילד אלנבי)
החומוס של אבו אלנבי אסלי בערך כמו השם "אבו אלנבי". החומוס נטחן בתרמומיקס יקר, מוגש בחמגשית משודרגת ועולה בהתאם (29 ש"ח לקומפלט). המרקם של החומוס חלק מדי, ולמעט חריף חביב לא הורגשה בו שום התלהבות. חוץ מזה, מי קורא לבן שלו אלנבי?!
אבו שוקרי (שרונה מרקט)
לא מעט כותרות ליוו את פתיחת הסניף הזה, שמציע מעבר לחומוס גם תבשילים ובעיקר מצרך מאוד חשוב במרקט – מקום נוח לשבת. הממרח טיפה עדין מדי, החריף טעים מאוד והפיתות צלויות על הגריל, פסים והכל. החומוס עצמו (28 ש"ח) חמוד, אבל חמוד לא אומרים על חומוס.
חומוס לא רע באופן כללי. התיבול שלו עדין ומאוזן באופן יפה, הפיתות בדיוק במרקם ובטמפרטורה הנכונה והפלאפלים פריכים ועסיסיים מבפנים. שמחנו לגלות שהטחינה הסמיכה שפוזרה בכמויות הצדיקה את עצמה. חומוס נורמלי (26 ש"ח) ברמת החייל, מי ידע?
מי ידע? החומוס של כספי. צילום: אנטולי מיכאלו
בר דגים
מאסטר פיש (שוק רוטשילד אלנבי)
הדוכן מתרכז בעיקרו בדגים צלויים או מבושלים בצורות שונות: קבב (מעולה), דג בסגנון תוניסאי (בתכלס סנדוויץ' תוניסאי לא מדהים) ודגים על הפלנצ'ה. מבחר חומרי הגלם היה מעט מוגבל, אך כריך הקבב מספק סיבה מספיק טובה לטבול את הרגליים. לא בתוך הסנדוויץ', מגעיל.
דוכן הדגים עם ההיצע הרחב ביותר – החל מדניס ולברק ועד צדפות ולובסטר – והיוקרתי ביותר. האוכל עצמו מבוסס על חומרי הגלם הרבים ומפיק מנות טובות ומיוחדות: סביצ'ה הטונה (מעולה) ומעורב פירות הים (קלישאה, אבל חביבה) הצדיקו את הרס הדגה של הים התיכון.
בר דגים (שוק צפון)
גם פה לא פספסו את גל הפיש אנד צ'יפס, אבל כן פספסו במנות הטריות: הרבה רעיונות טובים – המבורגר מנתח סלמון או שווארמת דג בסלט עשבי תיבול – אבל הדגים עצמם היו מעט יבשים ואנמיים. יש עוד הרבה דגים בים.
לא בתמונה: הזקן. פישופ. צילום: רפי דלויה
ירקות
משק 79 (שוק רוטשילד אלנבי)
ירקות טריים הם לאו דווקא הדבר הראשון שהייתם קונים באלנבי, ולכן הגיוני שמדובר בירקנייה צנועה יחסית. הירקות מגיעים ממשק 79 שבעין יהב ויש בה כל מה שהייתם מצפים מירקנייה בשוק אוכל ממותג – כרובית־ברוקולי, גזרים בצבעים וטוויסט חביב של פרחי מאכל. לא, לא חמציצים.
טעם הפרי והירק (שרונה מרקט)
ירקנייה שההיצע בה עומד ביחס הפוך לגודלה – קטנה אך עמוסה בהפתעות קולינריות: ביצי שליו, פטריות שיטאקי טריות וגם שום שחור, למקרה שבא לכם על אפליה מתקנת. גם פה צצה לה הכרובית־ברוקולי. היא כנראה עוקבת אחרינו.
נוי השדה (שוק צפון)
מיקומה המרכזי של הירקנייה נדמה כאילו היא נבנתה ברמת החייל כשתל אביב עוד הייתה אחוזת בית, מה שהופך אותה ללב השוק. היא לא מסתפקת בלהיות הירקנייה הגדולה מבין השלוש ומציעה מגשי פירות ומשלוחים, למקרה שאתם תקועים במשרד ובמאנץ' לכרובית־ברוקולי. כן, שוב היא.
מעבר לכך שאנחנו בשוק שהם פספסו את ההזדמנות לקרוא לעצמם "פרי־סיליה", מדובר בדוכן שייקים יחסית סטנדרטי, אך להגנתו יאמר שהוא גם הזול מבין השלושה שבדקנו – מיצים טריים ב־12 ש"ח ושייקים ב־25 ש"ח. לא שאלנו אם יש קולה זירו.
דרינק איט (שרונה מרקט)
המיצים של דרינק איט מבוססים על שש חליטות מיץ, שלהן מתווספים מיצים טריים ליצירת תערובת מורכבת יותר מהמיץ היומיומי שלכם. המיץ (15 ש"ח) לא מתוק מדי, תודה לאל.
המיצייה של רותי רוסו היא הראשונה בארץ שהשתמשה בשיטת הכבישה הקרה, וזה מורגש. למיצים שטעמנו היה טעם, ובכן… של הירק שהם נסחטו ממנו. בקבוק מיץ יעלה לכם 18 ש"ח ושייק 23 ש"ח. קחו גם שוט של ג'ינג'ר טרי, למקרה שאתם כועסים על הסינוסים שלכם.
בקבוק של בריאות. ג'וסו. צילום: יח"צ
בירה
ביר בוקס (שוק רוטשילד אלנבי)
אם חיפשתם מקום לשתות בו באלנבי (לא שחסרים מקומות לשתות באלנבי) זאת תהיה כנראה אחת האופציות הזולות ביותר. שליש מהחבית תעלה בין 10 ש"ח (מכבי, עלמה) ל־18 ש"ח (פאולנר, בקס, הובגובלין וג'מס), ויש גם יותר מ־130 בקבוקי בירה. כלומר סוגים שונים, לא רק גולדסטאר.
ביר מרקט (שרונה מרקט)
הדוכן הקטנטן שמתחבא בקצה השוק עמוס בבירות בוטיק ישראליות. תוכלו לתפוס בקבוק שהגיע כמוכם מהפריפריה לעיר הגדולה או לאסוף כוס בגודל שנע בין רבע ליטר (20 ש"ח) לליטר וחצי (90 ש"ח) במקרה שאתם יוצאים לטיול שנתי ורוצים לשמור על מאזן נוזלים חיובי.
ג'מס (שוק צפון)
בדוכן של ג'מס מגישים – קבלו את זה – אך ורק ג'מס. המבשלה הפתח תקוואית מציעה שמונה סוגים של בירה, נחשו מאיזה מותג. מעבר לכך, זהו דוכן האלכוהול היחיד מבין השלושה שמציע אוכל שהולך טוב עם בירה, למשל נקניקיות, רוסטביף וסלופי ג'ו. למעשה נראה שהלקוחות התמקדו בעיקר באוכל. ילדים.
רואים 8.8. בירה ג'מס. צילום: יח"צ
רק אצלנו
פלאו (שוק רוטשילד אלנבי)
הדוכן הראשון בארץ שמיועד לאופנת הפלאו, או כפי שאנחנו קוראים לה – טבעונות לקרניבורים. עבור הפלאוליסטים, שמתמודדים עם מבחר מועט, מדובר בפתרון נהדר: אנטרקוט צרוב על הפלנצ'ה או חתיכות פרגית איכותית על מצע כרובית, שהייתה מעט מבושלת מדי. מומלץ לציידים, פחות ללקטים.
הדוכן ההודי המדובר של יונתן רושפלד מציג מנות יפות במיוחד, לא דבר מובן מאליו כשמדובר באוכל הודי, עם הפתעות כמו בצל פריך בטמפורה ופצפוצי אורז תפוח. הפאניר עסיסי והבקר החריף הצדיק שחיטה של פרה קדושה. קצת כמו לטוס להודו מבלי להזדקק לחילוץ מחיליק.
הדוכן של השף אבנר לסקין ושותפיו מתבסס על מנות שמשתנות לפי התוצרת, החשק ובעיקר היצירתיות. גישת המקום בנויה על מתן במה לחומרי גלם טריים (וזה מורגש) בלי ליפול לקלישאות. הכרוב הצלוי על מצע יוגורט יגרום גם לקרניבורים להתבלבל, והמסבחה עם תבשיל הבשר תעשה אותו הדבר לצמחונים.
יארררר. קפאן קארי. צילום: איליה מלניקוב
שורה תחתונה
שוק רוטשילד אלנבי
השוק הצעיר ברשימה עדיין לא מגובש לחלוטין, אבל זה בסדר. תנו לו קצת זמן. דוכן ראמן לוהט ובר זול ומגוון נותנים אופטימיות לעתיד. השאלה היא אם השוק ישרוד את התחרות – לא רק מול שוקי האוכל האחרים, אלא גם מול המסעדות הרבות במרכז העיר.
שרונה מרקט
תל אביבים (וגם אנחנו) אוהבים להתנשא על שרונה, אבל תוכלו למצוא שם בר דגים מעולה ופיצה מהטובות בעיר, וזה עוד בלי שציינו את פושון או את באשר. על אף הנטייה הטבעית לחשוד במקום שמגייס אליו מגוון שפים מפורסמים, במבחן התוצאה המהלך מוצדק. כנראה השוק שהכי מצדיק את הקונספט והמיתוג.
שוק צפון
עם קהל יעד של משפחות מרמת החייל וההייטקיסטים שסביב, מפתיע לגלות ששוק צפון הוא שוק עם מגוון אופציות לא רעות, גם כמקום לאכול וגם להשלמת קניות. "רק היום" שווה את הנסיעה לרמת החייל, ואם אתם כבר באזור אל תשכחו לקנות כרובית־ברוקולי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו