בקו התפר שבין הניינטיז ותחילת שנות האלפיים, חיים שמש היה מהדמויות המשמעותיות בתרבות הישראלית בכלל ובמוזיקה האלטרנטיבית בפרט, כשגילה כמפיק ומנהל מוזיקלי בחברות התקליטים הגדולות שורה ארוכה מאוד של אמנים כמו אביב גפן, החברים של נטאשה, היהודים, איפה הילד, אלג'יר, אביתר בנאי, אסף אמדורסקי, אפרת גוש, יוני בלוך, להקת הבילויים, מוניקה סקס, אסף אמדורסקי ועוד. עכשיו יש לו בייבי חדש: פסטיבל בניהולו האמנותי שכולו מוקדש למילה המדוברת והכתובה ולחיבור שלה אל תחומי אמנות שונים.

>> כל הצבעים שישנם בעולם: 10 המלצות ליריד צבע טרי
>> תעודת הצטיינות: 7 סרטים שאסור להחמיץ בדוקאביב

פסטיבל "מילים טוות" יתקיים בחודש הבא (21.6-17.6) במרכז תאו הנהדר בהרצליה, ומכוון להיות "חוויה אמנותית רב חושית ופורצת גבולות, שמהדהדת את הטוב והחשיבות שבמילה העברית ומשלבת מוזיקה ,שירה, פרפורמנס ,עבודות וידיאו ומפגשים עם אמנים ממגוון תחומים ומיטב אושיות התרבות בארץ", שזה אומר בין היתר גם דברים כמו דואט בין קונטרבס לאמנית חבל או סטודיו למכבסת מילים באמצעות פואטרי סלאם, או פרפורמנס מחול בשיתוף הקהל.

באירוע הפתיחה ייערך מפגש פסגה בין המחזאי יהושע סובול ובנו המוזיקאי יהלי סובול, בדיאלוג נדיר וחוצה דורות בין עולמות וזמנים שונים של הספרות והמוזיקה הישראלית; בהמשך תארח דנה ברגר את הסופרת צרויה להב למפגש המשלב שירה, סיפורים ותערוכת ציורים; הדס לולו קורן ובן דנציג יעלו את המופע "השביל" – דואט המשלב כמובטח קונטרבס וחבל המספר את סיפורם האישי של שני אמנים מקיבוצים שכנים בעוטף עזה שחיי התושבים בהם השתנו לנצח ביום אחד באוקטובר. היילייט נוסף צפוי להיות האירוע "מילים על הגג" לזכרו של היוצר והזמר דן תורן – "השומר של הגן", שרון קנטור,יובל מנדלסון והפזמונאי מאיר גולדברג יחליפו מילים על המילה והשירה הישראלית ועל יצירתו ופועלו של דן תורן.

אירוע מרכזי נוסף יהיה סדרה בת שלושה מפגשים של העורכת והמגישה מאיה קוסובר, ממקימות "כאן הסכתים" ומיוצרי הפודקאסט המעולה "שיר אחד", במסע בעקבות המילה בעולם היצירה הישראלית. במופע הראשון תארח את קובי מידן, מפגש נדיר ומסקרן עם המראיין והיוצר שהפך את המילה העברית למסע אינטלקטואלי; אחריו היא תארח את הזמר והיוצר עמיר לב לשיחה מרתקת שתחשוף את הקסם ביצירותיו של האמן ששיריו מלווים את התרבות הישראלית כבר עשורים/ ולקינוח יתארח הזמר דני בסן לשיחה מעמיקה על אחד מענקי המילים בפזמונאות הישראלית – יענקל'ה רוטבליט – יחד עם ביצועים של בסן לשירים שהפכו לקלאסיקות ישראליות.

זה לא נגמר: האירוע "מעבדת מילים" מבית פואטרי סלאם ישראל, בהשתתפות ארבעה אמני ספוקן וורד בולאים, יזמין את הקהל לחוויה שתנער את הביטויים השחוקים והקלישאות מהשפה העברית; גון בן ארי ומקהלת זולת יעלו להופעה של עברית פסיכואקטיבית, מיסטיקה יהודית ופופ חודר תודעה; לאורך כל ימי הפסטיבל יעלה גם המיצג "מילים מציירות", שמזמין את הקהל לחוויה חושית מהפנטת המחברת בין האמנות החזותית והמילה הכתובה בדרך בלתי שגרתית. ארבעה ציירים ומאיירים מובילים יציגו יצירות מרהיבות במרחב ייחודי בשילוב קריינות מדויקת של טקסטים בהשראת היצירות, ויצרו דיאלוג מרתק בין המילה, הקול והדימוי החזותי. נותרנו ללא מילים.
>> פסטיבל "מילים טוות" הראשון, 21.6-17.6, מרכז תאו הרצליה.כל הפרטים, כל הכרטיסים והתוכניה המלאה כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה ישראלית
• יהלי סובול
• יהושע סובול
• דן תורן
• עמיר לב
• פואטרי סלאם

• Facebook
• Twitter
• Email

יממה אחרי ההכרזה של רון חולדאי כיירוץ לבחירות מול נתניהו, ראש העיר מוכיח כי תל אביב היא המדינה הכי תוססת בישראל. יוזמת התרבות החדשה, אחת בשרשרת של ניסיונות מוצלחים להחזיר את התרבות לחיינו, תחל הערב (שלישי) תחת הכותרת "אינטימי בהגר"א" ותארח במשך שלושה ימים כיתות אמן תחת כיפת השמיים במרכז הקהילתי הגר"א בנוה שאנן.

את הסיפתח יעשה נסיך הרוקנרול ירמי קפלן, שיבצע את שיריו בהופעה אקוסטית ויפרוש בפני הקהל את הסיפורים מאחורי השירים. בערב שאחרי נקבל את יהלי סובול, ובחמישי תעלה לבמה המלכה קורין אלאל.

האירועים יתקיימו תחת כיפת השמיים ובהתאם להנחיות התו הסגול, וכל ערב יתחלק לשתי הופעות אינטימיות בקפסולות. בחודשים האחרונים יזמה העירייה לא מעט אירועי תרבות, בהםסינמה על המים,דרייב אין, תערוכתמרימים את השאלטרומופעים נוספים.

← המרכז הקהילתי הגר"א בנוה שאנן, שלישי (25.8), רביעי (26.8) וחמישי (27.8), 19:30 ו-21:00, 30 ש"ח להופעה, 60 ש"ח לשלוש ההופעות.לרכישת כרטיסים

• מוזיקה
• הופעות
• קורין אלאל
• במה
• ירמי קפלן
• יהלי סובול
• קורונה
• עיריית תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

"המראות מאחורי הבר כבר לא מראים אותו דבר, משהו משתנה בך", שר יהלי סובול (44) באלבום הסולו החדש שלו, "ריצות ארוכות". מי שהתפרסם לראשונה בתור השחקן המרכזי במוניקה סקס באמת השתנה. הוא הספיק לבסס את עצמו כסופר, כיוצר סולו ולהקים משפחה כמובן. אף שיר מהאלבום החדש שלו כבר לא יהיה שיר פתיח לסדרה על צעירים סוררים בתל אביב. לא שזה מה שמעניין אותו.

זו שורה רחוקה שנות אור מ"הגיבור יהיה שיכור כמו שאתה בחיים".

"אפשר להגיד שזה אלבום של משבר גיל 40 וכל זה", הוא צוחק, "אבל דווקא בשורה הזאת יש משהו אופטימי. בדרך כלל הפרצוף שאתה רואה במראה של הבר הוא לא כזה מגניב, לפחות בשעות מסוימות. בשנים האחרונות אני מסיג את כוחותיי מהעבר. זה לא שינוי פתאומי או אלים, אלא שינוי אמיתי, אטי. ברגע שאתה עושה ילדים החיים שלך משתנים מאוד וזה משפיע מאוד על הכל, אבל זה תהליך שמחלחל לאט לאט".

כשחלק גדול מהזמן שלך הולך על נגינה עם להקה שהתפרקה פעמיים וחזרה לפעילות, אולי אין ברירה אלא לשחרר את העבר, או לפחות ללמוד לקחת אותו בקלות. "נסענו לארצות הברית אחרי האלבום הראשון שנורא הצליח", הוא נזכר. "לא רצינו להינעל באיזה חיפוש קרייריסטי וישר לרוץ לאלבום השני, אז עברנו לניו יורק. חיינו שם בבית אחד, שלושה אנשים בחלל אחד שנורא הצליחו רגע לפני – בוא נגיד שלכל אחד נהיה אגו קצת גדול באותה התקופה. אז כמובן התפרקנו על 'חילוקי דעות אמנותיים'".

קורה שאתה מפחד לא להצליח לשחזר את האנרגיה של פעם? עם מוניקה סקס או בכלל?

"האמת שלא, לא. אני לא מרגיש פחד. אם כבר אז יש לי קצת יותר ביטחון. עכשיו זה כבר מפחיד אותי, כי ביטחון זה לא דבר יותר מדי טוב ליצירה. פעם, כשהייתי בן 22־23, כל מה שהיה לי בחיים זה לשבת עם הגיטרה, לשיר וללכת לשתות משהו אחר כך. עכשיו אני צריך לעשות הרבה דברים בשביל הפרנסה וזה אוכל לי את הזמן, וזה השינוי העיקרי פה. מי שמקים משפחה צריך לוותר על הרבה דברים, אבל אני צריך לארגן את הזמן ככה שיהיה לי פנאי אמיתי, לא רק בראש. זה דבר שצריך להילחם עליו כדי שהוא יקרה, אבל כשאני מצליח, אז באמת יש לי כמה שעות ביום להתרכז בלי שום הסחות דעת, וכך אני גם בדרך כלל מצליח לכתוב משהו. אם לא, זה גם בסדר. סימן שלא צריך".

זה מסביר, בין היתר, את תשע השנים שעברו מאז אלבום הסולו האחרון שלו, "אלדוראדו", בטרם חזר לפורמט. "זה התחיל מכך שג'ימג'מתי עם זואי פולנסקי", הוא מספר. "התחלנו להיפגש בחדר עבודה, ומנגינת שתי הגיטרות האלה הרגשתי שיש פה יחידה שעובדת יפה מאוד יחד. זה היה לפני שנה וחצי, בקיץ, ופשוט התחלתי לכתוב". האלבום הוקלט בשיטות הקלאסיות, באולפן אנלוגי. "זו פשוט שיטת עבודה אחרת לגמרי שדורשת ריכוז אחר לגמרי. אתה לא יכול לתקן ולהוסיף ערוצים כל הזמן, והמגבלות הופכות את העבודה ליותר אינטנסיבית. האלבום אמנם הוקלט על מחשב, כי להקליט על סלילים זה יקר מאוד בימינו, אבל השתמשנו במחשב ממש כמו קופסה, כמכשיר הקלטה. גם המיקס נעשה על ידי מכשירים אנלוגיים חיצוניים – קופסאות כאלה משנות ה־70־80. ברגע שאתה לא יכול לחזור אחורה עם המיקס זה אומר שאתה עובד יותר עם האוזניים ופחות עם העיניים".

ומה לגבי העשייה הספרותית שלך? עד כמה היא נובעת מכך שאביך הוא מחזאי?

"יש משהו טבעי מאוד בתופעה הזאת – בנים שממשיכים את מה שההורים שלהם עשו. בבית הכתיבה הייתה תמיד משהו חשוב מאוד, מרכזי, עם הרבה ספרים והרבה מילים. אבא שלי תמיד מפרגן למה שאני עושה – תומך, אוהב, מתעניין, בא להופעות, מקשיב לאלבומים, נותן פידבק. חוץ מזה הרגשתי שאני צריך פורמט אחר בחיים, בכתיבה. באופן כללי כתיבה טובה מתרחשת כשאתה לא לגמרי יודע מה אתה עושה ונמצא בטריטוריה שקצת קשה לך להיות בה. אז אתה ערני וממעט להתעמת ולנסות כל הזמן להבין מה אתה עושה. היה איזה רגע בחיים פשבו בכתיבת שירים כבר לא הצלחתי להרגיש ככה. ברגע שאתה נמצא במשהו מובן מאליו זה הרבה פחות מרגש, אין מה לעשות".

נוקטורנו, רח' בצלאל 7 ירושלים, חמישי (30.3) 20:30, 70 ש"ח

• מוזיקה
• יהלי סובול
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

יהלי סובול בתיאטרון תמונע

הפיט דוהרטי של מוניקה סקס, שהלך והתבגר לטובה והמשיך לשיר את "מכה אפורה" למרות הכל, יופיע בתיאטרון תמונע בליווי להקה. יהיו שם להיטים מהניינטיז אבל גם שירים חדשים. אם תרצו, זה כנראה הזמן לפרגן לשתול החביב עלינו.לפרטים נוספים.

שיעור גאגא המוני למען האגודה לזכויות האזרח

שיעור הגאגא ההמוני של אוהד נהרין, שהפך לסוג של מסורת, חוזר בפעם הרביעית להאנגר 11. יהיו שם מאות אנשים מלאי אמביציה שייחלקו לרקדנים ולאומללים שמנסים להדביק את הקצב. אנחנו במחנה שיושב על הספסל ומתפעל.לפרטים נוספים.

"Godlike– רוקדים בלי נדר"

אנחנו אוהבים את שוודיה. רוצים להכין לה ארוחת בוקר למיטה. לחצות איתה גשרים. לפנק באמבט. לרקוד ולהתגבר איתה על טראומת חוג הפאנקי ג'אז. אולי מופע המחול של ישראל אלוני ואודליה קופרברג, שהוא שיתוף פעולה מקומי-שוודי, יגרום לכל זה להתגשם. אינשאללה.לפרטים נוספים.

• רוקדים בלי נדר
• שיעור גאגא המוני
• שי סגל
• תיאטרון תמונע
• האנגר 11
• יהלי סובול
• אוהד נהרין

• Facebook
• Twitter
• Email

מוניקה סקס שינו את החיים לכמה וכמה אנשים. אפשר לחתום על זה גם בלי לעשות סקר. הם שינו גם את שלי. כילד בן 12 ראיתי הופעה שלהם ולבסיסט, אני חושב, הייתה חולצה עם תמונה מטושטשת של להקה מוזרה עם שם מוזר – פיקסיז. “רוק ישראלי" – קופירייטינג שכמו הגיע משולחנו של ינון מגל – הוא התיוג המגושם שהודבק ללהקות כמו מוניקה סקס ובנות דורה, והכיתוב על החולצה של הבסיסט הוא עדות לחוסר הרלוונטיות שלו: הלהקות הטובות, הרעות והבינוניות שבסצנת הרוק התל אביבית בין סוף שנות ה־80 לאמצע שנות ה־90, שנות שמיר ורבין, היו שגרירות של תרבות זרה בלב ישראל, בטי שירט או בסאונד של מצילות. הן היו רוקנ'רול דווקא בזכות היעדר היומרה לענות על שאלות מיותרות על “רוק ישראלי".

20 שנה בדיוק אחרי צאת אלבומם הראשון “פצעים ונשיקות", חברי מוניקה סקס הם עדיין יהלי סובול (42, גיטרה ושירה), פיטר רוט (40, גיטרה) ושחר אבן צור (42, תופים), אך עם בסיסט אחר במקום יוסי חממי ההוא – ספי אפרתי (39). מאז הפך “מכה אפורה" להמנון של ירושלמים שעוברים לפלורנטין, מוניקה סקס נסעו לניו יורק וחזרו ממנה והוציאו עוד ארבעה אלבומים. סובול הוציא גם אלבומי סולו וכתב רומנים, רוט ניגן עם אריק איינשטיין אבל גם עם הזבובים ומלכת הפלקט, ושחר אבן צור הניח למערכת התופים והוציא ארבעה אלבומי סולו.

20 שנה של קריירה הן גם 20 שנות קילומטרז' בראיונות. הם יודעים מה לומר ואיך דברים שנאמרים יוצאים בעיתון אחר כך, גם כשהם נכנסים אחד לדברי האחר, גם כשהם מתווכחים. בחדר אין כלי נגינה, אבל שורה בו אווירה הטעונה בתיאום הנדיר שיש לאנשים שמנגנים זה עם זה כבר ממש הרבה זמן.

מתי נהיה לכם ברור שיהיה מופע לרגל 20 שנה לאלבום?

אבן צור: “כשעשינו את האלבום ‘מנגינה', לפני ארבע שנים, קלטנו של'פצעים' יש סוויט סיקסטין ורצינו לחגוג. ארבע השנים האלה עברו נורא מהר".

תשחקו עם העיבודים או שהביצועים יהיו נאמנים לאלבום?

רוט: “בדיוק כמו באלבום. ננגן את כולו מההתחלה ועד הסוף, לפי הסדר. יש כמה להיטים כמו ‘מכה אפורה' ו'על הרצפה' שעדיין מנוגנים בהופעות, אבל יש הרבה שלא. בא לנו שההופעה תהיה מעניינת מוזיקלית, והדרך לעשות את זה היא לחזור לפדלים ולגיטרות של פעם".
סובול: “לכאורה זה שחזור של האלבום הראשון, אבל בעצם מעולם לא ניגנו אותו כיצירה שלמה. ‘מכה אפורה' תמיד היה השיר האחרון באלבום, אז זה לגמרי חדש לנו. בסיבוב הראשון לא היינו נאמנים לאלבום, ניגנו –
אבן צור: “שיכורים".
סובול: “שיכורים".

הלכה הספונטניות

“הסבלנות של הקהל לשירים חדשים מינימלית", אומר סובול, “אנחנו על קו התפר. מצד אחד אנחנו מיינסטרים, מצד שני יש לנו קהל שהתחיל איתנו ועדיין רואה בנו משהו שהוא גילה".

בממד מקביל יכולתם להישאר להקה קטנה.

כולם: “לגמרי".
אבן צור: “התחלנו עם הרבה מגבלות, וכשאתה מתחיל ככה אתה פונה לקהל קטן. הרגשנו שהסיכוי שנדבר להמון אנשים כמו להקות אחרות שפעלו בזמנו לא סביר".
סובול: “לא היינו להקת גן חיות".

ההערה האחרונה מקפיצה כדור פינג פונג בין שלושה מתוך הארבעה (אפרתי יושב בצד עם הבעת הפנים הפלגמטית ביותר שיש לו במלאי) – האם הם היו עכשוויים, האם הקספרים היו עכשוויים, ממי הם הושפעו. שמות נזרקים באוויר. זה נשמע כמו דיון שרלוונטי יותר ללהקה צעירה ופחות לרביעייה שמתכוננת למופע שמשחזר אלבום שיצא לפני 20 שנה. אבל אצל מוניקה סקס אין כפתורים שכבר אי אפשר ללחוץ עליהם. אפילו הכפתור שפורש מעליהם את צלה של גן חיות (“בתקופה שלנו הם היו להקה מאוד גדולה", סובול מבהיר).

“היה לנו סאונד נכון כי לא ידענו מה אנחנו עושים", אומר סובול אחרי שאבן צור מתאר את הלהקה כ"להקה של חברים מבית ספר". “ההובלה של ירמי (קפלן, שהפיק את 'פצעים ונשיקות' – ע"ק) הכריחה אותנו להיות הרבה יותר מהוקצעים. הוא שייף ומיתן אותנו".

את מי זה הכי תסכל?

אבן צור: “את יוסי" – טוב, קל להאשים את מי שלא נמצא בחדר – “כי הוא הכריח אותו להיות רוקיסט, מה שהוא לא היה. אותי הוא לימד לתופף. לפני זה הייתה לי אנרגיה, אבל לא באמת ידעתי לתופף. בכלל, בהתחלה, לפני שהיה לנו את פיטר, כשהיינו שלושה אנשים, היינו כמו קבוצת כדורסל שאף אחד בה לא יודע לקלוע. כשהתחלנו ליצור הדיבור על סאונד היה קיים רק בתוך האולפנים. היום למפיק יש טביעת אצבע יותר משמעותית מאשר פעם, כשהיא הייתה של הכותב".

פתאום מתחילה לנזול לו קצת מרירות בזווית הפה. “יש תחושה שלמי שלא עבר את שרשרת החיול הזאת, מאנלוג לדיגיטל, חסרה חוליה בדנ"א. ילדים שיוצרים היום מוזיקה, הסאונד שלהם הוא אמ־פי־שלושי. אבל את הקהל לא מעניין אם הקלטת בשירותים הפוך על ארבע עם טייפ סלילים. הרומנטיקה נשחקה, זה כבר לא מעניין אף אחד".

“רוק זו מוזיקה שספונטניות חשובה לה", סובול אומר. “הכלי הזה, מחשב, מספק יכולות שליטה ומניפולציה, והן לא עושות טוב לרוק, שברגעים הכי טובים שלו הוא התפרצויות של טינאייג'רים. חסרה לי הראשוניות, החד פעמיות של ההקלטה. כשאנחנו הגענו, בשנות ה־90, זה היה הסוף של הדבר הזה. אתה כבר לא עומד וכל הלהקה מנגנת לתוך מיקרופון אחד כמו אלביס בשנות ה־50, כשאחרי חצי שעה כבר יש לך את הוויניל. בשלב מסוים אתה עוצר ושואל, מה המהות של הדבר? אתה חושב על אלבומי הבכורה של הקיור, הסמית'ס, לד זפלין, ולא במקרה הרבה פעמים האלבומים הכי גדולים הם אלבומי הבכורה".

גם אצלכם?

סובול: “לדעתי לא. יש אלבומים שאני יותר אוהב, כמו ‘יחסים פתוחים' הניסיוני. אותו היה הכי מעניין לעשות. לא היה מפיק באולפן, היינו מין תרנגולת שהטילה ביצת זהב אחת אז קיבלנו תנאים מדהימים מחברת תקליטים שלא באה לדבר איתנו עד שהם קלטו שהגירעון גדול מדי ושכבר לא שווה לעצור את ההקלטות".

סיפור קלאסי.

סובול: “שמע, זה לא שלהקות רוק מגיעות לקלישאות. הקלישאות מגיעות ללהקות". קצת יותר מאוחר, רגע לפני שאני מכבה את מכשיר ההקלטה, בחדר נשאר תלוי האוויר הכבד הזה שיש בחדר חזרות אחרי שלהקה מנגנת. ככה זה כשאתה עובד על הטיימינג המשותף שלך במשך 20 שנה.

מוניקה סקס (מופע פותח: קרח 9), שישי 06/02 בבארבי

• מוזיקה
• הופעה
• ראיון
• מוניקה סקס
• פצעים ונשיקות
• יהלי סובול
• פיטר רוט
• תרבות