• Facebook
• Twitter
• Email

יום האדם הלבן

הסו עובדים זרים, שקטו אתיופים ודיי עם הבכיינות מזרחים יקרים, יום האדם הלבן הוא הדובדבן שעל הקצפת. והקצפת. ותכלס גם רוב העוגה. ביום החגיגי הזה נהוג לחגוג איפה שרק תרצו (גם שטח של אחרים מותר), לאכול כמות מפחידה של ממתקים (כי למי אכפת אם תשמינו) ולשתות עד לא ידע (כי לא משנה מה תעשו, לא תשאו בתוצאות). הרימו כוס למען האדם הלבן, הוא לא ישאר כאן עוד הרבה זמן.

[tmwdfpad]

מצעד הסטרייטים

עשורים של מאבק מבולבל הגיעו לקיצם עבור הקהילה ההטרוסקסואלית. הרפטטיביות שלכם היא תורן של דגל בעכוז הקהילה, ואם יש מצעד גאווה – חייבים גם אחד לסטרייטים. את המצעד, בחסות גולדסטאר כמובן, תוביל משאית מלאת דוגמניות (שהיו עם יאיר נתניהו). את נאום המפתח יישא פעיל זכויות האדם הלבן בני ציפר, קבוצת "אחת מתוך אחת" תצעד בצהוב, שלטי החוצות יכוסו בפרסומות מחפיצות ובטלוויזיה ישודר החרא הרגיל. ניצחתם.

יום הקצין (לכאורה)

אחרי ששמם הוכתם בבוץ (לפחות אלו ששמם פורסם), הגיע הזמן להקדיש יום שלם לשולחי הידיים, מצמידי האגן ומשחררי הזקפות של עמנו. אל תתנו לנשים ההיסטריות שמתלוננות עליהם על ימין ועל שמאל, ביום הקצין אנחנו נכבד את מורשת הקרב הסו-קולד מפוארת שלהם ונתעלם מכל פגם אישיותי אחר שדורס כל מי שניצב בדרכו ומצליח להשאיר טראומות לכל תחת במכנסי דקרון.
*ההשתתפות מותרת גם לח"כים ושחקנים

מחבקים את גוש דן

תושבי הפריפריה היקרים, האם עינכם לא רואות את הזוועה? נכון, לפעמים נופלים עליכם טילים ואין תקציבים ואין תחבורה נורמלית ואתם חיים בפאקינג מדבר בלי AM:PM, אבל האם חשבתם פעם על סבלם של אנשי המרכז? אתם יודעים שבזמן שאתם מסתובבים לכם במתנ"ס השכונתי או איפה שאתם לא מבלים, תושבי המרכז צריכים לשלם על בירה כמעט 30 ש"ח?! איפה הבושה? במלחמת הקיץ הבאה עלינו לטובה, פתחו את ביתכם עבור תושבי המרכז שרוצים טיפה לאוורר את הראש מכל הצרפתים שמסתובבים בעיר.

יום המפלגות החרדיות

את תסתכלו עליהם ככה, המפלגות החרדיות הן הנפגעות האמיתיות מההתנהלות שלהן. נכון, אז השיטה היא להמשיך ולהשאיר את הציבור שהוביל אותם לכנסת במצב רע כדי לרפד את התחת המהודק שלהם במקום מפנק. וכן, הגזענות הפנימית, שנאת הנשים וזלזול בכל אדם שלא חולק באמונתם המאווווווד הגיונית הם חלק מהדי.אן.איי שלהם. אבל בלי המפלגות החרדיות, איך היינו מגלים כמה הפכפך יאיר לפיד? אז הרימו קריאת שופר ובואו לחגוג את המורשת המפוארת והמושחתת הזו.
*ציבור הנשים בישראל מתבקש לעבור לאילת עד לסוף החגיגות.

יום הפוליטיקאי האלמוני

היום החשוב מכולם הוא בדיוק היום שמגיע לחבר הכנסת דוד (מי?) ביטן. במסגרת יום זה ננסה להיזכר בכל פוליטיקאי פופוליסט שמנסה לזכות ל-15 דקות התהילה שהבטיחו לו בערוץ הכנסת. יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו שהגיעו לשירות ציבורי, חיו על הוריד של כספי הציבור ובזבזו את זמנם בהצעות מטופשות במקרה הטוב, מזיקות במקרה הרע, וסמוטריץ' במקרה המסויט. יהי זכרם… רגע, על מי דיברנו שם?

• אדם לבן
• מיוחדים
• פוליטיקאי
• סטרייטים
• יום האישה 2016

• Facebook
• Twitter
• Email

המאבק הפמיניסטי הגואה של השנים האחרונות הוביל לכמה שינויים בעולם. טוב, אולי לא בדיוק שינויים, אבל לפחות מודעות, מעשים ושינויי תפיסה, שעדיין לא הובילו לכך שנשים ישתכרו כמו גברים בתפקידים זהים או שיפסיקו להטריד או להתקיף אותנו מינית, אבל היי – זה אמור לקרות בכל רגע! עקב ההתמקדות במלחמה על גופנו כזירה שאינה מותרת לכל (לא רק מבחינה מינית, גם מבחינה שיפוטית־אסתטית), המאבק על השפה נזנח לעתים בצד. דפנה איזנרייך, רכזת חינוך במרכז לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית וסטודנטית לתואר שני במגדר באוניברסיטת בר אילן, מנצלת את יום האישה הקרב להזכיר לנו שבכל הקשור לשפה העברית ולקשר שלה לתפיסת המציאות
שלנו, יש עוד עבודה שצריכה להיעשות.

בזמן נסיעה שגרתית ברכב והאזנה לרדיו עלה בראשה של איזנרייך הרעיון ליוזמת "דברו אלינו", שמעודדת אנשי תקשורת לפנות לקהל בלשון נקבה ליום אחד בלבד. איזנרייך מודעת לכך שהניסיון לכפות דיבור בלשון נקבה כדי לתקן תפיסות מגדריות מעוותות נתפס כמגוחך, עוד מאז שמרב מיכאלי התחילה לעשות זאת, אבל לדבריה הסירוב העיקש להשתמש בלשון נקבה רק מדגיש עד כמה האקט המחאתי הזה נחוץ. "זה אחד הדברים שמעוררים הכי הרבה התנגדות, לכאורה בגלל שזה מטופש. אם זה כל כך מטופש – למה אתם מתנגדים?", היא שואלת. "אי אפשר לנתק את זה מהעובדה שפנייה לגברים בלשון נקבה היא מקטינה. זה לא מזוהה עם כוח וזה מערער. זה לא רק עניין של פנייה בהתאם למגדר. עצם הדיבור בלשון נקבה נחווה כסקטוריאלי ומקטין, וזה אומר משהו על החברה שלנו".

בעמוד הפייסבוק שהקימה פונה איזנרייך לשדרניות ושדרני טלוויזיה ורדיו ולעיתונאים ועיתונאיות, לקבל על עצמם את האתגר ולפנות לקהל מעורב בלשון נקבה. עד כה הצטרפו ליוזמה הטלוויזיה החברתית, רדיו תל אביב, רדיו הקצה ובועז כהן מ־88FM , וגם הכרוז של קבוצת הכדורגל הפועל קטמון התחייב שיכרוז בלשון נקבה ביום האישה. אף שמדובר ביוזמה שיישומה קל מאוד באופן יחסי להד שהיא עשויה לעורר, רוב נשות ואנשי התקשורת שאיזנרייך תייגה בעמוד כדי לעודד אותן להצטרף, וגם אלה שאנחנו פנינו אליהן – לא מיהרו להתגייס. קרן נויבך, עירית לינור ואסי עזר לא הגיבו לפנייה שלנו, וגיא פינס, יעל דן וליאור שליין לא הגיבו לתיוגם על ידי איזנרייך.

מי ששוקלים להצטרף ליוזמה וטרם החליטו הם דנה ספקטור, שמגישה תוכנית עם בן זוגה
רן שריג ברדיו ללא הפסקה, ואביעד קיסוס, שבתוכנית הרדיו שלו עם טל ברמן ב־CO99FM השניים מקפידים על פנייה בלשון מעורבת. בעמוד הפייסבוק של דברו אלינו מדגישה איזנרייך שלא מדובר בעיוות מוחלט של השפה, ושאין בהצעה דרישה מגברים לדבר על עצמם בלשון נקבה או להעניק שמות תואר נקביים לגברים או לעצמים זכריים (כמו "המלפפון החמוצה" או "ראשת הממשלה"). הכוונה היא לפנות לקהל מעורב בלשון נקבה ("מאזינות יקרות") וגם לבטא נושא סתמי ללשון נקבה ("פרסומות וחוזרות", "אומרות לי ברחוב לפעמים"). איזנרייך יודעת שמדובר בגימיק ושייתכן שיהיו גם כאלה שינצלו את היום כדי להגחיך את הדיבור בלשון נקבה, אך היא מאמינה שכל התייחסות לנושא יכולה להתניע סימנים של שינוי.

"לאף אחד אין מונופול על השפה, גם לא לאקדמיה ללשון העברית", היא אומרת. "אני יודעת שזה קשה, שזה נגד הכללים של השפה וגם אני לא מקפידה על לשון נקבה ביומיום, אבל אני מאמינה שהשפה היא אחת הדרכים הכי טובות להביא לשינוי חברתי. אנחנו מעצבות ומעצבים את השיח כל הזמן וצריך לא לפחד לעשות את זה. עם הזמן מתרגלות".

• מיוחדים
• הפועל קטמון
• טל ברמן
• גיא פינס
• יעל דן
• עירית לינור
• יום האישה 2016
• דברו אלינו
• יום האישה 2016
• רדיו הקצה
• רן שריג
• ליאור שליין
• קרן נויבך
• אסי עזר
• אביעד קיסוס
• רדיו תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

ובחלומי אני מסתובבת ברחוב אחרי רדת החשכה ולא מסתכלת אחורה מדי שלוש שניות וחצי. סתם בת אדם שהולכת ברחוב ולא חוששת שיאנסו אותה; לא קוטפת בדרך למכולת מחמאות כמו "וואי וואי, איזה דבר את" או "פששש, איזה תחת". סתם בת אדם שלא מגדירה את עצמה כדבר ולא מצמצמת את קיומה לשני פלחי ישבן מושלמים; כזאת שלא נאלצת לוותר על קפה במרפסת דירתה כי הפועלים בדירה המשתפצת ממול החליטו להסתדר בשורה ולבהות.

היחסים שלנו עם גברים מורכבים. הם תמיד היו כאלה, והמודעות המגדרית ההולכת וגוברת לא המציאה ולא הסלימה אותם. היא רק חשפה אותם במערומיהם, הרימה את השאלטר והאירה עליהם בזרקור שלא מחמיא לאיש. התנהגות מינית פוגענית ברחוב, בתחנת האוטובוס, בעבודה וגם בצמרת השלטון והתקשורת מעידה שאנחנו צריכים לפרמט את הנורמות בין המינים. אך במקום שבו הגבולות נראים לא ברורים, יש כאלה שהחלו לשאול שאלות ולסלול לעצמם מפת דרכים חדשה: חוגי המגדר הולכים ומתרחבים באוניברסיטאות ובמכללות, וקורסים העוסקים בהגדרה התרבותית למין יכולים להעניק לא רק תארים, אלא זווית חדשה לחיים.

מכיוון שמדובר בלימודים שחושפים את האופן שבו נשים מיוצגות בתרבות משחר האנושות, כשדיסציפלינות שלמות מגיעות לתחום הזה ומנסות לתת דין וחשבון על המיקום של נשים בעולם, כמעט לא תמצאו גברים בחוגים למגדר, כך שאלה שכן מחליטים לגעת בנושא הופכים, אולי לראשונה בחייהם, מיעוט. מה צריך בשביל לשים את הז' בפמיניזם? אם להשתמש במונחים מחפצנים, כנראה ביצים גדולות. "גברים שבאים לשיעורי מגדר ובטח שלומדים תוכנית שלמה בחוגים פיתחו איזו נכונות להתבונן על הגבריות שלהם ולקחת אותה צעד קדימה", אומרת ד"ר מירי רוזמרין מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן.

"הם מבינים ברמה זו או אחרת את הבולשיט במצ'ואיזם ויש להם פתיחות לשינוי. הסדר המגדרי הקיים פוגע גם בגברים, גם אם יש להם פריבילגיות בסדר הזה. הם משלמים מחיר ונאלצים לוותר על מרחבים גדולים של קיום אנושי כדי להיות קרובים לקריקטורה של 'גבר גבר'. השינוי שיביא קיום מוגן וחופשי לנשים ישחרר גם אותם".

"להיות מיעוט מחייב אותך להיות מודע מאוד לכל צעד ושעל שלך, זה מפתח ענווה והצנעת לכת יחסית ליומיום ה'גברי'", מספר רן גבריאלי (36), בעל תואר ראשון ושני במגדר מאוניברסיטת תל אביב שהעביר את לימודיו בחוג עם 150 נשים ופחות מעשרה גברים. גבריאלי, שמרצה ברחבי הארץ על פורנוגרפיה, מין ושוויון, עלה לכותרות בזכות ההרצאה שלו ב־ TED , "למה הפסקתי לצפות בפורנו?", שגרפה כ־ 10 מיליון צפיות ביוטיוב וכשמה – קוראת תיגר על תחביב של גברים רבים ומסבירה את נזקיו לשני המינים. "כל קורס שלמדתי בחוג למגדר דיבר על תופעות שהכרתי מחיי היומיום ולא ידעתי לתת להן שם. זו חוויה כמעט דתית. המודעות היא גיהינום, אבל היא חשובה".

אין תחליף לפורנו

גם ליותם קונסטנטיני (27), שבמסגרת תואר שני בביולוגיה עבר חמישה קורסים במגדר, נהרסה חוויית הפורנו. "בגיל 23 , במסגרת קורס מבוא לפילוסופיה פמיניסטית, קיבלתי כאפה רצינית ממאמר מטלטל של קתרין מקינון בשם 'מיניות, פורנוגרפיה ושיטה', שמציג את שני קצוות הקשר בין מיניות לאלימות", הוא נזכר, "מצד אחד אלימות כשלעצמה היא דבר פורנוגרפי – אנו חווים עוררות מינית מצפייה בה – ומצד שני היא טוענת שבהשפעת הפורנו המיניות נהיית אלימה, החל ברבדים של השפה וכלה באיך האקטים נראים בסרטים. הטקסט הזה גרם לי להפסיק לצרוך פורנו. פתאום ראיתי איך בכל סרט שצפיתי בו היה אלמנט אלים והבנתי שהכל כוחני, החל מידיים על הצוואר עד סטירות וכל מיני קולרים שמופיעים בסרטים רגילים, שאפילו לא נמצאים בקטגוריית סרטים אלימים".

אז פורנו – אאוט?

"פורנו הוא דבר שברור שגברים עושים. היום מדברים על זה שגיל החשיפה לפורנו הוא כיתה ג'. מה שיותר מזעזע זו האלימות שבדבר: זו הגלויה, שמוצגת כנורמלית, וזו הסמויה – סיפורי האונס של ה'שחקניות', שיותר נכון לקרוא להן דמויות מצולמות. העובדה הכי מטרידה היא שאין תחליף ואין התייחסות חינוכית לנושא. אלימות שאנחנו רואים בסרטי אקשן הרי לא מתקבלת בבית הספר כי אנחנו יודעים שלהרביץ זה רע, אבל בפורנו לא יודעים מה הדבר האמיתי בשביל לדעת מה לשלול ומה לא".

אז בעצם חזרת בתשובה.

"הגעתי לעוד קורסים והתחלתי להיות פעיל בארגון אסלי, שטוען שאלימות כלפי נשים היא בעיה גברית שקיימת כי בחברה פטריארכלית גברים תופסים נשים כרכוש במערכת היחסים. לפני הלימודים כמעט לא עסקתי בנושאים האלה. הייתה לי מערכת יחסים עם פמיניסטית שהייתה מלאה בוויכוחים שהיום אני לחלוטין נמצא בצד השני שלהם, כלומר בצד שלה".

מה אתה מבין היום שלא הבנת אז?

"יש עמוד פייסבוק שנקרא גברים באוטובוסים, שבו הובאו תיאורים של מצבים שקורים בתחבורה ציבורית לנשים עם תמונות של רגליים פשוקות, היצמדויות וכו'. העמוד הזה גרם לי להרגיש מותקף, כאילו נאמר לי שהדרך שבה אני מתנהל היא לא בסדר. להבין את ה'לא בסדר' הזה מתוך שיחות – זה אחד הדברים שהדגימו לי את ההבדל בין איך מגדלים נשים להתנהג במרחב ואיך מגדלים גברים, ולהבין שלי אולי קל להגיד לאדם זר 'תזיז בבקשה את התיק, אני רוצה לשבת', אבל אישה לפעמים תרגיש לא בנוח ותעדיף לעמוד. ממש הזדעזעתי לשמוע מידידה שלי שהיא לא מורידה את הזבל אחרי 19:00 כי חשוך. הייתי מהופנט מזה, מלקלוט שזה דבר אפשרי בעולם, שתרגיש לא נוח בסביבת הבית שלך".

למה גברים צריכים פמיניזם?

"כי הלימודים האלה מוציאים גברים מעיוורון. בכולנו יש שוביניסט, צריך לדעת לזהות מתי הוא קופץ ולהבין שצריך לטפל בו, כי כולנו תלמידים ממש טובים של הבניות חברתיות".

הבפנוכו של הקישקעס

עומר בהט (41) הוא מהגברים האמיצים האלה שהעזו להתעמת עם ההבניות החברתיות בשנת 1996, אז לימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב עוד נקראו לימודי נשים. היו שם ארבעה כמוהו ו־60 סטודנטיות. "להיות גבר בחברה של הרבה נשים לא היה חוויה חדשה בשבילי. עם זאת, כל הקטע של שיח נשי היה אז רעיון כמעט מהפכני שמרצות ניסו לעודד, וכלל, בצדק רב, פניות מאוד אסרטיביות לגברים שדיברו שטויות. את הזרעים שהן זרעו אז, אני רואה פורחים כיום בשיח הפמיניסטי, וזה משמח".

מה הדבר הראשון שאתה זוכר שהשתנה בעקבות הלימודים?

"בפעם הראשונה ששמעתי את הסטטיסטיקות המחרידות על אחוז הנשים שעוברות תקיפה מינית ואונס הייתי בשוק. התגובה הראשונה שלי הייתה שזה פשוט לא יכול להיות ואם כן, לא כאן אלא בארץ רחוקה ואפלה. התחלתי לשאול שאלות. היום אני יכול לומר בוודאות שכל הנשים שהכרתי עברו תקיפה מינית או אונס. בערך כל מי שהכרתי שהייתה מלצרית או ברמנית הותקפה מינית, שלא לומר נאנסה במסגרת עבודתה. רבות מהן לא קראו לזה כך וראו את זה כחלק מהחיים. להתלונן על אחמ"ש שהשקה אותך אחרי משמרת וזיין אותך מאחורי הבר נתפס כהתאבדות מקצועית, כמעט מקביל לתלונה על כך שבסוף כל יום מגיע לילה. וגם עם גברים דיברתי ולהרבה מאיתנו פשוט לא היה מושג על הכוח הפיזי או המטפורי שאנחנו מפעילים לפעמים. כשראיתי לראשונה את העמוד אחת מתוך אחת התרגשתי. מרחבים כמותו וכמו שיח פמיניסטי משנים את המציאות, מאפשרים לנשים לומר: 'זה אונס וזה לא בסדר'".

מה תגיד לגבר שהולך ללמוד היום מגדר?

"זה לא יהיה קל. זה מערבל לנו, הגברים, את הבפנוכו של הקיצ'קעס. תגלו דברים שעשיתם ותרצו לשנות. תגלו דברים קטנים שאתם יכולים לעשות, כל יום, ושבכוחם לשנות את העולם במובן העמוק. תגלו ייאוש, ובנסיבות הנכונות תקווה גדולה"

שמעון דה בובואר

טל ריפא (26), בוגר תואר ראשון בפוליטיקה וממשל מאוניברסיטת בן גוריון, לקח קורסים במגדר בשנה השלישית לתואר. הוא היה הגבר היחיד בחדר. "התחושה הייתה מוזרה. אמרתי לעצמי שאני אשתדל לא לדבר יותר מדי בשיעורים. גם ככה רוב הפעמים רשות הדיבור בשיעור ניתנת לגברים. רציתי להקשיב. הקטע המצחיק הוא שבחלק גדול מהשיעורים דווקא רצו לשמוע את מה שיש לי להגיד. הכיתה הייתה כל כך מקבלת שתחושת המיעוט נעלמה מהר".

דבר אליי ברגע פמיניסטי מכונן.

"בפעם הראשונה שקראתי את סימון דה בובואר, המתרגלת אמרה לנו לבטא את התחושות שלנו מהקריאה ואני לא הצלחתי להבין מה מכעיס אותי בטקסט. רציתי להבין למה אני לא מצליח להפנים שדיכוי מגדרי הוא משהו שקיים, ואחרי שהבנתי, רציתי להצליח להסביר אותו. היכולת להסביר שינויים חברתיים שנראים לנו כמובנים מאליהם בין גברים לנשים, זה השיעור החשוב ביותר שלמדתי בתואר. הרבה מהפריבילגיות שלנו כגברים מובנות מאליהן עבורנו, והקורסים האלה גורמים לך להבין שלעתים קרובות הקלות שבה גבר משיג את מטרותיו נובעת מדיכוי והרחקה של נשים ממוקדי כוח. הקורסים האלה מורידים לך שכבות של ציניות שבאמצעותן התייחסת לטענות פמיניסטיות. זה כבר לא 'אכלו לי שתו לי' וגם לא קונספירציה ענקית של גברי העולם, אלא תודעה מתמשכת של חזק שמדכא חלש".

ומה אתה עושה עם הידע הזה?

"אני מסתכל על המציאות מנקודת מבט ביקורתית יותר ומבין את הקושי של נשים להסתובב בביטחון במרחב ואת הקלות שבה גברים משתמשים בגבריות שלהם כדי לקדם את עצמם על חשבון נשים. אני מקווה שאני מצליח להפוך את המרחב שסביבי לבטוח, נוח ומקדם נשים, ובעיקר אני מקווה שאני מצליח לחנך גברים אחרים להבנה עמוקה של מערכת הכוחות".

• חוג למגדר
• מיוחדים
• מגדר
• פמיניזם
• גברים
• יום האישה 2016

גברים שלא רוצים להגיד את הדבר הנכון, אלא להעליב כאוות נפשם בלי לקחת אחריות, נוהגים לומר שהיום "כבר אי אפשר לתת מחמאה לאישה בלי שזו תהיה הטרדה". וברצינות, גם "בעלי ברית" בפוטנציה, גברים נורמטיביים שלא הורגלו בשיח הפמיניסטי אבל רוצים לנסות להצטרף, עדיין לא הפנימו את הכללים החדשים, שמקדשים יחס מכבד והוגן על פני שיפוטיות והחפצה. זה כמובן לא בלעדי לגברים – כולנו עדות שגם נשים יכולות לבאס עם "תראו אותה, עם כל הציצי בחוץ" או "את יודעת איך זה בנים, חושבים מהזין".רוצים ורוצות לשפר את דרכיכם אבל מפחדים להינשך על ידי פמיניסטית אם תשאלו כיצד? לפניכם עשרה משפטים שבאמת שנמאס כבר לשמוע ב־ 2016. על לא דבר.

"זה לא היה קורה אם לא היית מתלבשת ככה"

בן גאה למשפחת האשמת הקורבן, לצדו אחיו הגדול "אם לא רצית, למה עלית אליו לדירה" ואחיו הקטן "היא סתם טיזרית". אחת ולתמיד: זה לא חשוב מה היא לובשת, לאן היא הולכת והאם היא עפעפה בחושניות רבע שעה לפני כן. תקיפה או הטרדה מינית היא אשמתו של התוקף בלבד. האם תשאלו בחור שנשדד ברחוב למה הוא שם את הארנק בכיס והוציא את העיניים לכל גנבים?

מה לומר במקום:"אני מצטער שזה קרה לך, אני יכול לעזור איכשהו?".

"תני חיוך, מה אכפת לך"

אם יצאת מהבית ללא חיוך ובמקרה את גם אישה, תתקשי לעבור מנקודה אחת לשנייה בלי להישאל או להינזף על הבחירה בהבעת פנים שאינה לבבית ומזמינה. עבור רבים נשים הן קישוט להרמת מצב הרוח, ולמי אכפת אם לאישה המסוימת הזו יש עוד עיסוקים מלבד שיפור יומם של גברים שהיא לא מכירה.

מה לומר במקום:כלום. אם דחוף לכם לתשאל אדם כלשהו לגבי חיוכים, גשו למראה ותחקרו את עצמכם.

"וואי וואי, מה הייתי עושה לך"

אם אנחנו לא בקשר זוגי או רומנטי, לא אכפת לי מה היית עושה לי. לא אם היית צעיר יותר, לא אם הייתי החברה שלך ולא בכלל. ספק אם מישהי אי פעם נענתה לחיזוריו של האדם שהתחילה איתה ככה, אפילו "כאב שנפלת מגן עדן?" יותר יעיל.

מה לומר במקום:"את מוצאת חן בעיניי", "החולצה מתאימה לך" או "את נראית טוב היום". אם אתם זרים מוחלטים, פשוט להימנע.

"את לא כמו כל הבנות"

כי כל הבנות, כידוע, הן בנות. איכס. הן אוהבות איפור וקוקיות ודברים ורודים וחדי קרן, ולכן הן פחות טובות מאיתנו הבנים, שאוהבים ספורט, משחקי מחשב וסרטי אקשן. הן אפילו מפגינות רגשות, ונעלבות מדברים שלדעתי הם לא מעליבים בכלל. למרבה המזל, את לא נדבקת במגפה המסוכנת הזו, תני לי לשמור לנצח על נפשך הייחודית והפלאית.

מה לומר במקום:"את מגניבה".

"היית נראית הרבה יותר טוב אם היית מתאפרת יותר/פחות או מפזרת/מאריכה/ מקצרת את השיער"

האם אתה הסטייליסט שלי, המאפר שלי או מעצב השיער שעמו התייעצתי בנוגע למראה החיצוני שלי? אה, לא? אז תניח לי לנפשי. מותר להעיר לחברה ששואלת אם היא מאופרת מדי, אבל אישה שבחרה בסגנון מסוים לא מחכה לקבל הוראות כדי להתאים לטעמך האישי.

מה לומר במקום:"אף פעם לא מרחתי אייליינר אבל שמעתי שזה קשה".

"אני לא שוביניסט, אני מעריץ נשים"

"להעריץ נשים" זה כמו לומר שאתה מעריץ איטלקים או אנשים עם שיער חום כהה. אתה כנראה מעריץ אנשים מסוימים שבמקרה הם גם אישה או איטלקי או ברונטי. זו בטח לא דרך להוכיח שאתה מתייחס לנשים באופן שוויוני.

מה לומר במקום: "אני מצטער אם אמרתי משהו בעייתי, לא התכוונתי לפגוע בך".

"אבל זה של בנים"

נשים, נערות וילדות מקבלות את הטיעון הממשטר הזה בכל פעם שהן מנסות לפרוץ את "הגבולות הטבעיים שלהן", כלומר ללבוש בגדים "גבריים", לבחור מקצוע או תחביב "גברי", להזמין במסעדה מנה או משקה מסוים או לצפות ב"דדפול". שמעו קטע – זה לא עניינכם או עניינכן מה מישהי בוחרת לעשות, וגם לא אמור להזיז לכם אם ילד בוחר ללבוש ורוד ולאפות עוגיות.

מה לומר במקום:"לכי על זה, בהצלחה!".

"וואו, איך רזית"

נשים רבות ישמחו לקבל מחמאה על הפחתה במשקל. אחרות רזו לאחרונה בגלל שהן חולות, מדוכאות, סובלות מהפרעת אכילה או סתם לא דחוף להן לשמוע כמה רע הן נראו לפני חודש־חודשיים. אם האישה לא סיפרה לכן על הדיאטה ותוכנית האימונים שהחלה, אין צורך להזכיר לה שהחברה מעדיפה רזון.

מה לומר במקום:"טוב לראות אותך, מה שלומך?"

"אימא טובה נמצאת בבית עם הילד שלה"

א. לא בהכרח. ב. בן אדם טוב לא דוחף את האף שלו לאיזון המשפחה והקריירה של מישהי אחרת. ג. נשים רבות מתייסרות גם ככה לגבי מספר השעות שהן מבלות מחוץ לבית, ואין צורך לפזר מלח על הפצעים שלהן. ד. מתי בפעם האחרונה נכנסת למשרד של הבוס ושאלת "למה אתה לא תולה פה יותר ציורים של הילד"?

מה לומר במקום:"אני יודע/ת שקשה לשלב בין שני הדברים, אני בטוח/ה שאת עושה מה שאת יכולה".

גברים הכי אוהבים נשים ש…

אוכלות סטייקים או מעדיפות סלט. שיש מה לתפוס אצלן או כאלה שמקפידות על הגזרה. עם שיער ארוך וחלק או עם תספורת קצרה ומגניבה. שבוחרות מה שנוח להן או שמשקיעות בעקבים ואיפור. יש אינספור דברים ש"גברים אוהבים שנשים עושות", הם סותרים זה את זה והם בעיקר מבוססים על ההנחה המגוחכת שכל הגברים הם אותו הדבר ושיש להם את אותו טעם בדיוק.

מה לומר במקום:"תעשי מה שבא לך".

• מיוחדים
• פמיניזם
• גברים
• נשים
• יום האישה 2016
• פמיניסט

• Facebook
• Twitter
• Email

1.מרים בנימיני

הנסיכה שכותבת את ההורוסקופ של "ידיעות אחרונות" במיליון השנים האחרונות. פעמים רבות אני לא יודעת מה אני חשה, כלומר אם אני שמחה או שדברים לא הולכים לי או שאני מדמיינת, והאם זה באשמת דבר שעשיתי. ההורוסקופ מפריט את האחריות שלי מהשאלות האלה כשהוא אומר לי מה אני מרגישה, למה אני מרגישה ככה ומתי זה יעבור.

היתרון הגדול בבנימיני הוא שהיא חוסכת לי המון זמן בטיפול עם תשובות קצרות וענייניות לשאלותיי, ובזמן שמתפנה לי אני יכולה לעשות את מה שבאתי באמת לעשות בטיפול: לאמת עם הפסיכולוגית שלי את הערכים שאני אוהבת בקטגוריית "פסיכולוגיה" בוויקיפדיה. הנה לדוגמה השוואה בין התשובות שקיבלתי בטיפול לתשובות שקיבלתי מההורוסקופ:

ש: "מה אני מרגישה"?
טיפול (אחרי 20 דקות): "זה לא משנה מה אני מרגישה, אבל אני מרגישה. אני פוחדת מרגשות אבל מנסה ללמוד שרגש זה בסדר ושאפשר להתמודד איתו בלי שהוא יהיה הרסני".
מרים בנימיני: "עייפה".

ש: "למה אני מרגישה ככה"?
טיפול (אחרי חצי שנה): "קשה לתפוס את הרעיון שלא צריך סיבה בשביל להרגיש משהו. לא צריך תירוץ לרגשות, אף שהרבה יותר קל לחשוב על רגש בצורה רציונלית, כי ככה אולי אפשר יהיה להפסיק אותו, או למנוע אותו בפעם הבאה".
מרים בנימיני:"השמש בזווית בעייתית".

ש: "מתי זה ייגמר"?
טיפול: "מה אם זה לא ייגמר לעולם"?
מרים בנימיני: "יום שלישי".

[tmwdfpad]

2.ריקי לייק

האישה שהמציאה שיטה שנקראת "רכילות במסווה של עזרה". מה שהיא עשתה בגדול הוא להביא לאולפן שלה אנשים שלא היו מדברים איתה בחיים, מקסימום מקללים או שודדים אותה (שניהם בצדק), להושיב אותם על כיסאות ולעשות כאילו היא מעוניינת לעזור להם.

הסמכות היחידה שלה היא חטטנות, הכשרתה מבוססת על דברים שהיא למדה מעוגיות מזל כמו "ניסית להקשיב לצד השני?" ו"האם הסתכלת פנימה ובדקת מה אתה בעצם רוצה?", אבל עצם הרעיון שהיא רוצה לסייע גורם להם לחלוק איתה כל פרט מטונף שהיא רצתה לדעת על הדברים האקזוטיים ביותר שהיו לניינטיז להציע: הומואים, משקל עודף ובגידות. אגב, מומלץ לצפות בקטעים מהתוכנית ביוטיוב כדי להבין עד כמה כולם היו הומופובים פעם ולשמוח שזה לא העולם יותר.

3.האישה שמקריאה את התחנות בקו 1

התחנות בקו זה מייצגות את קצב הידרדרותו המהירה של אדם בנסיבות שאיני יודעת אותן. תמיד כשחשבת שאין מקום נמוך יותר להגיע אליו, האישה הזאת, גיליה שטרן שמה, מקריינת תחנות כמו "סלמה־הר ציון" או "דרך בגין, תחנה מרכזית ישנה". בכל תחנה כזאת יורדים אנשים שסוחבים איתם דברים עצובים כמו שקיות מקומטות מלאות במטענים או מזרן זוגי. האישה הזאת היא תזכורת לכך שמי שרוצה ללכת לאיבוד בעולם, העולם מיד ימצא לו חדר פנוי באחת התחנות על קו 1, ושלמי שרוצה לוותר על החיים יש עולם הבא שכולל שקיות בתור תיק.

4.ליהיא גרינר

כי היא עזבה את ארצות הברית רק כדי לעבור לישראל ולעשות איתה מה שבא לה. היא הייתה הראשונה ששכבה עם מישהו ב"האח הגדול" וגרמה לנופר מור לצעוק עליה את המשפט המדהים "אימא שלי צריכה לראות אותי בערוץ 20 ישנה ליד אישה גונחת?". אחר כך הם יצאו מבית האח ועתי לא אמר לה שלום במסיבה אז היא הלכה לצלמים של גיא פינס ואמרה שהוא אפס. היא הדבר הכי מעניין שקרה בישראל, וצריך להיות ערוץ שעוקב אחריה כל הזמן.

5.אישה שיכורה

ראיתי אותה בגיל 10 בקניון הזהב, היא תפסה לי את היד ואמרה "שערה אחת מהכוס יכולה למשוך אוניות מהים". הפנמתי.

• מיוחדים
• יום האישה 2016
• קו 1