בטרנד מוזר (שהוא כנראה מקרי לחלוטין, בהתחשב בעובדה שלוקח לסדרות שנים להיווצר בישראל), פתאום דווקא בתקופה הזו נדמה שיש עדנה כלשהי לסדרות דוברות ערבית בפריים טיים – ומה שהתחיל עם "נוטוק", דרמת המתח של רועי עידן בקשת 12, מגיע כעת לכאן 11 עם מטען כבד הרבה יותר.
>>

"יאפא" היא סדרת מתח חדשה שבמוקד שלה עומדת יפו – המיקרוקוסמוס של הבלגן הישראלי בין יהודים לערבים למשטרה שמנסה (לפחות עד השנים האחרונות) לתמרן ביניהן. רצח של יהודיה שנקלעה לסכסוך בין עבריינים הופך לאירוע מכונן שמעמיד במבחן את אמיר (שאדי מרעי), שוטר קהילתי שמחליט להיכנס למשימה עד הסוף – ומסכן את כל מה שסביבו.

הקונטקסט של הסדרה יצא (שוב, במקרה) מעניין במיוחד, בדיוק בימים שבהם ביפו האמיתית הוכרזה שביתה כללית במשך שישה ימים, לאחר ששלושה צעירים יהודים ריססו בגז פלפל ותקפו אישה ערביה בחודש התשיעי להריונה. משטרת בן גביר, כרגיל, עמדה מנגד. כך שגם אם לא באופן מכוון, הסדרה הזאת כבר עושה את מה שהתאגיד הציבורי אמור לעשות במיטבו: לתת קול מרכזי לחלקים בציבור שאלמלא שידור ציבורי חזק, לא היו מקבלים ביטוי.

מי שעומדת מאחורי הסדרה היא יוצרת הטלוויזיה ליאורה קמינצקי, שמוכרת לקהל המילניאלי בתור היוצרת של "החבר'ה הטובים" הקאלטית מערוץ הילדים (ואפילו כתבה את שיר הפתיחה המדבק שחי עד היום), היא היתה תסריטאית בעונה הראשונה של "פאודה" והיצירה המרכזית ברזומה שלה היא סדרת המתח המצליחה "כפולים" ששודרה בקשת במשך שלוש עונות.

"יאפא" (צילום: רם שוויקי/כאן 11/מובי פלוס הפקות)

כבודה של "נוטוק" במקומה מונח, אבל "יאפא" חשובה ומשמעותית ברמה אחרת. לא מובן מאליו לראות סדרה כמוה, שמביאה לא את הקול הקונצנזואלי (יחסית) של הקהילה הדרוזית, אלא את יפו הערבית – זו שקרובה פיזית למרכז של תל אביב, אבל רחוקה מאוד ברמת האמפתיה וההזדהות. זה עוד יותר לא מובן מאליו במציאות שבה בחיים הציבוריים שלנו הערבים רחוקים מאוד מלהיות נוכחים. אווירת החשדנות הכללית בחברה היהודית אחרי ה-7.10 הובילה למצב שבו הרצון בשותפות יהודית-ערבית הופך לנדיר יותר ויותר מול רוחות הקסנופוביה שמגיעות מכיוון השלטון.

"יאפא" שונה מאוד מ"נוטוק", גם באופי הסדרה. אם "נוטוק" מרחפת בין המציאות לאיזורי המיסטיקה והפולקלור, "יאפא" היא 100 אחוז מציאות. לעתים עד כאב. היא חשופה, כואבת, מצלקת ולא מפחדת לאתגר הן את הצופים היהודים והן את הערבים בשאלות קשות. כל הסיבות הללו הופכות את "יאפא" לסדרה בהחלט חשובה, אבל צריך לשאול אם היא גם, איך לומר את זה, טובה.בדרך כלל במחלקת הדרמה של כאן יודעים למצוא שבילי זהב בין סדרות שמביאות קול חברתי חשוב ובין יצירה טלוויזיונית איכותית. "מנאייכ" (אפרופו רועי עידן) נשאה בתוכה אג'נדה שחשוב היה שתראה אור, אבל הגבהים אליהם הגיעה נבעו מכך שהייתה איכותית, מעניינת, מלוהקת לעילא ובנויה כמו סדרה מנצחת. "יאפא", במבחן הזה לפחות, קצת לוקה.

"יאפא" (צילום: רם שוויקי/כאן 11/מובי פלוס הפקות)

קשה להגיד ש"יאפא" מנצלת את הכוח והפוטנציאל שטמונים בה. נושא טוב ומעניין בהחלט יש, וגם שחקנים טובים (תכף נגיע אליהם) – אבל ברמת העלילה והדיאלוגים היא מפספסת. יותר מדי רגעים יותר מדי לא אמינים שבהם היא לא מרגשת ולא מקרבת את הצופים אליה. נדמה לי שהמרכיב שמעט חסר לה הוא רגש. היא מאוד הארדקור, וזה יכול להיות מבדר, אבל בסיפור היהודי-ערבי המורכב הזה היה צריך לטפל עם קצת יותר אמפתיה שיכולה היתה להפוך אותה לסדרה טובה יותר.

בצד החיובי, היא בהחלט מותחת ומרתקת, ויש לה צוות שחקנים מנצח. לא רק שאדי מרעי, שמגיע לשיאו האמנותי בסדרה הזו כגיבור, אלא גם ארכאן טריף בתפקיד פריצה נהדר, נטע ריסקין (שעבדה עם קמינצקי ב"כפולים") ונטע רוט – שאמנם מופיעה לתפקיד קצר יחסית, אבל עושה עבודה מצוינת. אין פה כוכבים או שמות גדולים, אבל יש פה שורת שחקנים מצוינת שכן מצליחה לעשות את העבודה.

"יאפא" (צילום: רם שוויקי/כאן 11/מובי פלוס הפקות)

ועדיין, קיים פער מסוים בין העיקרון של הסדרה לבין הביצוע שלה. "יאפא" כנראה שהיא לא תיזכר בתור הרגע הטלוויזיוני החשוב שהיא היתה יכולה להיות. וזה חבל, אבל טוב שיש מי שנותן הזדמנות לסדרה כזו לעלות לאוויר ומנרמל את קיומם של ערבים במרחב הישראלי. במצב הדברים היום זה בכלל לא מובן מאליו.
"יאפא", כאן 11, מדי יום א' ו-ד'

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• יפו
• יהודים וערבים

"הישרדות" אמנם לא באוויר, אבל בכאן 11 יכולנו אמש לראות משימת חסינות מול עיניינו: הרגע שבו עיתונאי בכיר מחליט להיכנס, בפיכחון, לתוך שדה מוקשים אתי. במקרה הזה מדובר בעמרי אסנהיים שבחר במשימה קשה, כזו שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה נקי. כן, הגיע הזמן לדבר על הראיון ש"מסעיר את המדינה", זה שבו אסנהיים מראיין את אלי פלדשטיין החשוד כסוכן קטארי שפעל בתוך לשכת ראש הממשלה.

>> מאחורי החנוכיה של חב"ד מסתתרים איתמר בן גביר ועוצמה יהודית
>> איך מגבירות את התקווה עכשיו: לשפוך אור על המציאות. אור ורוד

"יהיה טוב", תכנית התחקירים והראיונות של כאן 11, חזרה אמש לעונה שלישית כשהיא מקוזזת בחצי. מי שנהג להוביל אותה לצד אסנהיים היה חברו הטוב, רוני קובן; אלא שקובן נסע ללמד בחו"ל ואסנהיים נשאר לבדו. מהי "יהיה טוב"? מעין שיבוט תאגידי של "עובדה". תכנית שמתמקדת בראיונות הישגיים ובכתבות גדולות על נושאים אקטואליים. לא תחקירים אלא "כתבות חשובות". התוכנית נולדה שבועיים בלבד אחרי ה-7.10, ולאור הצלחה יחסית המשיכה הלאה, כולל שני הישגים משמעותיים; הראיון עם עופר וינטר, וכמובן העדות המצמררת של טאיסיה זמולוצקי בפרשת אייל גולן.

שני חברים יצאו לדרך. אלי פלדשטיין ועמרי אסנהיים, "יהיה טוב" (צילום מסך: כאן 11)

אבל עכשיו, למשהו אחר לגמרי. כי במקרה דנן אסנהיים לא מגיע בתור מראיין אובייקטיבי – ויש לציין לזכותו, ובאופן שלא מובן מאליו בתקשורת הישראלית, שהוא גם נוקט שקיפות ומודה בכך. אסנהיים מצהיר על היכרות ארוכת שנים עם מושא הראיון שלו, וגם על כך ששמו שורבב לפרשת קטארגייט, בתור מי שבשלב מסוים תיווך בין פלדשטיין לבין בכירים ב"ידיעות אחרונות". בימים אלה הפרשה חוזרת לכותרות – גם על רקע החשיפה של אבישי גרינצייג ב-I24News, שהציגה כיצד פלדשטיין ויונתן אוריך – בפשטות – מוכרים זבל לעיתונאים בשליחות האח הגדול מקטאר (והעיתונאים כמובן קונים).

פלדשטיין החליט לדבר בפעם הראשונה והמשימה שלו ברורה: לנסות ולהגן על שמו הטוב, בפרשה שבה הוא אחד החשודים המרכזיים. מי שלכאורה התגייס מתוך כוונות טובות ללשכת ראש הממשלה אחרי האסון הגדול בתולדותינו, והפך – בחלוף הזמן – למי שמשרת אינטרסים איומים בהרבה של מדינה אפלה, שמממנת ותומכת בגלוי בטרור של חמאס ואירחה אצלה את בכירי ארגון הטרור הרצחני שתכננו את הטבח הכי נורא שהיה כאן.

וכמו הידיעות שפלדשטיין דאג לדחוף לעיתונאים, גם כאן יש נראטיב די ברור: אני לא צדיק – עשיתי טעויות, אבל לא עד כדי ההאשמות נגדי. לא שאלתי שאלות מספיק טובות, אבל לא יכולתי לדעת שהכסף שקיבלתי היה כסף שמקורו בקטאר. כלומר,הסיפור של פלדשטיין הוא שאין כאן עבריין שפעל במודע אלא איש עם כוונות טובות, שהסתבך בפרשה לא לו. לא מאכער, אלא פטריוט ישראלי שמעד.

תסתכלו לו בעיניים. אלי פלדשטיין, "יהיה טוב" עם עמרי אסנהיים (צילום מסך: כאן 11)

מה שמאוד בלט בראיון זו העובדה שפלדשטיין מקפיד מאוד ללכת עם ולהרגיש בלי (או להפך): מצד אחד הוא מדבר בעיניים נוצצות מהערצה כלפי נתניהו, ומגן עליו מול הטענה שתדרך נגד הצבא (מה עם הלוי והגרי? גם הם תדרכו); מצד שני הוא יודע טוב מאוד לשלוף גם את חיצי הביקורת: נתניהו היה צריך להתפטר, אני רציתי שייקח אחריות על ה-7.10, ושיחסו לחטופים היה אינסטרומנטלי במקרה הטוב ומאוד לא אכפתי במקרה הפחות טוב. פלדשטיין הוא איש מתוחכם, הוא יודע בדיוק מה לתת לכאן 11 ולקהל שצופה בו – אבל גם מנסה לשמור על עצמו מול החברים מפעם בלשכת ראש הממשלה.

הראיון עצמו היה טוב ומעניין, אסנהיים עשה עבודה טובה ולכאורה גם לא עשה הנחות. אבל הראיון הזה לא היה צריך לבוא לאוויר העולם. אסנהיים הוא עיתונאי רב זכויות, שתקצר היריעה מלתאר את הישגיו המקצועיים (מסיפורים עיתונאיים ועד יצירות דוקו יוצאות דופן). במקרה הזה, כאמור, קשה לו לצאת מזה טוב. הוא עומד מול אדם שנמצא איתו בהיכרות קרובה ומביא ראיון עמו בשני חלקים, ולא צריך להיות יותר מדי קונספירטיבי כדי לחשוד שהקשר החברי הוא גם מה שהניע את הראיון הזה. לפעמים גילוי נאות לא מצליח לנקות את הבעיה, על אחת כמה וכמה באווירה החשדנית שיש סביב התקשורת בפרשה הזאת.

גילוי נאות זה לא מספיק. עמרי אסנהיים, "יהיה טוב" (צילום מסך/כאן 11)

פרשת קטארגייט מדכאת כי אתה מנסה לשווא למצוא בה דמות הגונה, וככל שאתה צולל בתוכה, אתה רק מגלה עוד ועוד סימני שאלה לגבי דמויות מפתח. זה לא רק נתניהו, מנהיג לאומי לכאורה, שמתגלה בקלונו כך או כך (ובאופן מדהים לא נחקר כחשוד בפרשה, על אף שהסיפור כולו מתרחש בין אדריכלי מכונת הרעל שלו); גם היועצים והדוברים שלו, גם פוליטיקאים אחרים שמדקלמים את הססמאות שנוסחו על ידי קמפיין התודעה הקטארי (נגד כל היגיון), וכן – בהחלט גם עיתונאים, למרבה הצער, שלא עשו את העבודה המינימלית המתבקשת מהם ופשוט בלעו את הפיתיונות שפלדשטיין ואוריך בישלו יפה יפה על החכה.

נגד אסנהיים לא עומד כמובן כל חשד, אבל כשיש כל כך הרבה חשדנות מסביב, גם למראית עין יש חשיבות. אסנהיים היה יכול לבחור מרואיין אחר לפתוח את העונה. גם אלי פלדשטיין היה יכול לבחור פלטפורמה אחרת להתראיין בה, כזו שאולי תשרת אותו יותר כי הוא יבוא מול מראיין "נקי" ויוכל לכאורה להבהיר את הגרסה שלו בצורה טובה יותר, ללא עננה של היכרות מוקדמת עם המראיין שמייצרת תחושה של משחק מכור. כך שמשני הצדדים לא ברור למה דווקא הבמה הזאת נבחרה.

כמה אמת יש באמת שלו? אלי פלדשטיין, "יהיה טוב" עם עמרי אסנהיים (צילום מסך: כאן 11)

אסור לשגות באשליות: פלדשטיין הוא צלופח לא קטן, ומעשיו כפי שתועדו אצל גרינצייג מעידים שהוא אינו האיש התמים שהוא מציג. אבל גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, ופלדשטיין מביא למסך עובדה אחת יסודית: נחטפנו. נלקחנו בשבי על ידי ממשלה רעה ואכזרית, ועל ידי אדם שאמנם יושב בכס ראש הממשלה, אבל לא מתיימר להנהיג את העם ואפילו לא להסביר לו לאן הולכים. חוסר היכולת לקחת אחריות, חוסר היכולת להישיר מבט אחרי רצח ששת החטופים ובעיקר האמונה ששום דבר אינו קדוש – שאפשר לבגוד בכל אמון, כולל של אזרחיך בך, כדי להישאר בתפקיד ולהימנע מקריסה פוליטית. זאת עובדה.

אבל עם מה אנחנו נשארים מהסיפור הזה? עושה רושם שמתקיים מאמץ לייצר סיפור ישראלי קלאסי, כזה שבו "כולם אשמים" וכולם בו יוצאים רע והאזרח די נשאר נבוך בסוף. פלדשטיין מציג ברהיטות את הגרסה שלו, אבל ככל שאתה מביט בעיניים שלו ונזכר במעשיו, אתה שואל את עצמך: כמה אמת יש באמת הזאת? האם אפשר בכלל להאמין לאדם כזה כשהוא מדבר לכאורה בגילוי לב? זה העולם המצער שבו אנחנו חיים. לממשלה ולדובריה אנחנו מראש כבר לא מאמינים, אז לפחות התקשורת צריכה לשמור על אמינות גבוהה ככל האפשר. היממה של ה-22 בדצמבר 2025 לא עשתה טוב לאמון הזה ולא עשתה טוב לעיתונאי מצוין כמו עמרי אסנהיים.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• כאן 11
• מחדל נתניהו
• מלחמת שבעה באוקטובר

השנתיים האחרונות היו קשות על יפו, ועל אחת כמה וכמה מאז הפיגוע שהתרחש בשדרות ירושלים באוקטובר 24. העיר המעורבת ידעה ימים טובים יותר, ורחובותיה השקטים מדי רק מרמזים על המתח שמנשב בין הרחובות. וזה נכון שרבים מנסים לאושש את יפו ועסקיה – אנחנו ביניהם – אבל קשה שלא לראות את המציאות לנגד עיננו, ולהבין שהאיזון העדין של יפו עומד תמיד בסכנה, ונמצא במרחק של פעולה אחת שגויה מלהצית חבית נפץ, ולהקריס את כל היופי הזה על עצמו. והדרמה החדשה של כאן 11 עוסקת בדיוק ברגע הזה.

המאורע המכונן של "יאפא" הוא יריית אקדח בודדת, ששולחת כדור שננעץ בעדי – רוכבת אופנוע יהודית, שהרכיבה את אדהאם הערבי. האופנוע מתרסק, ושוטר קהילתי חביב בשם אמיר מג'אר מנסה לרדוף אחר דמות שנמלטת מהמקום. הוא לא מצליח לתפוס את היורה, אבל כשהוא חוזר לזירה רק עדי נשארה על הכביש, פצועה אנושות. אדהאם והאופנוע לא בנמצא, והחקירה יוצאת לדרך – בין משפחות פשע, מערכות יחסים בין דתיות וכל המתח הישראלי-ערבי שמסתתר מתחת לפני השטח.

את הסדרה יצרה התסריטאית ליאורה קמינצקי, שיצרה בין היתר את "החבר'ה הטובים" ו-"אדומות", וגם כתבה עבור "כפולים" והעונה הראשונה של "פאודה", אבל לא פחות חשוב מכך – תושבת יפו ב-13 השנים האחרונות. "יאפא" אמנם נולדה (וגם צולמה) לפני השבעה באוקטובר (וכמובן נדחתה מאז שוב ושוב, כי קשה לשדר סדרה דו-לשונית בתקופה הזו), אבל המתח שהיא בנויה עליו רק הוגבר בעקבות אירועי המלחמה. ומכיוון שאנחנו כל כך אוהבים את יפו, נותר לנו רק לראות ביאוש את הסדרה, ולהתפלל שנצליח להימנע מהמתואר בה.
יאפא, פרק ראשון, הערב (א') 21:30, ומדי יום א' ו-ד', כאן 11

• מה רואים הלילה
• יפו
• כאן 11

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזיכרו: אם ראיתם את זה בטלוויזיה סימן שזה נכון.

>> תחתית החבית: סדרות הדוקו ריאליטי הכי טראשיות שראינו בישראל
>> שמישהו יהרוג כבר את "משחקי הכס". יש דברים שאי אפשר לתקן

1. "אל המלחמה: הסמוראי השורד" // Last Samurai Standing // נטפליקס

הופה הופה וגם וואו: פעם בכמה זמן מתפלקת לנטפליקס סדרה שמצליחה להתעלות מעל שטף הסדרות הבינוניות שבו היא מציפה אותנו, ו"אל המלחמה: הסמוראי השורד" (איזה תרגום נוראי) היא הפעם הזאת. היא מלאת אקשן, כתובה היטב, אלימה בטירוף ומזכירה מאד את "משחקי הדיונון" – ובעיקר רלוונטית לחברה המערבית יותר מאי פעם.תקראו את ההמלצה הרותחת הזאת ולכו לראות.

2. זמן אמת // כאן 11

תוכנית התחקירים של תאגיד השידור הציבורי הפציצה השבוע עם התחקיר החשוב של רוני זינגר, שמנפץ לרסיסים את מיתוס "רק המשטרה תפקדה ב-7.10" ומדגים כיצד סוכן הכאוס איתמר בן גביר, יחד עם מפכ"ל המשטרה לשעבר קובי שבתאי, פעלו בזמן אמת כדי לייצר אותו ולהסיר מעצמם אחריות לטבח. אנחנו לא ממליצים כאן בדרך כלל על דברים כאלה, אבל אין שאלה שזההדבר הכי חשוב שיכולתם לראות בטלוויזיה השבוע.

3. "שון קומבס: רגע האמת" // "Sean Combs: The Reckoning" // נטפליקס

זאת לא רק סגירת חשבונות של המפיק והראפר פיפטי סנט עם יריבו משכבר הימים פאף דדי, פי דידי, שון קומבס (כמו שהאחרון טוען). זהדוקומנטרי רציני למדי שסוקר את הקריירה של פאפי מימיו כילד ועד לפרשיה שהפילה אותה, וכוללים ריאיונות עם אמנים שהיו חתומים אצלו, קולגות בעלות שם, שותפים עסקיים ואפילו שני מושבעים שהכריעו את דינו, כך שיש תקווה לגלות מה הלך שם. אנחנו רק רוצים לדעת את האמת, את כל האמת, ושום דבר מלבד האמת. וגם, רוצים לדעת אם הוא רצח את ביגי, אבל זה כנראה יחכה לדוקומנטרי אחר.

4. It's Florida, Man //יHBOmax

היצירה המוזרה אך כיפית הזאת של HBO חוזרת עם עוד שישה פרקים של פורמט הדוקו-קומדיה ההזוי שמשחזר סיפורים שקרו אולי באמת לאנשים הכי ביזארים בפלורידה, שמשום מה משופעת בסיפורים ובאנשים כאלה. יש קאסט מושלם, יש סיפורים קורעים שמלמדים אותנו כמה מלחי אמבטיה וקריסטל מת' צריך כדי לייצר סביבה מופרעת מכדי לשרוד, ולא משנה כמה אתם מופרעים – אחרי פרק אחד תרגישו נורמליים.

5. "המופקרים" // The Abandoned // נטפליקס

מה נגיד ומה נאמר, יש כאן מערבון נשי של יוצר "ילדי האנרכיה", קורט סאטר, בכיכובן של ג'יליאן אנדרסון ולנה הדיי (סרסייייי), שלא נצפה בו? בטח נצפה. הדבר היחיד שמעיב על השמחה הוא שסאטר עזב את הסדרה כשלושה שבועות לפני סיום הצילומים עקב חילוקי דעות קשים עם נטפליקס, ולפחות לפי הפרק הראשון מסתמן שהוא כנראה צדק. ועדיין, ג'יליאן אנדרסון. בטח נצפה

6. "משחקים גרייסי דרלינג" // Playing Gracie Darling // נטפליקס

אתם אולי תחשבו שזה עוד מותחן גנרי שנטפליקס הביאה מאוסטרליה, ואתם כנראה תהיו צודקים לחלוטין, אבל אם אתם אוהבים סיפורים על בחורה שנעלמה אחרי סיאנס ואז אחרי 27 שנים חברה שלה חוזרת לעיירה ופותחת מחדש את הטראומה המקומית, אז אתם תאהבו אותו גם בפעם ה-727.

7. החמאם // כאן 11

זה בדיוק כמו שכתבאבישי סלע בביקורת הנוקבת שלו: "מסדרה של כאן 11 אפשר לצפות למשהו יוצא דופן, פורץ דרך, שונה ממה שראינו עד היום. לא מעט יצירות שלהם עשו את העבודה הזאת. "החמאם" לא עומדת ברף. היו לה כלים לייצר משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר רלוונטי למציאות שלנו, אבל היא בחרה להיות עוד סדרת לוחמים טובה עם קריצה לקהל האמוני". חבל.

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• HBO
• כאן 11

המדינה נחלקת לשניים: אנשים שמאוד אוהבים את "כראמל", ואנשים שאין להם ילדים. אם אתם משתייכים לחצי הראשון (והצודק) מבין השניים, תצטרכו להכין את עצמכם נפשית לקראת הטירוף שעומד לנחות על דיזנגוף סנטר בחנוכה: שבוע שלם של סדנאות כראמל, מופעי כראמל, השקה בלעדית של בובת כראמל הרשמית, יום אימוץ חתולים וחידון כראמל אינטראקטיבי ברחבי הסנטר.
>> תל אביב באורות: שוק חנוכה בכיכר הבימה ושוק כריסמס בנמל יפו

סדרת הספרים הלהיטית של מאירה ברנע-גולדברג מגיעה אל הספר העשירי והאחרון שלה, "כראמל – הסוף?", ולרגל צאתו יתקיים בסנטר פסטיבל חנוכראמל החל מה-16.12 ועד ה-22.12 בקומה מינוס 1 בניין B, שיציע שלל תכנים חוויתיים לכל הגילאים, כולל מפגשים עם ברנע-גולדברג עצמה, סדנאות עם המאייר רמי טל, מופעים מקוריים, תחרות "מצא את המטמון" נושאת פרסים וכמובן שגם דוכני מרצ'נדייז רשמיים.

כראמל ומאירה ברנע-גולדברג. חנוכראמל בדיזנגוף סנטר (צילום: ליה יפה)

סדרת הספרים, שהפכה לתופעה תרבותית בקרב ילדים ונוער ולסדרה מצליחה בכאן 11, היא כבר יקום שלם שיכול לתחזק פסטיבל המשלב אמנות, יצירה, מופעים אינטראקטיביים, פעילות משפחתית ואירועים סביב עולם התוכן של המותג שהחזיר את ילדי ישראל לקרוא ספרים. הפסטיבל יכלול, לפיכך, גם מפגשי מעריצים עם כוכבי הסדרה המשודרת, הקרנה של פרקי הסדר, עמדות צילום מושקעות בהן ניתן יהיה להצטלם גם עם דמויות מעולמו של כראמל, ובשביל אווירת החג גם הדלקת נרות וחלוקת סופגניות יומית.

כראמל ומאירה ברנע-גולדברג. חנוכראמל בדיזנגוף סנטר (צילום: ליה יפה)

"כשכתבתי את כראמל לפני עשר שנים לא יכולתי לדמיין לאן החתול הזה יגיע", אמרה ברנע-גולדברג, "אני מתרגשת לחזור שוב הביתה לדיזנגוף סנטר, לשמח את הילדים ולאפשר להם ליהנות מאירוע סביב הדמויות שהם אוהבים, מקום שבו כל המשפחה יכולה להיות יחד". גם המנכ"ל והבעלים המשותף של דיזנגוף סנטר, דן פילץ, הצטרף לחגיגה והוסיף כי "אנו שמחים להעניק במה רחבה ליצירה ישראלית מצליחה, וליצור חוויה מושקעת ומזמינה לכל המשפחה, בעזרתה הילדים ימשיכו להתחבר לקריאה ולאמנות בדרך חווייתית. אין לי ספק שאם בפסטיבל הקודם הגיעו לסנטר 50,000 מבקרים, השנה המספר אף יגדל, הודות לפעילותה של מאירה שחידשה את אהבת הקריאה בקרב ילדים ונוער".

בניגוד לסדרת הספרים שמגיעה לסיומה, סדרת הטלוויזיה המבוססת עליה הגיעה בפברואר האחרון לעונתה הרביעית, והעונה החמישית והאחרונה תשודר במהלך 2026, כך שלפי החשבון שלנו זה משאיר מקום וזמן לפסטיבל כראמל אחד נוסף לפחות כדי להיפרד מהחתול הקסום כמו שצריך. מצד שני, אם מחזירים את "הארי פוטר" בתור סדרת טלוויזיה של HBO אז באמת שהעתיד של "כראמל" עוד לפניו.
>> פסטיבל חנוכראמל בדיזנגוף סנטר, 22.12-16.12 16:00-10:00, דיזנגוף 50 תל אביב //הכניסה חופשית, התוכניה המלאה כאן

• ❤ תרבות
• דיזנגוף סנטר
• עם הילדים
• ספרי ילדים
• חנוכה
• כאן 11