בימים אלו של תחילת החורף ולקראת סוף דצמבר, האטרקציה המרכזית של כיכר השעון ביפו היתה ונשארה עץ אשוח, שמוקם שם מדי שנה לכבוד הכריסמס הקרב ובא. עץ גבוה, נוצץ ומשובץ אורות הוא בהחלט סיבה ללא מעט תיירים מרחבי העיר והארץ לבקר בכיכר היפהפייה, אבל לאחרונה הצטרפה אטרקצייה נוספת שבגינה שווה להגיע לכיכר, וקוראים לה קשטוטה. זה אולי נשמע לכם רומני או רוסי, אבל מדובר למעשה בקינוח ערבי ענוג שהגיע ליפו כל הדרך מסכנין, ועשה לנו מתוק בבטן ובלב, עם הנוף לעץ.

הקשטוטה, אם כמונו לא הכרתם, הוא קינוח ערבי שמורכב מעוגת סולת מסורתית, אשר מעליה ישנה שכבת קרם חלב מרוכז ועשיר בשומן, הדומה לעוגת קאימק. שכבת הקרם מרטיבה את העוגה, ומעניקה לה עסיסיות יתרה, כאשר המתיקות אמנם חוגגת, אך בטוב טעם ומבלי שישאר טעם תעשייתי, חלילה. בסניף קשטוטה של כיכר השעון אפשר לצרף גם תוספות ורטבים ככל הנראה על הדעת, ויש הרבה על הדעת – שערות קדאיף, קוקוס, קרם פיסטוק דובאי (איך לא?), פירות טריים ואפילו סוכריות גומי – רק אתם מחליטים את מידת הסליז הרצויה.

המקום החדש הגיע כאמור מסחנין, שם ממוקם הסניף המקורי, ומלבד הקשטוטה הקלאסית (מתישהו תתרגלו לגלגל על הלשון את המילה), יש גם קשטוטה בטעמי תות ושוקולד, ריבת חלב או פיסטוק דובאי, כמיטב המסורת, כאשר מחיר כל קשטוטה (הנה, זה מתחיל להתגלגל) הוא 40 ש"ח. מלבדה יש במקום עוגת גבינה אפוייה סטייל ניו יורק פינת סכנין, עליה מי שמעוניין יוכל להוסיף קרם פיסטוק-דובאי, ולשבת לשתות קפה לצד כל המתוק-מתוק הזה. במקום גם מכינים מילקשייקים בטעמי אוריאו, וניל, פיסטוק, לוטוס או תות (27 ש"ח), וישנם גם קרפ או כדורי פנקייק עם סירופ שוקולדי.

הקשטוטה הבסיסית מגיעה בטעמי וניל-חלב, ולה הוספנו (לפי המלצת המוכר) קורנפלקס, זיגוג דבש וקרם וניל, והאמת שהיה טעים במיוחד – המתיקות התפשטה לנו בכל הגוף, והקורנפלקס נתן איזון ממשי לה. המרקם רך ונעים, ואולי בזכות הקראנץ' של הקורנפלקס, הרגשנו כאילו אנחנו טועמים משהו בנוסח טרנד "החלב של הקורנפלקס", שאהבנו במיוחד, ומבחינתנו מוזמן להישאר בסביבה (שוקולד דובאי, אתה מוזמן לפנות את הדרך).

מדובר בסופו של דבר מדובר בקינוח גדול מאוד, שאפשר לחלוק בשניים ואף בשלוש אנשים, וכמובן לקחת לדרך – כך שבימים יפים אלו, זה זמן מושלם להצטייד בקשטוטה וללכת לטרוף בים. יתרון נוסף של המקום מצוי בשעות הפתיחה הנדיבות, שמרמזות כי הקשטוטה הוא נשנוש ראוי לאוכל כל שעות היום, וביתר שאת בשעות הקטנות של הלילה. מה שנקרא, קשטוטה ולישון. הנה, אנחנו כבר התרגלנו למילה, עכשיו תורכם.
קשטוטה. יפת 4, יפו. א'-ד' 10:00-00:00, ה'-ש' 10:00-02:00

• אוכלים שותים
• קינוח
• כיכר השעון
• סחנין

כן נו, כולם שונאים את התחנה המרכזית. אף אחד במערכת טיים אאוט לא הופתע כשגילינו זאת בבחינת המדור היומי "העיר שלי" – מדור שנולד כדי לתת מקום לתושבי לפרגן לעסקים מקמיים, אבל גם שואל אותם בכל פעם מה המקום שהם לא אוהבים. לשמחתנו, אף אחד לא משתמש בו כדי לסגור חשבונות עם בית הקפה היקר מול הבית, אלא כדי להעיר על מקומות בעיר שהיינו רוצים לראות במצב טוב יותר. אז כן, כולם שונאים את התחנה המרכזית, אבל פעם בכמה זמן אנחנו מקבלים תשובה מפתיעה – לאו דווקא כי המקום אהוב, אלא לפעמים כי המילים "לא אוהב" מוציאים מאנשים משהו מאוד אישי וישיר. אלו עשרת הבחירות הכי מפתיעות שראינו במדור.

>> אחרי 22 שנה של ארץ נהדרת, הגיעה העת להיפטר מהפורמט העתיק

1. כיכר קדומים

"כיכר קדומים היא רחבה מושלמת עם מעט מאוד צל. הגיע הזמן שעיריית תל אביב תדאג לפתרון!".
(לעיר של חגי אשל, מאסטרו בתחום האירוח והבעלים של "Scent Jaffa")

2. נמל תל אביב

"אני חושב שאחד המקומות שפחות מתחברים אליי זהו נמל תל אביב. על פניו זה לוקיישן מהמם, אבל מרגיש לי שהוא הפך קצת לתפאורה יותר מאשר למקום עם נשמה. הכול שם עובד כמו שצריך, אבל זה מרגיש קצת חסר אופי אמיתי, חסר את ה"בלאגן" והאותנטיות שהופכים מקום בעיר לכזה שאתה ממש רוצה להיות בו. אני חושב שעם תמהיל יותר נכון של עסקים ואופי קצת יותר של שוק, היה אפשר לעשות אותו יותר לתל אביבים ופחות לאנשים מבחוץ"
(לעיר של דודי אפריאט, הבעלים של פיצריית לה טיגרה וקוקו נקו)

3. כיכר השעון

כיכר השעון ורחוב יפת. גם ככה אנחנו מדינה של סטרס והאזור הזה מעלה אותי קומה בדרגת הסטרס. תמיד פקוק, כולם צופרים ונוסעים כמו משוגעים. אין פעם שאני נוסעת על יפת ולא חושבת על כמה החיים פריכים והם יכולים להסתיים ברגע. וממש שם, ברחוב יפת.
(לעיר של די.ג'יי סמג', Head Of Membership and Communication בסוהו האוס ודי.ג'יי)

4. הכניסה לעיר

"הכניסה לתל אביב מכיוון חולון. למה אין שום שלט 'ברוכים הבאים לתל אביב'? איפה הגאווה של הבירה התרבותית של ישראל? כועס מאוד".
(לעיר של איתי תורן, אמן ההיפ הופ הישראלי ובנו של דן תורן ז"ל)

5. היציאה מהעיר

"אוקיי זה הולך להיות ספציפי, אבל היציאה מהעיר סביב מחלף לה גארדיה (הבלאגן מתחיל כבר בצומת הרחובות יהודה הלוי והרכבת, סמוך למקסיקנית הכי טובה בעיר, הטאקריה. ראיתם איך השחלתי עוד המלצה על הדרך?). למה זה כזה סיוט לצאת מהעיר עם אוטו? לכל מקום בארץ, בכל שעה ביום – תמיד לוקח 40 דקות רק להשתחל החוצה מתל אביב ואז עוד 12 דקות לנסיעה לאן שבאמת ניסית להגיע. אז מבחינתי, סביב רחוב הרכבת אפשר להרוס את כל האזור ולבנות שם כיכר אחת עצומה. או פתרון אחר, מקצועי, כי אני לא מבין בזה בשום צורה".
(לעיר של עמרי הכהן, שחקן, קומיקאי ואמן אלתור)

6. כיכר המדינה העתידית

"הפרויקט שבונים בכיכר המדינה – שלושה מגדלים אימתניים שנראים כמו נלקחו מסרט אימה. גדלתי בויצמן, כיכר המדינה היתה במסלול הקבוע שלי לקונסרבטוריון. כילדים, כל ל״ג בעומר היינו חוגגים בחלק המרכזי של הכיכר, המדשאה והשביל שמסביב לה, שהיום הופך לגוש הבניינים הכל כך לא קשור הזה. כל בוקר כשאני עוברת שם נחמץ לבי למראה הבניינים האלה".
(לעיר של אפרת לוי, פסנתרנית מובילה ומוערכת ומנהלת מוזיקלית בקונצרטים ברחבי העולם)

7. הירידה לחוף המציצים

"אהבתי את הירידה מרחוב חבקוק לחוף מציצים עד שעפתי שם מהאופניים ושברתי את המרפק. זאת ירידה תלולה ומתעקלת. הושבתתי מהעבודה למשך חודש וחצי. תחבשו קסדה!".
(לעיר של רומי שטייניץ, השף קונדיטורית של מסעדת "תריסר" בנמל תל אביב)

8. הסופר השכונתי

"אני ממש מתעבת את הסופר בשכונה. בכלל, קניות בסופר נהפכו לאירוע קשה, מתסכל ומעליב. בגלל המחירים אני מרגישה צרכנית רמוסה, וזה כשאני עוד יודעת מה המחירים, כי חצי מהמוצרים לא מסומנים בכלל ואנחנו נפרדות בקופה (קופסת הצלפים במלח ב-50 ש"ח בטח עדיין שם, מחפשת פראייר). וכל זה בהנחה שהצלחתי בכלל להגיע לקופה, כי המעברים הצרים מדי ותמיד חסומים בארגזים בפריקה, שנמצאים שם לבד כי מי שאמור לפרוק אותם בדיוק יצא לסיגריה, העגלות נוסעות רק באלכסון, מדפים שלמים ריקים לחלוטין מסחורה או מוצפים בנוזלים (חלב-קוטג'-עוף בהפשרה, כולם באופן ספונטני שואפים לפרוץ מהמכלים שלהם ולהימרח על המדף), והנורא מכל חוויות הסופר זה הדרעק שנדבק לאצבעות כשמנסים לבחור ירקות ובטעות תופסים מלפפון רקוב, עגבנייה משחירה או תותים מנוקדים פרווה שהתחבאו מאחורה. עכשיו לך תמצא במה לנגב את הידיים שנהפכו באחת לדביקות ומסריחות ואי אפשר לגעת בכלום"
(לעיר של ענבל הופמן, אמנית, מעצבת ומאיירת)

9. הבית בשינקין 57

"הבית בשינקין 57 היה מצודה של נעורים פרועים, של חיים בלתי מוגבלים, של מציאות-חלום. עברתי לשם כנערה עם אחי, עם בן זוגי ועם חברה נוספת, ויחד היינו תופרים, מנגנים, כותבים תסריטים כל הלילה ובשש בבוקר יורדים אל הרחוב, עייפים אבל מלאי חיים מהכתיבה ומהאפשרויות האינסופיות שעמדו בפנינו בגיל הזה שבו לא היינו צריכים כלום מהעולם והעולם היה צריך מאיתנו הכל. כששכרנו את הבית בשינקין 57, במחיר שהיום אי אפשר לשכור בו חניה, בעלי הבית אמרו לנו שהם בעצם מתכננים לבנות שם בניין חדש, ושאנחנו רק שם לכמה חודשים. אבל משנה לשנה החוזה נחתם מחדש, והדאגה שיזיזו אותנו משם, שבהתחלה היתה תלויה מעלינו כל העת, התמוססה. השנים עברו, אני ובן הזוג נפרדנו, אחי עבר הלאה, החברה ששכרה איתנו התחלפה פעמים רבות, אבל אני נשארתי.

"בסוף לא תמ״א 38 הזיזה אותי, אלא החיים. יום אחד, שש וחצי שנים אחרי הלילה הראשון שלנו שם, השארתי את הבית בשינקין 57, ובדיעבד גם את שנות נעוריי, מאחור. בהתחלה נשארו לגור שם חברים שלי, ואחר כך חברים של החברים, ובסוף, כשהגעתי לשם אחרי כמה שנים למסיבה שהוזמנתי אליה דרך מישהו, לא הכרתי יותר את האנשים שגרו שם והם לא הכירו אותי.
יום אחד עברתי שם וראיתי שלט גדול על הבניין ״למכירה פנטהאוז״. שלחתי תמונה לאחי והוא אמר, ״טוב, בסוף זה קרה.״ אמנם באיחור של 15 שנה, אבל בסוף זה קרה. עכשיו עומד שם בניין גדול ולבן, ולמטה ייפתח בקרוב בית קפה. שרה מקפה תמר נפטרה, וממילא היא כבר לא היתה מזהה את העיר שלה. אני גרה לא רחוק משם, ואני עוברת ליד המקום כמעט כל יום".
(לעיר של קמה ורדי טהרלב, זמרת-יוצרת וסופרת תל אביבית)

10. כלום ושום דבר

"אני לא מוצאת שיש מקומות שאינם אהובים, בעיר או בכלל. ממרומי גילי אני מחפשת ומוצאת בכל דבר את היופי שטמון בו או את האנשים המעניינים שמבקרים בו. אם תסתכלו היטב תוכלו גם אתם למצוא אותם בכל מקום".
(לעיר של חואניטה כהן סמית', תופעת בלוז וג'אז חוצת עשורים וז'אנרים יוצאת דופן. בת 93)

• העיר שלי
• כיכר קדומים
• נמל תל אביב
• כיכר השעון
• חוף מציצים
• כיכר המדינה

>>לארה סנואוהוא שם הבמה של ולרי שרמן, מוזיקאית, אמנית ויוצרת, שכבר עשתה רעש עם המיני-אלבום שהוציאה ב-2020 והופיעה בשנים האחרונות בפסטיבלים בארץ ובעולם. "Someone Else's Man" הוא הסינגל הראשון (בהפקת סאן טיילור) מתוך אלבום הבכורה שלה שיצא בקרוב, והוא מחכה לכם כאן ממש אחרי הפרסומות.

>> חנות ספרים מתוקה ובר עם אנרגיה נשית // העיר של קמה ורדי טהרלב
>> היא בת 93 והיא משגעת את סצנת האינדי // העיר של חואניטה כהן סמית'

1. קולנוע לב

קולנוע לב עבורי הוא סיפור התאהבות של נעורים, שהולך איתי מאז שאני זוכרת את עצמי. הייתי הולכת לשם עם האהוב הראשון שלי כשהיינו בני 20, הייתה לנו כרטיסיה והיינו הולכים כמעט כל שבוע, ואחרי הסרט היינו עולים לגג. הם תמיד מביאים את הסרטים הכי מיוחדים, סרטי אינדי וכאלו שמזיזים את הלב והתודעה. פנינת קולנוע נוסטלגית שכבר אין כל כך כמוה, ואיזה כיף שעוד יש אותם.

2. האודיופיל

מה שהתחיל בתור קאמפ במידברן, תפס צורה קבועה בשביל התנופה. האודיופיל הוא בר קוקטיילים/מיני קלאב יפהפה, שנראה כאילו יצא ישירות משנות ה-50. בפעם הראשונה שנכנסתי למקום הזה הרגשתי את התחושה הזו שמרגישים כשמשהו חדש ומרגש מדגדג בבטן ונוגע בנוסטלגיה. באותו רגע ידעתי שזה המקום שבו אקיים את ההופעה הראשונה שלי לקראת האלבום שעתיד לצאת.
שביל התנופה 7

3. רצועת החוף ליד כיכר השעון

אחד המקומות הכי יפים בעיר בעיניי, מקום שתמיד כשאני מרגישה הכי מרוקנת אני מגיעה אליו (בעיקר אם זה בשעות ממש מוקדמות של הבוקר כשעוד אין שם אף אחד) ומרגישה איך החול והמים ממלאים אותי מחדש.

4. ענן

אחד הדברים הכי טובים שקרו כאן בעיר לאחרונה, בר יין וחנות תקליטים עם סלקשן מיוחד ונדיר של הבעלים. הפסקול הוא תמיד תקליטים והוא תמיד מושלם. לאחרונה גיליתי שהםפתוחים גם כבית קפה בצהריים, אז מתכננת לנצל את זה יותר.
רענן 36

5. פארק המסילה

בואו נודה באמת, אין הרבה פארקים באיזור הזה של העיר. אבל מהרגע שפארק המסילה הגיע לעולם, הנקודה הזו הפכה בעיניי לאיזור הכי כיפי בעיר, יש שם הכל מהכל וזה לוקיישן מושלם לבירה עם חברה על הדשא.

מקום לא אהוב בעיר:

עזריאלי וכל האיזור של דרך השלום. אין לי הרבה מה להוסיף, אבל באמת כל פעם שאני צריכה להגיע לאזור מרגישה חרדה קלה עולה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
חואניטה כהן סמית'. לפני כמה שבועות הגעתי במקרה להופעה של חואניטה. האשה הזו היא באמת קסם ייחודי, בגיל 93 מופיעה כל שבוע בעיר הקטנה שלנו ומפזרת אור ותקווה לאנשים שצופים בה מהופנטים ומבינים שהם חלק מרגע ייחודי על ציר הזמן. היא ניגנה בעברה עם ענקי ג׳אז כמו נינה סימון, בילי הולידיי ולואי ארמסטרונג, ובחרה לעזוב את ניו יורק ולהתמקם כאן. לראות אותה מופיעה בגילה עם ככ הרבה תשוקה ורגש, נותן לי כוח להמשיך לקיים את האמנות שלי ולתת את היצירה שלי לעולם אפילו כשקשה. מבחינתי מוזיקה היא בריאה.ובריאה היא האנרגיה שמניעה את העולם, והיא חייבת להמשיך להתקיים בעיקר בזמנים אלו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
היצירה שלי ושל חברים שלי. בפרוץ המלחמה לא הצלחתי לנשום. במשך כמה שבועות לא הצלחתי אפילו להאזין למוזיקה. חברנו כמה חברים, שמנו את הציוד שלנו בחלל גדול של חבר, והיינו מגיעים לשם פעמיים שלוש בשבוע. הכל עמד מחובר, מלא סינת׳יסייזרים ומכונות תופים. בהתחלה באתי כצופה מהצד אבל אחרי כמה מפגשים תפסתי מיקרופון והתחלתי לפרוק את מה שבלב. בהתחלה כל מה שיצא היה חושך, אבל עם הזמן ככל שנתתי ליותר חושך לצאת, התחלתי לראות שוב ניצוצות אור.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת קהילת שבט נובה– העמותה פועלת לתמיכה והחלמה של הניצולים ולמאמצי ההנצחה לאלה שאיבדו את חייהם ב-7 באוקטובר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני בוחרת להרים לחבר קרוב מוזיקאי ומפיק מוכשר בטירוף, שהפיק איתי ביחד וניגן כמעט על כלי אפשרי בסינגל החדש שלי – Someone Else's Man – ארנון נאור אקא סאן טיילור, ויחד איתו לכל החברים שלי האמנים, המוזיקאים, שבוראים עולמות וחלומות ומביאים יופי לעולם.

מה יהיה?
כל שנדמיין לו יהי.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• פופ ישראלי
• קולנוע לב
• אודיופיל
• כיכר השעון
• ענן בר
• פארק המסילה

>> סמג' (סיסטר), בת 34, במקור מושבניקית ממועצה אזורית באר טוביה וב-15 שנים האחרונות מתגוררת בתל אביב. בימים היא מתפקדת כ-Head Of Membership and Communication בסוהו האוס, ובלילות היא DJ Smajj שמעבירה הילוכים כאלה ואחרים ברחבי הארץ."אין דבר שמרגש אותי יותר מלהעלות הילוך במקום קסום, לחבר בין אנשים וליצור פנטזיה קוסמית שתמלא את החסר – לי ולעוד רבים. בפורים הקרוב זה הולך לקרות! עדיין מוקדם לחשוף מידע, אבלפרטים נוספים בקרוב באינסטגרם שלי". אז תעקבו.

>> רחוב שלם בבר אחד ומקום של אמת // העיר של רועי פריצי פרידמן
>> קיבוץ בתוך תל אביב וחלום של כל גרגרן // העיר של עמרי הכהן

1. נואיבה

חנות תקליטים סופר מגניבה בבית רומנו שתמיד יש בה אווירה. זאת בועה שמגיעים אליה להאזין למוזיקה טובה מכל הסגנונות והתקופות, לשתות משהו ולקשקש. אני אוהבת שהבר קטן ומרגיש כאלו אתה יושב אצל משהו בסלון הפרטי שלו.
בית הבד 7

2. דלי אלהמברה

בדרך לעבודה, אחרי שקיבלתי דו׳׳ח בשדרות ירושלים, אעצור בבית קפה המתוק הזה. הוא גם מעדנייה ביום, ובשעות הערב הוא גם מקום ליין. המקום הוקם מתוך אמונה בחקלאות וקולינריה מקומית מבוססת "פארם טו טייבל". אני עוצרת שם לקפה וסנדוויץ' לעכל את הדו"ח שקיבלתי.
שדרות ירושלים 30

3. סוהו האוס

המקום הזה מספק לי מגוון כזה רחב של דברים. לפעמים אני שוכחת שזה מקום העבודה שלי. אולי זה נשמע שאני קצת משוחדת מתוקף תפקידי, אבל אני לא. הבניין הוא ביי פאר המבנה הכי יפה בתל אביב. המבנה ההיסטורי הוקם בשנת 1889 ושימש מנזר לאחיות של סנט ג'וזף, לאחר מכן הפך לבית ספר קתולי לבנות והיום הוא בית לקהילה היוצרת. בדגש על בית. זה הבית שלנו. מאז שאני פה אני כבר כמעט ולא יוצאת בעיר. יש פה מסיבות מכל הסוגים – מהפקות ענק ועד מסיבות אינטימיות שמשלבות את כל הסגנונות. יש הופעות של כל סוגי האמנים, סדנאות, הרצאות, אירוח שפים. בקיצור, כל מה שכיף. כמובן שבקיץ כיף לי להתחיל את היום בבריכה, ולעלות אחרי זה לאיזה אימון בסטודיו. בקיצור, קשה לצאת מפה.
יפת 27

4. פארק המדרון

אני משתדלת לרוץ 3 פעמים בשבוע, מעדיפה בזמן שקיעה או מוקדם בבוקר. אם בא לי להתחיל את היום נקי ואני לא גמורה מהלילה לפני, אני יוצאת מנווה צדק ועל הטיילת ומתחילה ריצה לכיוון יפו. אין אזור יפה יותר מפארק המדרון. זה פארק עצום, ירוק, כמעט ריק מאנשים, ומתחתיו חופים בתוליים יפים עם מים תכלת. זה רגע עבור עצמי להתנתק לרגע מהשגעת של העיר לתוך שלווה אמיתית לפני שהיום מרים הילוך.

5. סנט ג'אפה

זה בר יין וסטודיו לנרות בעיר העתיקה ביפו. הפרויקט נולד במלחמה על ידי חגי אשל, שהוא איש של אירוח ואירועים, ומאחר שלא היו אירועים בתקופת המלחמה, הוא החל לעצב נרות ואירח ערבים אינטימיים אצלו בבית ביפו, ולאחר מכן עבר למיקום הנוכחי שלו בנמל יפו. החלל מעוצב בסטייל שמתאים גם לאירועים קטנים וסדנאות. אפשר להביא כלים מהבית ולהכין בהם נרות, אפשר לקנות כלים בסטודיו ולמלא בהם נרות בחותם אישי ואפשר גם לקנות נרות מוכנים בסטודיו.
מזל דגים 3

מקום לא אהוב בעיר:

כיכר השעון ורחוב יפת. גם ככה אנחנו מדינה של סטרס והאזור הזה מעלה אותי קומה בדרגת הסטרס. תמיד פקוק, כולם צופרים ונוסעים כמו משוגעים. אין פעם שאני נוסעת על יפת ולא חושבת על כמה החיים פריצים והם יכולים להסתיים ברגע. וממש שם, ברחוב יפת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אשד" במוזיאון תל אביב. בחצות הלילה של יום חמישי הלכתי עם חברה למופע "אשד" של מוחמד אבו סאלמה במוזיאון תל אביב. חשבתי שאני הולכת לעוד הופעה של בירה ונשירה ואז נכנסתי פנימה. וואו! הרגשתי שאני במיצג של הברנינג מן. מה הסיכוי לראות דבר כזה בתל אביב? המיצב משלב אלפי מטרים של שרשראות מתכת, כמו מבול כבד על פני הרצפה, עם תאורה שמכניסה אותך לטריפ וכל זה בליווי מוזיקלי של יונתן דסקל על הפסנתר. הרגשתי שאני בחוויה רוחנית, זה היה מרחב מטורף, נוצץ ושטוף אור אבל יכול להיות גם תהום פסיכולוגית. ממליצה מאוד למי שרוצה להיכנס פנימה, להתמסר לחוויה ולא לדעת איך לצאת.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה השתתפתי בסדנת כתיבה של חברה טובה וקולגה, יפעת טללייבסקי, כאשר בכל מפגש עוסקים בנושא אחר: אהבה ויחסים, לב שבור, תשוקה, חופש ובחירות. מלבד העובדה שהמשתתפים בסדנא שיתפו קטעים מרגשים ומעוררי השראה, זו הרגשה מיוחדת לשבת בחדר עם אנשים ששמים את הלב שלהם על הבמה ומשתפים באותנטיות רגעים חשופים של החיים. הסדנא בקונספט של סלון תרבות – יין, אוכל, אנשים מעניינים ומלא סיפורים מפתיעים. הייתה מוזיקה טובה, קיבלתי השראה ומצאתי את עצמי לראשונה משתפת את חברי הקבוצה בטקסט שכתבתי. זו הייתה סביבה כל כך תומכת, מכילה ומרימה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עמותת "לשובע". נחשפתי לעמותה במסגרת העבודה ואני ממשיכה להתנדב עצמאית עם חברים. בכל יום העמותה מגישה בעזרת מתנדבים מאות ארוחות חמות, מלאות, מזינות וכשרות, לנזקקים החיים בשולי החברה. בין הסועדים זקנים עריריים, דרי רחוב, מובטלים, מכורים ונגמלים. כולם מתקבלים במאור פנים, ללא שאלות או שיפוטיות. זאת חוויה שמכניסה לפרספקטיבה ועושה טוב על הנשמה. מעבר לעזרה עם הארוחות, יש שם תחושה של קהילה אמיתית וזה פשוט כיף לראות ולהיות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אחות שלי, נועה הולצמן, הסיסטר שאיתה ניגנתי לראשונה בחיי והיינו תקופה ארוכה צמד של ממש על העמדה. נו ואיך קראו לנו? הסיסטרז כמובן. מאז גיבשתי את האנרגיות והיום לרוב אני לבד על העמדה. נועה היא די.ג'ייאית-על ומפיקה בנשמה שיודעת לאגד סביבה אנשים טובים ולייצר קסמים, במיוחד בתקופה כזו מורכבת שאנשים צריכים מקום לפורקן.

מה יהיה?
מה יהיה? יהיה טוב, נתחבר לצד הטוב של החיים, נרים הילוך ונעלה קומה לפנטהאוז – משם הנוף הרבה יותר יפה.

• העיר שלי
• חיי לילה
• פארק המדרון
• דלי אלהמברה
• נואיבה
• כיכר השעון

רעות ענבר היא פרשנית פוליטית עצמאית ופעילה במאבק למען הדמוקרטיה הישראלית, במסגרת גוף התוכן הפרו-דמוקרטי יאללה תקווה – שם היא מתווכת לצופים את המציאות בסרטונים חדים ומדויקים, בניסיון לעזור למחנה הליברלי בישראל לנסח סדר יום. חוץ מזה היא כותבת, מלחינה, שרה, ונמצאת בעבודה על הפרויקט המוזיקלי שלה LEUS, ממנה שחררה לאחרונה את הסינגל הראשון Rodeo, בהפקתו של תומר כץ (D fine us, "המפקדת"). חוץ מזה, לפני חצי שנה היאנבחרה במדור זהלאחת מהתל אביביות שצריך להרים להן, אז הנה, הרמנו.

>> העיר של אברי ג'י // פנינים של פסטורליה וגן עדן בשפירא
>> העיר של לאה לב // המקסיקנית הכי אותנטית ומקום לקנות בו דיסקים

1. המרפסת לים בכיכר השעון

בכל שעה, בכל עונה. לשבת על הטריבונה בשקיעה, לתצפת על החוף למטה בלי ללכלך את הרגליים, נשיקה מתוקה על בקדרופ דרמטי, מוזיקה באוזניות ולהתמסר לסרט שאת חיה בו. ובאופן כללי, ים, ים, ים. למה לגור פה אם לא בשביל זה.

2. פארק המדרון

על סף המצטערת להמליץ על המקום, כי לא ברור איך – פשוט ריק פה. מדשאה עצומה עם נוף מטריף (לים, אלא מה), עם שמשיות, מטר ממסעדת החוף הכי סבבה במרכז, ליד אינסוף חניה, ליד הבארבי, ליד מה שאתם פאקינג רוצים. אחד הפארקים היפים בעיר והוא פשוט תמיד פנוי. לפיקניק חברים, לדייט, לשנייה של שקט עם עצמך, לריצה.

3. פילאטיס הול

כמו הרבה אנשים גיליתי בגיל 30 את הגוף שלי אחרי נתק ארוך ששורשיו בשיעורי ספורט ביסודי. דווקא פציעה הזכירה לי שהוא בריא ועובד ושלי להשתמש בו ולאהוב אותו. מי שעזרה לי להבין איך – זאת חן גרנות הגאונה. אני לא יודעת מי צריכה לקרוא את זה, אבל תמצאי גורו תנועה שמדברת אלייך, ותעשי שלום עם הגוף שלך. חבל על הזמן שמתבזבז.
התקומה 24

4. כיכר הדמוקרטיה

תל אביבים הפכו מזמן לשק החבטות של מי שרוצה להחזיק בכיסא. כל כך הרבה מאמץ מושקע בלהציג אותנו כאנוכיים, מפונקים, אדישים – ואין מקום שיותר מוכיח כמה זה בולשיט ענק. העיר הזאת תמיד מארחת את המחאות הגדולות, הנחושות והאמיצות ביותר. אנחנו ציבור שמתנדב, שמתגייס, שמבין מה חשוב. אסור לנו לשכוח את זה, ואני באה לשם כל שבוע בין השאר כדי לזכור מי אנחנו, וכמה אנחנו נחוצים לעתיד של המדינה הזאת.

5. אדא חנינא

אל תבואו, גם ככה אין מקום. הקפה הכי טעים בעיר, שוכן בסמטה יפהפייה באופן חריג, כולם חמודים, הכל בסטייל, אסור לפטופים בדלפק, עברית וערבית מעורבבות, וחולשה בגזרת המאפים, שזה לאו דווקא חיסרון. קחו את השורטברד אם יש.
רבי חנינא 9

מקום לא אהוב בעיר

רמת החייל. כאילו נתנו לצ'אט GPT לעצב מתחם, עם הפרומפט ״הבעיה של הקפיטליזם״.

השאלון

1. איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הופעה של נערות ריינס. רוקנרול היסטרי בעברית. להיזכר שכיף וסקסי להתקיים בשפה הזאת.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
'זן ואמנות הצלת הפלנטה'. עוזר לי לזכור שמותר וצריך לנשום בתוך הקטסטרופה. וגם, לא אשקר, 'האנטומיה של גריי'.

3. לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל אחד מארגוני המחאה שנלחמים להציל את המדינה משלטון מושחת וחסר גבולות. כל ריפוי מתחיל בזה שהם עפים הביתה. דורשינוי והחזית הוורודה שנמצאים בשטח, אחים לנשק שמשקמים את הצפון והדרום בידיים, עוטף עצורים שמגן משפטית מפגינים, אויאללה תקווהאם אתם רוצים לעזור לי להמשיך לעשות את מה שאני עושה.

4. מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עינב צנגאוקר. בשלב הזה היא בילתה יותר שעות בתל אביב מרון חולדאי ומדובר בתל אביבית של כבוד. אין מילים לתאר את העוצמה, התבונה, ההשראה והאומץ שנובעים מהאישה הזאת, היא נותנת לי תקווה שיש מנהיגות של אמת. הלוואי שנהיה ראויים לה.

5. מה יהיה?
תלוי (הרבה) בנו. אם יהיה לנו את האומץ להסתכל למציאות בעיניים ולהילחם על הכיוון של המדינה הזאת יהיה פה מדהים – כי אנחנו מדהימים ומדהימות. אם לא, יהיה פה נורא. כי בצד השני יש מי שדואג לזה.

• העיר שלי
• כיכר הדמוקרטיה
• כיכר השעון
• פארק המדרון
• אדא חנינא