סתיו מונסקי, 23
תעסוקה:יזמית
אינסטגרם:stav_vicious@

מה הדבר שהכי השפיע על הסטייל שלך?
"הושפעתי מאוד מהאינסטגרם ומהאינטרנט בכלל. התחלתי עם סטייל יותר גותי ואפל ועם הגיל זה השתנה. אין לי סטייל מוגדר היום, אני לובשת כל יום משהו אחר לגמרי – זה יכול להיות חליפה אלגנטית או תלבושת זרוקה. מה שכן אני לא חושבת שאלבש נעלי בלאנסטון או טישירט עם ג'ינס, דברים רגילים כאלה, זה פשוט מכבה אותי".

הסטייל שלך בא לידי ביטוי גם בחנות שלך?
"אני בוחרת את הבגדים בחנות שלי לפי מה שאני הייתי לובשת. קוראים לה ביץ' פליז וכראוי לשם אני מביאה לשם משהו הומוריסטי, לוועד אפילו. אלה בגדים לאנשים שלא סופרים אחרים, לובשים מה שבא להם. בתור נערה הפתרון שלי לסטייל השונה שלי היה ליצור לעצמי או להזמין באינטרנט, ונמאס לי מזה אז החלטתי לפתוח חנות ולייבא בגדים בעצמי".

פתחת חנות משלך בגיל 20. איך דבר כזה קורה?
"נקלעתי לקושי כלכלי רציני והייתי חייבת לעשות משהו בנדון. החלטתי ללכת על הכל או כלום. החנות הראשונה שלי הייתה במתחם הבורסה. הבאתי לשם רהיטים מהבית שלי, שיפצתי אותה בעצמי, וזה עבד. עשיתי כל טעות אפשרית, אבל ידעתי שאני לא חוזרת לעבוד אצל אף אחד אחר. הרגשתי שאו אני מצליחה בזה או שכלום, אין דרך חזרה".

ולאן הדרך הזו מובילה אותך היום?
"אני עובדת על חנות גדולה ויפה יותר עכשיו, על אתר רציני יותר. אני לא שואפת להגיע לכמה שיותר אנשים, אלא לאנשים רלוונטיים, שדומים לי במחשבה על סטייל. אם הייתי רואה מישהי שנראית כמוני ברחוב הייתי מרגישה שאנחנו חלק מאותה סצנה. לאחרונה גם הוצאתי קורס אינטרנטי להצלחה באינסטגרם".

מה הפריט הכי מוגזם בארון שלך?
"יש לי אובססיה לדברים מיוחדים ויקרים, לרוב זה בא ביחד. יש לי תיק מוסקינו ורוד שפינטזתי עליו ברמה שלא יכולתי לישון. כשראיתי אותו חשבתי 'זה אני בתיק'. חודש אחרי אמרתי שאני קונה אותו ולא מעניין אותי כלום. הוא עלה משהו כמו 7,000 ש"ח. בהתחלה פחדתי ללכת איתו ברחוב, שלא ייהרס, אבל זה עבר לי. יש לי אותו כבר כמה שנים ואני מתה עליו".

• מבחן בד
• החיים היפים
• אינסטגרם
• אופנה

נוגה טבצ'ניקוב, 25

עיסוק:סטודנטית לקלינאות תקשורת ומדבבת
אינסטגרם:_nonobunny@

ספרי על הסטייל שלך.
"לוליטה זה סגנון שהומצא ביפן ושואב השראה מתקופות אופנתיות שונות – רוקוקו, ויקטוריאני ורטרו של שנות ה־50. יש הרבה תתי סגנונות כמו קלאסי וגותי, אבל אני לובשת בעיקר את זה שנקרא Sweet Lolita, שכשמו כן הוא – חמוד ומתוק, מלא בצבעי פסטל, פפיונים, הדפסים של חיות או עוגות ודברים מתוקים אחרים. בגלל מזג האוויר והעובדה שזה לבוש מאוד יקר, קשה ללבוש לוליטה לעתים קרובות, אבל אתלבש ככה לפגישה עם אנשים נוספים שמתלבשים בסגנון הזה, לאירועים מיוחדים או לצילומים. ביומיום אני לובשת בגדים קלילים ונוחים יותר, אבל תמיד עם אלמנטים חמודים וצבעי פסטל".

מה מושך אותך בסגנון הזה?
"כשאני מסתכלת על הבגדים האלה אני מתמלאת שמחה. לפעמים אני מרגישה שהטעם שלי לא השתנה הרבה מאז הילדות, רק השתדרג. בשמלות לוליטה יש הדפסים מאוד מורכבים עם הרבה אלמנטים קטנטנים, ואפילו תמונות שמספרות סיפור".

איך הכרת את אופנת הלוליטה?
"בגיל 12 התחלתי ללכת לכנסים של אנימה ונחשפתי לאופנת הרחוב היפנית. התחלתי להתעניין בסגנון המסוים הזה כשזמרת יפנית שהערצתי דגמנה למותג לוליטה. ראיתי כמה חמודה ובובתית היא נראית והבנתי שככה אני רוצה להתלבש. להורים שלי לא הייתה בעיה שאלבש בגדים צבעוניים ומוזרים, אבל אימא שלי נחרדה מהשם וחששה שמדובר במשהו מיני כמו בספר 'לוליטה', אפילו שממש אין לזה קשר. כשהיינו בפריז כל המשפחה היא באה איתי לחנות של מותג הלוליטה Baby the Stars Shine Bright וכשהיא ראתה את הבגדים היא הבינה שזה באמת לא קשור לספר, היא הבינה למה אני אוהבת את זה. שמלה חדשה של המותגים הגדולים מיפן עולה 700 עד 1,200 ש"ח, אז את רוב תלבושות הלוליטה שלי קניתי יד שנייה, זה מוריד את המחיר לסביבות 300־500 ש"ח. חצאית הלוליטה הראשונה שקניתי הייתה ממותג הרבה יותר זול, אבל בדיעבד התברר שהאיכות לא טובה ושחלק מהעיצובים גנובים".

איך אנשים מגיבים ללבוש שלך ברחוב?
"אני צריכה להסביר לאנשים שזאת לא תחפושת אלא אופנה. לא חסרות תגובות כמו 'מה זה, פורים היום?', יש אנשים שמצלמים אותי בלי רשות. מהצד השני זה מסקרן הרבה אנשים, יותר ויותר מזהים את הסגנון הזה מטיולים שהם עשו ביפן, מתעניינים ורוצים לשמוע עוד. יש כאלה שיגידו שזה לבוש ילדותי, אבל לא אכפת לי. אני חיה חיים רגילים לגמרי, יש לי פשוט חיבה לסוג לבוש קצת שונה".

מה מרכיב אאוטפיט לוליטה תקני?
"יש כללים ללבוש לוליטה. החצאית צריכה להגיע עד הברך לפחות ולא להיות קצרה יותר, השרוולים של השמלה או החולצה צריכים להסתיר את הכתפיים, וצריך להיות מתפיח מתחת לחצאית. רוב בגדי הלוליטה שלי הם באותה סקאלת צבעים אז הכל מתאים. יש לי כמה זוגות נעליים שמתאימים לכל השמלות וחולצות לוליטה בצבעים ניטרליים כמו לבן או קרם שאפשר ללבוש מתחת לשמלה. לזה אני מוסיפה אביזרים, שאת רובם אני לא קונה בחנויות של לוליטה אלא ברשתות זולות בארץ, אפילו יש לי כמה מציאות מקולקציית הילדים של H&M".

"יש כאלה שיגידו שזה לבוש ילדותי, אבל לא אכפת לי. אני חיה חיים רגילים לגמרי, יש לי פשוט חיבה לסוג לבוש קצת שונה"

יש רבים שמתלבשים כך בארץ?
"כמה עשרות שאני יודעת עליהם, ויש הרבה שמתעניינים בנושא – גם גברים. זה סגנון שפונה לכל המגדרים וכל אחד ואחת מוזמנים להתלבש ככה. יש קהילה שלמה של בנות שעוזרות ששמחות להסביר איך להתחיל ואיפה למצוא בגדים. פעם בכמה זמן אנחנו נפגשות בבתי קפה או עושות פיקניק ביחד. כשאחת ממנהלות הקהילה הישראלית התחתנה הגענו כמה בנות בלוליטה, היה כיף לרקוד יחד עם השמלות המנופחות".

ואתן גם בקשר עם קהילות מחו"ל?
"כן, כשמגיעה מישהי מחו"ל אנחנו מארגנות מפגש איתה וגם כשאני טסה לאירופה אני יוצרת קשר עם קהילת הלוליטה המקומית והן מארגנות מפגשים ספונטניים וקטנים. בלונדון ובפריז יש קהילות גדולות של מאות אנשים והם עושים אירועים מאוד גדולים סביב לוליטה או אופנה יפנית. לאחרונה הייתי בפריז והלכתי למפגש לוליטה ענקי שארגן המותג האהוב עליי Angelic Pretty, שיש לו סניף בפריז. המפגש היה בטירה שנמצאת כשעה נסיעה מפריז, הכל שם היה מדהים. במפגשים כאלה אני מצליחה להכיר בנות מקסימות, הן עוזרות לי למצוא מקומות מיוחדים בעיר ועם חלקן נשארתי בקשר. זה מאוד מרגש להסתובב בקבוצה גדולה שכולן לובשות לוליטה, לכל אחת יש הסגנון הייחודי שלה ואני מתמלאת השראה מכולן. כל כך כיף לראות מגוון כזה גדול של צבעים והדפסים".

• מבחן בד
• החיים היפים
• אופנה

צולם במלוןדייב גורדון, מקולקציית מלונות בראון

אילון (אילונזו) קורח, 35
תעסוקה:סולן להקת המפשעות ושחקן תיאטרון
אינסטגרם:eylonzo@

איך היית מגדיר את הסטייל שלך?
"פיראט אלגנט. האסתטיקה שלי מורכבת מדימויים איקוניים ורוקנ'רול, גם באמנות שאני יוצר, בזו שאני צורך וגם בבגדים שאני לובש. בכיתה א' אימא שלי לקחה אותי לקנות חולצה, היא רצתה שאבחר משהו חמוד אבל התעקשתי על חולצה עם הדפס של איירון מיידן. לא ידעתי מי הם, והיום אני לא מעריץ גדול, אבל הגרפיקה משכה אותי כמו עש לאש. מאז הטי שירט הזו הסטייל הזה הוא הפייבוריט שלי. לאחרונה אני מוצא חן בחליפות ובגדים אלגנטיים. הקרדיט על זה הוא לגמרי לבת הזוג שלי, בעצמה אייקון אופנה,דפנה בר־אל".

תמיד היה לך סטייל מיוחד?
"כילד הייתה לי התמכרות קשה מאוד לתשומת לב אבל אף פעם לא הרגשתי שאני בולט בנוף. תמיד הרגשתי רגיל ושנאתי את זה. גיליתי שבגדים, ובהמשך גם קעקועים ואקססוריז, הם דרך לקבל את תשומת הלב הזו שהייתי רעב לה. בתיכון גיליתי את הבמה ואת מחיאות הכפיים ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה".

איפה אתה קונה בגדים?
"בעיקר בארצות הברית. התבגרתי בלואר איסט סייד של מנהטן, ובעיניי זו העיר הנפלאה בעולם. לאחרונה ביקרתי גם בחוף המערבי ואפשר למצוא שם וינטג' איכותי יותר במחירים שפויים. יש לי בארון גם כמה פריטים שאני מאוד אוהב משוק בצלאל".

אילו תגובות אתה מקבל?
"אני מרגיש לא מובן בהרבה מקרים וזה לא תמיד נעים. להיות מי שאני זה מבחן אומץ מבחינתי. התחושה שהכי לא נוח לי איתה היא שלא עשיתי בדיוק מה שרציתי כי חששתי ממה יגידו עליי. שיעור חשוב שלמדתי הוא שתגובות זה דבר לא צפוי, אפשר לקבל מחמאות מהאנשים הכי נורמטיביים ולספוג עלבונות מהכי ליברליים".

מה הפריט הכי מוגזם שיש לך בארון?
"אצלי כל יום הוא פורים, אני יכול להיות קאובוי בשלישי אחר הצהריים או מלח אמריקאי כשאני הולך לים. הפריט המוזר והמיוחד האהוב עליי לאחרונה הוא ז'קט של נגן מריאצ'י שקניתי בלאס וגאס בחנות שמתמחה בווינטג' מקסיקני".

יש פריט שאתה לא מוותר עליו?
"אף פעם לא ממש אהבתי את השיער שלי, בטח שלא מאז שהתחלתי לאבד אותו, אז אני כמעט אף פעם לא יוצא מהבית בלי כובע. יש לי אוסף גדול".

יש משהו שלא תלבש לעולם?
"הסגנון שלי מורכב משילוב של הרבה תקופות וטרנדים, אבל אני נמשך לפריטים שהם קלאסיים ושעברו את מבחן הזמן. זה בא לידי ביטוי בצבעוניות. אני לא לובש צבעים עזים ונועזים, אוהב שחור, לבן, חום, קצת אפור, צבעי יסוד, מקסימום ירוק. הצבע השנוא עליי הוא כתום. אני לא אוהב להבטיח הבטחות ולצאת בהצהרות, אבל מאז שעות הת"ש בצבא לא לבשתי סנדלים ואני לא רואה את זה קורה בקרוב".

• מבחן בד
• אופנה
• סטייל
• החיים היפים
• המפשעות