להיות הולך רגל בתל אביב משמעותו לשרוד מסלול מכשולים תמידי ולנסות לא למות מקורקינטים חולפים, אבל לפעמים אין לנו אפילו את הבסיס - מדרכה סבירה. יצאנו לחפש את המדרכות הכי גרועות בתל אביב, ובקושי חזרנו כי כמעט ונדרסנו
חסימות הרכבת הקלה, הריסות התמ"א, עבודות הבנייה בכל מקום והיעדר התשתיות (בעיקר בדרום העיר) הופכות את תל אביב לסביבה עם מדרכות מפוקפקות, בלשון המעטה. הן חסומות בעקבות בנייה ושיפוצים, הן צרות מלהכיל אותנו, הן הפכו לחניה או שהן פשוט לא בנמצא – והן בעיקר לא מצליחות לספק את השירות הכל כך בסיסי שהן אמורות להציע. בקיצור, יצאנו למסע צר ומר בין רחובות עירנו, ו… היי שיט, זה לא מדרחוב וכמעט נדרסנו.
רחוב אברבנאל
פלורנטין פנים רבות לה, אבל מדרכות רק מעט. השכונה הכי צבעונית ועמוסה בעיר בהחלט ניחנה בטיפוסים מעניינים, מסעדות, ברים, בתי קפה, רחובות ציוריים ואפילו ציורים על הקירות – כמעט הכל, חוץ ממדרכות. גם ברחובות שיש, אי אפשר להגיד שמדובר במדרכות נוחות ורחבות המאפשרות למשל, רחמנא ליצלן, להסתובב עם עגלה. איפה שיש מדרכות הן רעועות לרוב, ואיפה שאין, ובכן – הישמרו על נפשותיכם, וצעדו בזהירות ובתשומת לב מירבית. אחת הנקודות הבולטות בתרגילי המדרכה של פלורנטי היא פינת אברבנאל-הרבי מברך, שם המדרכה פשוט איננה. ניסינו למצוא, ולא הצלחנו. כן מצאנו מקום לאופנועים, למוסכים, לנגריות וגם למכוניות – אבל לא להולכי רגל.
רחוב אילת
רחוב אילת נועד לחבר בין נווה צדק, פלורנטין ונגה בואכה יפו. היינו מצפים מרחוב שמטרתו בין היתר היא, ובכן לחבר, שתהיה בו מדרכה כהלכתה להליכתנו. אחרת כל אלמנט החיבור עלול להיפגע, שכן מדרכה היא דבר מחבר. זה לא שאין מדרכה כלל, היא פשוט כה צרה עד שהיא לא ראויה לשמה. אולי נקרא לזה מדרך. הליכה עליה כרוכה ברגל אחת על קרקע מדרכתית יציבה, ורגל אחת על הכביש הסואן – זאת בהנחה שאין עוד הולכים מסביב שתצטרכו להידבק אליהם. וגם מה הקשר לאילת בכלל? טוב, זה כבר לסיפור אחר.
רחוב קדם
יפו, כמו שכנתה פלורנטין, מדורגת אף נמוך יותר בהיצע המדרכות. הן צרות בדרך בן צבי, צרות צרורות ביהודה הימית, והכי צרות עד נעדרות בשכונת עג'מי, ולאורכו של רחוב קדם – שם אנחנו פשוט ממליצים להיצמד לקיר, ללכת עקב לצד אגודל או בשורה אחד אחר השני, ולהתפלל לאיזה אל שאתם מאמינים בו. תנועה אחת לא נכונה, או גלילה שקועה מדי בנייד, עלולה להיגמר לא טוב. הכביש סואן והמדרכה דקיקה, ואף נעלמת לפרקים. אנחנו לא מתכנני ערים, אבל האם כל כך מסובך לסלול מדרכות לבני אדם ברוחב ממוצע?
רחוב מקור חיים
ברחוב מקור חיים בשפירא יש מדרכות דווקא משני הצדדים. כלומר הן קיימות באופן הסמנטי, אבל לא באופן הפרקטי – כזה שמאפשר לנו להשתמש בהן כמו שצריך. ראשית הן צרות מאוד, ושנית ישנם עמודי חשמל שעומדים על גבי המדרכה, ומחייבים מאיתנו לבצע עיקוף פעלולני. זה עוד היה יכול להיות סביר (נגיד), אם לא היינו נתקעים כל הזמן במכוניות שחונות בצפיפות לאורכה, ולפעמים קצת עליה. זו היא תזכורת : המדרכה היא להולכי הרגל! לא למכוניות, וגם לא לעמודי החשמל. אנחנו לא מאמינים שהיינו צריכים להזכיר את זה.
נווה צדק
אם חשבתם שהיעדר מדרכות קשורות להזנחה, אז אתם באמת צודקים כי תצעדו בדרום תל אביב. אבל לא רק האזורים העניים חוטפים את קללת האי-צעידה – רק תסתובבו בנווה צדק העשירה והמטופחת. נכון, זו לא שפירא, אבל גם כאן מדרכות הן עניין תיאורטי בלבד. הביקור בנווה צדק מתחיל בהליכה מפוחדת ברחוב שלוש, שמדרכה צרה מעטרת אותו רק מצד אחד (מה שחייב אותנו להיצמד לאיש מיוזע מלפנינו), ממשיך בהגעה למדרחוב שבזי, ותוך שנייה נזכרנו שהוא לא מדרחוב, כי הכניסה מותרת למכוניות שנוסעות במהירות לא מבוטלת – אז כנראה שהרחב פשוט לא מותר להולכי רגל.
אלנבי
רחוב אלנבי עצמו נחסם כמעט לגמרי, מה שהלכה למעשה הפף את המדרכות שלו לכביש. מבולבלים? גם אנחנו התבלבלנו כשהלכנו על המדרכה, ונאלצנו לחמוק בזה אחר זה משליחי וולט ממהרים על אופניים חשמליים, או סתם היפסטרים על סינגל ספיד שכמעט דרסו אותנו כי מדרכת רחוב אלנבי הפכה כעת באופן לא רשמי לשביל אופניים. אמנם כתוב שאסור לרכוב על גבי המדרכה, אבל אתם יודעים איך זה עם איסורים כאלה – הם הופכים להמלצות, ושוב פוגעים בשלומם של הולכי הרגל שרק רוצים ללכת לג'סמינו בסבבה מבלי להיתקל ברוכב קורקינט מגושם מדי.
רחוב אחד העם
מה היה אומר אחד העם אם היה יודע מה קרה למדרכה (שבאמת הייתה פעם) לאורך רחובו? ברחוב בונים, ובונים כל הזמן, והמדרכה משלמת. בחלקו הקדמי יחסית של הרחוב, קרוב למפגש עם רחוב יבנה, מדרכה אחת חסומה לחלוטין בעקבות אתר בנייה קטן שהתגבש לו באיזור. אבל אל דאגה, על גבי המדרכה החסומה יש שלט שמורה: מדרכה חסומה, יש לעבור לצד השני. כמו ילדים טובים עברנו, או לפחות ניסינו לעבור – ואז ניצבנו מול מכונית חונה ועוד אתר בנייה, שחסמו גם את המדרכה ממול. חמקנו כמו פרוגר בין המכוניות לערמות הבנייה, וקיווינו לטוב.
רחוב גרוזנברג
גם רחוב גרוזנברג לא נדיב במדרכותיו. בגדול הן קיימות, אך לפרקים הן נעלמות לגמרי, כי מקטע מהן הפך לאתר בנייה לפני שהוא שב להיות מדרכה. לפעמים הן דווקא נעלמות כי כניסה לחניון, או לתחנת דלק, או לתחנת אוטובוס, או פשוט עדיף שתלכו כבר על הכביש מראש. יש לכם יותר סיכוי להינצל ככה.
קריית המלאכה
הזוי לראות כמה בקריית המלאכה שכחו דבר אחד – את מלאכת סלילת המדרכות כמובן. סליחה, אנחנו מתנצלים. זה היה יום ארוך בשמש נטולת מדרכות. קרית המלאכה פשוט נעדרת מדרכות, ואיפה שיש קטע מוגבה בכביש שאפשר לרגע לטעות ולחשוב שמיועד להולכי רגל – חונות מכוניות אחת אחרי השנייה, ומראות לנו מי הבוס. כבר הבנו שלא לא אנחנו. שלא לדבר על מקטעים שלמים של שבילי עפר באיזור שמייעדים אותנו להליכה מאתגרת ומאובקת, במיוחד בקיץ. ההווייאנס והפדיקור ג'ל שלנו פשוט לא בנויים לזה. מגיע לנו מדרכה הוגנת.
