מצפצפים עלינו: הולכי הרגל הפסידו בקרב על המדרכות
זו אולי תשמע כמו טענה מעט דמגוגית, אולי קצת מוגזמת, אבל לצערי אפשר לקבוע שהולכי הרגל הפסידו בקרב על המדרכות. אין לנו באמת מקום פה, והראייה היא שגם הליכה במקום הכי בטוח (לכאורה) עבורנו, הפכה לפעילות אתגרית ומסכנת חיים
אדם אחד, בתוך רכב יוקרתי עם גג פתוח, ככל הנראה מבוסס, מצליח ושקול דעת, מחליט לחנות על מדשאה בלב שדרות רוטשילד בחמישי בערב. המיקום: ליד אחת המסעדות הנחשבות בשדרה. אין על ערבי חמישי בשדרה.
האם הוא חיפש לפני כן חנייה והתייאש? האם כל החניונים בסביבה היו מלאים? האם הוא מצא חנייה אבל לא כזו שתשביע את הצורך הבלתי מוסבר לחנות "הכי קרוב" או "בדיוק ליד"? אולי אני סתם מעליל והוא עצר שם לשתי דקות בגלל מקרה חירום? מה שכן, בלי קשר או עם, ביום מן הימים אשמח להבין את הפתולוגיה שהיא רכבי יוקרה החונים בצורה עקומה במקומות אסורים.
30 מקטעי רחובות הפכו למוטי הליכה. למה עדיין מסוכן ללכת בהם?
רולטת המוות הכחולה-כתומה: האם היום ידרוס אתכם שליח?
שבוע לאחר מכן הועלתה תמונה בטוויטר של שורת מכוניות שחונה גם כן על השדרה, סמוך לפסל הסוס מול בית דיזנגוף. סביר להניח שלא מדובר בסיור חדשני מבית היוצר של העירייה, אלא בפריקת עול מצד נהגים חצופים שלא רואים הולכי רגל או את הסביבה או משהו בכלל. הם חונים שם כי הם רוצים. אבל חשוב מזה: הם חונים שם כי הם יכולים, וכי אף אחד לא באמת אוכף את זה.
וואו!!! לא האמנתי שאראה דבר כזה..
חונים על הסוס של דיזנגוף…
כזה עוד לא היה????????????
זהו, תל אביב חזרה 20 שנה אחורה????
חייבת לכרות ברית ערים תאומות עם רמתעתיים????????♀️????????♀️????????♀️
קרדיט: הגיע בווצאפ???? pic.twitter.com/NSp94d9GIB— ran (@RanShuhami) May 27, 2022
זו אולי תשמע כמו טענה מעט דמגוגית, אולי קצת מוגזמת, על סף הקיצונית, אבל אפשר לצערי לקבוע שהולכי הרגל הפסידו בקרב על המדרכות. אין לנו באמת מקום פה, והראייה היא שגם הליכה במקום הכי בטוח (לכאורה) עבורנו הפכה לפעילות אתגרית ולעתים מסכנת חיים. כן, מסכנת חיים. לא פחות.
אנחנו הפסדנו את הקרב הזה לרכבים שחוסמים מדרכות לגמרי, רוכבי דו גלגליים שחותכים במהירות מבלי להסתכל, אתרי בנייה שחוסמים גישות ועוד הפתעות במסלול המכשולים הגדול שהפך להיות העיר הזאת. אתם מוזמנים לתרום מהחוויה שלכם. לכולם יש חוויה כזו. כמעט על בסיס יומיומי.
העירייה פועלת בשנים האחרונות במלוא המרץ להציב את הולכי הרגל במרכז. לצמצם את תנועת הרכבים הפרטיים בעיר. "להפוך את הפירמידה" מה שנקרא. אלא שאלה ביטויים יפים והפעולות הפיזיות אמנם נראות טוב על הנייר וגם בשטח, אבל בלי אכיפה אמיתית והשרשת תרבות תחבורתית חדשה – אין הרבה מה לעשות עם זה.
דוגמה קלאסית לכך תוכלו למצוא במקטע המחודש של רחוב יהודה הלוי, מזרחית לאלנבי. מתחת נבנתה התחנה היפה של הרכבת הקלה ומעליה תוכנן מקטע כביש מודרני עם מסלולים צרים לרכבים, מסלולי אופניים נוחים ומדרכות רחבות וטובות. אלא ששיטוט קצר במקום כמעט בכל יום חושף רכבים שמעדיפים לחנות על המדרכה, אופניים וכלים דו גלגליים שנוסעים במדרכה במקום במסלולים המיועדים ותחושה כללית שכל אחד עושה מה שבראש שלו. ולמה לא? אכיפה הרי אין.
העירייה יכולה להוציא אלף קומניקטים. לכתוב טריליארד פוסטים ברשתות החברתיות ולשלוח שוב את ראש העיר לרכוב על דו גלגלי במסגרת השקת שירות חדש. אני למשל יכול לפנות עשרות פעמים למשטרה במטרה להוציא נתוני אכיפה (מבלי לקבל תגובה). בקיצור: זה חסר חשיבות. זה לא עוזר. המשטרה, העירייה, המדינה, כולם שותפים מלאים לפשע שמתחולל במדרכות תל אביב. השאלה היחידה שנוכל למצוא לה תשובה היא מי הולך להיות הנפגע הבא?