>> טלי בן נון (למה שלא תעקבו) היא האוצרת הראשית של הבינאלה הארצית התשיעית לרישום, מפעל אמנותי מקיף וייחודי המתקיים בימים אלו בבית האמנים ירושלים ובחללי תצוגה נוספים במרכז העיר. בביאנלה, הנושאת את השם "רשמים IX: נֶשֶׁל", מציגים 77 אמנים ואמניות שנבחרו מתוך יותר מ-700 יוצרים שנענו לקול הקורא. האמנים המשתתפים ומאות היצירות המוצגות הם חגיגה מתמשכת של מדיום הרישום על מופעיו הרבים וכיווני העשייה העכשווית בתחום. בקיצור,אתם רוצים לראות את זה.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. השכונה שלי

אני גרה כמעט 20 שנה בשכונה הכי יפה בעיר: מעוז אביב. רכבות נמוכות של פעם, הרבה ירוק, עצים זקנים, שבילים שקטים, בית על עץ, גינה קהילתית ועוד. הילדים שלי תמיד צוחקים עלי כשאני אומרת שאני "נוסעת לעיר", אבל וואלה השכונה הזאת היא באמת סוג של קיבוץ שמרגיש מחוץ לעיר.

2. המטבח של טלו

האחיות המהממות, טלו ורוני, מנצחות על אחד המקומות הטעימים והשווים לאוכל מוכן, אבל כזה של מטבח שף. הכל נעשה עם חומרי גלם טריים והמון יצירתיות, פשטות ודיוק. התפריט משתנה כל שבוע ויש גם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות (הפייבוריט שלי סלט עדשים כתומות). אם רוצים להתפנק אז יש גם מאפי בצק טעימים, קרקרים, ממרחים, עוגיות, גלידה ועוד. הכל הכל בעבודת-יד ובאווירה משפחתית עליזה.
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

3. פרחי אר

אני והחנות הזאת זה סיפור אהבה. אם יום אחד יהיה לי פרלמנט נשים משלי, אדאג שפנינה ושושי ישבו בו – כי הן הכי מצחיקות, שנונות ומלאות בסיפורים עסיסיים. חוצמזה שהזרים של פנינה (בעלת החנות) והכלים ההורסים שהיא משדכת לכל זר, הם לא פחות מיצירת אמנות.
פנקס 45 תל אביב

4. קוט

בר יין קטן, פינתי ומתוק עםמלא סטייל ושיק אירופאי, ממקום באחת הפינות היפות של תל אביב. מבחר מטורף של יינות מכל העולם (ולא חוסכים פה בסוגי היינות שמוצעים בכוסות) ומנות טעימות ומדויקות ליד היין. חוצמזה, הברמנים שם מתוקים אחד אחד!
אחד העם 33 תל אביב

שיק של אירופה. קוט (צילום: נועם רון)

5. לילי לבני נשים

יש לי אובססיה לחנויות לבני נשים של פעם – גופיות כותנה פשוטות עם דנטל תחרה, כותנות לילה, חזיות, גרביים וגרביונים… לילי לבני נשים נמצאת בפינת הרחובות ריינס/פרישמן כבר למעלה משישים שנה. מדובר בארבעה דורות של נשים שמבינות נשים. סבתא שלי, שהייתה מאוד בעייתית בחזיות וקנתה רק חזיות בהתאמה אישית ורק אצל לילי, היתה לוקחת אותי איתה לשם כשהיתי מבלה אצלה בחופשות. אני מתה על זה שהעיצוב של החלון ראווה נשאר קצת אולד-סקול.
ריינס 20 תל אביב

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל מופע ענק בגני יהושע ידוע כמטרד בלתי נסבל לתושבי השכונה (מעוז אביב, כבר אמרתי?!). החניות + המדרכות הופכים למקום חניה לבאי המופע בשיטת "חנה כפי יכולתך", והדציבלים המוגזמים של ההגברה הופכים למפגע סביבתי מחריש אוזניים (שמתחיל כבר כמה ימים לפני, בחזרות ובסאונדצ'ק), גם כשהחלונות סגורים. כשיש ארבע הופעות בשבוע של אייל גולן או עומר אדם ואת יודעת שאם לא תחזרי הביתה עד הצהריים – גם תמצאי את עצמך עומדת בפקקים נוראיים על רוקח וגם לא תהיה לך חניה. עיריית תל אביב-יפו – הגיע הזמן לעשות משהו בעניין!

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
תערוכה של אסתר שניידר,הושענא, במוזיאון בת-ים לאמנות. מסוג החוויות שנחקקות בגוף ובתודעה. תערוכה שגרמה לי לרצות לגור בה, לתפוס תנומה באחד הפסלים ולהתעורר לתוך חיזיון ציורי מיסטי ורוחני. כשכל המרכיבים – מהמבנה המעגלי של המוזיאון ועד הציורים והפסלים – מתאחדים לשלם אחד הרמטי, או אז תערוכה היא לא "רק" תערוכה אלא מקום, עולם.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"במשמרת שלי", סרט של אמנון רבי שמגולל אתסיפורו הטראגי של כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר ומי שבמשמרת שלו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. רהוט וחד, יושב גילון מול המצלמה וחושף בכנות אמיצה כיצד טרגדיה לאומית שהמיטה אסון על החברה הישראלית, כרסמה וכילתה אותו מבפנים. מאיש משפחה שמח עם קריירה ביטחונית משגשגת, הפך לאדם מסוגר, מנותק ודכאוני. בשיחה בה הוא סוגר מעגל עם בנותיו לא יכולתי להפסיק לבכות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בחודשיים האחרונים אני תורמת (וממליצה גם לכן) למען החטופים שחזרו הביתה. חייבים לעזור לאנשים היפים האלה שעברו את הנורא מכל לחזור לחיים ולעמוד מחדש על הרגליים. בושה שהממשלה מפקירה שוב ושוב את אזרחיה ומתנערת מאחריות על מעשיה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האמת, צריך להרים לכל התושבים שביתם ניזוק או נמחק כליל במלחמה מול איראן ביוני האחרון. לא יעלה על הדעת שהאנשים האלו יצטרכו לעבור מדורי גיהנום בירוקרטיים אינסופיים כדי שתהיה להם קורת גג חדשה.

מה יהיה?
פחד אלוהים.

• העיר שלי
• רישום
• אמנות ישראלית
• מעוז אביב
• פרחים
• קוט בר יין
• הלבשה תחתונה
• גני יהושע
• מוזיאון בת ים

>> ענת לוי היא סופרת ועורכת דין, נצר למשפחת ביאליק. שנים התגוררה בעבר הירקון, בילדות במעוז אביב ולאחר שהקימה משפחה בשיכון דן, אך כשחלק מילדיה פרחו מהקן עברה לגור במרכז העיר ליד שוק הכרמל, ומאז היא חוגגת ומתלהבת מהשינוי.ברומן השלישי שלה, "איך לתרגם אהבה", היא עוסקת כמו בשני ספריה הקודמים בחקר האהבה, והפעם בניסיון להבין איך אפשר ליצור קשר כשיש קשיי תקשורת. זהו ספר שמחבר בין היפ הופ למוסיקה קלאסית, מתרגם את בוב דילן ומגלה שחיבור מוזיקלי יודע להתגבר על פערי השונות ושהיצירה מולידה יצר.

1. חוף הים

רצועת החוף של תל אביב היא מקור אינסופי של אושר עבורי. הצעידה לצד רחש הגלים היא מזור לנפש. כך אני פותחת את הבוקר שלי. בכל מזג אוויר. רסיסי המים המתנפצים אל הסלעים שוטפים מועקות, שובלי הקצף המתרוממים מרוממים את נפשי, והתנועה המתחוללת בתוכו מניעה גם אותי. הים של תל אביב נוכח בכל ספרי. הוא השראה גדלה עבורי והמקום שבו אפשר לפרוק בלי לדבר. אני אוהבת במיוחד את הגשר שמעל שפך הירקון, עם המגדלור והקפה המקסים שממוקמם בו. את הטיילת הנפלאה שבין חוף הצוק ועד הנמל, עם החלקים הפראיים ששמרו על הנוף הכורכרי והפארק החופי עם מרפסות התצפית שמהן אפשר להשקיף אל האופק, את הבארבי והאזור של נמל יפו עם סירות הדייגים, מתקני הספורט שמשובצים לאורכה כולל בריכת גורדון, ובעיקר את העובדה שיש בים יופי שאי אפשר לשבוע ממנו.

2. שכונת מעוז אביב

מעוז אביב היא שכונת ילדותי. בית הגידול שלי. סוג של קיבוץ עם בניני רכבת שנטועים בין מרחבי דשא שנדיר למצוא במרחב העירוני. אומרים שאדם הוא תבנית נוף מולדתו ובהסתכלות לאחור השכונה הזו עם הפשטות הצניעות והרווחה שניתן למצוא בשביליה הייתה מצע נפלא לצמוח בו. כילדה הרגשתי בטוחה להסתובב במשעולים הפנימיים, להגיע לבתי חברים, לשחק קלאס, גומי, גוגואים וחמש אבנים על המדרכות ומחבואים ועמודו בחצרות שבין הבנינים. שבט "הנשיא" היה הבית השני שלי שבו התעצבו חוויות נעורים, אהבות ראשונות, וחברויות שלקחתי איתי לכל החיים. במרכז המסחרי המיושן היו חנויות סידקית ופרפומריה שכבר קשה למצוא בעידן הקניונים, וגם אחת ממסעדות הגורמה הראשונות בארץ – נקטאר, שהכניסה אליו את ניחוחות צרפת ומעדנים שלא הכרנו.

3. שוק הכרמל

לפני שלוש שנים עברתי להתגורר ממש לידו. זו חוויה יומיומית. אני יודעת שרבים מגיעים אליו כאתר תיירות, שהמחירים כבר לא זולים ושיש הטוענים שהוא התמסחר ואינו אותנטי, אך עבורי הוא מקום תוסס, צבעוני מלא ריחות וטעמים, שהרעש שלו משקיט אותי והנגישות שלו מעניקה לי בטחון שכל הטוב הזה מצוי בהישג יד. אני נהנית לפגוש את הרוכלים, לבחון את הסחורה שהם פורקים מדי יום ומסדרים על הדוכנים, להחליט בכל פעם מה בא לי לבשל לפי המצאי היומי ולהנות מהזמינות לשפע הגדול שהוא צופן בחובו, שמייצר שובע פנימי. ההחלטה לעבור מהפרברים המנומנמים של העיר אל הלב הפועם שלה מפעימה את ליבי ומחדשת את זרימת הדם שלי.

4. רחוב ביאליק ובית ביאליק

בקצה רחוב ביאליק שהוא בעיני הרחוב היפה ביותר בעיר, עם בתי מידות מלאי הדר ויופי שמסתיים בכיכר שעל סיפה מצוי בנין העיריה הראשון, מצוי בית ביאליק שמתנשא מעל הרחוב וכבר מבחוץ אפשר להבחין בהילה שעוטפת אותו. ביאליק היה דודה של סבתי יהודית. אנחנו המשפחה הקרובה ביותר של המשורר הלאומי ואימי ניצה שטרן ואחותה רחלי קסטרל זכו לקבל בירושה את התמלוגים על יצירתו. יכולת הכתיבה שלי יוחסה לגנים המשפחתיים וכל ביקור שלי בבית הזה, עם הקיר הארגמני שעליו תלויות תמונותיו, מחזיר אותי לביתה של סבתי, ולסיפורים שלה על הדוד המפורסם שלה וגם ליצירות שלו שינקתי מגיל צעיר.
ביאליק 22 תל אביב

5. ספריות העיר בכלל וספריית מגדל שלום בפרט

אחד המקומות היפים ביותר בעיר הוא ספריית מגדל שלום. מקדש של ספרים ומרחבים של קריאה ולימוד שהכניסה אליו בשעת בין ערביים מאפשרת את אחת התצפיות המופלאות ביותר לכדור השמש הנמוג אל הים. באופן כללי אני מוכנה לגור בספרייה. גם בבית יש לי אוסף מכובד של ספרים, אך אני תמיד שמחה לפגוש ספרים, בין אם בספריה מסודרת כמו בית אריאלה, שבה השתתפתי כבר לפני למעלה מ-40 שנים בזמן שירותי הצבאי בסדנת כתיבה, ובין אם בחנויות או בספריות הרחוב. מאז שהוצאתי לאור את ספרי אני נוהגת לבדוק האם ספרי מצויים בהן. אני חייבת להודות שאני מאד שמחה על העדרם מהמרחב הציבורי, כי מבחינתי זה מלמד על כך שמי שקנו אותו מבקשים להותיר אותם ברשותם ולא להעביר אותם הלאה.
אחד העם 9 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אני לא אוהבת חניונים ציבוריים בכלל ובמיוחד לא את החניון של דיזינגוף סנטר, שיש בו תחושת מחנק עם ריחות בלתי נעימים וגם הוא מטיל עלי מורא. תמיד אעדיף לחפש חניה ברחוב גם אם מדובר במשימה סיזיפית על פני כניסה אל מרתפיו האפלים של חניון ציבורי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הצגת היחיד "ימח שמי" של יפתח אופיר בתאטרון תמונע, שלוקחת את סוגיית השואה ואת דמותו של הצורר היטלר, שכבר נטחנה עד דק ביצירות רבות, ומקימה מחומרי הבנין המשומשים הללו מחזה מקורי, מעודכן עכשיו ואחר. מצחיק ועצוב כאחד. זה מופע מרהיב, עתיר כישרון שבו יפתח רוקד, מנגן, שר, מחליף תלבושות ודמויות ובעיקר מצליח לגעת בלב ולעורר מחשבה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "אורנה ואלה" הוא יצירה נפלאה שעוסקת בפרידה ממקום שהיה בית עבור מי שהקימו אותו, אך במידה רבה עוסקת בפרידה מהוויה שאינה קיימת עוד. בית הקפה של אורנה ואלה ברחוב שינקין העניק חוויה שכולה טעם טוב. גם במזון המופתי והעל זמני שהוגש בו וגם בשירות ובתפיסת האירוח. הסרט מציג את החיבור בין שתי הנשים שביחד גיבשו חזון ועבדו קשה כדי לגרום הנאה לאחרים עד שלא יכלו עוד והחליטו לפרק את הבית שלהן שהיה בית גם לאחרים, ולפרוש בשיא. לא פשוט להיטען בימים הללו בתקווה ולמצוא מקורות להארקה של כוחות נפש, אך הסרט שביים תומר היימן וערך רון עומר והזכרונות שהוא הציף בי, הזינו אותי באמונה שהטעם הטוב עוד יחזור לחיינו.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש לא מעט ארגונים שזקוקים לתרומות כדי לקדם פעילות חשובה. במקרים רבים מדובר בנושאים שבהם היתה אמורה לטפל המדינה אך למרבה הצער ההתגייסות האזרחית היא זו שמניעה את המהלכים הנדרשים לצורך קידומם. היה לא פשוט לבחור בארגון אחד, אבל אני חושבת שהכרחי גם כעת לתרום למטה להשבת החטופים. זו כרגע מטרת העל.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
רון חולדאי. ראש עיר שהפך את תל אביב למה שהיא. שמוכיח בכל פעם מחדש שיש לו חזון, עמוד שדרה, ויעדים וכוחות כדי להוביל אליהם. בעיני הוא הורדוס. כזה שמקים מפעל בניה מפואר וממלא אותו בתוכן שמחזיק בערכים של ליברליות, הומניזם, הכלה, ויודע להבחין בין עיקר וטפל. אני יודעת שאנשים אוהבים להתלונן על החניה ועל חפירות הרכבת ועל העובדה שהעיר הפכה להיות אתר בניה גדול, ואני בהחלט מסכימה שאדם צריך להבין שתפקיד ציבורי אינו קניין פרטי ויש חשיבות לחילופי גברי כדי לרענן ולחדש, אך בעיניי הניהול של העיר ורמת השירות שהיא מעניקה לתושביה הם יוצאי דופן והופכים אותה למקום המופלא ביותר על פני הגלובוס.

מה יהיה?
אני מקווה שעם החזרת החטופים נוכל להתחיל לעסוק בריפוי חוליי החברה, מיגור השחיתות השלטונית, השבת העיקרון הבסיסי שתפקידם של נבחרי ציבור הוא לשרת את הציבור ולא את עצמם, ושאם נלחם האחד בשני מבפנים אנחנו פוגעים בדבר היקר ביותר שיש לנו – המדינה שלנו שהוקמה על מנת שתשמש לנו לבית מוגן.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• בית ביאליק
• שוק הכרמל
• חוף הים בתל אביב
• אורנה ואלה
• מעוז אביב

>> נועה בן-נון מלמד היא מבכירות האמניות הישראליות בתחום הצילום, נולדה בחיפה וחיה בתל אביב כבר עשורים רבים. ביום שישי (9.5) היא תפתח את תערוכת היחיד החדשה שלה, "בארדו לנד", בגלריה העירונית רמת השרון. העבודות צולמו בשלושה לוקיישנים: רצועת חוף קטנה בטנריף שבאיים הקנריים, לאורך חופים מבודדים באיסלנד ובמוזיאון הגיאולוגי ברמת השרון. המושג 'בארדו' לקוח מן הבודהיזם והוא מתייחס לשלב המעבר שבין המוות לבין הבריאה מחדש. באופן מטפורי, הוא מייצג מצבי ביניים וחוסר ודאות. בן־נון מלמד ממפה באמצעות צילומיה נופי נפש פוסט אפוקליפטיים. תוך התמודדות עם ידיעת המוות, היא מנסה להפוך את האימה שבה לקסם.עוד פרטים כאן.

>> בריכה של תמימות ופסל שמרגיש כמו בית // העיר של מאיה קדישמן
>> מחזה מהפנט בחוף ואסתטיקה של מקום אקזוטי // העיר של שי-לי עוזיאל

1. הטיילת על חוף הים בואך יפו

הים קרוב לליבי. נולדתי ליד הים, ואני ממשיכה לחיות וליצור לצידו. רבות מעבודותיי נוגעות ביופיו המרהיב ומצולותיו המפחידות. בפיסת הים הזאת נשמע קול המואזין ולרגע נדמה שיכולה להיות כאן מציאות אחרת, חיים משותפים. אני לא עוסקת בתיעוד של המציאות. אני משתמשת במצלמה כדי ליצור חומרי גלם, מהם אני מרכיבה דימויים חדשים, נטולי מקום וזמן קונקרטיים. אך המציאות הפוליטית מטרידה אותי מאוד, ואולי באה לידי ביטוי בעולם הדיסטופי הסימבולי הנוצר בעבודות שלי.

2. מעוז אביב

השכונה שבה אני חיה קרוב לארבעים שנה. קיבוץ בתל אביב. חלק משנות התבגרותי עברו עליי בקיבוץ מעגן מיכאל, לפני שנולדו ילדיי חיפשנו מקום עם שטחים פתוחים וירוקים. רציתי לראות דרך החלון מרחב משותף שוקק חיים על דשא רחב ידיים, ומנגד להיות קרובה לליבה הפועם של תל אביב.

3. קריית המלאכה

הרחובות שמשלבים קהלים מגוונים, רוח וחול, בתי עסקים וגלריות (ובהןגלריה אינדי, גלריה שיתופית רעננה ונפלאה). המרחב של הבניינים מקושטי הגרפיטי הוא מקום של יצירה אמנותית מגוונת בתוך החצר האחורית של תל אביב.

4. רע – בית מלאכה לצילום

אימפריה קטנה יחידה במינה, מלאה ביצירה ומרגישה בית. אין תערוכה שלי שלא יוצאת משם. המקום הפך להיות אבן שואבת לאמנים ואמניות ישראלים רבים. כל גחמה שלי מוצאת את פתרונה שם. ה"מפעל" הקסום הזה מפיח בי השראה.
הזרם 1

5. מנו וינו שינקין

אני מתהלכת שם עם נכדותיי, ועולות בי תמונות מתקופות שונות של הרחוב הזה ושל חיי. במעלה הרחוב ישנה חנות היין החביבה עליי, מנו וינו, ולידה אחותה המעדנייה עדינה. שילוב מנצח בכל ארוחת שישי אצלי.
שינקין 53

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

כל רחוב פקוק.כל אחד מרחובותיה החפורים והחוסמים של העיר, ויש הרבה, עם הקורקינטים שדורסים אותי ושליחי הוולט שמתאבדים מולי.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אני לא אובייקטיבית, אבל הסרט "טאבו" של בני הצעיר שאולי מלמד הוא סרט דוקומנטרי מופתי ומקורי, שמרכיב יחד באופן בלתי נפרד את חייו ויצירתו של הבמאי עמוס גוטמן. בחרתי בו לא רק כי אני אמא גאה מאוד, אלא גם בגלל שהסרט מזכיר שיש כאן עשייה קולנועית מצוינת, מתמשכת, ויוצרים צעירים רבים ומוכשרים כל כך.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "זמן" של טלי כהן גרבוז, ספר אמנית שרק יצא מהתנור. צילומים נהדרים, עריכה מרתקת ועיצוב נפלא של גיא שגיא. בתקופה זו אי אפשר שלא לכרוך את מושג הזמן עם אלו שבשבילם כל דקה היא נצח.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"עומדים ביחד" – כי עבורי רק ככה יש סיכוי. דווקא עכשיו, כשהגזענות מרימה את ראשה, הארגון הזה מפיח בי קצת תקווה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גלי בהרב מיארה – נדמה שהכל כבר נאמר על דמותה האמיצה והחזקה. זאת רק עוד הזדמנות לעודד אותה מכאן, לא לוותר, ושלא תוריד את האצבע מחור הסכר.

מה יהיה?
זה תלוי רק בנו. לא להתייאש, לא להתרגל.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• מנו וינו
• צילום
• קריית המלאכה
• מעוז אביב
• טיילת תל אביב

עמרי הכהן הוא שחקן, קומיקאי ואמן אלתור שמוכר בעיקר כמגיש הפודקאסט הלוהט "מתחת לכל ביקורת" יחד עם אור בוטבול ועכשיו גם הפודקאסט הלוהט לא פחות "מגזין הבוקר בערב" יחד עם אור בוטבול, ומחר הוא יופיע בצוותא עם שעשועון הלייב הבאמת באמת קורע "חרטטוני" – ונחשו עם מי? עם נעמי לבוב, דנה פרידר, ג'ימבו ג'יי ותם אהרון, למה אתם ישר אומרים אור בוטבול. אבל גם עם אור בוטבול.עוד פרטים על המופע וכרטיסים להצטייד בהם – כאן.

>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש
>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף

1. Bazaar

מעדנייה שווה בטירוף בבעלות בחור חביב ביותר בשם מישל. אפשר למצוא שם את כל הדברים הברורים שמוצאים במעדניות + דברים מיוחדים ממש. ההיילייטס שלי זה המטבוחה, הגרבלקס וחמאת הכמהין.
הכרמל 16

2. קפה בר

גילוי נאות: מדובר בבית קפה חדש שפתחו שתי בנות דודות שלי. הן כאלה אדירות, כי קודם כל מי פותח בית קפה? ועוד בתל אביב? מה זאת הפעולה הזאת? כאילו מה, זיהיתן חוסר? אך למרות הצעד המשונה אפשר לומר שבינתיים מצליח להן בגדול. הכל הן מכינות שם לבד ובאמת שכדאי ללכת לטעום. אז אמנם אני משוחד, אבל אם זה היה מקום מעפן בחיים לא הייתי שולח לשם אנשים רק כדי לפרגן לבנות דודות שלי. כזה אני. אצלי המלצות באות לפני משפחה.
וולפסון 42

לא בתמונה: בנות דודה. קפה בר (צילום: מתן שרון)

3. עזרא גבאי

אני יודע שחלק מהקטע של המדור זה להמליץ על פנינות חבויות בעיר, ולא ללכת על כזה "תקשיבו יש מקום שנקרא פארק המסילה ממש נחמד לטייל שם", אז אמנם מרגיש שעזרא גבאי היה פעם כזה מקום ששמור רק למטיבי לכת תל אביבים (בדגש על אזרחי פלורנטין ולוינסקי), והיום הוא לא רק נחלת בנימין אלא כבר נחלת הכלל (מותר פה משחקי מילים? העורך יחמול?) – אבל זה עדיין נחשבת המלצת זהב, כי עם הזמן אני מגלה יותר ויותר אנשים שלא מכירים את המקום הזה! שילוב של מכולת בוטיק עם בסטה בשוק ובגדול נראה כמו מזווה החלומות של כל גרגרן. יתרון משמעותי: מחירים זולים בקטע דפוק. חסרון קטנטן: צפוף שם כמו במעבר טאבה 10 שעות לפני יום כיפור. האם ההמלצה הזאת תחמיר את המצב? אבדוק בשישי הקרוב.
נחלת בנימין 101

4. צוותא

מה לא נכתב על מעוז התרבות והבידור המיתולוגי של תל אביב?
אני שואל באמת רגע, מה לא נכתב? כי בא לי לחדש על המקום שכנראה חזר פה במדור 200 פעם. אני מופיע שם מ-2016. בתור בחור נוסטלגי אני מתרגש בכל פעם מחדש מהמחשבה שאני עומד על אותה במה שהופיעו עליה מוזיקאים כמו אריק איינשטיין, יהודית רביץ, שלמה ארצי ופאקינג מרגרט וויליאמס. שהאולם לא השתנה מאז שקומיקאים כמו אסי וגורי, אלי ומריאנו וגרייניק ואלתרמן התחילו שם את הדרך שלהם. צוותא זה תל אביב מבחינתי. זה הבית האומנותי שלי בשנים האחרונות, מקום שבו צחקתי הכי הרבה בתור קהל וכנראה ניסיתי להצחיק הכי הרבה בתור מופיע. מקווה שהצלחתי רוב הזמן. לפעמים זה לא עובד, אתם יודעים. הנה, למשל את השם מרגרט וויליאמס סתם המצאתי. לא יודע למה. סליחה.
אבן גבירול 30

5. מעוז אביב

בואו נדבר על זה שיש קיבוץ בתוך תל אביב ואף אחד לא מספר לנו? הייתי צריך אשכרה לעבור לגור שם לפני חודש כדי לגלות את המקום הקסום הזה. למרות שטכנית הסדר של הדברים היה הפוך. מדשאות רחבות, חיי קהילה אמיתיים ודמי אגודה חודשיים שאף אחד לא מבין עד הסוף לאן הם הולכים – מה עוד מספר קיבוץ מלבד משלושת הדברים הנהדרים הללו? (דמי האגודה הם בנוסף לארנונה, כן? כי למה לא. הובלה נחמדה לדעתי לקראת הפסקה הבאה).

מקום לא אהוב בעיר:

אוקיי זה הולך להיות ספציפי, אבלהיציאה מהעיר סביב מחלף לה גארדיה(הבלאגן מתחיל כבר בצומת הרחובות יהודה הלוי והרכבת, סמוך למקסיקנית הכי טובה בעיר, הטאקריה. ראיתם איך השחלתי עוד המלצה על הדרך? מקווה שהעורך לא יוריד את זה, גם ככה הוא עוד קצת מבואס עליי בגלל מרגרט וויליאמס). למה זה כזה סיוט לצאת מהעיר עם אוטו? לכל מקום בארץ, בכל שעה ביום – תמיד לוקח 40 דקות רק להשתחל החוצה מתל אביב ואז עוד 12 דקות לנסיעה לאן שבאמת ניסית להגיע. אז מבחינתי, סביב רחוב הרכבת אפשר להרוס את כל האזור ולבנות שם כיכר אחת עצומה. או פתרון אחר, מקצועי, כי אני לא מבין בזה בשום צורה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי לא מזמן במופע אנפלאגד של גל דה פז (בהפקתו של רועי דורון החתיך) בת"א תרבות דה וינצ'י. חוץ מהעובדה שהיא הזמרת הכי חוץ לארץ שיש לנו כאן וההופעות שלה מחשמלות, באופן כללי דה וינצ'י מפיקים את האירועים הכי מיוחדים כרגע בעיר. בנוסף, צפיתי לפני כמה חודשים בסרט דוקומנטרי מדהים במסגרת פסטיבל דוקאביב בסינמטק, שלדעתי לא מוקרן כרגע, אבל כדאי לכם ליצור קשר עם היוצר והבמאי המוכשר של הסרט (מתן אברמוביץ') ולהתעניין איך צופים בו. מדובר בסרט "תסתכל, תכף לא תראה כלום", בו מתן תיעד את השנה האחרונה בחייו של סבא שלו ואת האלצהיימר איתו הוא התמודד.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה יצא אלבום חדש של המוסיקאי האהוב עליי, אביב בכר, ובו יש כמה וכמה שירים מעולים. המוסיקה של אביב תמיד יודעת להרגיע ולנחם אותי, והשליחות של היוצר המופלא הזה בעולם היא לפזר אהבה ואור. השיר "מעל המחשבות" מתוך האלבום האחרון, מדבר על הימים שעוברים עלינו ועל הנשימה שאפשר לנסות לקחת מדי פעם.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בתקופה הזאת אין מטרה קדושה יותר מלעמוד לצד משפחות החטופים. אני עצמי צריך להשתפר בזה, מנסה להגיע כמה שיותר להתכנסויות בכיכר החטופים, אני להגיע צריך יותר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
העיתונאית מיכל פעילן. כבר תקופה ארוכה שהאישה הזאת מרשימה אותי בטירוף. כתבת חברתית שתמיד עוסקת בנושאים הכי חשובים והכי רגישים בצורה כל כך אנושית וכל כך אינטליגנטית. מבחינתי היא אחד הקולות הכי שפויים באחת התקופות הכי חשוכות שלנו. בעיניי היא ההתגלמות המציאותית של אפריל אוניל, רק עם פעילות משמעותית.

מה יהיה?
יהיה רע. התקווה היא שיהיה רע מספיק כדי שנקום ובאמת נשנה את המציאות שלנו. ואז יהיה טוב.

• העיר שלי
• סטנדאפ בתל אביב
• שוק הכרמל
• עזרא גבאי
• צוותא
• מעוז אביב
• לה גווארדיה

>> נעמה בנזימן היא סופרת ומאיירת עטורת פרסים, מרצה במכון הטכנולוגי חולון HIT, במכללת אמונה ובחממת חאקאיא ליצירת ספרות מקור לילדים בשפה הערבית. בימים אלה היא מציגה את התערוכה "בית Byte بِيت" יחד עם בן הזוג שלה מזה 22 שנה, דורי אורין, במסגרת פסטיבל אאוטליין לאיור ומילים בירושלים (גלריה שחם, שחם 5, ליד גן העצמאות). בתערוכה שתי סדרות של עבודות: בראשונה, "שיעורי בית" (2024), בוחנת בנזימן את נוכחותו של הבית ואת היעדרו בהקשר האישי והלאומי; הסדרה השנייה מתבססת על הראשונה וכוללת תשע עבודות חדשות שנוצרו על ידי דורי אורין בשיתוף בנזימן ובאמצעות כלי בינה מלאכותית.אתם רוצים עוד פרטים על התערוכה והם מחכים לכם כאן

>> אוכל בוכרי ברמת אביב וקפה בחורשה הירוקה // העיר של מאיה דרין
>> דושפרה לנשמה ומערת אלאדין של טעמים // העיר של אביבית פריאל

1. מעוז אביב

אנחנו גרים פה כבר 17 שנה ואני לא רואה אותנו עוברים לשום מקום אחר. אני חושבת שהאווירה הטובה שיש בשכונה, גם בין השכנים וגם כשמסתובבים בחוץ וכל כך ירוק, יוצרת תחושה של הגנה, שכל כך חשובה בתקופה האחרונה. יש הרבה יוזמות מחממות לב, כמו ספריה קהילתית וגינה קהילתית, סרטים לילדים, ירידים, סדנאות והרצאות. אני מרגישה חלק מקהילה, אבל במידה נעימה, בלי מחויבות ועם מספיק מרחב אישי לקחת את מה שרלוונטי.

2. פארק הירקון

משתדלת לפחות פעם בשבוע, מוקדם בבוקר, לצאת להליכה בפארק עם קרקר הכלב שלי וחברה טובה. הפארק בתקופה הזו שקט, נעים ונקי. התנים רחוקים ולא מציקים ויש ברווזים שתמיד כיף לראות אותם, לעקוב אחריהם ולשמוע אותם צועקים. זה נותן לי נקודת פתיחה מאוזנת וטובה, בלי קשר למה שהיה בלילה ולמה שצפוי בהמשך היום. אחד הדברים שעזרו לי ושמרו עלי בשנה וחצי האחרונות הן ההליכות.

3.המרכז לויג'נאנה יוגה

הזרם שבו אני מתאמנת, ויג'נאנה, הוא בן חורג של שיטת איינגר, אבל לי אישית הוא הרבה יותר מתאים. זו יוגה שיש בה הקשבה פנימית וחכמה והיא מלווה אותי כבר המון שנים. לשמחתי מצאתי בתל אביב מרכז עם מורים מעולים. בימים הראשונים של המלחמה, בתוך ההלם שכולנו היינו בו, היו מורים ליוגה שהעבירו תרגולים בזום לכל מי שרצה ללא תשלום. האימונים האלה היו בשבילי עוגן של יציבות והמשכיות והרגשתי שהם נותנים סוג של הפוגה, אפילו קצרה, מהמציאות.
מזא"ה 22

4. לחמנינה

טעים! כשאכלתי שם לא מזמן, המוכרת הבינה שהכריך בתפריט הוא לא בדיוק מה שאני רוצה. היא הציעה להכין לי במיוחד כריך אישי לטעמי. זה היה הכי מתחשב וכייפי והרבה מעבר למה שציפיתי. היא שאלה אם אפשר להכניס את הכריך לתפריט הקבוע ולקרוא לו "כריך נעמה", אבל לא יצא לי לבדוק אם זה אכן נכנס.
מרמורק 4

5. בית בנימיני

מרחב של שקט ויצירה. לפני שנים אצרתי אתם ועבורם שתי תערוכות במסגרת "שבוע האיור" של תל אביב. זו הייתה חוויה מיוחדת שאני מתגעגעת אליה.
העמל 17

מקום לא אהוב בעיר

נתיבי איילון.אני לא מחדשת כלום אבל הנסיעה בעיר בכלל, וספציפית באיילון, מתישה. זה נהיה עוד יותר מאתגר כשעייפים או רעבים או גם וגם. נסיעה מתל אביב לחולון יכולה לקחת שעה וחצי בגלל הפקקים. אצלי זה הפך לשיקול מרכזי, אני משתדלת להימנע מנסיעות (כשאני יכולה) או לתכנן אותן לזמנים לא עמוסים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
יש שניים: "VHS ׁד"ש מהעבר" – מופע נפלא, מלא הפתעות, כישרון, רגש והומור, שהשאיר אותי עם מחשבות ימים רבים אחרי שראינו אותו; ואלון עדר מארח את אפרת גוש – מוזיקאי עם אינסוף אנרגיה, שמצליח להיות הכל ביחד: רגיש, אינטנסיבי, אינטימי, מוזר, פרובוקטיבי ותקשורתי. ואפרת גוש היא כמו מעולם אחר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"החדר" של ענבל פינטו. יוצרת מעניינת שמחברת בדרכים לא צפויות דו-מימד ותלת-מימד, דמיון ורגש, אמנות ותנועה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מי שמנסה לתקן. בשנה האחרונה, בעקבות הבן שלי, התנדבתי בעמותת "פירסט ישראל". הדגש בעמותה הוא טכנולוגי, אבל אחד הדברים שהרשימו אותי היה שיתוף הפעולה שממשיך להתקיים בה בין קבוצות של נוער יהודי וערבי, חילוני ודתי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לכולנו, גם אם אנחנו לא במעגל הקרוב של נפגעי המלחמה, לא נואמים בשום מקום, לא בפוליטיקה ולא בהפגנות. על זה שאנחנו סתם אנשים רגילים, שיורדים בלילה למקלט ובודקים בבוקר מי נהרג ומתקשרים למשפחה כשיש פיגוע, וממשיכים לעבוד וליצור ולעשות כביסה ולטייל עם הכלב ולהכין ארוחת צהרים.

מה יהיה?
אני מתנגדת לשאלה הזו. פיתחתי סוג של אלרגיה לכל מי שיודע מה יהיה, או אומר שהוא יודע מה יהיה, או מנבא נבואות – בלי קשר לתוכן שלהן. אנחנו חיים במציאות כל כך כאוטית ובלתי צפויה, שלהבנתי מה שנוכל לעשות זה לחפש דרך להיטיב את החיים שלנו, להישאר נאמנים לערכים של אמת, שוויון וחופש שאנחנו מאמינים בהם ולנסות לסייע לאנשים שסביבנו.

• העיר שלי
• מעוז אביב
• פארק הירקון
• יוגה
• לחמנינה
• בית בנימיני
• נתיבי איילון