החודשים האחרונים בסצנת האוכל של תל אביב מתאפיינים בגל גדול של בתי קפה חדשים שנפתחו, חלקם עם הצהרת כוונות ברורה בז'אנר הספיישלטי קופי, חלקם קטנים ומתוקים, וכולם כאקט ברור של אהבה לקונספט האיקוני שנקרא "בית קפה תל אביבי". מגמה נוספת היא שחלק גדול מבתי הקפה החדשים נפתחים בלוקיישנים שאליהם טרם הגיעה בשורת בתי הקפה העירונית (תתפלאו, יש לא מעט כאלה), ולא מעט מהם גם מטפחים נטיות תרבותיות ומבטיחים להיות בית לתרבות ולאנשי תרבות מכל המינים והמגדרים. בחרנו להמליץ היום על שלושה בתי קפה כאלה שנפתחו ממש לאחרונה.לא טוב לכם? נסו אותנו ביום אחר.

>> אין יותר טוב מזה: 23 ההמבורגרים הכי טובים בתל אביב
>> אוראל קמחי כבר שקל לוותר על פופינה. במקום זה הוא עשה מהפכה

קפה 3426

למה כדאי:מתחם 3426 הוא מקום מיוחד מאוד בדרום-דרום תל אביב על גבול יפו, והוא מכיל גם את בית רדיקל (שאחראי על בית הקפה החדש) וגם את קבוצת הקולינריה ILU וגם את תיאטרון HaDive וגם עוד דברים. כל מה שהיה חסר שם – ובאזור כולו בכלל – זה בית קפה בסיסי וטוב. עכשיו יש.
מה טעים:קפה נהדר מבית הקלייה האיכותי של קפה נחת, מאפים וכריכים מצוינים של פיקה, ובעתיד גם פופ-אפים קולינריים, טעימות יין של יקבים מקומיים ועוד אירועים שיהלמו את השפה, את האג'נדה ואת הלו"ז של בית רדיקל.
אווירה:תרבותית ובוהמיינית (בקטע טוב, כן?).
>> קפה 3426, התחייה 27 פינת הרצל

נאס קפה

למה כדאי:בית ברכאת ברחוב עזה הוא בית הבאר היפואי השני שעיריית תל אביב-יפו משמרת, משפצת ומחזירה לציבור הרחב כמרכז תרבות עירוני, והוא לא רק מבנה מיוחד ויפהפה אלא גם מקום מרגש של תרבות מקומית, ערבית ויהודית, ועכשיו גם הנקודה הכי דרומית בעיר לחובבי הקפה האיכותי.
מה טעים:שני סוגי קפה מצוין של בית הקלייה "רות" שהותאמו במיוחד למקום, כריכים טריים, מאפים קלאסיים ועוגות, וכשהרישיונות יסתדרו אז אחד הבעלים שהוא קונדיטור במקצועו יתחיל ללהטט במטבח.
אווירה:קהילתית וחלוצית.
>> נאס קפה, עזה 55

נוריש

למה כדאי:שלושה יזמים צעירים חברו יחדיו כדי לפתוח את בית הקפה המיוחד והיפה הזה במבנה היסטורי מרהיב באלנבי, קראו לו על שם שלושה חברים שנרצחו בשבעה באוקטובר, ונשבעים להקדיש אותו לתרבות ואמנות. אי אפשר לא להיות בעדם גם אם תנסו.
מה טעים:האוכל הוא פחות העניין כאן, אבל יש קפה מעולה ("אנחנו מכוונים הכי גבוה אבל לא נשווק את המקום כספיישלטי בגלל אפקט ההרתעה") וכריכים שמכינים במקום מלחם שמגיע ממאפיית בוטיק, ובערב גם יינות ופלטות קרות.
אווירה:אמנותית וצעירה.
>> נוריש, אלנבי 36

• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב
• מתחם 3426
• בית הבאר
• שבעה באוקטובר

כאשר מתחם 3426 ובית רדיקל פתחו את שעריהם, אי אז כחודשיים לפני המלחמה, הם הבטיח לנצל את 1500 מ"ר כדי להפוך ל"מרחב שבו יצירתיות, חינוך וקיימות מתכנסים לנקודת המבט שתאפשר לנו לדמיין עתיד טוב יותר". הציניקנים שבנו התקשו לדמיין איך המרחב האורבני המוזר, שהיה בעברו שוק הדגים של תל אביב (אל תדאגו, זה עבר רחוק. אין ריח), יוכל להפוך ל"מרחב ללמידה, חלימה, התנסות ושיתוף פעולה מסוג חדש". והנה, כשנה וחצי אחרי, במרחב שנקרא3426(על שם הרחוב הקטנטן בו נמצא), בית רדיקל הוכיחו לנו שהם באמת באים לשנות, ועכשיו – גם להעיר.

>>הסינית האדומה חוזרת לטאיזו. עכשיו יובל בן נריה רוצה בר סיני

בית הקפה החדש, שעונה גם הוא לשם 3426 (לרדיקלים אין זמן להשקיע מחשבה בשם חדש), נפתח בחצר שנמצאת בקומת הכניסה של מבנה הבטון המרשים, ומצליח לספק פינה שקטה, מוארת ומרווחת – מקום מושלם לעבוד בו עם לפטופ, לשבת עם חבר או סתם לשהות תחת השמש הנעימה (אל תתרגלו, השמש זה זמני). כיאה לאופיו של המקום, מגישים כאן קפה נהדר בסחר הוגן, מבית הקלייה האיכותי של נחת. אספרסו יעלה להם 10 ש"ח, אמריקנו 15 ש"ח, וקפוצ'ינו 16 ש"ח, בעוד ש-22 ש"ח יארגנו לכם מאצ'ה לאטה ויש גם מיצים מבית המתססה, שנעים בין 18 ל-24 ש"ח. גם כריכים, מאפים ועוגות בנוסח שוודי מבית פיקה זמינים במקום (32-38 ש"ח כריך, 16-18 ש"ח עוגות ומאפים).

בית רדיקל, למקרה ופספסתם את התופעה הכי מעוררת תקווה בעיר כרגע, מארח באופן כמעט יומיומי הרצאות וסדנאות עם אפיון חברתי, הקרנות סרטים, הופעות מוזיקה, שיעורי ערבית, מפגשים קהילתיים, מסיבות ללא טלפונים ואירועי תקווה לציבור הליברלי במטרה להכניס אופטימיות זהירה לחיים הקשוחים שפה, מתוך אמונה שיכול להיות פה דווקא בסדר אם רק נעבוד עבור זה. הוא מתקיים במתחם 3426, שהוקם על ידי האדריכלים אביטל גורארי ונתנאל אלפסי ממשרד AN+, שבו גם ממוקמים הוצאת הספרים רדיקל, אולפן פודקאסטים, מערכת גוף התקשורת "מתחת לרדאר", אולם לתערוכות מתחלפות, חלל קולינרי לבראנץ של קבוצת השפים ILU, ועכשיו מצטרף גם בית הקפה הרדיקלי החדש.

ברוב הימים בית הקפה יפעל משעות הבוקר ועד אחה"צ, אבל כאשר יתקיימו הרצאות וערבים מטעם רדיקל, הקפה יחזיק אתכם ערים עם שעות פעילות מורחבות, וגם יגיש יינות מקומיים, בירה וקוקטיילים, לצד נשנושים. בהמשך צפויים להתארח כאן מגוון פופ-אפים שיהפכו אותו למוקד קולינרי, עם הלימה ברור לשפה והרוח של המקום. "נעשה כאן יריד יד שניה, שת"פים עם יקבים מקומיים שיגיעו למזוג יין, פופ-אפים קולינריים ועוד אירועים שיהלמו את השפה של בית רדיקל, שרואה ביצירה ותוצרת מקומית כמנוע מהותי וחשוב בחברה שלנו", אומר אלעד אלקלעי, מנהל בית הקפה מטעם בית רדיקל, ששולח גם מסר לכל מי שרוצה לקחת חלק, "אנחנו גם מזמינים אנשי אוכל ותרבות לפנות אלינו, ולהציע אירועים שיתארחו כאן בחצר בית הקפה". יש סיבה לשמור על אופטימיות, או לכל הפחות, לשמור על עירנות לקראת מה שבא עלינו.
קפה 3426 מבית רדיקל, רחוב התחייה פינת הרצל, א'-ה', 9:00-17:00, גם בשעות הערב בימי אירועים.מנויי בית רדיקלזוכים ב-10% הנחה בבית הקפה.

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• בית רדיקל
• רדיקל
• מתחם 3426

>> "פלטינה" (Paletina) היא יצירה בימתית ייחודית של איציק ג'ולי ותיאטרון נוצר, המבוססת על חומרים דוקומנטריים שנכתבו וצולמו בזמן אמת החל משבעה באוקטובר ובמשך שלושה חודשים בדירה יפואית עמוסת זכרונות של אחרים, אותה שכר כמקלט זמני מפני המציאות הכואבת. במופע שמשלב תנועה, סאונד ודימויים מרצדים – חלקם חלומות, חלקם סיוטים – נרקמת שפה של אמת, כאב ויופי, שבאמצעותה מוזמן הצופה למצוא מקלט ומזור מפני תחושת הפליטות המתמשכת. ביקשנו ממנו לנסות להסביר את מה שעוד אין לו מילים.עוד פרטים וכרטיסים כאן

>> יום אבל: מוסדות תרבות בתל אביב נסגרים לקראת החזרת החללים

"זמנים אפלים מבקשים מאיתנו יחס רגיש אל האור. ללכת מעבר לעיניים. להפוך את הגוף כולו למשטח נחיתה לקרניים שבורות. רוב הזמן ניתן לראות את האור רק בעיניים עצומות, בהסכמה מלאה להיות בעיוורון. לכבות את פנס הידיעה הענק במגרש הכדורגל של חיינו. בעומק החשכה, עטוף בשקט דק, האור מבקש בתוכנו בית. הוא נגלה בעדינות ככתמים מרצדים. רגעים קטנים עם יופי חולף. בנוף הזה הלב לומד לראות, להרגיש את הניואנסים העדינים של כל משב רוח"

חודשיים לתוך המלחמה, כשהעולם הפך זר ומנוכר, מצאתי את עצמי מחפש מקום להיאחז בו – פיזית ונפשית. הגעתי לדירה ברחוב עזה ביפו, נטושה אבל מלאה בנוכחות. היה בה שילוב משונה של זיכרון ושכחה: ספרים, יצירות אמנות, חפצים שאספו בעליה מכל העולם. הבית הזה הפך למקום של שהות, של מחשבה, של ניסיון להבין את השבר, דרך החפצים והסיפורים שהוא הכיל. "פלטינה" נולדה מתוך השבר הזה, מסע של זהות, שייכות וחיפוש אחר משמעות בתוך אי-ודאות. מתוך המסע הזה נוצר סרט דוקומנטרי ובהמשך גם עיבוד בימתי, בהשתתפותם של מרב גרובר, דן שפירא וערן בן צבי.

אוקטובר 7 הפך את המציאות שלנו על פיה. ישראלים רבים חוו תחושה של תלישות – לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן הרעיוני והרגשי. פתאום, מקומות שהרגשנו בהם שייכים הפכו עוינים, שיחות שבעבר היו פתוחות הפכו מקוטבות והעולם הגיב אלינו בצורה שלא צפינו. בתוך זה, החיפוש אחר בית הפך להיות חיפוש אחר משמעות – מה זה בית כשהקרקע נשמטת? מה נשאר כשהכול מתערער?

בין הספרים שמצאתי בדירה היה אחד שתפס אותי במיוחד: "זיכרונות של נסיכה ערביה מזנזיבר", סיפורה של אמילי רואט (סלמה), בתו של סולטן עומאן, שברחה לאירופה ושינתה את חייה וזהותה. הסיפור שלה הדהד אצלי חזק – דמות שחיה בין עולמות, נעה בין שייכות לבריחה, בין מסורת לחיפוש עצמי. היא הפכה למעין רוח רפאים שמלווה את המסע שלי, שואלת שאלות על זהות, על הגירה, על הרצון להשתייך מול הצורך לברוח.

הדירה ביפו לא הייתה רק מקום פיזי, אלא מטפורה. חלל מלא בזיכרונות ובסיפורים, מקום שחייו הקודמים ננטשו אבל נותרו טבועים בקירות. מולו ניצב בית עלי ביבי – מבנה ערבי שהפך לבית ספר לאמנות, סמל להשתנות ולרבדים הבלתי נגמרים של המקום הזה. השאלה "מי באמת בעל הבית?" ריחפה באוויר, לא רק במובן הפיזי, אלא גם בזהות.

ככל שהמלחמה נמשכה, הפער בין ישראל לעולם התרבותי שבחוץ התרחב. היינו רגילים להיות חלק משיח גלובלי, אך לפתע הבנו שאולי השיח הזה בכלל לא מכיל אותנו. נדמה שהגיע רגע של חשבון נפש – האם עדיין יש מקום להשתייכות בינלאומית, או שזה הזמן להתכנס פנימה, למצוא שורשים חדשים, פרספקטיבה מקומית שאינה תלויה באישור חיצוני?

בתוך כל זה, עלתה תחושה חזקה של איבוד שליטה – רצון עז למצוא עוגן, להגדיר דרך להתמודדות. "פלטינה" הפכה להיות לא רק יצירה, אלא דרך למצוא שפה חדשה, ייחודית לזמן הזה. שפה אישית, אינטואיטיבית, שלא מבקשת להשתייך לתבניות קיימות אלא לנסח אפשרות חדשה – אפשרות של שהות בתוך השבר, של הקשבה למה שנדמה כאבוד, ושל נתינת משמעות דווקא דרך האמנות. אולי הדרך להתמודד עם החושך אינה למצוא תשובות חדשות, אלא דווקא להקשיב למקומות ששכחנו. לתת לבית לדבר, לתת לאור להופיע דווקא כשעוצמים עיניים.
>> המופעים הבאים של "פלטינה": 28.2, 1.3, 2.3, 5.3, תיאטרון נוצר במתחם 3426/HaDive, התחייה 27.אם פספסתם את הלינק לכרטיסים בפתיח אז הנה הוא שוב

• יוצרים כותבים
• ❤ תרבות
• תיאטרון
• מתחם 3426
• שבעה באוקטובר

לימור יוסיפון גולדמן היא אדריכלית בוגרת אוניברסיטת תל אביב ואוצרת עצמאית, בעלת סטודיו Limonarc, האוצרת הראשית של הגלריה בבית האדריכל.ית ומרצה בשנקר בתכנית הבינלאומית לאוצרות. התערוכות שהיא אוצרת הן מולטי-דיסציפלינריות ומשלבות בין אדריכלות לתחומים שונים.בימים אלה נפתחת התערוכה "נגטיב ונרטיב: הסיפור הצילומי של העיר הלבנה" שהיא אוצרת בבית ליבלינג. התערוכה עוסקת בצלמי העיר הלבנה שתיעדו את מבני הסגנון הבינלאומי בתל אביב ותרמו להכרה באיזורי העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו.עוד פרטים כאן

>> הקפה הסודי שלנו: 9 בתי קפה נחבאים שתל אביבים אוהבים באמת
>> העיר של מיה לנדסמן // קפה שהזמן קפא בו וטבע עם תנים מייללים

1. גן יעקב

גן יעקב (שתוכנן על ידי יעקב רכטר ואברהם קרוון וחודש ע"ימשרד ת.מ.א)הוא המקום האהוב עליי בתל אביב מאז שנתקלתי בו לפני שנים רבות. בתקופת לימודי האדריכלות הייתי מגיעה לשם הרבה כדי לשאוב השראה ולמצוא רגעים של נחת. במהלך לימודי האוצרות הגשמתי חלום ויזמתי תערוכות עיצוב ואמנות במתחם גן יעקב, עבור אאא – בית לטיפוגרפיה עברית.ייחודו של המקום בעיני הוא השילוב בין היותו אייקון תרבותי הממוקם במרכזו של מרחב עירוני-תרבותי ובה בעת גם חסר הגדרה, No Man’s Land, אשר מעניק כל פעם מחדש תחושת גילוי המאפשרת הפוגה מהאינטנסיביות העירונית. בעיניי זאת אדריכלות מעוררת השראה.

2. חוף צ'רלס קלור/עלמה ביץ'

אנחנו גרים ביפו מעל עשור ואחת הסיבות המרכזיות היא הקרבה לים. הים הוא המקום הבטוח שמכיל אותי ומאפשר לי לפרוק ולהתמלא ואני מנסה להגיע אליו כמה שיותר. הים עבורי הוא משאב חשוב ואני נוצרת אותו, במיוחד בימים מאתגרים.

3. קסטה

המאכל האהוב עליי בעולם הוא גלידה ועדיף שלא תהיה מתוקה מדי. יצא לי להיות בהמון גלידריות בארץ ובעולם, והמועדפת עלי מהשנה האחרונה היא הגלידה של אייל שני בפארק המסילה. מבחינתי זה אפילו שווה את התור המטורף. ממליצה על גלידת מרווה וגלידת לוז.
יהודה הלוי 12

4. דאמה

בית קפה קרוב לבית, בשוק הפשפשים. אני מחבבת את המימדים הקומפקטיים שלו ואת הסגנון המינימליסטי, שיוצרים תחושה ביתית ונינוחה. אני נהנית במיוחד לעצור להפסקה עם תה המאצ׳ה שלהם.ואם יש משהו שיפו ואנחנו זקוקים לו כרגע זה קצת שלווה ומשהו טוב (וטעים) להתנחם בו.
נחמן 1

5. מתחם 3426

בשנה האחרונה הגלריה בבית האדריכל.ית עברה ממשכנה הקבוע ביפו למתחם תרבות חדש ברחוב התחייה 27 ת״א – מתחם 3426, המחבר בין יצירתיות, קיימות וחינוך.המתחם שימש בעברו כשוק הדגים וכיום מנוהל ע״י משרד האדריכלים AN+ ובתוכו פועלות יוזמות מגוונות (בית רדיקל, תיאטרון Hadive), סטודיואים לאופנה בת קיימא וייצור דיגיטלי,קבוצת המסעדנים "אילו"והגלריה בבית האדריכל.ית. המתחם מלא בפוטנציאל וזה צעד מרגש ומאתגר עבור הגלריה.
התחייה 27

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נוכח השיפוצים הבלתי נפסקים בתל אביב, היוצרים תחושת כאוס ומשבשים את רצף החיים העירוני התקין, אני נמצאת בעמדה מורכבת. כתושבת העיר, אני מתמודדת עם עבודות הבניה, ההריסה, החפירות והשיפוצים המשביתים עסקים ומייצרים מקומות שאינם נגישים (גם אם באופן זמני).מאידך, כאדריכלית, אני ערה לפוטנציאל הגלום בהתחדשות העירונית ולשינויים המיטביים שהיא תביא.היה נכון בעיני למצוא דרך לנהל את הבניה והשיפוצים באופן מושכל יותר מבלי לפגוע במרקם החיים העירוני באופן כה גורף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אביתר בנאי – מופע סולו.אני מאד אוהבת ללכת להופעות, והשנה יצא שראיתי בעיקר הופעות של אביתר בנאי. משהו בו ובקהל המגוון שמגיע להופעות, מייצר רצון לאחדות למרות השוני הניכר.ההופעות שלו השנה הן כמו טיפול קבוצתי, כל אחד בתורו מוצא את עצמו מתפרק ופורק, בעיקר בגלל הימים הקשים האלה שאביתר מתייחס אליהם בהופעות.בהופעה האחרונה בתיאטרון גשר היה לי יותר קשה להרגיש אופטימית עבורנו, אבל כן חשתי שמוזיקה יכולה לרפא אותנו אפילו קצת, במיוחד עם הקול המלטף שלו. זה היה הכי קרוב לתחושה שלי אחרי ההופעות של ניק קייב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לא יוצא לי לראות הרבה סרטים וסדרות, אבל האחרון שראיתי היה בסינמטק, "האחו הקטן",בעקבות המלצה של חבר שמבין, דניאל שטרסבורגר. סרט אנושי, מרגש ועדין ולא כבד מדי למרות שהוא מדבר על השואה.הסדרה שעושה לי טוב, היאHacks, קומדיה אינטליגנטית, צינית ומופלאה (HBO) שנשים הן השחקניות הראשיות בה. מומלץ.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תרבות של סולידריות.ארגון מופלא שמקדם עשייה של עזרה הדדית. אפשר לתרום או להתנדב בחלוקת/ אריזת משלוחי מזון לנזקקים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שפועל.ת למען החזרת המדינה לשפיותה: כל מי שמצליח לחיות כאן, לעבוד ולעשות טוב, ובמקביל לתרום את חלקו ולהיאבק על העתיד שלנו.

מה יהיה?
לא ברור. אנחנו היחידים שיכולים לעשות את השינוי וכנראה שלא ההנהגה הציבורית, לבטח לא זאת של היום. תם עידן התמימות והעיניים של רובנו נפקחו. נראה שאנחנו בתקופה בה הופך להיות ברור שמי שרוצה לחיות במדינה המקדשת ערכים דמוקרטיים וליברליים, חייב לנקוט עמדה ולהיות אקטיבי בניסיון להגן על המדינה.

• העיר שלי
• בית ליבלינג
• אדריכלות
• גן יעקב
• עלמה ביץ'
• דאמה קפה
• מתחם 3426
• קסטה

אפשר להריח את הייאוש ברחובות של תל אביב, כמעט למשש אותו מרוב שהוא סמיך, וקשה שלא להבין את מי שמיואש. המצב אכן חרבנה בננה. מייאש. אז מתייאשים? מה פתאום. אנחנו פאקינג תל אביב. לא רק שלא נתייאש, נחפש ונמצא מקום לתקווה, אם לא בהווה אז בעבר, ואם לא היום אז מחר. ואכן, בדיוק מחר (שלישי, 5.11) יתרחש בבית רדיקל דבר נפלא: הייאוש יגורש באמצעות נאומים.

>> מחפשים סיבות לא לעזוב את הארץ? בבית אריאלה יחזיקו אתכם
>> התדר מציג: טורניר כדורסל-רחוב ברחבה, הופעות ואוכל אמריקאי

אנחנו לא מדברים על סתם נאומים, כמובן, כי אם על כמה מהנאומים הגדולים בהיסטוריה המקומית והעולמית, ביניהם נאומי מוטיבציה מושלמים ונאומי תוכחה חוצבי להבות, שבוצעו במקור על ידי אנשים כמו מרטין לותר קינג, צ'ארלי צ'פלין, דיוויד פוסטר וואלאס, לאה גולדברג, עמוס עוז, רוג'ר פדרר וטיילור סוויפט, ולמרות שהם עצמם לא יגיעו לבית רדיקל כי כולם מתים פרט לשני האחרונים, רוחם בהחלט תרחף בחלל.

את הנאומים תקריא נבחרת יפהפיה של טאלנטים בהובלתם של נעמי לבוב, גורי אלפי, לוסי איוב, גלית חוגי, אנדי רם, אסף ליברמן ואלי חביב, מה שאומר שיהיה גם מרגש וגם מצחיק ואפילו מעורר מחשבה. אולי גם תקווה. כך, למשל, יבצע אלפי את הנאום הקלאסי של צ'פלין מ"הדיקטטור הגדול", בעוד נעמי לבוב תבצע את "אלו הם מים" של פוסטר וואלאס, אלי חביב עם נאומה המונומנטלי של טיילור סוויפט ב-NYU ואסף ליברמן עם הנאום האחרון של עמוס עוז.

יש לקוות שהפורמט המצוין הזה הוא יותר מעניין חד פעמי, אבל בהודעה לתקשורת נמסר מבית רדיקל כי "כשהכל חשוך, אנחנו חוזרים לרגעים מלאי תקווה. ואין משהו מעודד וסוחף (וגם מנחם בקטע מוזר) כמו נאום טוב. אז לערב אחד, סדרה של אנשים וואו יקריאו נאומים וואו", כך שאל תבנו על זה ומהרו להבטיח את מקומכם. והכי חשוב: לא להתייאש.
>> נאומים נגד הייאוש, שלישי 5.11 (פתיחת דלתות 20:30, התחלה 21:00), בית רדיקל – מרחב 3426, התחיה 27.עוד פרטים וכרטיסים כאן

• הבועה
• ❤ תרבות
• בית רדיקל
• מתחם 3426
• גורי אלפי
• גלית חוגי
• נעמי לבוב