חלל קטן ואינטימי, מטבח פתוח לקהל, ושף שפשוט מבשל אוכל מעולה. אין טריקים וטרנדים, אין דוואינים מיותרים ואפילו חומרי גלם משוגעים לא תמצאו כאן. אדרבא, השף פנחס "פיני" מלוטניק מצליח לייצר מחומרי גלם פחות מבוקשים, פוטוגניים או סקסיים מנות של אוכל יצירתי, מתובל במיומנות מרשימה וערב לחיך במיוחד. אין ספק, "גסטרו מכניקו" החדשה שהתמקמה בגינת צ׳לנוב היא מסעדה יוצאת דופן, שכמותה לא ראינו זמן רב בנוף העירוני.

>> הפסגה הקולינרית: מסעדות הפיין דיינינג הכי מומלצות בתל אביב
>> לאכול בגדול: מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי מומלצות בתל אביב

לשף מלוטניק ישנו רקורד מרשים, והיד המנוסה שלו בהחלט מורגשת במקום החדש – הוא היה סו שף של ישראל אהרוני והוא גם השף של קפה אדמונד, שהפך כבר למוסד עירוני מכובד. אבל גסטרו מכניקו זה כבר סיפור אחר. "זה מקום שהוא לגמרי שלי, ואני בא לעבוד בו קשה", מסביר מלוטניק. "אני בא לתת כבוד למכניקה של האוכל, שמורכבת מהמפגש בין טכניקה לחומרי גלם. להבין אוכל זו עבודת כפיים, בסופו של דבר, וזה מה שאני בא לעשות כאן".

ואכן, כשתשבו על בר השיש שניצב במרכז המסעדה הקטנטנה – שנפתחה בחלל שאיכלס בעברו את פיצריית דאבל זירו – תמצאו את מול מלוטניק עומד מעל הפלאנצ'ה, לצד בראל דנון, ומבשל את המנות המופלאות שישכיחו מכם את העובדה שאתם ברחוב צ'לנוב רווי ההומלסים. את המקום עיצבה אשתו, שמה סטארק מלוטניק, שמרגיש כמובלעת אלגנטית בשכונה המחוספסת שמסביב.

התפריט נפתח עם לחם חמים, שמוגש עם חמאה וסחוג טרי (אך לא חריף) שמספק פתיחה אידיאלית לארוחה (28 ש"ח), אשר אחריו תגיע צלחת ירוקים רעננה ונדיבה במיוחד, הכוללת אספרגוס בגריל, אפונים טריות, אפונת שלג, אבוקדו, ברוקולו ובאק צ'וי עשויים כהלכה, בתוספת גבינת ריקוטה טרייה (76 ש"ח) – מנה מצוינת שבזכות גודלה, מלווה את הארוחה כולה. לצידה הגיעו לנו כיסונים שמהודקים במלאכת מחשבת, וממולאים בחלקי פנים. הביס המנחם הזה מונח ברוטב שזיפי בר, שמשאיר טעמים עמוקים לכל הדעות.

משם מגיעים לנתחים הפחות מבוקשים, לכאורה, שמלוטניק היטיב להפיח בהם טעמים נבונים וייחוד – אחוריים של דג, כלומר הצד של הזנב ולמעלה ממנו, צלוי ברוטב נהדר שמבוסס על זית, צלפים, שאלוטס, שמיר, פטרוזיליה ולימון (72 ש״ח), או מנת עוף מיוחדת שנקראת "אנד סקין צ׳יקן", הלא היא כדור עוף ממולא עוף, כרישה ומצופה בעור של עוף שנותר קריספי במיוחד (68 ש״ח).

ואמנם הבטחנו שלא מדובר במסעדה טרנדית, אבל השיפודים מצאו את עצמם גם במסעדה הזו – בכל זאת, כנראה שמדובר כבר יותר בקלאסיקה מטרנד – וכאן טעמנו שיפוד מסקרן ביותר של ספינאליס, שהוא למעשה סטייק עין (כלומר, חלק מאנטריקוט), ברוטב חמאה וחרדל צרפתי ואוממי במיוחד. זאת לצד שיפוד רטטוי טבעוני מצוין, שיפוד שקדי עגל ברוטב תטבילה חמצמץ, ושיפוד דג ים (בין 29-39 ש״ח לשיפוד).

לקינוח תמצאו במקום טארט דבש ויוגורט של אלון השכן, הלוא הוא הקונדיטור הנפלא אלון שבו שנמצא בצידו האחורי של הבניין (46 ש״ח), או תותים בקצפת, שאין הרבה מה להוסיף לגביהם מלבד העובדה שמדובר בסיום אידאלי לארוחה (44 ש״ח). פינה שקטה מחוץ לשדרה המרכזית של המסעדות, באזור שעוד עתיד להתפתח ולהשתדרג, גם אם כרגע הוא עדיין אזור מחוספס יותר מאחרים בעיר.
גסטרו מכניקו, צ'לנוב 22, ב'-ה', 19:00-23:00, שעות הרצה. טלפון: 050-4391292

• אוכלים שותים
• נווה שאנן
• מסעדות חדשות

>> אנה ברשטנסקי (כדאי שתעקבו) היא אשת יחסי ציבור ומפיקה בתחום התרבות, מייסדת ועורכת מגזיןBANDITKA, ובימים אלה היא מציעה ליוצרים.ותפגישות אישיות, הדרכה וייעוץ בנושא יחסי ציבור עשה זאת בעצמךבמרכז הכי קסום בעיר, מרכז קהילתי הגר"א. "אם אתם רוצים לקחת את השליטה על הנראות שלכם", היא אומרת, "קבעו פגישה ותלמדו איך לעשות זאת באופן עצמאי. הפגישות מסובסדות, אז תשתמשו בי!"

>> רחוב מזמן אחר וחנויות ספרים מתוקות // העיר של רני בלייר אלקבץ
>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר מזון // העיר של גלעד כהנא
>> מסיבות לא לגילי ומקום להרגיש בו לא לבד // העיר של נתלי רשבסקי

1. מרכז הגר"א

בשלוש השנים האחרונותמרכז הגר"אהוא עבורי בית וגם מקום ליצירה, מפגש והשראה. במרכז מתקיימים קורסים, סדנאות ואירועים בדגש על אמנות ותרבות. המרכז גם מקדם קיימות ומטפח גינה קהילתית עצומה ומטריפה!! לפני כחודש קטפנו אשכול בננות!בהגר"א אני גם עובדת וגם רוקדת:בימי שלישי אני קורעת את התחת בדאנסהול פימייל עם שקד גבאי המהממתובימי רביעי אני מתענגת עם מאור מאיה בשיעורי ווג פאם.
הגר"א 28 תל אביב (נווה שאנן)

2. מתחם תקווה

בימי שני אני עפה על עצמי בשכונה הסמוכה, במתחם"תקווה",חלל שייסדה לאנה יוכין, שהיא מספר אחת באימוניאקרובטיקה אווירית ואמנות הקרקס. לאנה היא הרבה יותר ממאמנת, היא השראה, לב ענק וגלגל ההצלה שלי. היא מקיימת שיעורים בכל עת – בזמן מלחמה, חגים, קורונה ומה שלא יקרה – אני יודעת שלאנה תשמור על השגרה והשפיות שלי.והיופי במתחם הוא שכל זמן שאין שיעורים, אפשר להתאמן עצמאית במחיר סמלי. לכן לעיתים קרובות אני מגיעה לשם להתאמן עם הבנות שלי, זה תענוג של בילוי משפחתי.

3. ימי שישי בשוק התקווה

לעולם לא אוותר עלשוק התקווה!ההליכה לשוק עבורי היא לא משימה, אלא בילוי בפני עצמו. אני מתחילה באפטר צ'ייסר בסאלוף, ממשיכה לפיצוחים בנעמה, מתארגנת על בשרים אצל האחים אהרון, ממול – גבינות וסלטים במעדניית אמיגה וקוויאר מרוסיה באהבה. ריחות, צבעים, מוזיקה, צעקות של מוכרים – הכל מתערבב לרקמת חיים. כיף!!

4. יד אליהו

כבר 16 שנים אני מתגוררת עם משפחתי בשכונתיד אליהו, השכונה הכי ירוקה ואהובה עלי במיוחד. כל ערב אנחנו יוצאים לטייל עם JBL, החתול והכלבה, בין הפארקים והחורשות ושמחים לפגוש בדרכנו טווסים, יאוריות, תרנגולים, קיפודים ועוד חיות מפתיעות שנמצאות בשכונה.

5. תדר

בסופי שבוע אנחנו אוהבים לרכב באופניים לים. בדרך אנחנו תמיד עוצרים בתדר, וכאם סובייטית אני מפרגנת בפיצה וגלידה – בתנאי שרוקדים איתי. אני מאוד אוהבת את התדר, זה מקום שמתאים לכל רגע ביום: המוזיקה מעולה, רחבה ענקית לנוע, או סתם לסתלבט עם כוס בירה. כעת גם הגלריה של קיבוץ בארי התמקמה במתחם, לאחר שנשרפה לחלוטין בשבעה באוקטובר, ומוצגת שם התערוכה הכי חשובה לדעתי לזמנים אלו "אוצרות מארכיון בארי: הזורעים בדמעה" באוצרותו של גלעד מלצר.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

יש תופעה בעיר שאני ממש מקווה שתשתנה – מוזיאונים וגלריות שנסגרים מוקדם מדי. הייתי רוצה לראות אותם פתוחים לפחות עד חצות, במיוחד בערבי פתיחות, אך לא רק – גם בערב אחד לפחות במהלך השבוע. בנוסף, הייתי שמחה להחזיר את הימים שבהם בכל פתיחת תערוכה היה מינימום די.ג'יי, כי למה לא להפוך פתיחה לאירוע תרבותי חי ותוסס שמרחיב את קהל המבקרים. המיזם המבורך "דבק" של אגף התרבות והאמנויות בעיריית תל אביב-יפו כבר התחיל לעשות זאת במוסדות מובילים – והלוואי שכולם ידבקו.

השאלון:

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
נוכחתי לפני כחצי שנה בגלריה "קולות" – גלריה עברית לאמנות מחאה ברחוב לוינסקי 71 -במיצג שלפולינה ליאחוביצקיPolymer"ברוכים הבאים: כביסה גדולה", שהפך לי את הראש, את הבטן ואת הלב. פולי היא אמנית מולטי-דיסציפלינרית שפועלת בכל מדיום, ובעצם יוצרת בכל רגע חי, ומתמסרת לחלוטין לעבודה שלה ולרזי חייה. היא טוטאלית, ואף הייתי אומרת – מטורפת בצורה מרתקת. כחלק מהמיצג היא חרצה על החזה שלה את המילה "WELCOME" שעם חזרת החטופים סוף סוף יכולנו לחגוג אותה.אמנות גוף, איך לומר בעדינות, לא ה"cup of tea" שלי, אך המפגש עם פולי עורר בי צרור של רגשות וגם שאלות אמנותיות, אנושיות ונשיות.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני ממליצה לתרום ליוזמות תרבותיות שמסייעות לשמור על רוח האדם, מעניקות תקווה ומספקות מרחבים להתמודדות ולריפוי. כל מעורבות בתחום הזה היא דרך משמעותית לתמוך בקהילה ולהשפיע לטובה.אחת הדרכים המעשיות והחשובות לתמוך בתרבות היא להרים למגזינים עצמאיים, שמספקים במה ליוצרים ולכותבים ומעשירים את השיח התרבותי.מגזין בנדיטקהשהוקם בשנת 2015 מפרסם תדיר ראיונות, ביקורות והמלצות על אירועי תרבות ומהווה במה ליוצרים ולכותבים עצמאיים.תמכו בבנדיטקה והפיצו.תרומתכם תאפשר לנו להמשיך ליצור, לכתוב ולהפיץ אמנות ותרבות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אני רוצה להרים ללאה אביר, היא לא רק אוצרת וכותבת בולטת בשדה האמנות העכשווית בישראל, אלא גם אחת הקולות שמעצבים את השיח התרבותי כאן. אביר מובילה אמנותית את המרכז לאמנות עכשווית בערד ואת גלריה "לחם ושושנים" בתל אביב, ושתי התערוכות שאצרה לאחרונה ממחישות את העומק, המחויבות והרגישות של עשייתה:בערד מוצגת כעת תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה של האמן הבדואי פורץ הדרך בשיר אבו-רביע, הזדמנות נדירה להיחשף לגוף עבודות מרהיב שממקם אותו בהיסטוריה של האמנות המקומית והערבית בכלל.

במקביל, בגלריה "לחם ושושנים", אצרה את התערוכה "הסתר לב" של אוהד מטלון, שנסע בקביעות אל גבול עזה כדי לתעד במו עיניו את ההרס והזוועות המתרחשות שם. מטלון הרכיב מהצילומים פנורמות רחבות במיוחד, הכוללות קילומטרים של שכונות שחרבו. העבודה המרכזית בתערוכה מתעדכנת שוב ושוב – תצלום מוחלף באחר מאותה נקודת מבט. מהלך זה מדגיש את ממדי ההרס שאינם ניתנים לייצוג: מבט מתמשך, מרובה פרספקטיבות, שמבקש להכיל את הכישלון ולייצג גם את העיוורון.הצילומים הם נדבך מרכזי בתערוכה שאצרה אביר, שביתה עצמה נחרב במתקפה האיראנית בזמן שעבדה עליה. עשייתה חורגת הרבה מעבר לשדה האמנות, היא מקדמת דיאלוג מתמשך בין קהילות יהודיות וערביות, מטפחת סולידריות נחוצה ומהווה השראה לעשייה תרבותית המבקשת לשנות מציאות.

מה יהיה?
מה שיהיה, יהיה. בואו נתמקד במה שחשוב באמת. שמרו על טוב לב והיו נדיבים.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• תדר
• יד אליהו
• שוק התקווה
• אקרובטיקה
• נווה שאנן
• גלריות

>> לניצן רז יש רזומה מעורר קנאה שנמשך על פני עשרות שנים: הוא עבד בניו יורק בנובו, ז'אן ז'ורז' וסושי סמבה, שהתפרסמה בעקבות הסדרה "סקס והעיר הגדולה" כמקום הבילוי הכי לוהט דאז בתפוח הגדול, הקים את סושי סמבה ברמת החייל ופתח לעיני המצלמות את מסעדת UNO האיטלקייה, שתועדה בריאליטי "פותחים מסעדה". ועוד בענייני ריאליטי, רז עשה כבוד לקולינריה הישראלית כשהעפיל לשלב רבע הגמר בתוכנית "קרב סכינים", ואף הנחה את "הצילו אני לא יודע לבשל" – תוכנית שבה מיכל ינאי, יעל בר זוהר ועוד סלבריטאים קלולסים במטבח התחרו בהכנת חביתה וקציצות.

בהמשך הצטרף רז לקבוצת גרקו ופתח בשדרות בן גוריון מסעדה ששרדה תקופה קצרה, רק כדי להבין שהוא אוהב להיות בבית, עם האישה והבנות. מזה שנתיים הוא השף הראשי של דה ג'ורג' – שילוב של מלון ומועדון חברים, מתחם עבודה, חלל כושר ועוד פינוקים, ומתוקף כך גם שף האול דיי בראסרי Loft. כדי שלא ישעמם לו וגם לממברים הקבועים, מקפיד רז לתבל את התפריט בפופ אפים מרחבי העולם. אחרי וייטנאם ומקסיקו, חודש נובמבר מוקדש למטבח התאילנדי על מחוזותיו השונים, ממנות בחריפות בוערת בנוסח איסאן ועד גרסת פיין דיינינג לבננה לוטי.

1. טוטו

עבדתי בטוטו שנתיים, ולשף ירון שלו מגיע כל הפירגון שבעולם. הוא הטבח הכי טוב שאני מכיר ולקח על עצמו משימה לא הגיונית: להיות שף ובעלים לבד. חוץ מזה האוכל שם מדהים וסופר מדויק. התפריט לא משתנה כי טוטו היא מוסד, ואתה יודע שאם תגיע היום או עוד חודש או שנה – תקבל בול אותה מנה. וזאת הגדולה של ירון.
ברקוביץ' 4 תל אביב

2. 206

אני מת על 206 והולך לשם פעם בשבוע. זה מקום ענתיקה שגם הוא מוסד, והחומוס והסטייק לבן טעימים.
משה סנה 54 תל אביב

3. שוק האוכל בתחנה המרכזית הישנה

פעמיים-שלוש בשבוע אני מגיע לאזור התחנה המרכזית הישנה, לחנות האסיאתית דרגון (ראש פינה 6 תל אביב) ולחנויות עם ירקות שאין בשום מקום אחר. אני מת על המקום הזה, לקנות קצת ירקות וסתם להסתובב ולהסתכל על אנשים כולל הנרקומנים, שגם אותם אני אוהב.

4. איוו

קצבייה בשוק הנמל ששייכת לראם, שהוא אלוף העולם בבשר. אני מגיע אליו כמה פעמים בשבוע סתם כדי להסתכל וללמוד, ובשר כמו שיש שם אין באף מקום אחר בארץ, באחריות שלי. הכרנו בטוטו, כשהוא סיפק בשר למסעדה ונעשינו חברים. היום הוא מספק לג'ורג' נתחי פרימיום ואני מת על החנות שלו.
שוק הנמל, האנגר 12, נמל תל אביב

5. חוף הקאנטרי

החוף שלי. גדלתי שם, גלשתי שם כל החיים ואני עדיין הולך לשם עם הכלבים שלי. זה הבית שלי.

מקום לא אהוב בעיר:

הפקקים משגעים אותי. אני מגיע מרמת השרון, וכשאני יוצא בחמש בבוקר לג'ורג', לוקח לי רבע שעה להגיע. בחזור, בשש בערב, לוקח לי שעה להגיע הביתה. זה לא הגיוני. חוץ מזה, אני אמנם חונה בחניון הצמוד אז אין לי בעיה, אבל ככלל אין חניה בכלל באזור, הכל אדום לבן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אין לי סבלנות לטלוויזיה, אבל לסדרה "הדוב" הייתי מרותק. היא מראה פחות או יותר את העולם האמיתי במטבח של מסעדה, ואיך אם מאמינים ושוברים קירות – אפשר להצליח. אני לא מחזיק מעצמי עילוי והצלחתי בזכות הרבה עבודה קשה. אם החלטתי משהו – בסוף אני אשיג אותו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"שבעה באוקטובר", הספר של הצלם זיו קורן. בצבא שירתתי בשייטת, ואם הייתי יכול בשבעה באוקטובר לרדת להילחם הייתי עושה את זה, אבל הבנות שלי לא הסכימו. לי הספר נותן כוחות, איך אנחנו עכשיו אחרי מה שעשו לנו. כשאני רואה את התמונות הקשות זה מדרבן אותי להיות חזק ולהיחלם על מקומנו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שתומך במשפחות הנופלים ובפצועים. כשמבקשים ממני אני הולך ומבשל וזאת בעיניי מטרה נעלה לתרום לה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
בועז דורפמן, המנכ"ל של דה ג'ורג', שממרום גילי למדתי ממנו המון בשנתיים שאנחנו יחד. הוא עושה עבודה מטורפת ויש לו יכולת הכלה אדירה. אני רוצה לפרגן גם לבעלים דני זלקינד, שלמרות שהוא טייקון הוא מעורב בכל פרט במלון עד לרמת העגבנייה בהמבורגר. אני מסיר בפני שניהם את הכובע.

מה יהיה?
יהיה טוב. יותר עמוק מהבור שהגענו אליו לא יכול להיות, אז חייב להיות טוב.

• העיר שלי
• דה ג'ורג'
• ניצן רז
• טוטו
• איוו
• מסעדת 206
• נווה שאנן
• זיו קורן
• הדוב

כשאומרים לתל אביבים את המילה "מרתון" הם חושבים על כבישים סגורים לתנועה ופקקים מסביב כשכמה אלפי משוגעים רצים ברחובות עד עילפון. אבל כשאומרים לירושלמים "מרתון" הם חושבים על סיורים באתרים עירוניים היסטוריים, כי כבר 28 שנים שמרתון הסיורים השנתי של יד בן צבי הוא אירוע חובה בעיר הקודש. ועכשיו, בחול המועד סוכות, הגיע גם הזמן של תל אביב.

כך, אחרי כמעט שלושה עשורים של הצלחה, נודד מרתון הסיורים של יד בן צבי לראשונה לתל אביב, וישתלט על העיר למשך ארבעה ימים בחול המועד סוכות (11.10-8.10), במהלכם יתקיימו לא פחות מ-40 סיורים מרתקים עם מיטב המדריכים והמדריכות של יד בן צבי, שיציגו את תל אביב מזוויות חדשות ומגוונות שעשויות להפתיע ולחדש גם למקומיים.

המשתתפים יוכלו לגלות את הסיפורים החבויים של יפו העתיקה ונמל תל אביב, לטייל בסמטאות הציוריות של נווה צדק ונווה שלום, לעבור בשכונות צבעוניות כמו שפירא והתקווה, ולבקר במתחם שרונה, רוטשילד, כיכר השעון, פארק הירקון ועוד.

בין הסיורים הבולטים בתל אביב במהלך חול המועד:

בין חזון למציאות:מסע עירוני לאורך טיילת הים
חג ומועד בעיר העברית:סיור במרכז תל אביב
עיר נושקת לים:סיור מגן העצמאות לנמל תל אביב
עיר לבנה, עיר שחורה:על עבר והווה בשכונת נווה־שאנן ובקהילות המהגרים
נשים ואהבים בנווה צדק:מבט על קורות השכונה מהזווית הנשית
ימים אדומים בעיר הלבנה:סיפורם של מחתרות, שידורים חשאיים והבלשים הבריטיים
שכונת התקווה:סמטאות חבויות, טעמים, ריחות ודמויות מקומיות
סיפורה של יפו:מסע מכיכר השעון אל הנמל, ראש התל וכיכר קדומים
סיור בנווה שאנן:150 שנות אדריכלות בחצר האחורית של תל אביב
סיור בשכונת ג’באליה ביפו:ביקור במסגד שהפך לבית כנסת, בתי קברות נוצריים, ביתו של מפקד הפלמ”ח ושיכוני קצינים בריטיים
שכונת שפירא מתעוררת לחיים:סיור בין גלגולי עבר והווה מרתק
המתחם הרוסי באבו כביר:סיור עם איש הכנסייה הרוסית

"הסיורים מציעים הצצה מעמיקה לאופי הייחודי של תל אביב –סיגל מנור בנגה, רכזת מרתון הסיורים של יד בן-צבי, "מההיסטוריה של התפתחות העיר ועד השכונות הפחות מוכרות ומדוברות בעיר. נלמד על השינויים שעברו הפארקים והמרחבים הירוקים, נבין את תהליך הקמת השכונות ואת הדינמיקה שמאפיינת עיר גדולה, ונחשוף סיפורים מפתיעים על אזורים פופלארים אשר טומנים בחובם היסטוריה מרתקת. כל סיור נותן פיסת מידע חדשה על תל אביב שלא הכרתם".

"מרתון הסיורים של יד יצחק בן־צבי יוצא לראשונה מגבולות ירושלים ומגיע לתל אביב, כדי לחשוף את סיפורה המרתק של העיר", הוסיף ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל יד בן-צבי. "תל אביב, על אף היותה צעירה יחסית, טומנת בחובה עושר נדיר של היסטוריה, תרבות וקהילות מגוונות. המרתון הוא חגיגה של ידע, מפגש ואהבת מקום, והפעם – הזדמנות להסתכל על תל אביב בעיניים חדשות". נשמע לנו כמו תוכנית לחג.
>> מרתון הסיורים של יד בן-צבי בתל אביב // 11.10-8.10 בכל רחבי העיר //עוד פרטים, הרשמה וכרטיסים כאן//אורך כל סיור: 90 דקות // גילאים מתאימים: 14 ומעלה // מחיר סיור: 45 ש"ח.

• ❤ תל אביב
• הבועה
• סיורים
• העיר הלבנה
• נווה שאנן
• יפו
• נווה צדק

תמי שם-טוב היא סופרת, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ומאחוריה כבר יותר מעשרים ספרים לילדים ולנוער, רובם סיפורים ורומנים היסטוריים. ספריה זיכו אותה בפרסים רבים, ובהם עיטור אנדרסן, פרס ביאליק, פרס לאה גולדברג ופרס דבורה עומר. בימים אלה יוצא לאור "הילדים שומרים עלינו", ספרה הראשוןלמבוגרים, ממואר וסיפור חניכה בו חושפת שם-טוב את חייה לצד האחיות האגדתיות של הספרות העברית, נילי מירסקי וימפה בולסלבסקי.אתם רוצים לקרוא את זה.

1. כיכר החטופים // שער בגין // קפלן

זה לא שאני אוהבת את שלוש נקודות הציון האלה, שמהן כל כך הרבה זמן קוראים, מבקשים, מתחננים, זועקים להחזיר את החטופים הביתה ולהפסיק את המלחמה. הם פשוט הפכו בעיניי למקומות הכי חשובים בעיר. קשה לחלוף על פניהם ולהמשיך הלאה. הם שואבים את הנשמה, ובצדק. פעם לא ידעתי את שמות השערים בקרייה, כי מה לי ולהם. וקפלן היה בשבילי הרחוב הסמוך לשרונה, עם בתי הטמפלרים היפים, בדרך מהשכונה שלי לאבן גבירול. וכיכר החטופים? זאת היתה הרחבה הנהדרת, הפתוחה, עם הפסלים, בואך למוזיאון תל אביב ובעיקר לבית אריאלה. לפני המלחמה, אם הייתי מתראיינת כאן, בטח הייתי בוחרת לציין את בית אריאלה. תמיד אהבתי לבוא לבית אריאלה, בעיקר לשבת בספריית הילדים, ומאז השיפוץ המרהיב, הוא מזמין עוד יותר. אבל השבעה באוקטובר שינה הכל. אני כמעט לא מצליחה להגיע אליו. אני נשאבת בדרך, בקפלן, בבגין, בכיכר החטופים: משם עולה הקריאה הדחופה: די!!!

2. המגדלור

תולעת ספרים, סיפור פשוט, רידינג, ובעיקר המגדלור במקווה ישראל. זה לא רק כמות הספרים. זה גם האופן שבו הם מוצגים. כמעט לא קורה שאני נכנסת ולא רוצה לקרוא לפחות חצי ממה שהן בוחרות לשים על שולחנות התצוגה (ברשתות קוראים להם שולחנות כוח, ולא בכדי). זה הדיסנילנד שלי. וזה לא קורה לי בכל חנות. לפעמים שפע דווקא גורם לי לסחרור, כמו בחנות טפטים. אני לא יודעת מה לבחור ופתאום לא זוכרת את ההמלצות שקיבלתי. אבל עם הטעם של האנשים, בעיקר הנשים, במגדלור, מצליח לי. וחוץ מזה, יש שם קומה שנייה עם עוד ועוד ספרים, כמובן שלא רק חדשים ורבי מכר, וגם חדר מזמין כמו סלון ביתי, שבו מתקיימות סדנאות כתיבה. בעיקר של הסופרת והמנחה ארנה קזין. שם למדתי המון.
מקווה ישראל 18 תל אביב

3. שה שנטל

מול המגדלור יש בית קפה קטן, יפה, צרפתי ומוקפד. גם לו יש שתי קומות ועוגות ועוגיות ובאגטים וקיש. שנטל – בעלת המקום – עם המבטא הצרפתי הנהדר שלה, נחמדה מאוד. נכון, בחוץ השולחנות והכיסאות עומדים על המדרכה העקומה, מול ההומלסים של האזור, והאגזוזים והצופרים. אבל לפעמים, כששותים שם קפה, נוגסים בבגט ומתחייכים עם שנטל, אין מה לומר, כמעט פריז.
מקווה ישראל 3 תל אביב

4. העצים של תל אביב

בעיקר אלה שמצמיחים שורשי אוויר. מטורף איך שהגזעים שלהם נראים. הם כמו מחבקים את עצמם ומתלפפים על עצמם. זה לא סתם טבע בעיר, זאת אמנות חזותית טבעית. והיא פראית כל כך. היפים ביותר כנראה נמצאים בשדרות ח"ן, אבל הם בכל מקום, מטפסים על גדרות, מדלגים מעל מחסומים. קראתי פעם שלהצמיח שורשי אוויר זה כמו להצמיח איבר חדש, רק שזה קורה מלמעלה למטה, להתחלה. הלוואי שהיינו יכולים להצמיח שורשים ולחזק לעצמנו את ההתחלה.

5. עלמה ביץ'

הים, החוף ובעיקר עלמה ביץ',כי יש בו גלים, הטיילת, הדרך עד בת ים. בכל זאת תל אביב, שהיא תל אביב-יפו.
קויפמן 7 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אני שונאת את אזור התחנה המרכזית הישנה, נווה שאנן והרחובות הסמוכים לו. רק לעבור שם מדכא אותי, אפילו במכונית, בחלונות סגורים, גם כשמנסים לא לראות מה קורה על פני השטח, מרגישים את העליבות והאכזריות שרוחשות מאחורי החלונות, בתוך החצרות והחנויות. כשהייתי נערה היינו נוסעות באוטובוס מקרית אונו, שבה גדלתי, לנווה שאנן, כדי לקנות נעליים. היו שם הרבה חנויות, והיה מגעיל, סליזי, מטריד. כשגדלתי ועברתי לתל אביב אף פעם לא חזרתי לקנות שם נעליים. לא רציתי לדרוך במקום.
בשנת 2000 התחלתי לערוך את מדור הבריאות של עיתון לאשה. המערכת היתה ממוקמת שם, בבניין מעל בית הדפוס גרפוליט. במשך כמה שנים הייתי מגיעה לשם מגן מאיר, שם גרתי, באופניים (למה הפסקתי לרכוב?!) ובדרך הלוך ובדרך חזור העיניים שלי ראו כל כך הרבה כאב. מגזין לאשה היה תקוע שם, בתוך הבניין הרועד (בגלל מכונות הדפוס בתחתיתו), כמו יקום מקביל, נוצץ. אם הייתי יכולה הייתי רוכבת לשם בעיניים עצומות. זה היה מקום רע ונשאר מקום רע. אני זוכרת לו לטובה רק את העובדה שחנוך לוין גדל שם.
ועוד דבר שאני לא אוהבת בעיר – שאין בה מספיק צל. סדרו לנו צל בבקשה, אנחנו ניצלים פה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הלכתי לצפות בהצגת היחיד"עשר קופסאות גפרורים" של תיאטרון אורנה פורתבבית ילדים בהרי ירושלים. כבר ראיתי את ההצגה הזאת בעבר, למעשה פעמיים, כי יש לי עניין עם יאנוש קורצ'אק. וההצגה הזאת – שהיא עיבוד לסיפור ילדים קצר שקורצ'אק כתב – תופסת משהו כל כך קורצ'אקאי ומהותי והומאני, ומאוד לא שואתי, שרציתי לצפות בה שוב. השחקן עמיחי פדרו, בתפקיד קורצ'אק, מצליח להכניס את הילדים לתוך הסיטואציה. הם שותפים מלאים להתרחשות. כאמור, כבר ראיתי אותו בעבר, בתפקיד קורצ'אק מצליח לכבוש קהל צעיר (בלי שום פעלולים או עזרים, רק כמה קופסאות גפרורים ריקות).
אז זה התרחש בסוזן דלל. קהל נוח. הפעם ההצגה התקיימה במקלט של פנימייה. הילדים שם מגיעים מחיים מורכבים, כמו שאומרים. לא קל להם, ובהתאם, את זאת ידעתי מראש, הם לא קהל קל, שמתמסר למבוגר, ועוד להצגת יחיד, בלי תפאורה, בשפה לא דיבורית. הם נכבשו לאט, בהתחלה מתוך היסוס, אבל בהדרגה – גם מי שבהתחלה נראה בהתנגדות מלאה – הם התחילו לשתף פעולה, ואז לקחת תפקיד, לשחק, לצחוק, ליהנות, להגיב מהראש ומהלב. וככה, במקלט של פנימייה, מלא בילדים זזים בכיסאות פלסטיק, התגשמה לה שעת חסד קורצ'אקאית. ופתאום הרגשתי – מה שכל כך הרבה זמן לא הרגשתי – תקווה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר "סדריק" של עמית גיש. פחדתי לקרוא אותו. ידעתי שהוא על חייל צה"ל פיליפיני, שמת במלחמה, ושההורים שלו קיבלו אישור שהייה, רק אחרי שהוא מת. פחדתי שהספר יכאיב לי כל כך כי שוב אווכח כמה שאנחנו איומים כלפי הזרים שאנחנו מביאים לכאן, כדי שיטפלו לנו בזקנים. לא התכוונתי לקרוא אותו, כי כמה אפשר להסתכל בעיניים לאכזריות שבתוכנו? ובכל זאת חברה המליצה. אמרה, הוא לא עושה את זה. הוא לא לוחץ עוד יותר על בלוטת האשמה. אז העזתי. והאופן שבו המחבר מספר על החייל הזה, המשפחה שלו, החברים, הקשר איתם לצורך הכתיבה, איפשר להסתכל לאמת המרה בעיניים בלי להיקרע. זה מה שיצירת אמנות טובה עושה. ההנאה האסתטית מאפשרת.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל מה שקשור בהשבת החטופים והפסקת המלחמה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
האחים גרין: הלא הם התאומים עילאי ואלון-לי גרין, שביחד הקימו את חנות הספרים המשומשים המשובחת – האחים גרין – שעברה מכיכר מסריק לפלורנטין. החנות היפה והמרווחת נותנת כבוד רב לספרים ישנים יותר ופחות, וצדה ספרים מבוקשים מיד שנייה. מחצית הצמד – אלון-לי גרין, ממקימי תנועת "עומדים ביחד" – מחזיק ומתחזק (יחד עם השותפה שלו רולא דאוד) את התקווה שיכול להיות לנו בסדר, ביחד, יהודים וערבים, שעדיין יש פה הומאניות וסולידריות.

מה יהיה?
לפעמים נראה לי שאין עתיד, שהכל פה אבוד. אבל אני מאוד מאוד מקווה שאני טועה. הלוואי שיהיה בסדר.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• המגדלור
• שה שנטל
• עלמה ביץ'
• שדרות ח"ן
• כיכר החטופים
• רחוב קפלן
• נווה שאנן