Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
ניב גלבוע עושה חשבון נפש ויוצא לפגרה ממושכת, מקדונלדס מתחילים למכור מגפיים בצורה נאגטס - או שאלו נאגטס בצורת מגפיים? - וגם בריכה עשויה לחם ושאר שעשועים (ולחם). אלו המתיחות הכי טובות שרשתות המזון המהיר ושאר חברים הפילו עלינו ב-1 באפריל
ניב גלבוע, מבקר המסעדות הידוע לשמצה, פרסם בעמוד היוטיוב שלו סרטון בו הוא מספר שהגיע הזמן לערוך חשבון נפש והודיע שהוא יוצא להפסקה של חודשיים במהלכה יחשב מסלול מחדש. גלבוע מודיע כי מאס בלהעליב אנשים, כואב לו שהוא פוגע מבלי שמתכוון לכך משום שבפנים הוא אדם טוב. טוב מכדי להיות אמיתי?
https://www.youtube.com/shorts/o43mcSRABUM
פיצה במקדונלדס, מגפי נאגטס
מקדונלדס ישראל פרסמו תמונות מפתות עד כאב של פיצות עגולות נוטפות גבינה ופפרוני עם הכיתוב "בקרוב". היום, יום אחרי ה-1 באפריל, הם כבר התוודו כי הפיצה המדוברת היא רק עוד תעלול אחד באפרילי. בינתיים, באגף הבריטי של מקדונלדס הרחיקו לכת עם ציוץ שמודיע כי זמינים למכירה מגפי נאגסט. כן כן, זה מוזר כמו שזה נשמע ולא אמין כמו שזה נשמע, ועדיין אנחנו רוצים כאלה.
שתי הרשתות האהובות הכריזו על שיתוף פעולה שעצוב לנו שלא מתקיים בחיים האמיתיים. הבטיחו לנו פיצה משפחתית מבית היוצר של פאפא ג'ונס, כאשר בקראסט מבטיחים לנו מילוי של לא אחר מסלופי ג'ו המפנק והמוכר מבית הבלאק, כלומר בשר טחון שמנמן למי שלא מכיר. אם כבר עלה לכם הרעיון הזה, למה לא לבצע אותו? למה סתם להתעלל בנו?
נו באמת, כבר יש לכם את כל החומרים! המודעה המזויפת של בלאק ופאפא גונ'ס באינסטגרם
KFC ו-KSP
האם הדמיון בשם הרשתות הוא מקרי? ובכן, לא נראה לנו. במיוחד כאשר מוצעות עכשיו כנפיים חריפות ודלי עוף מפתה באתר של רשת KSP ולפטופים ושאר גאדג'טים באתר של KFC. מבולבלים? גם אנחנו. מזל שזה רק האחד באפריל.
פתרון יצירתי לבעיה שלא באמת קיימת (צילום: מתוך האתר של KFC/KSP)
מנת קראסט בדומינוס פיצה
באנגליה, דומינוס פיצה הודיעו שמהיום הם ימכרו פשוט את הקראסט של הפיצה – כלומר הקשה של הפיצה, בקרטון דמוי מנת צ'יפס, שיוגש יחד עם מטבל איולי. ואנחנו שוב שואלים, תכלס, למה מתיחה? נשמע שזה עשוי להיות להיט רציני.
שוב, רעיון טוב שלא צריך להיגמר ב-1 באפריל (צילום: המודעה של דומינוס)
דאנקן דונאטס
היינו ממש כואבים אם דאנקן דונאטס היו מודיעים לנו שהם חוזרים לארץ ושוברים את לבנו בשנית. מיטיבי לכת בוודאי זוכרים שהם היו ממש כאן במחוזתנו ועזבו. אבל בחו"ל דאנקן דונאטס אחזו בקו מתעלל אחר, כשהודיעו בגאון שהם מחזירים את דונאט חמאת הפקאן לצמיתות, זאת אחרי שהוא ירד מהתפריט בשנה שעברה. ירדו מהארץ, ירדו מהתפריט, מה הלאה?
האמת, זה כבר לא ממש שובר את הלב כי אתם ממילא לא פה. המתיחה של דאנקן דונטס (צילום: אינסטגרם)
פאנרה ברד
עוד רשת שאין בארצנו, וחבל – לא רק בגלל הלחם אלא גם בגלל שהיא מייצרת תעלולי אחד באפריל מושקעים במיוחד לצד לחם טעים (או במילים אחרות, לחם ושעשועים). אז בימים כתיקונם פאנרה ברד מציעה בעיקר כריכים טובים ושאר פחמימות מפתות, אבל במקרה הנ"ל – גם בריכה. שעשויה, ובכן, מלחם.
ניב גלבוע מצוין במה שהוא עושה, אבל זה לא ביקורת מסעדות
אפשר סודה. צילום מתוך ערוץ היוטיוב של ניב גלבוע
אחרי עוד ביקורת אכזרית וסערה שעלתה בעקבותיה, הגיע הזמן לשים לזה סוף - ניב גלבוע הוא לא מבקר מסעדות, הוא יוטיובר בן 54 שמפיק כותרות קליקבייט וקליפים של התעללות במלצריות לטובת צפיות. מבקר אוכל הרחוב שלנו בטור על מה הופך את ניב גלבוע לקלישאה שנלקחה הישר מ"רטטוי"
בימים האחרונים מבקר היוטיוב ניב גלבוע נמצא בעין הסערה. גם אם לא הייתם יודעים את הסיפור, אתם יכולים לנחש – המבקר המריר פרסם על מסעדת "המחבוא של אדי" מאילת (תחת הקליקבייט "המסעדה שגרמה לי לירוק את האוכל"), אך הפעם המסעדן הפגוע – ויש לומר, בצדק – החליט להגיב. בסרטון בן כשתי דקות ענה אשלי, הבן של אדי מהמחבוא, באופן ישיר ומכבד למבקר שקטל אותו. "לתת כותרת כזו לסרטון שלך, זו לא ביקורת", אמר. "זה צהוב ובעיקר מעליב".
לפני כחודש התארח אצלי במסעדה ניב גלבוע, מאוד שמחתי והתרגשתי לארח אותו.הביקורת שהוא צילם כאן במסעדה הרגישה לי קצת…
זו בהחלט לא פעם ראשונה שניב גלבוע מקבל תגובת נגד על ביקורת שלו, בין אם ממסעדנים, מגולשים או מעיתונאים אחרים. אפשר בביטחון רב לקרוא לו דמות מפלגת. עם מעל למאה אלף מנויים ביוטיוב, מיליון לייקים בטיקטוק וחיקוי בארץ נהדרת, בוודאי שאפשר לקרוא לו ויראלי. לאחרונה הוא גם חזר לרגע לטלוויזיה עם חנה לאסלו ב"המטבח המנצח VIP", אז אפשר לקרוא לו דמות. אבל למה שנקרא לו מבקר מסעדות?
גישתו של ניב גלבוע לביקורת תקועה אי שם בניינטיז, או גרוע מזה, בסרט "רטטוי". הוא עוטה על פניו (או שמא זה מה שהוא) את דמות המבקר הקלישאתי, הציני, זה שמגיע למסעדה ומצפה לקבל שירות "כמו בצרפת". בכלל, לגלבוע יש פטיש למטבח הצרפתי (בריאיוןשנערך איתו לפני כחודש במגזין Mako הוא צוטט עם המשפט המתנשא "אני בהחלט זועם כשמגישים לי בתל אביב יין בטמפרטורת החדר, כשהכוונה היא לחדר בצרפת הקרירה"), וסלידה ברורה מכל מה שלא תואם לציפיותיו, מופרכות ככל שיהיו.
ובכלל, צפייה בערוץ הביקורות שלו עשויה לגרום לכם לחשוב שהבן אדם לא אוהב אוכל, ומעדיף במקומו לאכול את הראש למלצרים – אולי המאפיין הכי אחיד בביקורות שלו. לניב יש היסטוריה ארוכה של התעמרות במלצרים אומללים שבסך הכל ניסו לעשות את העבודה שלהם, ועוד מול מצלמה ומבקר שידוע כנודניק בלתי נלאה. הגישה השלילית שהוא מציג עוד עם הגעתו למסעדות היא בעיקר שארית ישנה מאיך אדם חושב שמבקר אמור להתנהג, שחזור של קלישאה שהפכה ללא רלוונטית כבר לפני עשורים, פחות או יותר מאז שהאינטרנט הומצא.
אבל גלבוע, באופן חכם למדי יש להודות, דווקא ידע לנצל היטב את מהפיכת האינטרנט. הוא לקח את קלישאת המבקר הנוזף, והעתיק אותה לעידן הסושיאל. ואכן, רק בסושיאל הוא התחיל לצבור תאוצה ומוניטין – הרי מדובר ב"מבקר אוכל" שעד הסיבוב האינטרנטי הנוכחי, פשוט ביקר ארוחות עסקיות בתכנית "לילה כלכלי" של ערוץ 10, לא בדיוק מוסד שמתעסק בקולינריה, אלא יותר תכנית צרכנות. שם הוא למד את מקצועו, וזה על פי עדותו, זה בהחלט לא מקצוע של מבקר.
באותו ריאיון במאקו, יש רגע שחושף הרבה יותר מהביקורות שלו, את כוונתו האמתית. "הפינה הראשונה הייתה ב'בלאק' ברמת החייל", מסביר גלבוע על ראשית דרכו. "ישבתי שם, כתבתי לי נקודות, אבל השתעממתי מעצמי. למזלי הייתי עם צלם מריר שהדליק אותי, 'איך המלצרית מדברת איתך, מי היא שתשאל אותך אם אתה יודע מה זה מרנג?', ואז הכה בי שזה מה שאני צריך לעשות – להתעמת עם המלצרים, להגיב להם. אז צילמנו, והפינה עלתה ונהייתה הצלחה עצומה. לתוכנית 'לילה כלכלי' היה רייטינג של 5%, ולפינה שלי בה היו 13%. אנשים נכנסו לתוכנית רק בשבילה".
כלומר, גלבוע לא התעניין יותר מדי בלדבר על האוכל, ואפילו לא בלבקר את השירות, שהוא חלק מחוויית האכילה. במקום זה הוא התעסק ב"להתעמת עם המלצרים", ומאוחר יותר, ולנסות למצוא כמה שיותר דרכים להגיד שהאוכל גרוע, שהעיצוב מכוער או כל דבר אחר שיביא יותר רייטינג. את הגישה הזו הוא בהחלט תרגש לערוץ היוטיוב שלו, עם כותרות קליקבייט מרעישות דוגמת "נסיון חיסול במסעדה?", "זו המסעדה הכי גרועה בארץ?" וכמובן "המסעדה הכי גרועה בארץ #2", כי למה להחליף משהו שעובד?
מעבר לזה, יש כוכבית גדולה מאוד סביב יושרו של המבקר המנופח. גישת הביקורת הקלאסית של גלבוע דורשת גם סעיף מסוים שהוא פשוט מתעלם ממנו – אנונימיות, או לכל הפחות, ניסיון לטוס מתחת לרדאר. מבקר מהסוג הזה שואף, עד כמה שניתן, להגיע למסעדה ללא התראה מראש, להזמין אוכל כמו כל לקוח אחר ואם אפשר, שבאף שלב לא ידעו שהוא בא לביקורת. הרי מסעדה שיודעת שמבקר מגיע זה כמו נער ששומע שאמא הולכת להיכנס לחדר – משהו הולך להיזרק מתחת למיטה.
גלבוע מוותר מראש על הסודיות, מתריע למסעדות על הגעתו ומסתובב עם צלם – מאז ומתמיד – כאילו היה שלט שצועק "מבקר חשוב מגיע, נא להתנהג בהתאם". הוא מבקש מהמלצרים להתייחס אליו כאל לקוח מהמניין, תוך כדי שהוא תוקע להם מצלמה בפרצוף. או במילים אחרות – ביקורת אמינה אין כאן, אלא שואו שלם, בדיחה לא מצחיקה שלרוב מגיעה על חשבון המסעדות. כן, גם אם הוא משלם את החשבון. גם ככה אין שום סכום טיפ שיכול לפצות על ההנהגות שלו למלצרים.
להגיד שניב גלבוע מוציא שם רע למבקרי מסעדות תהיה הגזמה, כי הוא לא מבקר מסעדות. הוא קריקטורה. מופע פארודי חסר מודעות לגינוני מבקרים כפי שנקבעו בתודעה הקולקטיבית. וזה לא שלכותב שורות אלו, מבקר אוכל הרחוב של טיים אאוט, יש חותמות מקצועיות יותר מבוססת ממר גלבוע. ממש לא. הגישה שלי לביקורות היא נטו זווית של השמנמן ההדיוט, וכך אני ניגש בכל הביקורות – כלקוח מן המניין. אבל יש לי דבר שלעולם לא יהיה לו – כבוד לאנשים שמכינים ומגישים את האוכל, גם כשהוא גרוע.
לעניות דעתי, הדבר הכי מקצועי שמבקר יכול לעשות זה לבנות אמון. אמון מול הקהל שלו, וגם אמון מול המבוקרים. הראשונים צריכים לדעת שאגיד את דעתי ללא מורא או הנחות, והאחרונים צריכים לדעת שאגיד אותה בכנות ולא במטרה להתסיס, להשפיל או להגזים לשיקולי רייטינג, או במקרה של גלבוע, צפיות. ראוי, לכל הפחות, להיות בו זמנית כן ומכבד – אחרת אין טעם לעסוק במקצוע המשמין והנהדר הזה, בעידן שבו כל אחד מבקר אוכל. אם אין לגלבוע את זה, מה ההבדל בינו לבין טוקבקיסט? יומרנות, ותו לא.
יש לי גם השגות לא קטנות על חוש הטעם המחמיר של גלבוע, הידע הקולינרי האירופוצנטרי שלו, היכולת שלו להבחין בין עיקר ותפל והגישה המתנשאת, אבל כל אלו לא באמת משנים, כי ניב לא באמת מבקר. הוא לא בא לתת תחושה אמתית של חווית אוכל במקור, לצד ביקורת – אלא בא לקטול, להתעמת ולהשיג צפיות. הוא בסך הכל כוכב רשת, יוטיובר בן 54 שצועק כותרות פופוליסטיות כדי להשיג כמה שיותר צפיות – וכך ראוי להתייחס אליו. הוא אמנם מצוין בלהיות ויראלי, אין ספק, אבל למעשה – זה קצת עצוב להבין שזה מה שהוא. ואם יש קורא שחושב שהביקורת שלי על המבקר אכזרית מדי, אולי זה יעזור אם תדמיינו אותו כמלצרית.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בעזרת החברים מאפליקציית דירוג המסעדותטבלת המבקרים, בדקנו מיהו מבקר המסעדות הקשוח בישראל ומה בדיוק עשה לו את זה השנה. מתחילים:
הדירוג
שגיא כהן / הארץ
2015 הייתה השנה שבה גילה כהן שאין דבר כזה ביקורת קטלנית מדי. תשאלו את מיכל אנסקי ואת החברים מדייגו סאן, רובע 5 וקלואליס הכשרה שחטפו באבי אביהם. אם הוא נהנה מזה, גם אנחנו נהנים. ציון ביקורת ממוצע: 74.31
ביצה עלומה / מאקו
כמעט כל נסיעה מחוץ לתל אביב עושה את זה לביצה. סזרינה, מרקטו, כולא, עלה גפן ורולא הן חלק מהמסעדות הצפוניות שזכו לביקורות משתפכות. האם ביצה עלומה הוא יליד הצפון העורג למטבח ילדותו? ציון ביקורת ממוצע: 76.37
גיל אקרמן / Time Out
אקרמן החל השנה לכתוב גם למסעדנים עצמם. עלות חומרי גלם, עלויות תפעול ואגו של טבח לשעבר מופיעים ברבות מהביקורות, שלא תמיד דופקות חשבון לחברים. בסצנה קטנה כל כך צריך אומץ כדי לבקר קולגות. ציון ביקורת ממוצע: 77.7
ניב גלבוע / ערוץ 10
החוכמות עם המלצרים, הפרצופים למצלמה והנבירה בחשבון -הביקורות של גלבוע הן כמו ללכת למסעדה עם אבא, והוא יודע את זה. גלבוע הפך השנה למבקר המסעדות של ההורים שלנו. ציון ביקורת ממוצע: 78.09
אבי אפרתי / וואלה!
אפרתי הוא מבקר המסעדות הוותיק בישראל. שערוריית רושפלד־לונץ הזכירה לנו שמי שכתב על מסעדת כפות תמרים ב־1998 ביקורת שערוריתית המתחילה במשפט "נפיחה היא סוג של גז" עדיין לא התעייף. ציון ביקורת ממוצע: 78.8
דניאל שק / Time Out
שק היה עד לפני כמה שנים שגריר ישראל בצרפת, ובמהלך 2015 השיל מעליו חלק מגינוניו הדיפלומטיים והפך למבקר נשכני. אנחנו מנחשים שבשנה הקרובה תושלם המטמורפוזה ושק יהפוך לאימת המסעדנים. ציון ביקורת ממוצע: 82
עומר שוברט / הארץ
מהרגע ששוברט הבין שארוחה עסקית היא בסך הכל ארוחת צהריים, הכל הפך מעניין יותר. בזמן שאנחנו חווים פומו קולינרי בעבודה, שוברט מספר לנו מה אנחנו מפסידים. ציון ביקורת ממוצע: 85.3
חיליק גורפינקל / גלובס
נדמה ש־2015 הייתה השנה שבה גורפינקל התחיל באמת ליהנות מהעבודה שלו – הוא לרוב בוחר לסעוד במסעדות שהוא כבר אוהב. בחירה מעט מוזרה בשביל מבקר, אבל אנחנו בעד שכולם ייהנו מהעבודה שלהם. ציון ביקורת ממוצע: 87.37
כך דירגנו:
בחרנו את מבקרי המסעדות הדומיננטיים בישראל
ניתחנו כל ביקורת לפי חמישה פרמטרים: איכות המנות, חומרי הגלם, אווירה, שירות ותמורה לכסף. הציונים מ־1 עד 100, 100 מתייחס לביקורת טובה
מבקר המסעדות הוא אחד התפקידים הנחשקים בשוק התקשורת, אבל הזכות לאכול חינם במיטב המסעדות בישראל לא מגיעה בלי מחיר. מבקר שזכה למוניטין סנובי או קשוח מושך אש מהשפים, המסעדנים והלקוחות כאחד, שלא נדבר על הקוראים המאוכזבים, שיפנו את הזעם על ארוחה גרועה אל המבקר שהמליץ ולא אל מי שבישל אותה. אבל מה בין המוניטין והמציאות? בעזרת החברים מאפליקציית דירוג המסעדותThe Table, בדקנו מי באמת המבקר הכי קשוח בישראל/
