• Facebook
• Twitter
• Email

אורנה ואלה

זו הייתה אולי הסגירה הכואבת ביותר. מוסד תל אביבי בן 25 שנה, שוקק חיים וטעים כמו ביום פתיחתו, שהודיע לפני שנה וחצי על סיום הפעילות וגרם לנו להיפרד בצער מלביבות הבטטה המיתולוגיות שלו. המסעדה נסגרה במרץ 2018 אחרי שנודע לבעלות המקום אורנה אגמון ואלה שיין כי הבניין עתיד לעבור שיפוץ מאסיבי. כמו סדרה טובה באמת, הן החליטו לפרוש בשיא ולהשאיר אותנו במתח. לפחות הן השאירו לנו ספר בישול כנחמה.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לביבות בטטה

באצ'ו

אחרי לא מעט תהפוכות בנוגע לסגירתו, נאלצנו להיפרד מבית הקפה הוותיק לפני כשנתיים. הקפה, שהיה ממוקם בתצורתו האחרונה בחוב קינג ג'ורג', התפאר בלקוחות קבע ותיקים ונאמנים שמדברים עליו כעל לא פחות מבית שני. מאז הסגירה פתח הבעלים בועז טרגרמן חנות גלידה עם אותו שם שממוקמת לצד "המרסנד" – קפה מיתולוגי אחר בעיר שאף הוא בבעלותו כעת. אבל אין מה לעשות, מתוק הוא בסך הכל פלסטר, והחור שנפער בלב הקבועים של הבאצ'ו עדיין לא נסגר.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לשבת חמש שעות על קפה בלי לקבל פייס מהמלצרית

ננוצ'קה

אחת הקורבנות הכי גדולים של שנת 2018 היה מסעדת ננוצ'קה, שהייתה מעוז של בליינים ואכלנים עם מנות גרוזיניות מדהימות, מהפכה טבעונית בתפריט ובר שלא היה מרים כמוהו בסביבה. אלא שארבע שנים אחרי שננה שרייר לימדה את הלקוחות הנאמנים שלה שאוכל גרוזיני יכול להיות טבעוני ולהישאר טעים, היא החליטה לסיים את המסיבה. מאז עוד לא מצאנו מקום לרקוד בו על הבר.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לחינקלי

הסינית האדומה

המנצחת הגדולה במבחן הזמן, שנסגרה בשנת 2017 אחרי לא פחת מ-40 שנות פעילות מלאות בסויה ומרק תירס. המסעדה נפתחה ברחוב דיזינגוף בשנות ה-70, לפני שמישהו בכלל חלם שאוכל סיני יהפוך למיינסטרים פה בארץ. מה שהכניע את המקדש היה, איך לא, תמ"א 38 שאחרי מאבק ארוך בבית המשפט אילץ את המסעדה לסגור את הדלתות האדומות.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?אגרול בטעם של פעם. בקטע טוב

רפאל

חובות לספקים וככל הנראה גם לעובדים הביאו את המסעדה לסף סגירה ב-2017 ומה שהתחיל ב"חופשה זמנית" התברר בהמשך כסגירה לצמיתות. השף, רפי כהן, שפתח את המסעדה ב-2001 ונחשב לאחד השפים הכי כשרוניים בארץ נעצר בחשד שאיים לרצוח את שותפו לשעבר והוכרז לבסוף כפושט רגל. אולם למרות מסלול התדרדרות של המסעדה אי אפשר להתעלם ממנות הדגל היוקרתיות והבלתי נשכחות שלה.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לעסקית בסוף השבוע

כתית

15 שנים אחרי שהוקמה כתית ו-6 שנים לאחר פתיחת המזללה, האחות הצעירה והקלילה שלה, החליט השף מאיר אדוני לסגור את שתי המסעדות שהכי מזוהות איתו ולהתמקד במסעדות בבתי במלון ובמסעדה החדשה שפתח בניו יורק. אנחנו מודים, לא צפינו את הסגירה הזאת מראש, הרי כתית היא מאיר אדוני ומאיר אדוני הוא כתית. היא נחשבה לאחת היוקרתיות בארץ, וללא ספק גם אחת הטובות שבהן, אבל אין מה לעשות – לכל דבר טוב יש סוף.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לאכול במזללה ולהרגיש בכתית

דה באן

המסעדה של האחים אייל ושי קיצ'ס נפתחה ב-2011 והיתה החלוצה הבלתי מעורערת של טרנד הבאים שכבש את כל המסעדות האסייתיות. הבאן שלהם נחשב לאחת ממנות אוכל הרחוב הכי טובות בעיר, בלי לזנוח כמובן את הראמן והקריספי צ'יקן המעולים. לאחר הסגירה חזרו האחים לסיבוב נוסף עם מסעדת צ'יינה קלאב – אך גם זו לא החזיקה מעמד ונסגרה לאחר חצי שנה בלבד.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לבאן, נו מה

אלנבי 99

זה נחת עלינו כרעם ביום בהיר: חמשת הברים של אלנבי 99 ייסגרו לטובת הקמת פרויקט דיור יוקרתי. הדוראק, הטיילור מייד, הוטל אלנבי, הסליפרז ובית הפסנתר הלכו לנו, הותירו אותנו יתומים מאב והשאירו אותנו לבד עם האם הקצת יותר מנומנמת – מתחם בית הכנסת הגדול. כדי לדרוך לנו עוד קצת על הלב הוחלט לקרוא לפרויקט המגורים שיוקם על חורבות העסקים "בית הפסנתר", כאילו לא נתגעגע מספיק. מאז הספיק להיסגר גם הפסאז' שנמצא ממול, או בקיצור – כל הנהרות זורמים אל הלוציפר.
למה אנחנו הכי מתגעגעים?לעבור מבר לבר בלי לעשות ווק אוף שיים ברחוב

• מסעדות בתל אביב
• אורנה ואלה
• ננוצ'קה
• באצ'ו
• הסינית האדומה
• דה באן
• רפאל
• כתית
• אוכלים שותים

• Facebook
• Twitter
• Email

1. דייגו סאן

השירותים המפורסמים של הדייגה, המסעדה הקוריאנית־מקסיקנית של פלורנטין, הם לא פחות ממקדש, ואולי החלק הכי שווה במקום. מדובר בחלל שעוצב כולו בשביל שתתייגו את המקום באינסטגרם: את הקירות מעטרים דיוקנאות גדולים של קים ג'ונג איל, מאו דזה דונג וישו (להבדיל), ולצדם שוכנים פסלי בודהה בגדלים שונים, וגם הרבה מאוד ירוק. גם בתאים עצמם ניכר שהושקעה מחשבה על הפיד, שכן כל אחד מהם שטוף באור לד אדום וכחול, שמזכיר קצת יותר מדי את הבלוק ומסמן ללקוחות, באופן שנוי במחלוקת, היכן מקומו של כל מגדר.

דייגו סאן, המשביר 2, ראשון־חמישי 18:00־2:00, שישי־שבת 17:00־2:00

ניקיון★★★★★
המתנה★★★★
עיצוב★★★★★
נוחות★★★★

2. בל בוי

טרנד הקוקטיילים הביא איתו שלל תופעות לוואי: כוסות מעוצבות ומוגזמות, עשבי תיבול כאלמנט קישוטי אבל גם עיצוב וינטג'/פסטיש תקופתי. השירותים של הבל בוי הם דוגמה קיצונית למדי לתופעה – הדלת החיצונית ודלת התא מקושטות בתמונות מיושנות שעברו כמה פילטרים של עיצוב מודרני, התאורה אפלולית כמו סיפור של אלן פו ומקור האור העיקרי הוא מנורות בעיצוב מיושן לצד המראה. זה לא עיצוב מזמין ועליז, אבל בתקופה המרופררת (או התקופות, זה לא בדיוק ספציפי) היו מי שנמשכו לסוג הסקסי של אפלה ואימה. חלומה של כל תיכוניסטית גותית בדימוס.

בל בוי,ברדיצ'בסקי 14, ראשון־חמישי 18:00־3:00, שישי־שבת 11:00־3:00

ניקיון★★★★★
עיצוב★★★★
המתנה★★
נוחות★★

3. קפה אירופה

השירותים של בר האוכל המוקפד ברוטשילד הם מהמרווחים והמצוחצחים בעיר, ואם אתם כבר יושבים לקרפצ'ו ארטישוק ובקבוק יין טוב, השתדלו שלא לפספס אותם. לא שאנחנו מעודדים או משהו, אבל קבועי המקום שגם אוהבים להריח מספרים שהתא הימני, שמורכב למעשה משני חדרים, הוא למעשה היכל אולטימטיבי לצריכת אבקות כאלו ואחרות, הודות לגודל העצום של התא, הניקיון ובעיקר המדף הענקי שנמצא בגובה מושלם. התאים אידיאליים גם לזוגות בדייט שלא מצליחים להתאפק ומוכנים לשאת את ה־walk of shame שיגיע בסוף, במדרגות הצפופות והארוכות למטה, שהן גם תור הממתינים הזועמים.

קפה אירופה, שד' רוטשילד 9, כל יום 19:00־אחרון הלקוחות

ניקיון★★★★★
המתנה★★
עיצוב★★★★
נוחות★★★★★

4. בנייןB, דיזנגוף סנטר

השירותים הכי מוצלחים בסנטר נמצאים סמוך לקופות של קולנוע לב, לחדר הכושר ג'ימי וליציאה למחששה על הגג. הם עברו שיפוץ לאחרונה ועכשיו נראים כמו הדוגמה והמופת לשירותים ציבוריים – עיצוב אלגנטי, תאים רבים בגודל טוב ונוח, ויש אפילו ספסל לממתינים לחבר/ה. הרחבה המשותפת לשטיפת ידיים גדולה ויפה, עם מעין שוקת גדולה שנדמית כמו משהו לגיטימי, בלי לעורר זיכרונות ממחנ"ק בצופים. אם כבר מקדש הקניות התל אביבי ראויים לציון גם השירותים המשופצים ליד ההום סנטר (שמעוצבים כמו ארגז עץ לשינוע סחורה, לא ברור למה) ושירותי הילדים בסגנון ג'ונגל ליד האימג'נריום.

דיזנגוף סנטר, דיזנגוף 50, פתוח 24/7

ניקיון★★★★★
עיצוב★★★★
המתנה★★★★
נוחות★★★★★

5. קונסיירז'

העיצוב בבר הפופולרי שעל דיזנגוף נוטה להגזמה ולעומס בכל החללים, אבל בשירותים הקיטש שהסתתר מתחת לפני השטח מתפוצץ לך בפרצוף. הבסיס העיצובי הוא אדום חזק, עם טפטים מצוירים של פרחים מבחוץ ודוגמאות כמו סיניות בפנים. הברזים מוזהבים ומזכירים טלפון חוגה, לצדם מגבות קטנות ורכות בשפע. בתאים עצמם צריך למשוך בידית עץ התלויה מלמעלה כדי להוריד את המים. השוס/חיסרון: בתוך התאים מושמעים צלילים, כנראה למניעת מבוכה, אבל אנחנו נפלנו על פסקול קריפי לאללה – שיר מהסיוטים בביצוע של ילד בן 3 ודיאלוגים אקראיים מ"משפחת סימפסון". בשילוב עם כל האדום הזה התחושה המתקבלת היא דיוויד לינץ'. לא לכל אחד.

קונסיירז', דיזנגוף 95, ראשון־חמישי ושבת 17:00־אחרון הלקוחות, שישי 13:00־אחרון הלקוחות

ניקיון★★★★★
עיצוב★★★
המתנה★★★
נוחות★★★★

6. וודו

הבר החדש (יחסית) בשדרות בן ציון הלך על תמה קאריבית, אך למרבה המזל חסך מאיתנו בובות טיקי ווילונות קש בתאים. מדובר בשירותים חינניים ולא מתחכמים, עם נגיעה מהסגנון העיצובי ולא יותר – מסכות עץ עזות מבע על הקירות, תאורת ניאון עדינה בצבעים נאים. התאים עצמם ארוכים וצרים, החלל למשתנות מרווח ויש גם תא רחב ידיים לנכים. רק צריך לתקן את החור המבהיל בקיר של אחד התאים ונרגיש ממש בנוח. פשוט אבל עובד.

וודו בר,שד' בן ציון 1, כל יום 18:00־6:00

ניקיון★★★
עיצוב★★★★
המתנה★★★
נוחות★★★

7. ננוצ'קה

החינקלי והחצ'פורי הבשריים והמיתולוגיים של ננוצ'קה כבר לא נמצאים במסעדה הגיאורגית שהפכה טבעונית, אבל הצבעוניות והשמחה עדיין ניכרים בה, ובשירותים במיוחד. מי מכם ששם לב לפרטים יבחין בדפים תלושים מספרי ילדים המשמשים כטפט לקירות התא ולצדם כדי חרסינה שיגרמו לכם להרגיש כאילו חזרתם לבית של סבתא, אבל בקטע טוב. לצד הכיור, שנמצא גם בכניסה למסעדה הענקית ולבר, ניצב פסנתר כנף מרשים עמוס בפרחים וקישוטים. ולחשוב שכולה באנו להשתין.

ננוצ'קה, לילינבלום 30, כל יום 12:00־24:00

ניקיון★★★
המתנה★★★★
עיצוב★★★
נוחות★★★★★

8. פאי

השירותים במקום שהכרזנו עליו כאקדמיה להיפסטרים מתחילים מעוצבים בדיוק כמו שהמקום מעוצב: מושלם. מוטיב דק העץ שולט גם במתחם האסלות. ישנם שלושה תאים בגדלים שונים שמיועדים לשני המינים ואזור משתנות לגברים. שימו לב שאם אתם מגיעים בשעות השיא (חמישי בערב לצורך העניין), קבוצות, זוגות ואנשים נתקעים בפנים הרבה זמן ויוצאים עם אף אדום ולכן התורים מתארכים. מושבי האסלה הכסופים והמנצנצים שמצטלמים מהמם לסטורי עשויים להפוך את ההמתנה לסבירה.

פאי, כל יום 12:00־6:00, בשישי פתוחים רצוף

ניקיון★★★★★
עיצוב★★★★
המתנה★★
נוחות★★★★

9. אוצר

משבגר גור ההיפסטרים והגיע לגיל הזקן 22, הוא עובר למתחם הר סיני. דווקא הבר שבו אף פעם אין מקום לשבת מצטיין בחדרי השירותים. שני תאים, גדולים ומרווחים, מעוטרים בקרמיקה לבנה, עציצים ועיצוב מינימלי שעושה חשק להעתיק הביתה. ביומיום כמעט אין תור, אבל אם אתם מגיעים בימי חמישי, תיתקלו לא רק במשתינים ומריחים, אלא גם באנשים זרים שחווים התקפי חרדה מהיתקלות באקסים, ואלה מאריכים את ההמתנה בתור. לפחות תוכלו להמשיך לרקוד לצלילי אייטיז "שלא שמענו מלא זמן" (חוץ מבשבוע שעבר). הצעירים כבר קוראים לזה אולדיז. לנו בא למות.

אוצר, הר סיני 1, שני־חמישי ושבת 18:00־3:00, שישי וראשון סגור

ניקיון★★★★★
עיצוב★★★
המתנה★★★
נוחות★★★★★

10. כולי עלמא

הכולי הוא אחד ממקומות הבילוי המרווחים ביותר בעיר בימינו, וכך גם חדרי השירותים שלו. הם אמנם לא מצטיינים בניקיון, גם לא בעיצוב ולא בתור המקוצר, אבל עדיין יש משהו שגורם לנו לאהוב אותם. אולי זה אור האולטרה סגול שמאיר על המדרגות בדרך אליהם, אולי זו הכורסה שמוצבת ברחבת השירותים, או שאנחנו פשוט מתים על זה שאי אפשר באמת לראות איך אנחנו נראים במראה שמעל הכיור. כך או כך – לנשים שני תאים מרווחים וגדולים שאפשר לשמוע בהם מפעם לפעם מוזיקה קלאסית שבוקעת מהתקרה ולגברים משתנות.

כולי עלמא, מקווה ישראל 10, כל יום 21:00־5:00

ניקיון★★★
עיצוב★★★
המתנה★★★
נוחות★★

• שירותים
• דייגו סאן
• אוצר
• פאי
• קפה אירופה
• כולי עלמא
• בל בוי
• ננוצ'קה
• דיזנגוף סנטר
• תל אביב: חדשות עירוניות
• תל אביב
• וודו
• עירוני