אם מישהו עדיין מופתע שמופע מחצית הסופרבול של קנדריק לאמאר היה מפלג, הוא כנראה לא עוקב אחר השנה האחרונה בחייו של הראפר הגדול בעולם. לאורך כל עלייתו המטאורית, קונג פו קני היה ונותר דמות מפלגת בעולמות ההיפ הופ – כן, כולם יכולים להסכים על ראפר חיה, אבל כמות הנודניקים שלאורך השנים ניסו לפקפק ביכולותיו שוות ערך פחות או יותר לכמות מעריצי דרייק. ובשנה האחרונה, הוא החליט לאמץ את הפלגנות, ולייצר קו הפרדה ברור – הם מול אנחנו.

>>מתכון לאסון: נטפליקס נכנסת בתופעת המשפיענים ב-3,000 קמ"ש

זה לא מקריות שההופעה המפלגת הזו, על נושאים מפלגים, שבשיאה השיר הכי מפלג ("Not Like Us"), התבצעה דווקא עכשיו מול הנשיא הכי מפלג בתולדות ארה"ב. קנדריק תמיד ידע לשים את האצבע על הדופק האמריקאי, ואז לתאר את הקצב בפלואו ויכולות סיפור ששמורות רק לו. ולמרות שמדובר בהופעה הכי נצפית בעולם, היא בהחלט לא יועדה לכולו – כי קריאה בסימבוליזם שקנדריק מייצר (ובאופן עקבי לאורך כל הקריירה שלו) מלמדת שההופעה הזו לא נוצרה עבור כולם. למעשה, היא נולדה בשביל להבדיל בין מי שההופעה עבורו, ומי שלא. בין מי שאוהב אותה, למי ששונא. בין אמריקה של קנדריק, לכל השאר. הם לא אנחנו, ככה המשחק הולך.

מינימליזם על הסט

הדבר הראשון שניכר בהופעה, וכנראה גם הדבר שהכי חשוב להבין עליה, זה שהיא המשך ישיר לתקופת הביף עם דרייק, והאלבום GNX שיצא בעקבותיו. זה אומר שההופעה היא מאוד רחוב – מחוספסת, מינימליסטית, ביטים חזקים, ראפ חזק עוד יותר. האלמנט הזה מתבטא בכל אספקט על הסט: מגרש שחור-לבן, משורטט בקווים חדים, עם תאורה מינימליסטית ואפלה שמהדהדת את אווירת רחובות קומפטון בשעות לילה. פנסי הרחוב בפינות המגרש עשו את זה די ברור לטעמי. ממכונית ה-GNX שבפתיחה (שמתפקדת כמעיין מכונית ליצנים לכל הרקדנים) ועד למעגל הסייפרי שבסיום – הכל צועק אסתטיקה ומינימליזם של השכונה ממנה בא קני.

המשחק האמריקאי

אבל זה לא הדבר היחיד שהבמה הלא בימתית שמתוחה על המגרש מייצגת – בפינות המגרש מוארות פינות המעוצבות ככפתורי השליטה של שלט פלייסטיישן: ריבוע, משולש, עיגול ואיקס. לאורך ההופעה קנדריק נע בין הפינות בבמת המשחקים שיצר לו, מה שמגדיר את התמה הכי מובהקת של ההופעה, זו שסמואל אל. ג'קסון (בתפקיד הדוד סם) מציג כ"המשחק האמריקאי הגדול". התמה הזו מתפקדת, כהרגלו של קנדריק, במספר רבדים: גם בהתחייחסות למשחק הכה-אמריקאי פוטבול, אבל גם כמשחק שהאדם השחור צריך לשחק כדי להתקדם באמריקה, וגם כדימוי למשחק שהוא עצמו היה צריך לשחק בשנה האחרונה – הבאטל. ובעיקר, זו דרכו של קנדריק להציג את עצמו בתור האנטיתזה למשחק – הראפר האותנטי, הדבר האמיתי. הראפר הטהור ביותר שלא משחק את המשחק שאתם רוצים.

הסטליסט השערורייתי

הדרך הכי ברורה לראות זאת היא להסתכל על בחירת השירים, כמו גם הסדר שלהם. "המהפיכה עומדת להיות משודרת בטלוויזיה, בחרתם את הזמן הנכון אבל את האדם הלא נכון", הוא מכריז, רגע אחרי שפתח עם שיר שבכלל לא יצא (!). מהסטליסט שלו הושמטו להיטי ענק כמו "Swimming Pools" או "Alright", הפזמון המלודי הראשון מגיע רק בדקה השמינית. במקום זה קיבלתם אך ורק ראפ, אגרסיות, חספוס, ביטים חזקים, ראפ חזק יותר. אומרים שהופעת הסופרבול היא התרגיל השיווקי הגדול בעולם – האמנים לא מקבלים כסף על המופע (ולמעשה, בעיקר מוציאים על ההפקה), אבל הם מרוויחים בחזרה בקפיצת הסטרימינג. אם זה נכון (וזה נכון), זו לא דרך כל כך טובה לשווק את עצמך לעם האמריקאי. אבל זו כן דרך להעביר נקודה. והנקודה מתחילה להתבהר עם סמואל אל. ג'קסון בתפקיד חייו.

הדוד סם השחור

סמואל אל. ג'קסון הגדול קיבל את תפקיד מנחה המשחק האמריקאי הגדול, וצץ 4 פעמים לאורך ההופעה – בראשונה הוא מציג את קנדריק, בשניה הוא נוזף בו שהמופע "יותר מדי גטו", ודורש ממנו לשחק את המשחק. בהופעתו השלישית הוא מוריד לו 1 חיים (כי בכל זאת, משחק) על שימוש בצ'יט קוד (כי הוא הביא את החבר'ה מהשכונה להופיע איתו), וברביעי סוף סוף מחמיא לו על שנתן לאמריקה מה שהוא רוצה "משהו נחמד ורגוע", רגע לפני שהוא מזהיר אותו "לא לפשל את זה", כלומר את ההזדמנות לנצח במשחק.

אפילו מבלי להיכנס לסימליות של דמות הדוד סם, והבחירה לתת את התפקיד לאקטיביסט החתרני השחור שהוא גם במקרה השחקן הפופולרי סמואל אל. ג'קסון, ברור שהדמות הזו נועדה לייצג את הכללים למשחק – אל תעשה את זה יותר מדי גטו, תיזהר לא לעצבן את אמריקה הלבנה, תן לאמריקה איזה פזמון נחמד ורגוע. המשחק שאפרו-אמריקאים צריכים לשחק כדי להתקבל על ידי אמריקה, כדי לא להיחשב ת'אג, כדי שיספרו אותך כבן אדם. אני בספק אם טראמפ שישב בקהל הבין, אבל מי שחי את המשחק הזה כמו קנדריק, זיהה את המשפטים של הדוד סם בתור מה שאמריקה אומרת לו כל החיים.

הוא אשכרה עשה את השיר

טרום הסופרבול היו ספקולציות רבות שתהו אם קנדריק יבצע את הלהיט של השנה "Not Like Us", והוא עצמו התייחס לכך בקריצה לאורך ההופעה. "אני רוצה לבצע את השיר האהוב עליהם, אבל אתם יודעים שהם אוהבים לתבוע", הוא עוקץ את התביעה של דרייק, כך שברור שבסוף הוא יחזור לשיר עצמו דווקא כשהדוד סם אומר לו "אל תפשל את זה". אקט ההתרסה הזו אל מול ציפיות המשחק מלווה בהצהרה "40 אייקרים ופרד, זה גדול יותר ממוזיקה", שקורצת להבטחה שניתנה לעבדים משוחררים אחרי מלחמת השחרור, לספק להם שטח אדמה וכח עבודה. ההתרסה מול אמריקה לא באה סתם, מה שאתם רואים כרגע היא תוצאה של אותה הבטחה שהופרה. נוט לייק אס, שיר בדלני שמהלל את התרבות האפרו-אמריקאית ומבדל אותה מכל מי שעכשיו מתחנף אליה, הוא התוצאה של זה. זה ההקשר הרחב, ואל תנסו להגיד להם שזה יותר מדי גטו.

תכבו את הטלוויזיה

אחרי שאצטדיון פוטבול שלם לעג לדרייק, המהפיכה שודרה בטלוויזיה. תאהבו את זה או תשנאו את זה, זה מה שגידלתם. אקט ההתרסה האחרון מול אמריקה התאגידית שנתקעה במשחק רייטינג בלתי נגמר. זה רק הגיוני לסיים עם "TV Off", ולא רק בזכות צעקת המאסטרדדדדדדד, אלא כי זה מה שתקבלו – ראפ אגרסיבי, בוטה, מחוספס, אותנטי לייק א מאדרפאקר. תקבלו גם פזמונים של סזה, אבל הם לא עבורכם. הם עבורו, כי הוא האיש שעומד בגינה הנאה, שעבד כדי לטפח אותה. אם לא בא לכם לראות, תכבו את הטלוויזיה. הוא לא בא לשחק את המשחק שלכם ושל אף אחד. אין מנצחים, גיים אובר.

• המסך
• קנדריק לאמר
• ראפ
• ראפרים
• סופרבול

חשבתם שזה נגמר, אה? תחשבו שוב. אמש (א') הוכרז כי האמן שיוביל את מופע המחצית של הסופרבול, שיתקיים בניו אורלינס ב-9 בפברואר, יהיה לא אחר מקנדריק לאמאר. מעבר להכרזה המלהיבה כשלעצמה, היא מסכמת את הקיץ הכי מוצלח בקריירה של קנדריק, וזה אפילו מבלי שהוציא אלבום – זאת אחרי שהתכתש עם דרייק לאורך חודשים בביף ראפרים שנכנס לספרי ההיסטוריה. אחרי הלהיט חסר התקדים "They Not Like Us", גם ברור שספרי ההיסטוריה יציינו את קנדריק כמנצח. אם לא בעקבות הלהיט, אז בעקבות הסיומת ב-15 הדקות המוזיקליות הנצפות ביותר בעולם.

>>המציג הינו שחקן: בואו נעשה לכם סדר בסיפור של "תיקי ביבי"

העניין הוא כזה – תפיסת מקומו הראוי בקרב הגדולים שהופיעו שם בעבר היא נוצה ממש נחמדה עבור קנדריק, שכבר ביקר על הבמה הזו בהופעה האייקונית של ד"ר דרה מ-2022, אבל היא כנראה לא העיקר. העיקר, כמו בכל התקופה האחרונה מבחינתו, הוא לנעוץ עוד מסמר בארון התרבותי של דרייק (אל תדאגו, הוא ממשיך למכור יפה). ואם היה לכם ספק בכך, מספיק לצפות בוידאו איתו הכריז לאמאר על ההופעה, ואז לפענח את הרמזים שכוונו לעבר קנדי חצי שחור חצי יהודי אחד.

הסרטון נראה, על פניו, די פשוט לפרשנות – קנדריק ניצב בתחתית דגל אמריקאי ענק, יורה כדורי פוטבול ממכונת אימון לעבר שחקן אלמוני שלא נראה בפריים. הוא קורא קריאות דרבון, ואז מכריז שהוא יהיה המופע של הסופרבול. "אתם יודעים שיש רק הזדמנות אחת לזכות באליפות, אין סיבוב שני", אומר, ואז ממשיך לירות כדורים לעולם. אבל כמו בכל יצירה של האמן, אין שום דבר שלא משתמע לשני פנים, וקריאה מדוקדקת יותר של הדברים מגלה שגם בוידאו הקצרצר הזה מסתתרים לפחות שלוש עקיצות בולטות ליריבו דרייק.

ראשית, עצם ההשתתפות בסופרבול היא נוקאאוט מוחלט על דרייק, ולא רק בשל היוקרה. הרי היה זה דרייק עצמו שהכריז שהוא "גדול כמו הסופרבול", בלא אחר מאשר השיר שהתחיל את הסיבוב ביף הנוכחי, "First Person Shooter" עם ג'יי קול. לקחת את ההתרברבות הריקה של דרייק, ואז להשתמש בה כנגדו? מהלך קצת קונג פו מקני. לאחר מכן יש את מה שקנדריק אומר – "רק הזדמנות אחת לזכות באליפות, אין סיבוב שני" – קריצה ברורה לדרייק, שמנסה לרמוז בחודשים האחרונים שהוא מתכנן לסיבוב שני של ריב הראפרים. בנוסף, קנדריק יורה 6 כדורים במהלך הסרטון, מה שעשוי להיות קריצה לכינויו של דרייק בתור "6 גאד", אבל זה כבר סתם ניחושים.

מה שבטוח זה דווקא הרפרנס הקולנועי הנסתר, שמרפרר בבירור לנאומו של הגנרל פאטון, כפי שמופיע בסצינת הפתיחה האייקונית של הסרט זוכה האוסקר "פטון". הדגל, הפרופורציות, המצלמה שמתקרבת באיטיות – כולם שולחים אותנו לנאום האייקוני, שניתן במקור לחיילי הארמייה השלישית של ארצות הברית ב-1944, ונועד לדרבן את החיילים לפני יציאה לקרב ונחשב לאחד מהנאומי המוטיבציה הגדולים בהיסטוריה. שם מדבר פאטון על השנאה של אמריקאים למפסידים, ואפשר לקרוא את כל הנאום כסיכום של קנדריק לביף, שאפשר לסכם ב"הם לא כמותנו".

מה שלמאר עושה בחוכמה רבה הוא לבנות נראטיב ברור לסיומו של הביף, והניצחון המוחלט, כמו שכמה יעדיפו לנסח. הנרטיב הזה אומר שבראייתו של לאמאר, דרייק הקנדי לא ראוי לקבל את הכבוד של האמריקאים, ועצם ההשוואה שלו לסופרבול – אירוע ארה"בי למהדרין – צריכה להכעיס גם את הג'ו הממוצע מקנטאקי. בתווך, ראוי לציין שאת הבחירה למופע הסופרבול עושה חברת Roc Nation וג'יי זי, כך שנראה שגם הוא הכריע את המנצח שלו, ויש מי שכבר חושד שג'יי זי עשה זאת כסוג של נקמה לדרייק. כך או כך, אתם יודעים שאי שם בקנדה מישהו יושב במכנסיים יקרים מדי, ומבטל את המנוי NFL שלו.

• ❤ תרבות
• קנדריק לאמאר
• דרייק
• סופרבול

סיפור האהבה של ארצות הברית ומשחק הפוטבול מגיע לשיאים חדשים: יותר מ-123 מיליון צופים התיישבו מול שידור משחק הסופרבול בין קבוצת קנזס סיטי צ'יפס וקבוצת סן פרנסיסקו פורטיניינרס, הלוא הוא גמר ליגת ה-NFL, והפכו אותו למשדר הנצפה ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. כך נופץ בקלילות השיא הקודם, שהושג במשחק הסופרבול של 2023 ובו צפו 115.1 מיליון צופים.

>> פורנו, סלבז ו-AI: הסיוט של טיילור סוויפט וכל הוליווד התגשם

המשדר של רשת CBS עצמו משך 112 מיליון צופים, הקהל הגדול ביותר בהיסטוריה לרשת שידור יחידה, כשיתר הצופים מתפזרים בין שירות הסטרימינג פראמאונט+ (שם שודרה הפרסומת המדוברת של מטה החטופים), כשלטענת החברה מדובר במספר שיא של צופים בסטרימינג בסופרבול, אם כי לא הוצגו נתונים מדויקים שתומכים בכך.

האטרקציות הבידוריות הגדולות של הסופרבול – מופע המחצית הגדול ורצף הפרסומות המושקעות – עשו כנראה את שלהן, כשכוכב ההיפ-הופ אשר הבעיר את הבמה יחד עם נבחרת איי-ליסט של כוכבי ראפ ואר'אנ'בי כמו אלישיה קיז, ליל ג'ון ולודאקריס, בעוד בפרסומות כיכבו ביונסה עם הודעתה על אלבום חדש וריאן גוסלינג בוכה לצלילי טיילור סוויפט. והשואו שכולם חיכו לו: סוויפט וחבורת כוכבות הפופ שלה, כולל לנה דל ריי, אייס ספייס ובלייק לייבלי שהתייצבו באצטדיון כדי לצפות בבן זוגה של סוויפט, טרוויס קלסי, זוכה בגביע המוזהב.

הרומן בין סוויפט וקלסי הצית את התקשורת האמריקאית בחודשים האחרונים, והביא איתו גדודים של סוויפטיות שלא התעניינו במשחק קודם לכן, כשעל פי סקרים שנערכו כ-20 אחוז מצופי הסופרבול תמכו בקבוצה מקנזס סיטי בגלל סיפור האהבה בין סוויפט וקלסי. תשומת הלב התקשורתית הזאת הכעיסה אוהדי NFL רבים, ובעיקר את תומכי דונלד טראמפ שפיתחו תיאוריית קונספירציה מופלאה לפיה הרומן כולו הוא קמפיין הנדסת תודעה של הדמוקרטים, במסגרתו הוחלט לתת לקנזס את הניצחון כדי שהצמד יתנשק על כר הדשא בסיום המשחק ויכריז מול רבבות מיליוני הצופים על תמיכתו בג'ו ביידן.

בסופו של דבר קנזס אכן ניצחה וזוג האוהבים אכן התנשק על כר הדשא, אך לא ניצל את ההזדמנות כדי לקדם את בחירתו של ביידן בקדנציה נוספת. צוות התקשורת של ביידן, לעומת זאת, לא החמיץ את ההזדמנות להטריל את תומכי טראמפ ופרסם ברגע הנשיקה ציוץ קצר לפיו הכל הולך לפי התוכנית של ביידן, אליו צורפה תמונתו של "דארק ברנדון", הלוא היא הדמות המאיימת והדמונית שהטראמפיסטים ניסו להדביק לביידן ותומכיו של ביידן אימצו בשמחה כסמל ליכולותו להביס ולהטריף את הימין הקיצוני בארצות הברית. כזה כיף מזמן לא היה.

• המסך
• סופרבול
• ארצות הברית
• טיילור סוויפט
• ג'ו ביידן

בסוף, מה שנשאר זה מם. להגנתו של דה וויקנד, הוא באמת ניסה. חרף כל מגבלות הקורונה שעמדו כנגדו, מופע הסופרבול שלו היה לכל הפחות מרשים. בהיעדר יכולת להעמיד במה במרכז המגרש כמו במופעי עבר, הזמר ניצל את החללים השונים של אצטדיון "ריימונד ג'יימס" בטמפה פלורידה ופיזר את ההופעה שלו בין היציעים, המסדרונות, ולבסוף גם הדשא. במהלך 13 וחצי דקות הזמר הקנדי הספיק לבצע 8 משיריו, כולל גרסה איצטדיונית ל-"House of Balloons" ממיקסטייפ הבכורה שלו שיצא לפני עשור בדיוק, וסיים בביצוע בוהק ללהיט הגדול של 2020, "Blinding Lights", עם אינספור כפילים חבושים שהמשיכו את הסיפור הרציף שליווה את הקליפים וההופעות שלו מהשנה האחרונה. ובכל זאת, מה שנשאר מהמופע הזה הוא בסך הכל מם.

מבחינת דה וויקנד עצמו, מדובר ללא ספק בניצחון. זה אפילו לא משנה אם זו היתה באמת הופעה טובה (זו לא) או אם הוא הצליח לייצר איזה רגע מוזיקלי שייזכר לדורות (הוא לא), העיקר שנשאר מם. הופעות המחצית של הסופרבול כבר מזמן לא עוסקות במוזיקה ואפילו לא במופע עצמו, אלא בוויראליות. תחשבו לשנייה על הופעות הסופרבול של השנים האחרונות, ומה שתזכרו זה רק את החזה החשוף של אדם לוין (2019), ריחוף החוטים של ליידי גאגא (2017) או כריש של קטי פרי (2015). למען האמת, הפעם האחרונה ששיר השאיר חותם היה בביצוע של ביונסה ל-"Formation" ב-2016, וגם זה בעיקר בזכות המתח הפוליטי שלווה לו.

הסיבה לכך היא שמופע הסופרבול עוסק כולו בנראות, לא בתוכן. הפרט שנוטים לפספס בנוגע למופעי המחצית הוא שהאמנים בכלל לא מקבלים תשלום עבורם. למעשה, רובם אפילו משלמים בעצמם: חצי מהמופע מסובסד על ידי הספונסר פפסי, בעוד שהחצי השני משולם על ידי האמן עצמו. על פי דיווחים בתקשורת האמריקאית, דה וויקנד הוציא 7 מיליון דולר על המופע, וזה עוד בשנה שביטלה לו את סיבוב ההופעות. הכסף חוזר לבסוף בזכות החשיפה הענקית של השידור החי לכ-100 מיליון צופים, מה שמתבטא בקפיצה בהאזנות הסטרימינג (ההאזנות של ג'יי לו זינקו בכ-150% אחרי המופע של שנה שעברה, של שאקירה בכ-220%) ובהעלאת מחירי הכרטיסים להופעות, כשיחזרו.

לא שאני תמים, הרי הערך התרבותי של מופעי המחצית שקול לזה של הפרסומות מאז ומתמיד, אבל העמדת הפאסון המוזיקלי כבר לא עובדת גם כשמדובר באמן פופ הרפתקני ומוערך כמו דה וויקנד. היוקרה של המעמד הולכת ופוחתת, על אחת כמה וכמה ברגע שנזכרים שבעצם מדובר בתרגיל הסחת דעת של ליגת ה-NFL, שמעורבת עד מעל הקסדה בפרשיות, בין אם זו ההתעלמות מהנזקים המוחיים ששחקנים סופגים על המגרש או היחס האכזר לו זכה קולין קאפרניק על מחאותיו במהלך שירת ההימנון. במופע הסופרבול של 2019, למשל, ריהאנה סירבה להופיע לאות סולידריות עם קאפרניק, וכך גם מגוון אמנים שחורים כמו אנדרה 3000, קארדי בי, מרי ג'יי בלייג', אשר, לוריין היל וניקי מינאז. בסוף אטלנטה, העיר האמריקאית הכי מוזיקלית של העשור האחרון, הסתפקה במארון 5.

הופעות המחצית הגדולות בהיסטוריה

מופע הסופרבול של השנה היה השני שנוהל על ידי רוק ניישן, תאגיד הבידור הענק שבראשותו של ג'יי זי, שבבירור נשכרה על ידי ה-NFL במטרה להשקיט מעט את הרעש שליווה את פרשיית קאפרניק. שיתוף הפעולה הלא צפוי הזה הגיע בסך הכל שנה אחרי שג'יי אמר בשיר "APESHIT" שהוא סירב בעצמו להופיע בסופרבול, וש- "אתם צריכים אותי, אני לא צריך אתכם", מה שהתברר בדיעבד כמדויק. יותר משדה וויקנד היה צריך את מופע הסופרבול הסתמי הזה, הם היו צריכים אותו, וחשוב מזה, אנחנו פשוט לא היינו צריכים את זה. ספק אם נצטרך גם את המופע של שנה הבאה, כי בסופו כל מה שיישאר זה בסך הכל מם נוסף, ויש לנו כבר מספיק מזה. למרות שהמם של דה וויקנד אבוד במסדרון אורות באמת נחמד.

• ביקורת מוזיקה
• סופרבול
• ארה"ב
• דה וויקנד
• ספורט