1. בריכת גורדון והדרך אליה

בריכת גורדון היא המקדש אליו אני עולה לרגל מתי שאפשר (בעדיפות לשעת השקיעה בקיץ). אני נעלמת במים, מותחת את הגוף, מטהרת את המחשבות. בדרך אני מדוושת באופניי, דרך שביל האופניים ברחוב מלכי ישראל שאני הכי אוהבת, ועד לא מזמן היה מכוסה כולו בפרחים סגולים שנשרו מפריחת הסיגלון.

אני אוהבת גם את שביל האופניים בשדרות בן גוריון, מרחוב בן יהודה לים. יש שם תמיד צל, וקיוסק חמוד עם קפה ואווירה נינוחה של עיר לחוף הים התיכון. זו, בעיניי, המהות של תל אביב שמונחת מתחת לכל הרעש והבלגן.

2. חוף פרישמן והסביבה

הנקודה האהובה עלי בעיר היא בפרישמן פינת הירקון. הים נגלה בה ממול, כחול ונוצץ, ותמיד נושבת שם רוח. יש לי חלום: שיהרסו את כיכר אתרים, יבטלו את האיום לבנות במקומה מגדלים ויפתחו את שדרות בן גוריון לים, כדי שיהיו עוד נקודות כאלה בעיר, שרואים ומרגישים בהן את הים קרוב. גן לונדון שמול החוף גם קרוב ללבי. הייתי מטיילת בו בילדות עם סבתא שלי אחרי סבב ביקורים אצל כל החברות שלה שגרו באזור. אהבתי את הכניסות לבתים שהיו בהן ברכות דגים קטנות ואת הישיבות במרפסת למשחקי קלפים עם בריזה ואבטיח.

3. מעונות העובדים וקריית מאיר

רעיון הקיבוץ העירוני שמגולם במעונות העובדים שנבנו בסגנון הבינלאומי בעיר בשנות השלושים קוסם לי. אמא שלי גדלה במעונות עובדים ברחוב פרוג בתכנון אריה שרון, ואני אוהבת את הסיפורים על החצר השיתופית שכללה צרכנייה, קייטנה, חוגים וחדרי כביסה משותפים על הגגות. הרבה שעות משחק עברו גם עלי באותן חצרות בפרוג ובדב הוז בימי חייה של סבתא שלי, ועד היום אני יורדת לפעמים לבקר בהן ומתפעלת.

לא מזמן הייתי בסיור ״בתים מבפנים״ עם ד״ר סיגל דוידי (שחקרה את פועלן של האדריכליות בתקופת המנדט) בקריית מאיר בתכנון יהודית שטולצר. אמנם השכונה הזערורית בריבוע שבין הרחובות מאנה, דובנוב, צייטלין ואבן גבירול, לא היתה קשורה למבנה השיתופי של מעונות עובדים, אבל יש בה את הגינות הגדולות שמייצרות מרחב קהילתי ירוק ומוגן, ותכנון חכם של מבנים עם דירות שפתוחות לכמה כיווני אויר (בנבדל מהתכנון שמקובל היום, גם במגדלי היוקרה כביכול, בו בחדרי האמבטיה אין חלונות ואין מרפסות שירות). הייתי רוצה שהמחשבה היפה שליוותה את תכנון הבנייה לחיי שיתוף לתושבים, תחזור לעיר בגרסת המאה ה-21.

4.היכל התרבות, גן יעקב ומוזיאון הלנה רובינשטיין

היכל התרבות היה במשך 45 שנה מקום העבודה של אבא שלי שהיה כנר בתזמורת הפילהרמונית. בזכות זה, תמיד קיבלנו כרטיסים למופעים בהיכל וכך יצא שראיתי בחיי הופעות בלט מדהימות. זכיתי לראות עוד את רודולף נוראייב, את מיכאיל בארישניקוב, ג׳ון נויימאייר, וויליאם פורסיית, מוריס בז׳אר, אלווין איילי ופינה באוש. שלא לדבר על מאות הקונצרטים, האופרות והופעות הרוק הראשונות שראיתי שם בחיי, של כוורת, אריק קלפטון ואלטון ג׳ון.

כל האזור אהוב עלי ואני חרדה לגורלו מאז שמעתי שיש תוכנית לפגוע בכיכר הבימה היפהפייה שתכנן דני קרוון, לטובת הרכבת הקלה. אני גם מחכה לראות את תוצאות השיפוץ במוזיאון הלנה רובינשטיין שהיה לטעמי מהמבנים היפים בעיר. למדתי שם ציור בסדנאות הנוער ועד היום כשאני עוברת ליד המזרקה, אני מזהה את ריח הטחב שזכור לי מילדות. בחופשים, היינו חבורת ילדי הנגנים, רצים במסדרונות היכל התרבות ומשחקים בגן יעקב בחוץ כשהאבות היו בחזרות לקונצרטים.

5. דוכן הבגדים של ג'יזל בלאס בשוק גבעון

העיסוק שלי קשור בלבוש ובמשמעות התרבותית שלו. מכאן, שהיחס שלי לבגדים השתנה מאד בשנים האחרונות בגלל משבר האקלים ואימצתי את גישת הקיימות. זה אומר שאני משתמשת בכל מה שקיים אצלי בארון, מחדשת בעת הצורך את הבגדים בצביעה ביתית או במתפרת תיקונים וקונה רק כשאני צריכה, בדרך כלל בסוף עונה ובאיכות טובה שתשרוד הרבה עונות. לאחרונה נפתחתי לבגדי יד שנייה בעקבות חברתי הסטייליסטית המוכשרת ג׳יזל בלאס שפתחה דוכן בשוק גבעון. אפשר לקנות שם בגדים ואביזרים מקסימים ולקבל על הדרך גם עצות סטיילינג מעולות.

שירה ברויאר, עיתונאית אופנה בעברה ומחברת הספר ״סטייל משלך״, תעביר בסמסטר הקיץ של בית אריאלה סדרה בת 4 מפגשים. הסדרה ״הצעה לקוד לבוש״ עוסקת בלבוש ובמשמעותו התרבותית והאישית, במקומיות ובקיימות. בסיום הסדרה יתקיים פאנל המומחים המסכם, שידון בעתיד האופנה בישראל.להרשמה ופרטים:עמוד הסדרה.

• העיר שלי
• אופנה
• אופנה ישראלית
• סטייל
• קיימות
• בית אריאלה

המלונות המפוארים והמבוקשים ביותר בתל אביב עומדים ריקים. מזה חודשים שתעשיית התיירות העירונית נאבקת על קיומה עקב הקטסטרופה הכלכלית שהביאה עמה הקורונה. במקביל, חרף תחזיות של אי אלה נדל"ניסטים, מחירי הדיור לא באמת ירדו באופן משמעותי, וצעירים וצעירות רבים ששכרו דירות בעיר נאלצולחשב מסלול מחדש.

בעלי המלונות בתל אביב היו חייבים לנצל את המומנטום על מנת לשרוד והגו מוצר חדש: השכרת חדרים ריקים למטרות דיור זמני. בחודש מאי דיווחנו עלמלון הפודים שמשכיר חדרים ב-100 ש"ח ללילה, וזמן מה לאחר מכן חנכה עיריית תל אביב-יפו בשיתוף משרד התיירות את"חוףשה בעיר", פרויקט תיירות פנים אשר כלל לינה במלונות תל אביביים בהתאם להנחיות התו הסגול.

זה אולי לא מצטייר כפתרון בר קיימא, אבל לעת עתה תופעת הדיור המלונאי בעיר רק מתגברת; בחודש יולי האחרון החליטה קבוצת מלונות הבוטיק בראון להפוך את מלונות דייב הצעירים של הקבוצה לבתי דיור שיתופיים המאפשרים מגורים בשכירות חודשית (ומאז הצטרפו אליהם גם המלונות תיאודור וטאונהאוס). המגורים מוגדרים כחוויית "קו-ליבינג", מאחר שמספר חללים עברו הסבה עיצובית על מנת לשמש את כל הדיירים יחד: מטבחון משותף, משרד לשירות השוכרים ופינות ישיבה ומנוחה שונות. בגדול זה אומר שלכל דייר ודיירת יש חדר משלהם, אבל את הבישולים, העבודה והצ'ילינג עושים ביחד, ממש בדומה לדירת שותפים רגילה.

הנה כמה מהדיירים והדיירות של דייב לוינסקי, מצולמים בבגדים של מותג יד השנייה Renew, אשר יקיים מכירה חגיגית במלון בסוף השבוע הקרוב (10.9-12.9):

מי את?נוגה גוטר, בת 22
מאיפה באת לנו?מושב בחרות בשרון
מה עושה?"חיילת משוחררת, כרגע מברמנת בכרם התימנים."
למה את גרה פה?"שמעתי על המלון מאחי שהחליט לגור שם לתקופה בגלל הקורונה. בהתחלה קצת קשה להתרגל כי זה מצב חדש לכולם, אבל לגמרי מהמם. יש במלון חבר'ה צעירים וכיפיים מכל מיני מקומות בארץ. אנחנו נפגשים במטבח המשותף או בגג ובמרפסת ויש אווירה ממש טובה."
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"להכל! ליציאות, לבלאגן, לחיי הלילה ולימים שלא היה ריחוק חברתי וכולנו היינו משפחה גדולה שעושה טוב אחד לשני."

מי את?אלין שקד, בת 26
מאיפה באת לנו?"רוב הילדות שלי גרתי ביפו."
מה עושה? "יזמית אוכל, בעלת פופ-אפ נקניקיות בסטייל יפני."
למה את גרה פה?"אחרי מסע קולינרי של שנה במזרח, חזרתי לישראל למציאות הקורונה בתל אביב. מלאת מוטיבציה, החלטתי להעביר את חוויית האוכל שמרגשת אותי דרך דוכני פופ-אפ בעיר. אני גרה במלון כבר חודשיים וכיף לי, אני ממש קוראת לזה בית. אפילו קניתי עציץ!"
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"אני מתגעגעת לתקופה שבה חוסר וודאות הייתה הזדמנות ולא איום."

מי אתה?עומרי רוזנגרט, 30
מאיפה באת לנו?"פריז, שם נולדתי ולשם עברתי לפני פחות משנה."
מה עושה?"צלם ודוגמן."
למה אתה גר פה?"באתי לביקור בארץ ואז נסגרו השמיים. מראש ידעתי שאני צריך פינה משלי, והפתרון הזה הציל אותי. גרתי במשך כמעט שלושה חודשים בטאונהאוס. המיקום היה מדויק לי – יבנה רוטשילד, הכי באמצע שיש, החדר היה נוח והתאים. כשחזרנו לחיים צצו כל מיני הזדמנויות ועבודות שהשאירו אותי כאן, עד שבת האחרונה."
למה אתה הכי מתגעגע בתל אביב שלפני הקורונה?"האמת שלפני הקורונה עזבתי לפריז עם תחושה של סיפוק מהעיר, ללא געגוע. כשחזרתי במרץ לארץ העיר חיבקה אותי: החברים, המשפחה, העבודה. כך שדווקא כשחזרתי לתל אביב, הבנתי כמה היא יקרה לי. היא הזכירה לי כמה אני מחובר אליה".

מי את?דניאל סנטו, 21
מאיפה באת לנו?רעננה
מה עושה?"מאמנת כושר וסטודנטית למדעי כדור הארץ ופילוסופיה."
למה את גרה פה?"חיפשתי עצמאות המון זמן, במיוחד אחרי תקופת הסגר, ובדייב היה את כל מה שהייתי צריכה. הבאתי איתי רק מזוודה ובגדים. אני מאוד נהנית מהקונספט, יצא לי להכיר המון שכנים שהם אנשים מקסימים."
למה את מתגעגעת בתל אביב שלפני הקורונה?אני באה במקור מרעננה, עיר שהולכת לישון ב-20:00 בערב. אהבתי לראות שתל אביב ערה וחיה כל היום בכל יום, ולזה אני הכי מתגעגעת."

מי את?רותם שקד, 19
מאיפה באת לנו?ראשון לציון
מה עושה?"חיילת."
למה את גרה פה?"אני אוהבת מאוד את תל אביב ותמיד הייתי טיפוס עצמאי. חיכיתי ליום שאוכל לגור לבד בדירה משלי, אבל ידעתי שזה ייקח קצת זמן בגלל מחירי השכירות המטורפים כאן. כשאלין, אחותי, עברה לגור כאן, באתי לבקר ונשארתי לגור. יש כאן דירה פרטית בלי שותפים במיקום מגניב עם אחלה שכנים."
למה את הכי מתגעגעת בתל אביב של לפני הקורונה?"תל אביב מתאפיינת בחופש, כמקום שבו אפשר להיות ולהרגיש איך שרוצים. בגלל הקורונה, תחושת החופש נפגמה, וכל המקומות והעסקים שנסגרו מגבירים את הדאגה הכלכלית."

צילום: עמרי רוזנגרט
סטיילינג: אלינור גת
כל הבגדים המצולמים בכתבה ישתתפו במכירה של Renew, מותג יד שנייה שאוסף ומוכר פריטי מעצבים ומעצבות במחירים של 30-400 ₪.

מלון דייב לוינסקי, נחלת בנימין 85, תל אביב

• הישרדות: קורונה
• תיירות
• אופנה
• יד שנייה
• וינטג'
• סטייל
• מלונות בוטיק
• מלונות בתל אביב
• לייפסטייל
• מלון בראון
• ❤ תל אביב

• Facebook
• Twitter
• Email

• יריד
• אופנה
• סטייל

צולם במלוןדייב גורדון, מקולקציית מלונות בראון

אילון (אילונזו) קורח, 35
תעסוקה:סולן להקת המפשעות ושחקן תיאטרון
אינסטגרם:eylonzo@

איך היית מגדיר את הסטייל שלך?
"פיראט אלגנט. האסתטיקה שלי מורכבת מדימויים איקוניים ורוקנ'רול, גם באמנות שאני יוצר, בזו שאני צורך וגם בבגדים שאני לובש. בכיתה א' אימא שלי לקחה אותי לקנות חולצה, היא רצתה שאבחר משהו חמוד אבל התעקשתי על חולצה עם הדפס של איירון מיידן. לא ידעתי מי הם, והיום אני לא מעריץ גדול, אבל הגרפיקה משכה אותי כמו עש לאש. מאז הטי שירט הזו הסטייל הזה הוא הפייבוריט שלי. לאחרונה אני מוצא חן בחליפות ובגדים אלגנטיים. הקרדיט על זה הוא לגמרי לבת הזוג שלי, בעצמה אייקון אופנה,דפנה בר־אל".

תמיד היה לך סטייל מיוחד?
"כילד הייתה לי התמכרות קשה מאוד לתשומת לב אבל אף פעם לא הרגשתי שאני בולט בנוף. תמיד הרגשתי רגיל ושנאתי את זה. גיליתי שבגדים, ובהמשך גם קעקועים ואקססוריז, הם דרך לקבל את תשומת הלב הזו שהייתי רעב לה. בתיכון גיליתי את הבמה ואת מחיאות הכפיים ומשם כבר לא הייתה דרך חזרה".

איפה אתה קונה בגדים?
"בעיקר בארצות הברית. התבגרתי בלואר איסט סייד של מנהטן, ובעיניי זו העיר הנפלאה בעולם. לאחרונה ביקרתי גם בחוף המערבי ואפשר למצוא שם וינטג' איכותי יותר במחירים שפויים. יש לי בארון גם כמה פריטים שאני מאוד אוהב משוק בצלאל".

אילו תגובות אתה מקבל?
"אני מרגיש לא מובן בהרבה מקרים וזה לא תמיד נעים. להיות מי שאני זה מבחן אומץ מבחינתי. התחושה שהכי לא נוח לי איתה היא שלא עשיתי בדיוק מה שרציתי כי חששתי ממה יגידו עליי. שיעור חשוב שלמדתי הוא שתגובות זה דבר לא צפוי, אפשר לקבל מחמאות מהאנשים הכי נורמטיביים ולספוג עלבונות מהכי ליברליים".

מה הפריט הכי מוגזם שיש לך בארון?
"אצלי כל יום הוא פורים, אני יכול להיות קאובוי בשלישי אחר הצהריים או מלח אמריקאי כשאני הולך לים. הפריט המוזר והמיוחד האהוב עליי לאחרונה הוא ז'קט של נגן מריאצ'י שקניתי בלאס וגאס בחנות שמתמחה בווינטג' מקסיקני".

יש פריט שאתה לא מוותר עליו?
"אף פעם לא ממש אהבתי את השיער שלי, בטח שלא מאז שהתחלתי לאבד אותו, אז אני כמעט אף פעם לא יוצא מהבית בלי כובע. יש לי אוסף גדול".

יש משהו שלא תלבש לעולם?
"הסגנון שלי מורכב משילוב של הרבה תקופות וטרנדים, אבל אני נמשך לפריטים שהם קלאסיים ושעברו את מבחן הזמן. זה בא לידי ביטוי בצבעוניות. אני לא לובש צבעים עזים ונועזים, אוהב שחור, לבן, חום, קצת אפור, צבעי יסוד, מקסימום ירוק. הצבע השנוא עליי הוא כתום. אני לא אוהב להבטיח הבטחות ולצאת בהצהרות, אבל מאז שעות הת"ש בצבא לא לבשתי סנדלים ואני לא רואה את זה קורה בקרוב".

• מבחן בד
• אופנה
• סטייל
• החיים היפים
• המפשעות

מצעד הגאווה של תל אביב לשנת 2019 היה המצעד ה-21 שמתרחש בעיר, ונחגג בסימן המאבק לשיוויון, שלצערנו עוד נמצא בשיאו. איך מתלבשים למאבק לשוויון בשיא הקיץ? ובכן, לא כל כך מתלבשים. צעדנו לצדכם כל הדרך עד לצ'ארלס קלור וליקטנו את המתלבשים, המתפשטים והצועדים הטובים שעשו לנו כיף בעיניים!

לעוד אופנת רחוב

• מצעד הגאווה
• מצעד הגאווה
• המתלבשים הטובים
• אופנה
• החיים היפים
• סטייל