• Facebook
• Twitter
• Email

זהו חברים, אנחנו לפני קו הסיום. בשבוע הבא יתקיים פרק הגמר של "הזמר במסכה", שם נזכה לראות את שלושת המתמודדים האחרונים נחשפים קבל עם ועדה. אחרי שאתמול היה לנו עוד פרק עם מינימום רמזים (באמת? השיר זה הרמז? זה לא מה שהיה אמור להיות כל העונה?) ועם חשיפה צפויה לאללה (עוד ברמז השלישי כתבתי כאן: זה איציק כהן, סופי) ולמעשה, העובדה שמאז דביר בנדק לא היתה לנו הפתעה אחת, נראה לי שמיותר לפענח את הניחושים האחרונים שלי (תזכורת: צחי הלוי התרנגול, רינת גבאי השפירית ואורי ששון הפלאפל). אם כך, את הריקאפ היום אקדיש לכוכבי התוכנית שלא מוסתרים מתחת למסכה חונקת.

הליהוק של שולחן השופטים נראה מבטיח בראשית העונה: פאנל מגוון ורחב של אנשי מוזיקה, בידור, תרבות וכיף. אבל ככל שהעונה התקדמה כך ראינו את שולחן השופטים נופל כל אחד למקומו, עם בדיחות חוזרות ומתישות (שחר עם "דיס איז אמייזינג" וסטטיק עם התא הקולי ברוסית) והתנהלות צפויה כמעט אפילו יותר מהחשיפות: אופירה תקבע בוודאות שהיא יודעת מי זה (ואז תטעה) כי היא גרה לידו/עושה איתו קידוש/היה אצלה בתוכנית/ראתה אותו פעם במשתנה, צדי יצעק שזה לא זה ואז יזהה לפי הברכיים, שחר יזרוק ניחוש לא קשור לחיים ורק סטטיק בא לעבוד.

לפני שנצלול ללכלוכים, כדאי שנתחיל עם מחמאה: סטטיק הוא כוכב טלוויזיוני. זה היה ברור עוד בימיו ב"הכוכב הבא", אבל "הזמר במסכה" הראתה עד כמה הוא רציני, יסודי, שנון ובעיקר מבין איך לבדר באופן הכי טבעי שיש. מעבר לזה, הוא אולי היחיד בשולחן השופטים שלקח את התפקיד ברצינות, סיפק נימוקים לבחירות שלו ולא שבדקתי, אבל אני מעריך שיש לו גם את אחוז הניחושים הכי גבוה בשולחן. בן אל, ובכן, לא מזיק אבל גם לא מוסיף יותר מדי, והדבר הכי טוב בו הוא ללא ספק הכימיה האותנטית עם סטטיק.

גם אופירה היא בדרנית מצוינת, אבל המרכזיות שלה בשולחן השופטים (גם הפיזית וגם בכמות הרעש) הפכה אותה למעמסה. חיים, נשמה, עיניים של ברקו, זה פשוט לא הגיוני שתהיי נחרצת ומבושמת כל כך אחרי שטעית כמעט בכל הניחושים שלך. לפחות היא מבדרת תוך כדי הניחושים, דבר שקשה יותר להגיד על שחר חסון.

צחקתי עליו די הרבה במהלך העונה, אבל האמת היא שהוא פשוט אכזבה. כשראיתי שהסטנדאפיסט הכי מצחיק במדינה (רק נסו לערער על זה) וכנראה המאלתר הגדול ביותר בסטנדאפ הישראלי מגיע לשפוט, הייתי בטוח שיהיו קטעים. כנראה שהשחר המשוחרר שעל הבמה הוא לא אותו החסון המייבש שמאחורי השולחן, עם הומור אבא מביך, אנרגיה כבויה וחוסר מאמץ מופגן לנחש מישהו הגיוני. בחייאת, הביאו אותך להצחיק קצת, לא כדי לזרוק ניחושים חסרי שחר (הבנת? זה מצחיק כי קוראים לך שחר).

על השופט האחרון, צדי צרפתי המתוק, אני מודה שאני קצת מרחם. את מירב התוכניות הוא העביר בתור פקעת עצבים, מלא תסכול והלקאה עצמית על חוסר היכולת לנחש, להצמיד קול לפנים או לזהות אנשים לפי ההליכה שלהם. הוא חשב שהוא מגיע לתוכנית בידור מוזיקלית שבה הוא יוכל להצמיד אוזן לשולחן ולזהות אנשים לפי רטט קולם, אבל מצא את עצמו מוקף בעיבודי קול ורמזים שללא גוגל ומלא זמן פנוי אין מה לעשות איתם. איך אומר הקאצ'פרייז שלו? זה לא.

למעשה, המצטיין מהקאסט של התוכנית היה בכלל עידו רוזנבלום החמוד, שמצליח להחזיק את ההנחיה קלילה ועניינית, להשחיל את הבדיחות הכי טובות העונה (בפרק האחרון הוא הבריק כשצדי אמר על מייקל לואיס ש"יש לו ביצים", ועידו ענה בפרצוף קפוא "ראינו אותן") ולהחזיק את האישיות הכי נעימה ומבדרת על המסך. שמישהו יתן לו בבקשה להנחות כל תוכנית בקשת. רגע, מדברים איתי באוזניה. אה סליחה, לא משנה.

ההצלחה של העונה האחרונה ברייטינג, ועלויות ההפקה הנמוכות יחסית לפריים-טיים, מצביעות על כך שנראה עוד עונה. יש עוד לא מעט דברים ש"הזמר במסכה" יצטרכו לשנות כדי למנוע נטישת צופים המונית (על זאת ועוד, בשבוע הבא), אבל הידוק ושדרוג שולחן השופטים הוא ללא ספק אחד התחומים שיאלצו לפנות אליו כדי לשפר את התוכנית. עם כל הכבוד לתחפושות המטורפות (באמת) והכריזמה של רוזנבלום, הם מהווים את רוב זמן המסך של התוכנית, ואם אשמע עוד פעם אחת את הדיס איז אמייזינג של שחר אני נשבע שאני אתלוש לפלאפל את הכדורים. ואפילו לא אכפת לי לחטוף איפון מאורי ששון.

• המסך
• ריאליטי
• קשת
• הזמר במסכה
• סטטיק
• עידו רוזנבלום

• Facebook
• Twitter
• Email

אל תחשבו שאני לא רואה אתכם, כל מיני צקצקני מקלדת שלא חיכו עד שהטל פרידמן ישיר כדי לכנות את הזמר במסיכה מוצר פריים-טיים ציני ורדוד. כלומר, אתם צודקים, אבל איזה מוצר פריים-טיים לא ציני ורדוד היה בשנים האחרונות? מישהו עדיין מאמין ש"חתונה ממבט ראשון" זה ניסוי חברתי? מישהו קונה את הלוקש ש"יצאת צדיק" נועד להגן על הצרכן הישראלי? באופן אירוני, דווקא התוכנית שבה כולם מסתתרים מאחורי מסיכה היא התוכנית הכי גלויה על המסך – משחק חברה כלל ארצי בעטיפת טראש מבדר ולא מתנצל.

הפרק השני של הזמר במסיכה היה מהנה יותר לצפייה, אולי בגלל שלא היה צורך בגינוני התחלה מאולצים (פחות מחמש דקות עברו עד תחילת הנאמבר הראשון), ואולי בגלל שאחרי שלא פענחנו את טל פרידמן, אפשר להבין טיפה מהחוקיות המאד מבלבלת, מטעה ולפעמים פשוט נבזית של הרמזים. יחד עם העובדה שבפרקים הבאים ניחשף לאט לאט לעוד מידע, התוכנית מייצרת ערך מצטבר ונותנת יותר סיכויים לניחושים. כרגע, אחרי היכרות ראשונית בלבד עם ליינאפ הפורימון של מחלקת התחפושות, להמר זה חצי התאבדות. אבל בכל זאת נעשה את זה, כי כאן כל הכיף.

הפרק החל עם הביצוע המאוד מוצלח של השפירית ל-"Symphony" של קלין בנדיט, שיר אלקטרוני מרים שבהחלט הראה יכולות של זמרת פופ, אבל עם מעט בעיות הגייה באנגלית וטוויסט קטן של כינורות ערביים. על פניו, כל הרמזים מתאימים להימור של ססטיק, בן אל ואופירה, כלומר, זהבה בן או אתי לוי. המטוס שמתקשר ל"חי ב-LA LA לנד", הבובה של זהבה ושלושת הדובים יחד עם המשפט "היו גם טיפות קטנות של מזל", האזכור לאבא ולאחות וגם רמז קטן שחמק מהשופטים, המבט על ההשתקפות בשלולית שמרמז על תאומים. אני מאמין שזו אתי מכיוון שהיא הוציאה בעבר אלבום באנגלית, נגעה קצת במוזיקה אלקטרונית ובעיקר, לא שכחה איך לבטא את צלילי האות רי"ש.

גם הכריש, על פניו, סיפק הרבה רמזים שמצביעים לכיוון אחד – אלי אילדיס. החיבה לספורט מוטורי, המארס הטורקי (מרמז לאביו הטורקי), המיקום בתחנת מוניות (אילדיס היה נהג מונית וסדרן בעברו), אכילת השניצל (אולי רמז לגירושיו מצמחונית מפורסמת) וכמובן, האזכור של "רישיון להינות". בדיקה קלה גם הוסיפה רמז חשוב נוסף: יש לו קרדיט דיבוב בסרט, קבלו את זה, "תפוס ת'כריש". נראה שסטטיק ובן אל תפסו יפה.

הפטריה, לעומתם, היתה הרבה יותר מסתורית. קודם כל, בשל קומתה הנמוכה. בפרק הזה למדנו להעריך גובה באמצעות השוואה ל-1.91 של עידו, ולפי מיקום הכתפיים הפטריה לא יכולה להיות גבוהה יותר מ-1.60. מעבר לזה, ברור שמדובר במישהי עם ניסיון שירה והרמזים הצביעו על קשר לנינט ולשיפוט ריאליטי שישר זרק את סטטיק ובן אל לעבר שירי מימון. אני לא יודע, נשמע לי קל מדי ולכן אהמר על הפתעה – סופיה טייב, אחותה של, מתמודדת משחקי השף וקונדיטורית (מה שמסביר את המתוק). ניחוש פרוע, אבל עם הרמזים עד כה כבר קשה לדעת.

החסידה היא מקרה מעניין, מכיוון שברור כשמש שמדובר באישה דתיה עם משפחה גדולה, אבל שאר הרמזים כל כך מפוזרים עד שקשה לאסוף מהם משהו. כן, גיגלתי את המחוז ההוא בגרמניה, WTF. הנראות של אישה דקיקה וגבוהה בשביס מעלה לראש את אתי אנקרי (שגם מתאימה לקול הנפלא), לינור אברג'יל או כפי שהציעה אופירה, נרקיס. אלו אופציות מעניינות, אבל אף אחת לא מתיישבת היטב עם הרמזים, ותכלס גם גלית גיאת (ההצעה של סטטאל) אולי מתאימה לקול, אבל מה הקשר דתייה? מוקדם מדי לקבוע, אז סתם בשביל הכיף אהמר על אתי אנקרי.

מה שמשאיר אותנו עם הפופקורן והפלאפל, שני הנשנושים של הפרק, במובן של אוכל לא משביע ולא מספיק מעניין. אצל אף אחד מהם לא קיבלנו רמזים רבים, בעיקר למדנו שהפלאפל הוא דוגמן ודי.ג'יי שנאבק במשקל שלו ושהפופקורן מוכרת בתור גולד-דיגרית. הראשון לא הצליח להנפיק ניחוש מספיק מעניין (אולי דודי בלסר, ילד טוב ירושלים) והשני נתן ניחוש קל מדי (ניקול ראידמן, או לחילופין, לאה שנירר) אז רק כדי לשמור על זה מעניין אהמר על שמעון גרשון (ילד טוב ירושלים+שרוכים אדומים-לבנים) וג'ניפר סנוקל (סתם נו, זו ניקול).

וכך נשארנו עם ניתוח בדיעבד של הקקטוס, השופר והטרול ינון מגל, שבחייאת, גם בעוד עשור לא היינו מצליחים לנחש. זה היה גילוי מפתיע לא רק כי מגל צריך כבר להיות פרסונה נון גרנטה על המסך וליד נשים, ולא רק שהקול שלו עובד מעבר לכל זיהוי, גם הרמזים הפזורים היו באמת מוגזמים. ארבעה קקטוסים כרמז לארבעת הילדים עוד בסדר, ואפילו נחליק על המשוואה המתמטית של גל"צ+רשת ב'=מס' העוקבים בטוויטר, אבל ההטעיה עם המדליות השתתפות מצעדות (שזרקה לעבר ספורטאי) היתה מלוכלכת, ומה הקשר סנדלים? מי בכלל יודע שהוא הולך עם סנדלים? עם רמזים כאלה, אנחנו נצטרך הרבה זמן כדי להצליח לפענח את תריסר הזמרים שנותרו.

• המסך
• ריאליטי
• תחרות
• קשת
• קריוקי
• עידו רוזנבלום

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני השינה, אחרי הארוחה, בצהריים, בלילה, מתחת לשמיכה, על הספה בסלון, באמצע השבוע, בסוף השבוע, כשמחשיך מוקדם ואפילו אם יעירו אותנו בשבת בשש בבוקר – כל זמן הוא זמן טוב לספר. מה יצא לאחרונה למדפי הספרים? אלו בחירות המערכת.

ממה מכינים שלולית?

אם ילדים הם התסריטאים הטובים ביותר בעולם, אנחנו מצפים מהילד של עידו רוזנבלום (בתוספת הגנטיקה המושלמת של יונית) שיהיה עם פוטנציאל על חלל בתחום. לרגע היה נדמה לנו שהאיורים הסוריאליסטיים מובנים לנו יותר מאשר לקטנים, ובתוספת השאלות הפסיכדליות בנושאים טריוויאליים לכאורה, הספר הזה הוא הטריפ הכי טוב שלקחנו עם הילדים השבוע.

← מאת: עידו רוזנבלום, איורים: יובל רוביצ'ק, הוצאת ידיעות ספרים, לגיל 7־3, 68 ש"ח

עוד

כמה פעמים הייתם צריכים להסביר לילדים שעכשיו לא קונים גלידה וגם לא משחק, שלא לדבר על טאבלט? "עוד" הוא ספר שמלמד את ההורים לסרב בגישה פשוטה ומחויכת, ואת הילדים – כמה עומס של מתנות הוא דבר מיותר.

← מאת: דודי גרין, איורים: איריס גת, הוצאת אביתר ספרים, לגיל 9־3, 68 ש"ח

קטנות גדולות

הביוגרפיות של הנשים הגדולות בהיסטוריה מוגשות בסיפורים מחורזים לצד איורים פשוט גאוניים. אמיליה ארהרט, הטייסת הטרנס אטלנטית הראשונה; רוזה פארקס ששינתה את העולם בלי לקום מהכיסא; ואמילין פנקהרסט שלחמה למען זכות הצבעה לנשים בארצות הברית. ממש לא רק לפמיניסטיות.

← תרגום: יהודה אטלס, עטרה אופק ואבירמה גולן, הוצאת צלטנר, לגיל 4־8 וגם לראשית קריאה, 68 ש"ח

פו, הדב הכי טוב בעולם

בן 90 ועדיין צעיר פוחז, מסתובב עם החברים, מחפש דבש ושעשועים. לא מדובר בביוגרפיה של יו הפנר, אלא בארבעה סיפורים חדשים וקסומים שנכתבו לכבוד 90 שנה לסיפורים האלמותיים מאת א"א מילן. ארבעה סופרי ילדים כתבו הרפתקאות חדשות לחבורה העליזה של כריסטופר רובין, חזרזיר, איה החמור וכמובן פו.

← תרגום: עטרה אופק, הוצאת דני ספרים, לגיל ראשית קריאה, 88 ש"ח

פגישה על ענן

עוד לפני הווטסאפ, כשאבא היה יוצא למילואים היינו מחבקות אותו ליד הדלת ומתחננות שיישאר. מהדורה חדשה לקובץ סיפורים שגדלנו עליהם מאת דבורה עומר, שמוכיחה שגם אחרי כל השנים (הספר המקורי יצא ב־ 1975) המילים נותרות רלוונטיות – ודייט עם אבא על ענן תמיד יהיה דייט קסום.

← מאת: דבורה עומר, איורים: בינה גבירץ, הוצאת שרברק ודני ספרים, לגיל ראשית קריאה, 78 ש"ח

סיפור קצר על מותר ואסור

הספר הזה יותר חינוכי ממה שפאנקיסטים כמונו היינו רוצים, אבל אפילו אנחנו השתכנעו להיות יותר צייתנים למערכת. מפגש מקרי עם קיפודה חייכנית מלמד את נטע שהחיים מלאים שאלות ועניין, ושלעתים יש מקום לסרב בנימוס.

← מאת: בלינדה בן עטר קוטלר, איורים: איגור קוביאר, הוצאת אוריון, לגיל 12־9, 45 ש"ח

רחוב בלי שם

אם אין לרחוב שם, איך אפשר לחפש אותו במפה ולאן שולחים דואר? ספר חדש מאת סופרת הילדים האהובה שלומית כהן־אסיף מעלה סוגיות חברתיות וערכיות של הצבעה חשאית או גלויה, דמוקרטיה והחלטות הרוב, והכל בחרוזים. עשה לנו חשק לכתוב כבר עכשיו מכתב לחולדאי על רחוב 3460 ביפו.

← מאת: שלומית כהן־אסיף, איורים: ענת פרי טל, הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית פועלים, לגיל ראשית קריאה, 69 ש"ח

השאלות של מדעני העתיד

למה לדגים יש קשקשים? למה האקלים העולמי מתחמם ומתקרר? למה אנחנו נופלים לחור שחור במרכז הגלקסיה? השאלות החשובות ביותר ביקום מקבלות מענה מטובי המוחות של מכון ויצמן, ומה שהכי אהבנו זאת הפסקה בתחתית כל סיפור שכותרתה "מה המדענים עדיין אינם יודעים".

← הוצאת ידיעות ספרים ומכון ויצמן למדע, 128 ש"ח, לגיל 5 ומעלה

• ספרי ילדים
• עידו רוזנבלום
• עם הילדים