"המשמעות המעשית: הפסקה מוחלטת של קיום ההופעות הבינלאומיות וכן מופעי הענק של זמרים מובילים בישראל":כך נכתב במכתב פניה של מנכ"ל עיריית תל אביב-יפו מנחם לייבה, המיועד למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. המכתב מגיע בעקבות שימוע שנערך לחברת "גני יהושע" ב-19.1.26, בו נקבעו החלטות לגבי שינוי ספי הרעש ושעות הסיום בהופעות המתקיימות בפארק גני יהושע. לפי לייבה ועיריית תל אביב, ההחלטות הנ"ל בלתי ניתנות ליישום – "לא פיזיקלית, לא לוגיסטית ולא הנדסית" – ולכן משמעותן בפועל הוא סגירה מוחלטת של גבעת המופעים שבפארק הירקון. סורי נועה קירל, יש מצב שתאלצי להתפשר על הלייב פארק.

"אין מדובר בהתאמות או בהידוק פיקוח, אלא בביטול מוחלט של האפשרות לקיים את אותן ההופעות שהציבור בישראל צורך ונהנה מהן לאורך שנים רבות", נכתב במכתב, לצד הדגשה כי סף הדציבלים המקובלים בהופעות המוניות תחת כיפת השמים במדינות ה-OECD גבוה משמעותית מדרישות תקנות הרעש אותן המשרד לאיכות הסביבה מבקש אוכף. זאת, יחד עם "דרישה לשעות סיום שאינן מתיישבות עם הפקות בינלאומיות, ולא עם מופעי ענק של האמנים הישראלים המובילים", מייצר מצב שלא מאפשר את המשך קיום המופעים בפארק. "החלטת המשרד להגנת הסביבה מנוגדת למציאות של עשיית האירועים, למאפיינים ההנדסיים של מופעי-ענק וליכולת הטכנולוגיות הקיימות כיום", הוסיף במכתב.

בסיום המכתב פונה מנכ"ל העירייה לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן (בהצלחה עם זה) להתערב באופן אישי כדי למנוע פגיעה ביכולת של ישראל לארח מופעי ענק, מקומיים ובינלאומיים (בהצלחה גם עם זה), ומבקש לכנס ישיבה משותפת בין גורמי המשרד להגנת הסביבה ועיריית תל אביב כדי למצוא פתרון שמאזן בין איכות חיי התושבים סביב הפארק לבין צרכני התרבות של ישראל. אם מישהו חשב שתעשיית הופעות הענק תסיים את הקשיים שלה עם סיום המלחמה, עכשיו הוא נוכח לגלות שאין דבר העומד בפני הכאוס של החלטות הממשלה ומשרדיה.

• הבועה
• פארק הירקון
• גני יהושע
• הופעות בישראל

תחשבו על מספר. שימי אטיאס (48) הוא אמן חושים ומנטליסט, מה שאומר שהוא יודע שאתם קוראים את המדור הזה. הוא פרץ לראשונה כשהגיע למקום הרביעי בריאליטי "אורי גלר מחפש את היורש" מ-2006, שיתף פעולה עם נמרוד הראל בתוכנית "המופע הבלתי נתפס" והשתתף בעונה השנייה של הריאליטי "גולדסטאר". גר עם אשתו ושלושת ילדיו בעיר, והאם המספר שחשבתם עליו הוא שבע? בין אם כן ובין אם לא, את הופעותיותוכלו למצוא כאן.

1. שכונת בבלי

אני מת על השכונה שלנו. לדעתי מרוב שאני מדבר עליה יש לי חלק בעליית מחירי הדירות כאן. בגיל 25, כשעברתי לתל אביב בסטטוס רווק, כבר חיפשתי דירה בשכונה. יש לה איזה צביון שיותר קרוב לקיבוץ מאשר לשכונה בתל אביב. הקהילה כאן מאוד מחוברת ומגובשת, ולמרות שזו שכונה גדולה, התחושה היא שכולם מכירים את כולם. לא סתם הכינוי של השכונה הוא ״קיבוץ בבלי״.

2. פארק הירקון

אני גר סמוך לפארק ומאוד אוהב אותו. כבר 20 שנים שאני רץ בו 3 פעמים בשבוע. כשאני רץ אני חולם חלומות ומסדר את הראש. חלק גדול מהקטעים שאני מבצע עלו לי תוך כדי ריצה בפארק. מבחינתי זה זמן ניתוק מכל רעשי הרקע. האזור שאני הכי אוהב לרוץ בו זה גבעת המופעים. כמעט כל יום בקיץ יש שם הופעות ענק, וכיף לרוץ ולראות כל יום איך מחליפים את במות והעיצוב של המופע. בכלל יש עוצמה גדולה לרוץ סביב מתחם הופעות תוך כדי ההכנות למופע, לא פעם על הדרך אני גם מרוויח תוך כדי ריצה איזה באלנס. השנה יצא לי את פאר טסי, אביב גפן ונעה קירל.

3. חוף הצוק

זה ידוע שאין על החופים של תל אביב, ושישי אחר הצהריים זה הזמן המועדף שלי בשבוע, כשהרוגע נוחת על העיר. אני מאוד אוהב לקבל את השבת עם המשפחה בחוף הצוק. הילדים גם מצאו פינה סודית, אני לא יכול לתאר לכם איפה כי היא כבר לא תהיה סודית. רק אגיד שמהכניסה לפנות ימינה, ולספור 350 צעדים. הבילוי בשישי בחוף זו גם הזדמנות בשבילי לרוץ כמה קילומטרים לפני שאני יושב במסעדה, ומעלה הכל בחזרה.

4. דיזנגוף סנטר

המבוך הגדול בעולם. מדהים איך לפני שנים הספידו את הסנטר והוא חזר בגדול. לא משנה כמה קניונים ומרכזים יקומו, דיזנגוף סנטר זה סמל תל אביבי, מקום שתמיד כיף לבקר בו. התאהבתי בדיזנגוף סנטר לפני המון שנים כשהשתתפתי שם בפסטיבל, כאשר 3 פעמים ביום תלו אותי בגובה עשרות מטרים, כפות בכותונת משוגעים, והייתי צריך להשתחרר בפרק זמן קצוב. עד היום שאני מטייל בסנטר חוזרים לי פלאשבקים מהקטע ההזוי הזה. אני חייב לומר שגם אחרי מאות ביקורים אני תמיד מסתבך ולא יודע מאיפה נכנסתי ולאן הגעתי. אבל זה חלק מהייחוד שלו ויש בזה משהו מגניב.

5. החלוצים 56

בגיל 13 ההורים שלי הביאו אותי פעמיים בשבוע מקרית אתא לרחוב החלוצים 56 בתל אביב. היה שם בית ספר לאומנות חושים (אני כותב את זה וחושב איזה מצחיק זה נשמע, ממש ממשפחת הארי פוטר), בשנות ה-90 הדרך מהצפון לתל אביב הרגישה כמו נסיעה ממדינה למדינה, לפחות לתחושתי. שם למדתי את הבסיס של כל מה שאני עושה היום. גם היום, אחרי מעל 35 שנים, בכל פעם שאני עובר בסביבה אני הולך לראות מה קורה שם וזה מרגש אותי עד היום. שם התחילו לצמוח חלק גדול מהחלומות שלי.

מקום לא אהוב בעיר

ללא ספק השיפוצים בכל העיר ועבודות הרכבת הקלה, אבל היחס שלי לזה הוא מאוד אמביוולנטי. מצד אחד כל העיר בעבודות ובשכונה האהובה שלי כל בניין שני עובר תמ״א, וזה מאוד מאוד קשוח לכל השכונה, אבל זה ברור שהמטרה טובה. בעוד כמה שנים, לפחות בעניין התחבורה הציבורית, נוכל להרגיש את היתרונות. כן חבל לי שזה לא נעשה בתקופה של הקורונה למשל, שהרחובות היו ריקים ויכלו לתקתק את העבודות ולחסוך הרבה מהברדק שקיים עכשיו.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
כמה שאני אוהב אותו – ברי המלך, מגיל צעיר הייתי במאות הופעות שלברי סחרוף. בשנתיים האחרונות עקב המלחמה הארורה כבר לא הלכתי. לפני שבועיים הייתי ברידינג 3 וברי הפציץ שעתיים וחצי! כמו יין טוב, ברי רק משתבח עם השנים. לרגע אחד שכחתי מכל השנתיים האחרונות ונהניתי בטירוף.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
מודה שהיה לי קשה לקבל כוח או השראה. המציאות נתנה לי להבין שאנחנו עם מיוחד וחזק אולי יותר מכל עם אחר בעולם. הראיונות עם החטופים שחזרו, הניצולים, חיילנו גיבורי העל נתנו לי תקווה. תמיד אומרים שבתקופה כזאת זה זמן ליצור. אני לעומת זאת בשנתיים האלו הרגשתי משותק ובלי קול. כמה שניסיתי לא היה שום חשק לא ליצור ולא לעשות כלום. שנתיים של כאב לב בלתי פוסק. ויחד עם זאת תחושת גאווה עצומה בעם שלי, בחיילנו ובכוחות הביטחון הגיבורים.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אנחנו מדינה עם הרבה צורך בהתנדבות, אז אזכיר 2 ארגונים שמאוד קרובים לליבי.וראייטי ישראלועזר מציון. שני ארגונים שכל מה שנשאר לי זה להוריד את הכובע בפני האנשים היקרים שמנהלים אותם ועושים עבודת קודש. כל מה שאכתוב לא יספיק להעביר את הערכה שלי אליהם. אמרתי כבר שאנחנו עם מיוחד?

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שם קוד העסקים הקטנים. יש כל כך הרבה עסקים קטנים וייחודיים שאתה יכול למצוא רק בתל אביב. לרוב מנהלים אותם אנשים מבוגרים שכל חייהם בחנות. אני לא מדבר על מישהו ספציפי אלא על כל מי שנכלל בקטגוריה הזאת. אני חושב שאחרי שנתיים של קורונה ועוד מעל שנתיים של מלחמה. אלו לפעמים הופכים להיות האנשים השקופים. להיכנס, לקנות משהו ולתת מילה טובה פשוט ממלא את שני הצדדים.

מה יהיה?
שניה אני אתלה נבואה שנפתח בעתיד.

• העיר שלי
• בבלי
• פארק הירקון
• דיזנגוף סנטר

>> רוני ידידיה (למה שלא תעקבו) הוא זמר, מוזיקאי, שדר בכאן88 ומגדולי המלחינים שמסתובבים בינינו בתל אביב. בימים אלה יוצא לאור שירו החדש, "עיר ושמיים" שכתבה תרצה אתר, בו הוא מארח את בועז בנאי לשיר אהבה יפהפה וריאליסטי על תל אביב. זהו הסינגל השני מתוך האלבום "פרויקט אלתרמן חלק ג'", אשר ישוחרר בחודשים הקרובים.

שני האלבומים הראשונים בפרויקט זכו להצלחה אדירה עם למעלה מ- 30 מיליון צפיות בקליפים בפלטפורמות הדיגיטליות ומעל לשני מיליון וחצי האזנות בספוטיפיי. מיטב אמני ישראל לקחו חל בפרויקט ללא תמורה, מתוך הבנה של חשיבותו ואהבתם ללחנים של ידידיה, ביניהם מיכה שטרית, ארקדי דוכין, יעל לוי, גיא מזיג, שאנן סטריט, ישראל גוריון, דורי בן זאב, שלמה גרוניך, אילי גורליצקי, ששי קשת, משה בקר, ליאור ייני, רמי פורטיס, פיטר רוט, קובי אוז, חמי רודנר, ישראל ברייט, ליאורה יצחק, קובי רכט, אריק סיני ועוד.

>> הבר הכי יפה בעיר ומפגש עם משורר של מזון // העיר של גלעד כהנא
>> קסם של פארקים ותחושת מרחבים מופלאה // העיר של קימל-אשכולות
>> פסגת תהילה ברחוב קטנטן ומסעדה שהיא בית // העיר של איתי לב

1. בריכת גורדון

בריכת גורדון היא הבית השני שלי. אני מבקר בה כל יום, לפעמים גם פעמיים ביום – מוקדם בבוקר, בשעות הצהריים, בערב, בכל מזג אוויר – בקיץ, בחורף, בגשם, בסערה… אני מכור למקום. לא מפספס אף יום. לבריכה יש ערך נוסטלגי עבורי. כשהייתי ילד ממש קטן אמא, שאהבה מאוד את הבריכה, לקחה אותי איתה כל בוקר לשחייה היומית וכשגדלתי ביקשה מהמציל שילמד גם אותי לשחות. כבר כילד התאהבתי במקום – במי הים הצוננים, הצלולים והמלוחים, בנוף הפתוח, חוף הים, המרינה, סירות המפרש, היאכטות, הגולשים והשקיעות המרהיבות. כל אלה יוצרים יחד קסם מיוחד שאין באף בריכה אחרת. עבורי לא מדובר רק במתקן שחייה אלא באסופת זיכרונות מתוקים מהולים במי ים מלוחים ומרגיעים.

2. שדרות בן גוריון

בתי הקפה האהובים עלי ביותר בתל אביב הם בתי הקפה הקטנטנים שפועלים לאורך שדרות בן גוריון, בהם אני שותה את הקפה הראשון של הבוקר. הקסם של השדרה נובע משילוב מיוחד של אדריכלות היסטורית, אווירה קהילתית שקטה ומיקום אסטרטגי שמחבר בין הלב הפועם של העיר לבין חוף הים. הבניינים הנמוכים משני צידי השדרה מעניקים לה מראה אלגנטי ואירופאי וגם מכניסים הרבה אור ואוויר. השדרה כולה היא מעין גינה ציבורית של כלל התושבים – אנשים יושבים על ספסלים, קוראים ספר ומשחקים שש-בש. בניגוד לשדרות הומות יותר כמו רוטשילד, שדרות בן גוריון משדרת רוגע שאני אוהב.

3. כרם התימנים

כרם התימנים היא אחת השכונות הקסומות והאותנטיות ביותר בתל אביב. למרות השינויים שהשכונה עברה במהלך השנים היא עדיין שומרת על אופי של כפר קטן וציורי הנטוע בלב המטרופולין של תל אביב. הסמטאות הצרות והמפותלות והחצרות הפנימיות של הבתים מעניקים תחושה אינטימית ונוסטלגית, כאילו הזמן עצר מלכת. מבחינתי, מעבר לאותנטיות, לאווירה ולנוסטלגיה, הקסם של המקום הוא הפן הקולינרי שלו. לצד הברים והמסעדות הטרנדיות, שרדו בה מוסדות קולינריים ותיקים בני עשרות שנים, המגישים אוכל תימני מסורתי לצד חומוסיות, מאפיות ובתי קפה שונים. כצמחוני חומוס הוא המאכל החביב עליי, ואם כבר חומוס אז אין כמו החומוסיה של שלמה ודורון– החומוסיה המשפחתית הוותיקה שנמצאת ברחוביחיא קאפח 30. המקום פועל מאז 1937 והחל כמוסד שמתמחה במנת פול מיתולוגית ורק בשנות ה- 70 החל להגיש חומוס. כיום המקום מנוהל על ידי הדור הרביעי למשפחה ומשלב בין מנות פול וחומוס מסורתיות לבין גרסאות מודרניות ויצירתיות של החומוס.

4. חנות התקליטים של אילן בן שחר

בעידן הסטרימינג והורדות המוזיקה, החנות של אילן בן שחר היא מעין שמורת טבע. המקום מתפקד כמו עדות חיה לתקופה שבה רכישת תקליט או דיסק הייתה אירוע תרבותי וטקס של ממש. עבורי אילן הוא לא רק מוכר, אלא מנטור – יש לו ידע עצום והמון סבלנות. הוא מסביר לעומק על כל מה שרק רוצים לדעת ומדביק בתשוקה שלו, מה שהופך כל קנייה לשיעור פרטי בהיסטוריה של המוזיקה. השילוב בין ידע אינסופי והתלהבות ממכרת הופכת כל ביקור בחנות לחוויה מרתקת ומעשירה.
אבן גבירול 154 תל אביב

5. פארק הירקון

אי אפשר להתחיל להסביר כמה הריאה הירוקה הזו חשובה לבריאות הנפשית, לא רק שלי אלא של המוני תל אביבים. השדרוג בשנים האחרונות הפך את הפארק למקום בו המחשבות שלי פוגשות את הנפש תוך כדי צפייה באנשים שכמוני הולכים ורצים. אני אוהב את התנים שבפארק ושמח לראות את ההמלטות החדשות והגורים המתוקים. כשאני מתעורר מוקדם ומתקשה לחזור לישון אני יוצא לפארק ומהופנט מהערפל שנח על הדשא. בקשה לי לרוכבי האופניים – תישארו בשביל שלכם ותפסיקו לזלוג לשביל שלנו, הולכי הרגל. מספר פעמים כמעט נפגעתי מרוכבים חסרי אחריות.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

אי אפשר שלא לאהוב ואת תל אביב ולשנוא אותה באותו הזמן. נולדתי וגרתי בעיר כל חיי ואני מכור לה, אך באופן שאינו סותר יש לתל אביב העכשווית כמה פגמים בולטים ומשמעותיים מאוד שהופכים אותה למקום לא אהוב. זו לא סתירה עצמית אלא מה שהופך את תל אביב למה שהיא – עיר שסובלת מצפיפות גבוהה בכבישים, דבר שהופך את הנסיעה בתוכה וממנה לסיוט. עבודות הרכבת הקלה, שהן פרויקט חיוני לטווח הארוך, יוצרות בטווח הקצר כאוס כמעט בלתי נסבל. חסימת נתיבים, רעש בלתי פוסק, אבק ושינויים תכופים בנתיבי הנסיעה וההליכה, שהפכו את מוקדי העבודות למקומות קשים לתנועה ולחיים. מערכת הניקוז של העיר, שנבנתה לפני עשרות שנים, אינה מסוגלת להתמודד עם כמויות גשם אינטנסיביות וכתוצאה מכך אזורים נמוכים כמו רחוב סלמה, חלקים מאלנבי ונתיבי איילון הופכים למעין אגמים, מה שמשתק את התנועה וגורם לנזקי רכוש. העיריה משקיעה הרבה משאבים בסלילת מסלולי אופניים אך כנראה לא מתאמצת מידי כשמדובר בניקוז.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
אירוע התרבות מהזמן האחרון שנגע לליבי היה"פסטיבל תל אביב". זה היה הפסטיבל הראשון מסוגו שאיגד את מגוון התרבות העירונית תחת קורת גג אחת. הפסטיבל נתן במה למגוון רחב של ז'אנרים: מוזיקה, תיאטרון, מחול, מופעי פרינג' ומיצגים אומנותיים,והקדיש מקום של כבוד לאמנים ותיקים לצד אומנים צעירים וחדשניים. מרגש במיוחד היה לראות ולשמוע את שלמה גרוניך במופע הפסנתר של שלומי שבן, מופע המחווה לאלבום של חווה אלברשטיין "כמו צמח בר" ואת המחווה של לירון עמרם לאבא שלו, הפייטן אהרון עמרם שהלך לעולמו לא מזמן.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה בזמן המלחמה?
ה-7 באוקטובר היה הלם מוחלט. בהתחלה התמקדתי בחדשות ובאקטואליה אבל בשלב מסוים ניסיתי לשאוב כוח ועידוד ממקורות אחרים, ואז גילתי את תרצה אתר. השירים שלה, שנוצרו על רקע מציאות ישראלית רווית מתחים וחרדות, הצליחו לספק לי עידוד וכוח בתקופת המלחמה. תרצה אתר לא פחדה להתמודד עם הרגשות הקשים והכואבים ביותר והביעה אותם בכנות נדירה. שיריה נתנו לגיטימציה וקול לחרדה שחוויתי, כמו כולם. במקום להטיף לתקווה היא תיארה את המצב הנפשי המעורער של ההוויה. היכולת של תרצה לתמלל את המועקה הפכה את שיריה לנחמה, מתוך הבנה שכולנו חולקים את אותה חוויה רגשית.

אחד המוטיבים המרכזיים שקיבלו משמעות מחודשת במלחמה הוא נושא הגעגועים לדמות מגוננת והציפיה לחזרתם של יקיריהם. תרצה כתבה שירי געגועים לאבא שלה, נתן אלתרמן, ואף כתבה את"שיר החוזרים"– על שבויי המלחמה שחזרו הביתה. זה היה השיר הראשון של תרצה אתר שהלחנתי בזמן המלחמה ואחריו באו שירים נוספים – חלקם כואבים וחלקם שמחים ומעודדים. במהותם שירי תרצה אתר אפשרו לי לבכות על הכאב והפחד ובו זמנית להיאחז בציפייה לימים של שקט ולשובם של כל אלה שאבדו.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
הייתי ממליץ לתרום בתחומי בריאות הנפש וטיפול בטראומה. לאור האירועים הקשים יש עלייה דרמטית בצורך במענים נפשיים מיידיים וארוכי טווח. יש צורך בקווי סיוע, טיפולים פרטניים וקבוצתיים, טיפול בטראומה ובפוסט טראומה עבור ניצולים, משפחות שכולות וחיילים. מילה טובה לעיריית תל אביב-יפו שכן פועלת בצורה מאוד טובה בנושא.

מי התל אביבים שהכי צריך להרים להם?
לגיבורינו במדים – תודה מעומק הלב. לכל משרתי המילואים שעזבו חיים שלמים מאחור: את המשפחה, את העבודה והפרנסה ואת השגרה הבטוחה על מנת לחרף את נפשם כדי להגן עלינו. למשפחות המילואימניקים היקרות – אתם הגיבורים השקטים של העורף. הנשיאה בנטל, הדאגה הבלתי פוסקת, הערבות ההדדית, ההקרבה המדהימה והחוסן הנפשי שאתם מפגינים הם המקור לכוח ולתקווה של כולנו.

מה יהיה?
אני אופטימי. בטוח שיהיה טוב. רק טוב ועוד יותר טוב. בואו נקווה שאני צודק.

• העיר שלי
• מוזיקה ישראלית
• שדרות בן גוריון
• בריכת גורדון
• פארק הירקון
• כרם התימנים
• שלמה ודורון
• חנויות תקליטים

>> נועה צפריר (כדאי שתעקבו) היאשחקנית, יוצרת וטייסת. כן, טייסת, עם רישיון טיסה מסחרי והכל. היא שיחקה על במות הבימה, בית ליסין, צוותא והיכלי התרבות ברחבי הארץ, וגם בסרטים למגזר החרדי, הפקות לילדים, טלוויזיה ועוד. היא גם קצינה במיל' בחיל האוויר ומאחוריה מאות ימי מילואים במלחמה. ביום ראשון הקרוב (23.11) תיערך בתיאטרון הקאמרי קריאה מבוימת של "הבת של אליס מילר", מחזה חדש שכתבה צפריר בבימויה של ענת ברזילי ובהשתתפותם של מרים זוהר, גל פרידמן וצפריר עצמה.אתם בטח רוצים להיות שם, אבל זה כבר סולד אאוט.

1. ביינה

אני "פודי" רצינית ביותר ולכן עיקר תשוקותיי בעיר הולכות לתחום הקולינריה. וביינה, אני פשוט מאוהבת במקום הזה! מנות שף מהממות ומדויקות, אווירה נעימה ושירות מעולה – במיוחד על הבר!
טשרניחובסקי 4 תל אביב

2. פארק הירקון

כי צריך להתנחם בקצת ירוק בעיניים, בתור מושבניקית אורגינל 🙂

3. אל וסינו

תמיד כיף ונעים לחזור… אוכל טעים, מוזיקה טובה ואנשים טובים! אורבני שנושק לטבע. מושלם לדייטים, חגיגות מרובות משתתפים במרתף היינות למטה או ערב חברים בשולחנות המפנקים בחוץ.
אבן גבירול 192 תל אביב

4. הולי בר

גיליתי את המקום ממש לאחרונה – שילוב של אוכל מטריף וכיפי במנות קטנות, טריות ועסיסיות, לצד מופעי ג'אז לייב! נדיר במחוזותינו ולגמרי מרפרר למקומות שווים בחו"ל… וכן, כל כך קשה להיות כאן אמן (שלא לומר מוזיקאי), ולכן מרגש לפרגן לנגנים המעולים שנותנים פה בראש!
הר סיני 1 תל אביב

5. שכונת דובנוב המתוקה

השכונה הנוכחית שלי. גינת דובנוב מרגישה כמו קיבוץ בלב העיר – עםקפה ספסלהמתוקתק שמשרת את כל הגילאים שחולפים במקום. יש גם ספסל נתינה מקסים, מרחבים, מתקנים לילדים ולכלבים, מקלט דובנוב – שבו הכרנו את כל השכנים במלחמה (איראן, דונט שוט! מיצינו) – ובשגרה משמש לחוגים ופעילויות, וגם הגינה האקולוגית הצמודה – עם פינות חמד שיצרו התושבים.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

על קצה המזלג נוגעת ב"מקומות הכואבים":
דרי-הרחוב– מתנדבת שנים, מכירה את היחידה לדרי רחוב ועדיין, קשה לראות – על בסיס יום-יומי – אנשים במצוקה. בחיים לא נותנת כסף (שלצערי הולך לרוב לסמים) אלא מציעה אוכל וקניות בסופר. זמן טוב לשים כאן ספוט לעירייה – כשהחורף בפתח…
קורקינטים= סכנת נפשות (תקצר היריעה)…
וסמאללה: התנים בלילה במרכז העיר– פחד אלוהים ישמור! חייבים לטפל בזה. לפני כמה ימים התן ואני יצאנו לריצה (לא מתוכננת) ביחד. הוכתר כחוויה פחות נעימה.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עומלת בימים אלה לקראת ערב קריאות מבויימות בקאמרי (23.11, שעה 19:00, באולם קפה תיאטרון. כן, זאת לגמרי פרסומת לא סמויה). תקבלו טעימה מ-4 מחזות מקוריים חדשים,ביניהם מחזה הביכורים שלי – "הבת של אליס מילר":"בשמונה באוקטובר, אנפה, שמועמדת לתפקיד מפקדת הטייסת הראשונה בחיל האוויר,נפצעת עקב תאונת-טיסה קשה.מפגש עם המנחה בסדנת הדרמה-תרפיה אליה היא נשלחת מוביל אותה למסע מטלטלשבסופו תידרש לקחת החלטה; האם לפשוט את המדים לטובת הבמה.המחזה מציף את השפעות המלחמה בראי החברה הישראלית;טראומה, תשוקה ושיוויון מגדרי".

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
סרטה המרגש של פז שוורץ – "מבחן בגרות – תיכון ה-7 באוקטובר" – דוקו שמלווה את סיפורה מעורר ההשראה של שכבת י"ב ביישובי העוטף, שהתפרקה לאחר אירועי השבעה באוקטובר ונלחמה כדי לסיים את השנה המשמעותית ביחד. לא הפסקתי לבכות כל הסרט. כמעט כל תוכן שקשור למלחמה נוגע בי בעוצמות. נצטרך עוד הרבה כוחות כדי לצמוח יחד כחברה; נוער העוטף הוא מודל לתקווה להצליח בזה.

וגם: בסבב המילואים האחרון שלי, כקצינה בחיל האוויר, זכיתי להכיר חיילת שבלטה ברוחב הלב שלה באופן מיוחד – מיקה מורבצ'יק.מתחילת המלחמה, כיוזמה פרטית ומדהימה – ציירה מאות פורטרטים – של חללים, חטופים ופצועים. מיקה נגעה בכל כך הרבה לבבות של משפחות, כשהעניקה להם את הציורים של יקיריהם. בין היתר, ריגשה מאוד את משפחתי כשציירה את הדוד של גיסי, אלי (אליהו) אורגד ז"ל, שהיה איש תרבות ונרצח בכפר עזה, וכן את רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל, בנם של חבריי ליאת ואורן.

3/לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?

וואו, יש המון… אוכל זה הצורך הכי בסיסי של בני-אדם – אני מעריצה שלעמותת "לשובע"(דברו עם רוית, מנהלת המטבח והחיים עצמם – מלאכית בדמות אדם!); ומי שמחובר לבני-נוער, לגמרי מוזמן להעביר הרצאה/פעילות/לבשל ב"מקום אחר"(בית חם לנוער בבזל. זו לא קלישאה – להגיע ולהשפיע!); ובגדול, פשוט להרים את העיניים מהניידים מדי פעם, ולגלות עולם שלם. להושטת היד שלנו יש עוצמה אדירה.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מפרגנת מכל הלב ל"אחים ואחיות לישראל – חמ"ל אזרחי" (A.K.A"אחים לנשק") – שמהיום הראשון למלחמה פשוט הפכו כאן עולמות כדי שיהיה הכל למפונים, לוחמים, פצועים ותושבים, וזאת תוך כדי שרבים מהם נמצאים במילואים בעצמם. כשהגיעו חברים מפונים מהדרום היינו בשוק מהסדר המופתי, כמות התרומות – ביגוד, מזון, ציוד אישי וכו'. החבירה שלהם לטובת יצירת מתחמים בטוחים, יד ביד עם עיריית תל אביב-יפו במבצע מול איראן – הייתה מעוררת השראה. ובכלל, תודה לכל האנשים שעושים לילות כימים – מתנדבי העיר, באשר הם!

מה יהיה?
טוב. חייב להיות! אין לנו אפשרות אחרת, אין לנו ארץ אחרת – נעשה שיהיה טוב!

• העיר שלי
• תיאטרון
• תיאטרון הקאמרי
• ביינה
• אל וסינו
• ברים בתל אביב
• פארק הירקון
• דובנוב
• מלחמת שבעה באוקטובר

כל אחד מאיתנו, במהלך חיינו, צריך להגיע לפארק הירקון לפחות פעם-פעמיים-300 על מנת ליהנות מקצת מוזיקה והתקהלות המונית. ובכל פעם מחדש אנחנו מופתעים שכל האנשים הרבים האלה חולקים איתנו טעם במוזיקה, וגורמים לכל נסיעה לאתר ההופעות האולטימטיבי שהוא פארק הירקון (אוקי, אולטימטיבי ביחס למה שיש לנו) להפוך למסע אל תוך גיהנום תנועתי וניסיונות נואשים להימנע מהיתקלות בעוד 100,000 איש שמגיעים באותה השעה בדיוק לאותה ההופעה בדיוק. אבל איך מבצעים את זה? הופה, יש לכם שאלות. ולנו יש תשובות.

איזה כבישים נחסמים בדרך לפארק?

החיים צפויים מראש, וגם בפארק הירקון אפשר תמיד לצפות מראש לעומסי תנועה כבדים בסביבתו כשיש הופעה גדולה במיוחד על הדשא של גני יהושע. בדרך כלל חוסמת המשטרה את נתיבי התנועה המרכזיים באזור – מחלף רוקח מצפון ומדרום, מחלף מרכז הירידים, שדרות רוקח מרחוב שטרית ועד רחוב משל ולעיתים גם רחובות נוספים על פי הצורך. החסימות מתחילות בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מספר שעות לפני תחילת ההופעה, ונמשכות עד סמוך לסיומה.

אז איך מגיעים ברכב פרטי?

תל אביביים פריווילגים וחבר'ה שמגיעים מחוץ לעיר יעדיפו לעשות את הדרך להופעה ברכב. בפועל, מדובר באופציה הכי פחות מומלצת, בעיקר בגלל העובדה שתיאלצו להיתקע בפקקים בדרך אל הפארק ובעיקר בדרך החוצה, כבר בתוך החניון. אם למרות זאת אתם מתכוונים להגיע ברכב, עשו טובה: קחו איתכם טרמפיסטים ונסו שלא לצפור – כולם מנסים להגיע בדיוק כמוכם. מה שאתם לא עושים: אל תכוונו את הווייז לחניונים של הפארק, הידועים גם בכינויים "ביצות הייאוש".

אוקיי, ומה עושים עם הגענו עם הרכב בכל זאת?

יודעי דבר ממליצים להגיע קצת אחרי שההופעה מתחילה – אז הכבישים כבר פנויים – ולצאת לפני ההדרן האחרון כדי להימנע מהמתנה של שעות בדרך החוצה מהחניון. לא בטוחים שזה שווה את זה. העצה שלנו היא לחנות כמה שיותר רחוק, כדי שתוכלו לצאת אל הדרך חזרה הביתה במהירות. אם אתם מרגישים הרפתקניים, יש אנשים שמחפשים חניה ברחובות ובשכונות המגורים שקרובות לפארק, כמו שיכון עלית ונחלת גנים ברמת גן, החלק הצפוני של רחוב בן גוריון הרמת גני, או השכונות התל אביביות מסביב לפארק (בבלי, הדר יוסף ומעוז אביב). הסיכון הגדול? שלא תמצאו חניה ותבזבזו מלא זמן.

זאת רמת גן, תכירו, כאן יש חנייה לפעמים (צילום: שאטרסטוק)

ומה עם חניונים בתשלום?

כמובן שמסביב לפארק יש כמה חניונים שאחרי פקק ארוך תוכלו לזרוק בהם את האוטו: חניון גני יהושע וחניוני מרכז הירידים (מומלץ להימנע משניהם אלא אם הגעתם שעות רבות לפני ההופעה), חניוני האתלטיקה הדר יוסף, חניון רפידים (מעוז אביב), חניון הדרייב אין שמוכר גם בתור חניון היכל שלמה (בתשלום), חניון קניון איילון ואיצטדיון ר"ג, חניון רידינג וחניוני האוניברסיטה השונים: ברושים, נכס, מדעי החברה (בתשלום) וחניון הטניס.

שווה לנסות להגיע עם תחבורה ציבורית?

תחבורה ציבורית הפכה להיות קלה יותר עם השנים, כבר לא צריך רב קו, רק רצון טוב לשלם. האוטובוסים העירוניים והרכבות בדרך כלל מתוגברים בימים של הופעות ענק בפארק, אבל גם העובדה הזאת לא תחסוך מכם צפיפות ומאבקים כדי לתפוס מושב, וגם לא את הפקקים אם תתחילו את המסע שלכם מאוחר מדי. אנחנו ממליצים לצאת אל הדרך מוקדם ולהתכונן לדיבורים קולניים של נערות בנות 14. בחזור – צאו לפני שההופעה נגמרת כדי להצליח להידחק לקו האוטובוס שייקח אתכם הביתה, את ההדרן כבר תשמעו מהדרך.

איזה קווי אוטובוס ורכבות מגיעים לפארק הירקון?

להלן קווי האוטובוס שמגיעים אל הפארק: מקניון עזריאלי – קו 44 או 47, מתחנת רכבת השלום – קו 744 או גם כן 44 ו-47, ומתחנת רכבת סבידור מרכז – קו 3. במידה ואתם מגיעים ברכבת, ההליכה מתחנת רכבת האוניברסיטה אל הפארק אורכת מספר דקות, לכל היותר רבע שעה. מתחנת רכבת איילון ההליכה מעט יותר ארוכה ויכולה להגיע עד לעשרים דקות, אך זה עדיין שווה כדי להתחמק מהעומס בכבישים. מהעומס באוטובוס כבר אין איך להתחמק.

רגע, אפשר להגיע ברגל?

אם אתם גרים קרוב יחסית – כלומר עד שעה הליכה – ויודעים שגם ככה אתם צפויים לחזור הביתה מיוזעים ולהתעורר בבוקר שלמחרת עם שרירים תפוסים, למה שלא תלכו עם זה עד הסוף ותגיעו להופעה ברגל? האופציה הזו אופטימלית למתגוררים בקרבת הפארק, אבל גם למרוחקים יותר זו הזדמנות לשחרר את האדרנלין בצורה המיטבית אחרי ההופעה.

ומה לגבי מוניות?

אוהו, מלכי העולם וזיהום האוויר החליטו להגיע להופעה? כל הכבוד לכם. אם בחרתם בפתרון היקר והמלכותי, עדיף לקבוע עם הנהג שיבוא לאסוף אתכם גם בחזור, זאת כדי להימנע ממחירים שייקרעו לכם את הכיס ומזמן המתנה ארוך או מאפליקציית Gett שנוטv לקרוס במצבים כאלה. שימו לב: גם כאן לא תתחמקו מהפקקים, אלא תהיו חלק מהם וככל הנראה תיצרו אותם. רצוי לרדת מהמונית במרחק מה מההופעה כדי לא להיתקע ארבעים דקות בכניסה לפארק, או כמו שציינו קודם לצאת מוקדם יותר כדי להסתער על אלה שמחכות בחוץ כדי להעביר אתכם אודישן (אם אתם גרים קרוב מדי – נכשלתם).

אופניים זה לא פתרון טוב?

בכיף. שנסו ירכיים וברכיים וצאו לדרך. הנוף הפסטורלי של הפארק לעת שקיעה קיצית יגרום לנסיעה לעבור בנעימים, וכנראה שתגיעו מהר יותר מאלה הבוחרים באופציות ההגעה האחרות. רוכבי אופניים חשמליים,מזכירים לך לרכוב על פי החוקיםולא להפריע להולכי הרגל. שימו לב שחל איסור להכניס לשטח ההופעה קסדות, סוללות אופניים ומושבים, מה שעשוי לפגום בתוכנית הזה. כך או כך, גם לצאת מהמהומה הזאת עם אופניים זה לא פשוט.

אולי פשוט נישאר בבית?

אל דאגה, החברים שלכם יעלו סטוריז לאינסטגרם ותוכלו לקבל חוויה דומה בלי טיפת זיעה אחת ובלי כאבי רגליים. חוץ מזה, בטח כולם יתלוננו על הביצועים הגרועים ותוכלו לחייך ולציין בסיפוק שלא טרחתם להגיע. אבל ה-FOMO יהרוג אתכם.

הקשבנו לכם והגענו מוקדם. מה עושים עכשיו?

המהדרין פשוט ימתינו בשערי הכניסה כדי להיכנס ראשונים ולתפוס מקום טוב וקרוב ככל האפשר לבמה. מי שפחות לחוצים יוכלו לבלות שעות יפות בפארק עצמו, למשל. הגן הטרופי, גן הוורדים, גן הקקטוסים וגני ההרפתקאות הסמוכים יכולים לסגור לכם בכיף את הפינה של האחה"צ, ואם תביאו איתכם חומרי הכנה לפיקניק – הסתדרת לא רע בחיים. אם ייש לכם אמביציות קולינריות, נמליץ על צעידה נמרצת של כ-40 דקות בכיוון אל וסינו, המסעדה הנהדרת שעל גדות הירקון בפינת אבן גבירול, שהיא המקום הכי טוב לאכול בו בסביבה (לא שיש הרבה תחרות). מה שכן, אחרי בקבוק יין יהיה לכם קצת קשה לחזור.

• הופעות
• פארק הירקון
• גני יהושע