Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

פלסטיני

כתבות
אירועים
עסקאות
אוורירי, עדין וחלומי. קוסקוס בגואטה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה)

אחמד טיבי טעה: מי המציא את הפתיתים, אנחנו או הפלסטינים?

אחמד טיבי טעה: מי המציא את הפתיתים, אנחנו או הפלסטינים?

אוורירי, עדין וחלומי. קוסקוס בגואטה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה)
אוורירי, עדין וחלומי. קוסקוס בגואטה (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה)

בציוץ מעורר סערה מאתמול, ח"כ אחמד טיבי טען שאת הפיתוח הישראלי של "פתיתים", אורז בן גוריון אם תרצו, בכלל מגיע מהמאכל הפלסטיני מפתול. אחוזי זעזוע יצאנו לברר את מקור הפתיתים, וגילינו שאחמד טיבי טעה - את הפתיתים בכלל לקחנו מהמאכל הפלסטיני שיערייה. אופס

19 בספטמבר 2023

כולנו גדלנו על הידיעה המוחלטת שפתיתים הם מאכל ישראלי. למעשה, עם הפלאפל והשניצל וכל שאר ההשאלות הקולינריות, פתיתים היו אולי המאכל היחיד שהוא ישראלי למהדרין, ועוד כזה שמגיע ישירות מהראש ההפוך של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון.

האגדה נדחפה על ידי אוסם במשך שנים, ואף הופיעה על עטיפות המוצר, וכך היא מספרת: הפתיתים נולדו בתקופת הצנע, כאשר לא היה די כסף לפסטה או לאורז. בן גוריון פנה אז למייסד חברת אוסם, אויגן פרופר, וביקש שימציא עבור הישראלים תחליף ראוי לפחמימה – משהו כמו אורז, כי מחירי האורז המיובא האמירו, רק על בסיס חיטה. כך, כפי שנגלל במשך שנים, נולדו הפתיתים והפכו לפופולריים במיוחד במטבחי המקומי. גאווה ישראלית.

מאז, פתיתים רבים עברו בסירים (וספציפית, בסירי צהרון), ולנו הייתה גאוות יחידה (וגם את הויכוח המתמיד "איזה פתיתים טעימים יותר, צורת כוכב או צורת עיגול?"). אך ציוץ שפרסם אתמול חבר הכנסת אחמד טיבי מאיים לשמוט את הקרקע מתחת לגאווה הלאומית העלובה הזו. בציוץ טען טיבי שגם את הפתיתים לקחנו מהפלסטינים: "פתיתים אלה הם בעצם מפתול", הוא כתב, בהתייחסות למאכל פלסטיני מסורתי שדומה בצורתו ובטעמיו לפתיתים. "ואני אוהב מפתול של אמא, שעושה אותו ידנית", הוסיף טיבי כעקיצה אחרונה.

הציוץ של אחמד טיבי. צילום מסך מתוך X
הציוץ של אחמד טיבי. צילום מסך מתוך X

ובכן, אנחנו לא לוקחים שברונות לב לאומיים בכזו קלות, ועם כל הכבוד לד"ר טיבי, הדוקטורט שלו לא בתחומי האוכל. לכן פנינו בשאלה לד"ר נוף עתאמנה אסמאעיל, שפית ואשת קולינריה המומחית למטבח ערבי ישראלי, אודות מקור הפתיתים. ובכן, גם ד"ר עתאמנה אסמאעיל הסכימה עם טיבי, וסיפרה כי להערכתה הפתיתים הם אכן העתקה – אבל לא של המפתול, אלא דווקא של השיערייה. כן, גם הוא מאכל פלסטיני.

לא בדיוק פתיתים. הכנת מפתול. צילום: נוף עתאמנה אסמאעיל
לא בדיוק פתיתים. הכנת מפתול. צילום: נוף עתאמנה אסמאעיל

השיערייה עשוי מבצק המבוסס על חיטה לבנה, אשר ממנו קורצים פתיתים קטנים שדומים בצורתם לאורז. את הפתיתים האלה (סליחה, את חלקיקי השיערייה) מייבשים בשמש על נפות גדולות, ואז מטגנים קלות לפני הבישול. כן, נשמע בדיוק כמו הפתיתים של אמא, אולי מינוס הייבוש בשמש, והאריזה של אוסם.

המפתול אליו טיבי השווה, לעומת זאת, שונה במידת מה מהפתיתים על אף הדמיון בצורה. לפי ד"ר עתאמנה אסמאעיל המפתול מבוסס על קמח מלא, כאשר את הבצק קורצים לגרגרים קטנים הדומים לקוסקוס, ומאדים אותם בסירי אידוי גדולים. לעיתים גם מוסיפים להם בורגול, וזה כל השוני.

שיערייה פלסטינית. צילום: נוף עתאמנה אסמאעיל
שיערייה פלסטינית. צילום: נוף עתאמנה אסמאעיל

עם זאת, מוסיפה ד"ר עתאמנה אסמאעיל, אין לדעת מאיפה לקחו באוסם את ההשראה המדויקת לפתיתים, כי באותה המידה מקורם יכול להיות באורזו האיטלקי. מחברת אוסם ויתרו על להגיב לטענות הקשות, וחבל, כי אנחנו רוצים לדעת כמה ביסלי גריל מגיע לנו על הגילוי המסעיר. ואמנם קשה לנו להאמין שבן גוריון עצר לטעום אורזו באיטליה במהלך תקופת הצנע, אבל ניכר שלא ממש מדובר בהמצאה חד פעמית או הברקה יצירתית של בן גוריון. כנראה שנאלץ להישאר עם עצם המצאת מדינת ישראל. רגע, מה זאת אומרת זה של הרצל?

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בציוץ מעורר סערה מאתמול, ח"כ אחמד טיבי טען שאת הפיתוח הישראלי של "פתיתים", אורז בן גוריון אם תרצו, בכלל מגיע מהמאכל...

מאתיעל שטוקמן20 בספטמבר 2023
"מי חי בסרט?". תאמר נפאר. צילום מסך.

האזינו: הראפר הפלסטיני תאמר נפאר ברימיקס ל"סרט ערבי" של טונה

האזינו: הראפר הפלסטיני תאמר נפאר ברימיקס ל"סרט ערבי" של טונה

אחרי שהראפר הישראלי האהוב טונה הדגים את הידע שצבר בשיעורי ערבית, הראפר הפלסטיני המצליח בעולם יצר רימיקס לסינגל "סרט ערבי", ותאמינו לנו - הוא פוליטי

"מי חי בסרט?". תאמר נפאר. צילום מסך.
"מי חי בסרט?". תאמר נפאר. צילום מסך.
7 בינואר 2016

הראפר הפופולרי טונה, שזכה להצלחה גדולה עם להיטיו "גם זה יעבור" ו-"רוק 30", הוציא לפני כחצי שנה את השיר "סרט ערבי" – שיר שנעזר בסלנג ערבי כדי ליצר תמהיל משעשע של ראפ ישראלי בפסאדו-ערבית. כעת, תאמר נפאר – הראפר הפלסטיני הבולט ביותר – לוקח את השיר המשעשע וברימיקס מיוחד הופך אותו לשיר פוליטי, חד ובכל זאת – עדיין משעשע. זה הוא שירו הראשון של תאמר נפאר בשפה העברית מאז 2009.

בשיר, שיצא במסגרת שיתוף פעולה עם תכנית ההיפ הופ "ג'יגה ג'וס" המשודרת ברדיו הבינתחומי, לוקח תאמר את המוזיקה של טונה ומספק את הטוויסט שלו על הנושא. הראפר, שמעולם לא חשש להיות פוליטי, מספק כמה משפטים בולטים לאוזן הישראלית כמו: "חם כמו צמיג יעני פאקינג אינתיפאדה", "מלקולם איקס לא האוס ניגר ולא לוסי אהריש" ו-"אסור לי להתחתן עם מישהי מראמאללה/ אז איים אין לאב ווית' א ג'ו/ מה לעשות להב"ה" המרפרר לשירו "Mama I Fell in Love With a Jew".

תומר גרשנמן, מנחה תכנית הרדיו שיזם את הרימיקס, פרסםבעמוד הפייסבוקשל התכנית כי הוא מזמין ראפרים שהתעצבנו מהשיר להקליט תגובה. יואב אליאסי, זה הרגע לו חיכית כל חייך.

עדכון (8/11. 12:10):

הראפר T.O.B (תום גוטמן) הרים את הכפפה והקליט גרסה נוספת לשיר סרט ערבי – "סנדוויץ ערבי", המציגה את נקודת המבט הימנית. בין היתר ניתן לשמוע את תום מחלק כמה שורות אכזריות, כמיטב מסורת הבאטל, כגון: "מעיף אותך מראפ כמו שזרקנו לך ת'סבא", "יש לנו בר רפאלי ולכם רק את העז", "הנה זה מגיע, עוד ראפר מרמוריה, מנסה להפוך ת'מדינה חירייה". את השיר מסיים תום בנאום קצרצר המסביר כי הוא מכבד את כולם וכי על אף חילוקי הדיעות, הוא שואף לשלום.

הראפר תאמר נפאר, אחד מהקולות האמנותיים הבולטים ביותר ביותר במגזר הערבי, נולד בלוד בשנת 1979 בלוד. בשנת 1999 הקים יחד עם אחיו סוהיל וחברם מחמוד (ג'וקר) גריר את להקת DAM, להקת הראפ הפלסטינית הראשונה. הלהקה זכתה להצלחה רבה באירופה והכרה רבה גם בקרב סצינת ההיפ הופ האמריקאית. לאחרונה בחרו אנשי Vice להתמקד בתאמרבפרק הראשון של סדרת התעודהעל היפ הופ ישראלי ופלסטיני שלהם – "Hip Hop In the Holy Land".

[tmwdfpad]

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי שהראפר הישראלי האהוב טונה הדגים את הידע שצבר בשיעורי ערבית, הראפר הפלסטיני המצליח בעולם יצר רימיקס לסינגל "סרט ערבי", ותאמינו...

מאתמתן שרון9 בינואר 2016
שפה משותפת. חאדר אבו סייף ושי משה (צילום: איליה מלניקוב)

המדינה לא מאפשרת לנו להיות פשוט שני בני אדם

המדינה לא מאפשרת לנו להיות פשוט שני בני אדם

אני יודע שהוא היה רוצה "שאזיין בשכל כל היום" במקום לדבר כל הזמן על קיפוח ועל גזענות, אבל המציאות לא מאפשרת לנו פשוט להיות שני בני אדם. טור בעקבות פרויקט הנשיקות המיוחד של טיים אאוט

שפה משותפת. חאדר אבו סייף ושי משה (צילום: איליה מלניקוב)
שפה משותפת. חאדר אבו סייף ושי משה (צילום: איליה מלניקוב)

נעמדנו זה מול זה, והצלם החל במלאכה. ״אני רוצה שתתנשקו ישר, אל תטו את הראש הצידה, כך התמונה תצא טוב", הוא הכין אותנו לרגע המוזר העומד לבוא. "תתנשקו עכשיו".

לפרויקט המלא של טיים אאוט

ובעודי עוצם את העיניים ומרגיש את השפתיים שלו נוגעות בשלי – אני מחייך. זה הניצחון הפרטי שלנו. "למה אתם מחזיקים אחד את השני ככה?", שואל הצלם. ואני עונה: כי רק כך אנחנו יודעים להחזיק אחד את השני. בזרועות אחד של השני אנחנו מוגנים. מוגנים מפני להב"ה, מפני הסתה. כך אנחנו יודעים, מציאות חיינו היא זו, ומעולם לא החזקנו אחרת.

הכרתי אותו בפורים של השנה שעברה. אני התחפשתי למלכת פלסטין והוא פשוט היה בחור יפה. שיכור ומדדה על נעלי עקב ניגשתי לעברו והצעתי לו נישואין. הוא הסכים, ובאופן מטופש, התחתנו לכאורה. מאז נפגשנו מדי פעם, ובכל פעם התפצלו דרכינו. זה לא סיפור אהבה מהאגדות. יותר כמו קומדיה רומנטית פרועה, גרסת המציאות הישראלית-פלסטינית.

[tmwdfpad]"מה תרצה להגיד לחאדר?" שואל אותו הצלם. הוא מביט בעיני, ומשיב: "את כל מה שיש לי להגיד לחאדר הוא כבר יודע". ואני באמת יודע. אני יודע כמה קשה זה כשאתה לא יכול להגן על מישהו שאתה מחבב במדינה הזו. אני יודע שהוא היה רוצה "שאזיין בשכל כל היום" במקום לדבר כל הזמן על הדברים המהותיים האלה, על הפיל בחדר, על קיפוח ועל גזענות. אני יודע שהוא היה רוצה שאכתוב לו על דברים שכותבים עליהם במדינות מתוקנות, היה רוצה שלא יהיו בינינו מחיצות, שנהיה פשוט שני בני אדם, כמו שהוא היה אז בעיני – פשוט בחור יפה.

ואני רוצה להגיד לו שאני לא רואה אותו כיהודי דרך עיניים של ערבי, אני רואה בו פשוט אדם. אני רואה בו את מה שהוא ראה בי באותו ערב עם הכאפייה, הגלביה ונעלי העקב, רואה בו את כל מה שהוא איכשהו ראה בי. הממשלה יכולה להסית נגד כל מה שאני, אבל אנחנו פה כדי להלחם, כדי שיראו אותנו כפי שאנחנו מתחת לכל הדברים שאינם תלויים בנו, כשני בני אדם. עכשיו אנחנו מחזיקים אחד את השני כמו שרק אנחנו יודעים. הצלם נותן הוראה, הפרדו. אנחנו מושכים את זה עוד כמה שניות, בידיעה שנתראה רק בעוד כמה חודשים. כי לא נוכל להתעלם מהדברים האלה שעומדים בינינו. כי רק כך אנחנו יודעים להחזיק במדינה שלא מאפשרת לנו פשוט להיות שני בני אדם.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני יודע שהוא היה רוצה "שאזיין בשכל כל היום" במקום לדבר כל הזמן על קיפוח ועל גזענות, אבל המציאות לא מאפשרת...

מאתחאדר אבו סייף7 בינואר 2016
נובי גוד. זה רק נראה כמו כריסמס. (צילום: shutterstock)

ערבי בנובי גוד

ערבי בנובי גוד

שלחנו את חאדר אבו סייף לחגוג חג שבכלל לא קשור אליו, ומצאנו אותו בסוף הערב שיכור, מרוח במיונז ומרוגש עד עמקי נשמתו

נובי גוד. זה רק נראה כמו כריסמס. (צילום: shutterstock)
נובי גוד. זה רק נראה כמו כריסמס. (צילום: shutterstock)

את סילבסטר אני חוגג מאז הפעם הראשונה שהסתננתי למועדון בגיל 16. הפעם נשלחתי לכהן כערבי בארוחת נובי גוד. טניה, אחת המארחות, פתחה את הדלת, מברכת אותי בברכת "סנובים גודם". את סיר המקלובה הטבעונית שהבאתי הנחתי בידיה, בטוח שזה יהיה הלהיט של הערב. בואו רק נגיד שבפעם הבאה מומלץ שאכין אותו בממרח מיונז. אנה, המארחת השניה, קיפצה צוהלת מכיוון המטבח. אמרתי לה שלום והיא ליוותה אותי לסלון בזריזות, מפלסת את דרכה בין צנצנות מיונז. אני שואל את אנה שלל שאלות על החג, כאשר ברקע מוקרן סרט הנובי גוד המפורסם מכל, "סלוחקים פארם". כן חברים, לי, חאדר אבו סייף, שהפארם היחיד שהוא מכיר זה הסופר פארם ביפו.

שעה אל תוך הנובי גוד, ארבע פרוסות של לחם רוסי מרוח במיונז עם משהו ועוד מיונז, סלט אוליבייה במיונז, שובה – "דג בפרווה" – מאכל ורוד שמורכב מסלק, דג, תפו"א ומיונז – אני זוכה להכיר את המארחות שלי. שתיהן עלו לפה לפני כחמש שנים בלי המשפחה. הן מצאו אחת בשניה את המשפחה החסרה, שהשאירו מאחור. כיום שתיהן נשואות, ועדיין חברות טובות. טניה מבלרוס ואנה מרוסיה מלמדות אותי שיעור על נובי גוד, על אהבה, וכמובן, על מלך הערב – המיונז. "אתה חייב להבין משהו", אומרת אנה. "מה זה סילבסטר? סילבסטר זה אנשים שיוצאים למועדונים, רוקדים. זה לא כמו נובי גוד – נובי גוד זה משפחה".

נחמד שהתקשטת לרגל החג. שובה. תמונה: shutterstock
נחמד שהתקשטת לרגל החג. שובה. תמונה: shutterstock

עוד אנו מדברים, ואל הבית זורמים אורחים נוספים. כולם מקשקשים ביניהם ברוסית, בעוד אני נותר לקשקש ביני לבין עצמי בערבית. בסביבות השעה אחת עשרה אנחנו מרימים כוסית ראשונה. כוסית לכבוד השנה החדשה באמא רוסיה, כך זה נראה – כי מיד אחריה כל האורחים מתעלמים ממני בשיטתיות, פותחים לפטופים ועושים סקייפ למשפחות ברוסיה, באוקראינה, בבלרוס. כבר חשבתי להשתלט לאחד האורחים על הלפ טופ אבל פחדתי שאמא שלו תבהל מהערבי שחטף את המחשב של הבן שלה. קשה לי לתאר את השמחה שניבטת על פניהם כשהם חוגגים את הנובי גוד, שמחה שגרמה לי להרגיש קצת כפוי טובה בתוך החג שלהם. אנשים עם מסכים חוגגים געגוע למשהו שהם השאירו מאחור: משפחה, חברים, אהבות ישנות, וכל מה שנשאר להם זה עצמם, הקהילה שלהם, הנובי גוד הארור הזה שפתאום התחיל לרגש אותי בזמן שאלה פוגצ'ובה קורעת לי את האמא של התנוך.

אני יושב עם לחלוחית בזווית של העין, מנסה להיזכר מהו הגעגוע הפרטי שלי, מה השארתי מאחורי, כשמגיע הרגע המוזר הבא, ואחד האורחים שולף בובת פרווה בצורת צלופח, שגורמת לשמחה בבית לעלות בכמה אוקטבות. "סטיבי!", הם צורחים, ואני בוהה בו, בסטיבי הצלופח, שמחזיר לי מבט שובב ומסמן את עצמו כמטרה לנשיקת החצות שלי. עוד אני נרגע עם עוד שתייה ומנסה להיזכר בעניין ההוא, ועשר דקות לפני חצות, הגענו לשלב הבא בו עושים דבר מה שלא ברור לי: "הנה, קח חתיכת נייר, תכתוב עליה משאלה, תשרוף אותה, ואז תזרוק אותה לתוך השמפניה. תשתה, והמשאלה בטוח תתגשם", מבטיחה אנה.

הנה האמת על הנובי גוד – לכולנו יש את הנובי גוד הפרטי שלנו. בין אם זה פסח או רמדאן, או כל חג אחר שבו כל המשפחה הנודניקית שלך מתאספת. בכל השנה האחרונה לא פגשתי זוג שאוהב כמו אנה וטניה. אנה וטניה זנחו חיים שלמים מאחור כדי להתחיל חיים חדשים משלהן, אבל לא מתביישות במסורת שאיתה באו לחיים החדשים הללו, ומי כמוני יודע להעריך את זה. איך שהן מסתכלות אחת על השניה, או אפילו סתם מדברות זו אל זו – משהו בי התרגש מהן עד דמעות. לפחות עד שהן הקרינו את ברכת הנובי גוד של ביבי והרסו לי את התאבון. הייתי יכול בכיף לתקוע עוד פרוסה של דג מלוח במיונז, כוכב הערב, עד שביבי התערב בתהילה, תקע בי מבט מתוך מסך המחשב ובירך אותי בברכת "סנובים גודם" שהוציאה לי את כל תיאבון המיונז שהצלחתי לפתח.

וכעת, מנסיוני – 5 טיפים פשוטים שיעזרו לכם להתכונן לנובי גוד:

א. אל תאכלו מיונז או נספחיו לפחות שבוע לפני. חבל להרוס את הסיבולת.

ב. זכרו שלא מדובר בקטע רוסי. מאד מביך מביך להגיד לאנשים "מת על חגים רוסיים" כשהם מבלרוס.

ג. קחו בחשבון שאתם עומדים להשתכר.

ד. קחו בחשבון שאתם עומדים מ-מ-ש להשתכר.

ה. קחו בחשבון שכותב המשפט הוא שיכור שכותב את אותו המשפט שוב ושוב. לך לישון.

שתהיה לכולנו סנובים גודם מדהימה או מה שזה לא יהיה, שנאהב איש את רעהו כמו אנה וטניה, והכי חשוב – שנפתח סיבולת על אנושית לממרח מיונז.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שלחנו את חאדר אבו סייף לחגוג חג שבכלל לא קשור אליו, ומצאנו אותו בסוף הערב שיכור, מרוח במיונז ומרוגש עד עמקי...

מאתחאדר אבו סייף3 בינואר 2016
הפגנת שוברים שתיקה. צילום: אורן זיו

שוברים שתיקה: מישהו תהה מה קורה עם עדויות הפלסטינים?

שוברים שתיקה: מישהו תהה מה קורה עם עדויות הפלסטינים?

ברוכים הבאים לקונפליקט הישראלי־ישראלי, ההמצאה הגאונית של ישראל להשכחת הקונפליקט הישראלי־פלסטיני

הפגנת שוברים שתיקה. צילום: אורן זיו
הפגנת שוברים שתיקה. צילום: אורן זיו

אני זוכר את ההתאהבות הראשונה שלי בבן. קראו לו עידן. נראה לי שקראו לו עידן. אספנו ביחד קרשים לל"ג בעומר, משימה שמצריכה התגנבות לתוך אתרי בנייה נידחים בבת ים. "תן לו לגנוב", אמר אחד הילדים בחבורה של עידן, בזמן ששנינו חומקים ביחד לחורבות הפלדה, "אימא שלי אומרת שהם טובים בזה". אני זוכר את הבחילה שעלתה בי ואת תחושת המחנק, קפאתי במקום, אבל עידן החזיק לי את היד וענה: "אני והוא גנבים טובים באותה המידה". משהו בניסיון שלו לא להציל אותי, אלא להתלכלך יחד איתי, גרם לי להתאהב בפעם הראשונה. נכנסנו וגנבנו יחד את הקרשים.

הסולידריות של עידן לא דומה לסולידריות של שוברים שתיקה, שאחרי שהכניסו אותנו לבד לאתר הבנייה נזכרים לסנגר מול המצלמה, שלא רואים אותנו כאותו הדבר כמותם. אני יושב בבית עם סוודר, תחתונים וגרביים, קורא ידיעה אחרי ידיעה אחרי ידיעה. מישהו תהה מה קורה עם עדויות הפלסטינים? איך הפכה הסערה בין הימין לשמאל למלחמה שמתנהלת פה? איך זה קשור ליהודים VS יהודים?

כולם מדברים על ארגונים נגד ארגונים, אבל דבר אחד נשכח: שני הצדדים עסוקים בלכסח זה את זה, ואותנו שכחו מאחור. ברוכים הבאים לקונפליקט הישראלי־ישראלי, ההמצאה הגאונית של ישראל להשכחת הקונפליקט הישראלי־פלסטיני. אני קם, מתקלח, מתלבש ויוצא לדייט. לפעמים יש בך משהו, כערבי שחי במדינה הזו, שמתנדנד כל היום בין שוברים שתיקה לבין שוברים לך את הרצון לחיות.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ברוכים הבאים לקונפליקט הישראלי־ישראלי, ההמצאה הגאונית של ישראל להשכחת הקונפליקט הישראלי־פלסטיני

מאתחאדר אבו סייף28 בדצמבר 2015
איימן עודה

האם איימן עודה יצליח להשיב את התקווה לרחוב הערבי?

איימן עודה, מנהיג הרשימה המשותפת, הוא הכי "צעיר ערבי משכיל שמסתכל ישר בעיניים" שתמצאו. האובמה של המגזר הערבי בישראל מדבר על...

מאתשרון קנטור11 במרץ 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!