>> אריאל כהן הוא פרפורמר, יוצר מופע ויוצר אמנות פלסטית. כבר קרוב לעשור שהוא משתף פעולה עם אוהד נהרין ביצירותיו, והייתה לו השפעה רבה על היצירות "החור" ו"שדה21" (להן גם עיצב את התלבושות), "עבודה אחרונה", "ונצואלה", ו"2019". לדבריו, אוהד נהרין ולהקת מחול בת־שבע מהווים עבורו מרחב לימוד משמעותי ופורה. כעת במופע "מומו", שיעלה בשבוע הבא להופעות במרכז סוזן דלל, הוא שותף מלא ליצירה.עוד פרטים וכרטיסים כאן

1. POC קפה

כחרגול בתי קפה, הפוקפה הינו תחנת רכבת מרכזית, מפלט מהשומקום היוקרתי שנחגג בעיר הזאת. הודות לחוסר הרשמיות ואנשים מתעניינים, מתאפשר סחר חליפין של מחשבות, דעות וידעים, תוך נשימת עשן ופיח עירוני – לא לשווא. נקודה מוריקת צמחים בין קפה משובח או מאפה ידוע לשמצה תוצרת המקום.כפר גלעדי 48

2. סטודיו סוזי וסטודיו ורדה

הם נמצאים במשכן העבודה של להקת המחול בת שבע במתחם סוזן דלל. סטודיו ורדה ענקי ולו רצף חלונות מקושתות, מהם אפשר להשקיף על רחבת עצי הדר חמוצים אך יפים ומסודרים. סטודיו סוזי נמצא בקומה מעל ורדה, ולו מרפסת שממנה נגלה חוף הים ובה יש את השקיעות הכי יפות – אותן אפשר לראות כשעושים שיעורי גאגא שפתוחים לכולם! השיעורים מתקיימים בימים א'-ו' (ואת השקיעה מסוזי אפשר לראות בדרך כלל בשיעורי הערב בימי שני ורביעי).יחיאלי 5

3. גינת אליפלט

לרגע העולם חדל ותוך מדידת מרחק בהיתר לנפוח עד 100 מטר, התגבשו תחנות מעבר עם צ'אקלאקות. גינת אליפלט היא גבעה ועוד שליש גבעה שנותנות בי דופק של פנטזיה – מהפכה צרפתית של "מתחת לאבני הרחוב – החוף" (סיסמא מתוך מרד הסטודנטים ב-68' בצרפת, שהתייחסה לחול הים שנחשף מתחת למרצפות העקורות, אבל משמעותה הייתה כמובן מטאפורית: הכוונה היא לחיי היומיום האפורים). אימונים לא שיגרתיים יחד עם חברות, שותפים לפשע החופש בתנועה. כיום חלק מכביש אליפלט הסמוך ומה שהיה "הפארק הקטן" עוברים יחד מתיחת ראשים ובלילה, תוך עבודה, זה נראה טוב.אליפלט פינת הרבי מבכרך

4. ריינבו

מחולות הגוף קשות ומאתגרות את הגופ'נפש בצורה אולימפית, תנועת מחשבות הנאצרת למחול גוף במופע החי. אלה מצריכות הזנה יוצאת מן הכלל ולעיתים רבות אוכל מזללה הוא היחיד שהעצמות ושרירים שלנו זקוקים לו. הריינבו עושים את זה הכי טוב שיש! לינה סופיה מנהלת את הריינבו בחללית שבאבן גבירול, ובה שירות אדיב ליושבי המקום, תוך טיסה בין מיליון בונים של וולט.אבן גבירול 88

5. פסטיבל צוללן

פסטיבל מחול שהוא אירוע אמנות רב תחומי ומלהיב, שמדי שנה מציג פרויקטים חדשים ומפתיעים. מנהל אותו אמן וחבר בשם עדו פדר, והמהדורה הקרובה ממש אוטוטו, 24-18 באוקטובר 2023. לפסטיבל יקראו השנה a state of self: איש נחלתו, והוא מציג פרויקטים בכמה מקומות בעיר. למשל, אירוע בפופ-אפ על פארק המסילה, שבו מסיבה אשר במהלכה תפציע תערוכת סולואים. אמנים שווים יציגו ביניהם בשמת נוסן, קימ טייטלבאום, אנה ווילד ואחרים.צ׳ק איט אאוט.

• העיר שלי
• POC קפה
• פסטיבל צוללן
• ריינבואו
• סוזן דלל
• אליפלט
• בת שבע

דמיינו סיטואציה כזו: קבוצה של 40-50 אנשים, לבושים לבן, צועדים ברחבי בת ים בעקבות כמה רקדנים, אוחזים בשקיות זבל ואוספים פסולת מהרחוב. כך מתחילים מופעים מסוימים בפסטיבל "צוללן" 2022 שהחל במוצ"ש האחרון ויימשך עד ה-10 ביולי. זוהי שנתו ה-11 של הפסטיבל, שמתקיים השנה בשני לוקיישנים עיקריים – מוזיאון בת ים לאמנות והמרכז לאמנות עכשווית (CCA) בתל אביב. כותרת הגג שלו הפעם היא "Enter the Pool", וכשמו – הוא מזמין את היוצרים וגם את הקהל לקפוץ אל תוך הבריכה ולהתחיל לשחות.

"השנה הפסטיבל ממשיך את הרומן שלו בין עולם המחול לעולם האמנות הפלסטית", מסביר עדו פדר, המנהל האמנותי של הפסטיבל זו השנה העשירית. "זוהי השנה השלישית שהוא מתקיים מאז פרוץ המגיפה. בשנה הראשונה קיימנו מסע של להקת מחול בין מוסדות התרבות, שהיו אז נטושים. בשנה השנייה שמנו דגש על איך חוזרים לקהל אחרי שלא ראינו אותו בלייב במשך תקופה ארוכה. השנה אנחנו מתמקדים באקט שהוא סוג של פנטזיה לפיה עולם האמנות יכול להפוך למשהו יותר פולחני, קהילתי. עכשיו כמובן שזה לא באמת פולחן, אלא איזשהו חלום בהקיץ. אבל שהפסטיבל ירגיש כמו אירוע טקסי".

מה זאת אומרת?
"אנחנו רואים איך עולם האמנות הפלסטית הופך מצד אחד להיות עוד שלוחה של הקפיטליזם, אבל מצד שני לא באמת הופך לתרבות פופולרית. זה לא שהוא יכול להתחרות בנטפליקס. לכן הוא בעצם נופל בין הכיסאות ומאבד מכוחו. הפנטזיה שלנו היא על הדרך בה עולם האמנות חוזר להיות משהו שיש בו עניין פולחני".

לא קולקטיב, להקה

הפסטיבל מורכב מכמה סוגים של אירועים: הראשון נקרא "תערוכה להקתית", שזו האלטרנטיבה שפדר רוצה להציע לתערוכה קבוצתית. "הם משתמשים בכלים של האירוע החי שמתקיים בכל החלל של מוזיאון בת ים, אז יש לך אוסף של כוריאוגרפים ורקדנים שמופיעים לצד פסלים אמיתיים שליקטו האמנית מיכל הלפמן ואוצרת המוזיאון הילה כהן-שניידרמן. זה אירוע שחוקר את המתח ואת הטווח בין גוף חי וגוף דומם, בין חיים ומוות. ברקע נמצאים גם משבר האקלים, ושוב, המגיפה. זה אירוע של שעתיים וחצי, שאחריו יתקיים בכל פעם אירוע מוזיקלי אימרסיבי שנקרא 'מקדש מוזיקלי'. אחרי החוויה הזו של בין חיים למוות מגיעה חוויה מוזיקלית חזקה ושונה".

עוד תערוכות "להקתיות" ישלבו טקס שיצרו האמנים גלעד רטמן ומיכל הלפמן עם חבורה של רקדנים, וגם השקה של פנזין חדש שמתעד פרפורמנסים שהתקיימו במרחב הציבורי. במקלט של ה-CCA תתקיים תערוכה של שלושה יוצרים צעירים שמציגים מבע של דור מסוים – כזה שהאידיאולוגיות כבר לא עובדות אצלו אבל עדיין טבועות אצלו בגוף (מופע שבין השאר משלב גברים בעירום מלא). "במקום שפתיחת תערוכה תהיה אירוע אנמי של נטוורקינג ולכלוכים אחד על השני, מתכנסת חבורה של אמנית לאירוע שמנסה להתניע איזה טקס", אומר פדר, אם כי חבל לזלזל ככה בלכלוכים. לקראת הסיום הפסטיבל יתפוס תפנית קצת יותר אופטימית, ושם שובצו בכוונה תחילה "אקטים קצת יותר מרפאים לשיח", לפי פדר.

כמעט כל האירועים בפסטיבל יתקיימו בפעם הראשונה. חלקם הגדול הוא תולדה של רזידנסי שהפעיל פדר יחד עם גלעד רטמן, הלפמן וכהן-שניידרמן במהלך השנה האחרונה במוזיאון בת ים וב-CCA. "הבריכה היא דימוי מוכר, מקום שאפשר להגיע אליו ליהנות ולשתות, אבל במקביל גם מקום קצת מסוכן ומפתה. הפסטיבל הזה הוא איזשהו רגע של כניסה למים".

פסטיבל צוללן, 25.6-10.7, מוזיאון בת ים והמרכז לאמנות עכשווית בתל אביב (CCA). כרטיסים לאירועים השונים החל מ-60 ש"ח

• ❤ תרבות
• פסטיבל צוללן
• אמנות

נראה שאחד הסממנים הבולטים של התקופה הזו בתרבות ובאמנות הוא הטשטוש בין המציג לבין הקהל. אמנם אנו נדרשים לריחוק חברתי ומתקשרים באמצעים מקוונים, אבל המצב הנתון מוביל למפגשים עם מינימום תיווך: הופעות של אמנים מובילים בחצרות בתים או במרחבים ציבוריים, מפגשים בזום שבהם ניתן לייצר שיח דו כיווני וכן הלאה.

בתוך הזרמים האלה מתקיים השנה פסטיבל צוללן למחול עכשווי (22-26 בדצמבר), בניגוד לפעמים קודמות ובדומה לפסטיבלים אחרים של התקופה – במתכונת מקוונת. בניהולו האמנותי של עידו פדר יחקור השנה הפסטיבל בחמישה פרקים מוסרטים את מיתוס "הקהלהקה" – הלחמה של המילים "הקהל" ו-"להקה".

לפי היוצרים, מדובר ב"פורמט חדש ליחסים בין קהל ולהקה, בריאה של מיתוס חדש, שיכול להנחות אותנו לעבר אמנות העתיד. פסטיבל צוללן כפי שהיה עד היום הפך לפרדוקס תחת חוקי הריחוק החברתי". לצד הסרטונים יובא לשימוש הכלי שהפך כבר סמל לתקופה: הזום, אלא מה.

צפו במנהל האמנותי עידו פדר מסביר על מיתוס הקהלהקה. בזום:

מתוך חמשת הפרקים שיוצגו בפסטיבל המקוון בולט זה החמישי שבו להקת המחול תחבור לליין המסיבות המעולה קוק שוק. ויש לא מעט חוטים מקשרים בין השניים – בייחוד בתקופה הנוכחית שבה אי אפשר לרקוד כראוי – לא במסיבות ולא מול קהל. בפרק הזה שנקרא "סינדרום ירושלים" מתמודדים המציגים – מהלהקה ומהליין – עם "האבסורד של המרחב הפוליטי וקריסת התרבות הצעירה בעיר על ידי חזון משיחי פתטי אך מרגש", כך לפי היוצרים. תפסנו את חיים ויטלי כהן ממובילי הליין לשיחה קצרה על מחול, משיחיות וחייזריות בבלפור ומעבר. הרבה מעבר.

איזו אמירה בעצם רציתם להבליט פה?
"העבודה נקראת סינדרום ירושלים על שם אלה שמגיעים לעיר וחווים איזו תחושת קדושה שנוחתת עליהם. אלה שהופכים למשיחיים עם תחושת שליחות – גורם שמתווך בין בני האנוש לאלוהים. בדרך כלל זה מסתיים בכישלון מול המציאות ומוגדר כבעיה רפואית-נפשית. אז בגדול יצאנו אנחנו – חבורת קוק שוק והקהלהקה להפגנות בירושלים בתור חבורה קצת מוזרה לבושה בלבן עם ריטואלים מיוחדים. ניסינו להשתלב באווירה המשיחית שיש להפגנות האלה, אווירה של ניסיון ליצור מציאות חדשה שכנראה נתקעת שוב ושוב במציאות אחרת. מעין תרגיל כזה לבדוק את גבולות המשיחיות והשיגעון.

החלק השני של העבודה הוא בעצם מבט לעתיד. הלוקיישן שנבחר הוא הפלנטריום שמרמז על מבט לכוכבים, למקור חיצוני או לכוח עליון ובו קיימנו רייב. בעצם חיפשנו מקום אחר לנחות בו ולהמשיך את הקיום שלנו, לחזור ולרקוד על כוכב אחר אחרי שהכל יוכחד פה וייגמר". אלא שבחלקו השלישי של הפרק הם מוצאים את עצמם דווקא במוזיאון ארץ ישראל "עם נוף מאוד ישראלי של ירוק ועצי זית".

כיצד שיתוף הפעולה הזה התגבש?
"אנחנו עובדים ביחד ברמה כזו או אחרת כבר זמן מה, אבל עדיין לא הופענו יחד בפסטיבל. הפעם היה רצון להעלות משהו מקורי אז עידו פדר הציע לנו וחשבנו על זה ועל הרעיון ואיך לחבר את זה לכאן ולעכשיו. בתקופה ההיא החלו ההפגנות בבלפור ופשוט זרמנו עם הרעיון ונקלענו לתוך סינדרום ירושלים שרבים נקלעו אליו. לכולם לוותה תחושת שליחות מאוד גדולה ורצון להציל את המקום הזה מהתהום שאליו התדרדר. היינו שם גם בלי קשר למופע הזה ועשינו את הקטע שלנו והיה מעניין לראות את התגובות של הקהל לזה".

"זה", אגב, זו חבורה (לבושה בלבן להזכיר) שמדי פעם שמה מוזיקה באוזניות ונכנסת לריקוד מתואם. "היה חיבור בינינו אבל בעצם היינו מנותקים מאוד מהסביבה", הוא מסביר, "התכתבנו עם אחת הסיסמאות – 'מנותקים נמאסתם', ואנחנו עצמנו היינו מנותקים אבל לא נמאס לנו".

איזה סוג של תגובות קיבלתם?

"כאלה שמשיחים מקבלים: 'משוגעים' ו-'מה אתם עושים? אתם הורסים!'. נגיד מאוד בלט שתפסו אותנו כאלה שמשרתים את דימוי החייזרים והאנרכיסטים, שאנחנו מוזרים מדי כדי להשתתף בדבר הזה, ושאנחנו הורסים את הווייב של ההפגנה. אבל גם היו תגובות טובות מאלה שנהנו מהפרפורמנס".

בקיצור, באתם עם אמירה שלא צריך לקחת את עצמך ברצינות תהומית.

"כל משיח צריך לתפוס את עצמו ברצינות אם הוא לוקח תפקיד כל כך גדול – לתווך את האמת. אנחנו, כמו תמיד, בקוק שוק וגם בצוללן מתקיימים כגופים שמתייחסים למציאות ולתרבות בצורה ביקורתית ואין אצלנו אמת אחת. יש את זו שלנו אך היא דינמית ואנחנו מתאימים אותה מדי פעם".

עד כמה ניתן להנגיש רעיונות כאלה דרך כלים מקוונים בלבד?
"בהופעה מוסרטת אתה יכול לצלם ולערוך בצורה אפקטיבית ואז להעביר את זה לכמות הרבה יותר גדולה של אנשים. אתה מאבד את החלק של הספונטניות לטובת מסר יותר הדוק. במסיבה, מנגד, הכל נבנה באותו הערב ויש לה דינמיקה משל עצמה. היא חייבת לכלול כמות מסוימת של אנשים שלוקחים חלק בדבר הזה. כשמעבירים בצורה מקוונת אפשר יותר למקד. לדעתי זה מעניין ומשהו חיובי בסך הכל, אפילו שאין את האפשרות להתקהל".

לא, אני בשוק: האנשים שמאחורי ליין הטכנו־גייז "קוק שוק" בריאיון

ואולי אחרי הקורונה המחיצות בין המציג לבין הקהל יסדקו ותיווצר יותר אינטימיות?
"אני די מאמין שיש לזה השפעה חיובית ושזה פותח אופציה למה שאמרת – אינטימיות מסוג אחר. למשל, למופעים שבמקור היו יותר בשוליים ולא המוניים מעצם הגדרתם. לא איזה מופע מושקע ומרהיב שאתה חייב בעבורו כמות מסוימת של אנשים כדי לכסות את ההשקעה. זה עשוי ליצור גל של יצירה שהיא באמת שונה וקרובה יותר ואולי מעניינת יותר. זה הכל תלוי במי עושה ומה הוא עושה.

"לא יודע איך נחזור אחרי החיסונים אבל אני יודע שהכל כבר השתנה ותהיה מציאות שונה מן הסתם. מוקדם עדיין לנבא מה יהיה אבל אני יכול להעיד על קוק שוק ועל גופים דומים לנו, שמי שיהיה יותר מוכן לזה יהיו אלה הקטנים מהשוליים. אני מאמין שהם יכולים לבלוט יותר בשל היכולת שלהם לעשות התאמות למציאות חדשה – הרבה יותר מגופים גדולים שבעבר השקיעו המון כסף ואנרגיה ועכשיו קרסו. אני ממש מאמין בכוח של השוליים לבלוט יותר בתקופות משבר".

חמשת הפרקים של פסטיבל צוללן יוצגו בין התאריכים 22-26 בדצמבר, בליווי מופע לייב בזום של היוצרת מיכל סממה. המחיר הוא מינימום של 50 ₪.כאן ניתן לרכוש כרטיס.לפרטים נוספים באתר הפסטיבל.

כמו כן, ב-26 לדצמבר (שבת) יחגגו אנשי קוק שוק וחבורת הקהלהקה יומולדת לישו – בשידור ישיר מגינת הפיי. לפרטים נוספיםבעמוד הפייסבוק של רדיוABCושלקוק שוק.

• ❤ תרבות
• פסטיבל צוללן
• קוק שוק
• הישרדות: קורונה
• מחאת בלפור
• מחול
• מוזיאון ארץ ישראל

• Facebook
• Twitter
• Email

היוצרים המעניינים באמת הם לא אלה שיעודים היה ברור להם משחר ילדותם, אלה שציירו על דופנות השלייה בבטן, אלא אלה שעשו קרוס אובר מתחום לתחום. חדי הקרן הנוצצים האלה יודעים להעשיר את עבודתם בלקחים שלמדו בעיסוקם הקודם. כזה הוא ערן שני, שבמשך שנים היה רקדן ופרפורמר על מיטב במות להקת בת־שבע ויסמין גודר, עד שהבין שמשהו חסר לו. "החלטתי שאני רוצה למצוא שפה, גישה נוספת ליצירה של עצמי", היא מספר.

הפור נפל על לימודי אופנה, שהמריא לאנטוורפן כדי להשלים תואר ראשון ושני בלימודי עיצוב אופנה. מעבר לים הוא הספיק לעבוד כמעצב באקנה סטודיו והקים מותג עצמאי משלו, שאת הקולקציה הראשונה שלו הציג בחממת המעצבים של מפעל הפיס בשבוע האופנה לפני שנה. את הקולקציה האחרונה שלו כבר הציג בשבוע האופנה האחרון בפריז, וכעת נמצא בארץ לרגל השקת מופע פרפורמנס המשלב בין שני העולמות מהם הוא מגיע – אופנה ומחול.

המופע Execution Series יוצג בפסטיבל צוללן ויתמקד בתנועה שבאופנה. "ניתנת לי הזדמנות להסתכל על העשייה שלי באופנה עם שאלות שהגעתי איתן מעולם הריקוד. אני מנסה ליצור טקסטיל מנותק מעלויות, מסחר ושיווק ולעסוק בוויז'ן, ביוטי וביזאריות. פרפורמנס שיתעסק בכל מה שבגדים מאפשרים לנו".

פריטי הלבוש והכוריאוגרפיה מבוצעים בידיו של שני, ויולבשו על גבר ואישה כדי לברוא מה שהוא מכנה "הסצנות הוויזואליות", שיורכבו לא רק מבגדים. "המופע מבוסס על תפירה והתרה, על מפגש בין שני מדיומים שונים שיעניק מקום רגשי ומסתורי". הקולקציות שעיצב שני דווקא לא מהדהדות ביגוד שמאפיין את עולם הריקוד. "במותג שלי עניין אותי ליצור משהו בשביל הגוף, אבל לאו דווקא בשביל לאפשר לו נוחות או תנועה. מעניין אותי ליצור בגדים שבמובנים מסוימים אפילו מגבילים ולבדוק איזו תנועה ושפת גוף יכולה להתפתח בתוך המגבלה הזאת".

שני אינו הראשון לשלב מוטיבים מעולם התנועה בתוך מסגרות אופנתיות. "בתי אופנה כמו קום דה גרסון עוסקים בשאלה של הליכה על מסלול – למה לא להראות בגד בתוך פעולה אחרת, או בזמן ארוך יותר? מי קבע שצריך ללכת מהר לצליל טכנו? יש משהו באופן שבגד זז ביחס לגוף שהוא נורא מעניין. מעניין אותי ליצור דברים ולראות איך הם יזוזו".

Execution Series במסגרת פסטיבל צוללן, 10.9, מוזיאון מובי לאמנות עכשוית, בת ים

• אופנה
• פרפורמנס
• מחול
• החיים היפים
• פסטיבל צוללן
• עיצוב ישראלי

• Facebook
• Twitter
• Email

את פסטיבל המחול צוללן, שיחל ביום רביעי הבא (29.8), יפתח השנה מופע מסקרן במיוחד – "EPOCH", יצירתם של הרקדנים והכוריאוגרפים וולמיר קורדיירו ומרסלה סנטאנדר קורבלן. הפסטיבל ביסס את מעמדו בשנים האחרונות עם תמהיל של מחול עכשווי ופרפורמנס מהארץ ומחו"ל, שרובו לא מוצג באולמות ובפסטיבלים של הזרם המרכזי, וגם השנה הוא ממשיך בקו הזה.

הדבר המעניין ב"EPOCH" התרחש מאחורי הקלעים. קורדיירו וסנטאנדר קורבלן שקעו בקריאת טקסטים שכתבו רקדניות וכוריאוגרפיות על עבודות המחול שלהן, סימנו את אלה שריגשו אותם במיוחד, לקחו את המילים הללו לסטודיו ושם המירו אותן לתנועות שחוברו לכדי יצירת מחול חדשה.

עוד כתבות מעניינות:
בת שבע הכריזה על עונת המופעים הקרובה
מנכ"ל סוזן דלל לא מתכנן לפרוש – וגם לא להתנצל
12 הצגות שאסור לפספס בעונת התיאטרון הקרובה

"עבורי הריקוד אינו רק ביטוי למה שמעסיק אותי עכשיו אלא גם להקשר הרחב ולהיסטוריה של האמנות שלי", מסביר קורדיירו, יליד ברזיל שחי ויוצר היום בצרפת וזכה לביקורות משבחות כבר בסולו הראשון שיצר עם תום לימודי המחול שלו. "מקורות ההשראה של 'EPOCH' הם טקסטים מהעבר שמתורגמים לתנועת הגוף הפרטי שלנו ומעודכנים לשפת ההווה".

ארסנל היוצרות הכותבות שהיו הבסיס למה שהשניים רואים כמהלך "ארכיאולוגי מגוון מאוד" כולל בין היתר את ג'וזפין בייקר – רקדנית, זמרת ופעילת זכויות אמריקאית שפעלה בין שתי מלחמת העולם, את אלסקה גרט – כוריאוגרפית שיצרה בגרמניה בשנות ה־20 של המאה הקודמת, את הרקדנית אניטה ברבר שחיה בברלין בתקופת ויימאר ואת היוצרת העכשווית הפורטוגלית ורה מנטרו.

לכל אחת מהעבודות הצמידו השניים שמות קוד בני מילה אחת שמתמצתת את הרגש החזק שמעורר בהם הריקוד: טרור, עונג, מסתורין, פחד, אופוריה ועוד. "השמות משקפים את היצירות החדשות והם סוג של מפתח לדלתות הכניסה של כל אחד מהריקודים", אומרת סנטאנדר קורבלן, גם היא ילידת אמריקה הלטינית (צ'ילה) שיוצרת בצרפת, ומשתפת פעולה עם קורדיירו מאז הפרויקט הראשון שלה ב־2011.

איך התחלתם לעבוד על "EPOCH"?
קורדיירו: "בשלב הראשון קראנו את הטקסטים. בהמשך ניסינו לקלף אותם במטרה להבין על מה חשבו היוצרות במהלך עבודתן: איזו חשיבות הן ייחסו למשל לפנים של הרקדנים, לתלבושות הרקדנים, איך ביקשה כל אחת מהן לפנות אל הקהל, איזה אפקט הייתה ליצירה עליו. בתוך כך גם בחנו גם את ההקשר הפוליטי־חברתי שבמסגרתו נוצר הריקוד. השלב הבא היה להטמיע את המילים והכוונות של היוצרות לגוף שלנו כרקדנים. עלתה השאלה, איזה סוג של תנועה או מחווה מעורר בנו עכשיו תיאור של ריקוד משנות ה־20? הניסיון למצוא את התנועה הנכונה לכל משפט בכל אחד מהטקסטים היה השלב הקשה ביותר בתהליך היצירה".

מה הדבר שהכי עניין אתכם בטקסטים של נשים יוצרות?
סנטאנדר קורבלן: "אני מתעניינת מאוד בהיסטוריה ובעיקר בשאלת הבניית סיפורים נשיים במערכות פטריארכליות. אני מחבבת את הבחינה מחדש של היסטוריה נשית מנקודת מבט אחרת, המבליטה דווקא את הדמויות המוסתרות. אני מחויבת למה שקורה היום בתנועות הפמיניסטיות וחושבת שצריך להמשיך לקיים את הדיון הזה, כי אין דרך לחזור אחורה".

קורדיירו: "כשאני שואל את עצמי אלו רפרנסים בהיסטוריה של המחול עולים בי כשאני רוקד, אני מבין את ההשפעה הגדולה שיש לנשים על דרכי האמנותית. הנשים האלו יצרו ריקודים עזי הבעה שכללו דרמה, מוזרויות וגרוטסקה ורק חלק קטן מהם נכלל בהיסטוריה הקאנונית של המחול. העניין שלי התגבר כשקראתי את הטקסטים שלהן וראיתי בהם בהירות רבה וקשר ברור לעולם. עניין אותנו לראות איך הן מתארות במילים את התנועות שיצרו ולבחון את היחסים שהן בנו עם הגוף הרוקד, עם התלבושות, עם הצופה וגם עם ההתנגדות הפוליטית שהייתה אקטואלית לזמנן".

מה שהופך את "EPOCH" ליצירה פוליטית.
סנטאנדר קורבלן: "זהו מבט ביקורתי על ההיסטוריה של המחול, וכן – זוהי יצירה פוליטית, כי כולנו אחראים על הבניית הזיכרון הקולקטיבי ובתוך כך על מה שנעדר ממנו".

שלושה מופעים מומלצים בפסטיבל צוללן

LOVE-ISM

פרי מחקר בהשראת ספר מאת הפסיכואנליטיקאי אריך פרום, אשר מציג את האהבה כמיומנות הניתנת לפיתוח. עבודה של מור שני, כוריאוגרף הבית של להקת ענבל.

מרכז מחול ואמנות פרסקו, לוינסקי, תחנה מרכזית תל אביב, חמישי (30.8) 20:30, 100 ש"ח

הטיפול

היוצרת הוותיקה והמוערכת ענת דניאלי חוקרת מצבים של קרבה אנושית וריפוי דרך עיסוק בארוטי ובפוליטי. עבודה חדשה במופע בכורה.

מרכז תרבות מנדל, התקומה 1, תל אביב, שישי (31.8) 21:00, 100 ש"ח

רטרוספקטיבה: הכנסת אורחים

עבודה תלוית מקום של מיכל סממה, המובילה את הקהל בחללים ובעבודות שבהם נחקר מדיום המופע כאירוע חברתי שאפשר להפר ולשחזר את חוקיו.

מרכז תרבות מנדל, התקומה 1, תל אביב, חמישי (6.9) 18:00, 90 ש"ח

← פסטיבל צוללן, 29.8־15.9, ברחבי תל אביב־יפו. לאתר הפסטיבל

← "EPOCH", תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל, יחיאלי 5 תל אביב, רביעי (29.8) 20:00, 95־110 ש"ח

• מחול
• פסטיבל צוללן
• במה
• תרבות