הפתעה נעימה מאוד חיכתה אתמול לחובבי הקולנוע הישראלי באופן כללי, ולצמד במאים באופן ספציפי: קוונטין טרנטינו הצטרף במפתיע לפודקאסט המעולה של ברט איסטון אליס, ובהשראת רשימת 25 הסרטים הגדולים של המאה ה-21 שהתפרסמה בפודקאסט הקולנוע The Big Picture, החליט לייצר רשימה משלו תוך כדי שידור. המחצית הראשונה של הרשימה פורסמה אמש, ובמקום ה-12 ניצב אחד הסרטים המפתיעים והמצליחים שבקעו מהקולנוע הישראלי.

מי שעוקב אחר טרנטינו והדיבור הבלתי פוסק שלו על קולנוע וסרטים שהוא אוהב, יכול ודאי לנחש את הבחירה מראש, כי זו אינה הפעם הראשונה שהבמאי האמריקאי-תל אביבי האהוב עלינו מפרגן לו. מדובר כמובן ב"מי מפחד מהזאב הרע", סרט האימה המונומנטלי של אהרון קשלס ונבות פפושדו מ-2013 שפתח בפניהם שער להוליווד וזכה לתשואות מטרנטינו גם בזמן אמת.

טרנטינו גם נימק כל אחת מבחירותיו, ועל "Big Bad Wolves" (כפי שקראו לסרט בארה"ב) הוא אמר בקצרה ש"יש לסרט הזה תסריט פנטיסטי, וקו עלילה דומה לזה של 'אסירים' שיצא באותה שנה. אבל הם מטפלים בזה עם אומץ וביצים, ואתה יודע שהסרט האמריקאי לא יעשה את זה". ואכן, מדובר כנראה בנקודת השיא של ז'אנר האימה בישראל, מותחן אלים ומחוספס שהולך עד הקצה ואז קופץ ממנו בשמחה ובעוז, ואם לא ראיתם עד עכשיו אז אחרי שקוונטין אמר שזה הסרט ה-12 הכי טוב של המאה – אין לכם יותר ברירה.

בחירות מעניינות נוספות שעשה טרנטינו ברשימה שלו הן "סיפור הפרברים" של סטיבן שפילברג במקום ה-20 ("זה הסרט שבו סטיבן הראה שעדיין יש לו את זה"), סרט הקונג-פו המשוגע "שוקולד" במקום ה-17 ("כמה מהקרבות הכי גדולים שראיתי בקולנוע"), ובמקום ה-13 הוא מפתיע עם "ג'ק-אס: הסרט" ("לא צחקתי ככה מתחילת סרט ועד סופו מאז ימי ריצ'רד פריור").

ובלי קצת ג'וס מטרנטינו אי אפשר: במקום ה-11 הוא מיקם את הסרט היפני "באטל רויאל" (בעבר הוא גם קרא לו "הסרט הטוב בכל הזמנים"), וטען כי יוצריו היו צריכים לתבוע את סוזן קולינס, הסופרת של "משחקי הרעב" ש"פשוט גנבה להם את הסיפור. מבקרי ספרות מטומטמים לא רואים סרטים יפנים, אז הם מאוד התרשמו מהרעיון המקורי שלה, אבל ברגע שזה הגיע למבקרי קולנוע כולם היו 'זה באטל רויאל לכל המשפחה, WTF'". היום צפויה להתפרסם המחצית העליונה של הרשימה הטרנטינואית. נמתין בדריכות ונעדכן.

• המסך
• קוונטין טרנטינו
• קולנוע ישראלי
• סרטים מומלצים
• סרטי אימה
• פודקאסט

>>הפודקאסט"אוכלי סרטים", שהתארח כאן ב"טיים אאוט" בימיו הראשונים, צמח מאז ותפח לכדי פודקאסט על קולנוע ופילוסופיה בחסות סינמטק תל אביב. החודש תוקרן בסינמטק תוכנית קולנועית מיוחדת במלאת 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, במסגרתה יוקרנו 24 יצירות מופת על המלחמה ההיא במטרה להזכיר לכולם שחזרה ל-1933 מובילה גם לחזרה ל-1939. חברי הפודקאסט הקליטו פרק מיוחד לכבוד את התוכנית והוא מחכה לכם אחרי הפרסומת.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> שמישהו יביא לנו אוסקר: 18 היוצרים הישראלים הכי מצליחים בעולם
>> פלאנט הוליווד: 17 השחקנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל

השבוע מלאו 80 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, וסינמטק תל אביב מציע תוכנית קולנועית שמבקשת להלחם תרבותית בגזענות, בפופוליזם ובפשיזם שהרימו ראש ב-2025, באמצעות24 סרטים על המלחמה ועל רקע המלחמה.זאת הזדמנות מעולה לערער על האמיתות שאנחנו מספרים לעצמנו ולהסתכל במבט מפוכח – לפרקים גם מזעזע – על האופן שבו קולנוע מנסח מחדש את העבר. במילים פשוטות יותר: אל תאמינו לשום דבר שאתם רואים. גם לא בסרט דוקומנטרי.בין הפריימים צפות השאלות: מה ההבדל בין זיכרון למציאות? מי מכתיב את הנרטיב – ומה המחיר של המיתוס?

החטא שבצפייה עצמה

נתחיל עם "ממזרים חסרי כבוד". קוונטין טרנטינו לא רק הורג את היטלר, הוא עושה את זה בתוך בית קולנוע. ב"ממזרים" ואחר כך גם ב"היו זמנים בהוליווד", טרנטינו מייצר מציאות אלטרנטיבית בה הדמויות שלו משנות את ההיסטוריה הקשה שאנחנו מכירים מהעולם. זו נקמה קולנועית, סמלית, פנטסטית. ובאותה נשימה, טרנטינו מציב אותנו, הצופים, מול מראה. אין בעיה להרוג נאצים, אבל כשאנחנו נהנים מהאלימות של אלדו ריין וחבריו, נהנים לרסס את היטלר און-סקרין, נהנים מקירקוף גופות או קיעקוע של צלב קרס על מצח של אדם חי, איך אנחנו שונים מצופי התעמולה הנאצית של לני ריפנשטל?

בספרו ׳לא בשם האל׳, הרב יונתן זקס, מדבר על "רשע אלטרואיסטי": תופעה שבה מוסריות מוצהרת משמשת ככיסוי לאלימות. קחו לדוגמה את העדפת הנאצים להשתמש ברכבות להשמדת יהודים במקום לסייע לחיילים שלהם בחזית הרוסית. זה רוע כל כך טהור, כל כך שיטתי, שהוא הופך לאבסורד טקטי ומוסרי. כמוהם גם ה"ממזרים" עוברים דה-מיתיזציה. דמויות גיבורי מלחמה קלאסיות (ג'ון מילר ב"להציל את טוראי ראיין", ריק בליין ב"קזבלנקה") נבחנות על האידיאלים, הערכים וטוהר ליבן הבלתי מעורער, תכונות אילו שמאפשרות להם לנצח בסיפורים גדולים מהחיים. הממזרים לעומתם נבחנים על מספר שיא של קירקופים.

כמו סרט התעמולה שמוקרן בתוך הסרט, גם "ממזרים" הוא תמרור אזהרה, לא רק מהנאצים עצמם, אלא משביעות הרצון העצמית שלנו הצופים, וכפועל יוצא, שלנו העם המגדיר את עצמו כקורבן. כשהאלימות מכוונת כלפי הרעים, היא פתאום מותרת? בדיוק בתחום האפור הזה המוסריות שלנו נמדדת.

דנקירק: מלחמה כפרקטיקה

אם טרנטינו עושה קולנוע מהול בהיפר-רגש, כריסטופר נולאן ב"דנקירק" עושה בדיוק את ההפך. אין שמות לחיילים, אין מיתולוגיה. רק הישרדות. וזה הסיפור. נולאן מעקר את הגאווה הלאומית ומראה מלחמה כסדרה של החלטות טכניות ומעשים שקטים. נולאן כאילו לוקח את נאום "נילחם בחופים" המפורסם של צ׳רצ׳יל והופך אותו לוויזואלי, “We must be very careful,” אומר צ׳רצ׳יל “Not to assign to this the attributes of a victory. Wars are not won by evacuations״.

מילותיו של צ׳רצ׳יל ניצבות בניגוד מוחלט להצהרה הפומפוזית של היטלר שדיבר על אותו פינוי כ"קרב היסטורי שיזכר לנצח". שני המסגורים המנוגדים האלה של אותה סיטואציה מלמדים אותנו שני דברים – האחד, הנאצים היו פופוליסטים באופן אפקטיבי עוד לפני שזה היה טרנדי, והשני, פרקטיקת מסגור הנרטיב והתאמתו לאידאולוגיה זה דבר שמחזיק עד היום – "איך" אנחנו מספרים סיפור חשוב לא פחות מ"מה" שקרה בסיפור עצמו.

קריאת תיגר על ארכיטיפ הלוחם הגברי

הדמות של וורדי, בגילומו של בראד פיט ב"זעם" (Fury), מוצגת כארכיטיפ של לוחם שהגבריות שלו נשחקה ונשחקת שוב בשדה הקרב באירופה. הוא והצוות שלו חיים בטנק, רוצחים כל מה שזז, שורדים, שותים, ומעמידים פנים שזו גבורת מלחמה. אבל זו לא גבורה, זו דה-הומניזציה. הדמות שלו מאלצת חייל צעיר לרצוח שבוי גרמני כטקס חניכה, ומעודדת אלימות מערכתית (מזכיר לכם מישהו בממשלת ישראל?), ודרך המעשה הזה חושפת את הצד האפל של מה שהמלחמה דורשת מהגיבור. לא הרואיות, אלא הסתגלות לאכזריות. הגבורה שלו, אם בכלל, היא בהישרדות נפשית בתוך מערכת שהפכה את המוות לשגרה. וורדי מחובר לטראומה, לצורך לנקום, ולמוסר שהוא אישי ולא אוניברסלי, גבורה שמדברת בשפת הפוסט-טראומה של המאה ה־21.

מולו, ב"משחק החיקוי", אלן טיורינג מציע מודל אחר לגמרי של גבריות ושל גבורה. לא כובש שטח אלא מפצח צופן. טיורינג – חכם, א-חברתי, הומוסקסואל – מודר מנרטיב הגבורה הבריטית הקלאסית, אך דווקא מתוך השוליים שלו הוא מציל מיליונים. הסרט חוגג את כוח האינטלקט כצורה אחרת של לחימה, את היכולת לפעול מתוך שקט, מתוך ריכוז, ולא מתוך אגרסיה. הוא מתמודד לא רק מול גרמניה הנאצית אלא גם מול ההומופוביה הבריטית, מערכת שלא מכירה בגבורה מסוגו. אם וורדי מגלם את הגוף שנטחן על ידי המלחמה, טיורינג מגלם את התודעה שמבקשת לשנות את כללי המשחק.ביניהם, מתרחש העימות הפילוסופי הגדול של המאה ה־20: האם הגבורה היא פעולה או התנגדות? האם היא נולדת מהגוף או מהתודעה?

מיתוס הטוב והרע

וכמובן, "קזבלנקה". מיתוס הוליוודי מהזן המשובח ביותר, שבו המוסר המוחלט מנצח את האהבה. ריק מייצג את ארכיטיפ הגיבור הרומנטי: אדם המוותר על אהבתו למען המאבק בנאצים. או במילתיו האלמותיות: "הבעיה של שלושה אנשים קטנים לא שווה גרגר באדמה המשוגעת הזו", משפט שהופך את ההקרבה האישית לסמל של מאבק גלובלי גדול יותר.

המיתולוגיה של "תמיד תהיה לנו את פריז" מלווה את ריק ואלזה – וממיסה את ליבנו עד היום – הרבה אחרי שהנאצים כבשו את העיר. זה לא זיכרון, זו פיקציה הכרחית כדי לשחרר את אלזה ולאפשר לה לעזור במאבק של ויקטור לאסלו.הסרט הופק ב־1942, כשעוד היה צורך נואש במיתוס מעודד. וכך הפכה "קזבלנקה" לא רק לסרט, אלא לכלי גיוס של ממש. דמותו של לאסלו. לוחם המחתרת האידיאליסט, מייצגת את הגיבור הטהור, בעוד הנאצים מוצגים כדמויות קריקטוריות. גם פה הפשטות באה נגדנו, בסצנה שבה ריק יורה במאיור שטרסר וחושף את הסתירה הפנימית של המיתוס: האלימות נחוצה כדי לשמור על "טוהר" המוסר.

הנאצים: הנבל המושלם של המערב

מה הפך את הנאצים לנבלים האולטימטיביים? ייתכן שהתשובה פשוטה מדי – רשע טהור. הנאצים היו כל־כך רעים, עד שכל מי שהתנגד להם הופך אוטומטית לטוב, גם אם המעשים שלו היו בגדר כישלון מוסרי מזעזע (הפצצת אוכלוסייה אזרחית בפצצת אטום, מסעות האונס והשוד האכזריים של הצבא האדום הסובייטי).מלחמת העולם השנייה – או לפחות רוב היצירות הבדיוניות שנעשות על בסיסה – מספקת סוג של בהירות מוסרית, שבימינו מוכיחה את עצמה כמנחמת מדי. קל לחלק את העולם ל"טובים" ו"רעים", כמו שראינו ב"דנקירק" או ב"ממזרים חסרי כבוד". מה שקולנוע טוב עושה הוא לייצר סדקים בדיכוטומיה הזאת.

הגיבורים הופכים לאנטי גיבורים ("זעם"), הקורבנות לוקחים שליטה על הסיטואציה (שושנה דרייפוס), והנבלים, כמו הנס לנדה, מגלים כריזמה, תחכום ותושיה שגורמים לנו לחשוב פעמיים. ולפעמים, כמו שחנה ארנדט כותבת ב״הבנאלית של הרוע", הרוע הוא לא שטני, אלא בירוקרטי. הוא פועל יוצא של צייתנות עיוורת לשלטון לא מוסרי.

המיתוס כבבואת תודעה קולקטיבית

המסקנה של המסע הקולנועי הזה לא בדיוק נוחה. אנחנו זקוקים למיתוסים. הם מאחדים, הם מרגשים, הם מציעים פסקול לחיים שלנו מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו. אבל אנחנו גם חייבים לחשוב עליהם טוב – מי יצר אותם? את מה הם משרתים? ומה המחיר של ההזדהות המוחלטת איתם?

חשוב לזכור שהמיתוס הוא לא היסטוריה, הוא כלי לביקורת חברתית. לא משנה אם אנחנו זוכרים את השואה בשחור לבן בגלל "רשימת שינדלר" או בוחרים להתמודד עם הזוועות באמצעות הומור כמו ב"ג'וג'ו ראביט", אלה שתי קצוות של סקאלה, וגם אם אנחנו רואים חדשות או קולנוע דוקומנטרי הם לא מראים לנו את המציאות אלא מתווכים לנו אותה דרך סיפור.הכלי היחיד לראות את המציאות הוא דרך החשיבה הביקורתית שלנו.אז אם תרצו, מה-8.5 ולאורך החודש, סינמטק תל אביב מזמין אתכם למסע של 24 סרטים ו־24 נקודות מבט שונות. בין מיתוס למציאות, בין זיכרון לאמת, ובין הקולנוע לבין עצמכם.יש כרטיסים כאן.

• המסך
• קולנוע
• אוכלי סרטים
• מלחמת העולם השנייה
• סינמטק תל אביב
• קוונטין טרנטינו
• כריסטופר נולאן

הישג ליהוקי ענק לסדרה "פאודה": אל הקאסט של העונה החמישית, שצילומיה החלו ממש בימים אלה תחת מעטה חשאיות, מצטרפת השחקנית הצרפתיה מלאני לורן, שפרצה לתודעה הבינלאומית כשכיכבה בתפקיד שושנה דרייפוס בסרטו של קוונטין טרנטינו משנת 2009, "ממזרים חסרי כבוד", לצידם של בראד פיט, כריסטוף וולץ, מייקל פאסבינדר ועוד.

>> בלי עין הרע: דירוג 20 הסדרות הכי טובות על המסך כרגע
>> 2 ממזרים 2 כבוד: הסיקוולים של טרנטינו שהיינו רוצים לראות

בשנים שחלפו מאז הפכה לורן לאחת השחקניות הבולטות והמוערכות בצרפת, והיא שיחקה בכ-40 סרטים צרפתיים והוליוודיים, זכתה בשני פרסי סזאר יוקרתיים, ואף ביימה וכתבה עשרה סרטים כיוצרת.על פי הדיווח הבלעדי ב-Deadline, לורן תופיעה בשבעה מתוך תשעת פרקי העונה החמישית, אך לא נמסרו כל פרטים על התפקיד אותו תגלם.

לורן, בת 42, היא יהודיה מצד אמה וסבה וסבתה הם ניצולי שואה שנמלטו מפולין והתפרנסו מיצירת פוסטרים לסרטים. בנובמבר האחרון היא ביקרה בישראל ונצפתה מבלה במסעדות בתל אביב. עם ליאור רז, מיוצרי "פאודה", יש לה כבר היכרות מוקדמת לאחר ששיחקה לצדו בסרטי נטפליקס "6 Underground" (עם ריאן ריינולדס בתפקיד הראשי) ובסרט "Operation Finale" (עם בן קינגסלי ואוסקר אייזק).

"פאודה" תהיה הופעת הבכורה הבינלאומית של לורן בסדרת טלוויזיה, ובקרוב אמורה לעלות באפל TV+ סדרה צרפתית בכיכובה, "A L’ombre Des Forets" שתהיה הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה בכלל. בקיצור, סחטיין על "פאודה" וד"ש לקוונטין.

• המסך
• פאודה
• yes
• נטפליקס
• קוונטין טרנטינו
• ישראלים בחו"ל

הריעו, חובבי קולנוע! השבוע התבשרנו ש"היו זמנים בהוליווד", סרטו האחרון (לבינתיים) של הבמאי הישראלי המצליח קוונטין טרנטינו, יזכה לסרט המשך שיעלה בנטפליקס. החדשות הרעות – טרנטינו לא יביים אותו. החדשות השוב טובות: דייוויד פינצ'ר, הבמאי המוערך של "מועדון קרב", "זודיאק" ועוד סרטים רבים וטובים, דווקא כן יביים אותו. זו בהחלט התפתחות מוזרה, אבל גם הגיונית בהתחשב בהצהרותיו של טרנטינו על כך שסרטו העשירי יהיה גם האחרון שלו. כנראה שהוא לא רוצה "לבזבז" את המשבצת הזאת על סרט המשך, לא נורא. כי אם כבר הסכר נפתח, יש לנו עוד כמה רעיונות לסרטי המשך שהוא צריך ליצור, וגם לבימאים שיכולים לקחת את המושכות עבורו בזמן שהוא מבלה בגינת דובנוב או משהו. לא יודעים, אנחנו לא עוקבים אחריו.

>> המראה הכי שחורה: נטפליקס הפכה את המשחק הפיקטיבי למציאות

"כלבי אשמורת 2" של טים ברטון

סרטו הראשון של טרנטינו, "כלבי אשמורת", הפך אותו לבמאי האייקוני שהוא היום, והציג את מרבית המרכיבים שיאפיינו את יצירתו בהמשך: סיפורי פשע מורכבים, אלימות מוקצנת, פסקול נוסטלגי והתייחסויות לתרבות פופ. אבל מה אם במקום סיפור פשע היה לנו סיפור רוחות, ובמקום אלימות מוגזמת היו לנו אפקטים של סטופ-מושן, ובמקום פסקול נוסטלגי היה… פסקול נוסטלגי אחר! טים ברטון, שחזר לאחרונה לאחד הסרטים הראשונים שלו עם "ביטלג'וס ביטלג'וס", יביים את סרט ההמשך ל"כלבי אשמורת" – בו כל הדמויות שמתו בסרט הראשון חוזרות בתור רוחות רפאים משעשעות, שמבצעות שוד נוסף. שילוב מושלם של האסתטיקה של שני הבמאים האייקוניים, וגם מה שכנראה תהיה סצינת חיתוך האוזן המצחיקה בהיסטוריה.

"ג'קי בראון חוזרת" של גרטה גרוויג

אחרי ההצלחה המטורפת של "ברבי", במאית האינדי-לשעבר גרטה גרוויג מחפשת עוד פרוייקטים. כרגע היא עובדת על עיבוד חדש לספרי "נרניה", אבל למה שלא תביים את סרט ההמשך לסרט הראשון של טרנטינו בכיכובה של אישה – "ג'קי בראון". פאם גריר עדיין בחיים, ותשמח לחזור לתפקיד ג'קי, אבל בגלל גילה המתקדם היא כנראה תהיה יותר בתפקיד "מנטורית" לדיילת פושעת חדשה (מרגו רובי), וכמובן שהאישה שהביאה לנו את "אני רק קן" תוכל ליצור קטע מוזיקלי חדש לסרט. אולי "אני רק ריי", בכיכובו של מייקל קיטון? הוא יודע לרקוד לא רע.

"תשעת השנואים" של ווס אנדרסון

אם נפטרים מטרנטינו, צריך להחליף אותו בבמאי מסוגנן לא פחות – ואולי אפילו יותר. אז למה שווס אנדרסון, המוח המשוגע וחובב הסימטריה מאחורי "משפחת טננבאום", "מלון גרנד בודפשט" ו"עיר האסטרואידים", לא יביים סרט המשך למערבון הקלאסי של טרנטינו "שמונת השנואים". סרט ההמשך, שכמובן יקרא "תשעת השנואים", ייתן לאנדרסון הזדמנות להיכנס לז'אנר המערבון, ובגלל ש(ספויילרים) רוב הדמויות בסרט המקורי מתו הוא יכול ללהק את השחקנים האהובים עליו: דמיינו לכם את ג'ייסון שוורצמן, ביל מארי, ווילם דפו, טילדה סווינטון ושות' בנוף שלגי מעוצב למשעי, לבושים בבגדי חורף בצבעי פסטל, נשמע להיט!

"ג'אנגו ללא מעצורים: מדיאה משתחררת" של טיילר פרי

כאשר ביים ב-2012 את המערבון המודרני "ג'אנגו ללא מעצורים", טרנטינו ספג ביקורת מסויימת מהקהילה השחורה על השימוש בהיסטוריה שלהם ליצירת סרט אקשן משלו. אז למה שלא ניתן את ההמשך לאדם שחור, ולא סתם, ניתן אותו לבמאי השחור המצליח ביותר בהוליווד, טיילר פרי! מה? אתם לא מכירים אותו? ובכן, הסרטים של פרי לא מצליחים במיוחד בארץ, אבל באמריקה הוא תופעה של ממש בזכות הסרטים שלו, שמשלבים מסרים נוצריים מסורתיים עם קומדייה עממית שכוללת לרוב את פרי עצמו בלבוש דראג – בתור הדמות האהובה מדיאה. אז גם בסרט הזה פרי ייכנס אל השמלה בתור הסבתא המשוגעת של ג'אנגו, שיוצא לעוד מסע נקמה. נשמע טוב? נשמע רווחי, וזה מה שחשוב!

"חסין מוות 2: נקמת המוות" של מייקל ביי

"חסין מוות", אותו יצר טרנטינו כחלק מפרוייקט גריינדהאוס המשותף עם חברו רוברט רודריגז, נחשב לאחד הסרטים הפחות אהובים בפילמוגרפיה של הבמאי. היו מי שמצאו אותו משעמם, מוזר ובעיקר דל. פשוט לא קורה בו הרבה. אז מה אם נביא לסרט ההמשך במאי שקשה להגיד שלא קורה כלום בסרטים שלו – מלך הפיצוצים והרעש מייקל ביי! ובגלל שהסרט המקורי הוא למעשה מרדף מכוניות ארוך, זה נותן לנו הזדמנות להכניס לסרט גם את חבריו הטובים של ביי – הרובוטריקים! כן, מעכשיו זה לא סרט על חבורת נערות שנרדפות במכונית על ידי קורט ראסל, אלא סרט על מכוניות שהופכות לרובוטים ענקיים. יש לכם בעיה עם זה?

"להרוג את ביל 3.33333" של האחים צוקר

סרט ההמשך היחידי שטרנטינו יצר בינתיים הוא "קיל ביל 2" (למרות שהוא יגיד לכם שזה לא סרט המשך, אלא פשוט סרט אחד ארוך בשני חלקים. אבל הוא נודניק). אז יאללה, הגיע הזמן לקיל ביל 3. ולא סתם "קיל ביל 3", אלא קומדיית ספוף בבימוי אשפי הסלאפסטיק והבדיחות החזותיות, האחים צוקר. צמד האחים, שאיבדו השנה את משתף הפעולה שלהם ג'ים אברהמס ז"ל, לא עשו סרט ביחד מאז שנות השמונים – אבל אולי הטריילר לסרט "האקדח מת מצחוק" החדש עם ליאם ניסן יעורר בהם את הרצון ליצור. רק דמיינו את כמות הגאגים שאפשר ליצור עם עולם אומנויות הלחימה והחרבות של קיל ביל. רק דמיינו את כמות הבדיחות על החליפה הצהובה של אומה תורמן! רק אל תדמיינו את המסרים הפוליטיים שדייויד צוקר, שהפך עם השנים לרפובליקני, ידחוף לסרט.

"ממזרים חסרי כבוד 2" בבימוי מל ברוקס

ואם כבר במאי פרודיות וטרנטינו, שמישהו יעיר את מל ברוקס בן ה-98 ויכריח אותו לביים סרט המשך ל"ממזרים חסרי כבוד". לא נעים, אבל המישהו הזה יצטרך להיות אנחנו. האדם שאחראי לכמות כה אדירה של בדיחות נאצים הוא הבחירה המושלמת לתפקיד. "מה לעזאזל יקרה בסרט המשך לסרט שנגמר עם המוות של כל המפלגה הנאצית בשריפה?" אתם שואלים? לא יודע, הוא בטח ימצא משהו. אולי זה בעצם המשכון בסתר דווקא לעיבוד שלו ל"להיות או לא להיות". אולי זה "אביב להיטלר: המחזמר: הסרט". לא אכפת לנו, העיקר תנו לנו עוד גרסה מצחיקה של היטלר מבית מל ברוקס, זה כל מה שאנחנו רוצים!

"ספרות ממש זולה" בבימוי טליה לביא

ולסיום, מה עם קצת גאווה ישראלית? אם טרנטינו הוא כזה אזרח ישראלי טוב ופטריוט, הוא יכול לתת איזה ג'וב לבמאי ישראלי ובאמת הגיע הזמן שנקבל עוד סרט מהבמאית של "אפס ביחסי אנוש" ו"אחד בלב", טליה לביא. רוב הדמויות ב"ספרות זולה" אמנם מתות בסוף הסרט, אבל אפשר לבחור דמויות שלא מתו – נגיד צמד השודדים האהובים פאמקין והאני-באני. ובואו נגיד שהזוג המקסים הזה נמלט לתל-אביב, ופתאום אנחנו מפיקים סרט טרנטינו מלא בשחקנים ישראליים, עם סצינת שוד אייקונית בקפה זוריק. אולי אפילו נשיג סלב תל-אביבי כמו טרנטינו להופעת אורח!

• המסך
• פארודיה
• קומדיה
• קוונטין טרנטינו
• ממזרים חסרי כבוד

השבוע ציינו 30 שנים ליציאתו של סרט קטן ולא מוכר בשם "ספרות זולה", מאת בימאי ישראלי בשם קווינטין טרנטינו. לא יודע, אולי שמעתם עליו.ההשפעה של סרטו מ-1994 על עולם הקולנוע היא כל כך גדולה, עד שכמעט כל אחד מכיר לפחות סצנה אחת מתוך הסרט – השוד במסעדה, הציטוט התנ"כי, הריקוד של וינסנט ומיה – לכל אחד יש את הרגע שחקוק בו, גם אם הוא לא ראה אותו מעולם. ואם לא ראיתם מעולם את "ספרות זולה", תעזבו הכל ורוצו לצפות בו, כדי שאחר כך תוכלו לחזור לכאן ולקרוא את כל הדברים שלא ידעתם על הסרט. לכבוד יום הולדת 30 לאחד מסרטי הפשע ששינו את פני הז'אנר, הנה 30 דברים שלא ידעתם על ספרות זולה.

>>לפנינו המבול: מצעד 20 הסדרות הכי טובות על המסך שלכם כרגע

1. בואו נדבר על כסף

בימינו לא רואים סרטים הוליוודים עם תקציב של פחות מ-100 מיליון דולר, אבל אז בשנות התשעים הופיע טרנטינו עם סרט בתקציב של 8 וחצי מיליון דולר – תקציב קטן יחסית, שהיה אמור להיות קטן עוד יותר עד שברוס וויליס הצטרף לחבורה, והפך את כל העסק לקצת יקר יותר. אבל אל תדאגו למפיקים, הסרט הכניס מעל ל-107 מיליון דולר. נראה לי שזה די פיצה על זה.

2. היקום הקולנועי של טרנטינו

לפי טרנטינו וינסנט וגה, בגילומו ג'ון טרבולטה, הוא בכלל אחיו של ויק וגה, אותו גילם מייקל מדסן בכלבי האשמורת. לאורך השנים הובטח לנו פריקוול על זוג האחים, אבל מאוד קשה לעשות פריקוול עם שחקנים שמזדקנים, אז ספק אם זה יקרה.

3. היקום הקולנועי של טרנטינו 2

זה ידוע שטרנטינו ממציא לעצמו מותגים בדיוניים שמופיעים בכל הסרטים שלו, מה שלמעשה מרמז על כך שכל סרטיו מתקיימים באותו היקום. גם בסרט הזה אפשר למצוא סיגריות רד אפל, ואת המבורגריית ביג קהונה בורגר, שהופיעו בסרטים אחרים של טרנטינו – בין אם ביים אותם בעצמו ובין אם רק שימש כתסריטאי.

4. המכונית של טרנטינו הופיעה בסרט, ואז נגנבה

לצורך צילומי הסרט טרנטינו השתמשת במכונית האישית שלו, השברולט מאליבו איתו וינסנט וגה לקח את מיה וואלס לדייט שלהם – שנגנבה ב-1994, ממש לאחר בכורת הסרט. היא נמצאה רק בשנת 2013, כששוטר תפס שני נערים בוזזים את הרכב וגילה במערכת שהמציאה שייכת לבמאי המפורסם.

5. תלונות של שחקנים

כאשר אומה תורמן התלוננה בפני טרנטינו על השיר של תחרות הריקודים כי "הוא לא מרגיש לה נכון", טרנטינו אמר לה "אל תדאגי, זה מושלם".

6. המילה "פאק" נאמרת 265 פעמים במהלך הסרט

פאאאאאאאק.

7. לג'ון טרבולטה יצא דייט לא רע עם אשתו כהכנה לסרט

השחקן ניסה להבין את ההתמכרות של וינסנט וגה להרואין, אבל לא ידע איך זה מרגיש. חבר של טרנטינו שהיה מכור נקי סיפר לטרבולטה שכדי להבין את התחושה הוא צריך לדפוק את הראש עם טקילה, ואז לשבת בבריכה חמה – אפילו אם רק כדי לגרד את התחושה של השימוש בהרואין. טרבולטה סיפר זאת לאשתו, שהצטרפה אליו בשמחה לג'קוזי עם שוטים של טקילה מסודרים בשורה.

8. ברוס וויליס ממש רצה להיות בסרט של טרנטינו

בשנות התשעים וויליס חווה רצף כשלונות, ורצה מאד להשתתף בפרויקט הבא של הבמאי הצעיר הזה שאף אחד לא שם עליו עד 1992. וויליס אהב מאד את "כלבי האשמורת", והתאכזב כשטרנטינו אמר לו שהתפקיד של וינסנט וגה לוהק. גם מאט דילון רצה את התפקיד של וינסנט, אבל הבמאי רצה ללהק אותו לתפקיד בוץ', אבל דילון לא השתכנע. לאחר כמה שינויים ומסע שכנועים של הארווי קיטל, וויליס הסכים לקבל את התפקיד.

9. יחסים של שתיקה

למרות שמיה ומרסלוס וואלאס הם בעל ואישה, הם לא מדברים באופן ישיר אחד עם השנייה לאורך כל הסרט, גם כאשר הם מצולמים ביחד.

10. חתולים זולים

בראיון אצל גרהם נורטון, טרנטינו מספר שהוא ביסס את הריקוד של מיה וואלאס בתחרות הריקודים על ריקוד מתוך הסרט המפורסם של דיסני, "חתולים בצמרת".

11. העין החיצונית של טרנטינו

כשבמאי משחק בסרט של עצמו לפעמים צריך עין חיצונית – לכן כשטרנטינו מופיע בסרט בתפקיד ג'ימי דימיק, היה זה הבימאי המוכשר רוברט רודריגז שעמד מאחורי המצלמה, אבל לא קיבל קרדיט על הבימוי השני.

12. איזהו הגיבור?

אפשר לטעון שיש ב"ספרות זולה" כמה גיבורים, מאחר ומדובר בכמה קווי עלילה נפרדים – אבל הדמות היחידה שהופיעה בכל חלק בסרט היא וינסנט וגה, כך שאולי פספסתם שהוא הדמות הראשית בסרט.

13. וינסנט, תתאפק

בכל פעם שוינסנט וגה נכנס לשירותים משהו רע קורה.

14. וינסנט ומיה לא זכו בתחרות

פרט שיכול להיות שפספסתם: אנחנו רואים את וינסנט ומיה חוגגים עם הגביע, אבל כשבוץ' לוקח את קיצור הדרך לבית שלו שומעים דיווח על גביע שנגנב, מה שמרמז על כך שהם גנבו את הגביע.

15. וינס שם מההתחלה

בסצינת הפתיחה של הסרט אפשר לשמוע את ג'ולס מדבר על לעזוב את חיי הפשע ורואים ברקע את וינסנט הולך לשירותים. טוב, אתם יודעים כבר שמשהו רע יקרה עכשיו.

16. מרסלוס לא חצה את הכביש במקרה

המפגש בין מרסלוס לבוץ' במעבר חציה נראה בהתחלה מקרי, אבל אם שמים לב מבינים שהוא חיכה לבוץ' מחוץ לבית שלו, ואפילו הלך בעצמו להביא לו ולוינסנט דונאטס וקפה.

17. טרנטינו נקם במר פינק

קל לזכור את נאום האנטי-טיפים של מר פינק בכלבי האשמורת. סטיב בושמי, שגילם אותו, ויתר על התפקיד של ג'ימי דימיק לטובת הבימאי, ונאלץ להסתפק בהופעת אורח בתור המלצר של וינסנט ומיה. מעניין אם נתנו לו טיפ.

18. "להרוג את ביל"

אם מקשיבים לתיאור של מיה לפיילוט שלה לסדרה, אפשר לזהות פרויקט מאוחר יותר של טרנטינו – "להרוג את ביל". הדמויות נשמעות בדיוק כמו אלו ב"להרוג את ביל", ואומה תורמן משחקת שם את "הכלה", או כמו שקוראים לה בפיילוט – רייבן מקקוי, האישה הכי מסוכנת בעולם עם סכינים. מסתבר שהיא גם אחלה עם חרבות.

19. הפלסטר של מרסלוס

למרסלוס יש פלסטר על הראש, ורבים תוהים מה יכול לפצוע בן אדם כל כך מאיים? מסתבר שסכין גילוח כאשר השחקן וינג ריימס גילח את ראשו. טרנטינו אהב את הלוק והחליט להשאיר אותו.

זה עם הפלסטר. "ספרות זולה". צילום: מתוך הסרט

20. תגידו תודה לדני דה ויטו

זה נשמע מוזר, אבל דני דה ויטו אשכרה קשור לסרט, והיה אחד המפיקים. בתחילת שנות התשעים הוא עמד בראש חברת הפקה, וברגע שקיבל את התסריט, העביר אותו לאולפני מירמקס, וטוב שכך.

21. בוץ' שרט את המכונית של וינסנט

בזמן שהוא קונה את הסמים אצל לאנס, וינסנט מתלונן שמישהו שרט לו את הרכב. היו כמה תאוריות על כך, אבל רק אחת אושרה על ידי קוונטין טרנטינו – בוץ' היה זה ששרט את הרכב עם מפתח. אם צופים בסרט זה גם הגיוני לחלוטין, תסמכו עליי.

22. אף אחד לא מזיין את מרסלוס וואלאס (חוץ מגברת וואלאס)

בתחילת הסרט ג'ולס מציין שמרסלוס וואלאס לא אוהב שמזיינים אותו, אלא אם כן מדובר בגברת וואלאס. מרסלוס מוכיח את זה מאוחר יותר בסצנת העינויים עם זד.

23. "ספרות זולה" היה אמור להיות סרט קצר

טרנטינו והתסריטאי רוג'ר אבארי רצו לכתוב סרט קצר מתוך מחשבה שיהיה קל יותר להפיק אותו, אבל אז הם הבינו שאף אחד לא מפיק סרטים קצרים.

24. טרנטינו אוהב ארוחות בוקר

גם בסרט הזה וגם בסרטו הקודם, "כלבי אשמורת" (1992), טרנטינו פותח את הסרט עם פושעים שנהנים מהארוחה הכי חשובה ביום.

25. טרנטינו כתב את הסרט באמסטרדם

במרץ 1992 טרנטינו נסע לאמסטרדם כדי לעבוד על הסרט, ושהה בבית מלון ברובע החלונות האדומים.

26. הסרט כמעט ונעצר בשלבי הפיתוח

אולפני TrisStar שרכשו את הזכויות השעו את הסרט בשלב הפיתוח, בטענה שהוא מורכב מדי ולא ניתן לעקוב אחריו, או לצלם אותו. מעניין מה קרה לאותו מנהל אולפן שאמר את זה.

27. טרנטינו נשאב לגל ה-NFT

בשנת 2021, כששגעון ה-NFT בשיאו, טרנטינו החליט למכור סצנות שירדו בעריכה ולא נראו בעולם כ-NFT, לצד התסריט המקורי. אולפני מירמקס תבעו בטענה שהזכויות על הסרט שייכות להם, אך אחר כך הכריזו כי שני הצדדים החליטו לשים את העניין הזה מאחוריהם.

28. התמודדות קשה באוסקר

בטקס פרסי האוסקר של 1995 "ספרות זולה" קיבלה התמודדות לא קלה. למרות שהסרט היה מועמד לשבעה סרטים, הוא זכה רק בפרס "התסריט המקורי הטוב ביותר", אבל להגנתו של טרנטינו, הוא התמודד מול "חומות של תקווה" ו-"פורסט גאמפ".

29. הציטוט התנ"כי של ג'ולס לא מדויק

אחד הרגעים הכי מפורסמים בסרט הוא הרגע שבו ג'ולס מקריא את הפסוק המפורסם מספר יחזקאל 25:17, אבל הפסוק ממש לא מדויק, ויותר מורכב מג'יבריש תנכי אגרסיבי שהוא קשקש מכמה פסוקים ואלתורים.

30. מה יש בתוך המזוודה?

השאלה הנצחית הזאת כנראה תרדוף אותנו לנצח, ולא, אין לי תשובה. למרות שטרנטינו לא סיפק תשובה מספקת, צופים רבים כי הנשמה של מרסלוס וואלאס טמונה במזוודה ומקשרים את זה לפלסטר שהזכרנו קודם, אבל כנראה שמדובר פשוט באמצעי ממש טוב לקידום העלילה ואיזה פנס טוב.

• המסך
• קוונטין טרנטינו
• סרטים
• קולנוע
• נוסטלגיה