מי שזכה לראות את הסיטקום "רוק 30" בזמן אמת יודע טוב מאוד שלא היתה שום סדרה כמותה לפני כן, ולא היתה כזו גם אחר כך. סיטקום מושלם שנוצר במוחה המבריק של טינה פיי, ובמשך 8 עונות הצליח לדחוס יותר פאנצ'ים-פר-דקה מאשר שלרוב הקומדיות יש בעונה שלמה. ומי שלא זכה לראות אותה – מה אתם עוד עושים פה? רוצו מהר להשלים, זה הבינג' הכי מהנה שתוכלו לקחת על עצמכם. סיימתם? יופי – כי ליוצרי "רוק 30" יש סדרה חדשה עם טרייסי מורגן ודניאל רדקליף.

"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" אמנם מתרחק מהאולפנים של הקומדיה ההיא, אבל נשאר בעולמות הזוהר, הכסף והמדיה. כוכב הפוטבול לשעבר רג'י דינקינס (מורגן) מנסה להתאושש מפרשית הימורים מביכה שהרסה לו את הקריירה בדרך הכי גרועה שיכול – הוא שוכר דוקומנטריסט יומרני וזוכה אוסקר בשם ארתור טובין (רדקליף), שנכנס לחייו עם צוות מצלמות שמערבב את הכל. כן, זה עוד מוקומנטרי, אבל הוא כתוב על ידי כמה מהיוצרים הקומיים הטובים בהיסטוריה, וזה ברור כמעט מיד.

למרות שהקצב הקומי המבריק של טרייסי מורגן נפגם מעט מאז שנפגע על ידי משאית של וולמארט (אירוע אמיתי ולא בדיחה מ-"רוק 30"), הסטייל המאפיין של טינה פיי (שמפיקה את הסדרה) ושל שני היוצרים רוברט קרלוק (משתף הפעולה הוותיק של פיי והשואוראנר של "30 רוק") וסם מינס (שכתב לכל הסדרות של פיי) בולט במיוחד, ומבריק כהרגלו. קצב הבדיחות קצת נרגע, אבל הפרק הראשון עדיין גרם לנו לצחוק בקול כמה וכמה פעמים, אתם יודעים, עם בדיחות – הדבר הזה שלא מעט קומדיות שכחו לספר. כמה טוב שיש עוד טינה פיי בעולם להצחיק אותנו.
"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס", שני פרקים ראשונים ב-Yes, ב-HOT ובסלקום TV

• מה רואים הלילה
• קומדיה
• סיטקום
• טינה פיי

באיזה שלב החלטנו קולקטיבית שעורכי דין כל כך מרתקים עד שהם מצדיקים ז'אנרים שלמים של סדרות על חייהם? מתי שזה לא היה, המציאות היא שבכל כמה ימים יוצאת סדרה חדשה על עו"ד – "סנגור במבחן", "הפרקליטה וו", "חליפות", "בית משפט לנוער", "אנטומיה של סקנדל" וכמובן "סמוך על סול" הם רק חלק מסדרות העו"ד שאפשר למצוא בנטפליקס, וזה עוד מבלי להתייחס למאות הדוקומנטרים מבית המשפט ששם. אבל "חוקי הסטריפ" הוא משהו קצת אחר, סוג של פארודיה על סדרות בית משפט שפוגשת אנימציה פרועה בסגנון "איש משפחה".

הסדרה החדשה עוקבת אחר העו"ד הכושל לינקולן גאמב (בדיבובו של אדם סקוט מ"ניתוק"), שמשעמם את דרכו תיק אחד אחר השני, וקובר את שמה הטוב של אימו יחד איתה. יש לו עו"ד זקן וגס כעוזר (כי הוא מנוע מלעסוק במקצוע), ואחיינית שרירנית כמתמחה, וגם את משרד העו"ד העלוב הזה הוא בקושי מצליח להחזיק בחיים. למעשה, רק דבר אחד מבדיל בינו לבין כל עו"ד כושל אחר – הוא כושל בלאס וגאס, מקום כל כך צבעוני ומופרע עד שהוא המציא סלוגן שמגן על מי שמתפרע בה. רק שגם אם זה נשאר בווגאס, זה לא בהכרח אומר שזה חוקי.

רק כשלינקולן פוגש את קוסמת הרחוב הצבעונית שילה פלאמבה, ומבקש ממנה להצטרף אליו לניהול תיקים באופן ראוותני, מצועצע ו-וגאסי יותר, הוא מתחיל לזכות בהצלחה. ובמקרה הזה, הצלחה אומרת להיתקל בתיקים הזויים יותר ויותר. כל הרקע הזה הוא פשוט הזדמנות עבור יוצר הסדרה קולין קרופורד (כותב ב"מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים") לדחוס כמה שיותר בדיחות גסות, דביליות וחצופות בקצב מסחרר כמיטב מסורת האנימציה למבוגרים, ו-10 פרקים קצרים מושלמים לבינג' סטלני להפליא עם חלומות על וגאס.
"חוקי הסטריפ", 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• לאס וגאס
• קומדיה
• נטפליקס

שנות ה-80, לפחות עבור האמריקאי הלבן הממוצע, היו שנים של שקט ופריחה. רונלד רייגן השליט כלכלה שמרנית שאמנם הרסה את הערים הגדולות ואת חיי קבוצות מיעוט, אבל בפרברים הלבנים והשקטים החיים היו טובים מתמיד. השקט המופתי הזה, כמעט מופתי מדי, הוביל לבעבוע של פחד חדש, כזה שהתבטא באינספור יצירות אימה מאותם השנים – הפחד מהפרברים. ספרי אימה כמו "זה" של סטיבן קינג או סרטי אימה כמו "סיוט ברחוב אלם" של וס קרייבן הביאו לאמנות פחדים אמיתיים מהסודות שמסתירים מתחת לכל ארשת הפנים המחויכת של הפרברים האמריקאים.

מתוך הז'אנר הזה נולד ב-1989 סרט הקאלט "The 'Burbs" (שבעברית תורגם לשם "שכנים") של בימאי "גרמלינס" ג'ו דנטה, שהביא את טום הנקס לככב בקומדיית אימה שחורה שעוסקת בתושב פרברים שנכנס לחור ארנב של חשדות בשכנים החדשים שלו, משפחת קלופק. ולא ברור למה, או מי ביקש את זה, אבל כנראה שבאמת בהוליווד נגמרו הרעיונות כי הסרט החמוד הזה הופך בפיקוק לסדרה חדשה באותו השם, עם טוויסט קטן שמעדכן אותה ל-2026 – הפעם, בפרברים אין אך ורק אנשים לבנים.

את טום הנקס מחליפה קיקי פאלמר ("אין מצב") בתור הדיירת החדשה שמגיעה לפרברבים עם בן זוגה, בגילומו של ג'ק וייטהול החמוד ("אפטר פארטי"), ומכירה את השכנים החביבים שלה – וגם את השכן המסתורי שגר באחוזה מלחיצה ברמות (ג'סטין קירק, "העשב של השכן"). אבל כמו כל מעשייה אמריקאית, גם היא מגלה שמה שנראה על פניו די פשוט מתגלה כמתעתע, והיא לא יכולה לסמוך על אף אחד שמתיימר לחיות ב"עיירה הכי בטוחה באמריקה". מהטריילר נראה שהטון הייחודי של הסרט המקורי, ששומר על איזון בין קומי, קאמפי ומותח, נשמר גם הפעם ומתורגם להפקה יותר מודרנית, וסך הכל יש פה פוטנציאל לסדרה מאוד כיפית. 8 הפרקים עלו אתמול בפיקוק, ונקווה שיגיעו במהרה לגופי שידור גם כאן.
"The 'Burbs", עונה 1, 8 פרקים עכשיו בפיקוק

• מה רואים הלילה
• אימה
• קומדיה
• פיקוק

העולם אינו מקום הוגן בשום צורה ואופן, ובשבוע שעבר קיבלנו הוכחה נוספת לכך כשהשחקנית והקומיקאית הקנדית-אמריקאית קת'רין אוהרה הלכה לעולמה ממש מוקדם מדי. אוהרה מוכרת לרבים מתפקידיה בסרטי קאלט נוסטלגיים כמו "שכחו אותי בבית" ו"ביטלג'וס", או מהופעתיה העדכניות יותר בסדרות כמו "שיטס קריק" או "הסטודיו", אבל בקריירה של יותר מחמישה עשורים היא עשתה הרבה יותר. מהופעות בתכניות מערכונים קנדיות, סרטי קאלט, תפקידי דיבוב ועוד, אוהרה השאירה מאחוריה מורשת של יצירה קומית מיוחדת, ניסיונות ומצחיקה מאוד.

>> אף אחד לא עושה סאטירה אנטי תאגידית מדממת כמו הקוריאנים
>> "על כלבים ואנשים": שבעה באוקטובר מעולם לא הרגיש קרוב כל כך

היא נולדה ב-1954 בטורונטו, קנדה. בגיל 20 הצטרפה לקבוצת הקומדיה Second City, בהתחלה כמחליפה של הקומיקאית גילדה ראדנר, שבדיוק הצטרפה לקאסט המקורי של "סאטרדיי נייט לייב". ההצלחה של "סקנד סיטי" כמופע בימתי הביאה להפקתה של תכנית הטלוויזיה הקנדית "SCTV", שם כיכבה אוהרה לצד כוכבים עתידיים כמו יוג'ין לוי, ג'ון קנדי וריק מוראניס. בין הדמויות הבולטות שלה בתכנית הייתה הבדרנית הכושלת לולה הת'רטון וחיקויים זכורים של ברוק שילדס וקתרין הפבורן. קל לראות דרך הדמויות הגרנדיוזיות האלו את הכישרון הקומי שאוהרה תראה בעשורים הבאים. יש חוסר פחד מסויים בדרך בה היא נכנסת לדמות כמו לולה הזמרת הנוראית. היא משתמשת ביופי והכריזמה הטבעית שלה כדי ליצור דמות מוגזמת לחלוטין אך עדיין אמינה.

ב-1985 הופיעה אוהרה בתפקיד קטן אך זכור ב"שיגעון של לילה" בתור אחת הטיפוסים המוזרים שגיבור הסרט, בגילמו של גריפין דאן, פוגש במהלך הלילה הארוך שלו. "שיגעון של לילה" היה אחד הסרטים היותר נסיוניים של מרטין סקורסזה, קומדיה שחורה וסוריאליסטית שטים ברטון היה אמור לביים במקור. ברטון יביים את אוהרה, אבל בתפקיד זכור אף יותר בתור לידיה דיץ, האמנית היומרנית והאם החורגת מהגיהנום בקלאסיקה "ביטלג'וס". בסרט שמכיל את אחת ההופעות המטורפות בהיסטוריית הקולנוע (מייקל קיטון בתור ביטלג'וס), אוהרה מצליחה להיות מוגזמת לא פחות והנסיונות שלה להפוך את הבית המקסים לאמנות מודרנית, מפחידים לא פחות מהאלמנטים העל-טבעיים בסרט. וכמובן: יש את הקטע המוזיקלי הבלתי נשכח.

עוד אחד ממשתפי הפעולה הגדולים של או'הרה היה כריסטופר גסט, מחברי "ספיינל טאפ" והבמאי של סרטים מוקומנטריים קורעים מצחוק כמו "משב רוח מוזיקלי", "כוכב התערוכה" ו"מחכים לגופמן". אוהרה השתלבה נהדר באנסמבל הקולנועי של גסט, לצד חברה הישן יוג'ין לוי ושחקנים קומיים מוכשרים כמו פרד ווילארד, ג'יין לינץ' וג'ניפר קולידג'. הדמויות שלה בסרטים של גסט שונות אחת מהשנייה, אך מצליחות תמיד ללכת על הקו הדק בין קריקטורה ודמות אמיתית שאפשר להזדהות איתה.

אוהרה התאחדה שוב עם יוג'ין לוי ב"שיטס קריק", הסיטקום המבריק והמצליח להפליא שיצר יחד עם בנו דן לוי. גם שם אוהרה גנבה את ההצגה בתור אם המשפחה מוירה רוז. וגם הדמות הזאת של אוהרה הייתה אמנית מתוסכלת וחסרת כישרון, במקרה הזה שחקנית טלוויזיה לשעבר, עם אגו מנופח ונטייה לשימוש בשפה מליצית. "שיטס קריק" החזיר את אוהרה לצייטגייסט והוביל לתפקיד הטלוויזיוני האחרון שלה: פאטי, מנהלת האולפן המפוטרת, ב"הסטודיו". גם באנסמבל הזה של סת' רוגן אוהרה הצליחה לבלוט וליצור דמות פחות מוגזמת, אך לא פחות מצחיקה, שמצליחה להיות מנטורית לראש האולפנים הצעיר שמגלם רוגן ובאותו זמן לפעול לנקמה בבעל האולפנים בגילומו של בריאן קרנסטון.

וכן, אנחנו חייבים להזכיר את תפקידה בתור קייט מקאליסטר, האמא מ"שכחו אותי בבית". היא אולי שכחה את הילד שלה בבית, אבל הרגש האמיתי שאוהרה הביאה לדמות הזאת גרם לנו לקוות שהיא תצליח לחזור אליו, ולא פשוט להתקשר למועצה לשלום הילד. בין ההספדים השונים לאוהרה שפורסמו השבוע, שכללו גם מחווה מתערוכת הכלבים של ווסטמינסטר, אולי המרגש ביותר היה מכוכב "שכחו אותי בבית" מקולי קלקין. "מאמא", כתב קאלקין באינסטגרם, "חשבתי שיהיה לנו יותר זמן". בין אם אוהרה הייתה האמא הקולנועית שלכם, או הדודה המצחיקה הטלוויזיונית שלכם, כולנו נתגעגע אליה.

• המסך
• קומדיה
• קומיקאיות
• הספד

אם אי פעם ראיתם את אחד מקטעי הסטנדאפ של ברט קריישר, אתם כבר מכירים את הקטע שלו עם (או יותר נכון, בלי) חולצה. בכל סט שהוא, לא משנה מה, מגיע הרגע בו קריישר מוריד את חולצתו לקריאות תשואות הקהל. זה לא רק מיתוג טוב, זו בניית דמות של ממש – קריישר, שבנה את שמו כקומיקאי מסוגת פארטי-בוי אמריקאי, מזכיר באקט הזה את מיטב סרטי הקולג' המטופשים ביותר, בהם אדיוט כרסתן קורע את חולצתו, דופק בירה על המצח ושואג בשיא טמבליותו. כיף אמריקאי טהור.

אבל כמו שכל סרט קולג' לימד אותנו, זה שמשלב מסוים זה כבר מביך להישאר אותו נער קולג' דביל. קריישר כבר בן 53, רחוק מימי הקולג', עם בת זוג ושתי ילדות בגיל 20, פלוס מינוס. לכן זה רק מתבקש שבשלב הזה של חייו, הסדרה המתוסרטת הראשונה שלו תעסוק בדיוק בדילמה הזו, ובצורך לשים חולצה כדי להפסיק ולהביך את בנותיו. "ישוחרר ברט" קוראים לזה – Free Bert נשמע יותר טוב – היא 6 פרקים של כיף ברט קריישרי מנסה להתבגר. וזה כל מה שרצינו ממנו.

העלילה מתרחשת קצת שנים לפני מקומו הנוכחי של ברט, כשבנותיו היו נערות מתבגרות – כידוע, הגיל הכי מלא מבוכה שיש – בעודן מנסות להתקבל חברתית בבית ספר עילי. האירוניה בכך שהאדם שמצליח לממן את בית הספר עם הבטן החשופה הזו נאלץ לשים חולצה ולהתיישר כדי להתקבל שם לא חלפה על פנינו, וזו עלילה מעניינת לראות את קריישר זורק את עצמו לעבר מקומות שלא נוח לו בהם. ובכלל, נחמד לראות את הקומיקאי שהכרנו בתור "המכונה" הופך מאלכוהוליסט פרוע וחסר אחריות לאבא אוהב שמנסה להפסיק לעשות פדיחות לבנותיו, גם אם זה לא בדיוק עובד לו ככה.
"ישוחרר ברט", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• קומדיה
• נטפליקס