>> דן יואל הוא די.ג'יי, אוצר מוזיקלי ומפיק מסיבות בארץ ובאירופה מעל 20 שנה תחת השםLt.Dan(כדאי שתעקבו), ירושלמי במקור, אבל תל אביבי כבר מעל 15 שנה במצטבר ומטורף על העיר. הוא גם מנהל השיווק והדיגיטל שלהבלט הישראלי.בשנים האחרונות מפיק אתליין המסיבות <120 עם נדב רביד, שמקדש את הבערה האיטית על הרחבה. לוטננט דן יתקלט עם נדב רביד במסיבה הבאה של <120 בתאריך ה-13.2.26 במועדון המרץ 2. הנחה שווה במיוחד לקוראי טיים אאוט עם הקוד takeyourtimeoutבעמוד האירוע.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. גינת דובנוב

כנראה המקום שאני מבלה בו בתדירות הגבוהה ביותר במסגרת טיולי הבוקר עם הכלבה השובבה שלי רו, שזה גם כנראה המקום האהוב עליה בעולם. אי ירוק ונעים בים האורבני והתרבותי (משכן אמנויות הבמה/ הקאמרי/ מוזיאון תל אביב), מתחמי דשא מפנקים, קפה ספסל הנעים, ואחת מגינות הכלבים הכיפיות בעיר.

2. כיכר בזל

התאהבתי בכיכר עם תחילת העבודה בבלט הישראלי, ומבקר בה כמעט כל יום. אפשר למצוא כאן כל טייפ קאסט תל אביבי קיים בין הקפה המעולה של MELA, החומוס הנדיר של רונן, האיטלקית המפתה של רוסטיקו או הסושי הצבעוני של ZE SHUSHI. למרות שהשיפוצים האגרסיביים של העיר לא פסחו עליה והיא קצת שבורה, כיכר בזל עושה לי את זה קולינרית ואנושית ביג טיים.

3. K BAR

כשאתה קם כל בוקר ב-6 (גם בסופ"ש, ראו פסקה ראשונה) ואתה לא יודע שנ"צ מהו, לייט נייט הופך לזיכרון רחוק. אבל כשהרחוק הופך למתוק, וזה איכשהו קורה,זה תמיד יהיה בקיי. לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי שבא לקטנה, זה תמיד מעבר: המוזיקה תמיד בול, העמדה מפנקת ועוטפת, הקהל נעים, והצוות מרים.בית של לילות מהבילים ועמוסים בפיל גוד קז'ואל שאי אפשר ללמוד בשום מקום. פשוט הבר הטוב בעיר.
הרצל 4 תל אביב

4. קפה לב

כן כן, זה לא כזה מקורי לאהוב אתהמקום המופלא הזה. העיר כבר מזמן יודעת מי עושים לה טוב, ולב הוא ללא ספק אחד מהם. הבניין לשימורבבית ליבלינגמארח את בית הקפה המעולה הזה, ששוכן לו לצד גינה נעימה, מטבח טעים מאוד ומרקם אנושי מהמגניבים בעיר. אני תמיד מוסיף קפיצה לצ'יל על הגג המושלם, מסתובב בין התערוכות, וממשיך לרקום את מזימת העל שלנו לעשות שם את מסיבת ה-120 שלנו בקיץ הקרוב.
אידלסון 29 תל אביב

5. הבלט הישראלי

הבית השני שלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לעבוד בבלט הישראלי, לא תיארתי לעצמי כמה השפעה תהיה לאמנות הזו על החיים שלי. לפתוח כל בוקר לצלילי נעימות פסנתר, ולעבוד לצד צוות יוצא מן הכלל של קולגות ורקדנים מוכשרים, ששומרים על הגחלת ונותנים הכל כדי לשמח לבבות על הבמה כל פעם מחדש, גרמו לי להתאהב. היופי והאסתטיקה של הריקוד הנשגב והמוקפד הזה, על בסיס יומי, זו מתנה שלא מפסיקה לתת.
הר נבו 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אכטונג! מדרכות צרות לפניך.עם כל הכבוד לתרומת הקורקינטים והאופניים החשמליות לקצב המהיר של העיר, זריקת הזין וחוסר הפחד של הרוכבים, בשילוב חוסר האכיפה והענישה של העירייה והמשטרה יוצרים מלא כאוס בכל פינה.אין שבוע שאני לא רואה בלייב תאונה. הפציעות האלו מיותרות וזה מרתיח את הדם.די לחנוק את המדרכות!

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
מסיבות ה-120> שלי עם נדב. אני תמיד אשאף לצניעות, אבל אני מאוד גאה בדבר הזה שנדב (רביד) ואני יצרנו. האירועים שלנו ממש סידרו לי את הראש מחדש לגבי איך נתפסת בעיניי המסיבה האידיאלית. הלמידה והסיפוק כל כך גדולים, עד לרמה שזה ממש טיפולי בשבילי. נכון – לא המצאנו את הקונספט, אבל כן יצקנו אופי, ואנחנו מטפחים ליין מקומי שגדל כל אירוע, חולק רחבת ריקודים מיוחדת ומכילה, בלילות מוזיקליים אינטימיים עם שיאים מרגשים של נשיקות ונשיכות מוזיקליות, שאף פעם לא יעברו 120 פעימות לדקה. זה ממש טנטרי. כל זה לא יכול לקרות בלי החללים המארחים שלנו –המרץ2והננסי, שמאפשרים לנו לעוף לאן שאנחנו רוצים – זה לא מובן מאליו בתקופה מאתגרת לחיי הלילה, שנדרשת לפעמים להיכנע לאיזה קופי פייסטיות קצת משמימה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"פלוריבוס". כולם כבר השתפכו עליה בכל מקום אפשרי, וההייפ מוצדק. סדרה מופתית.הדרך שבה היא לוקחת את הזמן ומפרקת לגורמים את המורכבות שבקונפורמיזם, ההתקרנפות ותופעת העדר, משקפת בסינמטיות ייחודית את המחיר היקר, העקלקלות והקונפליקטים המורכבים של האינדיבדואליזם, ומרבדת את כל השיח על העתיד שמחכה לנו למימד חדש. הסדרה דורשת המון מהצופה, אבל הסבלנות משתלמת.לא מושלמת, אבל מחלחלת עמוק. אהה, והפסקול – ללקק את האצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה ובית מחסה שמצילים בעלי חיים הם קדושים בעיניי ולכולם מגיעה התמיכה המלאה שלנו.עצוב לראות כל כך הרבה בעלי חיים ננטשים, וזה מנחם לדעת שיש התארגנויות שנותנות את הלב, הזמן והכסף בשביל להציל את כל מי שרק אפשר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיים בעיר בשנים האחרונות הפכו למאתגרים מאוד עם כל עבודות הבניה, יוקר המחייה והמלחמה שרוקנה את העיר מהווייב הבינלאומי שלה והפכה אותה שוב לתל אביבית בעל כורחה. מרים לכל מי שנשאר ולא מוותר: בעלי המקומות, התורמים, המתנדבים, הבליינים, הסועדים, השפים והיוצרים, שרוקמים מחדש את מה שעושה את העיר הזו אחת מהערים המיוחדות בעולם.

מה יהיה?
באמת שאין שום דרך לדעת. עכשיו אחרי כשהחטוף האחרון חזר ו(אולי) הסתיימה הלחימה, אני רוצה לחשוב שיתחיל ריפוי אמיתי, ונחזור להיפתח חזרה לעולם שבחוץ, ונוכל לתת לאור לחזור לשטוף את העיר המופלאה הזו.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• מסיבות בתל אביב
• דובנוב
• בזל
• קיי בר
• קפה לב
• בלט
• מדרכות

נדב רביד הוא מפיק ודי.ג'יי, עורך תרבות, מבקר מוזיקה, עורך ושדרן רדיו ששידר וערך בין השאר ברדיו תל אביב, קול הקמפוס המיתולוגית, רדיו הקצה וכיום מנהל גלגל"צ. מבעלי הלייבל בוטניקה עם אמיר אגוזי וחצי מהצמד פורץ הדרך פולאר פייר (עם מלכיאל גרוסמן), יוזם ושותף של דן יואל (לוטנט דן) בליין המסיבות 120 שחוגג 3 שנים ב-19.7 במרץ 2 בקריית המלאכה. הליין מתעתד לקיים תנועת נגד להתקדמות המהירה של החיים (ושל המוזיקה) דרך מסיבה שחוזרת אל האלמנטים היסודיים של מוזיקה: חוף מבטחים של תנועה איטית, היפנוטית ומכושפת בחלל חשוך, סאונד עוטף וקהל מגוון, כזה שמגלה רק עכשיו את נפלאות רחבת הריקודים, וכזה שרקד עליה כבר לפני כמה עשורים, ביחד.כרטיסים מחכים לכם כאן.

>> דרינק בסוף הלילה ומקום לברוח בו // העיר של דורון לוי (שישקו)
>> פצע שהפך לפרח ומקומות שנותנים להיות // העיר של דיוויד לרנר

1. קיי

אולי מטעמים נוסטלגיים, אולי כי הדי.אן.איי של השסק – אחד המקומות המשמעותיים בעיר בין 2005 ל-2014 – נוכח פה בכל פינה, אולי כי המוזיקה תמיד תהיה מעניינת, אולי כי הצוות נותן תחושה של בית, ואולי זה באמת סוג של בית. בכל מקרה, בשביל דרינק או שניים, זו תמיד תהיה האופציה הראשונה בשבילי.הרצל 4

2. הרכבת הקלה

גם אם בקצה אחד נמצאת בת ים ובקצה השני פתח תקווה, הקו היחיד של הרכבת הקלה שפעיל כרגע הוא בועה של אסקפיזם שקשה לזלזל בה בימים כאלה. מיזוג אוויר קטלני, תחושת בטחון שנובעת מהימצאות עמוק מתחת לאדמה, אווירה של חו"ל ברציפים ובעיקר, דקות יקרות מפז של התמסרות לתחבורה ציבורית יעילה, צפויה, שמאפשרת לקרוא, להאזין לפודקאסט, לעשות מדיטציה או לשמוע מוזיקה בלי הפרעה.

3. כיכר החטופים

לא מקום אהוב במובן הרגיל של המילה, יותר כמו מקום חשוב. כמו פצע פתוח שפעור בלב העיר, מצד אחד סמלי השלטון (הקריה ובתי המשפט) ומצד שני סמלי הרוח והאמנות (מוזיאון תל אביב ובית אריאלה) וביניהם תהום של כאב חשוף, שמזכיר באופן שלא ניתן להתכחש אליו את המציאות הכואבת והמעוותת שאנחנו חיים בה. גם הכיכר עצמה היא סוג של תהליך בעבודה, כל הזמן מתיישנת ומתחדשת בשלטים, מיצגים ודוכנים, ומשקפת איכשהו את השבר הגדול שיצר אותה.

4. פיצה לילה

שילוב מושלם של פיצות מעולות ואווירה ללא תחרות. בגדול אעדיף לשבת כאן לערב של פיצות עם בירות על רוב המסעדות שמתחרות על מקום במצעד הקולינריה התל אביבי.מרחביה 4

5. אדא חנינא

הקפה הכי טעים. ומוסד יפואי בהתהוות.רבי חנינא 9

מקום לא אהוב בעיר

הנתיב השיתופי בנתיבי איילון.לנהוג בתל אביב זו חוויה אלימה, קשה ונוראית. שעות העומס באיילון, שנמשכות כבר לרוב שעות היום, הן זיקוק של התחושה הזו, ובמיוחד מתסכל לראות את נתיב התחבורה השיתופית מתמלא בנהגים ונהגות שנוסעים לבד ברכב ושמים זין גדול על החוק ועל כל הנהגים האחרים שעדיין מצייתים לחוק. מזל שיש את הרכבת הקלה שצמצמה מאוד את החיכוך שלי עם הסיוט הזה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"הקול בראש 2". הסרט הראשון היה הברקה, והשני, שנוגע בגיל ההתבגרות הוא יצירת מופת. יותר אפקטיבי משנים של טיפול פסיכולוגי. לא זוכר מתי בכיתי ככה בסרט, ולמזלי הילדים שלי לא שמו לב.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
בחודשים הראשונים היה לי קשה למצוא מה לראות, וזה התנדנד בין אסקפיזם מוחלט לבין סרטים של אדם קרטיס. איפשהו שם השלמתי את הסרט התיעודי שלו, Hypernormalisation, שצפיה בו היא כמו להסיר קטראקט מהעיניים. לא בדיוק משהו שנותן תקווה או השראה, אבל גם צפייה מפכחת זה משהו שאסור לזלזל בו.

לאיזה ארגון או מטרה אתהממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
עומדים ביחד. בתקופה של אפלה גדולה חובה להאחז בכל שביב של תקווה. אחרי הזוועה של 7 באוקטובר, הסיפורים הכי מרגשים עבורי שצצו, היו של אזרחים ערבים שחילצו והצלה של יהודים. שותפות אמיתית, בין בני האדם תושבי חבל הארץ הזה חייבת לכלול שותפות של יהודים וערבים שמעוניינים לחיות כאן בשלום.

מי התלאביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לאיזה תל אביבי צריך להרים? נראה לי שלכולם וכולן. המצב כל כך מייאש, שכל מי שקם בבוקר מגיעה לו טפיחה על השכם. כל מי שקם בבוקר ומחליט להישאר כאן ולהיאבק על דמות המקום – בכלל מגיע לו שלט חוצות על בניין באיילון.

מה יהיה?
הלב אומר שיהיה טוב. הראש אומר שיהיה רע.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• גלגלצ
• קיי בר
• פיצה לילה
• הרכבת הקלה
• מטה החטופים והנעדרים
• אדא חנינא
• מסיבות מומלצות

>> לקראת פסטיבל אינדינגב הקרב, שיתקיים בפעם ה-16 בין התאריכים 14-12 באוקטובר במצפה גבולות, בחרנו חמישה אקטים מסקרנים מהליינאפ וביקשנו מהם רגע לפני שהם יורדים לדרום, לבחור את המקומות בתל אביבי שהם אוהבים במיוחד. בפסטיבל יופיעו השנה מעל 100 אמנים, להקות ודיג'ייאים במתחם משוגע שכולל 6 במות. נותרו כרטיסים בודדים בלבד. כל הפרטים באפליקציית הפסטיבל ובאינסטגרם. ועכשיו: הלם חמודות.

>> מיטל שבח, נועה ארגוב ויערה גולדמן, שלוש נשים שלוקחות כל אחת בתחומה חלק חשוב בתעשיית המוזיקה וחיי הלילה, התאחדו למפלצת חמודה ותלת ראשית תחת השם "הלם חמודות" עם רצון משותף אחד: לעשות כיף ללא מגבלת ז'אנרים. זה בדיוק מה שהן יעשו בתקלוט מיוחד באינדינגב הקרוב. החיבור ביניהן הוא סופרנובה של אהבה למוזיקה, לאנשים ואחת לשנייה, ואנחנו לא יכולים לחכות לראות את הפיצוץ הזה בשמי הנגב

1. K בר

כן, יש רק תא שירותים אחד. כן, אין רחבה. וכן, לסיים שם לילה אומר לחזור הביתה מריחה כמו מאפרה. אבל פשוט כיף בקיי. לשבת על הבר, או בפינה, או לעמוד ליד עמדת הדיג'יי ולזוז כל שתי דקות כי מישהו צריך לעבור; לפגוש חברים וחברות או להיקלע לשיחות עמוקות עם אנשים שפגשתי לפני רגע; להגיד שאני "קופצת לקטנה" ולמצוא את עצמי יוצאת משם ב-4 בבוקר, גם באמצע שבוע; לגשת כל כמה קטעים לדי.ג'יי לשאול מה זה הדבר המדהים שמתנגן עכשיו. כל זה קורה בחלל הקטן והאהוב הזה, שאולי אין בו המון מקום אבל יש בו המון נשמה.הרצל 4

2. פארק המסילה

הרבה בדיחות כבר סופרו על זה שתל אביביות קוראות לפיסת דשא עם שביל צמוד "פארק". נכון שיש את פארק הירקון ואת פארק המדרון, אבל כל כך התרגלנו לזה שבמרכז/דרום העיר יש רק גינות קטנות, שעד שכבר יש שטח שמתפרש על פני יותר משני דונם בערך – למה שלא נחגוג אותו? בפיקניק על הדשא, בטיול עם הכלבים, ברכיבה רציפה על שביל האופניים עד יפו, בהאנג לפני או אחרי (או במהלך) עוד אירוע בתדר. תצחקו כמה שתרצו על ההגדרות שלנו למה זה פארק, אבל קשה להתווכח עם זה שפיסת הדשא המוארכת הזאת, עם השבילים הצמודים להולכות רגל ולאופניים, היא יפה ונעימה ומזמינה להסתובב בה.

3. פרא

יש במסעדת פרא משהו שמיד משדר קלאסיקה מודרנית. תוך שנים בודדות מהקמתו הוא כבר קיבל הילה של מוסד, ועדיין נחשב כמסעדה המייצגת את הדור הצעיר של אנשי הקולינריה בעיר. אולי זה המנות שהפכו למדוברות בזכות עצמן (היי פסטה תירס), אולי זה הדרינקים שעשויים היטב, או אווירת החברים ששורצים במקום. כל אלה מיצרים מירוץ לא מדובר להשיג מקום על הבר.נחלת בנימין 27

4. קולנוע לב

תל אביב הייתה עיר עם עשרות בתי קולנוע לאורכה ולרוחבה. כמעט בכל מקום שנזרוק עליו אבן עמד אולם קולנוע: תכלת, זמיר, אלהמברה, עדן, הוד… כל השמות האלה שהדור של ההורים שלנו שגדל בעיר נזכר בהם בחיוך נוסטלגי. מכל אלה נשארו בודדים (פלוס כמה אלטרנטיביים שנפתחו בשנים האחרונות בפלורנטין וביפו), ועם כל הכבוד לסטרימינג בבית בפיג'מה, ולקומפלקסים עם כל האולמות המפציצים והאיימקס שנמצאים מחוץ לעיר – לפעמים כל מה שבא לנו זה פשוט ללכת ברגל או לרכוב כמה דקות לסנטר וללכת לראות סרט בלב, לסיים את הפופקורן בטריילרים ולשתות בירה (ידעתן שיש?). חוויה כל כך פשוטה אבל חלק מהיופי שבחיים עירוניים.דיזנגוף 50

5. מרכז איינגאר ליוגה

בתקופה שבה אנחנו כחברה פוגשים ופוגשות יותר ויותר רק את הדומים והדומות לנו בהשקפת העולם ובטווח הגילאים, יש מספר מקומות בודדים בעיר שמאפשרים מפגשים מסוג אחר. אחד מהם הוא המרכז לאיינגאר יוגה שבצפון יפו. כמו בתקלוט טוב, שיעור איינגאר מכיל אין סוף יצירתיות וחיבור בין תנועת הגוף לתודעה, כך שבסוף את חושבת לעצמך – מה לעזאזל היה פה כרגע ומתי אפשר שוב?ניצנה 11

• העיר שלי
• אינדינגב
• נועה ארגוב
• מיטל שבח
• יוגה
• פארק המסילה
• קיי בר
• פרא
• קולנוע לב

בשבועות האחרונים נפערו ברחבי העיר מספר בולענים, האחרון שבהם היום ברחוב קהילת לודז' בצפון העיר, כשזקני העיר עדיין זוכרים איך בשנה שעברה נפער בולען גם באצע הכביש בהרברט סמואל, כך סתם לפתע באמצע היום והשבית את התנועה בציר המרכזי במשך שעות. זה כנראה ימשיך לקרות בעיר שבנויה על החולות (ובנויה ברובה מפל-קל). אנחנו כמובן לא תומכים בבולענים בשום אופן, ומעדיפים תשתיות חזקות – אבל לא יכולנו שלא להשתעשע עם המחשבה: היכן בעיר היינו מעט שמחים, או לכל הפחות לא עצובים אם האדמה היתה פוערת לפתע את פיה. דיסקליימר: הכל נכתב פה בהומור. טוב, כמעט הכל.

>> לפתע החלו להיווצר בולענים ברחבי העיר. יצאנו לבדוק – מה הסיבה?

1. תחנה מרכזית

וואי אלוהים, בבקשה בבקשה פליז, תעשה שהתחנה המרכזית כולה תיבלע באדמה ותקח איתה את נצבא. המפגע האורבני הסביבתי-חברתי הגדול במדינה מקבל עוד דחיה ועוד דחיה, וכרישי הנדל"ן ממשיכים לרייר עליו בעוד הציבור נפגע ותושבי השכונות הסמוכות אוכלים סרטן ומחלות ריאה לארוחת בוקר. יאללה לא ללעוס לבלוע.

2. כיכר אתרים

נניח שאנחנו בשלבי היפרדות מהפיל הלבן הגדול ביותר בעיר, התחנה המרכזית, רק נניח. זמן לעבור למפגע הבא בתור – הכיכר הברוטליסטית, הריקה והמכוערת שמסתירה לנו את קו החוף המהמם שלנו. מה בעצם חשבו כשבנו את המפלצת הזו? מהי משרתת בימינו? אנחנו רק מקווים שגם לאחר שתתפייד לא יבנו במקומה מפלצות בטון אחרות.

3. בניין העירייה

אף מפגן סולידריות מרשים של אורות על קירות המבנה לא יסתיר את היותו גוש כעור של כלום ושום דבר. לעירייה שלנו מגיע מבנה מעט יותר נאה – לכל הפחות חיצונית. בתקופה הקרובה כיכר רבין שלידו בכלל צפויה להפוך לאתר בנייה, מה שלא הולך להוסיף לאפיל, לפחות לבינתיים.

4. האזור מחוץ לג'סמינו

אין כאן עומק. כלומר, מחשבתי. אנחנו לא רוצים את התור שם. תנו לנו פיתה.

5. מתחם שרונה

מתי יבינו שם למעלה שדינם של "מתחמים" להיכשל? אנשים אוהבים רחובות אמיתיים של עיר, ולא תפאורות משוחזרות וחסרות נשמה. רלוונטי גם למתחם התחנה הכושל.

6. קריית הממשלה וצומת עזריאלי

אסון אורבני ותחבורתי, צומת ברוטאלי ולצדו בניין ממשלתי שמגלם את כל מה שמופיע לנו בסיוטים הכי גרועים. אין אדם אחד שעובר שם מתוך רצון מלא. זו תמיד מטלה כלשהי, צורך להגיע לאנשהו, העיקר לברוח משם כמה שיותר מהר.

7. רמת החייל

האזור הכי שנוא בעיר בפער. טעות הזויה ומטורללת. תכנון עירוני איום ונורא. גליץ' במטריקס. אף אחד לא יצטער אם לפתע הכל שם יעלם. כל מי שעובד שם יודה לנו. כלומר, לבולען.

8. בתי הבושת בנווה שאנן

אם אפשר לבקש 30 בולענים כשכל אחד ייפער ליד כל אחד מבתי הבושת בנווה שאנן. כך תישאר לנו שכונה הרבה יותר טובה.

9. שער 11/שער 5

האדומים יודו לבולען בשער 11, הצהובים לבולען בשער 5, אפשר גם לדבר על יד אליהו אבל כבר פחות רלוונטי לדבר על אוסישקין (שם זה כבר די התממש).

10. K בר

גם כי כמה ערבים אנחנו יכולים עוד להתעפש שם, אנחנו אמורים להיות בני אדם רציני. וגם כי גם ככה כל העיר בקיי הול. חה חה חה, הבנתם? קיי הול. כל כך מצחיק.

• הבועה
• הרברט סמואל
• כיכר אתרים
• ג'סמינו
• שרונה
• רמת החייל
• נווה שאנן
• בלומפילד
• קיי בר
• #פיד_תחבורה

1. NOOK

יש לי אהבה מאוד גדולה לאסתטיקה, אופנה ועיצוב. אחת החולשות שלי זה דברים מיפן והתרבות היפנית באופן כללי, כל דבר שמגיע משם פשוט נראה יותר טוב, מרגיש יותר טוב והופך את הבית לקצת יותר יפה. את ״נוק״ הכרתי לפני 12 שנים וזו חנות מושלמת שכל דבר בה מעורר השראה, במיוחד המחברות שאני כותבת בהן רעיונות ומילים לשירים. בתקופה שהייתי סטודנטית ולא היה לי כסף בכלל, איכשהוא לקנות קרמיקה יפנית היה נראה לי מאוד לגיטימי ויותר משמח מלשלם חשבונות.
מלכי ישראל 5

2. תוצרת הארץ

בית קפה האגדי שפתוח בכיכר מסריק ויש בו אווירה של פעם בקטע הכי טוב שיש. הרבה מהלקוחות הקבועים מכירים ויש שם סוג של פרלמנט מצחיק כזה עם אנשים בגילאים מאוד שונים אחד מהשני. למישל הבעלים (שהוא סוג של כוכב רוק) הייתה חנות תקליטים בסבנטיז בקריית שמונה, ויש לו טעם מעולה, אז כל הזמן יש שם מוזיקה מושלמת לטעמי. ובנוסף לקפה הטעים יש שם גם גיטרה בכניסה, למקרה שלמישהו בא לנגן (נגיד אני).
שדרות מסריק 12

3. חוף הקשתות

בתור ילדה שגדלה בקיבוץ ליד אילת, היה לי מאוד מוזר ללכת לים התיכון. זו חוויה שונה מאוד מהים האדום. יש גלים, יש מדוזות, יש סחף ויש מלא מטקות. עד הצבא בעצם, כמעט לא יצא לי להגיע לים התיכון וממש לא אהבתי אותו. אבל אחרי כל כך הרבה שנים בעיר, שכבר מרגישה לי כמו בית, מצאתי את עצמי מאוד אוהבת את החופים של תל אביב ובעיקר את אלה המרוחקים כמו חוף הקשתות המושלם! כשאני מגיעה לשם, זה כבר ליום שלם.

4. ריבר סטודיו

חדר החזרות האהוב עליי בעיר העיקר בזכות קובי כהן הבעלים שלו והמגברים הישנים. קובי הוא איש סופר מיוחד שחוץ ממוזיקה גם חובב מטוסים ישנים שהוא מזמין באינטרנט ובונה אותם בעצמו ונוסע לכל מיני מקומות בארץ להטיס אותם. עד לא מזמן, מסביב לכל הקירות של החדר, הייתה רכבת ישנה וסופר מגניבה שהוא היה מפעיל לנו בזמן חזרות, וממש משקיע במיצב הזה עם עצים ושלטים והכל. צילמנו שם את הקליפ הראשון שלי ״בי.בי קרים״ , אפשר לראות שם את אוסף המטוסים וכל הארט המשוגע.
רבינצקי 7

5. K bar

הבר המושלם, למרות שלפעמים הוא צפוף מאוד. תמיד יש בו אווירה שאני אוהבת. כמובן שזה גם קשור לכמויות הזמן שביליתי בשסק. אבל אני מאוד מעריכה מקום ששם לב לפרטים ולוקח את עצמו ברצינות. יש בבר הזה משהו מאודCozyומצד שני הכי סטייל. כמעט תמיד יש שם מוזיקה שאני אוהבת, כיף לבוא לשם מוקדם ולראות את המקום מתמלא ואז לברוח בשיא, או לחלופין להגיע מאוחר אחרי הופעה כשיש הרבה אדרנלין ואין סיכוי להירדם.
הרצל 4

זוזו גינזבורג תשתתף בפסטיבל "המגבר" הראשון שייערך בין 1-3 בדצמבר במרכז ענב בתל אביב ותארח את נומקה. עוד יופיעו בפסטיבל: קורין אלאל (אורחת הילה רוח), דנה ברגר (תארח את דניאלה ספקטור), הזאבות (יארחו את קיקי מלינקי), זואי פולנסקי (תארח את אור אדרי) ו-deaf chonky(יארחו את רסקו).מידע וכרטיסים כאן

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• קיי בר
• זוהר גינזבורג
• תוצרת הארץ