המדינה אמנם צועדת לעבר כאוס מוחלט, אבל לפחות היא הולכת עם בטן מלאה. נראה שלסצינת האוכל אין כבר מה להפסיד, וגם אל מול המלחמה המתעוררת מחדש אנשי האוכל שלנו מצליחים להמשיך להקים מסעדות, להחיות פופ-אפים, להפוך לשיפודיות ולעשות לנו קצת כיף בתוך כל הבלגן הזה שהיא חיים בישראל. נו, אם כבר דיקטטוריה, אז לפחות עם מיטבול סנדוויץ' עסיסי ביד.

>> אינטימי על הגג: הלילה של תל אביב מתעורר בשדרות רוטשילד
>> וידויים של מלצרים בתל אביב: הג'וב שעיצב את הדי.אן.איי העירוני

החבר'ה הטובים חוזרים | גבאגול

אם השם נשמע מוכר זה איננו חלום כי הגבאגול חוזר. פופ אפ אוכל הרחוב האיטלקי־אמריקאי, שפעל בדיוק לפני שנה בחלל של "ברבור" (לשעבר הברוט), מתמקם הפעם במתחם 3426עם תפריט דומה אך מחודש ואלכוהול דובר איטלקית שוטפת. תוכלו לצפות לסנדוויצ'ים מוגזמים נוטפי גבינה מותכת, מפות משובצות, טירמיסו מושחת ויין בכוס נמוכה שנושאת את השם המפורש "כוס גבאגול". אם תציצו למטבח אולי תמצאו שם את כרמלה מכינה זיטי.
רחוב 3426 (או התחייה 27), ימי רביעי (עד 16.4)

סוגרים סופית (לבינתיים) | מיטש

לא ראינו את זה בא אבל המיטש שוב נסגר, בפעם המי יודע כמה. ספוט האוכל הרומני ששרד את שוק הכרמל ורק לפני חודשיים התמקם בלוקיישן קבוע במטרה להפוך למסעדה על מלא, זורק את המגבת ומרים דגל לבן. "באתי לתקופת התנסות וזה לא צלח", מסבירה הבעלים שף אורית מושקוביץ' ומדגישה שלמרות הכול היא לא עוזבת את הביזנס. קבבים ונקניקיות קפואים עדיין זמינים במשלוח (לארוחת החג אולי?), ועיקר תשומת הלב מופנית מעתה לאירועים פרטיים ועסקיים – לאו דווקא רומנים – בחוץ, כלומר במקום שבו פעל המיטש עד לאחרונה, ובבית. אנחנו נמשיך להחזיק אצבעות שמתישהו הקריאה "מה מיטש" תשוב להדהד ברחובות העיר.
הזמנות בטלפון 054-7503052 ובאינסטה

עושים שמח 1 | יהודה קיסר X אסידו ובניו

איך יודעים שטרנד נמצא בשיא? כשהוא צץ במקומות לא קשורים – נגיד, שיפודים שצצים במסעדת שף – אבל לא תשמעו אותנו מתנגדים. זה מה שקורה בקרוב בפליים, מסעדת הבשרים היוקרתית במלון קרלטון, שלערב אחד מתחפשת לשיפודיית אסידו ובניו, כולל תכנית אמנותית תואמת. את הגריל יאייש שף אורן אסידו, שיכין שיפודי אדנה קבב, לבבות, שקדי עגל ועוד ועוד. כמקובל בז'אנר ליד הבשר יוגשו לאפות טריות, סלטים, חומוס, פלאפל ירוק וצ'יפס, עד למלאבי ובוואריה ברוח הנוסטלגיה. וההפתעה לפינאלה: הופעה חיה של יהודה קיסר, האיש והאגדה.
אלעזר פרי 10 (מלון קרלטון), שלישי (22.4), מותנה בהזמנה מראש, מספר המקומות מוגבל

עושים שמח 2 | פארוק בשוק

פארוק בשוק, המקום הכי שמח בשוק הפשפשים, חוזר להרים את האנרגיות. המסעדה שהייתה סגורה מאז השבעה באוקטובר ועברה שיפוץ פוצחת בשורת אירוחי הופעות רחוב פעמיים בשבוע, בימי שלישי (20:00) ושישי (16:00). בשבועות הקרובים תוכלו למצוא בליין אפ את רוקסטא, HITMEN, מתו ורד ושחר סנדר, שלוש אלף קילו ועוד רבים וטובים. יהיה שמח.
רבי נחמן 6, יפו, הזמנות באתר

החשיפה לצפון | מקסיקנה

מעט מדי דברים טובים קורים ברמת החייל, אבל הנה אחד: סניף חדש של מקסיקנה. האזור שפעם היה אחד ממקומות הבילוי העמוסים בעיר מתחדש במסעדה של הרשת המקסיקנית, שעם מנות חריפות וקוקטיילים לוהטים תצליח אולי לנער מעט את המתחם המנומנם. לרגל הפתיחה תתקיים פיאסטה צבעונית כהלכתה עם די ג'יי, להקת מריאצ'י שתעשה שמח והעיקר – 50 אחוז הנחה על כל התפריט. אין צורך להזמין מקום, רק להגיע ולזלול בוריטו וטאקוס במחירי אחד באפריל.
ראול ולנברג 18, חמישי (3.4) מ-18:30

לזקק עראק ולצייר ירקות | דלי אלהמברה

על פי המסורת (שלנו, הרגע המצאנו) חודש ניסן הוא זמן טוב להשיל את דיכאון החורף ולהתחבר לטבע. במעדנייה היפואית־מקומית דלי אלהמברה זורמים עם הרעיון בסדרת פעילויות שעושות כבוד לתוצרת הארץ, אבל בקלילות ועם אוכל טוב: סדנת זיקוק ג׳ין ועראק עם שלום ממלכיה, סדנת ציור בצבעי מים בהשראת חומרי גלם שיש בבית (עם כיבוד גבינות ויין), סדנת בישול עונתי (חינם למילואימניקים) וסיור, קטיף ובישול בשדה בחוות בארותיים (מתאים גם לילדים). מ-285 ש"ח.
שד' ירושלים 30, פרטים והרשמה באתר

מאחורי האותיות הקטנות | כאן הסכתים

למה אין בסופר אף לחם אחד בריא באמת ולמה העוף מפוצץ באנטיביוטיקה אלו שאלות שאמורות להישאל, אבל במהלך האירועים במדינת ישראל למי יש ראש להתעסק בכך. בהסכת החדש "חיי מדף" ב"כאן הסכתים" מסביר אורי מאיר צ'יזיק, דוקטור להיסטוריה של הרפואה והתזונה ומומחה לליקוט צמחי בר למאכל, אילו שלבים האוכל עובר עד שהוא מגיע לצלחת כדי לדעת מה בדיוק נכנס לנו לגוף. הפרקים עוסקים בסרדינים, קמח, לחם, טחינה וחומוס, וסביר מאוד שאחרי ההאזנה תרצו להתחיל לבשל יותר בבית.
להאזנה לפרק הראשון

מתחילים מחדש | קפה הנרייטה

אחרי 20 שנה מגיע הזמן למהפך: קפה הנרייטה, בית הקפה הוותיק והאהוב ברחוב ארלוזרוב, מחליף בעלות ונכנס לפרק חדש בחייו. המסעדן גדי חן (מולי בלומס), שגם עומד מאחורי עסקאות רבות מרשרשים בענף הקולינריה כגון מכירת רשת זוזוברה, ושותפו אושרי גולדשטיין קנו את המקום מתוך כוונה לשמר את המסורת ולשפר אותה. בעתיד כבר מתוכננים שדרוג תפריט הבוקר והשקת בראנץ', כך שיש למה לחכות.
ארלוזורוב 186

מחוץ לעיר

קפה עוטף אצבע הגליל | ראש פינה

בדרך לצפון עוצרים לתמוך בעוטף: בראש פינה נפתח סניף חדש של רשת קפה עוטף, המיזם היפה שאנחנו כל כך מאוהבים בו והתחיל בתל אביב. צעירים.ות מהאזור, שיזכו להכשרה מקצועית ולייעוץ תעסוקתי, מתפעלים את המקום שמציע מנות מחומרי גלם מקומיים ומשתף פעולה עם ספקים מהסביבה הקרובה כמו "גבינות קדוש" מצפת ו"עוגיות ומאפים של קיבוץ מורן", והכול במטרה לתמוך בעסקים קטנים בצפון. 30 אחוז מרווחי בית הקפה והחנות מופנים לשיקום בית הספר רננים בקריית שמונה.
דרך הגליל 25 (קניון שופינה), ראש פינה

Salty | קליה

חדשות טובות בים המלח: לקראת עונת הטיולים נפתח בחוף קליה פופ אפ סופ"ש שבזכותו יש מה לאכול בשממה האזורית גם בשבת. את התפריט של Salty בנה שף אסף זילברשטיין (רפאל, סושי סמבה וקבוצת נואר) ויש בו סלטים (46-54 ש"ח), מוסקה צמחונית (58 ש"ח), לברק בגריל (129 ש"ח) ועוד ועוד, וגם קוקטיילים ואלכוהול ונוף מטורף של המקום הנמוך ביותר בעולם.
חמישי 18:00-22:00, שישי 12:00-22:00, שבת 12:00-17:00, הזמנות באתר

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• מיטש
• ים המלח
• קפה עוטף
• מקסיקנה
• אורן אסידו
• אורי מאיר צ'יזיק
• דלי אלהמברה
• פארוק בשוק

>> מיסטרמיס הוא חיים סהר אפריאט, כוכב עולה בשמי חיי הלילה בתל אביב, מפיק ודי.ג'יי במגוון ליינים. הלילה (חמישי, 6.2) הוא ינגן עם השמות הכי חמים ברייב של האגודה למען הלהט"ב במועדון הסינדי ג'ין החדש שליד התחנה המרכזית, באיוונט בסימן אהבה, גאווה ותקווה שכל הכנסותיו תרומה להמשך פעילות האגודה. יהיה חם.כל הפרטים והכרטיסים כאן.

>> קקטוסים בפארק ומקום מושלם להירגע בו // העיר של ייגור פראוזנקו
>> פארק ריק מאנשים ושווארמה שמזכירה לי חבר // העיר של טאפש

1. קפה עוטף רעים

בתור אחד שגר בסביבה, אני נהנה לשבת שם. בכלל, כל מתיחת הפנים שהאזור ליד הקאנטרי עבר בשנים האחרונות עשתה לכל השכונה רק טוב.
וולפסון 54

2. השטוביה

מתחם שמפעיל אולפנים ברמה גבוהה, ושם בעצם אני יוצר ומפיק את כל המוזיקה שלי. בכל פעם שאני שם אני פוגש קולגות או אמנים צעירים, כולם בעלי אותה מטרה: לעשות מוזיקה טובה.
קפלן 2

3. מונדו 2000

רוף-טופ מהמם שיושב מעל שוק לוינסקי. את ההתחלה שלי בחיי הלילה עשית תי שם בתור סלקטור, ותמיד כשאני מחפש אווירה ביתית וכיפית – אני חוזר לשם.
לוינסקי 39

4. האומן 17

אין הרבה מה להוסיף – אגדה תל אביבית. שם קורות המסיבות הכי טובות שיש לעיר להציע, ובתור די.ג׳יי זה אחד המקומות שהכי כיף לי לנגן בהם אם לא ה-.
אברבנאל 88

5. סנדי ג’ין

מקום יחסית חדש בעיר שמכיל בתוכו שני מועדונים. שניהם נבנו על חורבות הקולנוע הישן בתחנה המרכזית ושימרו אותו, ככה שברגע שאתה נכנס אתה ממש מרגיש שחזרת בזמן. אני מת על זה!
מנשה בן ישראל 17

מקום לא אהוב בעיר:

נווה שאנן. למרות שגרתי בה קרוב לשמונה שנים, כי זה בערך האזור הכי זול בתל אביב, תחושת ההזנחה באזור הורגשה מאוד. חוסר בתשתיות, ריח של שתן, זבל בערימות, מראות לא נעימים. וחבל, כי זה אזור מרכזי בעיר שגם ככה יש בה מצוקת דיור גדולה.

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
עצרת הגאווה בשנה שעברה ריגשה אותי מאוד והצליחה להיחרט אצלי חזק. הרגיש שהגאווה לא הייתה רק על הייחוד שלנו בתור להט"ב, אלא גם על הסולידריות ועל הצורך להילחם יחד, בכל מצב, למען הערכים של חופש, שוויון וביטחון.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני כל כך מתמקד בעשייה שלי שכמעט ואין לי זמן לצרוך שום דבר אחר. הלוואי והיה לי!

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לכל ארגון שקשור לקהילת הלהט"ב. יש יוזמות ועמותות נפלאות שעושות עבודת קודש שצריכות את החיזוק הזה:
–האגודה למען הלהט”ב, שעוזרת לקהילה הלהט”בית עם סיוע משפטי, תמיכה ואירועים למען זכויות שוות.
–איגי, שמספקת קבוצות תמיכה ופעילויות שמחזקות את הקבלה העצמית.
–מכללת מרשה, המכללה הגאה שמטרתה להיות מרכז לפיתוח אישי ותעסוקתי של צעירות וצעירים גאים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מילואימניקים. קצר וקולע, אין שאלה בכלל.

מה יהיה?
אני מאמין שהעיר מתעוררת לאט לאט, בקצב שלה. אני מרגיש את זה בכל מקום – גם כשאני מנגן במועדונים בתור די.ג’יי בעיר. המוזיקה נותנת לתל אביב את הדחיפה שהיא צריכה. לא סתם אומרים שמוזיקה מחברת בין אנשים.

• העיר שלי
• האגודה למען הלהט"ב
• די.ג'יי
• האומן 17
• מונדו 2000
• קפה עוטף
• נווה שאנן

לאורך התקופה האחרונה – ועוד לפני המלחמה, למען האמת – אנחנו מסקרים את המכות החוזרות ונשנות שחוטפים עסקי האוכל של העיר, החל מאתגרים מול ההפגנות, דרך חוסרי כוח אדם ויציאה למילואים וכמובן, בהתאם למלחמה, לא מעט סגירות. אבל לבטן התל אביבית יש כוח יותר גדול ממה שניתן לחשוב, ואף על פי כן, סצינת האוכל המקומית נוע תנוע. לקראת סיום השנה האזרחית הארורה הזו, מצאנו 17 דברים מאוד טובים שקרו השנה, למרות הכל.

>>

1. תל אביב תומכת בצפון ובעוטף

קשה לדבר על השבעה באוקטובר בהקשר משמח. ובכל זאת, אפילו הזו הצמיחה יוזמות שמחממות את הלב. בשעה שהמסעדות עצמן במשבר קיומי, התגייסה הקולינריה התל אביבית לתמוך בעוטף ובצפון, כשאנשי האוכל בעיר נרתמו לעזור למפונים, לחיילים, לנפגעים, לקולגות, לחקלאים ולכל מי שזקוק לכך. ראשונים להתעשת היו יותם ואסף דוקטור, בעלי "האחים", שהקימו במסעדה חמ"ל ענק להכנת ושינוע אוכל לחזית עוד ביום הראשון למלחמה. מכאן נפתח הסכר לאינספור מיזמי תמיכה קטנים כגדולים: מסעדת טאיזו שהכשירה את המטבח כדי לבשל לחיילים ומלפונים; החמ"ל במרכז הקולינרי "אסיף"; מיזם הכנת כריכים באוזריה והכנת אוכל לחיילים ומפונים טבעונים במסעדת J17 ועוד ועוד.

ההירתמות המרשימה הזו נמשכה עמוק לתוך 2024, כאשר ברחבי העיר נערכו ירידי תוצרת חקלאית מהצפון והעוטף, ובתי עסק רבים תרמו חלק מהכנסותיהם לטובת תמיכה בנפגעי המלחמה ואירחו מסעדות שנסגרו. די להזכיר על קצה המזלג את מאפיית לחמים שאימצה את האופה יקי שגיא מבארי, את חיים כהן שאירח את המבורגריית כביש 90 בדיקסי ואת קאלו באבא מקרית שמונה, שערבי האוכל ההודי שלו הביאו קהל רב לקסבה (שנסגרה מאז). ענף האלכוהול תרם גם כן את תרומתו לחיבוק ולזיכרון. זכורות במיוחד היוזמות למען החטופות כרמל גת ז"ל ורומי לשם גונן תיבדל לחיים ארוכים, שבימי ההולדת שלהן הוגשו בברים ובמסעדות בכל רחבי העיר קוקטיילים שהן אהבו במיוחד. לכולם מגיע להשיא משואה ביום העצמאות הבא ולזכות בשוך הקרבות להתחשבות מצד העירייה ומשרדי הממשלה.

2. המטבח הצרפתי חוזר

תנו לנו קצת חורף ודכדוך ואנחנו חוזרים אחורה, להתרפק על כמה טוב היה פעם. אולי זו הסיבה לכך שברשתות החברתיות עפים על כל מה שמריח צרפת – מרק בצל, גראטן, ביסק וכל השאר שבו להיות הבון טון, עד שכאשר השף של הוטל מונטיפיורי הוציא את הקרפ סוזט מהתפריט, רותי ברודו התקשרה לצעוק. טרנד האויסטרים וברי היין, האוכל שרושפלד מבשל בבריקס ופריחת הפטיסרי – כולם תומכים ברטרו ומוכיחים שלקלאסיקה אין תאריך תפוגה.

3. הסינבון חוזר

ההיפך המוחלט מהסעיף הקודם, פצצת מתיקות ופחמימות שכבר עשתה הייפ לפני יותר מעשור וכעת חוזרת עם אותו טעם וניחוח ממכר. כדי לטעום את הסינבון המקורי עם הקינמון והפרוסטינג הלבן, תצטרכו לנסוע לקניון עזריאלי ולהתייבש בתור.התמורה מתגמלת כראויכי טראש תמיד מנצח, אבל 45 דקות על הרגליים בחברת מכורים כמונו היו קצת יותר מדי. אפשרות אחרת היא לעקוב אחרי האינסטגרם של מאפיות וקונדיטוריות בעיר, למשל נולה, בוטיק סנטרל, נורדיניו וגרציאני, ולגלות מתי אופים שם את השבלולים הנחשקים.

4. אייל שני

גם אם הוא יודיע על פתיחת מסעדה בדמשק, שום דבר לא יפתיע אותנו לגבי אייל שני. השנה הוא פתח את דוכן הגלידה המצוין "קסטה", השיק את המועדון־מסעדה התיאטרלי "גילה וננסי" בשיתוף עם ליין הפאג, הכשיר את סניף המזנון ברמת החייל ושמר לשנה נוספת על כוכב המישלן של מסעדת "שמונה" בניו יורק. אפשר לאהוב אותו ואפשר שלא, אבל אייל שני הוא חד משמעית תופעה ייחודית.

5. כוכבי מישלן כחול לבן

עד לשבעה באוקטובר האמנו שמדריך מישלן יגיע לישראל. היו אמנם ענייני תקציב שכרגיל עיכבו את המו"מ עם הארגון העולמי, אך משאלה נפתרו נראה היה שהדרך סלולה ואו טו טו הכוכבים נוחתים בתל אביב. ואז קרה מה שקרה והתכנית כמובן נגנזה. מי שלא נפגעו הן מסעדות שף ישראליות בחו"ל – "שמונה" של אייל שני, "שבור" של אסף גרניט ואורי נבון, "פריזם" של גל בן משה (פאסטל) בברלין, La Bottega del Buon Caffe של שף ארז אוחיון באיטליה ו-NHome של שף מתן בן זקן בפריז. גלעד פלד, שף מסעדת קולונאד בלוצרן ובעברו הרחוק שף מסעדת פושקין היוקרתית, שפעלה ברחוב מונטיפיורי, זכה בשני כוכבי מישלן, הישג שעד כה היה שמור רק לשף מושיק רוט עבור MOSHIK& באמסטרדם. בלי להתקטנן בענייני גיאוגרפיה, כשמחברים את כל הכוכבים השמיים נעשים קצת יותר בהירים, וזה הרי מה שחשוב עכשיו.

6. קלארו לונדון

בתקופה שבה האנטישמיות מרימה ראש והפגנות פרו פלסטיניות שוטפות את בירות אירופה, צריך קונטיינרים של אומץ כדי לפתוח מסעדה בלונדון, בלב המאפלייה. שף רן שמואלי החליט שהפרויקט ייצא לדרך ויהי מה, והשיק תוך כדי מלחמה את קלארו המקומית־לונדונית ברובע סנט ג'יימס היוקרתי, במבנה ששייך לבית המלוכה. בעינינו זהו לא פחות מאשר אקט של ציונות, ואולי כשהבריטים יטעמו את הברד פודינג המיתולוגי הם ישנאו אותנו קצת פחות.

7. צדפות ב-4 שקל

כאילו היינו פריז, בקיץ האחרון תל אביב התאבססה על צדפות. הרכיכה הנחשקת נצפתה בכל בר ומסעדה שמחזיקים מעצמם, ולא רק בבסטה, לפופ אפים של The Oyster Society אי אפשר היה להשיג מקום, והאויסטר קלאב בנחלת בנימין רכב על הטרנד והוסיף שמפנייה (גם ורודה). אבל אף אחד לא הצליח לעשות מה שעשה שף גיא גמזו, ששבר את השוק בהלנה למשך שבוע עם אויסטרים ב-4 ש"ח – שליש ממחירם בשוק. איך קרתה קומבינה כזו אין לדעת, אך נשמח אם היא תחזור על עצמה.

8. רושפלד חוזר למטבח

סייד אפקט של סעיף 3 ואחד הדברים שהכי שמחו אותנו השנה היה לגלות את רושפלד שוב במטבח. הרומן עם הבריקס התחיל בקטן, "זה פשוט מתחת לבית שלי ורציתי להנות מאוכל טעים ליד היין", הוא סיפר לנו. עד מהרה נכנס השף הוותיק להרפתקאות בראנצ'ים וערבי יין ואוכל על פי מחוזות באירופה והוכיח שמאומה לא השתנה בשליטה שלו באמנות הבישול הקלאסי. רושפלד עדיין גאון, והביסק והטרין שלו ראויים לכוכב מישלן.

9. הקונדיטוריה מתפוצצת

לאט לאט אך בצעד בוטח, הקונדיטוריה בעיר מדביקה את המסעדות בגיוון ובמקצוענות. סטודיו סניורה ופסיליטי, גבי גודיז וספוט הקינוחים של אלון שבו בג'אפה משקפים את השפיץ של ההייפ, במאפים מתוקים ומלוחים שלא היו מביישים אף פטיסרי בפריז. פאי הלימון המיתולוגי של מגזינו התמקם בחנות חדשה, וסניף עמיתה במוזיאון העיר הוא התגלמות הקונדיטוריה הישראלית החדשה בנראות ובתוכן. עוד כמה כאלה ושנת 2025 תהיה יותר מתוקה ונסבלת מקודמתה.

10. קפה עוטף

תמיר ברלקו, יזם ומייסד רשת ארקפה, הוביל לאחר השבעה באוקטובר את הקמת "קפה עוטף" – רשת בתי קפה שמנוהלת ומתופעלת על ידי תושבי עוטף שפונו מביתם, כאשר כל ההכנסות מופנות לקהילות, לטובת שיקומן. מלבד זאת, ולא פחות חשוב, בתי הקפה מספקים לעובדים שנתלשו משגרת חייהם תעסוקה וסוג של שגרה שחיונית לשיקום הנפש. פופ אפ "קפה עוטף נתיב העשרה" בשרונה כבר נסגר, אך ב"קפה עוטף רעים" בפלורנטין אפשר עדיין לקנות קפה ומאפה ופריט מעוטר בכלנית, לנחם ולהתנחם.

11. שינקין שב לגדולתו

קפה תמר כבר מזמן איננו, אבל בואכה 2025 שינקין משיב לעצמו את תהילת הניינטיז: מעדניית עילא של אפרת אנזל והמאצ'ה בר שנפתחו השנה מצטרפים לרשימה ארוכה של עסקי אוכל ארטיזנליים, שממפים את הקולינריה בעיר – הקצבייה של אהרוני ומעדניית הדגים, בוטיק השוקולד קרדינל ומקדש המתוקים של אלון שבו, חנות היין אל מאנו והבייגלים של סלין פרייטאג ועוד ועוד. חלום שלנו לקחת יום חופש ופשוט לעבור מחנות לחנות ומביס לביס, ואז לקרוס על ספסל בגינה לנמנום בשמש.

12. מיכל אפשטיין זוכה במאסטר שף

סוף סוף ישראל כולה מגלה את מה שבתל אביב כבר יודעים מזמן, שב-Eats יש אוכל נהדר ושעוגת הגזר של השפית מיכל אפשטיין היא הברקה מסחררת. ועכשיו שכולם גם ייהנו מהתור, אנחנו נישאר עם וולט ותן ביס.

13. ברי יין שכונתיים גם מחוץ למרכז

בפלורנטין ושוק לווינסקי אי אפשר לזרוק פקק שעם מבלי ליפול על בר יין. דרום ומרכז העיר סובלים (או נהנים, תלוי איך מסתכלים על זה) מהתפוצצות של ברי יין, תופעה שנראתה נחמדה בהתחלה אבל מתחילה למצות את עצמה, כמו כל דבר שיש ממנו יותר מדי. למרבה המזל, הטרנד זולג בעדינות לפריפריות הפנים עירונייות, ושם הוא כבר על תקן שירות לקהילה – לדוגמה בר היין החמוד ג'ודי בשדרות יהודית והמטבח של גרוני ברמת אביב. וכל מה שחותך את המרחק מהמרכז לפריפריה וחוסך עמידה בפקקים בדרך לבילוי – מבורך.

14. הפיתות של חמודי אבולעפיה

צוחקים עלינו שאנחנו מזכירים את חמודי אבולעפיה בכל הזדמנות אז כאן המקום לומר שנכון, ושכולם יקפצו. אנחנו אוהבים את האיש עם הלב הנדיב והידיים הטובות ונלך אחריו לאן שהוא והפיתות המושלמות שלו ילכו. ומי שלא טוב לו, יום טוב לו (המעדנייה, כמובן).

15. הפופ אפים של אלעזר טמנו

במקום שבו המטבח האתיופי כמעט שלא הצליח להשתלב בזירת המסעדות, בא אלעזר טמנו יוצא הריאליטי "המסעדה הבאה" ומעיף את הפוני עם בישול אפריקני־אתיופי עילי. כאמן שהוא (ואל תפספסו אתהאינסטגרם שלו) משדרג טמנו את האוכל האתיופי, ומרים אותו ממקומו המסורתי במטבח הביתי אל מחוזות של טכניקות מתקדמות ושילובי טעמים מפתיעים. אנו מחכים לרגע שבו הוא יעזוב את הפופ אפים ויפתח מסעדה של ממש.

16. MOSHIK&

הדבר הכי קרוב למישלן בישראל כרגע זו המסעדה החדשה של מושיק רוט, חלל מעוצב במבנה לשימור שבו סועדים בכל ערב 40 בני מזל שהצליחו להשיג מקום, 20 איש בכל סרוויס. חדר יין שקוף ובו 400 לייבלים, כולל יינות גרנד קרו מכרמים מצטיינים בעולם, כלים מאוסף פרטי שרוט אצר במשך שנים, מלצר לכל אורח כמעט ותג מחיר של 800 ש"ח לאדם לפני אלכוהול מציבים את גלגולה התל אביבי של המסעדה מאמסטרדם בצמרת הפיין דיינינג בארץ. כשמדריך מישלן ישוב לישראל ושאלת הכוכבים ל-MOSHIK& תעלה על הפרק, נראה עד כמה מסוגל הארגון להיות אובייקטיבי ולהעניק לרוט את שני הכוכבים שמגיעים לו.

17. JMT אוכל רחוב קוריאני

אחרי שנים של הגמוניה תאילנדית ויפנית מתובלת בקמצוץ וייטנאמי, סוף סוף נפתח בעיר ספוט אוכל קוריאני צבעוני ושמח. הכי כיף להציף את השולחן במנות בטוקבוקי וקימצ'י חריפים־חמוצים, לדפוק בקבוק סוג'ו ולזמזם בלב APT APT, כמו בכל עיר נורמלית בעולם. ועכשיו כשהתיאבון נפתח – הבו לנו מסעדות קוריאניות וטייוואניות, מלזיות ובורמזיות וגם את המטבח הסיני מהאייטיז, כי עוף באננס אף פעם לא יוצא מהאופנה. תשאלו את אהרוני.

• אוכלים שותים
• תל אביב נרתמת
• קפה עוטף
• קוריאני
• מושיק רוט
• דברים טובים

>> תאי ישר הוא דור שלישי לאדריכלים בתל אביב, שותף במשרד ישר אדריכלים, נכדו של אדריכל יצחק ישר ז"ל שייסד את המשרד בשנת 1956, ובנו של אדריכל אבנר ישר, בעלי המשרד. בימים אלה הוא מקים ומוביל את YARD, מדור מחקר ופיתוח אדריכלי של המשרד שעוסק בעתיד ובתכנון המרחבים הציבוריים בסביבת תחנות להסעת המונים (רכבת קלה ומטרו) והשפעתם על תנועת הולכי הרגל במרחב העירוני המשתנה.

>> רעות נחושתן מפונה מקיבוץ רעים כבר יותר משנה. וזאת העיר שלה
>> המרכז הכי אינטימי וחנות על סף סגירה // העיר של יעל ורטהיים סואן

1. פארק המסילה (הוואדי)

– כשהייתי ילד גרנו בנווה צדק. בתקופה ההיא של סוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 בנווה צדק היו גם צריפים ישנים ומקומות נטושים ולא מפותחים. כל יום אחרי בית הספר היינו יוצאים עם האופניים ומשוטטים בלי סוף, רוכבים, משחקים. אחד המקומות שהכי אהבתי לשחק בהם היה ה"וואדי". היו שם חפצים ישנים בלויים, עצים, ובקצה הייתה גדר שמעבר לה חורשה והריסות של מסילה, שהייתה הראשונה בתל אביב והובילה לירושלים. המקום הזה מוכר לכולנו היום כפארק המסילה, והחורשה היא מתחם התחנה. גלגולו הנוכחי של ה"וואדי" הפך בן לילה לאחד המקומות שאני הכי אוהב בעיר. פארק ראשון מסוגו, במרכז העיר, לא סנטרלי אלא המשכי, רצוף באירועים וחוויות. המבנה ההמשכי הזה מחבר שכונות שונות בעיר, מושך אליו כאחד תיירים ומקומיים. אני מאחל לעיר שלנו עוד מרחבים ציבוריים שוקקים כאלו, שהצלחתם משפרת את איכות החיים של כולנו.

2. מוזיאון תל אביב

מאז ומתמיד חלל הכניסה של מוזיאון תל אביב הינו אחד המקומות האהובים עלי בעיר, חלל שבכל פעם שאני נכנס אליו נפתחת נשמתי ואני מרגיש את סבא איתי. את המוזיאון תכנן סבא שלי, האדריכל יצחק ישר עם מי שהיה אז שותפו האדריכל דן איתן. אני מאוד אוהב מוזיאונים, ובחמש השנים שגרתי בניו-יורק, בעת לימודי האדריכלות, היו תקופות שלמות בהן הייתי מבקר במוזיאון או בגלריה בכל סוף שבוע. מוזיאון תל אביב מזכיר לי את התקופה הזו, כשאני מגיע אליו אני מרגיש שכל עולם התרבות פתוח בפניי – וזאת עוד לפני שראיתי את האמנות המוצגת בו. ישנם בניינים ייחודיים שמסוגלים לתת את התחושה הזו רק בזכות הפרופורציות והרוח השוכנת בהם – מוזיאון תל אביב הוא כזה.
שאול המלך 27

3. המכולת של סלומון

המכולת ממוקמת ברחוב טשרניחובסקי מול המשרדים שלנו. בגיל 14 המכולת הזו שימשה כמקום העבודה הראשון שלי, כשבמהלך החופש הגדול הייתי מסדר בה סחורות ומבצע משלוחים קצרים בתוך השכונה. במשך חיי, המכולת השכונתית המשיכה להוות עבורי תחושה של בית, מקום בו אני אומר בכל בוקר שלום, ושואל לשלומם של מי שנתנו לי את העבודה הראשונה שלי. האנשים האלו, בעלי המכולות השכונתיות, הם הרבה מעבר למה שאנחנו מבינים, אלו הם שומרי הרחובות שלנו, דבק הקהילות שלנו. הם האנשים שמכירים את כולם, דרכם אפשר להעביר מסרים, אותם אפשר לשאול לגבי התפתחויות ושינויים בשכונה, אלו שיגידו לך כשמישהו חיפש אותך או שמישהו חשוד הסתכל דרך חלונות המשרד. לצערי הרב המכולות השכונתיות זה סוג עסק שנעלם באופן סיסטמטי מהעיר שלנו לטובת כמות סניפים שעולים על גדות עירנו של רשתות סופר גדולות ומסחריות. לאחרונה פרצה שריפה במכולת של סלומון וכרגע היא סגורה, ואני מקווה מאוד, כמו גם כל עובד במשרד שלנו (ובעיניי כל תושב בשכונה שלנו) שהמכולת תפתח שוב, ובמהרה.
טשרניחובסקי 29

4. שלמה ודורון

קודם כל כי זה פשוט מאוד החומוס הכי טעים שטעמתי בחיי! חומוס שלמה ודורון קיים וממוקם בכרם התימנים משנת 1937 ולא סתם מתקיים עד היום ורק משתבח. הסיבה העיקרית לכך בעיני היא התעוזה והאומץ להתפתח וליצור טעמים חדשים שלעולם לא אכלתם לפני, והכל בתוך חומוס. החומוס הוקם על ידי שלמה, המשיך על ידי דורון והיום מנוהל על ידי אלעד שביצירתיות ובחדשנות הכניס טוויסט לתוך מסורת ארוכת שנים. המנות האהובות עלי הן החומוס הבלקני והחומוס המקסיקני. חומוס שלמה ודורון היה מקור געגועי לתל-אביב בחמש השנים שגרתי בניו-יורק.
ישכון 29

5. קפה עוטף רעים

הקפה ממוקם בפרויקט פלורנטין וילג'. אני גר מאוד קרוב לשם, ומתאמן ושוחה בקאנטרי העירוני שנמצא שם, וניכר שהשכונה חיכתה בסבלנות בדיוק לבית הקפה הזה. הכיכר הפנימית הזו שתוכננה על ידי המשרד שלנו בשיתוף אדריכליות הנוף המעולות TeMa, הייתה בעיקר יפה במשך שנה בערך, מצע מושלם לעסקים שלא אוישו (אולי המחירים הגבוהים של פרויקט חדש עוד לא הצליחו להצדיק את הקמתם של עסקים חדשים באזור). אבל אז הגיע קפה עוטף רעים, שמעבר לזה שכל הקיום שלו הוא חשוב מאין כמותו, פשוט הצליח, בין לילה, להפוך את הכיכר הזו לחיה ושוקקת. הקפה טעים, השירות מושלם, ואפשר לשבת על הדשא מתחת לעץ וליד בריכת נוי, ולהנות מהחיים גם בנווה שאנן.
וולפסון 54

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

אופניים וקורקינטים חשמליים. השימוש בהם בעיר יצא משליטה. הבעיה העיקרית נמצאת בזה שלא חונכנו לתרבות של רכיבה עירונית, כמו בערים אחרות בעולם כדוגמת אמסטרדם או קופנהגן, ובכמה שנים שבהן השימוש ברכב בעיר הפך להיות בלתי נסבל, הוצפנו בכלים חשמליים ללא תשתית שתאפשר רכיבה בטוחה. המצב הזה בא ישירות על חשבון הולכי הרגל. המדרכה הפכה להיות מקום מסוכן. זה מצב בלתי אפשרי ובלתי נתפס עבור עיר שמכבדת את עצמה. כתושב העיר וגם כאדריכל אני חושב שהולכי הרגל צריכים להיות בראש הפירמידה העירונית, וניכר שהעירייה עושה לא מעט כדי לסלול עוד שבילי אופניים ולאכוף את חוקי הרכיבה. הייתי שמח אם כולנו (הולכי הרגל ורוכבים כאחד) נעשה קצת יותר כדי שהמדרכה תהיה מקום בטוח יותר.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההצגה ״צעד״ של אנסמבל עיתים. מדובר בפרפורמנס שמגולל את סיפור תולדות האנושות ומבוסס בחלקו על ספרו של יובל נח הררי. את הסיפור מציגים אנסמבל מוכשר של שחקנים שמפעילים שלל אביזרים ואביזרי תאורה כדי ליצור עולמות שמדלגים בין הדמיון למציאות בהרמוניה מושלמת. המופע משתמש בסגנון תיאטרון שנקרא פאפט סינמה, שזה שילוב של הפעלת בובות מיניאטוריות, צילומן בזמן אמת על הבמה, והקרנת התוצר על מסך ענק מאחורי השחקנים. זה יוצר חוויה שבה הצופה רואה את אחורי ולפני הקלעים באותה נשימה, מדלג בין קנה המידה האמיתי על הבמה אל האשלייתי שמוקרן ומציג את המיניאטורות כאילו היו בגודל אמיתי. את המופע מלווה המספר צבי סער (שהוא גם במאי ההצגה והמנהל האמנותי של האנסמבל), ומשחק בה בין השאר בעלי, השחקן המוכשר ינון כהן. אנסמבל עיתים שהוקם על ידי הבימאית זוכת פרס ישראל רינה ירושלמי, הינו מהוותיקים (אם לא הוותיק ביותר) שפועלים בתיאטרון הישראלי.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הספר״לא סופרים את היהודים״ מאת דיוויד באדיל. בספר הזה נתקלתי בניו-יורק כשלושה חודשים אחרי ה-7 באוקטובר. טסתי לבקר את אחותי ואחיינית שלי וראיתי שכל חנויות הספרים מציגות על המדפים אינספור ספרים על עזה, פלסטין ופשעיה של ישראל והציונות – זה מה שמוכר לצערי. בין כל הספרים פתאום משך את עיניי ספר שכתוב עליו בענק JEWS DON’T COUNT ומיד לקחתי אותו לידי, כשבאתי לשלם אפילו המוכרת הרימה את המבט בזעזוע קטן כדי לראות מי קונה כזה ספר. בפנים, דיוויד באדיל מגולל ברצינות אקדמאית אך משולבת עם הומור, את מקומה (הלא קיים) של האנטישמיות בסל הגזענות הפרוגרסיבי שתופח מיום ליום. לא האמנתי כמה הספר, שנכתב שנים לפני השביעי האוקטובר, מתאר במדויק את המצב אותו אנו חיים, כזה שעל אף הדיכוי אותו חווה העם היהודי משחר ההיסטוריה (פחות או יותר), אנחנו לא נלקחים בחשבון כשמגיע הדיון על הבטחת קיומנו כמיעוט בעולם. ספר חשוב מאוד.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
"לחיות בכבוד".דווקא בתקופה הזו, שהצרות והעצב והצורך בעזרה צף אצל כלכך הרבה אוכלוסיות – אני בוחר מתחילת המלחמה לתרום לניצולי השואה. לתחושתי הם האוכלוסייה הכי נשכחת ומופקרת, ובזמן שהכל גועש, אני בוחר להאיר את תשומת ליבי הפרטית עליהם. זה הוא ה-Never Again האמיתי שלי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
גל סרי – שחקנית, מחזאית ומדבבת. בכל יצירה שלה גל בוחרת לשים את הדגש על חינוך ומאירה זרקור חזק על סוגיות חשובות כמו בריונות ברשת ודימוי גוף. ההצגה שכתבה ביחד עם אור רותם ובר אליקים, ״נראתה לאחרונה״, עוסקת בילדה שסובלת מבריונות ברשת, בריונות שאנחנו לא הכרנו כילדים ושהדור הנוכחי סובל ממנה ללא סוף. זה סוג בריונות שמלווה את הילדים הביתה מבית הספר הביתה, ונמצא שם 24/7 כי הוא במכשיר הטלפון הנייד. בשנה האחרונה ההצגה החדשה שכתבה "כמעט מושלמת", על ילדה שסובלת מבריונות שנוגעת בנראות החיצונית שלה, זכתה בפסטיבל הצגות הילדים סוליקו והחלה להציג ברחבי הארץ. היא שחקנית מוכשרת שמשחקת במספר הצגות בתיאטרון הקאמרי, ומדובבת כבר שנים רבות את הדמויות האהובות עלינו ביותר בסדרות ילדים אהובות.

מה יהיה?
יהיה טוב, אני בטוח! יכול להיות שיקח זמן, אולי הרבה זמן, אבל יהיה טוב. השאלה הזו מעסיקה אותי לא מעט. בתור אדריכל אני מדמיין בכל יום מה יהיה, ומן הראוי שהדמיונות יהיו טובים ואופטימיים, הרי לעתיד הזה אני מתכנן.ועכשיו יש הרבה מאוד ימים שקשה לי לדמיין טוב, אבל אני מתאמץ כל הזמן. גם התקופה הארורה הזו תחלוף, ואנחנו נהיה פה כדי להנות מהימים הטובים שיגיעו עלינו.

• העיר שלי
• עיצוב ואדריכלות
• פארק המסילה
• מוזיאון תל אביב
• מכולת
• שלמה ודורון
• קפה עוטף

>> רעות נחושתן היא מפונה מקיבוץ רעים והיבואנית שלKas– חברה אוסטרלית לטקסטיל לבית. המרכז הלוגיסטי של העסק היה בקיבוץ רעים, העסק היה מושבת כמה חודשים עד שעברה עם משפחתה מהמלון באילת לתל אביב, יחד עם שאר הקיבוץ, לשני בניינים ברחוב הרצל. כרגע העסק עובד ממחסן קטן בתל אביב. נחושתן משתתפת באירועי ShoppingIL של Google, אירוע הקניות הישראלי ברשת שיתקיים ב-6-7 בנובמבר. האירוע השנה בסימן תמיכה בעסקים ישראליים, ובמהלכו תוכלו לגלות מותגים חדשים, לתמוך בעסקים מקומיים, וליהנות ממבצעים משתלמים על מוצרים כחול לבן.

>> המרכז הכי אינטימי וחנות על סף סגירה // העיר של יעל ורטהיים סואן
>> קפה מינימליסטי ופלאפל רחוק מהמיינסטרים // העיר של עומר שחם

במקור אני מרעים. אני אמנם תל אביבית בכפייה כיום, אבל בעבר גרתי יותר מ-20 שנה בתל אביב. למדתי אחרי הצבא עיצוב טקסטיל בשנקר ותל אביב זה לגמרי הבית השני שלי. נולדתי ברעים ולפני 16 שנים חזרתי לקיבוץ אחרי שנולד בני השני. במשך המון זמן סירבתי לוותר על התל אביביות שלי. השארתי במשך שנים את המנוי ל"טיים אאוט" שעזר לי להמשיך ולהרגיש תל אביבית, גם מרחוק. כשהגענו לתל אביב עכשיו בפינוי, האנשים בפלורנטין היו מקסימים. אימצו אותנו בצורה מדהימה, יש משהו מאד יפה ומיוחד בשכונה הזו. גם ראש העיר ועובדי העירייה עשו המון כדי להקל עלינו, להוריד מכשולים, באו לקראתנו בכל מה שאפשר כדי שיהיה לנו נעים. אני גאה להיות בתל אביב.

1.קריית המלאכה

אחד מהבונוסים של המעבר הוא שמצאנו את עצמנו באמצע הלב הפועם והמרכז היצירתי האמנותי של תל אביב. הקיבוץ שלנו מפונה לשני בניינים של הרצל, במרחק חמש דקות הליכה מקריית המלאכה. מקום מלא קסם שופע בגלריות ותערוכות מתחלפות. זה כיף שאפשר להסתובב בין הגלריות ולהיות במרכז העשייה והיצירה.

2. ירוקל'ה

שכנים נוספים שלנו הם ירוקל'ה ברבנו חננאל/אבולעפיה. מעדנייה של ירוקים.משק חקלאי שמתמחה בעלים, תבלינים, פרחי מאכל וכדומה. הם מקסימים ותמיד כיף להיכנס אליהם. אני מגיעה לשם כדי להגיד שלום וכדי למצוא דברים חדשים ומעניינים לסלט או לבישול. בשבוע שעבר למשל זכיתי להכיר אצלם את הפינגר ליים. שווה ממש.
אבולעפיה 11

3. באן מי 13

מקום נוסף, אותו גיליתי במקרה בינואר האחרון, כשרק פינו אותנו לתל אביב. בימים הראשונים הסתובבנו ברגל הרבה, כדי להתאפס ולהתעשת והגענו לסנדוויצ'יה ויאטנמית בנחלת בנימין בשםבאן מי 13. מקום קטן ומקסים. גם טעים וגם מיוחד ובדיעבד גיליתי שזה גם עסק של מילואימניקים. באן מי 13 הוא מהמקומות שבעיניי עושים את תל אביב. המקומות הקטנים שאתה נופל עליהם במקרה ונהנה מחדוות השיטוט והגילוי.
נחלת בנימין 107

4. דיזנגוף סנטר

הסנטר מלווה אותי לאורך כל השנים. עוד מאז שהייתי צעירה וביקרתי בו כחיילת, לאחר מכן כסטודנטית, בהמשך כאמא תל אביבית לילדים קטנים, כאמא מהפריפריה לנערים שרק מגלים את תל אביב, וגם עכשיו כמפונה. איכשהו בסוף, כל הדרכים מובילות לסנטר.

5. קפה עוטף רעים

מיזם שנוצר במטרה להקל על המפונים לחזור לשגרה ולשיקום. יש אחד בשרונה – קפה עוטף נתיב העשרה – ויש אחד בוולפסון, קפה עוטף רעים. הקפה הוא בבעלות רעות קרפ מרעים וכל העובדים הם מהקיבוץ. חוץ מקפה מעולה ושוקולדים של דביר נמכרים שם גם מבחר מוצרים מהעוטף. תמיד כשאני מגיעה לשם אני יודעת שאני אפגוש מישהו מהבית, מהקיבוץ. הקפה מסמל היום את כולנו. לא פה לא שם. גם פה גם שם. קיבוצניקים תל אביביים, מפונים שמנסים לחיות. הוא מסמל משהו מאוד אופטימי בעיניי וזו גם עוד דרך להשתלב בשכונה שמארחת אותנו.
וולפסון 54

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

מפגע שצריך לטפל בו דחוף הוא ג'וקים ועכברושים. לא נעים בכלל. אחת הבעיות הקשות של השכונה. אומרים שזה בגלל החפירות. אני לא זוכרת שלפני 15 שנה זה היה המצב. אבל לא משנה מהי הסיבה, זה משהו שחייבים למגר. זה באמת אחד הדברים הדוחים והמבאסים פה.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פצ'ה קוצ'ה. השנה כל המציגים באירוע נגעו בצורה זו או אחרת בשבעה באוקטובר, הרוב בצורה עקיפה. התוכן היה מרגש, יצירתי מעורר מחשבה ונוגע ללב. מה שריגש אותי מעבר לתוכן, היה המקצועיות. פעם ראשונה מאז ה-7.10 שראיתי משהו שנעשה כמו שצריך, בלי פשרות.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
השיר של ג'ימבו ג'יי, "במקום בו אני גר (יום כן יום לא)".

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
פשוט להיות אנשים טובים. לעשות טוב. כל דבר עוזר וכל המטרות ראויות.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אלו שמתייצבים בכיכר החטופים או בשער בגין עם המשפחות יום יום ולא עוזבים אותם לבד. יש כאלו שבאים כל יום וכאלו שבאים מדי פעם. לכולם אני אומרת תודה.

מה יהיה?
שאלה מצוינת. אין לי תשובה עליה. אני בקושי יודעת מה יהיה בשעה הקרובה. בשנה האחרונה אין כבר שיא של הזיה שלא נשבר. כשעזבנו את הבית ב-8 באוקטובר, הפעלתי מדיח, חשבתי שנחזור תוך כמה ימים מי היה מאמין שתעבור יותר משנה ועדיין לא נהיה בבית.

• העיר שלי
• שבעה באוקטובר
• גוגל
• קריית המלאכה
• באן מי 13
• דיזנגוף סנטר
• קפה עוטף
• פצ'ה קוצ'ה