אתם מכירים אותה מהטור השבועי הנהדר שלה ב"הארץ", ובשבוע הבא (חמישי 15.1) היא תשיק ביוקה ומפלצות את ספרה השני. ניצלנו את המצב כדי לחלץ משקד בשן המלצות על חנות תכשיטים עם לקוחות מגניבות, סטודיו צבעוני ומלא השראה, ומקדונלד'ס רוטשילד. כן, מקדונלד'ס רוטשילד
>> היוצרת והמאיירת שקד בשן (כדאי שתעקבו) המוכרת בין היתר מן הטור השבועי הנהדר שלה בעיתון הארץ, "שואלת בשביל חברה") מוציאה בימים אלה את הרומן הגרפי השני שלה "בגיל 27 אכלתי בפעם הראשונה מלפפון" – רומן גרפי אוטוביוגרפי על הרגלי אכילה, כאבי גדילה, זכרונות ילדות וחיפוש אחר אהבה בהוצאת "יוקה ספרים". ביום חמישי 15.1 בשעה 19:00 יושק הספר באירוע מיוחד בחנות "יוקה ומפלצות" (מקווה ישראל 23) כולל הופעת אורח שלקיקי מלינקי(שהתארחה כאן אתמול!)
>> קצת ירוק לנשמה ומקומות שהיו חסרים בעיר // העיר של נטעלי בראון
>> בר חשוך וסקסי וקפה על ארגז תנובה // העיר של כפיר רוס
>> בר יין אירופאי מתוק ושכונה שהיא קיבוץ // העיר של טלי בן נון
1. קריית ספר והגרציאני
פארק קריית ספר זה המקום המושלם מבחינתי: קפה עם חברה, פיקניק עם ההורים, או דייט מול האגם. אני אוהבת שהאווירה בפארק משתנה לפי השעה ביום ולפי הפינה שבה בחרתי לשבת.בגרציאני מכינים את מיץ התפוזים הכי טוב בעיר. אני יודעת שזו אמירה מוזרה, זה בסך הכל מיץ תפוזים, מה יכול להיות בו כל כך טוב? אבל במקומות אחרים זה פשוט לא אותו דבר.
>> גרציאני // יהודה הלוי 123 תל אביב
2. סטודיו העלייה 7
במשך שנתיים זה היה הסטודיו שלי. נכנסו שלושה יוצרים לחלל קצת שבור והפכנו אותו לשלנו. השותפים שלי: אמיר קמרי, אמן ומעצב תעשייתי, בעל המותג im that לעיצוב מראות, ועפרי זילברמן, בעלת המותג kika – פאוצ׳ים, תיקים ואופנה ממוחדשת.כבר תקופה שאני לא שם. במקומי נכנסה רותם מיכאלי, האישה שמאחורי עמוד האינסטגרם ״כל האינסטוש לב״, מעצבת ואמנית שעושה פרחים ממנקי מקטרות. בקיצור, העלייה 7 זה המקום הכי צבעוני ומלא השראה בעיר, ולמרות שאני כבר לא שם, הסטודיו הזה הוא עדיין אחד המקומות שאני הכי אוהבת להגיע אליהם, והכי מרגישה בהם בבית.
3. מומושרה
אני מתה על התכשיטים של מומושרה ותמיד מקבלת עליהם מחמאות. דנה שפירא, המעצבת, עושה הכל בעצמה. למותג קוראים על שם סבא שלה (מומו) וסבתא שלה (שרה), ואהבה הזו נוכחת בתכשיטים. הסטודיו שלה, שהוא גם חנות, ממוקם ברחוב פלורנטין, ומעבר לתכשיטים המושלמים, זה חלל של השראה שמלא בדברים יפים שדנה אספה ויצרה. הלקוחות של מומושרה הן הכי מגניבות, וכשאני נכנסת לשם אני יודעת שיש סיכוי טוב לפגוש מישהי מעניינת ולמצוא את עצמי נסחפת לשיחה.
פלורנטין 43 תל אביב
4. המגדלור // סיפור פשוט // תולעת ספרים
נכון, אלה שלושה מקומות שונים, ולכל אחד מהם יש אופי קצת אחר. אבל כולם מקיימים את אותה המהות של אהבה לספרים, לתרבות ולאנשים. שלושתם מקדמים יצירה עצמאית. כשהגעתי לעיר להיכנס לחנויות האלו הרגיש כמו חו"ל. זכות לעבוד עם כל אחת מהחנויות, ועם הנשים והאנשים שעומדים מאחורי.
מקווה ישראל 18 תל אביב // שבזי 36 תל אביב (נוה צדק) // כיכר רבין 9 תל אביב
5. מקדונלד'ס רוטשילד
אני לא בטוחה שיש מה להוסיף בנושא.
רוטשילד33 תל אביב
מקום לא אהוב בעיר:
הים.הלוואי שהייתי בחורה שאוהבת את הים. הלוואי שהייתי מהאנשים שהולכים לקרוא ספר על החוף, לעשות ריצה, להשתזף. אבל האמת היא שאני פשוט תמיד נשרפת בשמש. לא משנה כמה קרם הגנה אשים, בסוף אשרף. גם את החול אני לא כל כך אוהבת. זה לא משהו רע ספציפית בחופים של תל אביב, אלא התחושה שזה משהו שאסור לומר, כאילו שזה עושה אותי קצת פחות תל אביבית. אולי בקיץ הבא אני והים נצליח סוף סוף להתיידד.
השאלון:
איזה אירוע תרבות סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל כתוב בבית אריאלה. אירוע ספרותי שמוקדש כולו למילה הכתובה. סופ״ש שלם שבו אנשים נפגשים ומתעסקים בספרות, אבל בעיקר בכתיבה, שזה כמעט הדבר שאני הכי אוהבת לעשות (חוץ מלאייר). בשנים האחרונים הקפדתי להגיע תמיד כמשתתפת, והשנה, בפעם הראשונה היתה לי הזכות גם להעביר סדנה בעצמי.
איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ממש אהבתי את ״החוקים של הבנות״ של מיה יסעור. קראתי אותו בלילה אחד.
לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
תמיד לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. או לאחד מתשעת מרכזי הסיוע שפועלים תחתיו. המרכזים מעניקים סיוע, ליווי ותמיכה לנפגעות ולנפגעים. החל מאוזן קשבת בקווי החירום הטלפוניים1202 (נשים), 1203 (גברים), או בצ׳אט (קולמילה), ועד ליווי בקבוצות תמיכה, שלבי התלבטות, הליכים משפטיים, שיקום ועוד.האיגוד הוא קורת הגג של המרכזים, ופועל לקידום מדיניות במגוון נושאים הקשורים לזכויות נפגעות ונפגעים ולמיגור תופעת הפגיעה המינית בישראל.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
עוז וירט, אמן מוכשר וחכם מאוד שסיים ממש עכשיו את הרזידניסי של מרכז אדמונד דה רוטשילד, והציג בתערוכה המשותפת בתחייה 14. הכרתי את עוז דרך חברה משותפת (היי נועה!) מאז דריכנו המשיכו להצטלב גם בפן המקצועי (צבע טרי) וגם בפן האישי. בתערוכה האחרונה נדהמתי מהאופן שבו הוא מפיח חיים בבד, מייצר עשן ודגלים באמצעות אשלייה של צבע, עבודת מכחול מוקפדת וגזירה.
מה יהיה?
מטבעי אני אופטימית ומאמינה שבסוף חייב להיות טוב.
